OCD מאמרים בנושא הפרעה טורדנית כפייתית

טיפול בפוסט טראומה (PTSD): מהימנעות ועד חזרה לשגרה

טיפול בפוסט טראומה (PTSD): מהימנעות ועד חזרה לשגרה

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

כשהסכנה חולפת, אך המאבק נמשך

הפרעת דחק פוסט טראומטית, הידועה בשם PTSD, אינה מסתכמת בתגובה רגעית לאירוע מחריד, אלא מהווה מצב רפואי ונפשי כרוני שבו מערכות ההגנה של הגוף נותרות דרוכות זמן רב לאחר שהאיום הממשי הוסר. אירוע טראומטי אינו מסתכם ברגע התרחשותו; הוא מותיר את מערכת העצבים שלכם במצב של דריכות מתמדת (Hyperarousal), כאילו הסכנה טרם חלפה. במצב זה, המוח מפרש גירויים ניטרליים כמאיימים, מה שמוביל להתפתחות מנגנון הגנה של הימנעות.

במישור הפיזיולוגי והפסיכולוגי, פוסט טראומה משבשת את יכולתו של הפרט להבחין בין זיכרון העבר למציאות ההווה, ובכך יוצרת תחושת "תקיעות" מתמשכת. במקום שהאירוע יהפוך לזיכרון נרטיבי רחוק, הוא ממשיך לנהל את שגרת היום-יום דרך מנגנוני הישרדות שהופכים, עם הזמן, מעמסה כבדה על איכות החיים.

השלכות אלו באות לידי ביטוי בצמצום הדרגתי של מרחב המחיה והחופש האישי. מה שנראה בתחילה כניסיון לגיטימי להגן על הנפש מפני גירויים מכאיבים, הופך לעיתים קרובות למעגל סגור של הימנעות וחרדה. הבנת המנגנונים העומדים בבסיס התופעה היא הצעד הראשון בתהליך המורכב של השבת השליטה לידי הפרט. ככל שההבנה המקצועית של ההפרעה מעמיקה, כך מתברר כי המאבק אינו רק בזיכרון עצמו, אלא בדרך שבה המוח והגוף ממשיכים להגיב לסביבה בעידן שאחרי הטראומה.

כשהעולם הופך למקום מאיים: הפחד לצאת מהבית

אחת התופעות המרכזיות המגבילות ביותר המאפיינות את הסובלים מהפרעת דחק פוסט טראומטית היא התפתחותה של אסטרטגיית הימנעות נרחבת. עבור אדם המתמודד עם השלכות הטראומה, המרחב הציבורי מפסיק להיתפס כזירה ניטרלית והופך למכלול של גירויים פוטנציאליים העלולים לעורר זכרונות חודרניים (Flashbacks) או תגובות גופניות קשות.
במצב זה, הפחד לצאת מהבית אינו רק חשש רציונלי, אלא ביטוי של מערכת עצבית הנמצאת במצב של דריכות מתמדת (Hyperarousal).
המוח, בניסיון הנואש למנוע פגיעה, מפרש כל גירוי ניטרלי כאיום קיומי מיידי, למשל:

  • רעשים פתאומיים (כמו טריקת דלת או אזעקה).
  • התקהלויות של אנשים במרחב הציבורי.
  • ריחות או מראות המעלים זיכרונות מהאירוע.

כתוצאה מכך, הבית הופך למבצר היחיד שבו ניתן לשלוט על המשתנים הסביבתיים. עם זאת, המחיר של ביטחון יחסי זה הוא צמצום דרסטי של עולם החוויה. ההימנעות, שהחלה כמנגנון הגנה הישרדותי, הופכת למלכודת המזינה את עצמה; ככל שהפרט נמנע יותר מאינטראקציה עם העולם החיצון, כך תחושת המסוגלות שלו פוחתת ועוצמת החרדה המקושרת ליציאה מהבית גוברת.
ניתוח קליני של התופעה מלמד כי ללא התערבות מקצועית, מעגל ההימנעות עלול להוביל לבידוד חברתי עמוק ולפגיעה אנושה בכושר התפקוד, שכן המרחב המוגן הופך בהדרגה לבית כלא רגשי המונע כל אפשרות לשיקום וחזרה לשגרה.

מהו הקשר המורכב בין טראומה לדיכאון?

הקשר בין פוסט טראומה לבין התפתחות תסמיני דיכאון הוא קשר הדוק ומורכב, המאופיין בהשפעות הדדיות המעצימות את המצוקה הנפשית. במקרים רבים, הפרט החווה פוסט טראומה מוצא עצמו מותש מהדריכות המתמדת ומניסיונות ההימנעות, מה שמוביל לשחיקה רגשית עמוקה. שחיקה זו מתבטאת לעיתים קרובות בהופעת דיכאון קליני, המתאפיין בתחושת חוסר אונים, אובדן היכולת להפיק הנאה מפעילויות (אנהדוניה) והסתגרות חברתית. תחושת ה"תקיעות" בזמן והקושי לדמיין עתיד חיובי הם מרכיבים מרכזיים המשותפים לשני המצבים.

מבחינה אנליטית, הדיכאון משמש לעיתים כמעין "כיבוי מערכות" של הנפש אל מול עומס רגשי שאינו ניתן לעיכול. בעוד שהטראומה מפעילה את מערכת החרדה, הדיכאון מייצג את קריסתה של מערכת התקווה. שילוב זה יוצר אתגר אבחוני וטיפולי משמעותי, שכן הסימפטומים חופפים ומזינים זה את זה: ההימנעות החברתית מחריפה את תחושת הבדידות הדיכאונית, והדיכאון בתורו מפחית את האנרגיה הנחוצה להתמודדות עם זיכרונות הטראומה. על כן, זיהוי מדויק של התחלואה הכפולה חיוני לבניית תוכנית טיפולית מקיפה המתייחסת הן למרכיב החרדתי והן למרכיב הדיכאוני.

תהליך הריפוי: שלבים מרכזיים בטיפול בפוסט טראומה

תהליך ההחלמה מהפרעת דחק פוסט טראומטית אינו מסלול ליניארי, אלא פרוטוקול מובנה ומדורג הדורש התאמה אישית לצרכיו הייחודיים של המטופל. טיפול בפוסט טראומה מתבסס על ההבנה כי הנפש זקוקה לתנאים של ביטחון ויציבות לפני שניתן יהיה לגשת לעיבוד התכנים הקשים ביותר. התהליך מחולק בדרך כלל למספר שלבי מפתח קריטיים:

  • ויסות והרגעה: בשלב הראשוני, הדגש המרכזי מושם על רכישת כלים לשליטה בתגובות הפיזיולוגיות. מכיוון שהגוף נמצא במצב של עוררות יתר, המטופל לומד טכניקות להרפיה, נשימה מבוקרת וקרקוע (Grounding). מטרת שלב זה היא להפחית את עוצמת הדריכות הגופנית ולאפשר למערכת העצבים לשוב למצב מאוזן יותר, המהווה תשתית הכרחית להמשך העבודה הרגשית.
  • עיבוד החוויה הטראומטית: לאחר שהושגה רמה מסוימת של ויסות, עובר הטיפול לשלב העיבוד הקוגניטיבי והרגשי. בשלב זה, המטרה היא להפוך את הזיכרון הטראומטי, שנתפס כאירוע חי ו"תוקפני" המתרחש בהווה, לסיפור נרטיבי השייך לעבר. תהליך זה מאפשר למוח לקטלג את האירוע כחלק מההיסטוריה האישית מבלי שיעורר תגובות חרדה משתקות בכל פעם שהוא עולה למודעות.
  •  חזרה הדרגתית לתפקוד: השלב הסופי והחיוני ביותר הוא שבירת מעגל ההימנעות. באמצעות חשיפה הדרגתית ומבוקרת לגירויים שמהם נמנע המטופל בעבר, הוא מצליח להרחיב מחדש את עולמו המצומצם. חזרה זו לשגרה כוללת שיקום מיומנויות חברתיות, חזרה למעגלי תעסוקה ושיפור היכולת לשהות במרחבים ציבוריים ללא פחד משתק.

הצלחת הטיפול טמונה בשילוב המדויק בין שלבים אלו, תוך הקפדה על קצב שאינו מציף את המטופל מחדש, ובכך מאפשר בנייה מחודשת של תחושת המסוגלות והביטחון בעולם.

טיפול מקצועי אצל פסיכיאטר בתל אביב: היתרונות של מומחיות וטכנולוגיה 

הבחירה במומחה לבריאות הנפש היא שלב קריטי בתהליך השיקום מהפרעת דחק פוסט טראומטית, והפנייה אל פסיכיאטר בתל אביב מציעה יתרונות משמעותיים הנובעים מהשילוב בין רמה מקצועית גבוהה לנגישות מרבית. במרכז רפואי מוביל בלב המטרופולין, המטופל זוכה למעטפת טיפולית המשלבת מומחיות קלינית מעמיקה עם גישה הומאנית ומכבדת.
פסיכיאטר מיומן מסוגל לבצע אבחנה מבדלת מדויקת, המבחינה בין תסמיני פוסט טראומה לבין תחלואה נלווית כגון דיכאון או הפרעות חרדה אחרות, ובכך להתאים את המענה המדויק ביותר לצרכיו הייחודיים של הפרט.

הערך המוסף של קליניקה מרכזית בתל אביב טמון ביכולתה להציע מגוון רחב של פתרונות תחת קורת גג אחת. פסיכיאטר מומחה אינו מסתפק רק במתן ייעוץ תרופתי מושכל להפחתת תסמיני הדריכות והחרדה, אלא משלב בתוכנית הטיפול טכנולוגיות מתקדמות ושיטות נוירו-ביולוגיות חדישות, המיועדות לשיפור הוויסות הרגשי והתפקודי.
המיקום הגיאוגרפי הנגיש, לצד מחויבות בלתי מתפשרת לדיסקרטיות ופרטיות, מאפשר למטופלים המגיעים מכל רחבי הארץ להרגיש בטוחים ומוגנים בעת שהם צועדים את צעדיהם הראשונים מחוץ למעגל ההימנעות. בסביבה מקצועית זו, הטיפול הופך למנוף לשינוי אמיתי, תוך שימוש בכלים המדעיים והטיפוליים העדכניים ביותר הקיימים כיום בשדה בריאות הנפש.

סיכום: הדרך חזרה לחיים מלאים אפשרית

לסיכום, אף על פי שהפרעת דחק פוסט טראומטית-PTSD והשלכותיה, כגון דיכאון וצמצום מרחב המחיה, יוצרות תחושת חוסר אונים עמוקה, ניתוח קליני של תהליכי ההחלמה מלמד כי שיקום הוא יעד בר-השגה. המעבר ממצב של מגננה מתמדת והימנעות חברתית לחזרה לתפקוד מלא דורש ליווי מקצועי, מובנה ומותאם אישית. הבנת המנגנונים הפיזיולוגיים והנפשיים המפעילים את ה-PTSD היא המפתח לפירוק מעגל החרדה ובנייה מחודשת של תחושת הביטחון בעולם.

החיים לאחר הטראומה אינם חייבים להתאפיין בהסתגרות. באמצעות טיפול בפוסט טראומה המשלב ויסות רגשי ועיבוד זיכרונות, ניתן להשיב את השליטה לידי הפרט.

מרגישים שהעולם שלכם הצטמצם בעקבות הטראומה? אל תישארו עם זה לבד. אנו מזמינים אתכם לתאם פגישת ייעוץ מקצועית אצל פרופסור גרינהאוס, פסיכיאטר בתל אביב, במטרה לגבש תוכנית שיקום מקיפה שתאפשר לכם להרחיב מחדש את אופקי חייכם ולשוב למסלול של צמיחה וחיוניות.

שאלות ותשובות על התמודדות עם פוסט טראומה ודיכאון

האם פוסט טראומה יכולה לעבור לבד ללא טיפול?

ברוב המקרים, ללא טיפול מקצועי, הסימפטומים עלולים להפוך לכרוניים. מנגנוני ההימנעות (כמו הפחד לצאת מהבית) נוטים להחמיר עם הזמן ולצמצם את עולמו של המטופל.

מה הקשר בין פוסט טראומה (PTSD) לדיכאון?

השחיקה הנפשית מהדריכות המתמדת מובילה פעמים רבות לתסמיני דיכאון, אובדן הנאה וחוסר אונים. אבחון מדויק אצל פסיכיאטר מאפשר לטפל בשני המצבים במקביל.

איך הטיפול של פרופסור גרינהאוס יכול לסייע בתהליך הריפוי?

פרופסור גרינהאוס הינו פסיכיאטר מומחה המשלב בין אבחנה רפואית מדויקת, התאמת טיפול תרופתי במידת הצורך, ושימוש בטכנולוגיות מתקדמות לשיקום מערכת העצבים והחזרת השליטה לחיים.

פוסט טראומה (PTSD): תסמינים, אבחון ודרכי הטיפול החדשניות בקליניקה

פוסט טראומה (PTSD): תסמינים, אבחון ודרכי הטיפול החדשניות בקליניקה

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

מהי בעצם הפרעת דחק פוסט טראומטית?

הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) מהווה תסמונת נפשית מורכבת המתפתחת כתוצאה מחשיפה ישירה או עקיפה לאירועים בעלי אופי טראומטי קיצוני, כגון עימותים מזוינים, פעולות טרור, תקיפות מיניות, אלימות בתוך התא המשפחתי, אסונות טבע, פרוצדורות רפואיות פולשניות או תאונות דרכים קשות. תסמונת זו עשויה להתפתח כתגובה לטראומה מסכנת חיים (תגובת סטרס חריפה), או לחלופין להופיע לאחר תקופת דגירה ממושכת של חודשים ואף שנים מרגע התרחשות האירוע המכונן. 

המאפיינים הקליניים של התופעה הפוסט טראומטית כוללים מערך של סימפטומים הפוגעים בשגרת החיים, ביניהם זכרונות פולשניים (פלאשבקים), ניתוקים, דפוסי הימנעות, תמורות שליליות בתהליכי החשיבה ובעולם הרגש, וכן שינויים ניכרים ברמות העוררות הפיזיולוגית ותגובתיות לסביבה. PTSD מוגדרת כהפרעה פסיכיאטרית רב-ממדית הנובעת מחשיפה לגורמי דחק המאיימים על שלמותו הגופנית או הפסיכולוגית של האדם. ניתן לאפיין הפרעה זו ככשל תפקודי במערכות העיבוד הקוגניטיבי הטבעיות של המוח. בעוד שבמצב תקין המוח מעבד חוויות קשות ומקטלג אותן כזיכרונות השייכים לעבר,  במצב של פוסט-טראומה המידע האינפורמטיבי והרגשי נותר מקובע בתודעה, ובכך הוא ממשיך להשפיע על המטופל כאילו האירוע מתרחש בהווה באופן חוזר ונשנה.

ההבחנה המרכזית בין תגובה נורמטיבית לטראומה לבין התפתחות של הפרעה כרונית נעוצה במשך הזמן שבו התסמינים מופיעים ובעוצמתם הקלינית. בעוד שמרבית האוכלוסייה תחווה תחושות דחק בשבועות הראשונים שלאחר חוויה מטלטלת, אצל פרטים הסובלים מהפרעה זו מערכת העצבים נותרת במצב של דריכות יתר קבועה. המוח ממשיך לייצר אותות מצוקה וסכנה כאילו האיום עודנו קיים, תהליך המוביל לשינויים ביוכימיים ומבניים באזורי מוח קריטיים כגון האמיגדלה וההיפוקמפוס.

השכיחות של התסמונת הפוסט-טראומטית גבוהה מאוד ברמה הגלובלית, והיא משפיעה על מיליוני בני אדם ברחבי העולם. במדינת ישראל, שיעורי התחלואה עלו באופן דרמטי בעקבות אירועי השביעי באוקטובר 2023 והשלכות המתקפה הרצחנית של ארגון החמאס. מלחמת "חרבות ברזל", מטחי הירי הבלתי פוסקים על יישובי עוטף עזה ובגבול הצפון מצד ארגון חיזבאללה, מספר הפצועים הרב ומאות אלפי הלוחמים שנחשפו לקרבות עצימים ברצועת עזה, הובילו לעלייה ניכרת במספר הפרטים הסובלים מ-PTSD. זיהוי התסמונת מחייב בחינה שיטתית של דפוסי התנהגות ותגובות פיזיולוגיות המתפתחים בעקבות החשיפה לאירוע או אירועים מכוננים.

הנורות האדומות: איך מזהים PTSD?

מבחינה קלינית, ניתן לסווג את סימני האזהרה לארבעה צירים מרכזיים המצביעים על קיומה של הפרעה פוסט טראומטית כאשר האבחון נשען על נוכחותם של תסמינים אלו לאורך זמן ועל מידת הפגיעה באיכות חייו של הפרט.

התסמינים העיקריים של ההפרעה כוללים את הדברים הבאים:

  1. רכיב החוויה מחדש, המתבטא בהופעה בלתי רצונית של זיכרונות מהאירוע, פלאשבקים חודרניים או סיוטי לילה הקשורים לטראומה. במצבים אלו, המטופל חש את האירוע כאילו הוא מתרחש בזמן אמת, חוויה המלווה במצוקה נפשית וגופנית אינטנסיבית. 
  2. רכיב נוסף הוא ההימנעות, המתבטאת במאמצים אקטיביים להתרחק ממחשבות, רגשות, אינטראקציות חברתיות או מיקומים גיאוגרפיים המעוררים את זיכרון הטראומה. אסטרטגיה זו, המתחילה לעיתים כמנגנון הגנה, הופכת בהדרגה למגבלה משמעותית המצמצמת את מרחב הפעולה של האדם. 
  3. הציר השלישי נוגע לעוררות יתר ודריכות, מצב המאופיין ברגישות מוגברת לגירויים חיצוניים, קשיים בריכוז ובשינה, וכן נטייה לכעסנות והתפרצויות זעם. במצב זה, מערכת העצבים הסימפתטית פועלת בעודף פעילות, דבר המוביל לעייפות כרונית ולתחושת סכנה תמידית.
  4. לבסוף, קיימים שינויים קוגניטיביים ורגשיים משמעותיים, הכוללים נטייה לאמץ תפיסות עולם פסימיות וקטסטרופליות ותפיסה עצמית שלילית המלווה ברגשות אשם ובושה. המטופלים עשויים לחוות ניתוק רגשי, תחושת ניכור מהסביבה החברתית, ואובדן עניין בפעילויות שהסבו להם הנאה בעבר. לעיתים מופיעים קשיים בלזכור פרטים מהותיים מהאירוע הטראומטי, עד כדי מצב של אמנזיה חלקית. כמו כן, ניכרת ירידה במוטיבציה למעורבות חברתית המובילה להתבודדות, לצד השטחה רגשית וקושי ביצירת קשרים המבוססים על אהבה וקרבה. 

ניתוח מעמיק של תסמינים אלו מלמד כי אין מדובר בקשיים זמניים, אלא במערך תגובתי המשפיע ישירות על התפקוד היומיומי, כולל היכולת להתמיד בתעסוקה, לנהל מערכות יחסים זוגיות ומשפחתיות ולשמור על יציבות נפשית. הופעתם של סימני אזהרה אלו, שעשויים לצוף חודשים או שנים לאחר האירוע, מהווה אינדיקציה מובהקת לכך שהמערכת הנפשית זקוקה להתערבות מקצועית חיצונית לצורך עיבוד הטראומה ומניעת הידרדרות תפקודית נוספת.

דרכי טיפול בפוסט טראומה – מהו "ארגז הכלים" שלנו?

הטיפול בהפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) מוגדר כמערך התערבויות שנועד להעניק לאנשים המתמודדים עם ההשלכות של אירועים חבלתיים את היכולת להשיב לעצמם את השליטה על תגובותיהם המנטליות והפיזיולוגיות. המטרה העיקרית של תהליכים אלו היא הפחתת העוצמה של התסמינים הפוסט-טראומטיים, לצד שאיפה מתמדת לשיפור התפקוד היומיומי והעלאת רמת החיים של המטופלים. גישה טיפולית זו דורשת התייחסות רב-ממדית, המשלבת בתוכה שיטות פסיכולוגיות מסורתיות, מענה תרופתי מותאם ובשנים האחרונות גם שימוש בטכנולוגיות רפואיות מתקדמות. היעד המרכזי של פרוטוקול טיפולי מקיף הוא לאפשר למטופל לארגן מחדש את חייו באמצעות ויסות המערכת העצבית המרכזית ועיבוד מעמיק של הזיכרונות הטראומטיים. מתוך בחינה של המענים הקיימים כיום בשדה הקליני, ניתן לבנות עבור כל פונה מערך טיפולי מותאם אישית, הלוקח בחשבון את חומרת ההפרעה ואת הרקע הרפואי הייחודי שלו.

טיפול פסיכותרפי: עיבוד קוגניטיבי ורגשי

בלב המאמץ הטיפולי בנפגעי פוסט-טראומה ניצבת הפסיכותרפיה - הטיפול בשיחות, המהווה את אבן היסוד של התהליך השיקומי. התערבויות פסיכולוגיות המתמקדות באופן ישיר בחוויה הטראומטית הוכחו במחקרים מדעיים כבעלות יעילות גבוהה בצמצום הסבל הנפשי והתסמינים הקליניים. שיטות אלו, המכונות טיפולים ממוקדי טראומה, פועלות לזיהוי של עיוותי חשיבה שהתקבעו בעקבות האירוע הקשה ומיישמות חשיפה הדרגתית ומבוקרת לתכנים המאיימים. תהליך זה מסייע למערכת המוחית לקודד מחדש את האירוע הטראומטי כזיכרון השייך לעבר ולא כסכנה נוכחית, מה שמוביל לירידה משמעותית בעוצמת המצוקה.

בין השיטות המרכזיות שהוכחו כיעילות ניתן למנות את הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי (CBT), טיפולי חשיפה ממושכת (Prolonged Exposure - PE) ושיטת עיבוד מחדש והקהיה באמצעות תנועות עיניים (EMDR). בדרך כלל, מפגשים אלו מתקיימים בתדירות של פעם או פעמיים בשבוע לאורך מספר חודשים, כאשר במקרים רבים משולבים בטיפול הפרטני גם מעגלים של טיפול קבוצתי, זוגי או משפחתי לחיזוק המעטפת התומכת.

טיפול תרופתי: איזון נוירו כימי

הרובד השני במערך הטיפולי הוא המענה התרופתי, אשר תפקידו המרכזי הוא לאזן את הפעילות הנוירו-כימית במוח. הטיפול התרופתי אינו מתיימר לרפא את הטראומה כשלעצמה, אלא נועד למתן את חומרת הסימפטומים ובכך לאפשר למטופל את הפניות הנדרשת להשתתפות בטיפול הפסיכותרפי. תרופות אלו יכולות להפחית באופן ניכר תופעות של חרדה, נתק רגשי, קשיי שינה ומצבי דיכאון הנלווים לתסמונת. לעיתים קרובות, הטיפול התרופתי מהווה את הצעד הראשון בתוכנית הטיפולית, במיוחד במצבים שבהם עוצמת התסמינים בסמוך לאירוע היא כה גבוהה עד שהיא מונעת מהמטופל יכולת לנהל שיח טיפולי. תכשירים ממשפחת ה-SSRIs, נוגדי חרדה, תרופות המשפיעות על המערכת הדופמינרגית ומייצבי מצב רוח תורמים להורדת רמת העוררות הפיזיולוגית וליצירת תשתית נפשית יציבה יותר המאפשרת את המשך העבודה הטיפולית.

טיפולים מתקדמים וחדשנות רפואית

לצד השיטות המסורתיות, עולם הרפואה פונה כיום לעבר פתרונות טכנולוגיים וחדשנות מדעית, מתוך הבנה כי המוח האנושי הוא מערכת מורכבת האחראית על כלל התפקודים המודעים והלא-מודעים. בשנים האחרונות חלה התפתחות משמעותית בשיטות של גרייה מוחית (Neurostimulation), המבוססות על ההנחה כי גירוי חיצוני יכול להוביל להשפעה מתקנת על פעילות תאי העצב. שיטות אלו עושות שימוש במגוון אמצעים פיזיקליים כמו גלים חשמליים, מגנטיים, גלי קול ואור כדי לשפר את התפקוד המוחי. במקביל, נבחן השימוש בחומרים משני תודעה, כגון קטמין, פסילוסיבין ו-MDMA, כחלק מפרוטוקולים טיפוליים חדשניים. מחקרים בתחומים אלו מקבלים הכרה גוברת לאחר שהדגימו יעילות קלינית בשיפור מצבם של מטופלים. 

פירוט השיטות החדשניות חושף את הפוטנציאל הגלום בהן עבור מטופלים שאינם מגיבים לטיפולים המקובלים. הטיפול באמצעות עירוי קטמין או משאף אסקטמין נחשב לאחת מפריצות הדרך המשמעותיות ביותר בפסיכיאטריה המודרנית. קטמין, ששימש במקור כחומר הרדמה, הוכח כבעל השפעה מהירה ודרמטית על דיכאון קליני עמיד, ומחקרים מהזמן האחרון מצביעים על השפעה חיובית ומהירה גם על תסמינים פוסט-טראומטיים. בעוד שהשימוש באסקטמין דרך האף נפוץ לטיפול בדיכאון, המחקר אודות יעילותו הספציפית ב-PTSD עדיין נמצא בעיצומו. טיפול זה מחייב השגחה רפואית צמודה במסגרת מרפאתית מוסמכת כדי להבטיח את בטיחות המטופל.

תחום הגרייה המוחית, ובמיוחד הגרייה המגנטית (TMS), מוגדר על ידי חוקרים רבים כמהפכה של ממש בטיפול הפסיכיאטרי. באמצעות טכנולוגיה זו, ניתן להפעיל מרכזים עצביים ספציפיים במוח ולשפר את תפקודם על ידי העלאה או הורדה של רמת התגובתיות של תאי העצב. התחום של הגרייה המוחית נמצא בהתפתחות מתמדת והיום ניתן להשתמש בשיטה של גרייה מגנטית בסגנון טיתא (TBS). שיטה זאת כטיפול במטופלים פוסט טטאומטיים מיושמת על ידי פרופסור גרינהאוס בקליניקה שלו בתל אביב. 

טכניקה מתקדמת נוספת היא הזרקת חומר הרדמה לגנגליון דמוי הכוכב (SGB) באזור הצוואר. טכניקה זאת יחסית פשוטה אבל דורשת טיפול במסגרת בית חולים. מטופלים עם PTSD סובלים לעיתים קרובות מעוררות יתר של המערכת הסימפטטית, המתבטאת בדפיקות לב, הזעה ודריכות מתמדת. הגנגליון דמוי כוכב משמש כתחנת מעבר עצבית המקשרת בין תגובות הגוף לתפקודי המוח, ועל ידי אלחושו תחת בקרת אולטרסאונד, ניתן למתן את תגובת היתר הפיזיולוגית ולהביא לאיזון הנמשך זמן רב.

לבסוף, הטיפול הנעזר בחומרים פסיכדליים (Psychedelic Assisted Therapy) מסתמן כאפיק מבטיח ביותר. חומרים כמו MDMA ופסילוסיבין נחקרים כעת באינטנסיביות, וישנן חברות הפועלות לקבלת אישורי FDA לשימוש בהם במצבים של פוסט-טראומה ודיכאון עמיד. מודל טיפולי זה אינו מסתכם במתן החומר בלבד, אלא כולל מעטפת פסיכותרפית של פגישות הכנה, מפגש תחת השפעת החומר ושיחות מעקב לעיבוד החוויה. למרות שטרם התקבל אישור סופי לשימוש בחומרים אלו במסגרת קלינית העתיד נראה חיובי עבור טיפולים אלו. במדינות מסוימות באירופה וגם בחלקים של ארצות הברית כבר פועלות קליניקות ייעודיות המציעות שירותים אלו לחולים עם פוסט טראומה

אופן הטיפול בקליניקה של פרופסור גרינהאוס

תהליך הטיפול של פרופסור גרינהאוס במתמודדים עם פוסט-טראומה במסגרת המרפאה שלו מתאפיין בגישה יסודית ומובנית. פונים רבים החווים תסמינים פוסט-טראומטיים מגיעים למרפאתו של פרופסור גרינהאוס לצורך קבלת אבחון מעמיק. הפרופסור עורך בחינה נרחבת של הסטטוס הקליני של הפונה, לרבות עברו הטיפולי, ומציע מגוון חלופות טיפוליות. מטפלים רגשיים הפועלים במרפאה משתלבים, לפי העניין, בשלבי האבחון והטיפול בנפגעים. בחינת החיוניות של מענה תרופתי, הפניה לפרוצדורות של קטמין, התערבות באמצעות SGB או שימוש בגרייה מגנטית, מהווים נדבכים מרכזיים בשיטת העבודה של פרופסור גרינהאוס. יתרה מכך, הוא מבצע אומדן של שיעורי הנכות הנפשית ומגבש עבורם הנחיות להמשך טיפול מול גופים ממשלתיים רלוונטיים, דוגמת המוסד לביטוח לאומי או אגף השיקום במשרד הביטחון.

מה עוד חשוב לדעת על התמודדות עם פוסט טראומה?
שאלות ותשובות נפוצות:

 

  1. כמה זמן נמשך תהליך ההחלמה מפוסט טראומה?

    משך הטיפול משתנה מאוד מאדם לאדם ותלוי במורכבות הטראומה, במשך הזמן שעבר מהאירוע, ובסוג ההתערבות הטיפולית. טיפולים פסיכותרפיים ממוקדים כמו CBT או EMDR יכולים להימשך מספר חודשים עד שנה ולהציג תוצאות משמעותיות. טיפולים חדשניים כמו גרייה מוחית (TMS) או קטמין עשויים להראות הקלה מהירה יותר בתסמינים, לעיתים תוך שבועות בודדים. חשוב לזכור שהחלמה היא תהליך הדרגתי של בניית חוסן נפשי מחדש ולא "זבנג וגמרנו".
  2. האם ניתן להחלים לחלוטין מ-PTSD או שזו התמודדות לכל החיים?

    המונח "החלמה" בפוסט טראומה מתייחס לרוב לחזרה לתפקוד מלא ולאיכות חיים טובה. מטופלים רבים מגיעים למצב של הפוגה מלאה (רמיסיה), שבו התסמינים נעלמים לחלוטין או פוחתים לרמה שאינה מפריעה לשגרת החיים. גם במקרים מורכבים יותר, הטיפולים הזמינים כיום מאפשרים למטופלים ללמוד לווסת את המערכת העצבית, לנהל את הטריגרים, ולהחזיר לעצמם את השליטה על חייהם.
  3. האם הטיפולים החדשניים (כמו קטמין ו-TMS) מוכרים על ידי משרד הביטחון וקופות החולים?

    ההכרה והסבסוד של טיפולים אלו נמצאים במגמת התרחבות בישראל, במיוחד לאור אירועי ה-7 באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל". אגף השיקום במשרד הביטחון מאשר ומממן טיפולים מתקדמים רבים (כולל TMS ו-SGB) עבור נכי צה"ל וכוחות הביטחון המוכרים, בהתאם להמלצות פסיכיאטריות. לגבי קופות החולים, חלק מהטיפולים (כמו קטמין לדיכאון עמיד) נכנסו לסל התרופות תחת התוויות ספציפיות, ומומלץ לבדוק את הזכאות הפרטנית מול הקופה או הביטוח הרפואי הפרטי בעזרת הצוות המטפל.
  4. מה ההבדל בין פוסט טראומה (PTSD) לפוסט טראומה מורכבת (C-PTSD)?

    בעוד ש-PTSD מתפתח לרוב בעקבות אירוע טראומטי בודד או מוגדר בזמן (כמו תאונה, פיגוע או קרב), פוסט טראומה מורכבת (C-PTSD) מתפתחת כתוצאה מחשיפה ממושכת, חוזרת ונשנית לטראומה לאורך זמן – למשל שבי, התעללות מתמשכת בילדות, או אלימות במשפחה. C-PTSD כולל את כל תסמיני הפוסט טראומה הרגילים, אך מלווה גם בקשיים עמוקים בוויסות הרגשי, בתחושת ערך עצמי פגועה מאוד, ובקשיים משמעותיים ביצירת מערכות יחסים בינאישיות.
  5. איך בני משפחה ובני זוג יכולים לעזור לאדם המתמודד עם פוסט טראומה?

    התמיכה הסביבתית היא קריטית להצלחת הטיפול. הדרך הטובה ביותר לעזור היא לגלות סבלנות, להימנע משיפוטיות, ולא ללחוץ על המטופל לדבר על האירוע אם הוא אינו מוכן לכך. חשוב ללמוד לזהות את הטריגרים שלו, לעודד אותו בעדינות לפנות לעזרה מקצועית (וללוות אותו אם יבקש), ולשמור על שגרה יציבה ככל הניתן. במקביל, בני המשפחה עצמם חווים עומס רגשי רב, ולכן מומלץ מאוד שיפנו לקבלת הדרכה ותמיכה רגשית עבורם (למשל, דרך קבוצות תמיכה לבני משפחה).



נרקסיסט - זיהוי, הבנת המנגנונים ודרכי הטיפול

נרקסיסט - זיהוי, הבנת המנגנונים ודרכי הטיפול

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

הפרעת אישיות נרקיסיסטית (NPD) היא אבחנה קלינית מורכבת. רבים משתמשים במונח "נרקסיסט" בשיח היומיומי לתיאור אדם אנוכי או יהיר, אך חשוב להבין את הפער המשמעותי בין שימוש נפוץ זה לבין הפתולוגיה הנפשית. האבחנה הפסיכיאטרית אינה מתארת תכונת אופי בלבד, אלא דפוס אישיותי נוקשה, עמוק ובעייתי.

במאמר זה, נסביר מנקודת מבט מקצועית מהי ההפרעה, כיצד היא מאובחנת, מהם שורשיה, וכיצד ניתן לטפל בה.

מהי הפרעת אישיות נרקיסיסטית (NPD)?

ברמה הקלינית, NPD היא הפרעת אישיות המשתייכת ל"אשכול B" במדריך האבחנות הפסיכיאטרי (DSM-5), יחד עם הפרעות נוספות המאופיינות בחוסר יציבות רגשי ודרמטיות.

ליבת ההפרעה היא דפוס קבוע ומתמשך של גרנדיוזיות (תחושת עליונות וחשיבות עצמית מופרזת), צורך עז בהערצה חיצונית, וליקוי משמעותי ביכולת לאמפתיה.

הפרדוקס המרכזי ב-NPD הוא שהחזות הגרנדיוזית והשופעת בביטחון היא לרוב מנגנון הגנה, המכסה על הערכה עצמית שברירית ופגיעה. האדם תלוי באופן מוחלט ב"אספקה נרקיסיסטית" (אישורים, מחמאות, תשומת לב) מהסביבה כדי לווסת את תחושת הערך העצמי שלו, והוא מגיב בפגיעות עזה לכל מה שנתפס כביקורת.

הספקטרום הנרקיסיסטי

חשוב להבין שנרקיסיזם קיים על רצף. בקצהו האחד, אנו מוצאים נרקיסיזם בריא(נורמלי). זוהי אינה מילה גסה; מדובר במרכיב חיוני בנפש האדם, הכולל הערכה עצמית יציבה, היכרות עם היכולות והמגבלות, ביטחון עצמי ואסרטיביות. נרקיסיזם בריא מאפשר לנו לחוש גאווה בהישגינו, להציב מטרות, וחשוב מכל – לווסת את תחושת הערך העצמי שלנו באופן פנימי, מבלי להיות תלויים באופן מוחלט באישור חיצוני.

נרקיסיזם פתולוגי, או הפרעת אישיות נרקיסיסטית, נמצא בקצה הקיצוני השני של הספקטרום. כאן, תחושת הערך העצמי היא פרדוקסלית: היא נראית מנופחת וגרנדיוזית כלפי חוץ, אך בפועל היא שברירית, בלתי יציבה, ותלויה לחלוטין ב"אספקה" חיצונית. הנרקסיסט הפתולוגי זקוק להערצה מתמדת כדי לחוש שהוא קיים, והוא חווה כל ביקורת, או אפילו חוסר התפעלות, כאיום קיומי.

אבחון וזיהוי - הקריטריונים הקליניים (DSM-5)

אבחון רשמי של הפרעת אישיות נרקיסיסטית נעשה אך ורק על ידי איש מקצוע מוסמך (פסיכיאטר או פסיכולוג קליני) ומבוסס על קריטריונים אבחוניים, כפי שמופיעים במדריך ה-DSM-5. האבחנה ניתנת כאשר קיים דפוס מתמשך וכולל של גרנדיוזיות, צורך עז בהערצה וחוסר אמפתיה, המתחיל בבגרות המוקדמת ומופיע במגוון הקשרים. דפוס זה יתבטא בחמישה (או יותר) מהקריטריונים הבאים:

  1. תחושת גדלות (גרנדיוזיות): תחושת חשיבות עצמית מופרזת (למשל, מגזים בהישגיו ומצפה שיכירו בו כעליון ללא הצדקה).
  2. עיסוק בפנטזיות: שקוע בפנטזיות על הצלחה בלתי מוגבלת, כוח, זוהר, יופי או אהבה אידיאלית.
  3. אמונה בייחודיות: מאמין שהוא "מיוחד" וייחודי, ושרק אנשים מיוחדים או בעלי מעמד גבוה יכולים להבין אותו.
  4. דרישה להערצה מופרזת: זקוק באופן כפייתי להערצה; זהו ה"דלק" הרגשי שלו, המכונה "אספקה נרקיסיסטית".
  5. תחושת זכאות (Entitlement): ציפיות בלתי סבירות ליחס מועדף או להיענות אוטומטית לציפיותיו.
  6. נצלנות בינאישית: מנצל אחרים כדי להשיג את מטרותיו האישיות, ללא התחשבות בצרכיהם או רגשותיהם.
  7. חוסר אמפתיה: אינו מוכן או אינו מסוגל להכיר ברגשות ובצרכים של אחרים או להזדהות עמם.
  8. קנאה: מקנא לעיתים קרובות באחרים, או מאמין שאחרים מקנאים בו.
  9. יהירות והתנשאות: מפגין התנהגות או גישה יהירה, מתנשאת ופטרונית.

סוגי נרקיסיזם

אחד האתגרים הגדולים בזיהוי הוא שההפרעה אינה מתבטאת באופן אחיד. הדימוי הפופולרי של הנרקסיסט השחצן והמוחצן מתאר רק סוג אחד. מבחינה קלינית, אנו נוהגים להבחין בכמה "סוגים" עיקריים:

  1. הנרקסיסט הגרנדיוזי (הגלוי): הטיפוס הקלאסי והמוכר. הוא מוחצן, כריזמטי (לכאורה), יהיר, ואינו מסתיר את תחושת העליונות והזכאות שלו. הוא יחפש באופן אקטיבי את אור הזרקורים ויפגין בגלוי את צרכיו.
  2. הנרקסיסט הפגיע (הסמוי): סוג זה מטעה וקשה יותר לזיהוי. כלפי חוץ, הוא עשוי להיראות ביישן, רגיש, מופנם, או אפילו לסבול מדיכאון וחרדה. הגרנדיוזיות שלו פנימית ומוסתרת. הוא מאופיין ברגישות קיצונית לביקורת, נטייה לחוש בושה והשפלה, ונוטה להציג את עצמו כקורבן ("אף אחד לא מבין אותי", "אני סובל יותר מכולם"). הקורבנוּת הופכת להיות הביטוי של ייחודיותו.
  3. הנרקסיסט הממאיר (מליגני): זהו תיאור קליני (שטבע אוטו קרנברג) לסוג המסוכן וההרסני ביותר. הוא אינו אבחנה רשמית ב-DSM, אלא שילוב של הפרעת אישיות נרקיסיסטית עם תכונות אנטי-סוציאליות, פרנויה, ולעיתים קרובות סדיזם (הנאה מסבל הזולת). סוג זה אינו בוחל באמצעים להשגת מטרותיו, והוא חסר נקיפות מצפון.

גורמים לנרקסיסטיות

כמו ברוב הפרעות האישיות, האטיולוגיה (חקר הסיבות) של NPD היא מורכבת ומבוססת על המודל הביו-פסיכו-סוציאלי. אין גורם יחיד, אלא שילוב של נטייה מולדת וסביבה מכוננת.

  • גורמים ביולוגיים וגנטיים: מחקרים מצביעים על מרכיב תורשתי מסוים ועל הבדלים במבנה המוח, במיוחד באזורים הקשורים לאמפתיה וויסות רגשי.
  • גורמים פסיכו-סביבתיים: כאן טמון לב העניין. התיאוריות המרכזיות מצביעות על כך שנרקיסיזם פתולוגי הוא תוצאה של כשל בהתפתחות בילדות המוקדמת. זהו מנגנון הגנה עוצמתי שנבנה סביב "עצמי" פגוע ושברירי. כשל זה יכול לנבוע משני קצוות מנוגדים:
  1. האדרת יתר ושימוש בילד כ"שלוחה" של ההורה: במצב זה, הילד גדל בתחושה שהוא "מושלם" או "מיוחד". עם זאת, התחושה הזו אינה מבוססת על מי שהוא באמת, אלא על תפקידו כמי שמייצג את הוריו או מגשים את שאיפותיהם. הוא לומד שהוא מקבל אהבה ואישור רק כאשר הוא עומד בציפיות הגבוהות ממנו. כתוצאה מכך, הוא מפתח הבנה שערכו תלוי לחלוטין בהישגיו ובמה שאחרים חושבים עליו.
  2. טראומה, קור רגשי וביקורתיות: במקרה ההפוך, ילד שחווה סביבה פוגענית – בין אם מדובר בהזנחה, דחייה, ביקורת קשה או התעללות – נותר עם כאב עמוק ותחושת בושה. כדי לשרוד את הרגשות הבלתי נסבלים הללו, הילד מפתח באופן לא מודע "עצמי כוזב". זהו מעין "אני" חיצוני, שנראה לעיתים בטוח בעצמו יתר על המידה, מנופח ו"כל-יכול". תפקידה של "מסכה" זו הוא להגן על ה"עצמי האמיתי" – החלק הפנימי, הרגיש והפגוע – ולהסתיר אותו מהעולם.

התמודדות עם נרקיסיזם

מערכות יחסים עם אדם הסובל מהפרעת אישיות נרקיסיסטית (NPD) הן כמעט תמיד מורכבות מאוד. הן נוטות להיות מתישות וסוחטות רגשית, ולעיתים קרובות משאירות נזק נפשי.

האדם הנרקיסיסט מתקשה מאוד לראות באחרים אנשים נפרדים, בעלי צרכים ורגשות משלהם. במקום זאת, הוא נוטה לתפוס אנשים אחרים כ"אובייקטים" – כלומר, ככלים שתפקידם לשרת את צרכיו האישיים (מצב המכונה חיפוש אחר "אספקה נרקיסיסטית").

כיצד נרקסיסט משפיע על סביבתו של אדם?

  • מניפולציות ו"גזלייטינג": הנרקיסיסט משתמש לעיתים קרובות במניפולציה מתוחכמת כדי לגרום לקורבן לפקפק בתפיסת המציאות של עצמו. משפטים נפוצים בטכניקה זו (המכונה "גזלייטינג") הם: "זה בכלל לא קרה", "אתה מדמיין דברים" או "אתה רגיש מדי".
  • זעם נרקיסיסטי: כאשר הנרקיסיסט חווה "פגיעה" בתחושת העצמי שלו (למשל, כשהוא נתקל בביקורת, דחייה או כישלון), הוא תופס זאת כאיום ממשי. התגובה לכך עלולה להיות התפרצות זעם קיצונית, תוקפנית, וחסרת כל פרופורציה לאירוע שגרם לה.
  • ריקון רגשי ו"הליכה על קליפות ביצים": אנשים הקרובים לנרקיסיסט מוצאים את עצמם חיים במתח ודריכות מתמדת. הם מנסים כל הזמן להימנע מלעורר את התפרצות הזעם הבאה, ובדרך כלל נאלצים לדכא את הצרכים והרגשות האמיתיים שלהם רק כדי לשמור על שקט יחסי.

איך להתמודד עם האדם הנרקיסיסט?

  1. הצבת גבולות קשיחים (Hard Boundaries): זהו השלב הקריטי והקשה ביותר. יש להגדיר באופן ברור מהי התנהגות שאינה מקובלת ומהן ההשלכות (consequences) של חציית הגבול. יש לאכוף זאת בעקביות.
  2. ניהול ציפיות וקבלה מלאה: יש להבין ולהפנים שהאדם השני סובל מהפרעת אישיות. אין לצפות ממנו פתאום לפתח אמפתיה, לקחת אחריות או להשתנות ללא טיפול מקצועי אינטנסיבי (ולעיתים גם איתו).
  3. בניית רשת תמיכה חיצונית: אל תישארו לבד. יש לטפח קשרים תומכים מחוץ למערכת היחסים הפוגענית, ולשקול ליווי מקצועי (טיפול) עבורכם.
  4. ניתוק קשר (No Contact / Low Contact): במקרים רבים, במיוחד עם נרקיסיסטים ממאירים או כאשר הפגיעה חמורה, הדרך היחידה להגן על הבריאות הנפשית היא ניתוק מוחלט או צמצום משמעותי של הקשר.

טיפול בהפרעת אישיות נרקיסיסטית

כאן אנו מגיעים לשאלת הליבה: האם טיפול ב-NPD אפשרי? התשובה המקצועית היא: כן, אך מדובר באחד האתגרים הטיפוליים המורכבים ביותר בפסיכותרפיה.

מדוע הטיפול כה מאתגר?

  1. ההפרעה נתפסת כחלק טבעי: בניגוד להפרעות אחרות (כמו חרדה או דיכאון), שבהן האדם מרגיש שהוא סובל ומבין שמשהו "לא בסדר" ודורש טיפול, האדם הנרקיסיסט חווה את התנהגותו כחלק טבעי, אינטגרלי ומוצדק מאישיותו.
    הוא אינו תופס את עצמו כבעייתי; מבחינתו, הבעיה היא תמיד אצל כל השאר, והעולם הוא שצריך להשתנות ולהתאים את עצמו אליו.
  2. חוסר מוטיבציה ופנייה לטיפול רק בעקבות משבר: נדיר מאוד שאדם נרקיסיסט יפנה לטיפול מיוזמתו בגלל תכונותיו הנרקיסיסטיות (שהוא, כאמור, אינו רואה כבעיה).
    בדרך כלל, הפנייה לטיפול תתרחש רק בעקבות משבר משני וחיצוני: אולטימטום מבן או בת הזוג, איום בפיטורים מהעבודה, או כאשר "ההצגה" שהם מנהלים קורסת והם חווים תסמינים קשים של דיכאון או חרדה.
  3. הפחד מחשיפת פגיעות והקשר הטיפולי: טיפול דורש מהמטופל להיחשף ולהודות בפני עצמו ובפני המטפל בפגיעוּת ובחולשה. זוהי הנקודה המאיימת ביותר עבור הנרקיסיסט, שהשקיע את כל חייו בבניית חומות הגנה סביב אותה פגיעות בדיוק.

כתוצאה מכך, הוא עלול לנסות לערער את סמכות המטפל או את הקשר איתו. הוא עשוי להתייחס למטפל כ"מושלם" ו"גאון" ברגע אחד, וברגע אחר לזלזל בו, לתקוף אותו ולהפוך אותו ל"חסר ערך". התנהגות זו מקשה מאוד על יצירת אמון בסיסי וקשר טיפולי יציב, שהם הכרחיים להצלחת הטיפול.

