מה היא הפרעת פאניקה (Panic Disorder).

באופן טיפוסי מטופלים עם הפרעת פאניקה מגיעים לחדרי מיון מובלים על ידי שרותי הצלה עם חשד להתקף לב או שבץ מוח. מטופלים אלו לרוב אנשים יחסית צעירים שבמהלך פעילויות רגילות כמו נהיגה, פעילות ספורט שגרתית, הימצאות בקניון או בקולנוע, חשים באופן פתאומי התקף פאניקה שמוכר גם כהתקף חרדה. המטופלים משוכנעים שהם עוברים אירוע גופני חמור ופונים לשרותיי הצלה. מעל 20% מהאוכלוסייה ידווחו שסבלו מהתקף חרדה לפחות פעם אחת בחיים. מדי שנה, כ- 1-2% מהם יאובחן כסובלים מהפרעת פאניקה, ו 3-4% יאובחן עם הפרעת פאניקה במהלך חייהם, ז”א שהפרעת פאניקה הינה הפרעה שכיחה.

חשוב לדעת שלעיתים קרובות הפרעת פאניקה מתלווה גם מאבחנות פסיכיאטריות נוספות כמו גלי דיכאון קליני, הגזמה בתרופות הרגעה, שימוש בסמים או אלכוהול, ובמיוחד מתופעות של אגורפוביה ב כ-30-50% המטופלים. בדרך כלל המטופלים שסובלים מהתקפי פאניקה לא מגיעים ישירות לפסיכיאטר, אלה רק אחרי שהם נבדקו על יד רופאים שונים בדיסציפלינות שונות כמו נוירולוגיה, קרדיולוגיה, גסטרואנטרולוגיה, וכולי. המטופלים פונים לרופאים השונים תוך אמונה שסובלים ממחלה חשובה שטרם אובחנה. לכן העלות הציבורים של הפרעה פאניקה גבוהה.

מה הם הסימפטומים של הפרעת פאניקה?

המרכיב המרכזי של הפרעת פאניקה הוא התקף פאניקה שמוכר גם כהתקף חרדה. הצורה הקלאסית שלו כוללת:

1. עלייה פתאומית של פחד שמופיע ללא סיבה ברורה
2. מחשבות שהוא עובר התקף לב או שבץ מוחי, או שהוא עומד להתעלף וזה גורם לו בושה.

התקף הפאניקה הוא חד ומגיע לשיאו תוך מספר דקות ונמשך עד חצי שעה. ההתקף מלווה מסימפטומים פיזיולוגיים, כגון:

• דפיקות לב חזקות או מהירות.
• הזעה בגפיים
• רעד או צמרמורת
• תחושת קוצר נשימה או מחנק
• כאב או אי נוחות בחזה
• בחילות ופעילות של מערכת העיכול (גזים, שלשול)
• סחרחורת, הליכה לא יציבה, או תחושת עילפון
• קור או חום בגוף
• נימול בידיים או ברגליים
• תחושות של ניתוק מהעצמי (דה פרזונליזציה) או מהסביבה בה אני נמצא (דה ריאליזציה)
• פחד מלאבד שליטה או “להשתגע”
• פחד למות

בנוסף, המטופלים מדווחים על-

• דריכות נפשית ופיזית לאור המחשבה שכל רגע התקף החרדה עלול לחזור, זאת תופעה שנקראת “חרדה מצופה” (המתנה דרוכה להתקף שעלול לחזור כל רגע).
• הימנעות מפעולות שיכולים להאיץ את הופעת התקף החרדה (פעולות כמו התעמלות שהתחושות הפיזיות בהן יכולות להזכיר התקף חרדה) או הימצאות במקומות בהם התקף הפאניקה עלול להופיע (מקומות סגורים, כבישים מהירים, מרכזי קניות, ועוד).

מה הן הסיבות להתקפי פאניקה (חרדה)?

 הקשר בין גנטיקה וסטרס.

התקפי פאניקה נוטים להופיע לראשונה בחיים בתקופות של סטרס אישי מוגבר (אישי, כלכלי, מקצועי, או רפואי) במיוחד אצל מטופל שבני משפחתו סבלו או סובלים מהתופעה של הפרעות פאניקה. למרות הקשר המשפחתי הברור, טרם זוהו איזה גנים מגדילים את הסיכוי להופעה של התקפים.

הקשר בין התקפי פאניקה לתפקוד מוחי.

תיאוריות נוספות קושרות בין סטרס מוגבר בילדות או בחיים הבוגרים, לרגישות יתר במערכות המוחיות שאמונות על התגובות לסטרס. מערכות אלו כוללות מסלולים אנטומיים (אמיגדלה והחלק הקדמי של המוח) והפרשות של חומרים כימיים (נוירוטרנסמיטרים). לתגובה המוחית לסטרס מתלווה תגובה גופנית הכוללת לב וריאה, שרירים, והפרשות הורמונליות של אדרנלין וקורטיזול. כך נוצר מעגל הסטרס והתגובה לו. במצבים של הפרעות פאניקה המעגלים שתיארנו פועלים בצורה מופרזת ומובילים לתופעות של התקפי הפאניקה (התקף חרדה).

