דיסטימיה

מה זאת דיסטימיה?

פרופסור לאון גרינהאוס מנהל מיינד קליניק-המרכז לטיפולים מתקדמים בתל אביב

האיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי הוציא לאור בשנת 2014 את המהדורה ה- 5 של הקריטריונים לאבחנות פסיכיאטריות,  DSM-5. מהדורה זו שינתה את הקריטריונים למספר אבחנות פסיכיאטריות, כולל זאת של דיסטימיה Dysthymia. אבחנה משודרגת זו מאגדת בתוכה את האבחנות הקודמות של דיכאון כרוני והפרעה דיסטימית. מקור המילה "דיסטימיה" ביוונית עתיקה ומשמעותה מצב רוח מלנכולי.
מבחינה היסטורית חשוב לזכור שהמונח הפרעה דיסטימית הופיע בספרות המקצועית לראשונה בשנות ה-80 של המאה הקודמת והוא בא להחליף את ההגדרה הוותיקה יותר, של נוירוזה דיכאונית, אשר הייתה מקובלת עד אז. המאפיין המרכזי של דיסטימיה הינו נוכחות משמעותית ומתמשכת של מצב רוח ירוד, שחומרתו לא מגיעה לרמה של דיכאון קלאסי אבל הוא מלווה את האדם במשך שנתיים לפחות. לעיתים קרובות הסובלים מדיסטימיה מתארים שהדיכאון מלווה אותם מגיל צעיר מאוד, אפילו בתקופת בית ספר יסודי. בדרך כלל, במשפחת הסובל מדיסטימיה ניתן למצוא עוד בני משפחה הסובלים ממצבי דיכאון קליני או הפרעה בי פולרית.

דיסטימיה הינה תופעה קלינית שכיחה. סקרים מראים ש- 5-6% מהאוכלוסייה, יותר נשים מגברים, ידווחו על סימפטומים של דיסטימיה. דיסטימיה מופיעה לעיתים קרובות בליווי מצבים פסיכיאטריים אחרים כגון דיכאון קליני, מצבי חרדה שונים וגם הפרעת אישיות גבולית. חשוב להבין שכאשר אדם חש תחושות של דיכאון ושונות מאחרים מגילאים מאוד מוקדים, התפיסות העצמיות שלו (האופן בו הוא מעריך את עצמו) מושפעות לרעה. האדם שסובל מדיסטימיה מדווח על עצמו כפסימי, שנוטה לראות שחורות, שלא רואה את עצמו כמצליח או מתקדם בחיים לפי שביעות רצונו, שאנשים ידחו אותו בקלות ועוד. בטיפול הפסיכולוגי של מצב זה יש להתייחס לתפיסות עולם מעוותות אלו.


לרב אדם שסובל יפנה להערכה מקצועית לאחר משברי חיים, משברים שקשורים למקום העבודה, זוגיות, הצלחה כלכלית ועוד. לעיתים קרובות האדם פונה כאשר הוא נמצא במשבר של דיכאון קליני ורק לאחר שפסיכיאטר בודק את ההיסטוריה האישית שלו, מתברר שסימפטומים קלים יותר אך לפרקי זמן ממושכים יותר קיימים כבר מגיל צעיר. בתשאול זה מתגלה שמערכות היחסים שלו, הוא מתקשה ביצירת אינטימיות רגשית ואף מינית, שהוא פוחד מאוד מדחייה ומאוד עסוק במחשבות שהוא לו מספיק נהנה מאינטימיות.

בנוסף גברים ידווחו על מחשבות על כך שהאונות שלהם לא מספקת את בת הזוג ואילו נשים ידווחו על חשש מכך שהחושניות שלה לא מספקת את בן הזוג. לעתים קרובות האדם מדווח על תכונה מורכבת של רגישות מוגזמת לביקורת כלפיו. כל ביקורת נתפסת כהרסנית ולפעמים היא מלווה בתחושות קצוניות של רצון לברוח, להפסיק את הקשר או לעזוב את מקום העבודה. האדם מתקשה לראות את הביקורת כלפיו כמשהו שיכול להיות גם בונה. בנוסף האדם יכול להרגיש שהוא צריך להצליח בכל והרבה פעמים ניתן לראות דפוס של "הכל או לא כלום". לכן האדם יהי הססן, יתקשה לקחת אחריות על עצמו, מסתפק במועט ועוד. ברור שקיימות דרגות שונות של דיסטימיה. אנשים מסוימים סובלים מרוב המאפיינים של דיסטימיה ואחרים מראים אותם בדרגה פחותה יותר.


הקריטריונים שלDSM-5  לאבחון דיסטימיה כוללים (תמצית הסימפטומים):

1. נוכחות של מצב רוח ירוד כמעט כל היום ולמשך רוב הימים במהלך השבוע, על פי דיווח של האדם או ע"י הסתכלות של אנשים קרובים אליו. מאפיין זה צריך להימשך נמשך למשך שנתיים לפחות.