מטרות הטיפול:

המטרה בטיפול ב-NPD אינה "לרפא" את הנרקיסיזם, אלא להפוך נרקיסיזם פתולוגי לנרקיסיזם בריא יותר. המטרות כוללות:

  • שיפור היכולת לוויסות רגשי וניהול תסכולים.
  • פיתוח יכולות מנטליזציה (הבנת מצבים נפשיים, רגשות ומניעים – של עצמי ושל האחר).
  • הפחתת ההתנהגויות הנצלניות והגרנדיוזיות.
  • בניית הערכה עצמית יציבה יותר, שאינה תלויה באופן מוחלט באישור חיצוני.
  • פיתוח יכולת לאמפתיה אמיתית ולקשרים בינאישיים הדדיים יותר.

סוגי הטיפולים המרכזיים

אין טיפול "קסם" אחד, והגישה היעילה ביותר היא ארוכת טווח ומשלבת מספר מודלים:

  1. פסיכותרפיה פסיכודינמית: הגישה הקלאסית, השואפת לרדת לשורשי הקונפליקט. הטיפול מתמקד בחקר חוויות הילדות שהובילו להתפתחות ההגנות הנרקיסיסטיות, ובעבודה על יחסי ההעברה (Transference) בחדר הטיפולים – כלומר, האופן שבו המטופל משליך על המטפל את דפוסי היחסים הבעייתיים שלו.
  2. טיפול בסכמות (Schema Therapy):זוהי שיטת טיפול יעילה מאוד להפרעות אישיות, המשלבת מספר גישות פסיכולוגיות.
    הטיפול מבוסס על זיהוי "סכמות" – אלו הן תבניות חשיבה ורגש עמוקות שהתגבשו בילדותנו ומשפיעות עלינו עד היום. לדוגמה, סכמה של "פגמוּת" (תחושה בסיסית שאני פגום או לא שווה), "חוסר אמון" (תחושה שאנשים יפגעו בי) או "זכאות יתר" (תחושה שמגיע לי יחס מיוחד).בנוסף, הטיפול מזהה "מצבים" (Modes) – שהם החלקים השונים באישיות שלנו שפיתחנו כדי להתמודד עם הכאב של אותן סכמות.
  3. טיפול מבוסס מנטליזציה (MBT - Mentalization-Based Treatment): גישה שפותחה במקור להפרעת אישיות גבולית אך מותאמת בהצלחה גם ל-NPD. הטיפול מתמקד באימון ושיפור היכולת הבסיסית של המטופל להבין מה מתרחש בתוך תודעתו ובתודעת האחרים, ובכך לשפר את היחסים הבינאישיים.
  4. טיפול דיאלקטי התנהגותי (DBT) וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT): גישות אלו פחות מתמקדות ב"למה" (השורשים) ויותר ב"איך" (ההתנהגות). הן יעילות מאוד בטיפול בתסמינים הנלווים: ניהול כעסים, ויסות רגשי, שינוי דפוסי חשיבה אוטומטיים ("אני חייב להיות הכי טוב") ורכישת מיומנויות בין-אישיות.

ממצאי מחקרים שסקרו את סוגי הטיפולים

הטיפול ב-NPD מאתגר, אך מחקרים עדכניים מראים כי הוא בהחלט אפשרי. סקירות שיטתיות ומטא-אנליזות שפורסמו בשנים האחרונות (למשל, בכתבי עת מובילים כמו American Journal of Psychiatry ו-Journal of Personality Disorders) מצביעות על מגמה ברורה: טיפולים פסיכותרפיים ארוכי טווח, במיוחד אלו המשתייכים לגל השלישי ומשלבים הבנה דינמית עם כלים מובנים (כגון סכמה תרפיה ו-MBT), מראים יעילות מוכחת.

מחקרים אלו מדגישים כי לאורך זמן (טיפול של שנים, לא חודשים), מטופלים עם NPD יכולים להשיג שיפור משמעותי בתפקוד הבינאישי, הפחתה בהתנהגויות נצלניות, ועלייה ביכולת לאמפתיה ולוויסות רגשי. המפתח הוא התאמת הטיפול למטופל ובניית ברית טיפולית חזקה.

הגישה הטיפולית לנרקיסיזם של פרופסור גרינהאוס

פרופסור גרינהאוס נוקט בגישה אינטגרטיבית, רב-מערכתית ומותאמת אישית לטיפול בהפרעת אישיות נרקיסיסטית, מתוך הבנה שמדובר באתגר קליני מורכב הדורש מעטפת מלאה. פרופסור גרינהאוס מתרכז באבחון הראשוני של המטופל ובהמשך עובד עם מטפלים פסיכותרפיסטים בקליניקה שלו. שיתוף הפעולה בן גורם רפואי פסיכיאטרי וגורם פסיכותרפויטי מעלה את סיכויי הצלחה של הטיפול.

שלב 1: אבחון מקיף וייצוב לא מתחילים טיפול עומק בתוך "סערה". הצעד הראשון הוא אבחון פסיכיאטרי ופסיכולוגי יסודי. אנו בודקים קומורבידיות (הפרעות נלוות) – לעיתים קרובות, ה-NPD "מתחבא" מאחורי דיכאון עמיד, התקפי חרדה, או שימוש בחומרים. במקרים אלו, הטיפול הפסיכיאטרי (לעיתים תרופתי) חיוני לייצוב המצב הנפשי, הפחתת הסבל האקוטי, והפיכת המטופל לפנוי לטיפול פסיכותרפי.

שלב 2: יצירת קשר של אמון (ברית טיפולית) זהו השלב הרגיש והחשוב ביותר בתהליך, והוא דורש סבלנות רבה משני הצדדים. האתגר המרכזי הוא לבנות יחד קשר אנושי בטוח, יציב ומבוסס אמון.

במהלך הטיפול, טבעי שהמטופל ינוע בין רגשות קיצוניים כלפי המטפל – לעיתים ירגיש שהוא "מושלם" ו"היחיד שמבין", ולעיתים ירגיש "מאוכזב" או "לא מובן". זוהי תגובה מובנת, שנובעת מחוויות עבר ומהפחד להיפגע שוב.

תפקיד המטפל הוא להישאר "עוגן" יציב וקשוב. הוא צריך להכיל ברגישות את התנודות הללו, לא לקחת אותן באופן אישי, ולהבין שהן משקפות פצע עמוק וכאב ישן.

בשלב זה, אנו משתמשים בגישה שאפשר לכנות "הכוונה מתוך הבנה" (או "אמפתיה קונפרונטטיבית" בשפה המקצועית):

  1. ההבנה (אמפתיה): קודם כל, המטפל מתחבר בכנות לכאב ולמצוקה של המטופל. הוא נותן תוקף מלא לרגשותיו ומבין את המקור להתנהגויות ההגנתיות שלו.
  2. הכוונה (ה"עימות" הרך): רק מתוך מקום בטוח ומבין זה, המטפל עוזר למטופל להתבונן יחד, בעדינות, על האופן שבו התנהגויות מסוימות (כמו התרחקות, ביקורתיות או זעם) משפיעות על חייו ועל קשריו. זו אינה האשמה, אלא הזמנה לבחון דפוסים ישנים ולמצוא יחד דרכים חדשות, מיטיבות יותר, להתמודד עם הכאב ולבנות קשרים בריאים.

שלב 3: פסיכותרפיה אינטגרטיבית (משולבת) אנו לא מאמינים בגישת "מיטת סדום" (One-size-fits-all). הטיפול משלב באופן דינמי בין גישות שונות בהתאם לצורכי המטופל:

  • הבנה דינמית: חקר השורשים והפגיעות המוקדמות.
  • כלים מבוססי סכמה תרפיה: זיהוי הסכמות והמצבים הפעילים, ועבודה על "תיקון חווייתי" בתוך הקשר הטיפולי.
  • כלים מבוססי CBT/DBT: מתן כלים מעשיים לניהול כעסים, שיפור מיומנויות תקשורת, וזיהוי עיוותי חשיבה גרנדיוזיים בזמן אמת.

התהליך הוא ארוך טווח ומטרתו היא בנייה איטית וסבלנית של "עצמי" יציב, גמיש ואותנטי יותר.

לסיכום, הפרעת אישיות נרקיסיסטית היא הפרעה נפשית מורכבת, הנובעת מפגיעות עמוקה ומובילה לסבל רב – הן עבור האדם עצמו והן עבור סביבתו. זוהי אינה "רוע" מולד או בחירה מודעת, אלא מנגנון הגנה נוקשה שהפך לכלוב.

עבור הסובבים את הנרקסיסט, ההבנה היא הצעד הראשון בדרך להצבת גבולות ולהגנה עצמית. אך עבור האדם הסובל מההפרעה, ההבנה (שבדרך כלל מגיעה בעקבות משבר) היא הצעד הראשון בדרך לטיפול.

הדרך לשינוי קיימת, אך היא ארוכה, קשה ודורשת מחויבות אדירה. היא דורשת אומץ נדיר מצד המטופל להסכים להביט בפגיעות שלו, ומומחיות רבה, סבלנות ויציבות מצד המטפל. זהו מרתון, לא ספרינט, אך הוא אפשרי.

שאלות תשובות בנושא נרקיסיזם

1.שאלה: אני חושב/ת שבן הזוג שלי הוא נרקסיסט סמוי. מהם סימני האזהרה הכי ברורים?

תשובה: נרקיסיזם פגיע (סמוי) מאתגר לזיהוי מכיוון שהוא אינו תואם לסטריאוטיפ הגרנדיוזי. בעוד שהנרקסיסט הגלוי מוחצן ודורש תשומת לב, הסימנים המרכזיים של הנרקסיסט הסמוי הם:

  • רגישות קיצונית לביקורת: כל הערה ניטרלית נחווית כהתקפה אישית.
  • נטייה לקורבנוּת: הצגה עצמית כמי שאינו מובן, כקורבן תמידי של הנסיבות או של אנשים אחרים.
  • ביטול פסיבי-אגרסיבי: במקום עימות ישיר, הוא ישתמש בעקיצות, שתיקות רועמות או "טיפול בשתיקה" כדי להעניש.
  • צניעות מזויפת: הצגת חזות צנועה או ביישנית המסתירה תחושת עליונות פנימית ופנטזיות גדלות.

2. שאלה: מה ההבדל המהותי בין נרקיסיסט לפסיכופת?

תשובה:

  • הנרקסיסט (NPD): זקוק להערצה (אספקה נרקיסיסטית). כל מעשיו נועדו לווסת הערכה עצמית שברירית. הוא זקוק לקהל. הפגיעה בו היא פגיעה באגו.
  • הפסיכופת (ASPD): זקוק לכוח ושליטה. הוא אינו זקוק להערצה, אלא רואה באנשים כלים לשימוש או לשעשוע. המצפון שלו פגום או לא קיים, והוא חווה מעט מאוד חרדה או פחד.

במילים פשוטות: הנרקסיסט יפגע בך אם תעמוד בדרכו לקבלת הערצה; הפסיכופת יפגע בך כי הוא יכול, או כי זה משרת מטרה מעשית עבורו.

3. שאלה: איך להציב גבולות לאמא נרקסיסטית בלי לנתק איתה את הקשר?

תשובה: הצבת גבולות להורה נרקיסיסטי היא תהליך מורכב ביותר, מכיוון שהקשר עמוק וארוך שנים. המפתח הוא להעביר את הפוקוס משינוי ההתנהגות שלה (דבר שכנראה לא יקרה) לניהול התגובות והמעשים שלך.

  • גבולות חיצוניים (לא רגשיים): במקום לומר "אל תגידי לי את זה", קבע גבולות פיזיים. "אמא, יש לי 20 דקות לשוחח", "אני לא יכול/ה לדבר על הנושא הזה כרגע".
  • טכניקת "האבן האפורה" (Grey Rock): הפוך את התגובות שלך ל"משעממות". אל תספק מידע רגשי (חיובי או שלילי) שיכול לשמש כ"דלק". ענה תשובות ענייניות, קצרות, ונטולות רגש.
  • ניהול ציפיות: קבלה רדיקלית שהיא לא תספק את הצרכים הרגשיים שלך כפי שהיית רוצה. זה מאפשר לך להפסיק להיפגע מאותן אכזבות שוב ושוב.

4. שאלה: מה זה 'הוּבֵרִינְג' (Hoovering) ואיך זה נראה בפועל?

תשובה: "הוּבֵרִינְג" (מלשון שואב אבק, Hoover) הוא מונח המתאר את הניסיונות המניפולטיביים של אדם נרקיסיסטי "לשאוב" אותך בחזרה למערכת היחסים לאחר פרידה או ריחוק. זהו ניסיון להשיב לעצמו את השליטה ואת מקור ה"אספקה".

דוגמאות נפוצות ל"הוברינג":

  • התנצלויות פתאומיות: "הבנתי הכל", "אני הולך לטיפול", "השתניתי", "את/ה אהבת חיי".
  • יצירת קשר בתירוצים "תמימים": "בטעות שלחתי לך הודעה", "רק רציתי לשאול לשלום הכלב", "יום הולדת שמח".
  • משבר מבוים: "קרה לי משהו נורא", "אני בבית חולים", "אני זקוק/ה לך נואשות".
  • הפעלת צדדים שלישיים: שליחת חברים משותפים או בני משפחה שישכנעו אותך לחזור.

5. שאלה: אני כל הזמן קורא/ת על נרקיסיזם וחושש/ת שאולי אני כזה/ו. איך אפשר לדעת?

תשובה: ככלל, אנשים הסובלים מהפרעת אישיות נרקיסיסטית אינם מבלים זמן רב בדאגה כנה ואותנטית שהם פוגעים באחרים או שיש להם פגם אישיותי. ההגנות שלהם חזקות מדי מכדי לאפשר סוג כזה של רפלקציה עצמית כואבת.

החשש שמא "אתה הנרקסיסט" הוא לרוב תוצר של אחד משני דברים:

  1. אתה אדם אמפתי שנמצא או היה בקשר עם נרקסיסט, ועברת גזלייטינג שגרם לך לפקפק בעצמך.
  2. אתה אדם בעל מודעות עצמית גבוהה שפשוט מזהה בעצמו תכונות אנוכיות נורמליות (שיש לכולנו), וחושש מהמשמעות שלהן.
    עצם הדאגה הכנה והיכולת לשאול את השאלה הזו, מעידים לרוב על קיומה של אמפתיה ומודעות עצמית – תכונות המנוגדות לליבת ההפרעה הנרקיסיסטית.

6. שאלה: האם נרקסיסט יכול להשתנות? האם טיפול באמת עוזר להם?

תשובה: שינוי אפשרי, אך נדיר ביותר וקשה מאוד.

הסיבה המרכזית לקושי היא שההפרעה היא "אגו-סינטונית" – הנרקסיסט אינו תופס את עצמו כבעייתי, אלא את העולם סביבו. לכן, רובם המכריע לעולם לא יפנה לטיפול מיוזמתו.

כדי שטיפול יצליח, נדרשים שני תנאים:

  1. מוטיבציה אדירה: לרוב בעקבות "קריסה נרקיסיסטית" (אובדן עבודה, גירושים קשים) שגורמת למשבר עמוק.
  2. טיפול ארוך טווח: לא מדובר בטיפול של חודשים, אלא בתהליך של שנים, לרוב בגישות כמו סכמה תרפיה או פסיכותרפיה דינמית, המטפלות בשורשי הפגיעות.

7. שאלה: תעזור לי לנסח תשובה להודעה מניפולטיבית מהאקס הנרקסיסט שלי בנוגע לילדים.

תשובה: במקרים של תקשורת עם הורה נרקיסיסטי (Co-Parenting), המטרה היא להפחית את החיכוך ולהגן על עצמך ועל הילדים. האסטרטגיה היעילה ביותר נקראת BIFF (Brief, Informative, Friendly, Firm):

  • קצרה (Brief): כמה שפחות מילים. לא לפתוח "שיחה".
  • אינפורמטיבית (Informative): היצמד לעובדות היבשות בלבד (זמנים, מקומות, צרכים לוגיסטיים).
  • ידידותית (Friendly): לא חמה, אלא ניטרלית-מנומסת. "שלום", "תודה", "בברכה". זה מנטרל האשמות על עוינות.
  • תקיפה (Firm): סיום השיחה. לא להשאיר פתח למשא ומתן רגשי.

בייבי בלוז

בייבי בלוז

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

התופעה בייבי בלוז, המכונה גם "דכדוך קל אחרי לידה", הוא מצב שכיח ואף טבעי המופיע אצל אמהות טריות בימים הראשונים שלאחר הלידה. תקופה זו נמשכת עד שישה שבועות, היא רגישה ומביאה עמה שינויים רבים, הן פיזיים והן רגשיים. בניגוד לדיכאון קליני לאחר לידה, בייבי בלוז אינו נחשב למצב פסיכיאטרי אלא לתגובה גופנית ונפשית לשינויים ההורמונליים הדרמטיים, לעייפות וללחץ הנלווים לאימהות החדשה. תופעה זו מתאפיינת בתנודות חדות במצב הרוח, רגישות מוגברת והתקפי בכי, אך לרוב היא חולפת מעצמה תוך כשבועיים.

תסמינים וגורמים: למה זה קורה ואיך זה מרגיש?

שכיחות

בייבי בלוז היא תופעה נפוצה ביותר לאחר לידה, המערבת בין 50% ל-80% מהיולדות. מצב זה מתאפיין בתנודות במצב הרוח, עצבנות, חוסר שקט ולעיתים בבכי בלתי מוסבר. תסמיני הבייבי בלוז מופיעים בדרך כלל בימים הראשונים שלאחר הלידה, כאשר עוצמתם עשויה להשתנות מאישה לאישה. משך התופעה הוא לרוב עד שבועיים, כאשר היום החמישי לאחר הלידה נחשב פעמים רבות לשיא מבחינת עוצמת התסמינים.

גורמים לבייבי בלוז

הגורמים לבייבי בלוז הם מגוונים ומשלבים היבטים פיזיולוגיים, נפשיים וסביבתיים, כאשר קיימים גורמי סיכון מסוימים המגבירים את הסיכוי להתפתחות התופעה. רגישות פסיכולוגית מוקדמת היא דוגמה לגורם משמעותי: נשים שחוו בעבר דיכאון קליני או חרדה, או כאלו שלהן היסטוריה משפחתית של דיכאון, עשויות להיות בעלות סיכון גבוה יותר לחוות בייבי בלוז. חשוב לציין שבמקרים מסוימים, בייבי בלוז עלול להוות גורם סיכון גם לדיכאון לאחר לידה עם זאת, חשוב להדגיש כי אין מדובר בגזירת גורל, ונוכחות גורם סיכון אינה מחייבת את הופעת התופעה. מודעות לגורמים אלו מאפשרת היערכות מוקדמת, הגברת תשומת הלב לתסמינים ופנייה מוקדמת לקבלת תמיכה בעת הצורך.

מבחינה ביולוגית, אנו מודעים לכך שלאחר הלידה חלים על היולדת שינויים פיזיולוגיים רבים, כולל ירידה משמעותית במשקל הגוף וירידה מהירה ברמות ההורמונים. ירידות הורמונליות אלו משפיעות ישירות על תפקוד המוליכים העצביים במוח, האחראים על מנגנוני הבקרה של רגשות ומצב הרוח. גורמים נוספים שיכולים להשפיע הם הפרעות בתפקוד בלוטת התריס וחוסרים תזונתיים.

תמיכה סביבתית מהווה גורם מפתח באיזון רמות הסטרס לאחר הלידה. מחקרים רבים מצביעים על כך שתמיכה לאחר לידה, במיוחד מבני הזוג, מסייעת בצמצום תופעת הבייבי בלוז. נשים החוות בידוד חברתי או חוסר תמיכה נמצאות בסיכון גבוה יותר לפתח מצב רוח ירוד לאחר הלידה.

תסמינים

התסמינים של בייבי בלוז כוללים מגוון רחב של ביטויים רגשיים והתנהגותיים, כאשר הנפוצים ביותר הם תנודות חדות במצב הרוח, עצבנות, רגישות יתר, התקפי בכי בלתי מוסברים, חרדה קלה, קשיי ריכוז, הפרעות שינה ותחושה כללית של מועקה או דכדוך. חשוב לציין כי תסמינים אלו הם לרוב קלים וחולפים מעצמם. נשים עם היסטוריה של קשיים נפשיים או אלו המתמודדות עם מצבים מורכבים בחיים נמצאות בסיכון גבוה יותר לבייבי בלוז. תמיכה חברתית היא מרכזית וחיונית במניעת התופעה, כאשר נשים החשות מבודדות או חסרות תמיכה נפשית מתאימה רגישות יותר לפתח בייבי בלוז.

חשוב להבחין בין "דכדוך לאחר לידה" (בייבי בלוז), תופעה נפוצה וחולפת, לבין דיכאון לאחר לידה, מצב רפואי מורכב יותר הדורש התייחסות מקצועית. אחד הכלים היעילים והנפוצים ביותר לאיתור תסמינים הוא "סולם אדינבורו לדיכאון לאחר לידה" (Edinburgh Postnatal Depression Scale - EPDS).

מהו סולם אדינבורו?

זהו שאלון לדיווח עצמי הכולל 10 היגדים, שנועד לסייע לנשים ולגורמי מקצוע לזהות תסמינים של דיכאון וחרדה בתקופה שלאחר הלידה. חשוב להדגיש כי השאלון אינו מהווה אבחנה, אלא כלי סינון ראשוני שמטרתו להצביע על צורך בהערכה מקצועית מעמיקה יותר.

כיצד עובד השאלון?

השאלון מורכב מ-10 היגדים קצרים המתארים תחושות ורגשות. האישה מתבקשת לבחור את התשובה המתארת בצורה הטובה ביותר את הרגשתה במהלך שבעת הימים האחרונים. לכל היגד יש 4 תשובות אפשריות, המקבלות ניקוד שנע בין 0 ל-3. הציון הכולל יכול לנוע בין 0 ל-30.

פענוח התוצאות:

  • ציון עד 10: נחשב בדרך כלל תקין או מעיד על דכדוך קל ("בייבי בלוז").
  • ציון 13 ומעלה: מצביע על סבירות גבוהה לקיומו של דיכאון לאחר לידה ומחייב פנייה להערכה קלינית אצל גורם מקצועי (רופא/ה, אח/ות, איש/אשת בריאות הנפש).
  • חשיבות מיוחדת לשאלה 10: ישנה חשיבות מכרעת להיגד העשירי, העוסק במחשבות על פגיעה עצמית. כל תשובה המצביעה על קיומן של מחשבות כאלה (כלומר, ציון הגבוה מ-0 בסעיף זה) מחייבת פנייה מיידית לגורם מטפל, ללא קשר לציון הכולל בשאלון.

10 ההיגדים בסולם אדינבורו

להלן ההיגדים המרכיבים את השאלון, המבקשים מהאישה לתאר את הרגשתה בשבוע האחרון:

  1. הייתי מסוגלת לצחוק ולראות את הצד המשעשע של הדברים.
  2. ציפיתי בהנאה לקראת דברים.
  3. האשמתי את עצמי שלא לצורך כאשר דברים השתבשו.
  4. הייתי חרדה או מודאגת ללא סיבה ממשית.
  5. חשתי פחד או בהלה ללא סיבה טובה.
  6. הדברים הכבידו עליי והרגשתי שאני לא מסתדרת.
  7. הייתי כל כך אומללה שהתקשיתי לישון.
  8. חשתי עצובה או אומללה.
  9. הייתי כל כך אומללה שבכיתי.
  10. המחשבה על פגיעה בעצמי עלתה בדעתי.

בייבי בלוז לעומת דיכאון אחרי לידה

חשוב להבחין בין בייבי בלוז לבין דיכאון אחרי לידה קליני (PPD), שכן מדובר בשני מצבים שונים במהותם, אף שיש ביניהם קשר מסוים. בעוד בייבי בלוז הוא מצב חולף וקל יחסית, דיכאון לאחר לידה הוא הפרעה נפשית חמורה יותר הדורשת התערבות מקצועית.

ההבדל המרכזי טמון בעוצמת התסמינים, משך הזמן שלהם ומידת ההשפעה על התפקוד היומיומי של היולדת. בייבי בלוז מאופיין בתנודות מצב רוח קלות, חולף תוך שבועיים ואינו פוגע משמעותית ביכולת האם לטפל בתינוק או לתפקד. לעומת זאת, דיכאון לאחר לידה כולל תסמינים חמורים יותר כמו עצב עמוק, חוסר עניין בפעילויות מהנות, תחושות אשמה וחוסר ערך, הפרעות שינה ותיאבון משמעותיות, ובמקרים מסוימים אף מחשבות אובדניות או מחשבות של פגיעה בתינוק. תסמינים אלו נמשכים מעבר לשבועיים ויכולים להתפתח מהר אחרי הלידה אך גם חודשים לאחר הלידה, ופוגעים באופן ניכר בתפקוד האם ובקשר שלה עם התינוק.

אף שבייבי בלוז אינו מצביע בהכרח על התפתחות דיכאון לאחר לידה, הוא יכול להוות גורם סיכון לכך. נשים שחוות בייבי בלוז בעוצמה רבה או למשך זמן ארוך מהרגיל צריכות להיות במעקב קשוב יותר, ולפנות לעזרה מקצועית אם הסימפטומים מחמירים או אינם חולפים.

האבחנה המבדלת בין בייבי בלוז ודיכאון לאחר לידה נעשתה חשובה יותר מאז שאושרו בארה"ב (עדיין לא בישראל) תרופות בקבוצה כימית חדשה המשפיעה על קולטי GABA-A במוח. אושרו שתי תרופות אחד לטיפול דרך הוריד והשנייה ככדור פומית. הכדור בדרך פומית נקראת זורנולון (ZURANOLONE) והיא ניתנת למשך 14 יום ללא צורך באשפוז. התרופה השנייה בשם ברקסנולון (BREXANOLONE) ניתנת באינפוזיה לווריד וניתנת רק באשפוז.

דרכי התמודדות עם בייבי בלוז

ההתמודדות עם בייבי בלוז מתמקדת בעיקר בתמיכה רגשית, מנוחה והבנה שמדובר במצב טבעי וחולף. מאחר שאין מדובר במצב פתולוגי, לרוב אין צורך בטיפול תרופתי. ההמלצות העיקריות שלנו כוללות:

  • מנוחה מספקת: נסו לישון כשהתינוק ישן והיעזרו בסביבה כדי לאפשר לעצמכן זמני מנוחה.
  • תמיכה חברתית ורגשית: שתפו את בן/בת הזוג, חברים ומשפחה בתחושותיכן. הדגשת הנורמליות שבמצב והימנעות מביקורת חיוניות מאוד
  • עזרה פרקטית: אל תהססו לבקש עזרה במטלות הבית, בבישולים ובטיפול בתינוק כדי להקל על העומס.
  • תזונה נכונה ופעילות גופנית קלה: תזונה מאוזנת והליכה קצרה באוויר הפתוח יכולות לשפר את מצב הרוח וההרגשה הכללית.
  • הקדישו זמן לעצמכן: גם דקות ספורות של פעילות מהנה לבדכן יכולות לחולל פלאים.

זכרו שהתחושות הללו לגיטימיות והמצב זמני ויחלוף. קבלה והבנה יכולות להפחית את הלחץ באופן משמעותי.

מתי לפנות לעזרה וכיצד פרופסור גרינהאוס יכול לסייע?

ברוב המקרים, בייבי בלוז אינו מצריך התערבות קלינית. עם זאת, חשוב להיות ערניים למצב. אם התסמינים מחמירים, נמשכים מעבר לשבועיים, או פוגעים באופן משמעותי בתפקוד היומיומי וביכולת לטפל בתינוק, אנו ממליצים לפנות לייעוץ רפואי או פסיכולוגי כדי לשלול התפתחות של דיכאון לאחר לידה ולקבל טיפול מתאים.

בגישתו המקצועית, פרופסור גרינהאוס מדגיש כי רוב הנשים הסובלות מבייבי בלוז אינן נזקקות להערכה פסיכיאטרית, אלא לתמיכה סביבתית ומנוחה. במסגרת עבודתו, הוא מטפל בנשים הסובלות מתסמינים פסיכיאטריים, משוחח עמן על השינויים הצפויים במהלך ההיריון ולאחר הלידה, ומתייחס לחשיבות האיזון התרופתי במידת הצורך. פרופסור גרינהאוס מקפיד על ערנות סביב החמרת סימפטומים ומזמין לשיחות המעקב גם את בני הזוג. הוא מדריך אותם לגבי הדרך הנכונה להתמודד עם המצב החדש, ובמידת הצורך מבצע התאמות טיפוליות כדי להבטיח את בריאותה הנפשית של האם.

לסיכום, בייבי בלוז הוא תגובה פסיכולוגית ופיזיולוגית שכיחה ונורמלית לשינויים הדרמטיים שלאחר הלידה. הוא מופיע סמוך ללידה וחולף לרוב תוך זמן קצר. בעוד שבמרבית המקרים תמיכה ומנוחה מספיקות, חשוב להכיר את ההבדלים בינו לבין דיכאון לאחר לידה ולהיות קשובים להחמרה אפשרית. אל תהססו לפנות לעזרה מקצועית אם אתן חשות שהקושי מתמשך או מחמיר.

מקורות

  1. Transformative Therapies for Depression: Postpartum Depression, Major Depressive Disorder, and Treatment-Resistant Depression. Richardson et al. Annual Review of Medicine 2025
  2. Cox JL, Holden, JM & Sagovsky R, Detection of postnatal depression: development of the 10-item Edinburgh Postnatal Depression Scale. Br J Psychiat, 1987; 150: 782-786.
  3. Glasser S, Barell V. Depression scale for research and identification of postpartum depression. Harefua 1999;136:764-768

תסמונת של הפרעת שימוש בקנאביס

תסמונת של הפרעת שימוש בקנאביס

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

מחקרים המוכיחים השפעות שליליות של שימוש כבר של קנאביס הולכים ומתרבים. אחוז לא מבוטל מאוכלוסיית בני הנוער בארה"ב מדווח שהשתמש בקנאביס בשנה שקדמה למחקר וחלק גדול מהם השתמשו בצורה המתאימה לאבחנה של הפרעת שימוש קנאביס. קיים קשר דו-כיווני בין השימוש בקנאביס ובמיוחד עם הפרעת שימוש קנאביס ומצבים פסיכיאטרים כמו דיכאון קליני, תסמונת פוסט טראומטית-PTSD, סכיזופרניה, הפרעה ביפולרית והפרעת קשב וריכוז. הקשר הדו-כיווני אומר שלמשתמשים בקנאביס סיכוי לפתח הפרעות פסיכיאטריות ולמטופלים עם הפרעות פסיכיאטריות סיכוי להשתמש בקנאביס או לפתח הפרעה של שימוש בקנאביס.

 

מהי הפרעת שימוש בקנאביס?

התסמונת של הפרעת שימוש בקנאביס מתייחסת למצב קליני בו קיים שימוש יתר של קנאביס המוביל למוגבלות קלינית ותופעות של חוסר איזון נפשי. לפי ה 5-DSM (ספר האבחנות של האיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי) הפרעת שימוש בקנאביס קיימת כאשר במהלך 12 החודשים האחרונים נוכחו לפחות שניים מתוך 11 קריטריונים הבאים:

  1. השימוש בקנאביס מתבצע לתקופות ארוכות יותר מאשר התכוון הסובל
  2. כמיהה לקנאביס.
  3. כישלון בניסיון להפחית בשימוש
  4. עיסוק רב בלהשיג, להשתמש או להתאושש משימוש
  5. פגיעה ביכולת לעבודה, לקיים משפחה או להשלים לימודים
  6. המשך שימוש למרות פגיעה בתחומים חשובים של החיים
  7. כישלון במילוי תפקידים חשובים של החיים עקב השימוש
  8. וויתור על פעולות חשובות של החיים האישיים כתוצאה מהשימוש בקנאביס
  9. שימוש בקנאביס במצבים סיכון כמו נהיגה
  10. התפתחות של סבילות להשפעות של קנאביס וכתוצאה צורך במינון גבוה יותר של החומר
  11. תופעות של גמילה עם מפסיקים את השימוש

החומרה של התסמונת מוגדרת

  • קלה כאשר יש 2-3 סימפטומים
  • בינונית כאשר יש 4-5 סימפטומים
  • קשה כאשר קיימים 6 או יותר סימפטומים

מדוע משתמשים בקנאביס?

קנאביס הינו תוצר של צמח נפוץ ברוב מקומות בעולם. הצמח מכיל חומרים רבים, המרכזיים שבהם נקראים טטרהידרוקנבינול (THC), קנאבידיול (CBD) וקנאביול (CB). ה THC הוא החומר הפעיל במוח הגורם לתחושת ה "היי או סוטול" וגם הגורם המעודד התפתחות של הפרעת שימוש קנאביס. בשנים האחרונות נוצרים זנים עם ריכוז גבוה של THC. CBD הוא החומר הפעיל נגד כאבים, מקטין חרדה ומונע פרכוסים. ההשפעות של CB טרם ידועות.

מהי השכיחות של הפרעת שימוש בקנאביס?

השכיחות של התסמונת של שימוש קנאביס נמצאת בעלייה עקב הלגליזציה של השימוש בסם. מעריכים ששליש מהמשתמשים בקנאביס סובלים מתסמונת זאת. עד עכשיו הייתה התייחסות מועטה לתסמונת ואת משמעתה. אין ספק שאם הרחבת השימושים הרפואיים של החומר, כמו למשל תסמונת פוסט טראומטית, נראה עלייה בשכיחות של התופעה. השימוש הכללי בישראל לא ידוע. סטטיסטיקות על השימוש במסגרת "תוכנית קנאביס רפואי" כגורם טיפולי מראים בשנת 2022 היו 128000 מטופלים בעלי רישיון לקנאביס רפואי בישראל. מספרים אלו בעלייה מתמדת ובעקבות מלחמת חרבות ברזל סביר להניח שכמות גדולה של מטופלים יתווספו לרשימה זאת. משרד הבריאות בישראל מאפשר רישיונות קנאביס למטופלים עם PTSD שלא מגיב לטיפול. סביר להניח ש 30% של בעלי רישיון לשימוש קנאביס נמצאים במצב של הפרעת שימוש קנאביס.

מהן גורמי סיכון להתפתחות הפרעת שימוש בקנאביס?

  • גיל התחלת השימוש (במיוחד לפני גיל 16)
  • שימוש יומיומי או כמעט יומיומי
  • שימוש בקנאביס עתיר THC ללא CBD מאזן
  • רקע משפחתי של שימוש בסמים
  • היסטוריה של הפרעות חרדה, דיכאון, סכיזופרניה, הפרעה ביפולרית, PTSD או ADHD
  • סביבת חיים תומכת שימוש (חברתית/תרבותית)
  • מחלות כרוניות, שאינם מגיבים מספיק לטיפול הרגיל עבורם

השלכות רפואיות ונפשיות של הפרעת שימוש קנאביס

1.תסמיני גמילה

  • מתחילים תוך 1–3 ימים מהפסקת השימוש בקנאביס
  • נמשכים כשבוע עד שבועיים
  • כוללים: עצבנות, אי שקט, הפרעות שינה, ירידה בתיאבון, דיכאון קל

2.השלכות חברתיות ותפקודיות

  • ירידה בהישגים לימודיים
  • קושי בשמירה על תעסוקה
  • קונפליקטים במשפחה ובמערכות יחסים
  • שימושים מסוכנים (למשל נהיגה תחת השפעה)

3.מערכת הנשימה שימוש ממושך בעישון קנאביס (בדגש על עישון):

  • ברונכיטיס כרונית: שיעול, ליחה, צפצופים - תוצאה של גירוי קבוע לריריות הסימפונות.
  • פגיעה בצפיפות ריסים אפיתליאליים – מקשה על ניקוי חלקיקים מזיקים מדרכי הנשימה.
  • ההשפעה על COPD: לא חד משמעית, אך שימוש משולב עם טבק מגביר את הסיכון.

מערכת לב וכלי דם השפעות אקוטיות:

  • עלייה בקצב הלב (טכיקרדיה)
  • עלייה בלחץ הדם
  • ירידה בלחץ דם בעמידה (אורתוסטטיזם)

סיכונים:

  • אירוע לבבי חריף (MI): עלייה בסיכון, במיוחד במעשנים מבוגרים עם מחלות רקע.
  • הפרעות קצב: תועדו מקרים של פרפור עליות, טכיקרדיה חדרית, ואף דום לב.

השפעות נוירולוגיות ונוירוקוגניטיביות

  • ירידה בתפקוד קוגניטיבי: פגיעה בזיכרון עבודה, קשב, תכנון והתארגנות.
  • שינויים מבניים: מחקרים הראו שינויים באמיגדלה, היפוקמפוס וקליפת המוח הפרה־פרונטלית.

בנוער:

  • פגיעות גדולה יותר בשל השפעה על מוח מתפתח.
  • שימוש בגיל צעיר מקושר לירידה קבועה ב-IQ.

השפעות פסיכיאטריות סכיזופרניה ומאניה דפרסיה:

  • קשר ישיר ומבוסס בין שימוש כבד לקנאביס (בעיקר עתיר THC) לבין סיכון גבוה להופעת פסיכוזה.
  • שימוש בגיל צעיר ובאנשים עם רגישות גנטית מגביר את הסיכון פי 2–5.

דיכאון וחרדה:

  • הסיכון לדיכאון עולה בשימוש יומיומי.
  • קשר דו-כיווני: חלק מהמטופלים מדווחים על שימוש כ"תרופה עצמית".

סיכון מוגבר לאובדנות:

  • במיוחד בקרב מתבגרים ובוגרים צעירים.

השפעות גופניות כלליות תסמונת הקאה קנבינואידית (CHS):

  • תסמונת נדירה אך קיימת עלייה בפניות למיון
  • תסמינים: הקאות חוזרות, כאב בטן.
  • טיפול יעיל: הפסקת שימוש מוחלטת.

השפעה על פוריות ומערכת הרבייה בגברים:

  • ירידה בספירת זרע.
  • שינויים במבנה ובתפקוד של תאי זרע.
  • ירידה ברמת הטסטוסטרון.

בנשים:

  • עיכוב בביוץ.
  • פגיעה פוטנציאלית בקליטת עוברים ברחם.

השפעות בהריון

  • THC חוצה את השליה ועלול לפגוע בהתפתחות מוח העובר.

השפעות מדווחות:

  • משקל לידה נמוך
  • עלייה בסיכון ללידה מוקדמת
  • הפרעות קשב וריכוז בילדות
  • איגוד רופאי הנשים בישראל (וגם ACOG בארה"ב) ממליצים לא להשתמש בקנאביס בזמן הריון או הנקה.

פגיעה במוטיבציה או תסמונת של חוסר מוטיבציה משני ל CUD

  • תיאור קליני: חוסר רצון, ירידה ביוזמה, קהות רגשית.
  • שכיח במשתמשים כרוניים.
  • יש מחלוקת אם מדובר בתסמונת עצמאית או ביטוי של דיכאון/פגיעה נוירוקוגניטיבית.

דרכי טיפול של הפרעת שימוש קנאביס

טיפול פסיכולוגי (קו ראשון)

  • CBT – טיפול קוגניטיבי-התנהגותי: זיהוי דפוסי חשיבה ושבירת מעגלים של שימוש
  • Motivational Enhancement Therapy (MET): חיזוק המוטיבציה לשינוי
  • Contingency Management (CM): חיזוקים חיוביים להפסקת שימוש
  • טיפולים תרופתיים (בשלבי מחקר)
  • אין טיפול תרופתי מאושר רשמית ל-CUD

גישה רב-תחומית הכוללת טיפול פסיכולוגי אישי, התערבות סביבתית ושיקומית, הפניה לבתים מאזנים ולמסגרות המתמחות בטיפול תחלואה כפולה (פסיכיאטרית והפרעת קנאביס)

הגישה של פרופסור גרינהאוס בטיפול של הפרעת שימוש קנאביס?

הערכות הקליניות של פרופסור גרינהאוס גם בביקור הראשון כמו בביקורים המשכיים, כוללת בדיקה מעמיקה של השימוש בחומרים כמו קנאביס, סמים אחרים, אלכוהול, הימורים, הרגלים מסוכנים ועוד התנהגויות של המטופל שעלולות להיות מסוכנות עבורו. הפרעת שימוש קנאביס שכיחה בין מטופליו במיוחד באלו הסובלים מתסמונת פוסט טראומטית שלא מגיבה מספיק טוב לטיפולים השונים. אומנם פרופסור גרינהאוס בחר לא להיכלל בין רשימת הרופאים שיכולים לאשר שימוש בקנאביס רפואי, הוא מפני מטופלים כאשר השימוש מוצדק. הוא ממליץ למטופלים לשמור על השימוש בכמויות הנמוכות האפשריות. פרופסור גרינהאוס מודע לכך שכחלק מהסיבות לתסמונות קליניות עמידות לטיפול קיים שימוש מוגזם בקנאביס. הוא מפנה מטופלים עם סוגייה של הפרעת שימוש קנאביס למטפלים העובדים אתו בקליניקה. מטפלים אלו מנוסים בשיטות המומלצות בטיפול של הפרעת שימוש קנאביס. לסיכום, הפרעת שימוש קנאביס הינה שכיחה וקיים סיכוי סביר ששכיחותה הולכת וגוברת באוכלוסייה הכללית וגם באוכלוסייה של מטופלים פסיכיאטריים. ההשפעות הפיזיולוגיות של החומרים הפעילים בצמח הקנאביס רבות. שימוש יתר של החומר יכול להוביל לפתולוגיה גופנית וגם נפשית. קיימות אמונות רבות סביב היעילות הקלינית של קנאביס למרות שהעדויות המחקריות טרם תמכו בשימושים אלו. השימוש בקנאביס בתסמונת PTSD נפוץ בישראל. קנאביס יכול לגרום להרגעה ושינה טובה יותר במצבים אלו אך לא משפיע על הפתולוגיה הבסיסית של PTSD. על קלינאים להיות מודעים לתופעה של הפרעת שימוש בקנאביס ולהתייחס אליה במהלך הטיפול.

השוואה בין שיטות שונות של גירוי מגנטי - rTMS לעומת aiTBS

השוואה בין שיטות שונות של גירוי מגנטי - rTMS לעומת aiTBS

דיכאון חמור והפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) הן הפרעות פסיכיאטריות המאופיינות לעיתים קרובות בעמידות לטיפול. אף על פי שטיפול תרופתי ופסיכותרפיה נחשבים לטיפולים המומלצים ביותר, שיעור ניכר של מטופלים אינם מגיבים לטיפולים הקיימים. בשנים האחרונות התפתחו שיטות טיפול בגירוי מוחי לא פולשני, ובעיקר גירוי מגנטי חוזר (rTMS), שהפכו לאמצעים טיפוליים מבטיחים. התפתחות נוספת של הטיפול בגירוי מגנטי היא גירוי מגנטי מואץ בתבנית תטא (aiTBS). לשיטה זו יתרונות של יעילות גבוהה, משך טיפול קצר יותר ופרופיל תופעות לוואי נוח. במאמר זה נתייחס להיבטים העיקריים של הטיפול בגירוי מגנטי מואץ בסגנון תטא - aiTBS.

פרופסור לאון גרינהאוס מומחה בטיפול של דיכאון שאינו מגיב כראוי לטיפול (דיכאון עמיד) וב-OCD באמצעות שיטת גירוי מגנטי מואץ בתבנית תטא (aiTBS). הוא משתמש במכשיר המיוצר בישראל על ידי חברת BRAINSWAY, המייצרת סלילים ייחודיים, האחד בשם H1 לטיפול בדיכאון והשני בשם H7 לטיפול ב-OCD.

מהם ההבדלים בין גירוי מגנטי חוזר (rTMS) לגירוי מגנטי מואץ בתבנית תטא (aiTBS)?

rTMS היא שיטה טיפולית לדיכאון ו-OCD עמידים לטיפול, שאושרה כטיפול בשנת 2018. המאפיינים של rTMS הם יעילות קלינית מעט נמוכה יותר (בין 30-40%) לשני המצבים הקליניים, דורשת הגעה למרכז טיפולי מדי יום במשך 4-6 שבועות, וכל טיפול נמשך כ-20-30 דקות.

לעומת זאת, המאפיינים של aiTBS הם יעילות גבוהה יותר בשני המצבים הקליניים (60-80%), זמן טיפול קצר יותר (9-12 דקות), וביצוע מספר פעמים ביום (3-10) במשך 10 ימים בלבד.

כתוצאה מממצאים אלו, המרכזים הקליניים המטפלים בגירוי מגנטי למוח עוברים משיטת rTMS לשיטת aiTBS. כפי שצוין קודם, פרופסור גרינהאוס הוא חלוץ ביישום שיטה זו בישראל. יש לציין כי מומלץ לבצע את הטיפולים בשילוב עם תרופות נוגדות דיכאון ונוגדות OCD.

מהו גירוי מגנטי מואץ בתבנית תטא (aiTBS)?

הטיפול בשיטת גירוי מגנטי מואץ בתבנית תטא (aiTBS) מתבצע באמצעות אותו מכשיר המשמש לטיפול TMS רגיל, אך עם שונות בתדר הגלים המגנטיים. תבנית תטא היא שיטת גירוי מוחי המבוססת על דפוסים של גלים מוחיים בתדר תטא (5 הרץ), המדמים פעילות טבעית של המוח. הגירוי המגנטי החוזר מוביל לשיפור בתקשורת בין תאים מוחיים באזורים מסוימים. גירוי בתבנית תטא לסירוגין (aiTBS) משלב מקבצים של פולסים בתדירות המעוררת את קליפת המוח ומגבירה את פעילותה.

פרוטוקול aiTBS כולל מספר טיפולים ביום למשך 5-10 ימים, בעוד שהטיפול הסטנדרטי ב-TMS מבוסס על טיפול יומי לרוב למשך 4–6 שבועות. לכן, aiTBS הוא טיפול מרוכז ובעוצמה גבוהה, שמטרתו להשיג הטבה מהירה.

מהו מנגנון הפעולה של הגירוי המגנטי המואץ בתבנית תטא (aiTBS) בדיכאון מג'ורי שטרם הגיב לטיפול

ממצאים מחקריים בחולי דיכאון מראים שינויים בתפקוד המוח בצורה של ירידה בפעילות מוחית באזור קליפת המוח הנמצא בצד השמאלי של האזור הנקרא אזור דורסולטרלי של המוח, ועלייה בפעילות במערכת הלימבית שבמרכז המוח (קליפה סינגולרית ואמיגדלה).

הגירוי המגנטי המכוון לאזור המצח השמאלי משנה את הפעילות החשמלית של אותו אזור וגורם לעלייה בפעילות החשמלית של אותו אזור במוח, דבר המשפר את הוויסות הרגשי, לאיזון בפעילות החשמלית במבנים עמוקים במוח (אמיגדלה ואזור סינגולרי), ולשיפור ב"תקשורת" בין אזורים אלו.

ראיות קליניות במחקר:

מחקר חלוצי על פרוטוקול SAINT, גרסה אינטנסיבית של aiTBS, דיווח על שיעור הפוגה של כ-90% תוך 5 ימים (Cole et al., 2020). בנוסף, Williams et al. (2021) הציגו שיפור משמעותי במדדים דיכאוניים לאחר aiTBS במטופלים עם דיכאון עמיד, וסקירה שיטתית של Cabrera et al. (2022) הראתה יתרון ל-aiTBS לעומת rTMS סטנדרטי, הן במהירות והן בעמידות ההשפעה. Matheus-Rosi (2025) הראה כי טיפול ב-3 aiTBS פעמים ביום למשך 10 ימים (סה"כ 30 טיפולים) בחולים עם דיכאון עמיד, השיג תוצאות משמעותיות ב-60% מהחולים שטופלו.