תיאוריות פסיכודינמיות.

תיאוריות פסיכולוגיות קושרות בין טראומות ילדות לבין תסביכים פסיכולוגים מודחקים. סטרס עכשווי בחיים הבוגרים יכולים לעורר את  הזיכרונות הטראומטיים ולהופיע כהפרעת פאניקה.  לעיתים קרובות הזיכרונות הטראומטיים  קשורים לפחד מפגיעה פיזית או פסיכולוגית בילדות.

מה הוא הטיפול בהפרעה פאניקה?

כמו במקרים רבים אחרים, הטיפול המוצלח ביותר בהפרעת פאניקה הוא טיפול משולב של פסיכותרפיה וטיפול תרופתי. כתלות בעצמת ההפרעה והפגיעה בתפקוד, מחליטים על אופי הטיפול. במקרים קלים ניתן להגיע לתוצאות משמעותיות בעזרת טיפול קוגניטיבי התנהגותי-CBT בלבד. כאשר הפרעת הפאניקה משמעותית ניתן לשלב טיפול תרופתי מתאים, להרגעה וויסות של הפעילות המוחית.

טיפול פסיכולוגי

מחקרים רבים הראו ששיטת הטיפול הקוגניטיבית-התנהגותית (CBT), הכוללת הרפיה, דמיון מודרך ומדיטציית מיינדפולנס, אימון של נשימות, עוזרות בהתמודדות עם הפרעת פאניקה.

נוסף על שיטה זו, שממוקדת בשינוי דפוסי חשיבה בעייתיים והתמודדות עם החרדה כשמגיעה, ניתן לעשות אבחון פסיכולוגי רחב יותר ולהבין האם יש נושאים יותר עמוקים שאינם פתורים וניתן לגשת אליהם בעזרת טיפול פסיכודינמי.

טיפול תרופתי 

הטיפול התרופתי יתמקד בשני מישורים.  המישור ההרגעתי, שמכוון להקטין את עצמת החרדה, והמישור הטיפולי, שמכוון למנוע את ההופעה החוזרת של ההתקפים חרדה.

תרופות ההרגעה הראשוניות הם מהסוג של הבנזודיאזפינים. מקובל להתחיל את הטיפול של התקפי חרדה עם תרופות אלו. קיימת דאגה מסוימת להתרגלות לשימוש בתרופות אלו. שימוש מושכל בהן מסייע מאוד בהורדת החרדה והסבל האישי. תרופות אלו פועלות דרך הפעלת מערכת במוח בשם קולטני גפה. במצבים  קלים יותר של הפרעה פאניקה ניתן לטפל בעזרת תרופות אלו בלבד.

תרופות אלו הן:

במצבים שהתקפי החרדה עוצמתיים ותדירים יותר, במיוחד עם הם מלווים מסימפטומים של דיכאון, יש לשלב תרופות מקבוצת ה SSRI, המתמקדות בפעילותו של הנוירוטרנמיטר סרוטונין במוח.תרופות אלו הן

תרופות מקבוצת ה SSRIs

כאלטרנטיבה לתרופות מקבוצת הSSRI ישנה אפשרות להשתמש בתרופה שמשפיעה על הנוירוטרנסמיטר נוירואדרנלין וגם ישירות על קולטנים של סרוטונין. תרופה זאת בשם פרמקולוגי מירטזפן-MIRTAZEPAM שנמכרת בשם מירו-MIRO וניתנת במינון של 15-60 מג’ ליום.

במידה וגם תרופה זאת לא מסייעת אפשר להשתמש בתרופה מקבוצה וותיקה יותר של תרופות בשם תרופות טרי-ציקליות. תרופות אלו יעילות אבל לרוב יש להם תופעות לוואי משמעותיות יותר מהחלופות הקודמות.

המטופלים בתרופות להפרעת פאניקה שואלים תמיד לכמה זמן הם צריכים להמשיך עם הטיפול. התשובה לשאלה זאת היא אינדיווידואלית וצריכה לקחת בחשבון גורמים הקשורים לסוג התקפי הפאניקה (תדירות, עצמה, הפרעה תפקודית ופגיעה באיכות החיים), משך הזמן שהתקפי הפאניקה מופיעים, כמה פעמים האדם סבל מגלים של התקפי פאניקה בעבר, והנוכחות של אבחנות אחרות כמו דיכאון ושימוש יתר של אלכוהול או סמים. על כל מטופל לנהל שיחה מקיפה על כך עם הפסיכיאטר המטפל.

לפרופ’ גרינהאוס ניסיון רב שנים בתחום של טיפול בהפרעות פאניקה. למעשה הוא בין החוקרים הראשונים בעולם שחקר את הבסיס הביולוגי ושל הטיפול התרופתי במצבים של הפרעת פאניקה. במיינד קליניק, פרופ’ גריננהאוס והצוות שעובד איתו יפתחו תוכנית אישית עבור המטופל המטרה לסייע לו בהתמודדות עם התופעה.