2. נוכחות של לפחות 2 מהסימפטומים הבאים בזמן מצב רוח הירוד:

      1. ירידה בתיאבון או אכילת יתר
      2. הפרעת שינה בצורה של חוסר או עודף שינה
      3. עייפות יתר או תחושה של חוסר כוח פיזי
      4. הערכה עצמית נמוכה
      5. הפרעה בריכוז או קושי להחליט
      6. תחושות של ייאוש

3. הסימפטומים שהוזכרו בסעיפים 1 ו- 2 נמצאים רוב הזמן במשך תקופה של  לפחות שנתיים.

4. התסמינים שתוארו גורמים לסבל אישי משמעותי ולפגיעה תפקודית רחבה בעבודה ובחיים האישיים.
מטפל מנוסה מאבחן דיסטימיה במהירות ויכול לתת פרספקטיבה בונה לאדם שכבר סובל מהתופעות במשך שנים רבות. השילוב של טיפול פסיכותרפי בו הקשר בין מחשבות ורגשות והקשר בן תפיסות עצמיות להתנהגות, נמצא במרכז הטיפול, ביחד עם תרופות נוגדות דיכאון, יכול לסייע רבות.

לפני מספר שנים טיפלתי באדם בן כ- 35, אשר הופנה אלי ע"י המטפל שלו בגלל שהוא לא הצליח להסתדר במקומות עבודה שונים, היה נכנס לוויכוחים עם הממונים עליו וכתוצאה מפגיעות היתר שלו היה עוזב את מקום העבודה. בהמשך היה מוטרד מאוד מאובדן הפרנסה ואיך יצליח לקיים את משפחתו. מצב זה נמשך מספר שנים ועל אף נתונים בסיסיים טובים, הוא לא הצליח להתקדם במקצוע שלו. הצעתי לאדם טיפול תרופתי עם תרופה בשם סרטרלין (תרופה מקבוצת ה- SSRI(. הוא היה במעקב סדיר למספר מועט של חודשים.

לאחר מיכן, דיווח שהוא מרגיש יותר טוב והפסיק את המעקב הסדיר. כעבור שנתיים האדם חזר לביקור במשרדי וביקש לחדש לו את המרשם. המטופל פתח את השיחה באומרו "אני הולך לספר לך סיפור שלא תאמין לו, ושתדע שאני לא במצב מאני". כפסיכיאטר וותיק, אני יודע שכאשר אומרים דבר כזה עלי להיות זהיר ולבדוק היטב האם לא מדובר דווקא במאניה. המטופל המשיך וסיפר "יום אחד בעבודה, אחרי ויכוח נוסף עם הבוס שלי, שאלתי את עצמי למה אני נמצא בעבודה הזאת. כל הזמן אני חש שדוחים אותי, ולמעשה לא מקבלים את הרעיונות הטובים שיש לי. עזבתי את מקום העבודה ההוא והקמתי חברה בעצמי. היום אני מעסיק מעל 10 אנשים ועושה עסקים עם מספר לא קטן של חברות סביב העולם".


בהמשך לשיחה הזאת שאלתי את עצמי "מה התרחש במוחו של אותו מטופל שהביא לשינוי המשמעותי שהוא תיאר?". ההסבר לדעתי טמון בהשפעה החיובית של הטיפול התרופתי. הטיפול התרופתי העלים את הסימפטומים של הדיכאון, כתוצאה מכך החלקים החזקים והמתפקדים של האישיות שלו, ואפילו האינטליגנציה המעשית שלו, החלו להופיע ולהוביל. הוא כבר לא היה עסוק כל הזמן "על איך העולם רואה אותו" ועל הניסיון שלו" לא לאבד את העבודה בכל מחיר", וחש מספיק כוח אישי כדי לקום, לעזוב מקום עבודה לא מקדם וליצור לעצמו עתיד אחר.

דיסטימיה יכולה להופיע כבר בגילאים מוקדמים ועדיף לאבחן אותה מוקדם ככל הניתן, לפני שהתפיסות העצמיות המורכבות מתחזקות. בקליניקה שלי אני ממליץ לפציינטים, במיוחד לאלו בעלי היסטוריה נוספת של מחלה דיכאונית או  מחלה ביפולרית במשפחה, להתבונן בילדים שלהם ולבחון האם קיימים סימנים מוקדמים של חרדה או דיכאון. במידה וסימנים אלו קיימים, ניתן להפנות אותם למערכות הטיפוליות המתאימות.
 

קראו עוד מאניה דיפרסיה
קראו עוד על טיפול בחרדה
קראו עוד על טיפול בדיכאון