האם התסמונת הטורדנית כפייתית OCD מגיבה לטיפול ב-aiTBS?

ממצאי המחקר מראים שב-OCD קיימת פעילות יתר במסלולים המחברים אזורים עמוקים של המוח עם קליפת המוח הקדמית. הגירוי בשיטת aiTBS גורם לסנכרון משופר בתפקוד של תאי עצב באזורי התלמוס וקליפת המוח, ומסייע בוויסות עודף פעילות באזורים אלו.

ראיות קליניות במחקר:

Donse et al. (2018) דיווחו על שיפור משמעותי בתסמיני OCD לאחר שימוש בפרוטוקולים מואצים של TMS. Kozel et al. (2022) הראו הפחתה קלינית במדדי OCD לאחר aiTBS מכוון לאזור מרכזי קדמי של קליפת המוח, וניסוי פתוח של Zhang et al. (2023) עם aiTBS מכוון לקליפת המוח המרכזית הקדמית, הביא לשיפור מהיר בתסמינים של OCD.

יתרונות aiTBS

היתרונות כוללים תגובות מהירות (לעיתים תוך 5-10 ימים), פרופיל בטיחות גבוה עם תופעות לוואי קלות בלבד (כאבי ראש, אי נוחות מקומית), הופעה נדירה של פרכוסים, היעדר השפעות על יתר חלקי הגוף (בשונה מתרופות פסיכיאטריות), התאמה למטופלים שמצבם הקליני לא השתפר עם תרופות, ועלות-תועלת גבוהה בזכות פרוטוקול מקוצר.

דרכי טיפול של פרופסור גרינהאוס ב-aiTBS?

פרופסור גרינהאוס התמחה בטיפול בגירוי מגנטי אצל פרופסור פסקואל-לאונה בספרד, ופרסם עבודות רבות בתחום הטיפול בגירוי מגנטי (TMS) במטופלים עם דיכאון קליני עמיד לטיפול. בשנים האחרונות הוא משתמש בציוד מתקדם של חברת BRAINSWAY ומציע טיפול זה למטופלים עם דיכאון שטרם הגיב לטיפול וגם למטופלים עם OCD.

לאחר בירור אבחנתי מתאים ווידוא שאין סיבות נגד לטיפול, הוא מתחיל בסדרה טיפולית בגירוי מגנטי. מתחילת 2025, לאחר פרסומים על יעילות הטיפול ב-aiTBS, הוא יישם את השיטה בקליניקה שלו בתל אביב, ומציע סדרה טיפולית בת 30 טיפולים (3 טיפולים ליום למשך 10 ימים) רצופים כדרך להתגבר על מצבים של דיכאון ו-OCD עמידים לטיפול. לפי הנתונים העולמיים והניסיון הקליני של פרופסור גרינהאוס, כ-60-70% מהמטופלים מגיבים לטיפול, ולמטופלים שהשתפרו עם הטיפול הוא מציע להמשיך עם טיפולים נוספים בתדירות נמוכה יותר. פרופסור גרינהאוס ממליץ לשלב טיפול ב-aiTBS עם טיפול תרופתי נוגד דיכאון או OCD.

טיפול aiTBS מהווה קו חדשני ומבטיח בתחום הגירוי המגנטי למוח. השפעתו המהירה, היעילות הגבוהה והפרופיל הבטיחותי הופכים את הטיפול לאופציה מרכזית בגישה למטופלים עם דיכאון או OCD עמידים. פרופסור גרינהאוס מציע טיפולים עם aiTBS למטופלים מתאימים בקליניקה שלו.

מקורות:

  • Cabrera, L. Y., et al. (2022). Clinical effectiveness of aiTBS: a systematic review. Journal of Affective Disorders, 298, 394–403.
  • Cole, E. J., et al. (2020). Stanford Accelerated Intelligent Neuromodulation Therapy for Treatment-Resistant Depression. Am J Psychiatry, 177(8), 716–726.
  • Donse, L., et al. (2018). rTMS for treatment-resistant depression and OCD: A naturalistic study. J Affect Disord, 235, 298–305.
  • Kozel, F. A., et al. (2022). Accelerated TMS for OCD: A pilot study. Psychiatry Research, 309, 114432.
  • Matheus Rossi F., et al Accelerated Theta'Burst Stimulation for Treatment Resistant Depression. A Randomized Clinical Trial. JAMA Psychiatry (2025)
  • Williams, N. R., et al. (2021). High-dose, accelerated iTBS for treatment-resistant depression. Brain Stimulation, 14(5), 1188–1197.
  • Zhang, T., et al. (2023). Accelerated theta burst stimulation for OCD: An open-label trial. Journal of Psychiatric Research, 156, 202–208.

דופמין

דופמין (DOPAMINE)

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

דופמין הינו מוליך עצבי מרכזי במערכת העצבים המרכזית של האדם. הוא משחק תפקיד חיוני במספר רב של פעילויות בקרה מוחיות. פעילויות כמו: תנועות מוטוריות, העולם הרגשי, המוטיבציה, מערכת התגמול (reward system), הפרשה של הורמון פרולפטין, במחזור הנשי ובתפקוד מיני. הפרעות במערכת של דופמין באות לידי ביטוי בעיקר במצבי חולי כמו מחלת פרקינסון, סכיזופרניה, דיכאון, התמכרויות והפרעת קשב וריכוז.

מהו התפקיד של דופמין במערכת העצבים המרכזית?

מוח האדם כולל מאות מיליוני תאים הנקראים תאי עצב. במהלך התפתחות המוח, תאי עצב מתארגנים במרכזים ייחודיים האחראים על התפקודים הרבים והשונים של מוח האדם. כדי לתאם פעילות בין תאי העצב ובין המרכזים השונים במוח, יש צורך בקומוניקציה-"דיבור"- בין התאים. הבעת דעה לדוגמא, מצריכה תיאום בין מרכזי דיבור שיבחרו את המילים הנכונות ויארגנו משפטים מתאימים, לבין מרכזי זיכרון שיארגנו את רצף המחשבות המסבירות את אשר רוצים להגיד לבין מרכזי רגש המעורבים בהבעה רגשית של הרעיון. הוא הינו אחד מהמוליכים העצביים המאפשרים ומווסתים את הקומוניקציה בין המרכזים של תאי עצב.

המוח מורכב מחומר אפור וחומר לבן. בחומר האפור נמצאים תאי העצב ובחומר הלבן נמצאים הסיבים שיוצאים מתאי עצב ומחברים בין תאים באזורים שונים של המוח ובהמשך גם עם יתר הגוף. התאים שיוצרים דופמין מרוכזים במרכז המוח בצורה של גרעיני תאים. מתאים אלו יוצאים שני סוגים של סיבים הנקראים דנדריטים ואקסונים. הדנדריטים מחברים בין תאים של אותו אזור. האקסונים מתארגנים למסלולים המחברים בין הגרעינים של דופמין לבין תאי עצב באזורים רחוקים יותר. במוח מוכרים 4 מסלולים גדולים של אקסונים הקשורים לתפקוד דופמין. נתייחס למסלולים אלו ולתפקידם כאשר נרחיב על המחלות הנובעות מתפקוד לקוי של דופמין במוח.

הסיבים הלבנים (האקסונים) מתחברים לגרעיני התאים דרך חיבור מיוחד בשם סינפסה (SYNAPSE). חיבור זה מכיל ממברנה מיוחדת שבה נמצאים קולטנים שונים של דופמין. הוא מופרש לתוך הסינפסה מהקצה הקרוב של האקסונים ונקשר לקולטנים ספציפיים בתאי עצב המשך. קולטני דופמין הם רבים ומוכרים מ D1 עד D5. כל סוג קולטן ממלא תפקיד שונה במוח.

הסינפסה הינה חיבור דינמי. דופמין המופרש בתא הראשוני (פרה סינפטי) מפעיל את תאי ההמשך (פוסט סינפטי) וכך נוצרת שרשרת הפעולה האלקטרוכימית במוח. אי אפשר להפעיל את התאים ללא הפסקה, לכן פעילות הדופמין נפסקת כעבור זמן מה. שיבושים במנגנון הוויסות של דופמין יכול להוביל למחלות. לדוגמא, בסכיזופרניה, קיים עודף פעילות של דופמין. לעומת זאת, במחלת פרקינסון תאים של דופמין באזור בשם החומר השחור (substantia nigra) מתנוונים, וכך נוצר חוסר באזורים רבים במוח.

המושגים בעברית של התמונה המצורפת הן:

  • מוליך עצבי (NEUROTRANSMITTER)
  • סינפסה (SYNAPSE)
  • שלפוחית סינפטית (VESICLE)
  • קולטן (RECEPTOR)
  • מוליך עצבי דופמין (NEUROTRANSMITTER)
  • תא פרה סינפטי (PRESYNAPTIC CELL)
  • תא פוסט סינפטי (POSTSYNAPTIC CELL)

 

מסלולי דופמין במוח האדם

במערכת העצבים המרכזית, דופמין מיוצר בגרעינים הנמצאים באזורים עמוקים של המוח. מגרעינים אלו יוצאים אקסונים המובילים אותו לאזורים נרחבים של המוח. אקסונים אלו מרוכזים בארבעה מסלולים מרכזיים:

  • מסלול של גרעינים המעורבים במחלת הפרקינסון ובסכיזופרניה (מסלול זה נקרא ניגרו סטריאטלי).
  • מסלול של הפרשת הורמון הפרולקטין (מסלול המגיע לבלוטת יותרת המוח).
  • מסלול ההנאה (מסלול בשם מזו לימבי)
  • מסלול החשיבה (המגיע לקליפת המוח ונקרא מזו קורטיקל).
  • ישנה גם מערכת דופמין ברשתית של העין

הפרעות בתפקוד דופמין ומחלות

הקשר בין חוסר דופמין למחלת הפרקינסון. הטיפול בעזרת דופמין.

מחלת פרקינסון הינה מחלה ניוונית (דגנרטיבית) של המוח המאופיינת בהפרעות מוטוריות. מחלה זו גורמת לנוקשות שרירים, לאיטיות, לרעידות של הגפיים ולחוסר יציבות. תחילת המחלה מופיעה בשנות החמישים של החיים. הסיבות למחלה הן אידיופטיות (לא ידועות) אם כי יש מקרים המופיעים לאחר חבלת ראש, זיהומים של המוח או אחרי הרעלות. מחלת פרקינסון מתקדמת באיטיות, נוטה להחמיר עם השנים ולפעמים מתקדמת עד להופעת שיטיון ומוות.

הקשר בין ניוון של תאי דופמין באזור הנקרא החומר השחור (substantia nigra) לירידה בכמות הדופמין באזורים של בקרה על תנועות מוטוריות הוכח כבר בשנות ה60 של המאה הקודמת. באותה תקופה החלו ניסויים לטיפול במחלת פרקינסון עם דופמין שניתן בצורה של כדורים. עד היום הטיפול במחלת פרקינסון מבוסס על מתן תכשירים הקשורים לדופמין או תכשירים הפועלים על קולטני דופמין.

הקשר בין עודף דופמין לסכיזופרניה ולמצבים פסיכוטיים אחרים.

סכיזופרניה הינה מחלה קשה הפוגעת בו זמנית בחשיבת האדם, בעולמו הרגשי, בתפקודו ובאיכות החיים שלו. המאפיינים המרכזיים של המחלה הם:

  • הפרעות בחשיבה בצורה של מחשבות לא מציאותיות.
  • הפרעות בתפיסה בצורה של הלוצינציות (הזיות). לדוגמא, שמיעת קולות שרק אותו אדם שומע.
  • הפרעות התנהגות בצורה של אי שקט משמעותי או תוקפנות.
  • האטה מוטורית עד כדי הפסקת פעילות (קטטוניה).

השכיחות של סכיזופרניה זהה בין גברים לנשים. המחלה מתחילה בדרך כלל בגילאי 15-25. התפתחות המחלה יכולה להיות איטית עם התפתחות הדרגתית בגילאי התבגרות מוקדמים, או מהירה עם הופעת התקף פסיכוטי. לרוב ההתקף הפסיכוטי מתפרץ תוך מספר ימים עד מספר שבועות. התקף פסיכוטי מאופיין בין היתר, בשמיעת קולות (הלוצינציות), הפרעות בחשיבה (דלוזיות מצורות שונות) והפרעות התנהגותיות (תוקפנות, אי שקט). משבר פסיכוטי חריף הוא קריטריון בל יעבור לאבחון סכיזופרניה.

למרות התקדמות גדולה בהבנת המחלה, הסיבות לסכיזופרניה טרם ידועות. מקובל לחשוב שלסכיזופרניה סיבות שונות, גנטיות, נוירו התפתחותיות, סביבתיות ומשפחתיות.

הטיפול בסכיזופרניה עם תרופות נוגדות דופמין

הטיפול בסכיזופרניה התפתח מאוד במהלך השנים וכולל היום טיפול תרופתי, טיפול חינוכי, טיפול שיקומי ואף טיפול משפחתי. יש כיום תרופות רבות שעוזרות לטיפול, במיוחד בטיפול של המשבר הפסיכוטי החריף. הטיפול התרופתי הקיים היום הוא פחות יעיל עבור הסימנים השליליים של המחלה.

הטיפול התרופתי המודרני לסכיזופרניה החל בשנות ה60 של המאה הקודמת, לאחר שהוכח שתרופה בשם כלורופרומזין יעילה בטיפול של משבר פסיכוטי. מחקרים הראו שהשפעת התרופה מתבססת על חסימת קולטני דופמין מסוג D2 באזור הסטריאטום במוח. המחשבה הזאת הובילה להתפתחות ההיפותזה הדופמינרגית הטוענת שבסכיזופרניה קיים עודף פעילות דופמין באזור הסטריאטום.

כל התרופות בשימוש בטיפול של סכיזופרניה משפיעות על קולטני דופמין. הדור הראשון של התרופות פעל על קולטני דופמין D2. בשנים האחרונות נוספו תרופות המשפיעות בו זמנית על קולטני דופמין שונים ועל קולטנים של מוליכים אחרים במוח. מוליכים כמו סרוטונין, גאבא, אצטילכולין, גלוטמט, ועוד. סביר להניח שתובנות חדשות על הסיבות לסכיזופרניה יובילו לתרופות חדשות, לתגליות על הצורות השונות של המחלה ועל טיפולים ספציפיים יותר.

התפקיד הכפול של דופמין בדיכאון קליני

המוליכים העצביים סרוטונין ונוראפינפרין נחשבים כמעורבים מרכזיים במצבים קליניים של דיכאון. בשנים האחרונות מצטרף דופמין למוליכים העצביים החשובים בדיכאון. בכתיבה הפופולרית, הוא נחשב ל"הורמון האושר" עקב מעורבותו בחיי הרגש של האדם. לדופמין תפקיד מרכזי באיזון מצבי רוח, בעידוד המוטיבציה ובהפעלת מערכת התגמול- REWARD SYSTEM. מחקרים הראו שדופמין פעיל במרכזי עונג ומוביל לתחושות של הנאה, מוטיבציה ושביעות רצון. חוסר איזון במערכת הדופמינרגית יכול להסביר סימפטומים מרכזיים של דיכאון, סימפטומים כמו אנהדוניה (חוסר הנאה וחוסר עניין), מוטיבציה ירודה והאטה פסיכומוטורית.

כפי שנאמר קודם, המערכת הדופמינרגית מתחילה בגרעינים יוצרי דופמין שנמצאים עמוק במוח. הוא מובל בעזרת תהליך ביולוגי מורכב, במסלולים של אקסונים (המסלול המזולימבי) עד לאזור בשם המערכת הלימבית- LIMBIC SYSTEM. האזור הלימבי אחראי על חיי הרגש של האדם והוא מופעל באופן שלילי במצבי דיכאון. מסלול נוסף של דופמין הוא המסלול המזוקורטיקלי אשר מגיע לקליפת המוח ומעורב בהפעלת תפקודים ניהוליים (תפקודים כמו תכנון, בחירה, חשיבה אבסטרקטית ועוד). תפקוד לא תקין של מסלולים אלו יכול להסביר חלק ניכר של הסימפטומים של דיכאון קליני.

בין 30-50% של מטופלים הסובלים מדיכאון קליני לא מגיבים מספיק טוב לטיפול הראשוני של הדיכאון. טיפול ראשוני זה כולל בדרך כלל תרופות הפועלות על קולטני סרוטונין ועל קולטני נוראפינפרין. אחת מהשיטות המקובלות היום לטיפול בדיכאון שמגיב לאט לטיפול-דיכאון הנקרא דיכאון עמיד- הינה לשלב תרופה שחוסמת את הפעילות של דופמין לטיפול עם תרופה נוגדת דיכאון. תרופות אלו הן אותן תרופות בשימוש בטיפול במצבים פסיכוטיים. המחשבה מאחורי שימוש בשתי תרופות אלו, תרופה נוגדת דיכאון ותרופה החוסמת את פעילות קולטני דופמין, מבוססת על עדויות מחקריות המראות פעילות דופמינרגית מופרזת במצבי דיכאון.

שימוש בתרופות מחזקות קולטני דופמין בדיכאון קליני

פרופסור גרינהאוס בעבודתו הקלינית מעלה אופציה נוספת בטיפול של דיכאון עמיד. במצבים של דיכאון מאוד עמיד, מצב הנקרא עמידות דרגה 4 (המטופל לא הגיב לשילובים תרופתיים וגם לא לטיפול בחשמל-ECT או לטיפול בגרייה מגנטית), קיימת פעילות נמוכה של דופמין. לפיכך הוא ממליץ על טיפול בתרופות המעלות את רמת הדופמין בשילוב עם תרופות נוגדות דיכאון רגילות. מתן תרופות המעודדות את תפקוד קולטני הדופמין מסייע לטיפול של מקרים מאוד עמידים אלו.

דופמין והתמכרויות

ההתמכרויות לחומרים כימיים הן רבות מאוד. טווח החומרים אליהם האדם יכול להתמכר כולל אלכוהול, קנאביס, קוקאין, אופיאטים, MDMA, פטריות הזייה, עישון, תרופות הרגעה ותרופות שינה, סטימולנטים והרבה מאוד חומרים נוספים. יש לציין שכל הזמן נוצרים באופן חוקי ולא חוקי חומרים עם פוטנציאל להיות ממכרים. תעשיית הסמים מגלגלת כספים רבים ומעורבת עם עולם הפשע.

בנוסף לחומרים כימיים, ישנן התנהגויות שכאשר הן מוגזמות ופוגעות באיכות החיים של האדם, הן נחשבות להתמכרות. פעילויות כמו עישון רב, צפייה רבה בפורנוגרפיה, שימוש מוגזם באינטרנט, פעילות מינית מוגזמת, עיסוק רב בקניות, הימורים כפייתיים ועוד.

בהתמכרויות אנו עדים לאינטראקציה בין תכונות אישיות של האדם והשפעה נוירו-ביולוגית של החומר הכימי או של ההתנהגות. קיים גורם התנהגותי משותף לכולן והוא היכולת של החומר או של ההתנהגות להפעיל מרכזי תגמול- REWARD SYSTEM במוח האדם.

הרבה מהדוגמאות שנתתי, גם של החומרים הכימיים וגם של ההתנהגות, יכולות להיחשב כנורמטיביות ורגילות. מתי זה נחשב להתמכרות? הגדרת התמכרות לפי ה- DSM-5, ספר האבחנות של האיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי, קובעת שבהתמכרויות ישנו אשכול (אוסף, מקבץ) סימפטומים פסיכולוגיים, התנהגותיים וקוגניטיביים המצביעים על כך שהאדם ממשיך להשתמש בחומרים או ממשיך להתנהג בצורה מסוימת למרות שהוא מודע לכך שההתמכרות פוגעת בניהול תקין של החיים. למרות שהאדם המכור יודע שעליו להימנע הוא לא מצליח לעמוד בדחף להתמכרות (כמיהה לחומר או להתנהגות).

הפעלת מרכז התגמול גורם לתחושת הנאה ועונג הנעימים לאדם. עם זאת, הפעלה חוזרת מובילה להתפתחות של סבילות- TOLERANCE-לחומר או להתנהגות. כלומר, כדי לקבל את אותה ההשפעה, על האדם לחזור לשימוש רב יותר כל פעם. כמיהה לחומר הינו גורם מרכזי בדרבון ההתמכרות.

דופמין הינו מוליך עצבי חשוב בהפעלת מערכת התגמול-REWARD SYSTEM , מערכת האמונה על תחושות נעימות כפי שכתבתי קודם. חומרים כימיים או התנהגותיות הגורמות להפרשת יתר של דופמין במערכת התגמול יכולים להוביל להתמכרות. הפרשת יתר של דופמין יכולה לגרום לתחושת הנאה ואופוריה, דבר המעודד שימוש יתר ושימוש חזרתי. השימוש החוזר של החומר גורם לכך שהמוח יפתח סבילות ויגיב פחות לדופמין המופרש. הרצון לקבל את אותה עוצמת ריגוש, מביא לשימוש חוזר של החומר או לחזרה של ההתנהגות אבל בעוצמה ותדירות גבוהים יותר.

מסלולי דופמין שמעורבים בהתמכרויות הם אותם המסלולים הקשורים להתפתחות דיכאון. לא ידוע מדוע אדם מסוים מתמכר ואחר מפתח דיכאון. ידוע אומנם שלעיתים קרובות יש הופעה משולבת של דיכאון עם התמכרות.

דופמין והפרעת קשב וריכוז-ADHD

מצב קליני נוסף בו קיימת חשיבות לתפקוד של מערכת דופמינרגית הינו הפרעת קשב וריכוז-ADHD. הפרעה זאת נחשבת תולדה מתפקוד דופמינרגי מוקטן, לכן השימוש של תרופות סטימולנטיות כמו ריטלין, אטנט או ויואנס מפעילות את מערכת הדופמין.

יש מספר סוגים של ADHD. מטופלים יכולים לדווח על 3 מצבים. מצב של ריכוז נמוך, מצב של היפראקטיביות ומצב מעורב (סימנים של הפרעה בריכוז ביחד עם היפראקטיביות). מחקרים מצביעים על כך שבהפרעת קשב וריכוז קיים תפקוד לא תקין של המערכת הדופמינרגית. הפרעה תפקודית זו קשורה לרמות נמוכות של דופמין במוח או להפרעות בהולכה במסלולים דופמינרגיים.

הפרעת קשב וריכוז נחשבת להפרעה של ילדים ובני נוער. עד 80% מהמקרים המאובחנים משתפרים עם מעבר השנים, עם או בלי עזרה טיפולית. עם זאת, כ 20% של הסובלים מ ADHD ימשיכו לדווח על סימפטומים גם בגילאים מבוגרים יותר.

טיפול בהפרעת קשב וריכוז עם תרופות מחזקות דופמין

הטיפול התרופתי המוביל בהפרעת קשב וריכוז מתבסס על תרופות הפועלות על המערכת הדופמינרגית. תרופות אלו הם מתילפנידאט (ריטלין בצורותיו השונות) ואמפטמינים (אטנט וויואנס). משתמשים גם בתרופות הפועלות על מוליך עצבי אחר בשם נוראפינפרין. יש צורך במעקב רפואי מאחר ותרופות סטימולנטיות יכולות לגרום לתופעות לוואי וגם להתמכרות כפי שכתבתי בחלק הקודם. בנוסף להתמכרות, שימוש יתר של תרופות סטימולנטיות יכול להוביל למצבים קליניים של הפרעות שינה, ירידה במשקל ותופעות של חרדה. במקרים חריגים שימוש יתר של סטימולנטים יכול להוביל למצבים תוקפניים ואף לפסיכוזה.

סיכום

דופמין הינו מוליך עצבי מרכזי במוח האדם. הוא מעורב בשורה ארוכה של תפקודים כמו מערכות החשיבה, הרגשות, המוטיבציה וההנאה. הוא מסונתז בגרעינים עמוקים במוח והוא מובל לאזורים שונים דרך מסלולים של חומר לבן (מורכבים מאקסונים). הפרעות בתפקוד של תאי העצב המסנתזים דופמין או במסלולים המובילים את הדופמין (מערכת דופמינרגית), יכולים להוביל לתסמונות קליניות, נוירולוגיות ופסיכיאטריות . התסמונת הנוירולוגית המרכזית שמופיעה כאשר תאי העצב של הדופמין נהרסות הינה מחלת הפרקינסון. תסמונות פסיכיאטריות הקשורות להפרעות במערכת הדופמינרגית כוללות סכיזופרניה ומצבים פסיכוטיים, תסמונת של דיכאון מג'ורי, התמכרויות והפרעות קשב וריכוז.

לפונקס

לפונקס (LEPONEX)

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

לפונקס הינה תרופה נוגדת פסיכוזה המומלצת במצבים של סכיזופרניה עמידה לתרופות נוגדות פסיכוזה אחרות. התרופה מכילה חומר בשם קלוזפין (CLOZAPINE). אם הרופא המטפל יחשוב שלפונקס הינה תרופה המתאימה לך הוא יקדיש זמן להסברים על התוויות התרופה ועל תופעות הלוואי האפשריות שלה. שימוש בלפונקס דורש מעקב רפואי צמוד כפי שנציין בהמשך.

במאמר זה אתן סקירה כללית על התרופה ועל השימוש בה. המאמר לא מהווה תחליף להוראות של הרופא המטפל או להנחיות הרשומות בעלון למטופל המצורף לתרופה.

השימוש הקליני בלפונקס

לפונקס תרופה חשובה בטיפול של מצבים פסיכוטיים עמידים לטיפול, במצבים אלו יש לשקול טיפול.

ההתוויות המאושרות הן:

א. טיפול בסכיזופרניה עמידה לטיפול תרופתי.
- מצב פסיכוטי שנמשך למרות טיפול עם 2 או יותר תרופות נוגדות פסיכוזה.

ב. טיפול במחשבות אובדניות במהלך מחלה פסיכוטית.
- לפונקס אושר בסכיזופרניה או בהפרעה סכיזואפקטיבי מלווים מחשבות אובדניות או בעקבות ניסיון התאבדות.

יש שימושים נוספים ללפונקס שטרם אושרו על ידי משרד הבריאות אבל מקובלים בפרקטיקה הרפואית. שימושים אלו הם:

  • טיפול של תופעות לוואי אקסטרפירמידליות (כמו תנועות בלתי רצוניות של הפה והלסת) המופיעות במהלך טיפול נוגד פסיכוזה. ללפונקס סיכוי נמוך יותר לגרימת תופעות אקסטרפירמידליות, לכן ניתן להשתמש בו כדי להקטין תופעות לוואי אלו.
  • הפרעה ביפולרית עמידה לטיפול תרופתי. מחקרים רבים תומכים בשימוש של לפונקס במצב של מאניה עמידה לטיפול תרופתי. כמו כן, ניתן להשתמש בתרופה למניעת גלים חוזרים של המחלה הביפולרית.
  • טיפול במצבים פסיכוטיים המופיעים במהלך מחלה נוירו-פסיכיאטרית של הגיל השלישי, מחלות כמו דמנציה או פרקינסון. יש לקחת בחשבון שקיימת אזהרה כללית לשימוש בתרופות נוגדות פסיכוזה במצבים של דמנציה.

איך פועל לפונקס?

התרופה משפיעה בו זמנית על מוליכים עצביים רבים במוח. תרופות של דור ראשון לטיפול בסכיזופרניה נקשרות במיוחד לקולטן של דופמין D2, לפונקס נקשר בו זמנית לקולטני D2 ולקולטני סרוטונין 5HT-2. לכן היא נקראת תרופה נוגדת פסיכוזה לא טיפוסית (אטיפית).

ההשפעות המרכזיות של לפונקס במוח הן:

  • חסימת קולטני דופמין:
    חסימה של קולטני דופמין-D2: קולטני דופמין D2 ממוקמים באזורים רבים של המוח. לפונקס נקשר לקולטנים אלו בצורה יחסית רפה יותר מאשר תרופות נוגדות פסיכוזה אחרות. תכונה זאת מסבירה את מיעוט תופעות לוואי אקסטרפירמידליות של התרופה.
  • חסימה של קולטני דופמין נוספים D1, D3, D4 ו D5.
  • חסימת קולטנים היסטמינרגיים-H2 מובילה להשפעות קליניות כמו הקטנת חרדה, עידוד שינה והגדלת תיאבון ומשקל.
  • חסימת קולטנים כולינרגיים M1 ו M3 גורמת ליובש בריריות, ראייה מטושטשת, עצירת שתן, עלייה בדופק והקטנה של הפרשת הורמון האינסולין. אנשים בגיל השלישי יכולים לחוות הפרעות בזיכרון ובהתמצאות.
  • חסימת קולטני אלפא 1-2: חסימת קולטים אלו יכולה לגרום לעייפות, הירדמות, ירידה בלחץ הדם ועליה בדופק הלב.
  • חסימת קולטני סרוטונין 5HT-1a, 5HT-2a, 5HT-2c 5HT-7.

ההשפעות על קולטני סרוטונין מובילות לתוצאות חשובות כמו:

  • השפעה אנטי פסיכוטית
  • שחרור דופמין באונה הקדמית של המוח, דבר שמוביל לשיפור קוגניטיבי ושיפור בסימנים שליליים של סכיזופרניה.
  • עלייה משמעותית בתיאבון ובמשקל.
  • השפעה נוגדת דיכאון ונוגדת חרדה.
  • חסימת קולטני גאבה (GABA-1) המקטינה חרדה ואי שקט נפשי.

איך משתמשים בלפונקס?

  • קלוזפין נמכר בישראל כלפונקס או לוזפין.
  • מגיע בטבליות של 25 ו 100 מגי.
  • מתחילים טיפול עם 12.5-25 מג׳ ליום. מעלים מינון בהדרגה. בשבוע הראשון של הטיפול מומלץ לא לעלות מעבר ל 75 מג' ליום. בשבוע השני מומלץ לא לעלות במינון מעבר ל 150 מג' ליום. מהשבוע השלישי מעלים מינון בהדרגה עד הטווח הטיפולי.
  • המינון הטיפולי נקבע לפי התגובה הקלינית ולפי רמות התרופה בדם. מינונים רגילים של לפונקס נעים בין 250-600 מג' ליום.
  • נוטלים לפונקס לפני השינה.
  • רצוי לבדוק את הרמה בדם של לפונקס שבוע אחרי שמגיעים למינון הטיפולי. הרמות המומלצות בדם הן בן 250-450 יחידות לליטר. תופעות הלוואי מחמירות עם רמות מעל 600 יחידות לליטר. רמות מעל 1000 יחידות לליטר נחשבות למסוכנות.
  • לעיתים קרובות, בנוסף לרמה של לפונקס, מתקבלת תשובה על חומר בשם נורקלוזפין. חומר זה הוא תוצר של פירוק לפונקס על ידי הכבד. מבחינה קלינית התשובה הקובעת היא זו של רמת קלוזפין שהוא לפונקס.

הגישה הטיפולית של פרופסור גרינהאוס לטיפול עם לפונקס?

  • לפני תחילת הטיפול לבצע בדיקות דם כלליות כולל ספירת דם, כימיה מורחבת של הדם, בדיקת הורמון בלוטת התריס ותרשים תפקוד הלב-ECG.
  • רצוי לשקול את המטופל לפני תחילת הטיפול.
  • למשך 18 שבועות יבצע המטופל ספירת דם מלאה מדי שבוע לפני קבלת מרשם לתרופה.
  • המטופל מקבל מרשם שבועי עבור כמות הכדורים שעליו ליטול במהלך השבוע. רק אחרי 18 שבועות ניתן לרשום תרופות לחודש ימים.
  • מדי חודש, במשך 4 החודשים הראשונים של הטיפול, יבצע המטופל תרשים פעילות הלב-ECG.
  • המטופל יחזור על בדיקת ספירת דם מדי חודש במשך כל התקופה שהוא מקבל טיפול בלפונקס.
  • רצוי לבצע בדיקות כימיה של הדם למעקב אחר תפקודי כבד, סוכר בדם, המוגלובין מסוכר ושומנים בדם פעם בחצי שנה.
  • רצוי לוודא למטופל פעילות מעיים סדירה. כפי שנראה בתופעות הלוואי עצירות שכיחה בזמן הטיפול.
  • רצוי לבצע מעקב משקל של המטופל.

מהן תופעות הלוואי של לפונקס?

שימוש בתרופה לטיפול בסכיזופרניה החל בשנות ה 70 של המאה הקודמת. התרופה הוצאה מהשוק אחרי שמטופלים במדינות צפון אירופה, נפטרו כתוצאה מירידה חדה בכדוריות לבנות בדם. התרופה חזרה לשימוש אחרי שיעילותה בטיפול בסכיזופרניה עמידה לטיפול הוכחה כיעילה. בנוסף, נמצאה שיטה לאבחון מוקדם של ההשפעות השליליות על ספירת הדם. שיטת מעקב חדשנית זאת, קובעת שב18 השבועות הראשונים של הטיפול יש לבצע ספירת דם לפני מתן מרשם חוזר של התרופה. ספירות חוזרות אלו מאפשרות גילוי וטיפול מוקדם של ירידה בכדוריות הלבנות.

תופעות לוואי של לפונקס שכיחות ומקשות על המטופלים. כ 40% מהמטופלים מפסיקים את הטיפול בשנתיים הראשונות של הטיפול. לעיתים קרובות רמות גבוהות בדם של לפונקס קשורת לחומרת תופעות הלוואי. לכן חשוב למדוד את רמת לפונקס בדם כחלק מהטיפול עם התרופה.

אלו תופעות הלוואי המשמעותיות של התרופה:

  1. ירידה בספירה הלבנה.
  • ניתן לצפות בירידה מתונה מאוד בכדוריות הדם הלבנות באחוז יחסית נמוך (3%) של המטופלים.
  • במידה וכדוריות לבנות בשם נויטרופילים (neutrophils) יורדות מתחת ל 3000 יחידות, יש לבצע מעקב צמוד של ספירת הדם. ירידה זו מופיעה ב 0.5% מהמטופלים.
  • אם הנויטרופילים יורדים מתחת ל 1500 יחידות (תופעה מאוד לא שכיחה) יש להפסיק טיפול עם לפונקס. תופעה זאת מסוכנת ודורשת מעקב צמוד.
  • יש לקחת בחשבון שספירה לבנה נמוכה יכולה לאפיין אוכלוסיות של עדות המזרח (Benign ethnic neutropenia).

     2. שינויים בתפקוד הלב ולחץ הדם:

  • דלקת שריר הלב (בשם מיוקרדיטיס) הינה תופעה לא שכיחה משנית לתהליך דלקתי אימונולוגי בגוף. ספירת דם שמראה עלייה חדה בכדוריות בשם אאוזינופילים מחשידה לתהליך דלקתי בשריר הלב.
  • דופק לב מהיר.
  • ירידת לחץ דם בזמן שינוי תנוחה.
  • עלייה במשקל:
    עלייה משמעותית במשקל הינה אחת מתופעות הלוואי החשובות והמטרידות של התרופה. העלייה במשקל (במיוחד השמנה מרכזית הנקראת "השמנה בצורת תפוח") יכולה להתלוות לסוכרת, יתר לחץ דם ועלייה בשומנים בדם. שילוב זה נקרא סינדרום מטבולי. סיבוכים של סינדרום מטבולי גורמים לתמותה מוקדמת של הסובלים מסכיזופרניה.
  • השפעות על מערכת העיכול:
    לפונקס גורם להאטה במהירות התרוקנות הקיבה ולפעילות מעיים עצלה. השפעה זאת יכולה להוביל לתופעות של עצירות קשה (עד שיתוק המעיים) ולגסטרופרזיס (שיתוק קיבה). יש לעקוב מקרוב על פעילות המעיים ולא לאפשר עצירות של מעל 3 ימים.
  • השפעות על מערכת העצבים המרכזית:
    עייפות ושינת יתר תלונות שכיחות של מטופלים בלפונקס.
  • פרכוסים. תופעת לוואי נדירה מסוכנת של לפונקס, קשורה בדרך כלל לרמה גבוה בדם של התרופה.
  • השפעות על העיניים והריריות:
    ללפונקס השפעה משמעותית על הריריות (יכול לגרום להזעות לילה וריור) ולעליית הלחץ התוך עיני (החמרת תופעה בשם גלאוקומה). ריור יתר יכול להוביל לכניסת רוק לריאות ולדלקת ריאות.
  • כתוצאה משינה עמוקה יכולה להופיע תופעה של השתנה לא רצונית בזמן שינה (nocturnal enuresis).
  • מטופלים עם סכיזופרניה יכולים לפתח סימפטומים חדשים של תסמונת כפייתית-OCD או לדווח על החמרה של תסמונת OCD קיימת.
  • הבקרה על תחושות חום וקור בגוף יכולה להשתבש. מטופלים יכולים לדווח על תחושות חום או קור לא רגלים אצלם.
  • שינויים בתפקודי כבד: עליות קלות של אנזימי כבד הינה תופעה נפוצה שלא דורשת שינוי בטיפול. תופעות חריגות יותר מופיעות כאשר מתפתחת תופעה של כבד שומני.

מהן האינטראקציות הבין תרופתיות של לפונקס?

לפונקס היא תרופה עם השפעות גופניות ונפשיות רבות. לפני תחילת הטיפול יש לבדוק, בעזרת הרופא המטפל, אינטראקציות בין תרופתיות אפשריות.

האינטראקציות החשובות הן:

  • עם תרופות פסיכיאטריות אחרות כמו נוגדי דיכאון ונוגדי פסיכוזה.
  • עם תרופות המשנות את רמת הפעילות של אנזימי כבד. לפונקס עובר פירוק על ידי אנזימי כבד, לכן, תרופות המעכבות את פירוקו (כמו פבוקסיל, אנטיביוטיקה מסוימות, תרופות נגד פטרת וגלולות נגד הריון) גורמות לעלייה בריכוז בדם של לפונקס. לעומת זאת, תרופות מזרזות את עבודת אנזימי הכבד (תרופה כמו טגרטול) גורמות לירידה בריכוז בדם של לפונקס.
  • תרופות שיש בהן סיכון לגרום לירידה בריכוז כדוריות לבנות בדם (תרופה כמו טגרטול) אסורות.
  • עישון גורם לזירוז הפירוק של התרופה ולירידת ריכוזו בדם. מטופלים עם סכיזופרניה נוטים לעישון יתר לכן חשוב לבדוק רמה בדם של התרופה. אם מטופל מפסיק לעשן בזמן הטיפול יש לבצע בדיקה של רמה בדם והתאמת מינון הטיפול.
  • שימוש מוגזם בקפאין. שתייה מוגזמת של קפאין יכולה לגרום לעליית רמת לפונקס בדם.
  • תרופות עם השפעה חזקה על הריריות ועל פעילות מערכת העיכול (לדוגמא, תרופות להגדלת הפרוסטטה) יכולות להחמיר את השפעת לפונקס על הריריות ועל פעילות המעיים.

שימוש בלפונקס בזמן הריון והנקה


מצבים פסיכוטיים שכיחים בנשים בגיל הפוריות. אמנם ידוע שהפוריות של חולות סכיזופרניה נמוכה מזו של נשים ללא פסיכוזה, חולות סכיזופרניה יולדות. לפונקס לא נחשבת לתרופה שגורמת למומי לידה (לא לפי ה FDA האמריקאי ולא לפי ארגון הבריאות האירופי). כן דווח על סיכון מוגבר לעליה משמעותית במשקל בזמן הריון ועל שכיחות גבוהה יותר של סוכרת הריונית.

תינוקות שנולדו לאימהות שנטלו לפונקס בזמן הריון, נוטים לסבול מטונוס שרירים נמוך, משונות דופק נמוכה ושכיחות גבוה יותר של פרכוסים.

נמצא בריכוז גבוה יחסית בחלב אם, לכן לא מומלץ להניק. אם האם נוטלת לפונקס בזמן הנקה, יש צורך למעקב ספירת דם אצל התינוק.

איך מתמודדים עם תופעות לוואי של לפונקס?

מטופל הנוטל את התרופה חייב לאזן בין יתרונות התרופה לבין תופעות הלוואי האפשריות שלה. מבחינה קלינית, לפונקס משפר את איכות החיים של המטופל בכל הנוגע לפסיכוזה ותפקוד יום יומי. מאידך, תופעות הלוואי של התרופה יכולות להגביל את המטופל במובנים רבים. כפי שתואר קודם.

שימוש בלפונקס דורש מעקב צמוד של המטופל במובנים הבאים:

  • בדיקות דם תקופתיות וECG.
  • התמודדות עם השמנה.
  • הופעה של הפרשה מוגברת של רוק.
  • תופעות של אובדן שליטה על השתן בזמן שינה.
  • שינה מרובה ותחושות של לאות במשך היום.
  • הופעת פרכוסים.

מהן התופעות של הפסקה פתאומית של לפונקס?

תופעות קליניות של הפסקת לפונקס הן שכיחות במיוחד אחרי הפסקות פתאומיות של התרופה. במידה והמטופל מעוניין להפסיק את השימוש, במיוחד אחרי שימוש ממושך (מעל שנתיים), יש לעשות זאת מאוד בהדרגה ולפרוס את ההפסקה למספר חודשים. סימפטומים של הפסקת לפונקס יכולים להופיע באחוזים גבוהים של המטופלים, במיוחד כאשר ההפסקה מתבצעת במהירות.

הסימפטומים של הפסקת הטיפול מתרכזים ב 4 קבוצות:

  • החמרה של הפסיכוזה. הופעה חוזרת של הפרעות בחשיבה, של דלוזיות או של הלוצינציות
  • סימפטומים סרוטונרגיים: אי שקט, הזעות, תגובות מוטורית של היפרטוניה
  • סימפטומים כולינרגיים: בחילות, הקאות, בלבול, חוסר שינה, פרכוסים
  • קטטוניה: מצב קליני מסוכן עם הפרעות בתנועה, התכנסות, חוסר תגובה לסביבה, חום.

האם לפונקס מחמיר אובדנות?

סיכון אובדני לאורך המחלה קיים אצל מטופלים עם מחלה פסיכיאטרית מורכבת. לפונקס הינה התרופה היחידה שקיבלה אישור לטיפול במצבים של מחלה פסיכוטית עם מחשבות אובדניות פעילות.

מה מרגיש המטופל כאשר לפונקס מתחיל להשפיע?

מטופלים המקבלים לפונקס סובלים בדרך ממחלה מורכבת המגבילה את תפקודם במישורים רבים. מטופלים אלו מתקשים לתפקד בעבודה, בלנהל אורך חיים רגיל, בקיום קשרים בין אישיים ויכולת ליצור קשרים קרובים. צורת החשיבה שלהם לא תקינה והדבר צובע את כל חייו של המטופל. כאשר לפונקס מקטין את הפרעות בחשיבה, את הלוצינציות, את הסימנים השליליים של המחלה ואת ההתנהגות השונה, המטופל מצליח לחדש קשרים ולעסוק בעבודות ברמות שונות.

סיכום

שימוש בתרופה בטיפול בסכיזופרניה עמידה ומחלה ביפולרית עמידה נחשב לטיפול מקובל ויעיל. השימוש דורש מעקב רפואי צמוד לאורך זמן רב. במאמר זה סקרנו את האספקטים החשובים יותר של השימוש בתרופה זאת. להבנה עמוקה יותר יש לקרוא את העלון למטופל המצורף לתרופה תוך התייעצות עם הרופא המטפל.

וויגובי

וויגובי- Wegovy

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

וויגובי משתייכת לקבוצה חדשה של תרופות המשנה מהותית את הטיפול בסוכרת סוג-2 והשמנת יתר. תרופות אלו מדמות את הפעילות של חומר בשם GLP-1 (פפטיד דומה לגלוקגון-1) והן מחזקות את הפעילות של הקולטן ל GLP-1 (פעולה זאת נקראת אגוניסטית). התרופה אושרה לטיפול בהשמנת יתר ומכילה חומר בשם סמגלוטייד (SEMAGLUTIDE). וויגובי משווקת בישראל רק בזריקה תת-עורית. בחו"ל החלו לשווק את התרופה בכדורים.

במאמר זה אתייחס לנושאים המרכזיים בשימוש בוויגובי עבור מצבים של השמנת יתר. בנוסף, אתייחס לשימוש של התרופה במטופלים פסיכיאטריים הסובלים מהשמנת יתר.
קריאת מאמר זה לא מהווה תחליף לייעוץ עם רופא מטפל מקצועי וקריאת "עלון למטופל" המצורף לתרופה.

למי מיועדת התרופה וויגובי?

בתמציתיות ניתן לומר שוויגובי מתאימה למצבים רבים של השמנת יתר. השכיחות של השמנת היתר גבוהה בעולם המודרני ולה השפעות בריאותיות, כלכליות וחברתיות רבות. השמנת יתר יכולה להוביל לפגיעות נוספות בבריאות האדם, תופעות כמו יתר לחץ דם, דום נשימה, בעיות אורתופדיות, מחלות לב וכלי דם, סוכרת מסוג-2, עלייה בשומנים בדם והתפתחות של כבד שומני. כתוצאה ממחלות אלו, הסובלים מהשמנת יתר, נוטים למות מוקדם יותר מאשר אנשים ללא תופעות של השמנת יתר.

איך פועל מנגנון הפעולה של וויגובי?

מנגנון הפעולה של וויגובי מעט מורכב וטרם פוענחו כל שלביו. הצעדים הבאים נחקרו רבות:

  • בזמן האכילה הורמון GLP-1 מופרש על ידי תאים הנמצאים במעי הדק, במעי הגס ובמוח.
  • הורמון GLP-1 המופרש מגיע דרך הדם ללבלב ולמערכת העצבים המרכזית ונקשר לקולטנים ייחודיים.
  • השפעתו על הלבלב גורמת להפרשת שני הורמונים נוספים, אחד בשם גלוקגון והשני בשם אינסולין.
  • הגלוקגון והאינסולין מקטינים את רמת הסוכר בדם ומעודדים כניסת סוכר לתאי שומן ולשרירים.
  • ה GLP-1 משפיע על קולטנים במערכת השובע הנמצאים במוח האדם.
  • השפעה על מערכת השובע מגבירה את תחושת המלאות ומקטינה את מהירות הריקון של הקיבה.
  • פעולה משולבת זאת גורמת לירידה בתיאבון ובצריכת אוכל. פעולות אלו מובילות לירידה במשקל.

 

הורמון GLP-1 מתפרק במהירות בגוף ולכן הוא אינו מתאים כתרופה. במהלך השנים פותחו תחליפים הפועלים באופן דומה להורמון הטבעי אך נמצאים בגוף זמן רב יותר. חומרים אלו נקראים אגוניסטים של הקולטן GLP-1 . וויגובי (בשם פרמקולוגי סמגלוטייד) הוא אחד האגוניסטים של ה GLP-1.

 התרופה אושרה באופן ספציפי לטיפול בהשמנת יתר. תרופות נוספות שהן אגוניסטיות לקולטן GLP-1 אושרו לטיפול בסוכרת אבל לא בעודף משקל. וויגובי אושר במינון של עד 2.4 מג', דבר המקנה לו יעילות ברורה.

מה הוא BMI או מדידת מסת גוף?

ה-BMI או מסת גוף, הוא מדד קליני המתרגם את גובה ומשקל האדם למדד של מצב תזונתי. הטווחים המקובלים הם:

  • עד 19.9 (קילוגרם למטר מרובע) או פחות- תת משקל.
  • בין 20-24.9 (קילוגרם למטר מרובע)- משקל תקין.
  • בין 25-29.9 (קילוגרם למטר מרובע)- עודף משקל.
  • 30-34.9 (קילוגרם למטר מרובע)- השמנת יתר.
  • מעל 35 (קילוגרם למטר מרובע)- השמנה פתולוגית.

איך משתמשים בוויגובי?

  • וויגובי משווקת בצורת עטים להזרקה לשומן התת עורי.
  • מומלץ להשתמש בוויגובי כאשר מאמצי הרזיה אחרים נכשלו.
  • מומלץ לשלב וויגובי עם דיאטה דלת קלוריות ושינוי אורח חיים.

וויגובי מומלץ במצבים הבאים:

  • גיל 18 ומעלה (בארה"ב התרופה מאושרת עבור ילדים ובני נוער).
  • ערך BMI העומד על 27 ומעלה עם גורם סיכון נוסף כמו רמת כולסטרול גבוהה, מדדי לחץ דם גבוהים, נוכחות של טריגליצרידים בדם או מחלת הסוכרת.
  • ערך BMI שעומד על 30 ומעלה (השמנת יתר).

השימוש המעשי של וויגובי:

  • על העט מורכבת מחט לשימוש חד פעמי. אזורים מועדפים להזרקה הם הבטן, המפשעה והזרוע.
  • כדי להזריק דוחפים את העט נגד העור עד שהקו הצהוב של העט מתחיל לזוז.
  • רצוי לשנות את מיקום הזריקה מדי שבוע.
  • אין צורך בצום לפני הזריקה.
  • המינון נקבע לפי שיטת ה"קליקים" של סיבובי העט.
  • יש לשמור את העטים במקרר בקופסה המקורית של התרופה.
  • רצוי להזריק בשעה קבועה פעם בשבוע.
  • אחרי הדרכה קצרה האדם מזריק לעצמו את התרופה בצורה המומלצת על ידי הרופא המטפל.
  • יש להיזהר לא לגעת במחט של העט.
  • שומעים שני קליקים בזמן ההזרקה. קליק ראשון כאשר התרופה מתחילה לזרום וקליק שני בזמן הזרימה.
  • מוציאים את המחט אחרי שהקו הצהוב מפסיק להתקדם.
  • יש לזרוק את המחט למיכל מוגן.
  • מינון העט נקבע על ידי סיבוב החלק הייעודי.
  • המינונים של העטים הם 0.25 מג', 0.5 מג', 1 מג', 1.75 מג' ו 2.4 מג'.

וויגובי מזריקים פעם בשבוע. המינון ההתחלתי הוא 0.25 מג' לשבוע ועולים פעם בחודש בעלייה הדרגתית במינון:

  • שבועות של 0.25 מג.
  • 4 שבועות של 0.5 מג'.
  • 4 שבועות של 1 מג'.
  • 4 שבועות של 1.7 מג.
  • להמשיך ב 2.4 מג.

 

  • במידה ותופעות לוואי מופיעות במינון מסוים ניתן לחזור למינון נמוך יותר.
  • וויגובי מתחיל להשפיע תוך 24 שעות, השפעת הזריקה נמשכת כשבוע ימים.
  • התרופה מופיעה בחו"ל גם בכדורים. לא ברור אם המינונים המאושרים של הכדורים משתווים להשפעה של הזריקה של 2.4 מג' לשבוע.

 

 

למי לא מומלץ וויגובי?

  • ילדים ונוער מתחת לגיל 18, גם אם סובלים מעודף משקל.
  • סובלים ממחלות שונות במערכת העיכול, אשר מעכבות את קצב ההתרוקנות של הקיבה.
  • סובלים ממחלת מעי דלקתית.
  • מטופלים עם סיכון מוגבר לחלות בדלקת הלבלב.
  • וויגובי לא מאושרת לשימוש בהריון או בהנקה.
  • מי שהתגלתה אצלם בעבר רגישות לאחד או יותר מהמרכיבים של התרופה.
  • מטופלים עם היסטוריה אישית או משפחתית של סרטן בלוטת התריס.

מהן ההשפעות של וויגובי על המשקל?

המאמר המקיף של אמרו ושותפיה שפורסם ב 2022 (Amaro et al Post Graduate Medicine) מסכם את הניסיון הטיפולי עם סמגלוטייד ואומר שהטיפול בוויגובי 2.4 מג לשבוע, מוביל לירידה של יותר מ- 10% במשקל גוף המטופל. טיפולים ממושכים יותר גורמים לירידה נוספת במשקל. בנוסף לירידה במשקל, וויגובי משפר את לחץ הדם, מוריד רמות שומנים בדם, משפר תופעות של כבד שומני ומקטין את הסיכויים לאירועים לבביים ולשבץ מוחי.

עבודה מחקרית שהביאה לאישור של סמגלוטייד להורדה במשקל נקראות STEP 1-5. עבודות אלו השוו מתן וויגובי 2.4 מג' בזריקה שבועית לעומת פלצבו (לא תרופה) למטופלים עם סוכרת סוג 2 ואחרים הסובלים מעודף משקל, תוצאות המחקר הראו:

  • ב 68 השבועות הראשונים מטופלים הסובלים מעודף משקל ירדו, לעומת הפלצבו, בממוצע 15-16% במשקל וחולים עם סוכרת מסוג 2 ירדו כ 9.6%.
  • בחלק אחר של המחקר המטופלים חולקו לשתי קבוצות. קבוצה אחת המשיכה עם סמגלוטייד והשנייה עברה לפלצבו. מטופלים שעברו לפלצבו עלו בחזרה חלק משמעותי של המשקל שאיבדו לעומת אלו שהמשיכו עם סמגלוטייד, שהמשיכו לרדת במשקל.
  • מטופלים שעלו במשקל כאשר הועברו לפלצבו ירדו שוב במשקל כאשר סמגלוטייד חודש.
  • המחקר הוכיח את היעילות של וויגובי אבל גם את הצורך להתייחס להשמנת יתר כמחלה כרונית ולתכנן טיפולים ממושכים עבורה.

למשך כמה זמן משתמשים בוויגובי?

אין הגבלת זמן לשימוש. ניתן להמשיך עד הגעה למשקל היעד וגם מעבר לזה. מחקרים מראים שהפסקת הטיפול יכול להוביל לעלייה מחודשת במשקל. לכן מומלץ להמשיך בטיפול לתקופות ממושכות יותר.

מה הן תופעות הלוואי של וויגובי?

תופעות הלוואי הן שכיחות יותר בתחילת הטיפול ונוטות להיחלש ולחלוף עם המשך השימוש בתרופה

התופעות הנפוצות הן:

  • בחילות (44%).
  • שלשול (30%).
  • הקאות (24%).
  • עצירות (24%).
  • כאב בטן (20%).
  • כאב ראש (14%).
  • עייפות (11%).
  • צרבת ואי נוחות בבטן (9%).
  • סחרחורת (8%).
  • תחושת מלאות בבטן (7%).
  • גיהוק (7%).
  • ירידת סוכר (בחולי סוכרת) (6%).
  • תופעות אחרות (4-6%).

תופעות לוואי חמורות הדורשות פנייה מיידית לרופא:

  • שינויים בראייה.
  • שינויים לא רגילים במצב הרוח או מחשבות של פגיעה עצמית.
  • דפיקות לב חזקות.
  • תחושת עילפון.
  • חשד לגידול בלוטת התריס: נפיחות בצוואר, קושי בבליעה, צרידות.
  • סימפטומים של דלקת בלבלב (כאבי בטן עזים שעוברים לגב, בחילות תכופות).
  • סימנים לדלקת בדרכי המרה (כאבי בטן, חום, שינויים בצבע של הצואה).
  • חסימת מעיים.
  • הפרעות בטעם.
  • החמרה תפקודית של הכליות.
  • תגובה אלרגית חריפה.

איך מתמודדים עם תופעות הלוואי של וויגובי?

תופעות הלוואי המטרידות יותר מרוכזות במערכת העיכול. דרך שינויים בהרגלי אכילה (פחות אוכל חריף, פחות אוכל מתוק ופחות אוכל מתובל), התרחקות מריחות בישול, אכילה איטית יותר ושתייה מרובה של מים, אפשר להקל על הסימפטומים.

ניתן לנסות, תחת הדרכת הרופא המטפל, לחזור למינון נמוך יותר של וויגובי וכך להתמודד טוב יותר עם תופעות הלוואי. אחרי שיפור, ניתן לחזור למינון גבוה יותר של הטיפול.

שימוש וויגובי בהריון והנקה

לא מומלצת לשימוש בהריון או בהנקה. יש להפסיק את הטיפול עם וויגובי בשלבים של תכנון הריון (חודשים לפחות).

וויגובי נמצאת בשימוש נרחב, המלצות אלו יכולות להשתנות עם הניסיון המצטבר. מומלץ לפנות למרכז לייעוץ תרופתי בזמן הריון והנקה כדי לקבל תשובות עדכניות בשאלות חשובות אלו.

וויגובי באוכלוסיה של מטופלים פסיכיאטריים

אחת ממטרות מאמר זה היא לתת התייחסות לסוגיות עלייה במשקל במטופלים פסיכיאטרים. הסעיפים הבאים מתייחסים לסוגיה זאת:

מה הקשר בין מחלות פסיכיאטריות והשמנת יתר?

להשמנת יתר ומצבים פסיכיאטרים השפעות הדדיות. אנשים עם ממדים של מסת הגוף (BMI) גבוהים, סובלים יותר מדיכאון ומצבים פסיכיאטרים אחרים. באותה מידה, אנשים עם אבחנות פסיכיאטריות נוטים לסבול מעלייה ב BMI עם ההשלכות הבריאותיות שתיארתי קודם. אם כך, מטופלים עם פתולוגיה נפשית מורכבת יכולים להיפגע פעמיים, פעם אחת עקב הפתולוגיה הנפשית ופעם נוספת עקב השמנת יתר.


השמנת יתר הינה תופעת לוואי של תרופות פסיכיאטריות רבות כולל נוגדי פסיכוזה, נוגדי דיכאון, ליתיום, ומאזני מצב הרוח. ידוע שהחשש מהשמנה מקטין מוטיבציה להתחיל טיפול פסיכיאטרי. כמו כן, כאשר השמנה מתרחשת, זאת לעיתים קרובות סיבה להפסקת הטיפול הפסיכיאטרי. הפגיעה של מטופלים אלו היא שוב כפולה, פעם אחת מהשמנת יתר ופעם שנייה מטיפול פסיכיאטרי לקוי. התוצאה היא פגיעה באיכות החיים וגם סיכון להישנות המחלה או להחמרה קלינית. יש לזכור שתוחלת החיים של חולים עם מחלות פסיכיאטריות מורכבות נמוכה מזו של האוכלוסייה הכללית עד ל 10-15 שנה. תופעות משניות להשמנת יתר ואובדנות הן אחראיות לקיצור בתוחלת החיים של מטופלים עם מחלות פסיכיאטריות מורכבות.

האם וויגובי מגביר תופעות של דיכאון?

המחקרים הראשוניים על וויגובי לא כללו מטופלים עם עבר פסיכיאטרי לכן לא הייתה התייחסות מיוחדת למצב הנפשי של המטופלים. אחרי השיווק של וויגובי החלו דיווחים (מעטים) על הופעה או החמרה של תחושת דיכאון, של מחשבות אובדניות ושל מוות כתוצאה מהתאבדות אחרי שימוש בוויגובי. וודן ושותפיו (Wadden et al JAMA Internal Medicine 2024) חזרו לעבודות המקוריות ובדקו מחדש את תוצאות המחקר STEP-1-5 עם וויגובי. הם הגיעו למסקנה שטיפול עם סמגלוטייד למשך 68 שבועות אינו מחמיר סימפטומים של דיכאון או מגדיל סיכויי אובדנות. הם הראו שקיימת נטייה לירידה (שיפור) בדיווחים על מצב רוח ירוד בזמן המחקר. המחקר של וודן ושותפיו לא סגר את הנושא לגמרי מאחר והאוכלוסיה הראשונית של המחקר לא כללה מקרים עם סוגיות נפשיות קודמות.

המחקר האפידמיולוגי של אואדה ושותפיו (Ueda et al) שפורסם ב 2024 התייחס לנושא של הופעת או החמרת דיכאון ולמוות כתוצאה מהתאבדות באוכלוסייה של מטופלים שטופלו בדנמרק ושבדיה עם תרופות אגוניסטיות של הקולטן GLP-1 כולל סמגלוטייד. החוקרים השוו שכיחות של דיכאון, מחשבות אובדניות ומוות כתוצאה מהתאבדות בין מטופלים שקיבלו תרופות אלו לבין מטופלים שטופלו עם תרופות אחרות. התוצאות של המחקר הראו באופן וודאי שאין החמרה בסימפטומים נפשיים עקב הטיפול עם תרופות אגוניסטים של קולטן GLP-1.

מתי מומלץ טיפול בוויגובי למטופלים פסיכיאטרים?

מטופלים עם מחלה פסיכיאטרית מורכבת מראים שכיחות גבוהה של הפרעות מטבוליות כמו סוכרת מסוג 2, השמנת יתר, שומנים בדם, כבד שומני ויתר לחץ דם. בנוסף, סובלים מהרגלי בריאות כמו פעילות גופנית נמוכה ועישון מוגבר, לקויים. כתוצאה, תוחלת החיים נמוכה ב 10-15 שנים. תורמים נוספים למוות מוקדם הם מחלות לב וכלי דם, מחלה ריאתית (עקב עישון יתר) והתאבדות. למרות ממצאים אלו, מטופלים פסיכיאטריים מקבלים התייחסות נמוכה למחלות נלוות אלו.

הירחון המוביל JAMA PSYCHIATRY פרסם מאמר דעה ב 2024 בו טוענים המחברים מהביר אגרבל והאן (Agarwal and Hahn) שאין סיבה להחריג מטופלים פסיכיאטרים מהשתתפות במחקרים על טיפול בהשמנה או מקבלת טיפול עם תרופה כמו וויגובי. מחברים אלו סיכמו תוצאות טיפול בקבוצה קטנה של מטופלים פסיכיאטרים עם השמנת יתר. הם הראו שטיפול עם סמגלוטייד הביא לירידה משמעותית במשקל עם תופעות לוואי סבירות ובלי החמרה של דיכאון או של אובדנות. מחברים אלו טוענים שהסיכוי להופעה או החמרה של מחשבות אובדניות, של אובדנות או של הדיכאון לא גבוה יותר באוכלוסיה זאת מאשר באוכלוסייה הכללית. הם טוענים שמחקרים מראים שהשכיחות של דיכאון ואובדנות למעשה יורדת בקבוצת מטופלים המקבלים טיפול בסמגלוטייד.

מחברים אלו מוסיפים פרט חשוב בנוגע להשפעת וויגובי על מהירות ההתרוקנות של הקיבה. כפי שנאמר קודם, אחת הדרכים של וויגובי לגרום לירידה במשקל היא ירידה במהירות ההתרוקנות של הקיבה, דבר המגביר את תחושת המלאות ומקטין את כמות האוכל שאדם אוכל. פרט זה חשוב בכל הנוגע לצום לפני ניתוחים או לפני קבלת טיפול בנזעי חשמל-ECT. גם השימוש בתרופה כמו לפונקס (Leponex), הנפוצה בטיפול של סכיזופרניה, שגם גורמת לירידה במהירות ההתרוקנות של הקיבה, בשילוב עם וויגובי דורש התייחסות מיוחדת.

הניסיון של פרופסור גרינהאוס בשימוש בוויגובי

חלק מרכזי ממטופליו של פרופסור גרינהאוס נוטלים תרופות פסיכיאטריות מסוגים שונים, לפעמים יותר מתרופה אחת בו זמנית, לכן מאוד חשוב לתת המלצות לגבי משקל, עישון, בריאות כללית וסגנון חיים כבר מתחילת הטיפול. פרופסור גרינהאוס מודע לכך שבזמן מחלה פעילה (דיכאון, מאניה, פסיכוזה, חרדה ועוד) המטופל נותן דגש לשיפור הקליני ופחות דגש לתופעות לוואי אפשריות, לכן פרופסור גרינהאוס חוזר על המלצותיו כמעט מדי פגישה. ההמלצות שלו הן בתחום הפסיכיאטריה וגם בתחום של הבריאות הכללית.לאחרונה עם ההשקה של ווגובי בישראל נפתחה דרך נוספת בטיפול של השמנת יתר באוכלוסייה פסיכיאטרית. אלו הן המלצותיו. אלו הן המלצותיו שך פרופסור גרינהאוס למוטופליו:

  • הפסקת עישון.
  • שמירה על דיאטה מתאימה והימנעות מאכילה מופרזת.
  • שקילה מדי מספר שבועות.
  • פעילות פיזית מתאימה לגיל.
  • שתייה מאוזנת של מים.
  • שמירה על חדות מנטלית (קריאה, תשבצים, עיתונים).
  • בדיקות מעבדה תקופתיות.
  • פנייה לרופא ובדיקת צעדים של רפואה מונעת המתאימה לגיל המטופל.
  • הגבלת השימוש בסמים ואלכוהול.
  • דגש על תרופות עם פחות השפעה על משקל.
  • במצבים מתאימים שימוש באגוניסטים של GLP-1, במיוחד בוויגובי.

סיכום

התרופה משתייכת לקבוצה של אגוניסטים של קולטן GLP-1. התרופה עוזרת למטופלים עם עודף משקל לרדת באופן משמעותי במשקל. יש חשיבות להתחיל וויגובי ביחד עם דיאטה מתאימה ושיפור בהרגלי החיים. יש לקחת בחשבון, שעל מנת לשמור על הישגים בהורדה במשקל יש להמשיך בשימוש בוויגובי זמן ממושך.

מחקרים רבים מוכיחים שלתרופות אגוניסטיות של קולטן GLP-1, השפעות קליניות חיוביות רבות נוספות. השפעות כמו הורדת שומנים בדם, הקטנת הסיכוי לקבלת אירועים לבביים ומוחיים, הקטנת שכיחות כבד שומני ועוד. קולטנים של GLP-1 קיימים גם במערכת העצבים המרכזית. ייתכן וכך ישפיעו על תהליכים קוגניטיבים, רגשיים ועל המוטיבציה. אין ספק של GLP-1 תפקידים נרחבים בגוף האדם.

מקורות:

1.Efficacy and safety of semaglutide for weight management: evidence from the STEP program. Amaro et al Postgraduate Medicine 2024
2. Semaglutide versus placebo in patients with heart failure and mildly reduced or preserved ejection fraction: a pooled analysis of the SELECT, FLOW, STEP-HFpEF, and STEP-HFEF DM randomized trials.Kosiborod et al The Lancet 2024
3. Psychiatric Safety of Semaglutide forWeight Management in People Without Known Major Psychopathologט. Post Hoc Analysis of the STEP 1, 2, 3, and 5 Trials. .Wadden et al JAMA Internal Medicןne 2024
4. GLP-1 Receptor Agonist Use and Risk of Suicide Death. Ueda et al JAMA Internal Medicine 2024
5. Semaglutide in Psychiatry—Opportunities and Challenges. Agarwal and Hahn. JAMA Psychiatry 2024
6. Psychotropic Drug–Related Weight Gain and Its Treatment. McIntyre et al JAMA Psychiatry 2024

דיכאון עמיד

דיכאון עמיד

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

המושג דיכאון עמיד לטיפול, הנקרא באנגלית Treatment Resistant Depression-TRD, מתייחס למצבים קליניים של דיכאון שלא הגיבו לטיפול תרופתי. כפי שנראה, מצב זה שכיח ודורש התייחסות מקצועית מעמיקה. מאמר זה סוקר את ההיבטים השונים של דיכאון עמיד כולל שכיחות התופעה, דרכי אבחון, וכמובן הגישות הטיפוליות אשר עשויות לשפר את המצב הקליני ואת איכות החיים של המטופלים. המאמר מתייחס לממצאים חדשים בתחום הנוירוביולוגיה של דיכאון עמיד וכמו כן על שיטות טיפול מתקדמות שחלקן עדיין בשלבי ניסוי קליני.

איך מגדירים דיכאון עמיד לטיפול?

ניתן למצוא בספרות המקצועית הגדרות שונות לדיכאון עמיד.
ההגדרה המקובלת ביותר מאבחנת דיכאון עמיד כאשר:

  • מטופלים ממלאים את הקריטריונים של דיכאון קליני
  • מטופלים טופלו בלפחות שתי תרופות נוגדות דיכאון
  • משך כל טיפול אנטי דיכאוני היה של לפחות 4-8 שבועות
  • המינונים של התרופות היו בטווח הטיפולי

טייס ורוש (Thase and Rush) הציעו דרך נוספת להגדרת דיכאון עמיד וקבעו דרגות של עמידות לטיפול. דרגות העמידות של Thase ו Rush הן:

  • דרגה "0": טיפול עם מינון לא מתאים של התרופה
  • דרגה "1": חוסר תגובה קלינית לטיפול טוב עם תרופה נוגדת דיכאון אחת
  • דרגה "2": חוסר תגובה קלינית לטיפול טוב עם 2 תרופות נוגדות דיכאון
  • דרגה "3": כמו בדרגה 2, בתוספת חוסר תגובה לתרופות טרי-ציקליות (תרופות כמו אנאפרנין ונורטילין)
  • דרגה "4": כמו בדרגה 3, בתוספת עמידות לטיפול עם תרופה מקבוצת ה MAOI
  • דרגה "5": כמו בדרגה 4, בתוספת חוסר תגובה לטיפול ב ECT דו-צדדי.

בשנים האחרונות הגדרות אלו הורחבו כדי לכלול בדרגה 5 גם חוסר תגובה לטיפולים חדשניים כמו טיפול בגרייה מגנטית וטיפול בקטמין או באסקטמין.

מהי השכיחות של דיכאון עמיד לטיפול?

דיכאון קליני הינו אחד התופעות הפסיכיאטריות השכיחות ביותר. ידוע שהשכיחות השנתית של דיכאון מגיעה ל- 5-10% מהאוכלוסייה והשכיחות לאורך החיים מגיעה ל 10-15% מהאוכלוסייה. דיכאון קליני יכול להופיע בכל הגילאים ולעיתים קרובות בשילוב עם מחלות גופניות אחרות. יש לזכור שמטופלים הסובלים מדיכאון קליני ובמיוחד מדיכאון עמיד לטיפול, מרגישים כאב נפשי עז, מתקשים לחזור לעבודה ולחיים רגילים עם המשפחה ועם עצמם.

מחקר שבוצע בארה"ב לפני כ- 20 שנה בשם STAR*D, בדק את התגובה לטיפול נוגד דיכאון באוכלוסייה של מטופלים עם דיכאון קליני שפנו למסגרות טיפול קהילתיות (לא באשפוז). המחקר ארך כ 14 חודשים וכלל שימוש בעד 4 טיפולים שונים לדיכאון, כולל טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT).

תוצאות המחקר הראו

  • רק 67% מסך כל המטופלים הגיבו עם שיפור קליני משמעותי (לארבעת הגישות הטיפוליות)
  • תוצאות אלו מדגישות שמכל 3 מטופלים עם דיכאון יהיה מקרה אחד של דיכאון עמיד לטיפול
  • התגובה לטיפול הראשוני הייתה נמוכה, בסביבות 35-40%
  • רוב המטופלים נזקקים ליותר מניסיון תרופתי אחד כדי להתגבר על הדיכאון

מה הם המאפיינים של דיכאון עמיד לטיפול

הסימפטומים של דיכאון עמיד לא שונים מאלו של כל דיכאון קליני אבל בדרך כלל הם חמורים יותר. (ראה כתבה על דיכאון קליני באתר). השכיחות של דיכאון עמיד גבוהה יותר כאשר המאפיינים הבאים קיימים:

  • מאפיינים הקשורים להתפתחות של המטופל.
    - מחקרים רבים מראים קשר הדוק בין דיכאון עמיד ובין היסטוריה אישית של:
    - טראומה, כולל טראומה פסיכולוגית, פיזית או מינית
    - מצבי הזנחה בילדות
    - מחלות קשות בילדות
  • מאפיינים הקשורים לאישיות המטופל.
    - מטופלים עם דיכאון קליני סובלים גם מהפרעות אישיות, הפרעות כמו:
    - הפרעת אישיות תלותית
    - הפרעת אישיות נרציסטית
    - הפרעת אישיות גבולית
  • קומורבידיות עם אבחנות פסיכיאטריות נוספות כמו:
    - הפרעות חרדה, OCD
    - הפרעות אכילה
    - התמכרויות
    - תסמונת של PTSD מורכב
  • מאפיינים קליניים של הדיכאון שיכולים לנבא תגובה פחות טובה לטיפול. סימפטומים כמו:
    - דיכאון קליני חמור ממושך
    - צורך באשפוז פסיכיאטרי
    - תופעות לוואי למספר תרופות
    - הפסקות לא מתוכננות בטיפול
    - תגובה חלקית לטיפול יכולה לנבא חזרה מהירה של סימפטומים של דיכאון
    - נוכחות של מחשבות אובדניות או מעשים אובדניים
    - אבחנה של פסיכוזה במהלך הדיכאון
    - תדירות גבוהה של גלי דיכאון בעבר
    - יותר סימפטומים של חרדה ושל חוסר הנאה (אנהדוניה)
    - גיל צעיר של התחלת הדיכאון
    - הופעה סימולטנית של דיכאון ומחלות גופניות פנימיות ונוירולוגיות

מצבים של אבחון לא נכון, שגוי, של דיכאון עמיד

אבחון שגוי של דיכאון עמיד שכיח יותר כאשר קיימים מצבים כמו:

המצבים הפסיכיאטרים:

  • שימוש לא יעיל של התרופה האנטי דיכאונית עקב מינון חסר של התרופה או הפסקות לא מתוכננות בטיפול. זה דומה למצב בו המטופל נוטל מינון חסר של אנטיביוטיקה והזיהום לא משתפר.
  • עקב מניעים פסיכולוגיים ותפיסות לא נכונות לגבי טיפול פסיכיאטרי. תפיסות כמו "לקחת פחות תרופות זה טוב יותר" או "חברים אמרו לי שהמינון גבוה מידי" או "כל כך הרבה תרופות פוגעות במוח" יכולות להוביל לטיפול לקוי של הדיכאון. בעקבות תפיסות אלו, המטופל עלול ליטול מינון חסר של התרופה או לשכוח לקחת את המינון המומלץ.
  • תופעות לוואי לטיפול. תופעות לוואי, במיוחד במערכת העיכול או בתפקוד המיני, יכולות לעודד אי לקיחה של התרופה.
  • מטופלים יכולים להגזים במינון של תרופות נוספות שהם נוטלים, לדוגמא נטילה מוגזמת של תרופות הרגעה או תרופות ממריצות.
  • מטופלים יכולים להשתמש במקביל לטיפול התרופתי, בסמים או באלכוהול בצורה הפוגעת בטיפול בדיכאון.
  • מטופלים יכולים להפסיק את הטיפול על דעת עצמם בסמוך לשיפור הקליני הראשוני, דבר שיכול לגרום לחזרה של הדיכאון ולפיתוח עמידות לטיפול. על המטפל להסביר למטופלים את החשיבות להמשיך בטיפול למרות שקיים שיפור קליני.

מצבים רפואיים או נוירולוגיים אחרים שיכולים להטעות באבחון:

שינויים במצב הרוח ובתפקוד שכיחים במחלות רבות, דבר זה עלול להטעות את האבחון לכיוון דיכאון ולא למחלה הראשית ממנה סובל המטופל. יש מצבים קליניים המחמירים את הדיכאון וגורמים לחוסר תגובה לטיפול. במקרים אלו קיים צורך לטיפול מקביל לשני המצבים הקליניים. יש לזכור שמטופלים עם דיכאון יכולים להזניח את הטיפול של הדיכאון וגם את הטיפול של המצב הרפואי המתלווה לדיכאון. בכל מקרה של דיכאון עמיד לטיפול יש לוודא, דרך ביצוע של בדיקות מתאימות, כולל בדיקות דם ושתן והדמיה מוחית, שלא קיים מצב גופני לא מאובחן.

המצבים השכיחים ביותר הם:

  • מחלות אנדוקריניות (של הבלוטות)
    - סוכרת, במיוחד סוכרת לא מאוזנת
    - יתר פעילות או תת פעילות של בלוטת התריס
    - מצבים של גידולים אנדוקריניים הגורמים לעלייה בפרולקטין
    - שימוש בתרופות למניעת הריון או תרופות עם אסטרוגן

 

  • מחלות נוירולוגיות. לעיתים קרובות סימפטומים של דיכאון מתלווים למחלות נוירולוגיות ופסיכוגריאטריות.
    - גידולים במוח
    - מחלת פרקינסון
    - מחלת הונטינגטון
    - זיהומים במערכת העצבים המרכזית
    - שבץ מוחי
    - שיקום נוירולוגי מסיבות שונות
    - מצבים של שיטיון (דמנציה)
    - פיברומיאלגיה
    - אפילפסיה

 

  • דיכאון משני למחלות כלליות או כירורגיות
    - טיפול כימותרפי
    - מצב לאחר התקפי לב
    - מצבי שיקום למחלות קשות
    - מצב לאחר טראומה פיזית
    - זיהומים כמו מונונוקלאוזיס

מדוע מטופלים לא מגיבים לטיפול התרופתי?

תרופות נוגדות דיכאון פועלות על מוליכים כימיים של המוח ודרכם על הפעילות החשמלית של המוח. פעילות חשמלית זו אחראית לקומוניקציה העצבית בין האזורים השונים של המוח. פעולות שונות דורשות אינטגרציה בין אזורים מוחיים רבים כמו אזורים מוטוריים, אזורים של זיכרון, אזורים של חשיבה, אזורים של דיבור ועוד. אינטגרציה תפקודית זאת מתבצעת אלפי פעמים במשך יממה. חולים עם דיכאון מתקשים לבצע פעילות אינטגרטיבית זאת. כאשר הטיפול האנטי דיכאוני מצליח, היכולות האישיות מתחדשות והמטופל חוזר לתפקוד תקין.

הסיבות לדיכאון עדיין לא ידועות. ממצאים רבים מצביעים על כך שדיכאון הינו משני ל:

  • הפרעות במוליכים עצביים (סרוטונין, נוראפינפרין, דופמין וגלוטמט)
  • שינויים בהולכה החשמלית במוח
  • שיבושים ביכולת לאינטגרציה בין האזורים השונים של המוח.

בשנים האחרונות מתפתחים טיפולים המבוססים על ממצאים של הדמיה מוחית מתקדמת. טיפולים אלו משפרים את התפקוד של רשתות תאי עצב במוח. טיפולים אלו נקראים טיפולי נוירו-מודולציה. הם משפרים את האינטגרציה בין אזורים מוחיים שונים. טיפולים אלו כוללים:

  • טיפול בגרייה מגנטית (TMS ו TBS)
  • טיפול בגרייה חשמלית עדינה (tDCS)
  • טיפול המבוסס על קרני אור או קרני לייזר
  • טיפול בגלי אולטרסאונד

טיפולים ב TMS, TBS ו tDCS מתבצעים בישראל. הטיפולים הנוספים עדיין נבדקים במעבדות מחקר.

המהפכה הגנטית מגיעה בהדרגה לפסיכיאטריה ומוסיפה ידיעות רבות בתחום של תפקוד מוחי בדיכאון ובדיכאון עמיד. מחקרים גנטיים מראים קשר בין מצבי דיכאון לבין תפקוד גנים במוח האדם. גנים הקשורים לקליטה החוזרת של סרוטונין או של נוראפינפרין בתאי עצב וגנים הקשורים לחומר הנקרא BDNF, נמצאו כאחראיים ישירים או עקיפים למצבי דיכאון.

שיטת אבחון גנטית חדשה, המבוססת על מיפוי כל הגנום של האדם (אבחון בשם GENOME WIDE ASSOCIATION STUDIES-GWAS), משווה בין המבנה הגנטי של הסובלים מדיכאון (וגם ממצבים רפואיים אחרים) לבין זה של אנשים בריאים. השוואה זאת מאפשרת לזהות הבדלים במצבים שונים של חולי ונותנת ציון בשם POLYGENIC RISK SCORE) PRS). עדיין לא ניתן לאבחן דיכאון ישירות דרך ה PRS, אבל בעזרתו ניתן לשייך חוסר תגובה קלינית (כמו דיכאון עמיד) לפרופיל גנטי מסוים.
בעתיד הקרוב נוכל ליישם את שיטת ה PRS בתהליך האבחון של דיכאון. חולים עם פרופיל PRS שמתאים לדיכאון עמיד יוכלו לקבל טיפול אינטנסיבי יותר כבר מתחילת הטיפול.

מהן ההשלכות של דיכאון עמיד?

השלכות דיכאון עמיד מורגשות בכל תחומי החיים, ממצב נפשי-פסיכיאטרי, דרך כל הקשת הרגשית והתפקודית של האדם. הדיכאון העמיד גורם לסבל נפשי רב.

  • השפעות בתחום הפסיכיאטרי: ההשפעות הפסיכיאטריות של דיכאון עמיד הן רבות ומשתנות לפי חומרת הדיכאון ומשכו. כאשר הדיכאון הוא ממושך וחמור, הסבל הנפשי והפגיעה התפקודית הן מקסימליות. תחומי חיים חשובים כמו הנאה, שינה, אכילה, יחסי מין, קרבה לאנשים, יצירתיות, זיכרון וחדות מנטלית, כולם מושפעים לרעה עקב דיכאון. מחשבות אובדניות, מעשים אובדניים, אובדנות ופגיעות עצמיות שכיחות יותר אצל הסובלים מדיכאון עמיד.
  • השפעה רגשית: חולים עם דיכאון עמיד מדברים רבות על הסבל הפסיכולוגי שהם חשים. מחקרים מציינים מושג של "כאב נפשי עז", מושג מאוד שכיח בדיכאון עמיד. הטווח הרגשי של אדם שנמצא בדיכאון עמיד מצטמצם ומורגש על ידי המטופלים וסביבתם. דברים כמו לצחוק, לאהוב ולפעמים אפילו לבכות, הופכים לנדירים אצל האדם הסובל מדיכאון עמיד. עם שיפור הדיכאון הרגשות חוזרים לנורמה.
  • פגיעה תפקודית: אדם הסובל מדיכאון עמיד מתקשה בכל תחומי החיים. לעיתים קרובות הוא מפסיק לעבוד ולא יכול לאגור כוח לחפש עבודה חדשה. אובדן פרנסה יכול לפגוע אנושות ביכולת הכלכלית של האדם ומשפחתו. ילדים או הורים מרגישים את חוסר החיבור של המטופל וההשקעה בו דורשת מאמץ רב.
  • איכות חיים: מהתיאור של הנקודות הקודמות אפשר להבין שמדדי איכות החיים מאוד נפגעים במצבים של דיכאון קשה ובמיוחד בדיכאון עמיד לטיפול. נישואים יכולים לא להחזיק מעמד - יש לא מעט זוגות שנפרדים בגלל העומס הרגשי הרב הנובע מהדיכאון.

יש לומר שטיפול מוצלח בדיכאון העמיד מוביל לשינויים דרסטיים בסימפטומים ובתפיסת החיים של אנשים הסובלים ממנו. לא מעט פעמים אני שומע ממטופליי ומשפחותיהם על השינוי המהותי שחל במטופל בעקבות השיפור הקליני. יש לקוות שעם התפתחות המדע בפסיכיאטריה נוכל לעזור ליותר מטופלים לחזור למצבם התקין.

דרכי טיפול בדיכאון עמיד

קיימות שיטות רבות לטיפול בדיכאון עמיד. מומלץ לפנות לפסיכיאטר מומחה לטיפול בדיכאון עמיד מאחר והשיטות לטיפול הולכות ומתרבות ויש צורך במומחיות בתחום.

האפשרויות לטיפול בדיכאון עמיד הן רבות ומתבססות על מסלולי טיפול שונים, ואלו הן:

מסלול תרופתי:

  • שילובים של נוגדי דיכאון עם תרופות נוספות: הפסיכיאטר המומחה ישלב בין תרופות מקבוצת שונות כמו חוסמי הקליטה החוזרת של סרוטונין (SSRI), חוסמי הקליטה החוזרת של סרוטונין ונוראפינפרין (SNRI), תרופות טריציקליות, מירו, וולבוטרין, ברינטליקס, חוסמי MAO וקבוצות אחרות.
  • אוגמנטציה של טיפול נוגד דיכאון:
    - שילובים של נוגדי פסיכוזה-תרופות החוסמות קולטני דופמין- עם נוגדי דיכאון. שילוב של תרופות נוגדות פסיכוזה עם תרופות נוגדות דיכאון מאוד מקובל במצב של דיכאון עמיד לטיפול.
    - תרופות נוספות: ניתן לחזק את הפעילות של תרופות נוגדות דיכאון עם תרופות נוספות, ביניהן ליתיום, הורמון של בלוטת התריס, סיפרול וממוקס. אפשר לקרוא על תרופות אלו במאמר על טיפול בדיכאון שנמצא באתר.

מסלול פסיכותרפי:

טיפול בשיחות פסיכותרפיה מאוד יכול לסייע להקטנת החרדה, הפחד מהעתיד וההפרעה התפקודית בדיכאון עמיד. מטופלים ומשפחותיהם מגיבים טוב לגישה אנושית ותומכת בזמנים הלא קלים שעוברים. הגישות הנפוצות הן:

  • CBT: קושרת בין מחשבות ורגשות ומנסה לפתח סדר יום עבור המטופל
  • גישות משולבות: כמו טיפול דינמי, דמיון מודרך, מיינדפולנס, ועוד

טיפולים מתקדמים בדיכאון עמיד:

במהלך 20 השנים האחרונות מתפתחות שיטות טיפול המשפיעות ישירות על תפקוד המוח והן מבוססות על אבחון בעזרת הדמיה מוחית (MRI תפקודי) ומדידה של הגלים החשמליים של המוח (EEG). חלק מהשיטות (גרייה בעזרת גלי אולטרסאונד, גרייה בעזרת קרני אור, גרייה בעזרת קרני לייזר ופוטו ביומודולציה) עדיין לא אושרו לשימוש קליני שוטף. לעומת זאת, טיפול בגרייה מגנטית (TMS ו TBS), טיפול בגרייה חשמלית עדינה (tDCS), טיפול בעירויי קטמין, במשאף אסקטמין וטיפול ב ECT אושרו על ידי משרד הבריאות בישראל ונמצאים בשימוש שוטף במקרים של דיכאון עמיד.

  • תרופות חדשות: בשנים האחרונות נכנסו לשוק תרופות הפועלות על קולטנים נוספים במוח, במיוחד על קולטנים של חומר בשם גלוטמט (GLUTAMATE). התרופות בשם KETAMINE הניתנת בעירוי, ו ESKETAMINE הניתנת דרך משאף מקובלות בטיפול של דיכאון עמיד. שתי תרופות אלו בעלות השפעה דיסוציאטיבית (משנה תודעה) ונמצאות היום בשימוש נרחב. תרופה בשם ,AUVELITY הניתנת ככדור, פועלת על קולטני גלוטמט בצורה דומה לקטמין ואסקטמין. תרופה זאת אינה משווקת בישראל, ניתן להשיג אותה (בעלות גבוה) דרך הזמנה מחו"ל. לאחרונה פורסם מאמר מקיף המשווה בין טיפול בעירוי קטמין וטיפול ECT בחולים עם דיכאון עמיד. מחקר זה הראה יעילות גדולה יותר של הטיפול בקטמין במטופלים לא מאושפזים עם דיכאון עמיד. מחקר זה פורץ דרך ונותן מסלול טיפולי נוסף לחולים הסובלים מדיכאון עמיד לטיפול.
  • טיפול בנזעי חשמל (ECT): טיפול ב ECT מקובל כטיפול במצבים של דיכאון עמיד. טיפול בנזעי חשמל נחשב ליעיל יותר בדיכאון עמיד. סיכויי ההצלחה של הטיפול גבוהים וניתן לבצע טיפול מניעתי לפרקי זמן שונים.

  • טיפול בגרייה חשמלית עדינה (tDCS ו tACS): שיטות אלו נחשבות לעדינות יותר ואף ניתנות לביצוע בבית המטופל. הן נבדקו במיוחד בדיכאון רגיל ופחות בדיכאון עמיד לטיפול. הן שיטות עם מעט תופעות לוואי וקלות ליישום, לכן יש סיכוי שיכנסו לטיפול השוטף של דיכאון עמיד.

  • טיפול בגרייה מגנטית (TBS ו TMS): כבר מעל עשור שטיפולים בעזרת גרייה מגנטית אושרו על ידי ה FDA בארה"ב ועל ידי משרד הבריאות בישראל כטיפול בדיכאון עמיד. סיכויי הצלחה הן בסביבות 50-60% במיוחד כאשר הטיפול משולב עם טיפול תרופתי אנטי דיכאוני.

עבודה מחקרית שפורסמה לאחרונה השוותה בין מטופלים עם דיכאון עמיד במספר טיפולים:

  • החלפת התרופה לתרופה נוגדת דיכאון אחרת
  • אוגמנטציה עם ליתיום
  • תגובה החוסמת קולטני דופמין (אנטי פסיכוטית)
  • טיפול בגרייה מגנטית (TMS) לאזור הקדמי השמאלי של המוח.

ממצאי המחקר הראו בצורה ברורה שהטיפול בגרייה מגנטית (TMS) יעיל יותר מאשר החלפה או אוגמנטציה של תרופות. ה TMS היה יעיל יותר במטופלים שסבלו מתופעות של חרדה ושל חוסר הנאה (אנהדוניה).

הגישה של פרופסור גרינהאוס לטיפול בדיכאון עמיד לטיפול

פרופסור גרינהאוס מוכר כמומחה בעל שם עולמי בטיפול של דיכאון עמיד. הגישה האישית שלו למטופל מתחילה כבר מההגדרה של המילה דיכאון עמיד. מטופלים רבים מדווחים שהביטוי "דיכאון עמיד" מגביר את תחושות הייאוש וחוסר התקווה שהם חשים. לכן, פרופסור גרינהאוס מעדיף להתייחס למצב קליני זה כ"דיכאון שטרם הגיב לטיפול". על ידי שינוי בהגדרה הוא מנסה להעביר מסר של תקווה למטופלים באומרו "שלא כלו הדרכים לטיפול בדיכאון שלך".

השיטה של פרופסור גרינהאוס כוללת אבחון קליני מדויק, לקיחת היסטוריה טיפולית מדוקדקת ומתן טיפולים מתאימים וחדשניים. בעזרת בירור גופני הוא מדייק את האבחנה וממפה מקרים עם דיכאון עמיד שגוי. פרופסור גרינהאוס מכליל בעבודה האבחונית דיווח של בני משפחה על מצב המטופל.

הוא מציין בפני מטופליו את החשיבות להשאר במעקב צמוד איתו ולדווח על התקדמות הטיפול או על תופעות לוואי של הטיפול. דרך הודעות מייל, ווטסאפ או טלפון הוא נגיש למטופלים. פרופסור גרינהאוס תומך ברעיון של רפואה אלקטרונית ומקיים באופן שוטף שיחות עם מטופלים בעזרת מחשב. פרופסור גרינהאוס הוא בין מייסדי הטיפול בנוירו מודולציה בישראל. ניסיונו בטיפול ECT, טיפול בגרייה מגנטית וטיפול בעירויי קטמין הוא רב. הוא מתאים את המלצותיו באופן אישי לפי מצב המטופלים.

פרופסור גרינהאוס מסביר למטופליו את עמדתו בשאלה של דיכאון עמיד לטיפול. לדבריו לא מדובר במצבים של דיכאון עמיד אלא במצבים של דיכאון שטרם הגיב לטיפול. עם סבלנות ומקצועיות ניתן למצוא טיפולים מתאימים שיעזרו למטופלים להתגבר על הסבל הנפשי העז של הדיכאון שטרם הגיב לטיפול.

ספרות:

  1. The Potential of Polygenic Risk Scores to Predict Antidepressant Treatment Response in Major Depression: A Systematic Review. Journal of Affective Disorders 2022. Journal of Affective Disorders 2022
  2. Novel drug developmental strategies for treatment-resistant depression
    British Jourמal of Pharmacology 2021
  3. New and emerging treatments for major depressive disorder. British Medical Journal 2024
  4. Kaplan and Sadock Synopsis of Psychiatry 12th edition 2022
  5. rTMS as a Next Step in Antidepressant Nonresponders: A Randomized Comparison With Current Antidepressant Treatment Approaches. American Journal of Psychiatry 2024

אסיוול

אסיוול - Assival

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

התרופה אסיוול המוכרת גם בשם ווליום או דיאזפם מכילה את החומר הפעיל דיאזפם (diazepam). התרופה אושרה לשימוש בחו"ל בתחילה שנות ה-60 של המאה הקודמת. התרופה כבר לא בפטנט לכן נמכרת בשמות שונים. במאמר זה אתייחס לאסיוול והתוכן מתאים לכל התרופות המכילות את החומר דיאזפם.

המאמר מיועד לתת רקע על השימוש הקליני ואינו תחליף להתייעצות מקיפה עם הרופא המטפל או לקריאת העלון למטופל שמצורף לתרופה.

לאיזה משפחה משתייכים אסיוול ומהו מנגנון הפעולה של התרופה?

משתייכת לקבוצת תרופות בשם בנזודיאזפינים (benzodiazepines). זאת הקבוצה הראשונה של תרופות הרגעה שאושרה לשוק העולמי. תרופות נוספות בקבוצה כוללות קלונקס (clonex), לוריוון (lorivan), ואבן (vaben) וטרנקסל (tranxal).

מנגנון הפעולה המרכזי של התרופה הוא השפעה על קולטני גאבה-א (gaba-a ) במערכת העצבים המרכזית. השפעה זאת מגדילה את הפעילות של תעלות הכלור, מגדילה את כמות הכלור בתוך תאי העצב וכך מקטינה את הפעילות של תאי העצב. השפעה זאת מסבירה את הפעילות הקלינית של התרופה וגם את תופעות הלוואי שלה.

מה הם השימושים הקליניים של אסיוול?

לתרופה 4 שימושים מרכזיים:

  • כתרופת הרגעה.
  • כתרופה המשרה שינה.
  • כתרופה נגד התכווצות שרירים.
  • כתרופה נוגדת פרכוסים.

שימושים נוספים של התרופה כוללים:

  • טיפול של אקטיזיה או דיסטוניה שהן תופעות לוואי של תרופות נוגדות פסיכוזה.
  • להרגעה של מצבי אי- שקט הקשורים למשברים פסיכוטיים.
  • טיפול בקטטוניה.
  • טיפול נקודתי במצבים של חרדה חברתית.
  • כהרגעה עקב תגובה נפשית לאירועים סביבתיים.
  • מניעת תופעות קליניות של הפסקת שימוש באלכוהול.

איך משתמשים באסיוול?

ההשפעות מופיעות כמעט באופן מיידי ומתחילות כבר מהמינון הראשון של התרופה. התאמת המינון יעשה באופן הדרגתי.

  • מומלץ ליטול את התרופה בהשגחה של רופא.
  • התרופה מופיע בטבליות של 2, 5 ו 10 מ"ג ובאמפולות להזרקה.
  • המינון הטיפולי משתנה ונע בין 2 מ"ג ליום עד 30 מ"ג ליום במצבים של חרדה קיצונית.
  • נוטלים את התרופה בכל שעה של היום לרוב בחלוקה של בוקר ולפני השינה.
  • משך ההשפעה הוא עד 24 שעות לכן ניתן ליטול פעם ביום.
  • קיימת העדפה ברורה ליטול אסיוול לפרקי זמן קצרים, לא יותר מחודשיים, כדי למנוע אובדן פעילות פרמקולוגית, התרגלות לתרופה או התמכרות לתרופה. מטופלים מסוימים עשויים להזדקק לתרופה לפרקי זמן ארוכים יותר.
  • על ידי זריקה נספג טוב יותר, אם התרופה ניתנת דרך הוריד. עדיף לא להזריק לשריר. עקב ספיגה לא רציפה.
  • אסור להפסיק את השימוש באופן פתאומי. הפסקה פתאומית עשויה להוביל לתופעות קליניות לא נעימות ומסוכנות. (ראה "הפסקת טיפול באסיוול").

תופעות הלוואי של אסיוול?

  1. עייפות יתר או הרגעת יתר -. אסיוול הינה תרופה המשפיעה מעל 24 שעות ולכן השפעתו יכולה לגרום לתופעות אלו במהלך היום.
  2. קיימת רגישות אישית לתופעות של הרגעת יתר או עייפות יתר. הרגישות של המטופלים משתנה לכן יש צורך במציאת מינון אישי של התרופה.
  3. שימוש במינונים גבוהים יותר יכול לגרום להפרעות בזיכרון, לאיטיות בחשיבה, לירידה בחדות הקוגניטיבית, לדיבור לא ברור, לשינויים ביציבות הגוף ולנפילות.
  4. מטופלים עם פגיעה מוחית או בגיל השלישי יכולים לפתח תגובה הפוכה לתרופה ולהגיב עם אי שקט או תוקפנות לטיפול.
  5. לקיחה של מינונים גבוהים יכול לגרום לקשיי יציבות, דיבור לא ברור ובלבול קוגניטיבי.
  6. מטופלים רגישים יכולים לסבול מרעד בידיים, הליכחה לא יציבה עד נפילות.
  7. שינויים בתפקוד המיני עם השפעות על כל השלבים של המעגל המיני (חשק מיני, זקפה, הפרשות בנרתיק, אורגזמה והנאה) בסבירות נמוכה.
  8. הופעת סימפטומים של דיכאון במקרים נדירים.
  9. מטופלים בגיל השלישי רגישים יותר לתופעות לוואי -. נפילות, שברים, בלבול קוגניטיבי וחוסר התמצאות עלולים להופיע גם במינונים טיפוליים של התרופה. בחולים מבוגרים עדיף להשתמש בתרופה מקבוצת הבנזודיאזפינים עם טווח פעילות קצר יותר מאשר זו של אסיוול.
  10. במטופלים עם פגיעה בתפקוד הכבד או של הכליות יש להתאים כלפי מטה את מינון התרופה .

מהן התופעות של הפסקה פתאומית?

לא מומלץ להפסיק באופן פתאומי את התרופה. הפסקה פתאומית יכולה להוביל לתופעות פיזיות ונפשיות מטרידות ולא נעימות. הסימפטומים של הפסקה פתאומית מופיעים כ- 24-72 שעות אחרי ההפסקה הפתאומית. כל הפסקה של התרופות, במיוחד אם נלקחו זמן רב, חייבת להיעשות באופן הדרגתי.

מומלץ להוריד את המינון של אסיוול כ-10% מהמינון פעם בשבוע עד הפסקה. לדוגמא, אם האדם נטל 30 מ"ג ליום, יש להוריד ב 2.5 מ"ג (חצי כדור של 5 מ"ג) פעם בשבוע עד הפסקה.

התופעות השכיחות של הפסקת התרופה כוללות חזרה של הסימפטומים עבורם נטל המטופל את התרופה. לכן עלייה בחרדה, קשיי שינה, וחזרה של תחושת תוקפנות יכולים לחזור עם הפסקת הטיפול.

תופעה מסוכנת יכולה להתרחש אם המטופל מפסיק באופן פתאומי את התרופה במיוחד אחרי שימוש ממושך. תופעה זו הינה פרכוס של מערכת העצבים המרכזית. הופעת פרכוס מסוכן לחולה ולסובבים אותו (לדוגמא, במקרה של הופעת פרכוס בזמן נהיגה).

האם אסיוול גורם להופעה או החמרה של מחשבות אובדניות ולמעשים אובדניים?

בשונה לתרופות נוגדות דיכאון, הוא לא גורם להחמרה או הופעה של מחשבות אובדניות או מעשים אובדניים. לעיתים רחוקות מטופל יכול לדווח על הופעת סימפטומים של דיכאון שלא נוכחו לפני נטילת התרופה. במקרים אלו יש להפסיק בהדרגה ולחזור על הבדיקה הקלינית אחרי הפסקת התרופה.

האם אסיוול גורם להתרגלות או להתמכרות?

השימוש הנקודתי בצורה של שימוש לפי הצורך (מדי פעם) של התרופה אינו גורם להתרגלות או להתמכרות.

התרגלות לאסיוול מופיעה בכל מצב שהאדם משתמש בתרופה לתקופה העולה על 4 שבועות. התרגלות לתרופה אינה תופעה חריגה או שלילית, היא חלק רגיל מהטיפול עם התרופה. מתמודדים עם התופעה על ידי הורדה הדרגתית של המינון. לאחר התייעצות עם הרופא, לרוב הירידה מתבצעת על ידי הורדה של 10% מהמינון עד להפסקה של התרופה. דרך זאת מאפשרת הפסקת הטיפול ללא סימני גמילה. יש לקחת בחשבון שסימנים קליניים, כמו הפרעות שינה או תסמינים של חרדה, יכולים לחזור בלי קשר להפסקת הטיפול.

התמכרות לתרופה מופיעה כאשר המטופל עושה שימוש לא נכון של התכשיר, ומעלה את המינון לרמות גבוהות מאוד. יש מצבים בהם המטופל צורך מעל 100 מ"ג ליום. לעיתים קרובות ההתמכרות כוללת מספר תרופות בו זמנית ויתכן גם לאלכוהול. התמכרויות מורכבות חייבות טיפול מוסדי במרכזי גמילה, בבתים מאזנים לגמילה או במחלקות לתחלואה כפולה בבתי חולים.

מרכיב מרכזי בגמילה מאסיוול הוא הרצון של המטופל להיגמל. מטופל שנוטל במינון גבוה לא טיפולי יכול לעבור גמילה ללא אשפוז כאשר הוא שומר על הכללים של הורדת המינון ב 10% פעם בשבוע עד ההפסקה. בתקופת הגמילה וגם בהמשך, המטופל זקוק לטיפול פסיכותרפי תומך. טיפול זה יכול לחזק את הרצון של המטופל להיגמל וגם להבין את הסיבות הפסיכולוגיות שהובילו אותו להתמכרות.

לעיתים מטופלים מגזימים במינון הטיפולי עקב תופעות קליניות פסיכיאטריות או אחרות נלוות. לכן על הפסיכיאטר לבצע הערכה קלינית רחבה כדי לעמוד על נסיבות ההתמכרות. עליו לאבחן את הנסיבות הרפואיות, כמו כאב כרוני או הפרעות שינה קשות, שנמצאות בבסיס ההתמכרות.

האם אסיוול מגביל את היכולת התפקודית של המטופל?

השימוש לא מגביל את התפקוד של המטופל, הוא מסייע בשיפור הכללי של המטופל. במקרים של שימוש יתר של התרופה ניתן לצפות לתופעות של הרגעת יתר (חוסר עניין, דחיית החלטות, חוסר בהירות מחשבתית) או שינת יתר.

מה מרגיש המטופל כאשר אסיוול יעיל עבורו?

אין ספק שתופעות כמו שינה טרופה, חרדה עוצמתית, או תוקפנות פוגעות בתפקוד של המטופל. השפעה חיובית של אסיוול יוביל לשיפור ביכולת ההתמודדות ותפקוד של המטופל בכל הרמות. הסבלנות כלפי אחרים משתפרת ותפקוד נעשה יציב וטוב יותר. היתרון של אסיוול, בכך שהשפעתו מופיעה תוך מספר ימים.

מהן האינטראקציות הבין תרופתיות?

  1. שילוב עם תרופות אחרות בעלות השפעות דומות על המוח (תרופות הרגעה, תרופות נוגדות דיכאון, תרופות נוגדות פסיכוזה, תרופות נוגדות אפילפסיה או מייצבי מצב הרוח) יכול להגביר את ההשפעות (על השינה, ההרגעה, התפקוד קוגניטיבי ועוד).
  2. שילוב עם קטמין: קטמין הינו חומר הרדמה הנמצא יעיל בטיפול של דיכאון עמיד. שילוב של אסיוול בזמן טיפול בקטמין יכול להקטין את השפעת התרופה.
  3. תרופות המעכבות פירוק אסיוול על ידי הכבד (,SSRIs, SNRIs, תרופות לטיפול בפטרת) מגדילות את ההשפעה של התרופה.
  4. אלכוהול ואסיוול מחזקות זה את זה לכן רצוי לא לשלב שתייה אלכוהול עם לקיחת אסיוול. השימוש המשותף עם אלכוהול יכול להוביל לעלייה בתאונות דרכים או נפילות.

שימוש אסיוול בהריון והנקה

ההמלצות לגבי השימוש בזמן הריון עוברות שינוי בשנים האחרונות. מומלץ להתייעץ עם מרכזים לייעוץ תרופתי בזמן הריון בכל מקרה של שימוש בתרופות אלו בזמן הריון.

עד לאחרונה אסיוול נחשבה לתרופה אסורה בזמן הריון במיוחד בטרימסטר הראשון. התרופה עוברת את השלייה וחודרת לתוך העובר. לקראת הלידה התרופה יכולה להקטין את תגובתיות התינוק, כולל קשיים בנשימה ובהנקה. יש לשקול הורדה הדרגתית במינון לקראת הלידה.

ישנה חדירה לחלב אם בריכוזים (מעל 13% של הרמה בדם של האם) העלולים לגרום להשפעות לא רצויות על ערנות, הנקה ותגובתיות מוטוריות של העובר.

האם אסיוול גורם לעלייה במשקל?

עלייה במשקל היא לא תופעה שמופיעה עם התרופה.

לסיכום

השימוש באסיוול כטיפול בתסמינים של חרדה, של אינסומניה, של כאבים בשרירים או בסיוע לטיפול במחלת האפילפסיה, מקובל ויעיל. תרופה זאת נכנסה לשוק העולמי לפני יותר מ 50 שנה ועדיין בשימוש קליני נרחב. יש להיזהר מתופעות של התרגלות והתמכרות לתרופה.

אנאפרניל - מרוניל

אנאפרניל - מרוניל

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

התרופה אנאפרניל הנמכרת גם בשם מרוניל (באנגלית Anafranil או Maronil) מכילה את החומר הפעיל קלומיפרמין (clomipramine). התרופה מאוד וותיקה אושרה לשימוש בחו"ל בתחילה שנות ה 70 של המאה הקודמת.

כתבה זאת מיועדת לתת רקע על השימוש הקליני של אנאפרניל. מאמר זה אינו תחליף להתייעצות מקיפה עם הרופא המטפל או לקריאת עלון למטופל שמופיע עם תרופה.

משפחה שאליה משתייך אנאפרניל ומהו מנגנון הפעולה של התרופה?

משתייך לקבוצת תרופות בשם "טריציקליים". זאת הקבוצה הראשונה של תרופות נגד דיכאון יעילות שנכנסו לשוק. תרופות נוספות בקבוצה זאת כוללות אלטרול (ELATROL), דפרקסן (DEPREXAN), נורטילין (NORTYLIN) וג'ילקס (GILEX).

מנגנון הפעולה של התרופה רחב. התרופה משפיעה בו זמנית על מספר סוגי קולטנים במוח וגם בחלקים אחרים של הגוף. אנאפרניל מעכבת את הפעילות של קולטני סרוטונין, נוראפינפרין, אצטילכולין והיסטמין. ההשפעה המגוונת על קולטנים שונים מסבירה את הפעילות של התרופה במצבים הקליניים השונים אך גם את הפרופיל הרחב של תופעות הלוואי הנלוות לתרופה.

מה הם השימושים הקליניים של אנאפרניל?

התרופה יעילה במצבים קליניים של דיכאון, של OCD ושל הפרעת פאניקה. היא נחשבת למאוד יעילה קלינית אך כפי שנראה בהמשך, פרופיל תופעות הלוואי שלה רחב. לכן התרופה נשמרת למצבים אשר לא הגיבו מספיק טוב לטיפול הראשוני.

השימושים הקליניים המקובלים כוללים:

  • דיכאון מג’ורי פעיל, לרוב בדיכאון שטרם הגיב לטיפול התרופתי (דיכאון עמיד)
  • מניעת גלים חוזרים של דיכאון.
  • גלים של דיכאון לסובלים ממאניה דפרסיה.
  • מצבי דיכאון ממושכים (PERSISTENT DEPRESSIVE DISORDER)
  • תסמונת טורדנית כפייתית-OCD.
  • הפרעת פאניקה עם או בלי אגורפוביה.
  • חרדה חברתית.
  • הפרעת חרדה מוכללת.
  • מצבים של דיכאון קליני שמלווה הפרעה פוסט טראומטית, OCD או הפרעת פאניקה.

איך משתמשים באנאפרניל?

  • מומלץ ליטול את התרופה בהשגחה של רופא.
  • התרופה ניתנת בטבליות דרך הפה פעם ביום בדרך כלל בשעות הבוקר. אם התרופה גורמת לישנוניות אפשר ליטול לפני השינה.
  • מומלץ להעלות מינון באופן הדרגתית. מתחילים ב 25 מג' וכל 5-7 ימים מעלים ב 25 מג'.
  • במצבים של הפרעות פאניקה מומלץ להתחיל במינון נמוך יותר ולעלות בצורה הדרגתית יותר.
  • התרופה מגיעה בטבליות של 25 ושל 75 מג'. (השיווק של טבליות 10 מג' הוסק בישראל)

המינונים של התרופה משתנים לפי האבחנה הקלינית והסיבולת המטופל לתרופה:

  • בדיכאון קליני עמיד לטיפול המינונים הם בין 75-300 מג' ליום.
  • בתסמונת OCD המינונים מגיעים ל 250-300 מג' ליום.
  • במצבי חרדה (חרדה כללית מוכללת והפרעת פניקה) מינונים עד 75-100 מג' ליום.

ההשפעה הטיפולית של התרופה מורגשת בהדרגה תוך 2-4 שבועות אחרי תחילת הטיפול.
ההשפעה המקסימלית של התרופה מורגשת כ 4-8 שבועות אחרי תחילת הטיפול.
לרוב, יש להמשיך בטיפול בין 4-6 חודשים אחרי ההבראה. במקרים רבים הטיפול התרופתי נמשך תקופות ארוכות יותר, לעיתים שנים.

מומלץ להפסיק את הטיפול אחרי התייעצות עם רופא ובצורה מאוד הדרגתית.
יש לדווח לרופא המטפל במידה ומופיעות תופעות לוואי.
יש למסור לרופא המטפל רשימת תרופות נוספות שהאדם נוטל. כל ניתן לבדוק אינטראקציות בין תרופתיות.

חשוב לבצע מעקב רפואי ובדיקות דם כלליות אחרי תחילת הטיפול. המלצה זו חשובה במיוחד בגיל הגריאטרי עקב אפשרות ירידת רמת המלחים בדם.
מומלץ ליטול את הטיפול באופן סדיר מדי יום. אם מנה אחת נשכחת אין צורך להכפיל מינון למחרת.
לא מומלץ ליטול את התרופה ביחד עם אלכוהול או סמים

השימוש של אנאפרניל עם תרופות החוסמות את האנזים MAO אסור בהחלט. במקרים מיוחדים יכול הרופא המטפל להוסיף אנאפרניל לטיפול הקיים עם MAO.

יש להמתין 14 יום מהפסקת האנפרניל והתחלת טיפול עם תרופה מקבוצת ה MAOI.

מהן תופעות הלוואי של אנאפרניל?

עלייה הדרגתית במינון יכולה להקל על הופעת תופעות הלוואי. תופעות הלוואי נוטות להיחלש עם השימוש ולהיות נסבלות יותר. במאמר זה אני מתייחס לתופעות הלוואי השכיחות של התרופה. להבנה רחבה יותר יש לקרוא את העלון למטופל המצורף לתרופה.

ראשית אציין את תופעות הלוואי השכיחות (המופיעות מעל 10% המטופלים) של אנאפרניל:

  • קשיים בראייה כמו ראייה מטושטשת, קושי להסתגל לראיית מרחקים, יובש ברירית העיניים.
  • בחילות, הקאות, יובש בפה או עצירות
  • סחרחורת, רעד או כאבי ראש
  • קפיצות שרירים בגפיים
  • צורך במתן שתן בלילות או עיכוב בהתחלת מתן שתן
  • קשיים בתפקוד המיני
  • הזעת יתר
  • דופק מהיר

תופעות לוואי לפי מערכות גופניות השונות:

  • במערכת העצבים המרכזית: ניתן לצפות בתופעות לוואי מנוגדות, מצד אחד עייפות וישנוניות ומצד שני אי שקט ואגיטציה. בנוסף' הפרעות שינה, רעד קל, קפיצות של השרירים,החמרת פרכוסים בחולים עם אפילפסיה.
  • שינויים בלחץ הדם. ירידות לחץ דם אורטוסטי (מעבר משכיבה לעמידה) יכולים להשפיע על איכות החיים ועל יכולת נהיגה. במיקרים קיצוניים האדם יכול להתעלף עקב נפילת לחץ דם בזמן עמידה.
  • הפרעות בקצב הלב. מטופלים יכולים להתלונן על קצב לב מהיר במנוחה או בזמן פעילות פיזית
  • שינויים בקרישיות הדם עקב הפעילות על סרוטונין בטסיות הדם. כתוצאה יכול לגרום לדימומים במקומות שונים בגוף ובמיוחד במערכת העיכול.
  • הורדה של רמת הנתרן בגוף. תופעה זאת שכיחה יותר אצל מטופלים בגיל השלישי. חשוב לבצע מעקב בדיקות דם כלליות.
  • תופעות במערכת העיכול שכיחות, במיוחד יובש בפה ועצירות.
  • הגברת לחץ תוך עיני (גלאוקומה)
  • עצירת שתן
  • הזעות
  • החמרה של דיכאון והופעת מחשבות אובדניות. לא ברור האם זאת תופעת לוואי או שינוי במהלך המחלה הבסיסית של דיכאון. על מטופלים לדווח למטפל מיידית אם קיימת החמרה במחשבות אובדניות.
  • טשטוש ראייה ויובש בעיניים.
  • מטופלים בגיל השלישי יכולים לדווח על בלבול קוגניטיבי.
  • הפרעה בתפקודי כבד. שינויים בתפקודי הכבד. לכן יש לבצע בדיקות דם מעקב כחודש לאחר תחילת הטיפול ופעם בחצי שנה.
  • עלייה במשקל.
  • תופעה של רגישות לחשיפה לשמש. מומלץ לא לשהות בשמש בשעות של חום גבוה ולהשתמש באמצעי הגנה פיזית על העור (חולצות שרוול ארוך וכובע) קרם הגנה עם מקדם הגנה גבוה.
  • בחולים המאובחנים כסובלים ממאניה דפרסיה שימוש באנאפרניל עם או בלי מייצב מצב רוח, יכול לגרום להופעת התקף מאניה או היפו-מאניה.
  • תופעות לוואי במטופלים בגיל הגריאטרי: ההשפעות האנטי כולינרגיות של תרופות אלו גורמות יותר לחסימה של קולטים כולינרגיים. כל התופעות שהוזכרו לעיל שכיחות יותר בגיל זה.
  • אזהרות:
    - נהיגה בזמן השימוש מותרת, אלא אם מופיעות הפרעות קוגניטיביות או ביציבות של הגוף. אזהרה זו חשובה במיוחד עבור מטופלים במקצועות רגישים כמו נהגי רכב ציבורי, נהגים ברכב כבד, מפעילי ציוד מכני כבד, נהגים עם רכב דו-גלגלי או קורקינטים.
    - שימוש יתר של אנאפרניל (OVERDOSE) מסכן חיים ויכול להוביל להפרעות קשות בקצב הלב או לפרכוסים. בכל מקרה של מינון יתר יש לפנות באופן מיידי לחדר מיון של בית חולים.

השפעת אנאפרניל על תפקוד מיני

התרופה שייכת לקבוצת התרופות הטריציקליות. תרופה זאת משפיעה על הרבה קולטנים במוח ולכן היא נמצאת בשימוש בטיפול של התסמונות שהזכרנו קודם. אנאפרניל נחשבת לתרופה מאוד יעילה אבל פרופיל תופעות הלוואי שלה, כולל השפעתה על התפקוד המיני, מגביל את השימוש בה. היא יכולה לגרום לאותם תופעות, באותה שכיחות, של תרופות SSRI אחרות. תופעות כמו חוסר חשק מיני, היעדר זיקפה או זיקפה לא עוצמתית, העדר ריגוש אצל האישה, היעדרות או החלשת האורגזמה הן תופעות שכיחות במיוחד במינונים גבוהים של התרופה.

במידה ותופעות לוואי בתפקוד המיני מופיעות מומלץ להמתין מספר שבועות, לעיתים קרובות תופעות לוואי אלו מתמתנות או חולפות במידה ולא חולפות יש לשקול צעדים דומים לאלו המוזכרים בכתבה על ציפרלקס.

איך מתמודדים עם תופעות לוואי של אנאפרניל?

תופעות לוואי של אנאפרניל שכיחות . לכן מאוד חשוב ליטול את התרופה לפי הנחיות הרופא ולעדכן את המטפל על תופעות שליליות של התרופה. יש לקחת בחשבון שתופעות הלוואי נוטות לחלוף או להיחלש עם מעבר הזמן.

מהן התופעות של הפסקה פתאומית של אנאפרניל?

לא מומלץ להפסיק באופן פתאומי את התרופה. הפסקה פתאומית יכולה להוביל לתופעות פיזיות ונפשיות מטרידות ולא נעימות. הסימפטומים של הפסקה פתאומית מופיעים כ- 24-72 שעות אחרי ההפסקה הפתאומית. כל הפסקה של התרופות, במיוחד אם נלקחו זמן רב, חייבת להיעשות באופן הדרגתי.

התופעות השכיחות אחרי הפסקה, במיוחד הפסקה פתאומית, הן תחושות פיזיות דומות לאלו של שפעת: חום, עייפות, הזעות, תחושה כללית לא טובה, כאבי שרירים, נזלת, שלשול, הפרעות שינה. במקרים קיצוניים אפשר לראות גם תגובות חרדה והיפו מניה (מצב רוח מרומם).

האם אנאפרניל גורם להופעה או החמרה של מחשבות אובדניות ולמעשים אובדניים?

בעלון למטופל רשומה אזהרה המציינת שתרופה זאת יכולה לגרום להופעה או החמרה של מחשבות אובדניות במיוחד אצל צעירים בני 18-25. אזהרה זאת נמצא בעלון למטופל של כל התרופות נוגדות דיכאון ולא רק באנאפרניל או מרנין. בעולם המקצועי קיים דיון נוקב סביב אותה אזהרה. המציאות הקלינית מראה שלמעשה תרופות אלו מקטינות את הסיכון האובדני והשימוש בתרופות אלו מונע במידה ניכרת התאבדויות.

האם אנאפרניל יכול לגרום לסינדרום סרוטונרגי?

תרופות הפועלות על קולטני סרוטונין עלולות להוביל להתפתחות של סינדרום סרוטונרגי. סינדרום זה הוא לא שכיח ומופיע כאשר נוטלים יותר מתרופה אחת המשפיעה על קולטני סרוטונין או כאשר נוטלים תרופה אחת במינון גבוה במיוחד. לדוגמא, נטילת אנאפרניל עם תרופות נוגדות כאב מסוג אופיאטיים או למשל נטילת שתי תרופות נוגדות דיכאון המשפיעות על קולטני סרוטונין.

התסמינים של סינדרום סרוטונרגי מתפתחים בהדרגה וכוללים החמרת סימפטומים של חרדה, דיכאון, מצבים של אי שקט, בלבול קוגניטיבי לרבות מצב של חוסר התמצאות, הזיות, דליריום ופרכוסים. במידה וסימפטומים אלו מופיעים יש לפנות לטיפול רפואי באופן מיידי.

האם אנאפרניל מגביל את היכולת התפקודית של המטופל?

לא מגביל את תפקוד המטופל. עם שיפור הדיכאון, הOCD או הפאניקה, התפקוד של המטופל משתפר בכל המובנים. חשוב לציין בפני המטופלים שהשיפור הקליני מופעי בין 2-4 שבועות מתחילת השימוש בתרופה והגעה למינון טיפולי.

מה מרגיש המטופל כאשר אנאפרניל מתחיל להשפיע?

המעבר ממצב של דיכאון, של OCD או של הפרעת פאניקה למצב רגיל הינו תהליך המתרחש בהדרגה. הסימנים הראשונים של שינוי הם חיצוניים, האדם מטפל בעצמו טוב יותר, אוכל וישן טוב יותר, ומתחיל להתייחס לסביבה. בהמשך האדם מרגיש הקלה בתחושות הפנימיות של דיכאון, חרדה או בעומס המחשבות המטרידות והפסימיות. כפי שצויין קודם השיפור הקליני מתרחש תוך 2-4 שבועות מהגעה למינון טיפולי. ההשפעה המקסימלית של התרופה מורגשת 4-12 שבועות אחרי תחילת הטיפול.

מהן האינטראקציות הבין תרופתיות של אנאפרניל?

האינטראקציות הרשומות בהמשך הם תמצית אינטראקציות של אנאפרניל. לרשימה מלאה יש לקרוא את העלון לצרכן המצורף לתרופה.

  • לא מומלץ ליטול עם תרופות אחרות המעכבות פעילות אנזימטית של הכבד. תרופות מקבוצת ה SSRIs או SNRIs מעכבות את הפירוק של אנאפרניל בכבד ומעלות את רמת התרופה בדם.
  • אינטראקציה עם תרופות המעכבות את הקליטה החוזרת של סרוטונין. תרופות כמו ציפרלקס (Cipralex) , פרוזאק, סרוקסט, פבוקסיל, סרטרלין, סימבלטה או וויאפקס, שפועלות על המערכת הסרוטונרגית, מגדילות את כמות הסרוטונין החופשי במוח. שימוש ביותר מתרופה אחת בו זמנית יכול להוביל להרעלת סרוטונין-סינדרום סרוטונרגי. סינדרום זה יכול להוביל למצב מסכן חיים.
  • שימוש מקביל של אנאפרניל עם תרופות משתנות יכול להחמיר את הנטייה לאובדן מלחים.
  • שילוב עם תרופה בשם נרדיל (Nardil) אסור. זאת אינטראקציה מסוכנת עקב הגברה פתולוגית של פעילות סרוטונין במוח. יש להפסיק אנאפרניל שבועיים לפני מתן נרדיל.
  • שילוב של תרופות נגד לחץ דם או תרופות להפרעות קצב הלב יכול להוביל להגדלת או הקטנת השפעת תרופות אלו.
  • שילוב של אלכוהול עם התרופה יכול להגדיל את השפעת האלכוהול. לא מומלץ לשתות אלכוהול בזמן נטילת אנאפרניל.
  • תרופות עם השפעה אנטיכולינרגית (כמו דקינט, תרופות לטיפול בבעיות פרוסטטה) יכולות להחמיר תופעות אנטיכולינרגיות של אנאפרניל.
  • תרופות לטיפול בפטרת יכולות להגדיל רמות בדם של אנאפרניל.
  • יכול להגדיל השפעת תרופות המשפיעות על ההולכה העצבית בלב. מומלץ לבצע בדיקת ECG אחרי התחלת השימוש.
  • מעכב את הפירוק של מדללי דם, לכן יש לבדוק את האינטראקציה בין תרופות אלו.

שימוש באנאפרניל בהריון והנקה

תקופת ההריון וההנקה הן תקופות רוויות סטרס וגם שמחה. דיכאון בזמנים אלו הינו תופעה נפוצה.
נשים ומטפלים מתמודדים עם השאלה של מתן טיפול תרופתי נוגד דיכאון וחרדה בתקופות אלו. הדילמה היא האם לקחת טיפול תרופתי שעלול לסכן את העובר או ליטול תרופות שיאזנו את דיכאון האם?

  • התרופה מקבוצת סיכון C. קבוצת סיכון זאת אומרת שבעת הניסויים, בחיות מעבדה אבל לא בבני אדם, נצפו מומים בזמן מתן תרופות אלו. עדיף לא לקחת בטרימסטר הראשון של ההריון.
  • התרופה עוברת לחלב אם. ההנקה אסורה בזמן שימוש בתרופה זאת.
  • לקראת סוף ההריון יש לשקול הקטנת המינון כדי למנוע הופעת תסמיני גמילה אצל העובר. תסמונת הגמילה, במידה והיא מופיעה, קלה בדרך כלל. אחרי הלידה ניתן לחזור למינון הטיפולי של התרופה.

האם אנאפרניל גורם לעלייה במשקל?

עלייה במשקל הינה תופעה מוכרת בזמן השימוש. על המטופלים בתרופות אלו לשמור על דיאטה רגילה ולעדכן את הרופא המטפל במידה ויש הגדלה בתיאבון או עלייה במשקל.

סיכום

השימוש באנאפרניל כטיפול בדיכאון, תסמונת טורדנית כפייתית ותסמונת של הפרעת פאניקה עם או בלי אגורפוביה, מקובל ויעיל. תרופות אלו נכנסו לשוק העולמי לפני יותר מ 50 שנה ועדיין בשימוש קליני במיוחד במצבים עמידים לטיפול ראשוני אחר. פרופיל תופעות הלוואי מקשה על מתן ראשוני של התרופה.

דיכאון תסמינים פיזיים

דיכאון תסמינים פיזיים

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

דיכאון הוא מצב נפשי מורכב שיכול להתבטא בדרכים שונות, כולל תסמינים גופניים. בעוד שאנו נוהגים לקשר דיכאון בעיקר לסימפטומים רגשיים, לתחושות של עצב, חוסר תקווה וחוסר עניין בפעילויות, יש לו גם השפעה משמעותית על הרווחה הפיזית והנפשית של האדם. במחקרים רבים שמעריכים מטופלים עם דיכאון מתקבלת תמונה ברורה שמעל 60% מהמטופלים מדווחים על סימפטומים פיזיים שונים בזמן דיכאון. אותם מטופלים מדווחים על ירידה משמעותית בתסמינים פיזיים עם שיפור התופעה.

בין התסמינים הפיזיים כלולים: עייפות ואנרגיה נמוכה, שינויים בתיאבון, נדודי שינה או שינה יתרה, תנודות במשקל, בעיות עיכול, כאבים ממוקדים (כמו כאב ראש או כאבי בטן) או מפושטים בגוף, חוסר שקט, עצבנות וירידה בחשק ובתפקוד המיני.
הבנת התסמינים הפיזיים של דיכאון חיונית לגילוי מוקדם וניהול יעיל של המצב.

תסמינים פיזיים של דיכאון

עייפות ואנרגיה נמוכה:

סימפטום פיזי נפוץ אחד הוא עייפות או אנרגיה נמוכה.
אנשים החווים דיכאון עשויים לחוש עייפות מתמדת וחוסר מוטיבציה לעסוק בפעילויות יומיומיות. עייפות מתמשכת זו עלולה לפגוע משמעותית ביכולתו של האדם לתפקד ועלולה להחריף את תחושות חוסר האונים והייאוש.

הנה מבט מעמיק יותר על האופן שבו עייפות ואנרגיה נמוכה קשורים זה לזה במקרי דיכאון:
עייפות בהקשר של דיכאון היא לא רק תחושת עייפות לאחר יום ארוך בעבודה או חוסר בשעות שינה. זוהי תחושת עייפות מתמשכת שגם מנוחה מספקת לא פותרת. אנשים הסובלים מדיכאון מתארים לעתים קרובות תחושת תשישות עמוקה, כאשר אפילו ביצוע משימות פשוטות דורש כמות עצומה של מאמץ. חוסר אנרגיה זה עשוי להתבטא כקושי לקום מהמיטה בבוקר, תחושת איטיות במהלך היום, או חשש מכל מאמץ גופני קל. תחושת העייפות המתפשטת יכולה להוביל לתחושות של שחיקה ולתרום למעגל של חוסר פעילות ובידוד חברתי.
הקשר בין עייפות, אנרגיה נמוכה, ודיכאון הוא דו-כיווני, כלומר כל סימפטום יכול להשפיע ולהחמיר את האחרים. לצורך העניין, תחושות העייפות המתמשכות והאנרגיה הנמוכה הקשורות לדיכאון יכולות להגביר את תחושת חוסר התקווה וחוסר האונים. מהצד השני, הנטל הרגשי של התופעה יכול לנקז את המשאבים הפיזיים של הפרט, ולהעצים עוד יותר את תחושות העייפות והחולשה.

שינויים בתיאבון ובמשקל:

שינויים בתיאבון או במשקל הם עוד ביטוי פיזי שכיח של דיכאון. אנשים מסוימים עשויים לחוות ירידה בתיאבון וירידה לא מכוונת במשקל, בעוד שאחרים עשויים לפנות למזון ולצרוך יותר ממנו, ולחוות עלייה במשקל. שינויים אלה יכולים להשפיע עוד יותר על בריאותם הכללית, לתרום לעייפות, לתפקוד חיסוני מוחלש ולבעיות נלוות אחרות. תנודות כאלה בתיאבון ובמשקל אינן רק תוצרי לוואי של הרגלי תזונה לקויים, אלא קשורות קשר הדוק למאבקים הרגשיים והפסיכולוגיים הבסיסיים של דיכאון. בנוסף, תרופות יכולות להשפיע על התיאבון (לרוב לכיוון עלייה במשקל). השינויים במשקל יכולים להשפיע על התדמית האישית של הסובל מדיכאון ולהעמיק את תחושת הערך העצמי הנמוך. שינויים בתיאבון יכולים להשפיע גם על אי הרצון להיות מעורבים חברתית.
תסמינים גופניים אלו משמשים אינדיקטורים קריטיים לצורכי טיפול ותמיכה מקיפים.

בעיות עיכול:

אנשים מדווחים על הפרעות שונות במערכת העיכול וביניהן, כאבי בטן, נפיחות, תחושת ריבוי גזים, בחילות, עצירות או שלשולים. תסמינים אלו אינם מקריים, אלא קשורים לתגובת הגוף למתח הממושך, לחרדה ולסערה הרגשית המלווה דיכאון. ציר המעי-מוח זו מערכת עצבית מפותחת המובילה את התחושות של מערכת העיכול למוח ומהמוח למערכת העיכול. לרגשות תפקיד מכריע בקשר זה. כאשר אדם מדוכא, תגובת הלחץ עלולה לשבש את האיזון של חיידקי המעי, להשפיע על ייצור אנזימי העיכול ולשנות את תנועתיות המעיים, מה שמוביל לאי נוחות ובעיות עיכול משמעותיות.

במחקרים האחרונים נמצא כי למיקרוביום, מערכת החיידקים במעי, ולעצב הואגוס- עצב המגיע מהמוח לאברים שונים בגוף (לב, ריאות ומערכת העיכול), תפקידים מרכזיים בציר המעי-מוח. המיקרוביום משפיע על הייצור והאיזון של נוירוטרנסמיטורים (מוליכים עצביים) כמו סרוטונין ודופמין, שיש להם תפקיד חשוב במצב הרוח ובתחושות חרדה ודיכאון. עצב הואגוס, שמחבר את המוח עם המעי, משדר אותות שמאפשרים למוח "לחוש" את מצב המעי ולהגיב בהתאם.

אי הנוחות הפיזית מתסמינים במערכת העיכול עלולה להגביר מתח וחרדה ולדרדר את מצב הדיכאון. משחק גומלין זה מקשה עוד יותר על הבריאות הנפשית והפיזית של האדם. בעיות אלו במערכת העיכול עלולות להפחית עוד יותר את איכות החיים, ולהחמיר את האתגרים הנפשיים והרגשיים איתם מתמודדים אנשים עם דיכאון. טיפול בתסמינים אלו חיוני בתהליך של הבראה מדיכאון קליני. יש מצבי דיכאון קיצוני הנקראים בשפה מקצועית דיכאון עם תסמינים פסיכוטיים, בהם האדם משוכנע שקיימת אצלו מחלה לא מאובחנת במיוחד במערכת עיכול, למרות הוכחות רבות שמחלה זו אינה קיימת.

נדודי שינה או שינה יתרה:

הפרעות שינה הינן סימפטום מרכזי של מצבי דיכאון. הפרעות שינה יכולות להופיע כקושי משמעותי להירדם, כהתעוררויות תכופות במשך הלילה עם קושי להירדם שוב וכהתעוררות מוקדמת. התעוררות מוקדמת הינה סימפטום קלאסי של הדיכאון הקליני. במצבי דיכאון של המאניה דיפרסיה אפשר לאבחן שינת יתר כאשר האדם מדווח שהוא ישן 2-3 שעות יותר מהנורמה של עצמו. מצב זה נקרא "היפרסומניה". כתוצאה מהפרעת השינה, המטופלים חווים לילות חסרי מנוחה המובילים לעייפות כרונית. לעומת זאת, חלקם עשויים למצוא את עצמם ישנים יתר על המידה, אך עדיין מרגישים שאינם רעננים עם היקיצה. הפרעות שינה אלו מחמירות עוד יותר את תסמיני הדיכאון, ויוצרות מעגל של תשישות וחוסר יציבות רגשית. גם נדודי שינה וגם שנת יתר הם תסמינים משמעותיים לתופעה.

הפרעת שינה נוספת היא הופעת סיוטים בזמן השינה מלווים בהתקפי חרדה. במצבים אלו האדם מתעורר עקב חלומות סיוטיים עם תופעות פיזיות של חרדה, תחושת חנק ותחושה שמשהו לא טוב קורה לגופו. הוא מרגיש קושי לנשום, דפיקות לב והזעות.

ניתן לבדוק את השינה של מטופלים עם דיכאון במעבדת שינה. התוצאות של בדיקות השינה שנעשו על סובלים מדיכאון מוכיחות את הדיווחים של קשיי הירדמות, שינה טרופה במשך הלילה ומיעוט שעות שינה. בהסתכלות קרובה על תרשימי שינה מתגלים ממצאים מעבדתיים כגון היעדר סימנים של שינה עמוקה, ריבוי תנועות גלגלי העיניים (תופעות R.E.M) ועוד.

כאבים מפושטים בגוף:

מתבטא לעיתים קרובות באמצעות כאבים בלתי מוסברים בגוף. אנשים הסובלים מדיכאון חווים לרוב אי נוחות מתמשכת בשרירים ובמפרקים, כאבי ראש וכאבי גוף כלליים ללא כל סיבה רפואית נראית לעין. כאבים אלו קשורים קשר הדוק לתגובת הלחץ של הגוף, כאשר מצוקה רגשית ממושכת עלולה להוביל לדלקות ולרגישות מוגברת לכאב. בנוסף, דיכאון יכול לשנות את תפיסת הכאב, ולגרום למצב שאפילו כאבים קלים מורגשים עזים יותר. תסמינים אלו עלולים להשפיע קשות על התפקוד היומיומי, להוביל לירידה בתנועתיות ולגרום לתחושות של חוסר אונים ותסכול.

כאבי ראש:

אנשים חווים לעיתים קרובות כאבי ראש, מתחים כרוניים או מיגרנות, שעלולים להחמיר עוד יותר את המצוקה הרגשית שלהם. כאבי ראש אלו קשורים לתגובת הלחץ של הגוף, שכן סערה רגשית ממושכת יכולה להוביל למתח שרירים ולרגישות מוגברת לכאב.
בנוסף, המתח הנפשי והחרדה המתמידים הקשורים לדיכאון יכולים להחמיר את תדירות ואת עוצמת כאבי הראש הללו. נוכחותם של כאבי ראש כרוניים עלולה לפגוע באופן משמעותי בתפקוד ולהקשות על ריכוז, עבודה או עיסוק בפעילויות אחרות, ובכך להנציח את הדיכאון.

חוסר שקט ו/או עצבנות:

אנשים עלולים למצוא את עצמם במצב מתמיד של מתח. הם נאבקים להירגע ועלולים להיות נסערים בקלות מהפרעות שלפני הדיכאון היו מוגדרות כקלות. חוסר שקט זה עלול להוביל לקשיי ריכוז, שיבוש שינה ותחושת אי נוחות כללית. העצבנות נובעת לעתים קרובות מהעומס הרגשי המכריע של דיכאון, הגורם לאנשים להגיב בצורה אינטנסיבית יותר לגורמי לחץ. תסמינים אלו עלולים לפגוע ב​​מערכות יחסים ולשבש אינטראקציות יומיומיות, שכן לאנשים הקרובים לאדם הסובל מהדיכאון, עשוי להיות מאתגר להבין את השינויים הפתאומיים במצב הרוח ובהתנהגות של יקיריהם.

ירידה בחשק ובתפקוד המיני:

לדיכאון יש לרוב השפעה עמוקה על הבריאות הגופנית, כאשר ירידה בתשוקה ובתפקוד המיני הם תסמינים נפוצים. אנשים החווים דיכאון עשויים להבחין בירידה משמעותית בחשק המיני שלהם, מה שמוביל לחוסר עניין בפעילויות מיניות. הפחתה זו בתשוקה המינית אינה רק תוצאה של עייפות אלא קשורה גם למצבו הרגשי והפסיכולוגי של האדם. העצב, חוסר התקווה וחוסר התחושה הרגשית המאפיינים דיכאון יכולים להקשות על אנשים לעסוק או להנות מרגעים אינטימיים.

יתר על כן, דיכאון משפיע על האיזון ההורמונלי והנוירוטרנסמיטורים (מוליכים עצביים) של הגוף, אשר ממלאים תפקידים מכריעים בוויסות העוררות המינית והביצועים. לדוגמה, סרוטונין, נוירוטרנסמיטר המקושר לוויסות מצב הרוח יכול להשפיע, חוסר האיזון שלו יכול להוביל לירידה בחשק המיני.

שינויים אלה יכולים ליצור קושי במערכות יחסים של האדם ולהוביל לתחושות של חוסר התאמה, אשמה ותסכול, הן עבור האנשים המושפעים והן עבור בני זוגם. הלחץ והמתח היחסי כתוצאה מכך יכולים להחמיר את הסימפטומים של הדיכאון וליצור מעגל מאתגר עבור הזוגיות.

כיצד לטפל בתסמינים פיזיים כתוצאה מדיכאון

טיפול פסיכולוגי

טיפול פסיכולוגי בשילוב עם טיפול פסיכיאטרי-תרופתי הינו הדרך השלמה והנכונה ביותר לטיפול בדיכאון קליני. לאחרונה נעשתה עבודה מקיפה על שיטות הטיפול הרגשי והשפעתן על דיכאון. הטיפולים וההתערבויות שנמצאו כבעלי השפעה חיובית על מהלך הדיכאון היו טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), מיינדפולנס וטיפול דינמי לטווח קצר.

טיפול רגשי עוזר לסובלים מהתופעה לשנות דפוסי חשיבה וצורות התנהגות, להחלים מהדיכאון ולזכות בשליטה מחודשת בחיים. הם נמצאו מועילים מאוד לא רק בעת הדיכאון עצמו, אלא גם כמניעה מחזרתו בעתיד.

טיפול תרופתי

טיפול תרופתי יכול להינתן רק ע״י רופא (עדיפות לפסיכיאטר) ויוצע למטופל כאשר עוצמת הסימפטומים, הסבל האישי והפגיעה התפקודית הם כאלו שמצדיקים מתן טיפול תרופתי.

לעיתים המחשבה על לקיחת תרופות נגד דיכאון יכולה להיות מפחידה וישנה רתיעה מסוימת מהיעזרות בהן. חשוב להבין שאמנם דיכאון קליני נתפס כמחלה עם מאפיינים נפשיים/פיזיים, אך בעצם מדובר בחוסר איזון של חומרים כימיים המופרשים בטבעיות במוח ואחראיים על התפקוד, החשיבה, הרגש והתפיסה הבריאה של האדם. את חוסר האיזון הזה ניתן לווסת בעזרת התרופות.
תרופות פסיכיאטריות רבות מתבססות על שיטות שונות לוויסות הפרשה של חומרים במוח כגון סרוטונין, נוראפינפרין ודופמין. אלו הם מוליכים עצביים, כלומר חומרים המאפשרים תקשורת בין סוגי תאים שונים במוח ונמצאים בבסיס תפקודים רבים שלו.

  • התרופות השכיחות ביותר כטיפול ראשוני הן התרופות שחוסמות את הקליטה החוזרת של סרוטונין (SSRIs).
  • תרופות נוספות שהן בשימוש נרחב הן תרופות שחוסמות גם את הקליטה החוזרת של סרוטונין וגם של אפינפרין (SNRIs)
  • וורטיוקסטין - חוסמת את הקליטה החוזרת של סרוטונין וגם פועלת על קולטנים נוספים של סרוטונין.
  • תרופות טרי-ציקליות - תרופות הנחשבות מהדור הקודם, פועלות על מגוון קולטנים במוח.
    הן נחשבות כיעילות, אך יכולות להוביל לתופעות לוואי משמעותיות יותר. בדרך כלל הן ניתנות אם אין תגובה לתרופות יותר מתקדמות.

חשוב מאוד לציין כי כמעט ואין תרופה שלא מלווה בתופעות לוואי אפשריות. לרוב תופעות הלוואי קלות וחולפות תוך זמן קצר.
תרופות נוגדות דיכאון יכולות לגרום בעצמן לחלק או לכל התופעות הפיזיות שהזכרנו ואף אחרות נוספות שלא מוכרות כסימפטום של דיכאון. לכן מאוד חשוב שאנשים המטופלים באמצעות תרופות שכאלו ישהו במעקב מסודר אצל רופא מטפל, עם עדיפות לפסיכיאטר מטפל, שילווה את הטיפול ויוכל לבצע שינויים במידת הצורך.

לא אפרט במאמר זה על כל התרופות הנמצאות בשימוש בטיפול של דיכאון. אני מציע בחום לפנות לכתבות אחרות באתר בנושא תרופות פסיכיאטריות.

ישנם גם טיפולים מתקדמים

כפי שציינתי, לרוב נעזרים בתרופות כדי לווסת את הפעילות המוחית, אך ניתן להיעזר גם בטיפולים מתקדמים לדיכאון. זה יכול להיעשות בשילוב עם תרופות או בנפרד.

השיטות המאושרות כיום:

נזעי חשמל (ECT ):
• TMS/Deep TMS- גרייה מגנטית
טיפול בקטמין ואסקטמין
ניתן לקרוא על טיפולים אלה באתר.

הצעות לטיפול עצמי בתסמינים פיזיים של דיכאון

ניהול הסימפטומים הפיזיים בדיכאון דורש לעתים קרובות גישה רב-גונית המתייחסת הן להיבטים הפיזיים והן להיבטים הרגשיים של המצב.

אסטרטגיות כמו ביסוס שגרת שינה עקבית, עיסוק בפעילות גופנית סדירה, שמירה על תזונה מאוזנת ותרגול טכניקות להפחתת מתחים כמו תרגילי מיינדפולנס או הרפיה יכולים לעזור להקל על עייפות ולהגביר את רמות האנרגיה.
על ידי טיפול הן בסימפטומים הפיזיים והן בבעיות הרגשיות הבסיסיות התורמות לדיכאון, אנשים יכולים לפעול למען החזרת רמות האנרגיה שלהם, שיפור איכות חייהם והחזרת תחושת החיוניות והמטרה.

טיפולים המתמקדים הן בהיבטים הפסיכולוגיים והן בסימפטומים הגופניים של הדיכאון בהקשר שינויי תיאבון ומשקל, כגון התאמות תזונתיות, טכניקות ניהול מתח, ואולי גם תרופות, יכולים לשפר משמעותית את הרווחה הכללית ולשפר את היעילות של אסטרטגיות ניהול דיכאון.

בנוסף, טיפול בכאבי הגוף חיוני גם כן לטיפול בדיכאון, תוך הדגשת הצורך בהתערבויות פסיכולוגיות ופיזיותרפיות כאחד כדי להקל על העומס הכולל של המצב.

טיפול עצמי מקיף באי השקט והעצבנות המשפיעים באופן משמעותי על איכות החיים ועל הבריאות הנפשית הכללית, צריך לכלול אסטרטגיות לניהול מתח, כגון טכניקות מיינדפולנס והרפיה, התאמת סביבה וטיפוח ויסות רגשי באמצעות טיפולים כמו טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT).

בהקשר לירידה בחשק ובתפקוד המיני יש צורך בגישה טיפולית מקיפה. ייעוץ פסיכולוגי יכול לעזור ליחידים ולזוגות לנווט את המורכבות הרגשית ולשפר את התקשורת והאינטימיות. התערבויות רפואיות, לרבות התאמות לטיפול תרופתי או כניסת טיפולים המכוונים ספציפית להפרעות בתפקוד המיני, יכולות להיות גם יעילות. בנוסף, שינויים באורח החיים יכולים לתמוך ברווחה הכללית ולשפר את הבריאות המינית. על ידי התייחסות הן להיבטים הפסיכולוגיים והן להיבטים הפיזיים של סוגיה זו, אנשים יכולים לפעול למען החזרת חיים אינטימיים מספקים ובריאים.

במחקרים האחרונים נמצא כי פרוביוטיקה יכולה לשחק תפקיד חשוב בניהול דיכאון באמצעות השפעה על ציר המעי-מוח. פרוביוטיקה יכולה לעזור לשפר את האיזון של המיקרוביום במעי. כפי שציינו קודם, זה מה שמשפיע על ייצור נוירוטרנסמיטורים כמו סרוטונין ודופמין, שהם קריטיים לאיזון מצבי הרוח​​. נמצא כי המיקרוביום יכול להשפיע על פעולתו של עצב הואגוס ועל ייצור הורמונים ונוירוטרנסמיטורים שונים.

גישות אלו מסייעות להקל על הביטויים הגופניים המעיקים של דיכאון, ומקדמות אורח חיים מאוזן ובריא יותר.

סיכום

דיכאון הוא מצב נפשי מורכב המתבטא במגוון תסמינים פיזיים ורגשיים המשפיעים על איכות החיים של האדם. תסמינים פיזיים של דיכאון כוללים עייפות ואנרגיה נמוכה, שינויים בתיאבון ובמשקל, בעיות עיכול, הפרעות שינה, כאבים בלתי מוסברים, כאבי ראש, חוסר שקט ועצבנות וירידה בחשק ובתפקוד המיני. תסמינים אלה משקפים את הקשר העמוק בין הגוף והנפש וכיצד דיכאון יכול להשפיע על בריאותו הכללית של האדם.

טיפולים פסיכולוגיים כמו טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) ומיינדפולנס יכולים לסייע לשנות דפוסי חשיבה ולשפר את מצב הרוח. טיפול תרופתי בתרופות כגון SSRIs ו-SNRIs יכולים לסייע לווסת את הכימיקלים במוח האחראיים על התפקוד הרגשי והפיזי.

בנוסף לטיפולים הפסיכולוגיים והתרופתיים, ישנן אסטרטגיות לניהול עצמי היכולות לשפר את רווחת המטופלים. אלו כוללות שמירה על שגרת שינה עקבית, פעילות גופנית סדירה, תזונה מאוזנת, תרגול טכניקות להפחתת מתחים כמו מיינדפולנס והרפיה, ושימוש בפרוביוטיקה לשיפור האיזון של המיקרוביום במעי.

בגישה כוללת ומשולבת, ניתן להקל על התסמינים הפיזיים והרגשיים של דיכאון, לשפר את איכות החיים ולהחזיר תחושת חיוניות ומטרה לאנשים הסובלים מדיכאון.

מקורות:

1. The Link Between Depression and Physical Symptoms Madhukar H Trivedi, M.D The Journal of Clinical Psychiatry 2004


2. Painful Physical Symptoms in Depression: A Clinical Challenge Thomas N. Wise etal Pain Medicine 2007

3. Depression and associated physical diseases and symptoms Goodwin GM - Dialogues in clinical neuroscience, 2006

4. Physical symptoms of depression: unmet needs Greden JF- Journal of Clinical Psychiatry, 2003

5. Painful physical symptoms and treatment outcome in major depressive disorder: a STAR*D (Sequenced Treatment Alternatives to Relieve Depression) report Leuchter AF et al Psychological Medicine June 2009

עייפות כרונית

עייפות כרונית

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

התחושה של עייפות כרונית או תשישות כרונית מדווחת על ידי אנשים רבים. תחושות אלו הן פיזיות, מנטליות או שילוב של שניהם. הן קבועות אצל סובלים רבים אבל גם משתנות לפי עונות השנה. גם מצב פיזיולוגי כמו לפני הוסת, או מורכבות החיים של אותו אדם-משפיעים. כאשר התופעה מגבילה את התפקוד או גורמת לסבל נפשי, מומלץ לפנות לרופא המשפחה או לרופא מומחה לבירור התסמינים של עייפות או תשישות כרוניים.

לרוב, עייפות כרונית הינה תולדה של סגנון החיים של האדם. הרגלי שינה לקויים, אכילה לא מסודרת, קשיים במערכות יחסים בינאישיות, אי שביעות רצון מהפרנסה וסיבות נוספות, יכולים לגרום לתחושה הפסיכולוגית והפיזיולוגית של עייפות כרונית. התייחסות אישית או מקצועית לאותם גורמים יכולה לסייע בשיפור התופעות. כאשר התופעה מופיעה למרות איזון בתחומים שהזכרתי, יתכן ועייפות כרונית היא משנית לבעיות רפואיות.

הבירור של עייפות כרונית מצריך הערכה של גורמים שונים כמו מחלות, סגנון חיים, מצבי סטרס של החיים והרגלי השינה של האדם.

הבדלים בין נשים לגברים

עייפות כרונית שכיחה יותר אצל נשים. הסימפטומים הקליניים יכולים להיות שונים בין המגדרים. כאשר מדברים על התסמונת של עייפות כרונית הקרויה Chronic Fatigue Syndrome ההבדלים בין המינים בולטים יותר ונשים מהוות 80-90% מהמקרים.

מהי השונות בין גברים ונשים היכולה להסביר את ההבדלים שצוינו:

  • הבדלים הורמונליים. ההורמונים המרכזיים אצל נשים הוא הם אסטרוגן ופרוגסטרון ואצל גברים ההורמון המרכזי נקרא טסטוסטרון
  • השינויים ההורמונליים התקופתיים של נשים יכולים להשפיע על לנשים יציבות השינה, דבר שיכול להוביל להגברת תחושות העייפות
  • מחזור הורמונלי בנשים בגיל הפוריות
  • היריון והשינויים ההורמונליים המתלווים לו
  • ציפיות ומעמד חברתי. בחברה המודרנית התפקידים של האישה התרחבו ובנוסף לתפקידים המסורתיים כמו ללדת ילדים וגידולם ואחזקת משק הבית, מצופה מהן ללמוד מקצוע ולהשתתף בפרנסת המשפחה
  • סיבות רפואיות. אנמיה ותת פעילות של בלוטת התריס שכיחות יותר בנשים. מצבים קליניים אלו קשורים לתסמינים של עייפות כרונית
  • בריאות נפשית. דיכאון, חרדה ועייפות שכיחות יותר אצל נשים. גברים מבטאים יותר תסמינים של כעס ואי שקט נפשי

סיבות נוספות היכולות לגרום לעייפות כרונית

הסיבות המוזכרות בהמשך הן תוסף של המצבים היכולים לגרום לתסמינים של עייפות כרונית. על המטופל לעבור הערכה מקיפה פסיכולוגית, פיזיולוגית ושל הרגלי חיים כדי להגיע להגדרה ברורה ומדויקת יותר של המצב וכך לפתח גישה טיפולית מתאימה למצב הייחודי.

מצבים של עייפות כרונית משניים לסגנון חיים:

  • מאמץ פיזי מוגזם
  • היעדר פעילות פיזית
  • שינה טרופה וחוסר שינה
  • השמנת יתר
  • מתח נפשי מוגבר וממושך
  • שעמום
  • השפעת תרופות מסוימות (הרגעה, נוגדות דיכאון ועוד)
  • שימוש יתר באלכוהול או סמים
  • עודף שתיית קפאין
  • אכילה לא נכונה

מצבים רפואיים:

  • תסמונת של עייפות כרונית הנקראת פיברומיאלגיה או פיברו בלשון עממית (באנגלית FIBROMYALGIA or CHRONIC FATIGUE SYNDROME or MYALGIC ENCEPHALOMIELITIS). הסובלים מתסמונת זאת הן ברובן נשים. הסובלים מתלוננים על עייפות משתקת שלא משתפרת עם השינה ומוחמרת על ידי פעילות פיזית או מנטלית. לתסמונת סימפטומים נוספים שנתאר בהמשך:
  • אנמיה: זוהי תסמונת מאופיינת על ידי ירידה בכמות כדוריות אדומות בדם או בירידה בכמות ההמוגלובין בכדוריות אלו. הכדוריות האדומות מובילות את החמצן החיוני לפעילות פיזית וקוגניטיבית של האדם. הסיבות לאנמיה רבות והן שכיחות יותר אצל נשים. ניתן לברר את מצב האנמיה על ידי בדיקת דם פשוטה
  • הפרעות תפקוד בלוטת התריס. הפעילות של בלוטת התריס חיונית לתחושה הפיזית הטובה של האדם. מצבים של תת פעילות או של יתר פעילות יכולים לגרום לתסמינים גופניים רבים מאוד בין היתר גם לתסמינים של עייפות כרונית.
  • מחלות אנדוקריניות אחרות (של הבלוטות) כמו מחלת אדיסון (חוסר בסטרואידים בגוף) או הפרעות בתפקוד של בלוטת יתרת המוח, יכולים להוביל לתסמינים של עייפות כרונית
  • הפרעות שינה יכולות להתלוות לתסמינים של עייפות כרונית. מצבים של אינסומניה (חוסר שינה), חסימה נשימתית או הפרעות בחלימה יכולים לגרום לשינה לא שקטה ולא יעילה. מטופלים הסובלים מהפרעות אלו ידווחו על עייפות כרונית בשכיחות גבוהה
  • מחלות נוספות כמו דלקת פרקים כרונית, זיהומים מפושטים או מחלות כרוניות (של הכבד או של השרירים), יכולות לגרום לתסמינים של עייפות כרונית
  • תפקוד לבבי לקוי. אי ספיקת לב ברמה בינונית או יותר יכולה להתלוות לעייפות כרונית. אם הלב לא מוביל את הדם במהירות וביעילות החיונית, האדם יתקשה לעמוד במאמצים, לפעמים אפילו במאמצים קטנים כמו לעלות קומה של מדרגות.
  • תפקוד ריאתי לקוי. הריאות אחראיות לכניסת החמצן לגוף וליציאת דו תחמוצת הפחמן מהגוף. לשם ביצוע פעולות אלו נדרש תפקוד ריאתי תקין. מחלות כרוניות של הריאות, במיוחד מצב אל אנפיזמה, מקטינים את שטח הריאות בו מתבצעת חלופה חיונית זו. לפיכך, כל מאמץ פיזי גורם לחוסר חמצן ולעייפות בלתי נסבלת.
  • סוכרת. מחלת הסוכרת יכולה לכלול פגיעה בעצבים של הגפיים ולתפקוד לקוי של השרירים המופעלים על ידי עצבים אלו. האדם הסובל מסיבוך זה של מחלת הסוכרת יתלונן על חולשה פיזית, כאבים בגפיים ועייפות כרונית
  • זיהומים כמו מחלת הנשיקה, מחלת קורונה חריפה או פוסט קורונה

קשר בין עייפות כרונית לבעיות נפשיות

  • מצבים פסיכיאטרים רבים יכולים לגרום לתופעה של עייפות כרונית. זה במיוחד רלוונטי במצבים של דיכאון, חרדה, הפרעות שינה, פוביות, הפרעות אכילה ותסמונת פוסט טראומטית. לרוב עייפות אינה סימפטום בודד ומופיעה ביחד עם תופעות נוספות כמו חוסר עניין, חוסר הנאה, שינה מקוצרת, ועוד. הטיפול המוצלח יעזור להתגבר על תסמיני העייפות

מהם התסמינים לעייפות כרונית?

הסימפטומים של עייפות ממושכת משתייכים לשלוש קבוצות:

  • סימפטומים פיזיים כמו חולשה, כאבים בשרירים, כאבי ראש, סחרחורת ותגובות פסיכומוטוריות איטיות
  • סימפטומים נפשיים כמו קשיי ריכוז, הפרעות בזיכרון, עצבנות יתר, שינויים במצב הרוח והפרעות שינה
  • סימפטומים התנהגותיים כמו ירידה תפקודית, מוטיבציה ירודה, התרחקות מפעילויות ומפגישות עם חברים, הסתגרות, צמצום תחומי עניין, ועוד

בתסמונת של עייפות כרונית- פיברומיאלגיה, הנקראת באנגלית CHRONIC FATIGUE SYNDROME או MYALGIC ENCEPHALOMIELITIS מאובחנים תסמינים נוספים כמו:

  • עייפות כרונית הנמשכת 6 חודשים או יותר
  • החמרת סימפטומים אחרי פעילות פיזית או מנטלית, לפעמים אפילו אחרי פעילות מועטה
  • תופעות קליניות המחמירות עם מאמץ שלא משתפרות עם שינה
  • קשיים קוגניטיביים כמו ירידה בחדות, ירידה בזיכרון ותחושה של כהות מנטלית (BRAIN FOG)
  • כאבים בשרירים ובפרקים
  • כאבי ראש
  • נפיחות בבלוטות הלימפה
  • החמרת הסימפטומים כאשר עוברים למצב של עמידה כולל תחושה של סחרחורת או עילפון

מהי השכיחות של עייפות כרונית?

עייפות היא תופעה נפוצה באוכלוסייה. היא מופיעה בתקופות של מתח, של עומס בעבודה או בלימודים, ולרוב משתפרת כאשר התקופה המתוחה חולפת, כאשר יוצאים לחופשה או כאשר השינה חוזרת לנורמה. אם תחושת העייפות או התשישות נמשכת ובמיוחד אם היא פוגעת בתפקוד או באיכות החיים, נדרשת התייחסות מקצועית.

שכיחות תופעת העייפות הכרונית או תשישות כרונית נפוצה באוכלוסייה. נהוג לומר ש 10% מהאוכלוסייה ידווחו על תסמינים של עייפות כרונית בתקופות שונות של החיים.

לעיתים קרובות עייפות כרונית קשורה לסוג העבודה של האדם. למשל עבודה במשמרות המקשה על קיום שינה סדירה, שעות עבודה ממושכות ועיסוק מקביל בעבודה ובטיפול בילדים.

קבוצה נוספת של סובלים מעייפות כרונית היא זו של אנשים שלא ישנים מספיק. בארה"ב המרכז לבקרה על מחלות מדווח ששליש מאוכלוסיית ארה"ב אינה ישנה מספיק שעות ללילה. ה OECD מדווחת שהישראלים בממוצע ישנים 1-2 שעות פחות מהרצוי ללילה.

סטודנטים בשלבים שונים של ההתפתחות האקדמית יכולים לסבול מעייפות כרונית עקב מיעט שעות שינה. רוב הלימוד היום מתבצעים דרך מסכים של מחשבים, טאבלטים או טלפונים סלולריים. ידוע שחשיפה לקרינה של מכשירים אלו יכולה לשבש הרגלי שינה.

עייפות משנית למחלות גופניות ופסיכיאטריות המשפיעה על השינה או שמתלוות לעייפות כרונית. מחלות כמו אנמיה, תפקוד לקוי של בלוטת התריס, פיברומיאלגיה, מחלות אימוניות, דיכאון וחרדה.

האם עייפות כרונית פוגעת באיכות החיים?

בהחלט כן. מחקרים מוכיחים את השפעת העייפות הכרונית על התפקוד הרגיל של האדם כולל ירידה בחדות הקוגניטיבית, הפרעות במצבי הרוח, הספק נמוך יותר בהשוואה לקבוצה דומה ללא עייפות כרונית. כמו כן, סטטיסטיקות על תאונות (דרכים, בנייה, פעילות פיזית ) מראות שאלו הסובלים מעייפות כרונית יעילים פחות ונוטים לסיכון מוגבר לתאונות.

עייפות כרונית גורמת לעלייה בהוצאות הרפואיות מאחר והסובלים עוברים ביקורים רפואיים רבים לאבחון מחלות הגורמות לעייפות כרונית.

אבחון לתסמונת עייפות כרונית לפי פרופסור גרינהאוס

הסוגיה של עייפות כרונית או תשישות כרונית נפוצה בין המטופלים של פרופסור גרינהאוס. הוא נוקט מודל המוכר בפסיכיאטריה כמודל ביו-פסיכו-סוציאלית. קו מקצועי זה מכוון את הבדיקה הקלינית לבירור גורמים שונים היכולים להיות קשורים לתלונות של המטופלים.

הגורמים הביולוגיים (החלק ה"ביו" של המודל הטיפולי של פרופסור גרינהאוס):

  • הערכה של המצב הגופני של המטופל הכולל מחלות רקע, תרופות שהמטופל נוטל, תופעות לוואי אפשריות של תרופות אלו
  • הפניה לבדיקות דם בהתחלת הטיפול התרופתי ובדיקות תקופתיות נוספות אחרי התחלת הטיפול התרופתי הפסיכיאטרי

הגורמים הפסיכיאטרים והפסיכולוגים של המטופל (החלק ה "פסיכו" של המודל הטיפולי של פרופסור גרינהאוס):

  • הרגלי החיים של המטופל
  • המצב האישי והמשפחתי
  • הרגלי השינה של המטופל
  • שימוש באלכוהול, סמים או עישון
  • אבחנות פסיכיאטריות של ההווה והעבר
  • היסטוריה אישית, התפתחותית ומשפחתית
  • האם קיימת היסטוריה של הימורים

הגורמים הסוציאליים (החלק ה"סוציאלי" של המודל הטיפולי של פרופסור גרינהאוס):

  • התעסוקה של האדם. שביעות רצון של מצבו בחיים
  • לימודים
  • מצב אישי, זוגי ומשפחתי
  • רקע משפטי במידה וקיים
  • מצב כלכלי של האדם, של המשפחה.

מהו הטיפול הפסיכיאטרי לעייפות או תשישות כרונית?

אני משתמש באותו מודל ביו-פסיכו-סוציאלי בשלב הטיפולי.

החלק ה"ביו" של המודל מצריך אבחון מדוקדק של הסיבות הרפואיות שיכולות לעמוד ברקע התלונות של המטופל. אומנם מדובר בתהליך המתרכז באבחון התופעות אך הוא גם טיפולי מאחר וגילוי תופעות רפואיות יסייע בטיפולם.

החלק של ה"פסיכו" מכוון את הטיפול הפסיכיאטרי של המקרה. האם הוא זקוק לתרופות נוגדות דיכאון, לתרופות נוגדות חרדה או שמא יש צורך במייצב מצב הרוח או בתרופה נוגדת פסיכוזה. הטיפול הפסיכולוגי הינו מרכזי בגישה שלי. בקליניקה אני משתמש בשיטות פסיכולוגיות של מיינדפולנס, הרפיה, שינויי הרגלי חיים, גישה קוגניטיבית התנהגותית (CBT) לטיפול בתופעת העייפות או התשישות הכרוניים. צוות המטפלים העובדים בקליניקה  מיומן בשיטות טיפוליות אלו.

החלק ה"סוציאלי" של המודל הטיפולי כולל התייחסות רחבה לחיים של המטופל והמלצות לשינוי הרגלי חיים (שעות שינה, עבודה מול מסכים, שתיית אלכוהול, שימוש בסמים, ועוד).

סיכום

עייפות ותשישות כרוניים אינן אבחנות כשלעצמן. הם ביטוי של מצבים שונים הכוללים הרגלי חיים, מצבים פסיכיאטרים ופסיכולוגיים ומחלות גופניות. התופעה שכיחה באוכלוסייה ויכולה לגרום לפגיעה תפקודית או לירידה באיכות החיים. פרופסור גרינהאוס מומחה בתחום הפסיכיאטריה מבצע הערכות לתופעה של עייפות או תשישות כרוניים ונותן מענה טיפולי להן.

קטטוניה

קטטוניה – Catatonia

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

קטטוניה מוכרת גם בשם מצב קטטוני- היינה תופעה קלינית פסיכיאטרית ייחודית המאופיינת בקיפאון מוטורי ורגשי. בקטטוניה קיים ניתוק הקשר בין האדם וסביבתו וחוסר תגובה לגירויים מהסביבה. קיימת גם התנהגות שונה מהרגיל עם תגובות לא צפויות ואף מסוכנות לעצמם או לסביבתם. קטטוניה הינה תופעה קלינית הדורשת טיפול במסגרת אשפוז. למרות שקטטוניה נחשבת מסוכנת לחיים של המטופל ניתן לטפל בא ביעילות ועם תוצאות קליניות טובות.

מהי קטטוניה?

המאפיינים המרכזיים של קטטוניה כוללים הפרעה בהתנהגות הפסיכומוטורית (של החשיבה ושל תנועות הגוף) שיכולים לכלול ירידה בפעילות המוטורית, התייחסות מינימלית או לא קיימת לבודק והתנהגויות מוטורית מוגזמות או ייחודיות.

קיים דיון קליני נוקב סביב השאלה האם קטטוניה הפרעה נפרדת מהפרעות אחרות. הספר המעודכן-DSM-5-TR של האבחנות הפסיכיאטרית של האיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי מציין שקטטוניה אינה הפרעה קלינית נפרדת. היא מופיעה כחלק מאבחנות כמו דיכאון מג'ורי, סכיזופרניה, הפרעה אוטיסטית, ומצבים רפואיים כמו סיבוכים של סרטן ומחלות אימונולוגיות.

מה הם הסימנים והסימפטומים של קטטוניה?

המאפיינים הקליניים של קטטוניה כוללים: שינויים בקשר לסביבה, תגובות מילוליות משונות בעת הבדיקה ולהפרעה בתנועתיות. בנוסף לסימפטומים ולסימנים שמתוארים בהמשך, בקטטוניה קיימים סימפטומים וסימנים ספציפיים של המחלות הבסיסיות. מחלות כמו דיכאון מג'ורי, סכיזופרניה, הפרעה ביפולרית, מחלה נוירולוגית ועוד.

כדי לאבחן קטטוניה נדרשת נוכחות של לפחות שלושה מהתופעות הקליניות הבאות:

  • קהות חושים ניכרת (Stupor): המטופל נמצא בתוך עולמו הפנימי ולא מגיב לסביבה וגם לא מודע למתרחש בסביבתו. המטופל שוכב במיטה מביט לחלון, לא מדבר ולא אוכל. עושה את צרכיו במיטה.
  • קטלפסיה (Catalepsy): המטופל מחזיק בתנוחה לא נוחה כמו למשל להחזיק זרועה מורם לדקות ארוכות.
  • גמישות שעווה (Waxy flexibility): התנגדות גמישה לתנועות מוכתבות למטופל בזמן בדיקה
  • אילמות (Mutism): המטופל לא עונה לשאלות או עונה עם מספר מילים בלבד
  • נגטיביות (Negativism): לא מגיב להוראת הניתנות על ידי הבודק
  • תנועות מוגזמות (Posturing): מחזיק תנוחות כנגד הטבע לדקות ארוכות. המטופל עומד בפינה חשוכה של החדר עם ראשו מורכן לשעות רבות.
  • מנייריזם (Mannerism): המטופל עושה תנועות לא רגילות ומשונות עם הגוף. המטופל יושב על כיסא ומזיז את אצבעותיו לזמן ממושך בלי הפסקה
  • סטראוטיפיות (Stereotypy): תנועות מרובות ללא מטרה ברורה
  • אגיטציה (Agitation): אי שקט מוטורי. החולה מתהלך בחדר הלוך ושוב ללא מטרה ברורה, עם סימנים של אי שקט נפשי
  • עוויות פנים (Grimacing)
  • חיקוי מילים (Echolalia): המטופל חוזר על הנאמר על ידי הבודק, חזרה של מילים או של משפטים שלמים. הבודק אומר "איזה יום היום?" והמטופל חוזר על אותה שאלה בלי לתת תשובה.
  • חיקוי תנועות (Echopraxia): חיקוי של תנועות הבודק. הבודק מגרד את ראשו והמטופל מחקה אותו.

מה הן הסוגים השונים של קטטוניה?

ניתן להגדיר שלושה סוגים של קטטוניה לפי רמת הפעילות המוטורית שלהן:

  • קטטוניה עם האטה מוטורית (קטטוניה היפו קינטית). החולה שוכב במיטה, ערני, לא מגיב לסביבה ועושה את צרכיו במיטה
  • קטטוניה של אי שקט מוטורי (היפרקינטית). המטופל מתהלך הלוך ושוב ללא מטרה, יכול להיות תוקפני כלפי עצמו או הסביבה ומדבר בצורה לא מובנת
  • קטטוניה מעורבת. החולה עם קטטוניה יכול לעבור במהירות וללא סיבה ברורה ממצב של חוסר תנועה למצב של אי שקט מקסימלי

מהי התסמונת של קטטוניה ממארת (Malignant Catatonia)?

במצבים קליניים קיצוניים של קטטוניה המערכות הביולוגיות של האדם השולטות על ויסות חום הגוף, תקינות פעילות הלב ושמירה על לחץ הדם ועל פעילות בלוטות הזיעה משתבשת. החולה יכול לפתח חום מאוד גבוה, להראות שינויים ניכרים בדופק ובלחץ הדם וגם להזיע רבות. במצב זה קיים סיכון ממשי לחיי המטופל ועליו לקבל טיפול דחוף במסגרת אשפוז.

מהו דיכאון קטטוני?

כחלק מהסימפטומים הקליניים המאפיינים דיכאון קליני מג'ורי קיימים שינויים בפעילות המוטורית של המטופל, לרוב לכיוון ההאטה המוטורית. במצבים קיצוניים האטה זאת יכולה להגיע למצב משתק ולמלא את הקריטריונים של קטטוניה. במצב זה תהליך שהחל כדיכאון קליני מג'ורי מפתח מאפיינים של קטטוניה. בעבר מצב קליני זה היה קרוי קהות רגשית קיצונית (Depressive Stupor). הטיפול בדיכאון עם קהות רגשית קיצונית דורש התייחסות לתופעת הבסיסית של הפרעה במצב הרוח.

מה הן הגורמים לקטטוניה?

קטטוניה הינה תסמונת קלינית נדירה והיא מאובחנת לרוב במסגרת בית חולים. הסיבות לקטטוניה לא ברורות אבל מוכרים גורמים המעלים את הסיכוי להופעת הסינדרום, גורמים אלו הן:

  • הפרעות פסיכיאטריות כמו סכיזופרניה, דיכאון מג'ורי והפרעה ביפולרית. קטטוניה הינה חלק מהתסמינים החריפים של הפרעות אלו
  • הפרעות נוירולוגיות כמו דלקת במוח (encephalitis), גידולים במוח, אפילפסיה, מצב לאחר שבץ מוח ומחלת הפרקינסון
  • הפרעות נוירו התפתחותיות כמו הסינדרום האוטיסטי
  • שימוש בסמים העשויים לפגע בתפקוד של מערכת העצבים המרכזית
  • מצבים רפואיים כמו זיהומים מפושטים, מחלות של המערכת האימונית, הפרעות בתפקוד בלוטת התריס והפרעות במלחים בגוף.
  • גורמים גנטיים משפחתיים ותסמונת דאון
  • טראומה נפשית במיוחד מצבים של טראומה מינית וטראומה פיזית קשה
  • גורמים סביבתיים כמו בידוד חברתי ואשפוז

איך מאבחנים קטטוניה?

האבחנה של קטטוניה מתבססת על נוכחות של 3 או יותר מהתסמינים הקליניים הייחודיים של הסינדרום. כחלק מהאבחון יש לבצע אבחנה מבדלת כדי להגדיר מה הוא הסינדרום הבסיסי (דיכאון, סכיזופרניה, הפרעה ביפולרית, תסמונת נוירולוגית, ועוד) הגורם לקטטוניה. במידה ומחלה נוירולוגית או גופנית נחשדת יש לבצע את הבדיקות המתאימות לאבחון התופעה.

איך מטפלים בקטטוניה?

  • טיפול סיעודי ודיאטני. בשלב החריף של קטטוניה. חולים קטטוניים יכולים לשכב במיטה ולא לבצע אף פעולה למען עצמם. לכן טיפול סעודי צמוד חשוב למניעת זיהומים, פגיעה עצמית, פצעי לחץ, התייבשות ועוד.
  • טיפול תרופתי עם בנזודיאזפינים. תופעה מעוד מעניינת הינה התגובה המהירה לטיפול בהזרקת בנזודיאזפינים, כמו לוריוון ווליום, לווריד. חולים עם קטטוניה מגיבים בצורה מהירה, למספר שעות, להזרקה תוך וורידית של חומרים אלו. חולה ששוכב במיטה, לא מתקשר עם הסביבה, לא אוכל ולא שוטה ועושה את צרכיו במיטה, משתנה ב 180 מעלות אחרי הזרקת החומר. אחרי העירוי הוא מתחיל לאכול, מוכן להתקלח ומספר את אשר הוא חווה בזמן הקטטוניה. בעזרת הזרקת חומר זה ניתן לחדד את האבחנה ולקבל תיאור של מחשבות שווא או הלוצינציות או של דיכאון משמעותי.
  • טיפול עם נוגדי פסיכוזה. הטיפול בתרופות מקבוצת הבנזודיאזפינים אינו טיפול לטווח ארוך. עם האבחנה היא סכיזופרניה או הפרעה דיכאונית יש להמשיך עם טיפול מתאים. בסכיזופרניה יש להמשיך עם תרופות נוגדות פסיכוזה דרך הפה או בזריקה לשריר. במצב של הפרעה דיכאונית יש להמשיך בשילוב של תרופה נוגדת דיכאון ביחד עם תרופה נוגדת פסיכוזה
  • טיפול בנזעי חשמל-ECT. הטיפול בנזעי חשמל הינו טיפול מומלץ במצבים קטטוניים ויכול להיות טיפול מציל חיים. במאמרים נוספים באתר מסביר פרופסור גרינהאוס את יסודות הטיפול בנזעי חשמל. נדרשים בים 6-12 טיפולים של נזעי חשמל כדי לבסס תגובה קלינית טובה. לעיתים קרובות מומלץ להמשיך בסדרה של טיפולים גם אחרי ההבראה. שיטה זאת נקראת טיפול בנזעי חשמל החזקתים. סידרה החזקתית של טיפול פעם בחודש יכולה להימשך מספר חודשים ולפעמים גם עד מספר שנים.
  • המשך טיפול תרופתי. אחרי השלב החריף של המחלה הטיפול ההמשכי יהיה תלוי באבחון של התופעה הקלינית העומדת בבסיס התופעה. טיפול בתרופות נוגדות פסיכוזה בסכיזופרניה, בתרופות נוגדות דיכאון ונוגדות פסיכוזה בדיכאון פסיכוטי או תרופות לייצוב מצב הרוח במצבים ביפולריים.
  • טיפולים פסיכו סוציאליים. אחרי הטבה קלינית ראשונית יש מקום להעריך את המצב הפסיכוסוציאלי של האדם ולדאוג לצרכיו האישיים, המשפחתיים, תעסוקתיים וסביבתיים. הטיפול יכול להיות לאדם עצמו או למשפחתו (כולל בן או בת הזוג).

סיפור הצלחה בקליניקה

משה (שם בדוי) הינו בחור בן 22 שעלה לארץ מספר חודשים לפני אשפוזו. כחודש לפני האשפוז החל לדבר על אנשים בסביבה שרוצים את רעתו ואפילו שמע קולות של אנשים הרוצים להורגו. עקב חרדה קיצונית פנה למיון בית החולים ואושפז. במהלך השבוע הראשון של האשפוז החל להסתגר ולהישאר במיטה שעות ארוכות. הפסיק לאכול ולדבר עם אחרים. מבטו התמקד בחלון חדרו בלי לומר מדוע. הוא לא שלט על הסוגרים וצוות סעודי היה חייב לטפל בו סביב השעון. בבדיקה הקלינית לא ענה לשאלות פרופסור גרינהאוס. לפעמים חזר מילה במילה לשאלה של שפרופסור גרינהאוס. אם נשאר לבדו היה עושה תנועות עם הידיים ופרצופים. לא נתן הסברים לתופעה.

פרופסור גרינהאוס הזריק לו לווריד חומר בשם לוריוון . תוך פחות מ 10 דקות התרופה גרמה לשינוי מהותי במצבו. הוא החל לדבר והסביר שמבטו מרוכז בחלון מאחר וקולות אמרו לו שאנשים יבואו להורגו ויכנסו למחלקה דרך החלון. אחרי הזריקה החל לאכול והסכים להתקלח. ההשפעה החיובית הזאת נמשכה כ 4 שעות. בהדרגה שקע שוב במצב קטטוני. פרופסור גרינהאוס המשיך להזריק לוריוון לווריד למשך שבוע ימים עד שטיפולים אחרים סייעו להבריא את המצב הקליני.

עקב האבחנה של סכיזופרניה פרופסור גרינהאוס החל סדרה של טיפול בנזעי חשמל מלווה תרופות נוגדות פסיכוזה. אחרי 10 טיפולים מצבו השתפר מאוד והטיפול הופסק. המשיך טיפול עם תרופה בשם זיפרקסה, תרופה עם השפעות נוגדות פסיכוזה. המטופל נשאר במעקב של פרופסור גרינהאוס למשך שנה. התסמינים לא חזרו. המטופל עבר לטיפול בקהילה.

סיכום

קטטוניה אינה אבחנה פסיכיאטרית נפרדת אלה תת סעיף של מצבים קליניים כמו סכיזופרניה, מחלת הדיכאון או תסמונת נוירולוגית. קטטוניה מקבלת התייחסות נפרדת עקב הסימפטומים הקליניים הייחודיים שלה. קטטוניה יכול להיות מצב קליני הדורש התייחסות דחופה עקב האפשרות שהוא יהפוך למצב קליני מסוכן לחיים או מסוכן לסביבה. תגובת הקטטוניה להזרקה של תרופות מקבוצת הבנזודיאזפינים מרשימה ומאפשר אבחון מדויק יותר ואף טיפול לטווח קצר. טיפול בתרופות נוגדות פסיכוזה או בנזעי חשמל יעילים בטיפול של קטטוניה. הטיפול ההמשכי של קטטוניה תלוי בתסמונת הבסיסית הגורמת לתופעה.

התמוטטות עצבים

התמוטטות עצבים

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

הביטוי "התמוטטות עצבים" אינו משקף אבחנה רפואית או פסיכיאטרית ייחודית. הוא מושג עממי רחב המכיל בתוכו מצבים נפשיים-רגשיים, מחשבתיים או התנהגותיים- רבים. הוא ביטוי נפוץ שבא להסביר מצב בו האדם, בעקבות מצוקה נפשית (של חרדה או מתח נפשי), חש שאינו מסוגל להתמודד עם מצבו בחיים ולתפקד כראוי. הסבל הנפשי במצבי "התמוטטות" הינו רב. בהתמוטטות עצבים קיימת קריסת מנגנוני החוסן הנפשי, קריסה הגורמת לאדם לחוש חוסר שליטה נפשית ואובדן יכולת להתמודד עם המטלות של החיים. דרישות כמו תפקוד כלכלי, דאגה לפרנסה, יחסים בין אישיים ומשפחתיים ועוד.

מהי התמוטטות עצבים?

כבר נאמר שהתופעה אינה אבחנה רפואית, אולם בקליניקה הפסיכיאטרית שלי, הרבה פעמים מטופלים אומרים "אני נמצא בהתמוטטות עצבים". למה הם מתכוונים?

מטופלים הסובלים מתסמיני חרדה עוצמתיים וגם חרדה קלינית, מדיכאון מג'ורי, מפסיכוזה או ממאניה, יכולים לדווח שכיום או בעבר סבלו מהתמוטטות עצבים. על הפסיכיאטר לברר למה המטופל מתכוון כאשר הוא משתמש בצמד מילים זה.

אירועי חיים מורכבים שקשורים לבריאות, לכלכלה, לתעסוקה, לזוגיות ועוד, יכולים להוביל לתגובה נפשית חריפה ולנטרול מנגנוני החוסן של האדם. תחושת אובדן השליטה והקריסה יכולה להיות קצרה, של מספר שעות עד מספר ימים, או ממושכת של מספר שבועות או של חודשים. במצבים רבים רק בעזרת טיפול בשיחות או טיפול תרופתי מצליח האדם לחזור לתחושת שליטה ותפקוד תקינים.

מנגנוני חוסן נפשי יעילים מאפשרים לאדם להתמודד טוב יותר עם מצבי חיים מורכבים. לדוגמא, חייל במלחמה עם מנגנוני חוסן נפשי יעילים יוכל להתמודד עם הקשיים של המלחמה בצורה מאוזנת יותר. חיילים עם מנגנוני חוסן פחות יעילים עלולים לפתח ביתר סיכוי תסמונת פוסט טראומטית.

צריך לומר שגורמים נוספים החיצוניים לאדם כמו סביבה תומכת, חברות טובה יחזקו את מנגנוני החוסן ויאפשרו התמודדות טובה יותר. במלחמת חרבות ברזל החיילים מדווחים על תחושת ייעוד עוצמתית, על לוחמה משותפת ותמיכה ציוותית, ועוד ביטויים לעוצמה של החילות. אין ספק שהחוסן הנפשי מתחזק מאוד כאשר קיימת אחוות חיילים. כמובן שהיעדר מקורות תמיכה חיצוניים יגדילו את הסיכוי להרגיש מוצף עם קושי להתמודד. יש לומר גם שנסיבות טרגיות יכולות להשפיע קשות על כל אדם ו"למוטט" מנגנוני חוסן גם אצל אלו שחזקים נפשית.

הגורמים להתמוטטות עצבים

התמוטטות עצבים עשויה להתפתח עקב מגוון רחב של גורמים נפשיים, רגשיים וסביבתיים. הנה כמה מהם:

  1. לחצים ומתח נפשי: לחץ מן הסביבה, קשיים ביחסים, פרידה זוגית, עזיבה את הבית.
  2. אירועים טראומטיים כמו תאונות רכב, אובדן אהוב או אהובה, פציעה, פגיעה מינית או תקיפה
  3. מצבי דיכאון וחרדה הגורמים לתחושת התמוטטות עצבים
  4. חוסר יכולת להתמודד עם עומסים של החיים
  5. עומס עבודה ולחץ ביחסי העבודה
  6. מצבי בריאות של תחלואה פיזית, נפשית או נוירולוגית
  7. תחושת חוסר בטחון אישי
  8. קווי אישיות עם רגישות מוגברת לאירועי חיים וחולשה במנגנוני החוסן הנפשי

כל גורם לבדו או קבוצת גורמים המוזכרים ברשימה הקודמת עלולים להוביל למצב של התמוטטות עצבים.

מה מרגיש אדם במהלך התמוטטות עצבים?

קיימת שונות גבוהה בין אנשים בכל הנוגע לביטויים הקליניים של התמוטטות עצבים. הדיווח הקליני יהיה שונה בין גברים לנשים, בין צעירים למבוגרים ובין המשתייכים לתרבויות שונות. המשותף לכולם הינה התחושה שהאדם לא מצליח להתמודד עם המצב הנוצר; שהוא עומד "להתפרק מבחינה נפשית" ושלבדו הוא לא מסוגל. תחושה זו היא מאוד לא נעימה וכרוכה בכאב נפשי רב.

במקרים קיצוניים יכולה להופיע תחושת חוסר קשר עם המציאות. התופעה של התמוטטות עצבים גורמת לאדם להיות מאוד שונה למוכר לעצמו ואפילו המציאות יכולה להיראות לו שונה. סימפטומים פסיכיאטרים כמו דיכאון, דיסוציאציה, חרדה ופסיכוזה יכולים להתלוות לתחושה של התמוטטות עצבים וגם להיות הסיבה לתחושות אלו.

אפשר להבין את הנאמר מהדוגמא של אופירה. זו אישה כבת 33 אם ל- 2 ילדים שתיארה התפתחות הדרגתית וכואבת של סימני מצוקה נפשית. הקושי החל כאשר גילתה שבעלה בוגד בה והיה עליה להחליט מה לעשות. מחשבות הציפו אותה, מה לעשות? לעזוב אותו? להתגרש ממנו? לבגוד בו בחזרה? לעבור לבית הוריה ואז מה יקרה עם הילדים? התחושות הפיזיות של מתח ועצבים הציפו אותה. היא לא הפסיקה לבכות. חשה כעס גדול על בעלה, על הפגיעה באמון. הנטישה. השינה שלה הפכה לטרופה. היא לא רצתה לטפל לא בבית ולא בילדים. היא ביקשה חופשת מחלה דרך רופא המשפחה. אופירה חשבה כל הזמן איך הוא עשה לי את זה? האם הוא כבר לא אוהב אותי? אני לא מספיק שווה ומושכת בעיניו? תחושת הכעס הפנימי לא נתנה לה מנוחה. היא אפילו חשבה "בשביל מה להמשיך לחיות"?

תסמינים להתמוטטות עצבים

כפי שכבר נאמר התמוטטות עצבים אינה אבחנה רפואית. אנשים משתמשים במונח כדי להסביר מצב נפשי של מתח קיצוני המוביל לסימפטומים של חרדה, או דיכאון מלווים בתחושת סבל נפשי וקשיי תפקוד בתחומים רבים. הסימפטומים שונים בין אנשים וקיימות דרגות חומרה שונות. הסימפטומים כוללים:

סימפטומים נפשיים:

  • חרדה קיצונית עד כדי התקפי חרדה כולל תחושות של פחד, דאגה או פאניקה שהאדם מתקשה לשלוט עליהם
  • סימפטומים של דיכאון עד כדי דיכאון קליני. מאופיינים תחושת עצב, ייאוש, ריקנות, תחושת אובדן שליטה וחוסר הנאה מפעילויות מוכרות
  • הפרעות שינה כמו קושי בהירדמות, שינה שטחית, התעוררויות במהלך הלילה ולפעמים גם שינת יתר עם נטייה לשכב במיטה גם במשך היום. חלומות סיוטיים
  • חוסר יציבות רגשית עם תגובות רגשיות חדות המלוות בבכי. לפעמים התפרצויות של כעס
  • קשיי ריכוז, קשיים להחליט
  • תחושות של דיסוציאציה, של תפיסה אחרת של המציאות הסביבתית, מחשבות רבות על האירוע הטראומטי
  • במקרים קיצוניים מחשבות על מוות ואף ניסיון אובדני

סימפטומים פיזיים:

  • סימפטומים פיזיים כמו קוצר נשימה, כאבים בחזה, סחרחורת ודפיקות לב המלווים את תחושת החרדה או הפאניקה
  • סימפטומים המלווים את המתח הנפשי כמו כאבים בשרירים, כאבי ראש, סחרחורת
  • הזעת יתר גם ללא קשר לפעילות ספורטיבית
  • שינויים בתיאבון ובהרגלי אכילה מלווים בתחושות של עיכול לא תקין או בחילות
  • תחושות של עייפות פיזית ושל חוסר כוח גופני
  • סימפטומים של הפרעות קליניות כמו דיכאון קליני, מצבי חרדה או משברים פסיכוטיים
  • ירידה בתקפוד המיני

סימפטומים התנהגותיים:

  • התרחקות מפעילויות חברתיות וחוסר רצון להתרועע עם חברים או ללכת למסיבות או חגיגות
  • חוסר עניין בפעילויות מהנות של החיים, הימנעות מעיסוקים מהנים, קשיים בעבודה והיעדרויות מהעבודה
  • שימוש יתר באלכוהול או סמים
  • קשיי תפקוד במישורים כמו בבית, בעבודה, עם המשפחה

במקרה שהאדם חש תחושות של התמוטטות עצבים חשוב לפנות לגורם טיפולי מוסמך.

איך מטפלים בהתמוטטות עצבים?

חומרת התחושות של "התמוטטות עצבים" קובע את צורת הטיפול המומלץ ואת בעלי המקצוע שכדאי לערב בטיפול. כאשר התחושות הנפשיות, הפיזיות וההתנהגותיות הן יחסית קלות ניתן להתייחס לתסמינים כמסמנים שינויים של החיים ולצאת למשל לחופשה מהעבודה, לעשות תרגילי הרפיה ותרגילי נשימה. במצבים מורכבים יותר כדאי לפנות לבעל מקצוע בתחום של בריאות הנפש, לבצע הערכה קלינית והכוונה טיפולית אישית. צריך לזכור שהבראה ממשברים נפשיים הינו תהליך הדורש סבלנות והתמדה. תמיכה סביבתית בדרך כלל עוזרת להחלים.

האופציות הטיפוליות כוללות:

  • טיפול פסיכותרפי. שיטות כמו טיפול CBT, EMDR, DBT, דמיון מודרך ופסיכותרפיה בינאישית יכולים לסייע בזיהוי ואיזון המקורות הנפשיים של המשבר
  • טיפול זוגי ומשפחתי. כאשר מקור התחושות של הסבל הנפשי נובעות מקשיים בזוגיות או בתפקוד המשפחה
  • טיפול תרופתי. תרופות הרגעה, תרופות נוגדות דיכאון ותרופות נוגדות פסיכוזה הן בשימוש נפוץ אחרי אבחון קליני
  • תרפיה עצמית או של עזרה עצמית. כל שיטה שעוזרת לאדם לשלוט טוב יותר על מצבי המתח באות בחשבון. כל אדם בודק מה מתאים לו. שיטות כמו: פעילות פיזית (אירובית או של כוח), תגרילי הרפיה, תרגילי נשימה, הימנעות משתיית אלכוהול מרובה או משימוש בסמים, יכולות לסייע בשליטה על תחושת הסבל הנפשי
  • תמיכה סביבתית: בני משפחה, חברים, קהילות חברתיות או דתיות, אנשים חשובים בחיים של האדם היכולים להיות מקור לתמיכה בזמנים הקשים. תמיכה סביבתית תעזור להתגבר על תחושת הבדידות המאפיינת משברים נפשיים ויכולה גם לעודד ראייה חיובית יותר של העתיד
  • לימוד שיטות ודרכים לשליטה על מקורות הסטרס. שיטות של STRESS MANAGEMENT התפתחו מאוד במשך השנים. הם כוללים: לימוד יכולות לקביעת יעדים וגבולות הפעילות, לימוד לשלוט על הזמנים, להבין מה הגבולות הרצויים בהתנהגות ולדעת לקבוע סדרי עדיפויות בחיים. שימוש בשיטות אלו יכול להקטין מאוד תחושות של עומס נפשי קיצוני
  • שינויים בסגנון חיים מתלווים תמיד לשיטות המסייעות לשליטה הטובה יותר בסטרס. הביטוי "יש לי יותר מידי דברים על הצלחת" מבטה צורך לשינוי במורכבות החיים. פיתוח תחומי עניין חדשים, פיתוח אסרטיביות, יכולים להקטין את הסטרס הרגיל של החיים
  • איזון בין העבודה והפנאי. אין ספק שהחיים בישראל עקב סיבות רבות לחוצים מאוד. הרבה אנשים עסוקים בו זמנית בקידום הפרנסה, פיתוח זוגיות או משפחה, לימודים, מילואים ועוד. הערכה תקופתית של האיזון או חוסר איזון בין החלקים השונים של החיים יכולה להוביל לאיזון מחודש וטוב יותר.

הגישה הטיפולית של פרופסור גרינהאוס

מטופלים הפונים לקליניקה של פרופסור גרינהאוס עקב התמוטטות עצבים עוברים הערכה פסיכיאטרית ראשונית במטרה להבין את התסמינים של המטופלים, הדחיפות שבטיפול, הצורך בטיפול תרופתי והצורך-ורצון המטופל-להתחיל טיפול בשיחות טיפוליות עם צוות המרכז. רוב המטופלים של פרופסור גרינהאוס מקבלים בו זמנית טיפול תרופתי וטיפול פסיכותרפי.

העדיפות היא שהמטופלים הזקוקים לטיפול בשיחות יעשו זאת במסגרת הקליניקה של פרופסור גרינהאוס אך הוא משתף פעולה עם המטפלים בקהילה ועושה מעקב צמוד לפי הצורך.

מאוד חשוב להעריך את המצב הנפשי של המטופל. עד כמה החרדה והדיכאון עוצמתיים? האם קיימות מחשבות אובדניות? האם קיימת תוקפנות כלפי עצמו או כלפי אחרים? האם קיים מצב פסיכוטי? האם האדם זקוק לאשפוז? עד כמה איכות החיים נפגעה?

הטיפול התרופתי יכול לכלול סוגים שונים של תרופות כמו: תרופות הרגעה, תרופות נוגדות דיכאון, תרופות מייצבות מצב רוח ותרופות נוגדות פסיכוזה.

מקרה של התמוטטות עצבים שטופל בהצלחה על ידי פרופסור גרינהאוס וצוות הקליניקה מיינד קליניק.

דנה ( שם בדוי) הינה בחורה בת 24 רווקה, סטודנטית באחת המכללות בישראל. פנתה לפרופסור גרינהאוס עקב מצב נפשי חריף ולא מאוזן שכלל מחשבות אובדניות, תחושת סבל נפשי ניכר וחוסר תפקוד בכל המישורים. בתהליך אבחון נעשה ברור שלדנה קשיים נפשיים מגיל מאוד צעיר. קשיים אלו כללו שימוש בסמים קלים, חוסר בהירות בזהות המינית שלה, מציאת תירוצים לכשלים בחיים עד כדי שימוש בשקרים. המצב הגיע למשבר אחרי שמצאו אותה מעתיקה במבחנים, שבעקבותיו סולקה מהלימודים.

בבדיקה הקלינית של דנה אבחנתי מצב של דיכאון קליני, שינויים תכופים במצב הרוח וקווים ברורים של הפרעת אישיות גבולית. המלצתי על שילוב של תרופות נוגדות דיכאון, תרופות לאיזון מצב הרוח וטיפול בשיחות בצורה אינטנסיבית.

במהלך שנתיים של הטיפול חל שינוי מהותי במצב דנה. הטיפול התרופתי איזן את מצבה הקליני ואפשר התייחסות לקשייה בחיים ולאישיות שלה. דנה גילתה עניין רב בטיפול ובשיקום הנפשי שלה. היא הצליחה להבין יותר מה הם רצונותיה בחיים, כמו כן בלימודים ובזוגיות. כעבור 3 שנים דנה התחתנה, סיימה את הלימודים שלה ונכנסה להריון.

סיכום

התמוטטות עצבים, מונח שאינו קליני, מתאר מצב של סבל נפשי רב שמופיע אחרי אירועי חיים ולפעמים מופיע גם באופן ספונטני. רצוי להפנות לבעל מקצוע בתחום בריאות הנפש שיכול להעריך את מורכבות המשבר ולהציע טיפול מתאים. עבור מקרים קלים טיפולים הכוללים הרגעה, שינוי סגנון חיים, לימוד שיטות הרפיה יכולים להספיק. מקרים מורכבים יותר זקוקים לטיפול תרופתי משולב עם טיפול נפשי יתכן לטווח קצר, או גם לטווח ארוך יותר.

חוסן נפשי: הדרך לבניית החוסן הנפשי

חוסן נפשי: הדרך לבניית החוסן הנפשי

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

הביטוי "חוסן נפשי" מתייחס ליכולת לגייס כוח התמודדות מול מצוקה. בעתות משבר, בחלק מהמקרים, מצוקה נפשית עלולה להיווצר ללא כל סיבה שניתן לזהות. היא מופיעה פתאום (לכאורה) עם השפעה על הרגשות, המחשבות, תפיסת המציאות וכן על התפקוד. למצוקה הנפשית גם יכולת השפעה מזיקה על הבריאות הפיזית. לכן חשוב להבין איך להתמודד, איך לפתח ואיך לשמר את החוסן הנפשי.
במאמר זה אתייחס לנושא החוסן הנפשי ואסביר איך ניתן להתמודד עם מצוקות ומשברים שמערערים חוסן זה.

מהו חוסן נפשי?

חוסן נפשי מוגדר על ידי הארגון הפסיכולוגי בארצות הברית כתהליך של הסתגלות נפשית טובה מול האתגרים של החיים. אתגרים אלו יכולים להיות קשורים למצבים רבים כמו: טראומות, טרגדיות אישיות, קשיים משפחתיים ובמערכות יחסים, התעללות, מחלות, תאונות, קשיים בעבודה ועוד.

התהליך שונה בין אנשים והוא לא רק תכונה או נטייה אישיותית. חוסן מתבטא בהתנהגויות ופעולות, מחשבות ותפיסות שכל אדם יכול ללמוד ולפתח. מחקרים הראו שאפשר ללמוד ולפתח חוסן. בעולם דוגמאות רבות של התמודדות מול מצבים קטסטרופליים. לדוגמא, התגובה של תושבי ניו יורק לאסון מגדלי התאומים. במדינת ישראל ההתגייסות של העם אחרי האסון של ה- 7 לאוקטובר הינה דוגמא מצוינת של עוצמת החוסן הנפשי הקולקטיבי של המדינה. בתוך החוסן הקולקטיבי העוצמתי יהיו יחידים שיתמודדו טוב יותר ואחרים שיפתחו תגובות דחק לאירועים הללו.

איך מחזקים חוסן נפשי?

חיזוק החוסן הנפשי דורש רצון והתמדה. כפי שמצליחים לפתח את הכושר הגופני ואת חוזק השרירים אפשר לפתח חוסן נפשי דרך תרגול ואימון. חשוב להתמקד ולבסס הרגלים בריאים ולא למצוא פתחי מילוט כמו סמים או אלכוהול.

חיפוש הדרך לראייה ופיתוח מחשבות בריאות, מאפשרת לנו לעבד ולתרגם את אשר קורה לנו במציאות, אחרת. התבוננות על המצב מנקודות מבט שונות, מאפשרת קבלת החלטות מושכלות, טיפוח תחושת שליטה ומיומנות בהתמודדות עם הנסיבות המאתגרות. זהו תהליך קוגניטיבי שמסייע בפענוח המורכבות של כל סוגיה הגורמת למצוקה, כך שניתן לפתח ראייה מציאותית של אפשרויות הסתגלות והתמודדות, בעלות תוצאות עתידיות.

אפשר ללמוד על השלבים השונים של פיתוח חוסן פיזי ונפשי דרך דוגמא של אדם המחליט להתכונן לריצת מרתון. כדי להביא את עצמו לכשרות הפיזית והנפשית הנדרשת לריצת מרתון על האדם לפתח תוכנית סדורה של בניית כושר גופני וסיבולת (חוסן) נפשית. תוך 3-4 חודשים הוא מביא את עצמו לתחושת מוכנות. אומנם דוגמא זאת באה מעולם הספורט אבל היא מתמצתת את התהליך של פיתוח כושר גופני וחוסן נפשי. התוכנית של אותו אדם כוללת החלטה להתכונן לריצת מרטון, תכנון הפעולה לבדו או בעזרת מאמן, פעילות פיזית המגדילה את כושרו בהדרגה, אכילה מתאימה, שעות שינה מבוקרות והכנה נפשית למאמץ האדיר שריצת 42 קילומטר דורשת.

אנשים שהחוסן הנפשי שלהם מעורער, אוספים נתונים לרוב שליליים, ומתרגמים אותם לתובנות המקטינות את יכולת ההתמודדות. אפשר ללמוד ולעשות אחרת.

לפי מודל החוסן הרב-ממדי, יש מספר דרכים עיקריות להתמודדות במצבי דחק ולפיתוח חוסן נפשי. עם זיהוי אחד או יותר מהערוצים האלו כפרמטרים שנוגעים לחייכם, תוכלו לקבל כלים יעילים להתמודדות:

חיבוק מחשבות בריאות

חשוב לראות את הדברים בפרספקטיבה. יש קשר הדוק בין הדרך שהאדם חושב ולרגשות שהוא חש. אם מחשבות של כישלון, שליליות ופסימיות משתלטות על החשיבה, האדם יתקשה להתמודד עם המצוקה. לעומת זאת אם האדם מחפש דרכי התמודדות חיוביות והגיוניות ולא חושב שהאירוע נראה כמו "סוף העולם שלו", מצבו הנפשי יישאר מאוזן יותר. למרות שקשיים יכולים להיות משמעותיים הדרך שאנו חושבים עליהם ומתייחסים אליהם, מאפשר לנו התמודדות טובה יותר.

לדוגמא אדם המתמודד עם קשיים כלכליים במשפחה. אם הוא אומר לעצמו (וגם למשפחה) שקיימת בעיה בניהול הכלכלי של המשפחה ויש לערוך תוכנית (בעצמו או בעזרת יועץ) הבראה כלכלית, הוא פועל בדרך של מחשבה בריאה ורואה דברים בפרספקטיבה הנכונה. אם הוא מחליט לקחת עוד הלוואה ולא משנה שום דבר בניהול הכלכלי (משתמשת בסכום ההלוואה לעוד נסיעה משפחתית) הוא לא פועל במחשבה בריאה. הימנעותו מהחלטה מטיבה לא פותרת את הסוגיה הכלכלית של המשפחה.

הכרה במציאויות החיים המשתנות. שינוי הינו חלק מן החיים וצריך לקבל שלפעמים מתרחשים דברים בלתי מתוכננים או בלתי נשלטים שהאדם לא יכול לשנותם. אם הוא מסתגל לרעיון של שינוי בלתי צפוי, הוא ימצא דרכים חדשות להתמודד עם המצב שהשתנה.

כתוצאה מאירועי 7-10-2023 נוצר מצב בו אנשים רבים פונו מבתיהם ונאלצו לשנות מקום מגורים, מקום עבודה, מסגרות לימוד של הילדים ואף מערכת יחסים עם הסביבה. אומנם מסגרות המדינה מנסות להגיש עזרה למפונים, עדיין נדרש מאמץ רב מהיחידים והמשפחות כדי להסתגל למצב החדש. ברור שחלק מהמפונים יפעילו מנגנוני התמודדות בריאים של "הכרה במציאות חיים משתנה" וישתלבו בדרך של השינוי, אבל חלק מהתושבים יישארו בהלם של השינוי ואי יציבות חייהם ויתקשו להסתגל.

שמירה על הסתכלות חיובית. למרות שקשה לשמור על פרספקטיבה חיובית כאשר עוברים אירועי חיים מורכבים, אפשר לחפש את ההזדמנות שנוצרה בעקבות הקושי. אפשר לכוון את ההתמודדות לפתרונות מתאימים יותר, בהם יש הכי הרבה סיכוי הצלחה והכי פחות נזק לאדם.

יציאה לפנסיה מהווה סיטואציה בה האדם צריך להתמודד עם מצב חדש בו הוא צריך להתמודד עם מחשבות כמו: כבר לא רוצים אותי, לא זוכרים אותי ותרומתי, נשכחתי , אני כבר לא חשוב וכו', לבין מחשבות כמו: אני אוכל לטייל יותר, אשנה כיוון עבודה, אראה יותר את הילדים ואת הנכדים ועוד. בדרך הראשונה החוסן הנפשי מתערער, לעומת זאת, בדרך השנייה יש שמירה על הסכלות חיובית ויצירת הזדמנות וכן המשך התפתחות.

חיזוק תעצומות הנפש. בזמני מצוקה כדאי לזכור ולהיזכר במצבים בעבר בהם האדם התמודד בהצלחה והתגבר. ניסיון העבר יכול ללמד אותנו על יכולתינו ולסייע בהתמודדות העכשווית.

כאשר בני זוג נפרדים רגשות של השפלה, כעס ועלבון יכולים להופיע ברקע של הפרידה. רגשות שליליים אלו נפוצים יותר אצל הנעזב. הצפה של מחשבות שליליות ושל פגיעות יכולים להוביל לתחושות דיכאון ואכזבה. התמקדות בזיכרונות העבר של יכולת ההתאהבות ושל היכולת להתרגש מיחסים , יחזקו את תעצומות הנפש של האדם ויתנו ביטחון שבעתיד עם האדם המתאים, תחושות אלו יחזרו ויוכלו להביא אושר מחודש.

מתן משמעות לחיים

מאז אירועי 7.10 ובזמן המלחמה, מהווים דוגמא מצוינת לכוח בעזרה לאחר. תושבי המדינה התמודדו עם המצוקה שהתעוררה בעקבות אירועים אלו עם גיוס כללי גם צבאי וגם אזרחי. אזרחים בכל הגילאים חיפשו איך ובמה להתנדב: מבישול אוכל עבור החיילים, איסוף בגדים עבור המפונים, מציאת מבנים חלופיים עבור מפונים, עזרה בקטיף בצפון ובדרום הארץ ועוד. רוח אחדות שטפה את העם ודרך זו עזרה ועוזרת בהתמודדות עם המצוקה הרבה שהתעוררה. עצם העשייה עזרה לשלוט טוב יותר על המצוקה, למצוא משמעות ולפעול באופן חיובי.

בגישה זו, אנשים מתמקדים בצורך להשיב לעצמם את התקווה, נתינת תוקף ומשמעות כשהם חווים מצבים מאתגרים. באמצעות אחיזה ובחינה עמוקה של האמונות ומערכות הערכים האישיות, ניתן לבנות חוסן נפשי, על מנת להתמודד עם זמנים מאתגרים.

למצוא משמעות דורש אומץ לנהל משא ומתן פנימי עם הכאוס החיצוני, במטרה למצוא תחושת ייעוד וכיוון שמתיישרים עם עקרונות וערכים אישיים. התמודדות זו חשובה לשמירה על חוסן נפשי ומשמשת כעוגן פסיכולוגי שעוזר לאנשים לשמור על יציבות, במיוחד כשהם מתמודדים עם תרחישים בלתי צפויים של החיים.

להרגיש כדי לצמוח

דרך זו מבוססת על התקדמות ביכולת להרגיש, גם בביטוי הרגשות וגם בהכרה ונתינת תוקף לתחושות הפנימיות. כשאנו מתקשים לבטא את אשר אנו מרגישים לרוב נתנהג את מה שלא נבטא במלים. לפעמים נחפש פתחי מילוט כמו שימוש באלכוהול או סמים כדי להקהות רגשות מטרידים ולטשטשם. הדרך בה נאפשר להרגיש כדי לצמוח מהווה קבלה, ביטוי ועיבוד של קשת המחשבות והרגשות המורכבים באופן שמאפשר את ריפויים.

טיפול רגשי (פסיכותרפיה, טיפול בשיחות) מחזק את היכולת להרגיש ולצמוח. במהלך הטיפול האדם מעלה זיכרונות, אירועים או מצבים המעוררים אצלו מתח נפשי. התהליך הטיפולי מאפשר לאדם להתבונן במצבים מורכבים אלו ולהבין את הרגשות המתעוררים. היכולת להביע רגשות אלו מחזק את התובנות של המטופל ומאפשר לו ויסות הרגשות ואיזון מחודש.

ביטוי מילולי של רגשות מאפשר בחינה מחודשת של הרגשות המוקצנים, באופן שיוביל לתובנות ולקבלת החלטות שאחרת עלולות להישאר מעורפלות. כך גם פעילויות שאינן מילוליות, כמו למשל פעילות יצירה אמנותית, האזנה למוסיקה מרגיעה או פעילות גופנית. פעילויות אלו מציעות מסלולים חלופיים לביטוי הרגשות שקשה לתפוס במילים ומספקות מוצא לביטוי אנרגיה רגשית.

פתיחות לאחרים

דרך זו דוגלת במעורבות בקשרים חברתיים, עם דגש על השתתפות בפעילויות קבוצתיות. היא מהווה טיפוח תחושת שייכות וביטחון וחיזוק קשרים חברתיים. תקשורת פעילה זו מאפשרת חלוקת חוויות ותחושות עם אחרים, הבעת הזדהות עם מצבי מצוקה של אחרים וקבלת תמיכה, מה שמאפשר לאנשים להתחזק ולחזק אחרים.

התנהלות זו מובילה לשיפור החוסן ולחיזוק תחושת השייכות והביטחון. דוגמא טובה מהווה ההתחברות של משפחות החטופים של מלחמת חרבות ברזל לידי קבוצה הפועלת ותומכת האחד בשני במטרתם המשותפת של החזרת החטופים הביתה.

פיתוח הדמיון והיצירתיות

ביטוי אמנותי ויצירתי הוא מנגנון התמודדות שמאפשר לאנשים להתגבר על קהות חושית, לבחון את רגשותיהם ולהביע אותם באופן מוחשי. בפעילויות כמו ציור, כתיבה, מוזיקה או ריקוד, אנשים יכולים לבטא את רגשותיהם ומחשבותיהם הפנימיות.

במקרים רבים, פעילויות יצירתיות מובילות להשגת תחושת הקלה ולקבלת תובנות שיתכן שלא ניתן היה להשיג בערוצי תקשורת אחרים.

דרך ביטוי זו מאפשרת לחקור את חוויות האדם מנקודת מבט אחרת. פעילות אמנותית מאפשרת יציאה מחוץ לתגובות הרגשיות המידיות והתבוננות על המצב מנקודת מבט יצירתית, מה שמוביל במקרים רבים לתובנות אישיות עמוקות ולשחרור רגשי.

רינה איבדה את בתה המתבגרת למחלת הסרטן. חברה טובה המליצה לה לקחת קורס פיסול וכך עשתה. בקורס זה מעבר לכך שגילתה כישרון חבוי בתוכה, היא ניתבה את האבל והאבדן ליצירתיות שעזרה לה מאד להתגבר על הדיכאון שחשה משך חודשים.

פעילות גופנית – ערוץ חיוני ופעיל

פעילות גופנית הינה דרך חשובה ומומלצת לכל הגילאים. היא משפרת את הרווחה הנפשית והפיזית. פעילויות כמו ריצה, שחיה, רכיבה על אופניים או יוגה מעודדות זרימת טבעית יותר של הגוף ושל הרוח. פעילות גופנית מאפשרת פיתוח חוסן נפשי והתמודדות עם מצוקה. ארגוני בריאות בעולם ממליצים, לכל הגילאים, פעילות אירובית בין 150-300 דקות לשבוע כדרך לשמור על בריאות גופנית ונפשית.

באופן דומה, משימות ארגוניות כמו ניקיון או גינון מספקות תחושה של שליטה והישג. כלים אלו יעילים להתמודדות עם חרדה ויוצרים חיזוק של החוסן הנפשי.

על כל אדם למצוא ולפתח את דרכי ההתמודדות המתאימות לו יותר. חשוב לא לוותר ולהימנע מתחושות תסכול כששיטות שעבדו אצל אחרים לא שיפרו אצלכם את החוסן הנפשי.

חוסן נפשי בקרב בני הגיל השלישי

חוסן נפשי בקרב בני הגיל השלישי מתבטא בעיקר ביכולת להתמודד עם האתגרים הייחודיים הנלווים להזדקנות. בגילאים מבוגרים, אנשים נוטים להתמודד עם מגוון גורמי לחץ הכוללים:

  • בעיות בריאות
  • אובדן של יקיריהם
  • שינויים בסטטוס החברתי
  • ירידה בניידות או העצמאות.
  • קשיים כלכליים ואובדן הכנסה אחרי יציאה לגמלאות

עם זאת, בני הגיל השלישי עם חוסן נפשי מפותח מסוגלים להתמודד טוב יותר עם אתגרים אלו. חוסן זה מתפתח לאורך החיים וכולל חוויות מגוונות, התמודדות עם מצוקות ולמידה מתוכם, ופיתוח אסטרטגיות המאפשרות להם לשמור על השקפה חיובית.

טיפוח החוסן הנפשי אצל בני הגיל השלישי קשור היטב לרווחתם הכללית ולאיכות חייהם. כאמור הקפדה על שיטות כמו מיינדפולנס, פעילות גופנית קבועה והמשך למידת תחומים חדשים, משפיעים באופן משמעותי על בריאותם הנפשית.

פעילויות אלו מאפשרות לשמור על תפקוד מוחי תקין ומסייעות בטיפוח תחושת מטרה ושייכות, שהם המרכיבים חשובים לחוסן הנפשי. היכולת להסתגל לשינויים, למצוא מקורות חדשים של שמחה והגשמה, ולהתמודד עם מצוקות החיים בפרספקטיבה מאוזנת הם סימני ההיכר של בני הגיל השלישי בעלי כוח נפשי איתן.

החוסן של הגיל השלישי משמש לא רק כנכס אישי של האדם, אלא גם כמקור של השראה והכוונה לדורות הצעירים.

חוסן נפשי בקרב ניצולי שואה

חוסן נפשי בקרב ניצולי שואה מגלם עדות עמוקה ליכולתה של הרוח האנושית להתגבר על מצוקה שהדעת לא יכולה לסבול. לאחר שהניצולים עברו אכזריות קיצונית, אובדן וטראומה, חלקם הציגו ומציגים דוגמאות יוצאות דופן של חוזק פסיכולוגי וכושר הסתגלות.

חוסן זה מבוסס על שילוב של מנגנונים פסיכולוגיים, תמיכה חברתית ורצון בלתי נלאה למצוא משמעות ומטרה בחיים למרות זוועות העבר.

ניתוב הסבל לאפיקים חיוביים

ניצולים רבים התמקדו בבניית חיים מלאים, מלאי משמעות ותקווה לעתיד, למרות סבל העבר. מביניהם יש כאלה שניתבו את החוויות הטראומטיות שלהם לפעילויות חיוביות, כמו למשל לחימה לזכויות אדם, מתן עדויות על פושעי המלחמה, חינוך אחרים לסכנות של שנאת חינם וחוסר סובלנות לשונה, כל זאת למרות סבל העבר.

יכולתם לשמור על תקווה, לטפח חיים חברתיים ולבנות תחושת זהות ושייכות מדגישה את הרב-גוניות של החוסן כתופעה אישית וקולקטיבית. החוסן שהפגינו וממשיכים להפגין ניצולי השואה מציע היום תובנות מדהימות הנוגעות לכוח הסיבולת האנושית והיכולת להירפא.

עם זאת יש לציין שרבים מהניצולים לא הצליחו לשקם את חוסנם הנפשי והפיזי וטראומת השואה נשארה והשפיעה על כל מישורי חייהם כל עוד הם היו בחיים.

החוסן של ניצולי השואה מהווה נושא למחקרים ודיונים רבים בתחומי הפסיכולוגיה, ההיסטוריה ומדעי החברה. חוקרים בדקו את האופן בו ניצולים התמודדו עם טראומה, אובדן ושיקום חייהם לאחר השואה.

נושאים עיקריים למחקר התמקדו בבחינת תפקיד התמיכה החברתית, היבטים תרבותיים ודתיים, ובניית משמעות מתוך סבל. זאת, למרות הצלקות העמוקות שהותירו חוויותיהם. ניצולים רבים הצליחו לבנות חיים מוצלחים, לבנות משפחות, ליצור קשרים עמוקים ומשמעותיים ולתרום באופן משמעותי לקהילותיהם.

הסיפורים שלהם משמשים תזכורת חשובה לאפשרויות ההחלמה והצמיחה גם לאחר טראומה עמוקה, ומציעים תקווה והדרכה לאנשים המתמודדים עם מצוקה על כל צורותיה. מורשתם של ניצולי השואה ממשיכה לעודד את הדורות הבאים לטפח חוסן, לאמץ את אפשרויות החיים וההמשכיות ולזכור את חשיבות החוסן בהתפתחות האנושית.

המפגש שבין הפסיכולוגיה והביולוגיה של החוסן הנפשי

כבר התייחסנו לעובדה שמצבי דחק הם חלק מהחיים הרגילים שלנו, אבל לא כולנו מגיבים באותה צורה למצבי דחק דומים. חלק מהאנשים יכולים להגיב לטראומה ודחק עם פגיעה נפשית ותפקודית הנמשכת כל החיים. אחרים מגיבים לאותם המצבים עם תגובות מתונות יותר ואפילו מתפתחים רוחנית ונפשית בעקבות אירוע הדחק. מה קובע שהשונות בין התגובות תהיה רחבה כל כך? במאמר סקירה נרחב על נושא הנוירוביולוגיה של החוסן הנפשי, מנסים קטומס ושותפיו (2019) לתת תשובה לשאלות הללו.

לפי אותה סקירה המערכות הביולוגיות החשובות בתגובה לדחק הן מערכת העצבים האוטונומית והמערכת האחראית על הפרשת הורמון בשם קורטיזול. שתי מערכות אלו מופעלות במקביל מול מצבי דחק. מערכת העצבים האוטונומית גורמת להפרשת חומר ביולוגי בשם אפינפרין שביחד עם הקורטיזול, הם צמד של הפרשות גופניות המכינות את הגוף להתמודדות עם מצבי דחק.

גובה התגובה הפיזיולוגית לדחק מושפעת מהרבה גורמים, גורמים כמו עוצמת הדחק, משך האירוע, ממבנה האישיות של האדם והרקע האישי וההתפתחותי שלו. תגובתיות מוגברת ומתמשכת של מערכות אלו נקשר להופעה של מצבים נפשיים כמו דיכאון וחרדה וגם כרקע למחלות גופניות. מחקרים מצאו שרמת החוסן של אנשים משפיע על התגובתיות של מערכות אלו. אנשים מרקע התפתחותי מאוזן ואופי חיובי (אופטימיות) נוטים פחות לתגובות ממושכות של מערכת זו.

לעומת זאת, אנשים עם נטייה להתמודדות פסיבית עם מצבי דחק או עם נטייה להיכנס לייאוש רגשי, נוטים להישאר במצב של ערנות מוגברת של מערכות אלו, ערנות מוגברת זאת מגבירה את הרגישות לתגובות פוסט טראומטיות.

לפי קטומה ושותפיו ישנם מערכות רבות נוספות, כולל המערכת הלימבית במוח, שמעורבות באופן הדוק עם תגובות הסטרס. הסבר מקיף של אותן המערכות אינו מתאים למאמר זה. הבנת התגובה של מערכת העצבים האוטונומית ושל הקורטיזול מספיקה כדי לחזק את הקשר שבין אירועי דחק, אישיות האדם, תפקוד המוח, תפקוד הגוף והחוסן הנפשי.

PSYCHIC NUMBING – קהות נפשית והקשר לפוסט טראומה

קהות רגשית משמשת כמנגנון הגנה פסיכולוגי, המסייע לנפגעים להתמודד עם הלחץ והטראומה באמצעות ניתוק מרגשותיהם. מנגנון הגנה זה מאפשר להמשיך עם חיי היומיום מבלי שהרגשות העזים הנקשרים לזיכרונות הטראומטיים ישבשו את יכולת התפקוד שלהם.

במלחמה מנגנון זה מאפשר לחיילים לשרוד ולהילחם מבלי להתפרק מהחוויות הקשות שהם חווים.

יחד עם זאת, למרות ההקלה הזמנית בכאב לכאורה, קהות נפשית עלולה להפריע לתהליך הריפוי מכיוון שהיא משפיעה על היכולת להתחבר לאחרים, ליהנות מהחיים וליצור חוויות רגשיות משמעותיות. הניתוק אינו מוגבל לרגשות שליליים, אלא עשוי להתרחב גם לרגשות חיוביים, מה שמוביל לתחושה מתפשטת של ניתוק וריקנות.

הקשר המורכב בין התגובות המגנות על הנפש מפני טראומה - לבין ההשלכות ארוכות הטווח

התמודדות עם קהות נפשית בתוך מסגרות טיפוליות כרוכה בשילוב מחודש וזהיר של החוויות הרגשיות, במטרה לסייע לאנשים במצב זה להתעמת בבטחה עם פחדים ולעבד את הטראומה מבלי לחוות מצוקה עמוקה.

השיטה הטיפולית של מיינדפולנס, ויסות רגשי וחשיפה לזיכרונות טראומטיים בסביבה מבוקרת ותומכת, יעילה בהתגברות על קהות נפשית. גישה זו מציבה את המטרה של השבת היכולת לחוות מגוון שלם של רגשות, כולל רגשות הקשורות לטראומה. במסגרת תומכת האדם יכול לחוות את מגוון הרגשות הקשורות לטראומה בלי תחושת קהות או איום על השלמות הפסיכולוגית של האדם.

קהות רגשית בהפרעת דחק פוסט טראומטית: כיווני מחקר נוכחיים ועתידיים

קהות רגשית היא היבט עיקרי של הפרעת דחק פוסט טראומטית. במחקר שנערך על ידי מדענים מטעם National Institutes of Health (NIH) (המכונים הלאומיים לבריאות), באפריל 2002, נבחנו האופנים שמובילים אנשים לתגובות רגשיות לטראומה. המחקר הציג גם רעיונות שמסבירים את המושג קהות רגשית.

המדענים בחנו שיטה חדשה לחשיבה על האופן שבו אנשים מתמודדים עם רגשותיהם בעקבות טראומה. ממצאי המחקר הראו שטראומה עלולה להוביל לרגשות חזקים מאוד כמו פחד, אימה וחרדה, שיכולים להימשך זמן רב מאוד ולהשפיע רבות על האדם.

המחקר הראה שאנשים עם פוסט טראומה עדיין יכולים לחוות ולהפגין את כל קשת הרגשות שהיו להם לפני האירוע הטראומטי. מסקנת המחקר היא שאנשים עם PTSD אינם "קהים רגשיים" בשל הטראומה שלהם.

המדענים מאמינים שאנשים אלו רגישים מאוד לרגשות שליליים. כלומר, הם זקוקים לחוויות חיוביות חזקות יותר כדי להרגיש ולבטא רגשות חיוביים אחרים כמו פעם, לפני הטראומה. בנקודה זו, פרופסור גרינהאוס מסייע למטופלים להתמודד עם מצבי קהות נפשית באמצעות כלים יעילים, שמוצגים בפרק הבא.

איך מחזקים חוסן נפשי בקליניקה של פרופסור גרינהאוס

קהות נפשית הנובעת מפוסט טראומה עלולה להימשך זמן רב ולגרום לנזק נפשי חמור. ההשלכות מתרחשות במיוחד לאחר תרחישי מלחמות, תאונות או התעללות. התחלת טיפול בשלב מוקדם מסייעת להפחתת הסבל, והמטרה היא לסייע לאנשים לחזור ולתפקד היטב בחייהם. בתחילה, הטיפול עשוי לכלול טיפולים בדיבור ולעיתים תוכנית הטיפול תשלב גם טיפול תרופתי או טיפולים מתקדמים כמו גרייה מגנטית או טיפול בקטמין.

מטרת הטיפול היא למנוע החמרה של קהות נפשית שתתפתח לחרדה חמורה. ברוב המקרים, ומעבר לטיפול בשיחות, תכנית הטיפול תכלול גם תרגילי מיינדפולנס, מדיטציה, דמיון מודרך ותרגילי הרפיה. אם מופיעים תסמינים נוספים של PTSD מורכב כמו דיכאון, חרדה או קשיי שינה, יש לשלב טיפול תרופתי מותאם לתופעות.

בקליניקה של פרופסור גרינהאוס, תוכנית הטיפול מתמקדת בטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), כגישה יעילה להפחתת תסמיני קהות נפשית שעשויים להופיע לאחר טראומה.

סיכום

במאמר זה פתחתי את נושא החוסן הנפשי והחשיבות שלו בהתמודדות עם המצוקות של החיים. התייחסנו לעובדה שחוסן נפשי הוא בחלקו מולד אבל גם ניתן לחוזקו ולפתחו במהלך החיים. הרחבתי על שיטות שונות שמסייעות לפתח את החוסן הנפשי. בהמשך התייחסתי לסוגיות ממוקדות של החוסן כמו חוסן בגיל השלישי ובאוכלוסייה של ניצולי שואה.

בקליניקה של פרופסור גרינהאוס ניתן דגש על פיתוח החוסן הנפשי דרך שיטות של טיפול נפשי ושל טיפול תרופתי. אין ספק שמטופלים פסיכיאטרים מתחזקים עם עבודה מכוונת לפיתוח החוסן הנפשי.

מקורות

1. BUILDING YOUR RESILIENCE AMERICAN PSYCHOLOGICAL ASSOCIATION

2.להד (2006) חוסן המודל הרב ממדי.

3. Neurobiology of Resilience: Interface Between Mind and Body. Cathoma et al 2019

טראומה - אבחון וטיפול בתופעה

טראומה

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

טראומה היא תופעה אנושית מורכבת מבחינה פסיכולוגית ורגשית. לטראומה נפשית השפעות רבות על החיים של האדם. במאמר זה נסקרים הסוגים השונים של טראומה והמאפיינים העמוקים שלה. במהלך המאמר יש התייחסות להשפעות המטלטלות של אירועים טראומטיים חמורים ועד להשפעות המתמשכות של טראומה כרונית ופוסט טראומה.

פרופסור לאון גרינהאוס, פסיכיאטר עם התמחות בינלאומית לטיפולים בדיכאון ובחרדה, בוחן את הביטויים המגוונים של חוויה אישית עמוקה זו, ומציג את הדרכים היעילות ביותר לטיפול והתמודדות.

כדי להתמודד היטב עם טראומה ולטפל בה נכון, חשוב להבין את הממדים הפסיכולוגיים, הרגשיים והפיזיולוגים שלה. חוויות טראומטיות, בין אם הן נובעות מתקרית בודדת או מחשיפה ממושכת, משבשות את שיווי המשקל העדין של הרווחה הנפשית והרגשית, ולכן חשוב לקבל את הטיפול המתאים.

הנקודה שחשוב להפנים היא שמעבר להשפעות ולהשלכות על הסובלים מטראומה, היא עלולה להשפיע גם על רופאים, צוותי רפואה אחרים, מערכות יחסים, קהילות ודורות. אצל כל אדם, המוח מעבד אירועים טראומטיים באופנים שונים, וההשלכות של תגובות ההסתגלות לטראומה עלולות להיות ארוכות טווח.

כאן נכנסת לתמונה הפרעת דחק פוסט טראומה (PTSD) ומצבי בריאות נפשיים אחרים הקשורים, שעלולים להתעורר אם לא מטפלים בטראומה באופן מקצועי, יסודי ומקיף. הטיפול המוצע ב'מיינד קליניק' מספק תקווה והדרכה לסובלים ולתומכים בהם, ופרופסור גרינהאוס מלווה אתכם לאורך כל הדרך.

מהי טראומה נפשית

טראומה, במובן הרחב שלה, היא תגובה פסיכולוגית לאירועים מאד קשים שנחווים. מצב זה עלול לנבוע מחוויות שפוגעות רגשית או פיזית עם השפעות שליליות ארוכות טווח על התפקוד והרווחה הנפשית, הפיזית, החברתית, הרגשית או הרוחנית.

בבסיסה, טראומה משבשת את תחושת הביטחון, והסובלים ממנה עלולים להרגיש שהעולם הוא מקום מסוכן ובלתי צפוי.

סוגים שונים של אירועים יכולים לעורר טראומה

כל אדם עלול לפתח טראומה כתוצאה מגורמים ואירועים שונים, כמו למשל:

  • תקריות חמורות כמו התקפות טרור. מלחמה
  • אסונות טבע
  • תאונות חמורות
  • תקיפות אישיות פתאומיות ואלימות כמו תקיפה מינית או שוד.

כל אחד מהאירועים הללו עלול לגרום לקורבנות לתחושת הצפה רגשית, בידוד וחרדה מוגברת. כך, לדוגמא, אירועי טרור, כמו הפצצה או ירי המוני, מלחמה, משפיעים על הקורבנות ועלולים ליצור אווירה מתפשטת של פחד וחוסר ביטחון גם באוכלוסייה רחבה יותר.

באופן דומה, תקיפה מינית וחשיפה לאלימות פיזית עלולות להוביל למצוקה פסיכולוגית עמוקה, ולנפץ את תחושת הביטחון והערך העצמי של הקורבן. בנוסף לאירועים חמורים אלו, ישנם גם מצבים טראומטיים כרוניים כמו חשיפה ממושכת למלחמה, התעללות או הזנחה.

ההשלכות הנרחבות וארוכות הטווח

נסיבות מתמשכות אלו עלולות להוביל לטראומה מורכבת, שעלולות להיות לה השלכות ארוכות טווח ונרחבות יותר. המלחמה בין ישראל לחמאס שפרצה ב-7.10.23, היא דוגמא למצב כזה. חשיפה מתמשכת לאיומים ולמציאות של מלחמה יכולה לגרום לתגובה טראומטית מתמשכת, שתשפיע על החיילים בחזית ומשפחותיהם, על האזרחים החיים בצל העימות, מי שנמצא בשבי והדואגים להם.

טראומה כזאת יכולה לחלחל לכל היבט בחיי היומיום, ולהשפיע על בריאות הנפש, מערכות יחסים ועל קהילות.

היווצרות הסוגים השונים של טראומה

טראומה נפשית הנובעת מאירוע בודד ומשמעותי מאופיינת לרוב בהשפעתה המיידית והעמוקה על מצבו הפסיכולוגי של האדם. טראומה מסוג זה יכולה להתרחש בעקבות מגוון אירועים – אונס, התעללות, פשע אלים או הישרדות מאסון טבע.

כך, לדוגמה, אדם ששרד רעידת אדמה הרסנית עלול לחוות פחד עז, חוסר אונים או אימה. תחושות אלו יכולות להימשך זמן רב לאחר האירוע, לשבש את חיי היומיום ואת בריאותו הנפשית. טראומה חמורה זו עלולה להוביל להפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD).

במצב זה, האדם משחזר ברציפות את האירוע הטראומטי באמצעות סיוטים ופלאשבקים, חווה חרדה קשה, ועשוי להימנע באופן אקטיבי ממצבים שמזכירים לו את הטראומה. האופי הפתאומי והעז של אירועים כאלה עלול להשאיר חותם מתמשך על הנפש, כך שללא תמיכה, סיוע וטיפול מקצועי, הסובלים מהטראומה יתקשו מאד להתמודד, להחלים וליהנות מחיים בריאים.

ההשלכות על המטפלים

טראומה נפשית יכולה להיות גם תוצאה של חשיפה מצטברת חוזרת ונשנית למצבי מצוקה. מצב זה שכיח במקצועות כמו שירותי בריאות. רופאים, אחיות ומטפלים מקצועיים, למשל, הנתקלים לעתים קרובות במצבים הכוללים מוות, פציעה קשה וסבל אנושי.

חשיפה מתמדת זו עלולה להוביל לטראומה משנית, שבה הטראומה לא נחווית ממקור ראשון, אלא באמצעות תהליך של הזדהות וטיפול במי שנפגע ישירות. הביטויים של טראומה משנית דומים לביטויים של טראומה ישירה, עם תסמינים כמו חרדה מוגברת, שחיקה וקהות רגשית.

מנגנון הגנה פסיכולוגי של רופאים ומטפלים

דוגמה לכך ניתן לראות אצל רופאי חדר מיון אשר לאחר התמודדות חוזרת עם מקרים קריטיים, עלולים למצוא את עצמם מותשים ומנותקים רגשית, כמנגנון הגנה פסיכולוגי מפני הזרם הבלתי פוסק של חוויות טראומטיות.

אנשי מקצוע אלו עלולים גם לחוות טראומטיזציה שילוחית, שבה הם מתחילים להפנים את המצוקה של המטופלים שלהם, מה שמוביל לשינויים בתפיסת עולמם ולירידה בתחושת הביטחון האישי והאמון אף שלהם באחרים.

עד עכשיו דיברנו על מאפייני הטראומה והאירועים שעלולים להוביל להיווצרותה. אבל כדי להבין את סוג הטיפול היעיל, חשוב להכיר את הגורמים לטראומה, כפי שהם מוצגים בסעיף הבא.

גורמים לטראומה

טראומה יכולה להיגרם ממגוון רחב של גורמים, שכל אחד מהם משתנה באופיו ובעוצמתו. כל אירוע או סדרת אירועים הנתפסים כמזיקים פיזית או רגשית או כאירועים מסכני חיים, עלולים להוביל לטראומה.

ניתן לסווג את הסיבות הללו באופן נרחב לחוויות אישיות ולגורמים סביבתיים או חברתיים. חוויות אישיות כוללות מפגשים ישירים עם אלימות, כגון תקיפה פיזית או מינית, אירועי טרור, שוד אלים, אונס או אובדן פתאומי של אדם אהוב.

כך, למשל, ניצולים מאירוע טבח עלולים לחוות טראומה עקב האיום המיידי על חייהם וההלם מהאירוע הבלתי צפוי. באופן דומה, קורבנות של תקיפה פיזית או מינית עלולים לסבול מטראומה עקב פגיעה עזה בביטחונם ובאוטונומיה שלהם.

גם לגורמים סביבתיים או חברתיים יש תפקיד משמעותי בגרימת טראומה

אלה כוללים מגורים באזור מוכה מלחמה, כמו למשל תושבי עוטף עזה, שחיים בצל השפעות הסכסוך המתמשך בין ישראל לחמאס. גם חייהם של תושבי הצפון מושפעים מהסכסוך בין ישראל לחיזבאללה. הללו עלולים לסבול מטראומה שמקורה בחשיפה המתמשכת לסכנה, לאובדן ולחוסר יציבות רגשית, פיזית וכלכלית.

וזה עוד לא הכול. טראומה יכולה לנבוע מחוויות פחות גלויות אך משפיעות באותה מידה כמו התעללות רגשית ארוכת טווח, הזנחה בילדות או התבגרות בתנאי עוני. מצבים אלו עלולים להוביל לטראומה מורכבת, המתפתחת עם הזמן ויכולה להשפיע על היכולת ליצור קשרים בריאים ולתפקד ביעילות בחיי היומיום.

כל אחד מהגורמים האקוטיים או הכרוניים, האישיים או הקולקטיביים, תורמים למאפיינים המגוונים של הטראומה ולהשפעתה העמוקה על יחידים וחברות.

הגורמים והמאפיינים של סוגי טראומה נוספים

טראומה משפיעה על כל אחד אחרת - גם על אלו שעברו את אותו אירוע מעיק. אבל קיימות קטגוריות מסוימות לטראומה, שיכולות לעזור בהבנת הגורמים והמאפיינים:

טראומה אקוטית (חריפה)

טראומה חריפה מתפתחת לאחר אירוע מסוכן בודד וקצר ברוב המקרים, כמו תאונת דרכים, שוד או תקיפה. הסימנים כוללים:

  • עצבנות מוגברת
  • בלבול
  • שינויים בהתנהגות
  • העדר הקפדה על היגיינה אישית
  • חוסר מיקוד בעבודה או בלימודים
  • נדודי שינה ובעיות שינה אחרות.

הגורמים לטראומה אקוטית הם אירוע חמור בודד, תקיפה, ומוות בנסיבות מחמירות של חיית מחמד או אדם אהוב. ההשפעות עשויות לכלול קהות חושים, תשישות, או ערנות מוגברת.

טראומה ממושכת

טראומה זו מתרחשת כאשר לאדם יש חשיפה חוזרת ונשנית למצבים טראומטיים או כאלה המתרחשים על פני זמן ממושך. הסימנים הם תחושות בושה, אשמה, חוסר ויסות רגשי, קשיים בזוגיות וקושי להתחבר לאנשים. הגורמים יכולים להיות התעללות ממושכת בילדות, התעללות מינית מתמשכת, או מצבי מלחמה או לחימה. כמו כן הזנחה עמוקה, טראומה רפואית, החזקה בשבי וילד שנאלץ לקחת על עצמו תפקיד של הורה לאורך זמן.

ההשפעות עשויות לכלול התפתחות של PTSD מורכב, שינויים באמונות ובהשקפת עולם, בעיות בזוגיות וניתוק מהאירוע הטראומטי. כולל אפיזודות דיסוציאטיביות, חוסר תקווה או ייאוש, וקושי במגעים אינטימיים או במתן אמון באנשים.

ההשפעות עשויות לכלול תחושות כעס, חרדה, חוסר אמון, דיכאון, קושי בקבלת החלטות וקושי בזיהוי, ביטוי וניהול רגשות.

טראומה היסטורית או בין דורית

סוג זה של טראומה משפיע בעיקר על אנשים שהתמודדו עם דיכוי או רצח עם לאורך זמן. טראומה מסוג זה יכולה לעבור לאורך דורות, ולהשפיע על צאצאיהם של אלה שחוו ישירות את האירועים הטראומטיים הראשוניים.

כל אחת מהסיבות הללו, בין אם חריפות או כרוניות, אישיות או קולקטיביות, תורמת לטבעה הרב-גוני של הטראומה ולהשפעתה העמוקה על יחידים וחברות, עם תסמינים שונים, שעליהם נדבר בסעיף הבא.

סימפטומים לטראומה

במקרים מסוימים, אירועים חמורים ועוצמתיים עלולים להאיץ תגובת טראומה, המשתנה מאדם לאדם.

ההבדלים מבוססים על גורמים כמו אופי האירוע, הגיל בו האדם חווה את האירוע הטראומתי ומנגנוני ההתמודדות הטבועים בו. תגובה טראומטית טיפוסית עשויה לכלול חלק מהתסמינים הבאים או את כולם:

זיכרונות מתמשכים שאינם רצוניים

זיכרונות מהטראומה מתבטאים בפלאשבקים לא רצוניים, סיוטים, או, אצל ילדים, דרך משחק. זיכרונות אלו מחיים בצורה חיה ומאיימת את האפיזודה הטראומטית, המתרחשת הן בזמן ערות והן בזמן שינה.

התחמקות מתזכורות, או 'טריגרים', הקשורים לטראומה

טריגרים אלו, שיכולים להיות צלילים, ריחות, תמונות או רמזים אחרים הקשורים לאירוע, מובילים לרוב להתנהגות של הימנעות שמשבשת את התפקוד היומיומי. לדוגמה, אדם עשוי לבחור ללכת או לנהוג במסלול ארוך יותר ליעדו, על מנת לעקוף את מיקום האירוע הטראומטי.

פעילות מוגברת של מערכת העצבים

תסמין זה נקרא ערנות מוגברת שמתבטאת בהפרעות שינה, בעיות ריכוז או היפראקטיביות של מערכת העיכול. מבחינה התנהגותית, תסמין זה עשוי להתבטא בעצבנות, התפרצויות כעס או תגובות פאניקה קיצוניות.

רגשות שליליים מתפשטים

כולל רגשות אשמה, בושה, ניתוק, חוסר עניין, בעיות אמון וקושי כללי לחוות רגשות חיוביים.

דיסוציאציה

זהו מנגנון הגנה נפוץ בטראומה הכרוך בניתוק בין התודעה לאירוע הטראומטי. מצב זה יכול להוביל לפערים בזיכרון לגבי האירוע או לרגעים של תחושת ניתוק מהגוף או תחושה של צפייה חיצונית מהצד על התנהלות החיים.

סומטיזציה

תסמינים פיזיים שמתרחשים ללא סיבה רפואית מובחנת, כגון כאבי ראש עזים עד מיגרנות, או אי נוחות בבטן.

בעיות ביחסים בינאישיים

תסמין זה מתבטא בניהול מערכות יחסים לא יציבות, קושי באינטימיות, שברוב המקרים מלוות בפחדים מנטישה או בסיכון מוגבר לקורבנות חוזרת ונשנית. תסמין זה מופיע בעיקר אצל אנשים שחוו טראומות שהתרחשו בשלבי התפתחות מוקדמים בילדותם.

שימו לב:

היעדר תסמינים אלו אינו מרמז שהאירוע הטראומטי היה חסר משמעות, ואף אינו שולל את הצורך בהתערבות טיפולית. טראומה יכולה להתבטא גם בדאגות אחרות לבריאות הנפש, כגון חרדה ודיכאון, ולכן הטיפול הנכון קריטי להשבת הרווחה הנפשית ואיכות החיים, כפי שנסביר בסעיף הבא.

דרכי טיפול בטראומה

פרופסור גרינהאוס מרכיב תוכנית טיפול אישית וממוקדת לכל מטופל, בהתאם לחומרת הטראומה, התסמינים וההשלכות. הטיפול בקליניקה של פרופסור גרינהאוס כולל שילוב של טיפול בשיחות וטיפול תרופתי. שילוב זה מאפשר לעזור למטופלים רבים. הטיפול התרופתי מותאם לתסמינים של המטופל, שעשויים לכלול דיכאון, חרדה או הפרעות שינה.

פסיכותרפיה ממוקדת טראומה על סוגיה, הינה השיטה הראשונית היעילה ביותר. אחד הטיפולים הפסיכותרפיים המוכרים והנפוץ ביותר בטראומה הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT).

גישה טיפולית זו מתמקדת בשינוי דפוסי חשיבה ואמונות שליליות שהתפתחו כתוצאה מהחוויה הטראומטית. CBT עוזר לאנשים להבין ולנסח מחדש את מחשבותיהם, מה שמוביל לשינוי התגובות לזיכרונות טראומטיים. הארגון הקוגניטיבי המחודש, מסייע לאנשים לאתגר ולשנות אמונות לא מועילות הקשורות לטראומה, כגון רגשות אשמה או חוסר אונים.

טכניקות טיפול קוגניטיבי התנהגותי

גישת טיפול זו כרוכה בטכניקות כמו טיפול בחשיפה והתייחסות לתפיסות שהתפתחו עקב הטראומה. החשיפה מתבססת על התמודדות הדרגתית ושיטתית עם הפחדים והזיכרונות הקשורים לטראומה, בסביבה בטוחה ומבוקרת. תהליך זה עוזר להפחית את כוחם של זיכרונות אלו ואת החרדה הנלווית.

טיפולים יעילים נוספים לטראומה

EMDR (באנגלית Eye Movement Desensitization and Reprocessing) שיטה מקובלת לטיפול בטראומה נפשית המתבססת על איבוד מחדש של הטראומה בעזרת תנועות גלגלי העיניים והרפיה מתלווה.

מיינדפולנס וטכניקות הרפיה הן שיטות טיפול ממוקדות בטראומה שמסייעות להתמודדות עם סימפטומים של חרדה ועוררות יתר.

לחלק מהמטופלים מתאימה תוכנית טיפול תרופתי, במיוחד כאשר קיימים סימפטומים של דיכאון או חרדה חמורה.

ללא קשר לשיטת הטיפול הנבחרת, יש חשיבות עצומה לקבלת הטיפול. עם התמיכה והטיפול הנכונים, אנשים רבים יכולים להתאושש מטראומה ולהחזיר לעצמם תחושת שליטה על חייהם.

הבדלים בין טראומה לפוסט טראומה

טראומה ופוסט טראומה, על אף שהן קשורות באופן הדוק, מתייחסות לשלבים שונים של תגובתו של אדם לאירוע עוצמתי או משנה חיים. טראומה מתייחסת בדרך כלל לתגובה הפסיכולוגית והרגשית המיידית המתרחשת במהלך ומיד לאחר אירוע טראומטי.

בחשיפה לטראומה הראשונית, אנשים עשויים לחוות מגוון של רגשות עזים, כולל הלם, הכחשה, בלבול ופחד עז. תגובת 'הילחם או ברח' הטבעית של הגוף מופעלת, מה שמוביל לתסמינים גופניים כגון קצב לב מוגבר, רעד ונשימה מהירה. ההשפעה של טראומה היא רגשית ופיזיולוגית, שכן הגוף והנפש מנסים להתמודד עם הלחץ המכריע של האירוע.

האם אפשר להחלים מטראומה? התשובה היא כן!

אם אתם מעוניינים לקבל את התמיכה המקצועית, זה הזמן לפנות לפרופסור לאון גרינהאוס, פסיכיאטר מומחה לבריאות הנפש, שיסייע לכם עם תוכנית טיפול מותאמת אישית לחומרת הטראומה שלכם.

תוכנית הטיפול תסייע לכם להשיב את הביטחון העצמי ואת העוצמות הפנימיות שלכם, עם השפעות מתמשכות על תחומי חיים רבים, כך שתוכלו לחיות ללא הצל המאיים והמגביל של הטראומה.

חרדה קיומית

חרדה קיומית

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

חרדה קיומית מאופיינת בתחושות של פאניקה או אימה המופיעות כשאדם מוצף מחשבות חוזרות על המוות, על חוסר המשמעות של החיים או על חוסר המשמעות של קיומו. מחשבות אלו יכולות להתעורר באופן ספונטני או בעקבות גירויים פנימיים מחשבתיים או חיצוניים, העלולים לעורר ביתר שאת את המחשבות על מוות וכתוצאה, תסמיני חרדה.

בין היתר, התחושות שעלולות להתעורר כוללות רגשות מציפים, חוסר תקווה, אי שקט וחוסר אונים, כפי שאנשים רבים הרגישו בשנות הקורונה והיום מרגישים עקב מלחמת חרבות ברזל. בתקופת הקורונה חוסר הודאות בכל הנוגע להשפעות המגפה עוררה חוסר ודאות ודאגת מוות אצל אוכלוסיות רבות בעולם.

עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל פחדים עמוקים אלו התעוררו מחדש. משפטים כמו "אני לא יודע אם אחיה", "אני מת מפחד" או "המדינה תפסיק להתקיים" נשמעים שוב ושוב על ידי צעירים ומבוגרים אחרי ה 7-10-23. דאגה לקרובים המגויסים או לעצמם עקב הטילים שנשלחים מעל שמי המדינה מעוררים מחדש את הפחד הקיומי.

במאמר זה פרופסור לאון גרינהאוס, בוחן את המאפיינים של החרדה הקיומית והשפעתה על מבוגרים וצעירים,איך ניתן להתמודד עם התופעה ולטפל בה, כדי להשיב את השקט הנפשי. בין היתר, אלו הנושאים שנעסוק בהם:

  • מהי חרדה קיומית?
  • הגורמים לחרדה
  • תסמינים נפשיים ותופעות גופניות
  • דרכי התמודדות
  • דרכי טיפול
  • הגישה הטיפולית של פרופסור גרינהאוס.

מהי חרדה קיומית

חרדה קיומית מוגדרת כתחושה כללית של ייסורים, אי שקט רב או ייאוש, הקשורים להכרה של האדם שחווה חרדה במוות הבלתי נמנע. הסובלים מהחרדה עשויים להיות עסוקים בשאלות לגבי משמעות קיומם בעולם ומשמעות חייהם, או שהם עלולים לפתח פחדים עזים ומתישים ממוות, שמונעים מהם לעסוק בפעילויות השגרתיות שלהם ובפעילויות מהנות.

חשוב להבין שהחרדה הקיומית אינה מצב בריאותי נפשי המוגדר כאבחנה פסיכיאטרית ספציפית. היא עלולה להופיע לבדה או כחלק מתסמונת קלינית אחרת.

לאדם הסובל מהפרעת חרדה כללית (GAD) או אדם הנוטה לדיכאון, עלול להיות סיכון גבוה יותר לחוות גם פחד ממוות. התופעה ניתנת לאבחון כשהחרדות מתמשכות ומפריעות לתפקוד היומיומי.

הגורמים לחרדה קיומית

הדאגה העמוקה שנוגעת לשאלות היסוד של החיים ואי הוודאות, משפיעה על ילדים ומבוגרים כאחד, אם כי הגורמים המשפיעים יכולים להשתנות באופן משמעותי בין קבוצות גילאים אלו.

הגורמים שמשפיעים על ילדים

בקרב ילדים, חרדה קיומית נובעת לרוב מהבנתם המתפתחת את העולם ומקומם בו. גורם משמעותי הוא החשיפה לאירועים טראומטיים, כגון אלימות, פיגועי טרור או חוסר יציבות משפחתית. חוויות אלו יכולות לנפץ את תחושת הביטחון של ילדים ולהוביל אותם לעסוק בשאלות על בטיחות ויציבות בעולם.

וזה לא הכול. ילדים רגישים מאוד למצבים הרגשיים של מבוגרים סביבם, כך שאם הורים או מטפלים מפגינים סימנים של מתח, פחד או חוסר ודאות, ילדים עלולים להפנים את הרגשות הללו, מה שעשוי לתרום לחרדות הקיומיות שלהם.

גורם מפתח נוסף לחרדות קיומיות בקרב ילדים הוא השלב ההתפתחותי שבו הם נמצאים. כשהילדים גדלים, הם מתחילים להתמודד עם מושגים כמו תמותה ומשמעות החיים, שיכולים להשפיע באופן שלילי על רווחתם, ללא הדרכה ותמיכה מתאימים. במקרים רבים, החרדות שלהם עלולות להחמיר בשל היעדר ניסיון חיים ומנגנוני התמודדות לעיבוד רגשות ומחשבות מורכבים.

גורמים המשפיעים על מבוגרים

החרדה הקיומית שמבוגרים חווים נובעת ממקורות שונים. הגורם העיקרי הוא המודעות שלהם למוות, לתהליך ההזדקנות, כמו גם חששות לגבי ההשפעה שהם משאירים מאחוריהם.

גורם משמעותי נוסף הוא נטל האחריות, במיוחד בתחומים כמו קריירה, מערכות יחסים והורות. הלחץ להצליח והפחד מכישלון עלולים להוביל מבוגרים להטיל ספק בבחירות החיים שלהם ובנתיב שבו הם נמצאים.

שינויי חיים ומשברים אישיים

מבוגרים עלולים לחוות גם חרדה קיומית בתגובה לנושאים כגון מלחמה, לקיחה בשבי, מפוני בית, מגפה, בידוד, ממשלה שאינה יציבה. כמו כן שינויי חיים כמו גירושין או שינויים חברתיים, העלוים לעורר תחושות של חוסר אונים וחוסר ודאות לגבי העתיד.

משברים אישיים, כמו משבר אמצע החיים או אובדן משמעותי, יכולים לעורר תשאול קיומי אצל מבוגרים. תרחישים אלו עלולים לגרום להם לשנות את חשיבתם על משמעות החיים, מטרות, ערכים ועוד. הללו עלולים להוביל לעיסוק בהתבוננות פנימית עמוקה עם הסקת מסקנות שגויות המחמירים את החרדה הקיומית.

תסמינים נפשיים ותופעות גופניות

לחרדה יומיומית קבועה יש כמה תסמינים: דופק מהיר, הזעה, קוצר נשימה, יובש בפה ועוד. החרדה הקיומית עלולה להתבטא ביותר תסמינים נפשיים או רגשיים מאשר פיזיים. כמה מהתסמינים הנפשיים של חרדה קיומית כוללים:

  • קושי בקבלת החלטות
  • תחושת ייאוש או חרטה
  • תחושה שחיי היומיום הם מאבק בלתי פוסק
  • נסיגה מאנשים או מפעילויות שבעבר גרמו להנאה
  • העדר מוטיבציה
  • הטלת ספק באמונות שבעבר היו חזקות.
  • תרחישים של התקפי פאניקה.

תגובת הגוף לחרדה

חרדה בתגובה לאירועים מפחידים בעולם היא נורמלית ומובנת לחלוטין. היא מתבטאת במצב שבו הגוף נדרך לפעולה כשהמוח מזהה איום. זוהי כוננות למצב קרב, בריחה או קיפאון. למרבה הצער, גם כשאין סכנה פעילה ממשית, די בחדשות מאיימות בטלוויזיה כדי לעורר את התגובה הזו.

במצב של חרדה קיומית, התסמינים הגופניים עלולים להתבטא בדופק מואץ או מתיחות השרירים, רעד הוזעה. הגוף פשוט נכנס למצב של הגנה מפני התקפה פיזית.

חשוב להבחין בהבדלים בין התסמינים הנפשיים לתסמינים הגופניים במצבי חרדה. המוח מצוין בזיהוי איומים אך לא כל כך טוב בלהבחין בין איומים פיזיים לקיומיים. לפיכך חשוב לא להתעלם מהתסמינים, אלא להבין איך להתמודד איתם היטב. שימו לב.

דרכי ההתמודדות עם חרדה קיומית

תחושת חרדה מהקיום, מהמוות ומשמעות החיים יכולה להיות מפחידה וסוחפת. אם אתם סבורים שאתם סובלים מחרדה כפי שהיא מתוארת עד עכשיו במאמר זה, השיטות הבאות יסייעו לכם להתמודד:

ייעוץ פסיכולוגי
אם אינכם מסוגלים להסיח את דעתכם ממצוקה קיומית מכרעת מבלי לחסום אותה לחלוטין, זה הזמן לפנות למטפל מקצועי כדי לקבל את התמיכה הדרושה. הטיפול מציע מקום להתחיל לבחון שאלות קיומיות ולבחון את הדרכים הזמינות שיובילו להשבת תחושות הרוגע, הנוחות והרווחה.

להיות נוכח. תרגול מיינדפולנס
מיינדפולנס פירושו התרגול של "להיות נוכח" באופן מלא ברגע הנוכחי. זה מכיוון שלא ניתן לשנות את העבר ואין אפשרות לחזות את העתיד. ההתמקדות ברגע ההווה יכולה לעזור להקל תחושות חרדה לגבי העתיד, כמו גם להפחית מתח.
זוהי שיטת הפחתת מתחים שכוללת מדיטציה ויוגה ומסייעת לאנשים להישאר נוכחים ברגע ההווה, עד להפחתת רמות החרדה הכלליות וקידום תחושת השקט הנפשי.

זיהוי מקורות השמחה והמשמעות בחיים
כשאתם מוצפים ברגשות חרדה או בשאלות גדולות של הקיום, כדאי להתמקד במה שמספק לכם שמחה ותחושות משמעות וממלא אתכם ברגשות חיוביים או תחושות הכרת תודה. היזכרו ברגעים חיוביים ומכוננים בחייכם.

אתם יכולים למשל, לצאת לטיול, לעשות הליכה, לשחק עם חיית המחמד שלכם, לבשל ארוחה טעימה, לשקוע בקריאת ספר טוב, או להרגיש את קרני השמש על הפנים, כשהמטרה המשותפת לכל הפעילויות האלו היא התענגות על חוויות טובות, שיפור הבריאות, התמודדות עם מצוקות ויכולת בנייה של מערכות יחסים איתנות.

אם שיטות הטיפול העצמי האלו אינן מסייעות להקלת תחושת החרדה, חשוב וצריך לפנות לטיפול מקצועי, שבו עוסק הפרק הבא.

דרכי טיפול בחרדה קיומית

אם החרדה הקיומית שלכם מחלישה אתכם, גורמת לכם למצוקה משמעותית או משפיעה לרעה על מערכות היחסים או התפקוד היומיומי שלכם, חשוב לפנות לעזרה מקצועית של מטפל מומחה שיספק לכם מרחב בטוח שאינו שיפוטי שבו תוכלו לבטא את רגשות החרדה שלכם בפתיחות.

חשוב להקפיד על מפגשי טיפול עם איש מקצוע מומחה בתחום, גם אם הבחירה תהיה בטיפול מקוון שמאפשר גישת טיפול נגישה יותר. אלו השיטות הזמינות הנפוצות לטיפול מקצועי בחרדה קיומית:

טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT). מסייע בשינוי החשיבה על הנושאים שגורמים לכם לחרדות.

טיפול תמיכתי. מתמקד בסיוע לאנשים למצוא משמעות ומטרה בחיים, עם הובלת המטופל לבחינת ערכים, אמונות ובחירות.

טיפול תרופתי. בחלק מהמקרים, במיוחד כאשר חרדה משפיעה באופן משמעותי על התפקוד היומיומי, תרופות במרשם של פסיכיאטר יכולות להועיל כחלק מתוכנית טיפול מקיפה. פרופסור גרינהאוס מתאים בקליניקה שלו את הטיפול המתאים לכל מטופל, כדי להשיג את התוצאות הטובות ביותר, כפי שנרחיב בפרק הבא.

הגישה הטיפולית של פרופסור גרינהאוס לחרדה קיומית

קיימת קשת רחבה של התערבויות פסיכולוגיות מוצלחות להפרעות חרדה ולטיפול בחרדה קיומית, עם גישות שונות כמו:

בקליניקה של פרופסור גרינהאוס, במהלך פגישת היעוץ הראשונה תתבצע הערכה של חומרת הפרעת החרדה הקיומית של המטופל, ותורכב לו תוכנית טיפול מקיפה ואישית. הליווי הינו עד להשגת התוצאות של איכות חיים ורווחה נפשית מחודשת. קיימת עדות רחבה של מקרים רבים וחשובים של מטופלים שפרופסור גרינהאוס עזר להם עם התמודדותם בקשת מצבי החרדה.

דוגמאות לטיפולים בחרדה שהוביל לשינוי משמעותי

"במשך שנים רבות, הבן שלי נאבק עם חרדות אשר השפיעו קשות על יכולתו לנהל חיים נורמליים וגרמו למצוקה משמעותית לו ולמשפחתנו. למרות קבלת טיפול מרופאים ופסיכולוגים מהשורה הראשונה, מצבו נותר מאתגר.

מצבנו השתנה באופן דרמטי כשהתחלנו להתייעץ עם פרופסור לאון גרינהאוס. תחת השגחתו, הבן שלי התחיל טיפול שכלל תרופות וטיפול מגנטי שהובילו לשיפור מדהים בבריאותו הנפשית.

פרופסור גרינהאוס הוא לא רק איש מקצוע רפואי יוצא דופן; הוא גם קשוב להפליא ומסור למטופלים שלו. הגישה שלו לטיפול חמה ואמפטית כאחד."

התמודדות עם חרדה ודיכאון כרוני

"פרופסור גרינהאוס עזר לי להתמודד עם דיכאון כרוני וחרדה. בהתחשב באופי המצב שלי, שלא ניתן לרפא אותו לחלוטין, ההתמקדות הייתה בהפחתת הסבל שלי, והוא מייצג את התכונות האידיאליות שכולנו מייחלים להן אצל רופא.

הגישה של פרופסור גרינהאוס משלבת חמלה ואמפתיה, עם דגש על ההיבטים החיוביים של החיים. זאת כדי לספק תמיכה רגשית. לצד המומחיות המקצועית שלו הוא מתעדכן בהתפתחויות האחרונות בתרופות ובטיפולים שיכולים להציע הקלה לחולים כמוני.

פרופסור גרינהאוס ממציא באופן עקבי אסטרטגיות חדשניות כדי להקל על אי הנוחות שלי ולהאריך את תקופות הרווחה בתוך המאבק המתמשך במחלה שלי. אני אסיר תודה להפליא להיות תחת השגחתו ומאמין שלכל מטופל מגיע רופא מסור ומסוגל כמוהו."

סיכום

חרדה קיומית מתרחשת כשמבוגרים או צעירים עוסקים באופן מוגבר או מוגזם במחשבות על מוות ובחרדות מהבלתי נמנע, שעלולות להביא אתן דאגות לגבי משמעות החיים ומקומו של האדם בעולם.

אם חששות קיומיים מכל סוג שהוא מפריעים למערכות היחסים שלכם, לרווחתכם או לתפקוד היומיומי שלכם, זה הזמן ליצור קשר עם פרופסור גרינהאוס, כדי לאבחן את החרדה ולהרכיב תוכנית טיפול מקיפה ומדויקת שתותאם במיוחד לכם, כך שתוכלו לשוב וליהנות מהחיים במלואם.

פחד ממוות ודרכי התמודדות עם חרדת מוות

פחד ממוות ודרכי התמודדות עם חרדת מוות

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

כדי להבין את המושג פחד ממוות, חשוב להבין תחילה שרמות קטנות של חרדה לגבי המוות נחשבות לנורמליות לחלוטין כחלק מההוויה האנושית. יש אנשים שאצלם החשיבה על המוות או על תהליך המוות עלולה לגרום לחרדות ופחדים עזים, והם זקוקים לטיפולים מקצועיים כדי להתגבר על החרדה שלהם.

במאמר זה נעסוק בהרחבה בנושאים הנוגעים לפחדים ממוות, נדבר על התסמינים, שיטות ההתמודדות והטיפולים המקצועיים, המחקרים בתחום, לצד הצגת שיטות הטיפול הזמינות בקליניקה של פרופסור גרינהאוס, מומחה בינלאומי לפסיכיאטריה מתקדמת. בין היתר אלו הנושאים שנעסוק בהם:

  • משמעות של פחד מוות
  • התפתחות חרדת מוות אצל מבוגרים לעומת ילדים
  • תסמיני חרדת מוות
  • גישות של חוקרים מובילים בתחום
  • מה גורם לפחד ממוות?
  • דרכי טיפול שכיחות
  • הגישה הטיפולית של פרופסור גרינהאוס לחרדת מוות.

משמעות פחד מוות

בשפה היוונית, המילה 'תנאטוס' מתייחסת למוות והמילה 'פובוס' פירושה פחד, כך שהמונח תנאטופוביה פירושו פחד ממוות. פחד זה עלול להתעורר במקרים בהם אנשים חווים חרדה ופחד קיצוניים כאשר הם חושבים על המוות של עצמם, ובנוסף:

  • פרידה מאדם אהוב בעקבות מותו
  • קושי בהתמודדות עם אובדן
  • מחשבות של אדם שחרד לגבי המוות, שנוגעות למה שיקרה ליקיריו לאחר מותו.

כאשר פחדים כאלה הופכים עוצמתיים ומפריעים לחיי היומיום, לפעילויות ולתפקוד שוטף, התופעה מצריכה טיפול מקצועי.

התפתחות חרדת מוות אצל מבוגרים לעומת ילדים

בסביבות גיל ארבע או חמש, ולפעמים מוקדם יותר, ילדים רבים מתחילים להתעניין במוות ולשאול עליו, וסקרנות זו יכולה לעורר חוויות שונות, לא רק ממוות של מישהו מוכר להם. אפילו אירועים כמו צעצוע שבור, פרחים גוססים או מוות של חית מחמד. אלה עשויים לעורר אצלם מחשבות על המוות ועל משמעותו.

כל ילד מפתח את המשמעות האישית שלו למוות בהתאם לאופי שלו ולחוויות חייו, בתהליך איטי והדרגתי שנמשך כמה שנים. בהדרגה ובהתאם לשלב ההתפתחותי הילד מבין יותר מסיפורים ושיחות עם מבוגרים, על טבעו של המוות. ילדים יוצרים ראייה מציאותית למדי לגבי מוות בסביבות גיל 10.

אבחון פחד מוות אצל מבוגרים

מטבע הדברים, אבחון פחד ממוות בקרב מבוגרים מתבצע בצורה שונה, בעיקר מכיוון שמבוגרים יודעים לבטא את רגשותיהם וחששותיהם. אלו הכלים המשמשים איש מקצוע בתחום בריאות הנפש לאבחון הפחד ממוות אצל מבוגרים:

ראיונות קליניים. ראיונות עומק של מומחה לבריאות הנפש יכולים לחשוף פחדים וחרדות הקשורים למוות. ראיונות אלו הם מילוליים ואינטרוספקטיביים יותר בהשוואה לאלו המשמשים עם ילדים.

כלי הערכה סטנדרטיים. מכשירים כמו סולם הפחד מהמוות של קולט-לסטר או סולם חרדת המוות (DAS) נמצאים בשימוש נפוץ.

הערכות פסיכולוגיות. אלו עשויות לכלול הערכות של בריאות הנפש הכללית, חיפוש אחר סימנים של חרדה, דיכאון או הפרעות בריאות נפשיות אחרות שעלולות לתרום לפחד ממוות.

שאלוני דיווח עצמי. מבוגרים מסוגלים יותר להתבוננות פנימית ולדיווח עצמי, ולכן שאלונים יכולים להיות יעילים.

התבוננות בהתנהגות. למרות שתקשורת ישירה יותר אפשרית עם מבוגרים, צפייה בשינויים בהתנהגות, בדפוסי הימנעות ובשינויים באורח החיים עדיין יכולה לספק מידע רב ערך.

בשני המקרים, הגישה לאבחון היא רב-צדדית, תוך התחשבות בשלב ההתפתחותי של הפרט, ביכולות התקשורת ובביטוי פחדיו. הכלים והשיטות הספציפיים המשמשים לאבחון עשויים להשתנות בהתאם לגילו, הרקע התרבותי והנסיבות הספציפיות של האדם.

התפתחות פחד ממוות בקרב מבוגרים

בקרב מבוגרים, הפחד ממוות יכול להתבטא בחרדה מפני התמותה של האדם עצמו או מוות של אנשים אהובים, ובמקרים רבים מוביל להימנעות ממצבים הנתפסים כמסוכנים. הימנעות זו יכולה להשפיע באופן משמעותי על התפקוד היומיומי ועל איכות החיים. לדוגמה, אנשים עשויים להימנע מפעילויות כמו טיסה או נהיגה בגלל הפחד שלהם.

אבחון וטיפול בפחד ממוות, או בתנאטופוביה, דורשים מומחיות של איש מקצוע בתחום בריאות הנפש, שיקבע את חומרת הפחד ויתאים טיפול לפי גורמים שונים, כמו משך המצב (האם חלפה יותר מחצי שנה או פחות) ורמת ההשפעה על התפקוד ואיכות החיים. כדי לאבחן את החרדה, יש להבין את התסמינים, כפי שהם מוצגים בפרק הבא.

תסמיני חרדת מוות

חרדת מוות אינה מסווגת בעולם הרפואה כמצב מובהק, אך ניתן לסווג אותה כפוביה ספציפית, כפי שהיא מוגדרת במדריך האבחוני והסטטיסטי להפרעות נפשיות (DSM-5), שקובע שפוביה היא הפרעת חרדה הקשורה לאובייקט או למצב ספציפי.

הפחד מהמוות נחשב לפוביה אם מתקיימים אחד או יותר מהתנאים הבאים: החרדה מתעוררת כמעט בכל פעם שאדם חושב על מוות; הפחדים נפרשים על פני פרק זמן של למעלה מחצי שנה; החרדה מפריעה לתפקוד בחיי היומיום או פוגעת במערכות יחסים.

תסמינים עיקריים לפחד ממוות הם:

  • פחד או חרדה מיידיים שמתרחשים עם המחשבה על מוות או על תהליך המוות.
  • התקפי חרדה שעלולים לגרום לסחרחורת, גלי חום, הזעה וקצב לב מוגבר או לא סדיר.
  • הימנעות ממצבים שבהם ייתכן שיהיה צורך לחשוב על מוות.
  • תחושת בחילה או כאבי בטן עם המחשבה על מוות.
  • תחושות כלליות של דיכאון או חרדה.
  • צורך מוגבר להתפנות.
  • קשיי נשימה.
  • תשישות וקשיי שינה.
  • לחץ בראש.
  • חולשה בשרירים.
  • רעד.
  • הזעה מוגברת.
  • חשיבה יומיומית על מוות.
  • תחושת גל של חרדה בכל פעם שמישהו מזכיר את המוות.

מאיפה מגיעות המחשבות על מוות?

יש הרבה סיבות שמובילות אנשים לחשוב על מוות באופן תכוף או מוגזם, והבנת הסיבות היא כבר מחצית הדרך להפסיק אותן. הנה כמה דוגמאות למצבים שגורמות לאנשים לחשוב באופן כמעט יומיומי על מוות:

תחושת דיכאון:

סימפטום שכיח בקרב אנשים עם דיכאון הוא חשיבה על מוות, ותסמין זה עשוי להתבטא בקיבעון מחשבתי על התרחישים הנוראים בעולם, איך הכול יסתיים, או מהי מטרת החיים. במצב של דיכאון קל מאוד להתעכב על מחשבות שליליות.

מחשבות אובססיביות או חודרניות:

מחשבות אובססיביות על מוות יכולות לנבוע מחרדה וגם מדיכאון, ועשויות לכלול דאגה הנוגעת למוות של האדם עצמו או של אדם אהוב עליו.

תקופת אבל:

הסקרנות הטבעית לגבי המוות הופכת להיות אישית יותר במצב של אבל על מות בן משפחה, חבר או חיית מחמד. כשמישהו קרוב ואהוב נפטר, טבעי לחשוב על משמעות המוות ומה יקרה לנו כשנמות.

השלכות התסמינים על איכות החיים

פחד ממוות עלול להוביל אנשים להיות מבודדים ולהימנע ממגע עם בני משפחה וחברים למשך פרקי זמן ממושכים. התסמינים עשויים להופיע ולחלוף במהלך החיים, ואדם שסובל מחרדת מוות קלה, עלול לחוות חרדה מוגברת כאשר הוא חושב על מותו שלו או על מותו של אדם אהוב, כגון כאשר הוא או בן משפחה אהוב חולים במחלה קשה.

במקרים בהם חרדת המוות נוגעת לחרדה אחרת או למצב דיכאון אחר, אדם עלול לחוות גם תסמינים ספציפיים הקשורים למצבים הבסיסיים, אבל על הנושא הזה נרחיב בהמשך.

הגישות של חוקרים מובילים בתחום

פחד ממוות הוא נושא שהעסיק פסיכולוגים וחוקרים במשך שנים רבות. חוקרים שונים הציעו תיאוריות וגישות שונות כדי להבין ולהסביר את הפחד הזה, וחלק זה של המאמר מציג שתי גישות בולטות של חוקרים מובילים:

הגישה הפסיכואנליטית של זיגמונד פרויד:

פרויד, אבי הפסיכואנליזה, הציע שהפחד מהמוות לא מודע וקשור להפסקת הקיום. הוא האמין שהפחד הזה מושרש בפחד היצרי מהשמדה. פרויד טען שהפחד מהמוות קשור לדחף המוות (ת'אנטוס), שאותו הוא תיאר כמשיכה אינסטינקטיבית לעבר הרס, תוקפנות, ובסופו של דבר, מוות, שמתנגד ליצר החיים (ארוס).

נקודת המבט האקזיסטנציאליסטית של אירווין ד' יאלום:

יאלום, פסיכיאטר קיומי, ראה את הפחד מהמוות כדאגה בסיסית של הקיום האנושי. הוא הציע שהפחד הזה הוא חלק אינהרנטי מהקיום האנושי, הנובע מהרצון הטבעי להמשך הקיום ומהמודעות לתמותה.

גישתו של יאלום מדגישה את חשיבות ההשלמה עם הבלתי נמנע של המוות כדרך לחיות חיים אותנטיים ומשמעותיים יותר. הוא דן בארבע דאגות אולטימטיביות של הקיום: מוות, חופש, בידוד וחוסר משמעות, כאשר פחד ממוות הוא נושא מרכזי, ועשוי לנבוע מגורמים שונים עליהם נדבר בהמשך.

מה גורם לפחד ממוות?

חוויות פרטניות או אירועי חיים עשויים לגרום להתעוררות פחד ממוות, כמו למשל:

  • חוויה טראומטית הקשורה למוות, שעשויה להתפתח מטראומה אישית או מחוויות של כמעט מוות, או שמיעת מישהו שמדבר על החוויות הטראומטיות שלו.
  • אובדן של הורה או אדם אהוב.
  • עדות למוות של אדם שנפטר בייסורים או בכאבים קשים.
  • אמונה דתית חרדית מלמדת אנשים שצפויים להם עונשים חמורים לאחר המוות הקשורים באופן שבה הם חיו את חייהם.
  • אנשים בגיל השלישי שמתחילים לחוות מוות של בני משפחה או חברים קרובים, עשויים להתחיל לפתח חרדת מוות.
  • אנשים שסובלים ממחלות כרוניות כמו סרטן או מחלת ריאות חסימתית כרונית מתקדמת, נוטים יותר לפתח את הפחד ממוות, במיוחד אם המחלה שלהם חשוכת מרפא.
  • מגפות כמו מגפת הקורונה עשויים להעצים את הפחד של אדם ממוות.

דרכי טיפול שכיחות בחרדת מוות

פסיכותרפיה היא אבן היסוד של הטיפול בחרדת מוות, ולפעמים הטיפול הפסיכולוגי ישלב גם טיפול תרופתי לתסמינים של החרדה. פרק זה של המאמר דן בשיטות הנפוצות לטיפול בפחד ממוות:

פסיכותרפיה:

טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) הוא הטיפול היעיל ביותר לחרדת מוות, שמתמקד בזיהוי התנהגויות, מחשבות ורגשות לגבי מוות, ובהתאם לממצאים, ננקטים צעדים לשינוי דפוסי חשיבה שליליים.

טיפול בחשיפה:

זהו סוג מסוים של CBT המטפל בהצלחה בפוביות, וברוב המקרים זוהי שיטת הטיפול המועדפת לטיפול בפוביות ספציפיות. שיטה זו מתבצעת באמצעות חשיפה הדרגתית למושא הפחד תוך כדי עבודה דרך תסמיני החרדה עם דיבור עצמי חיובי וטכניקות הרפיה.

הטיפול נפרש על פני מספר מפגשים של כשעתיים וניתן לבצעו אחד על אחד או במפגשים קבוצתיים במקרים ספציפיים.

טיפול תרופתי:

גישה זו פחות נפוצה לטיפול בפוביות אך עשויה להיות שימושית בהפחתת תסמיני חרדה שעלולים להשפיע לרעה על חייו של אדם. בהתאם לחומרת התסמינים והשלכותיהם על החיים, מומחה לבריאות הנפש יקבע טיפול תרופתי עם השגחה, בשילוב עם טיפול פסיכותרפי.

גישה טיפולית לחרדת מוות של פרופסור גרינהאוס

הפרעות חרדה הן נפוצות, אך אנשים רבים אינם מחפשים טיפול פסיכולוגי או תרופתי, אלא סובלים את הסימפטומים לבד וחבל, כי הטיפולים יעילים וזמינים. גישת הטיפול הנבחרת של פרופסור גרינהאוס במטופל משתנה בהתאם לסוג הפרעת החרדה והשפעתה על חיי היומיום ורווחתו. מטופלים עם תסמינים נלווים של דיכאון יטופלו בהתאם.

כמו רוב מצבי בריאות הנפש, שילוב של טיפולים פסיכולוגיים ורגשיים לצד טיפול תרופתי מומלץ לרוב לטיפול בהפרעות חרדה.

קיימת קשת רחבה של טיפולים פסיכולוגיים יעילים להפרעות חרדת מוות, עם טיפול קוגניטיבי התנהגותי, טכניקות הרפיה ודמיון מודרך, פרקטיקות מיינדפולנס וטיפולים פסיכודינאמיים פרוידיאניים.

סיכום

תאנטופוביה היא פחד עז ממוות או מתהליך המוות. למרות שזה טבעי להרגיש חרדה מהמוות מעת לעת, חרדת מוות היא הפרעת חרדה שיכולה לשבש כל היבט בחיים. לפיכך חשוב להתייעץ עם מומחה בתחום על הפחדים שמעסיקים אתכם.

בקליניקה של פרופסור לאון גרינהאוס, מומחה לפסיכיאטריה עם ניסיון של למעלה מחמישה עשורים, תוכלו למצוא, בהדרכה, הכוונה וייעוץ מקצועי, את השיטות הבריאות להתגבר על מצב זה ולשוב וליהנות מחיים במלואם.

סטרס - הבנת הסיבות והתמודדות ללחץ נפשי

סטרס - הבנת הסיבות והתמודדות ללחץ נפשי

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

לחץ נפשי שנקרא גם סטרס, נוצר כתוצאה ממתח נפשי ורגשי שמתעורר בנסיבות או במצבים מאתגרים, כמו למשל בעיות בריאותיות, מורכבות במערכות היחסים, לחצים כלכליים, מצב של מלחמה, או כל מצב מאתגר אחר, שמהווה איום אמיתי או נתפס, ומשפיע באופן שלילי על הרווחה הנפשית.

לחץ יכול להיות גם מניע, ויש מקרים שבהם הוא חיוני להישרדות, במנגנון של הגוף שנקרא 'הילחם או ברח'. המנגנון הזה מנחה אדם ששרוי בלחץ, איך להגיב לסכנה. אבל כאשר מתרחשים יותר מדי גורמי סטרס בו זמנית, הבריאות הנפשית והגופנית עלולה להתערער, ובמצבים אלו הלחץ מזיק.

במאמר זה נסביר:

  • מהו סטרס
  • מהם הגורמים ללחץ נפשי
  • מהם התסמינים וההשפעות הגופניות
  • נדבר קצת על הקשר בין לחץ וחרדה
  • נסביר איך לטפל בלחץ נפשי
  • ונבין אם סטרס עלול לגרום למחלות.

מהו סטרס

במצבים בהם אנשים מתמודדים עם איומים או מצבים מאתגרים, הם חווים תגובות גופניות חלקיות, כלומר, הגוף מפעיל משאבים שעוזרים להם להתמודד עם האתגר או להגיע למקום מבטחים מהר ככל האפשר.

לחץ נפשי משפיע על כמה מערכות בגוף, כולל חילוף החומרים, הזיכרון והמערכת החיסונית, ובעוד שרמה מתונה של לחץ חיובי מסייעת בשיפור התפקוד, לחץ חמור וממושך עלול להוביל לבעיות בריאות ארוכות טווח ולהחמיר מצבים קיימים, ולכן כדי להבין איך להתמודד, לטפל ולמנוע סטרס, חשוב להבין מהם הגורמים שעלולים לעורר אותו.

מהם הגורמים ללחץ נפשי?

תרחישים רבים עלולים להוביל ללחץ נפשי, כמו מלחמת חרבות ברזל, שמשפיעה על כל האוכלוסייה באופן של נדודי שינה, אכילה רגשית, או לחץ נפשי שקשה להירגע ממנו. במצבים אחרים, הלחץ עלול להתרחש כתוצאה מאירוע משמעותי בחיים, כמו למשל:

  • פציעה חמורה או מחלה קשה.
  • הריון והורות חדשה.
  • פרידה זוגית או גרושין
  • תכנון אירועים מורכבים.
  • אי פוריות.
  • מעבר מגורים
  • מערכות יחסים קשות עם הורים, בני משפחה אחרים או חברים.
  • טיפול סיעודי בבן משפחה.
  • שכול או מוות של אדם אהוב.
  • תחומי אחריות מכבידים.
  • בעיות פשיעה, מעצר או הליכים משפטיים.
  • שינוי משמעותי בחיים.
  • מצבי אפליה, שנאה או התעללות.
  • התחושה של חוסר יכולת לשלוט על המצב או על התוצאה שלו.
  • מצבי מלחמה כמו מלחמת חרבות ברזל, שהכניסה אנשים רבים ללחץ נפשי חמור, הפחד מפני חדירת מחבלים לבית או פגיעה ישירה של טילי החמאס או חיזבאללה.

כדי להתמודד היטב עם המצב, חשוב לדעת איך לזהות את התסמינים, מה שמוביל אותנו לפרק הבא במאמר.

התסמינים של סטרס וההשפעות הגופניות והנפשיות

כל אדם חווה מצבי סטרס או לחץ נפשי באופנים שונים, אבל ההשפעות הגופניות, הנפשיות או ההתנהגותיות הן:

השפעות גופניות

  • הזעה מוגברת
  • כאבי גב או לחץ בחזה
  • תסמונת המעי הרגיז (IBS)
  • התכווצויות שרירים
  • התעלפות
  • כאבי ראש
  • עוויתות עצבניות שאינן רצוניות
  • תחושת דקירות באזורים שונים בגוף.

השפעות נפשיות

ההשפעות הנפשיות או הרגשיות של סטרס עשויות להתבטא בתסמינים הבאים:

  • כעס
  • בעיות ריכוז
  • עייפות או תחושת שחיקה
  • תחושת חוסר ביטחון
  • שכחה
  • נרגנות
  • כסיסת ציפורניים
  • מריטת שיער
  • חוסר שקט
  • עצב.

השפעות התנהגותיות

התנהגויות שליליות שנובעות מלחץ מתבטאות ברוב המקרים בתסמינים הבאים:

  • אכילה רגשית – תשוקה למזונות עתירי שומן או פחמימות, אכילה מוגברת או הימנעות מאכילה.
  • התפרצויות זעם פתאומיות.
  • שימוש מוגבר בסמים או באלכוהול.
  • עישון מוגבר.
  • הימנעות ממגעים חברתיים.
  • בכי תכוף.
  • בעיות ביחסים.

השפעת סטרס כרוני בקרב ילדים

סטרס כרוני בקרב ילדים נקשר לאירועי חיים ממושכים וטראומטיים המתרחשים במשך תקופה ממושכת בחייו של הילד ללא הגנת מבוגר. דוגמאות ללחץ נפשי כרוני עשויות לכלול התעללות (פיזית, מינית, רגשית); הזנחה (פיזית או רגשית) וחוסר תפקוד ביתי (מחלת נפש של הורים או אלימות במשפחה).

בתגובה לחשיפה ממושכת זו לאירועים מלחיצים, גוף הילד מייצר תגובת לחץ חמורה הנמשכת לאורך זמן.

השפעת סטרס כרוני בקרב מבוגרים

מתח כרוני עלול להשפיע על המוח ועל המערכת החיסונית. הרשתות העצביות של המוח, במיוחד בקליפת המוח הקדם-מצחית (PFC), יכולות להתכווץ, כפי שניתן לראות בהדמיה מוחית, וכאשר מצב זה מתרחש, הוא עלול להוביל להפרעות קוגניטיביות, רגשיות והתנהגותיות.

במצבי לחץ נפשי, המערכת החיסונית מקבלת את האות להגיב, ועם הזמן, כאשר הלחץ הוא כרוני, המערכת החיסונית עלולה לקבל גירוי יתר, מה שעלול להוביל להתפתחות של מחלות ובעיות בריאות, שנדבר עליהן בהמשך. בינתיים בואו נבין רגע את הקשר בין לחץ נפשי לחרדה.

הקשר בין לחץ וחרדה

אנשים רבים סבורים בטעות שלחץ וחרדה הם אותו הדבר, אבל האמת היא שלמרות שיש קשר חזק בין שני המצבים, הרגשות החזקים המתעוררים הם שונים.

לחץ נפשי הוא תגובה טבעית למצב מאתגר או מאיים. שינויים בכימיה של המוח גורמים ללב לשאוב מהר יותר. כפות הידיים שלנו מתחילות להזיע במהלך ההכנה לפעולה, עם תחושת עצבנות, כעס ותסכול. מצד שני, חשוב להבין שללחץ יכולה להיות גם השפעה חיובית שמובילה אדם להתמודד עם האתגר שניצב מולו.

חרדה היא תגובה ללחץ, והיא מתרחשת כשאנשים לא חושבים שהם יכולים להתמודד עם האתגר שמפעיל עליהם לחץ. חוסר השליטה הזה מוביל לתחושות דאגה ופחד. ברוב המקרים, לחץ הוא זמני, אבל כשאנשים חווים את התסמינים במשך פרק זמן ממושך, יתכן שהם סובלים מלחץ כרוני, שעלול להוביל לחרדה כרונית.

איך לטפל בסטרס?

כשהסטרס הופך לכרוני, והאמת היא שגם אם הוא נקודתי ומשבש את הפעילות היומיומית ואת היכולת ליהנות מהחיים, חשוב לקבל את הטיפול המתאים, ובפרק זה נתייחס לכל אחת מהשיטות הזמינות להרגעת לחץ נפשי:

  • טיפול תרופתי
  • טיפול פסיכולוגי
  • טיפול פסיכואנליטי
  • טיפול קוגניטיבי התנהגותי
  • טיפולים משלימים ואלטרנטיביים
  • גישת הטיפול בקליניקה של פרופסור גרינהאוס.

טיפול תרופתי

יש תרופות שמסייעות בהפחתה או התמודדות עם חלק מהתסמינים של סטרס, כמו למשל כדורי שינה במצבים של קשיי שינה, או תרופות הרגעה קלות; תרופות נוגדות דיכאון למצבי דיכאון או חרדה לצד לחץ נפשי; או תרופות לטיפול בתסמינים גופניים של לחץ כמו תסמונת המעי הרגיז או לחץ דם גבוה.

טיפול פסיכולוגי ללחץ נפשי

במקרים בהם הלחץ מוביל לשימוש בסמים או אלכוהול, לתסמינים פיזיים כמו כאבים, או למחלות כרוניות, לחוסר הנאה או רגיעה, להשפעה שלילית על תחושת הרווחה, פגישה עם איש מומחה מקצועי בתחום בריאות הנפש יסייע להתמודדות. הטיפול יבנה תוכנית טיפול המותאמת אישית, להפחתת התסמינים ופתרון הבעיות הגורמות ללחץ.

הטיפול מסייע בהתמודדות עם לחץ נפשי שמתרחש כתוצאה מאירועי חיים כמו מלחמה, אובדן, גירושין או אבחנה רפואית משנה חיים, או כל מצב אחר שמוביל לסטרס. הטיפול מסייע בהתמודדות עם דאגות אלו ועם השפעות אחרות שעשויות להתעורר ולהשפיע על מישורי חיים נוספים.

טיפול פסיכואנליטי להקלת תסמיני סטרס

מפגשים עם פסיכואנליטיקאי מוסמך מסייעים במשיכת תשומת לב הדרגתית לקשר בין המודע לתת מודע ולקשר שבין אירועי ילדות והקשיים האדם חווה עכשיו. ככל שמתקבל יותר ידע על שני התחומים האלו, ניתן לחוות שינויים חיוביים בהיבטים כמו:

טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT)

זהו סוג של טיפול בדיבור שמתמקד באיתור מחשבות מטרידות והקשר שבין מחשבות אלו והסימפטומים שיש לאדם. בעזרת טיפול קוגניטיבי התנהגותי אפשר למנוע בעיות התנהגותיות ונפשיות הנגרמות כתוצאה מהחשיבה והאמונה השליליות. למשל חרדה, דמוי עצמי נמוך. גישה זו נחשבת לאחד מסוגי הטיפולים הנפוצים ביותר הזמינים, מכיוון שהטיפול מתמקד בקשר בין דפוסי מחשבה שגויים, תפיסות שליליות והתנהגויות שליליות.

במהלך הטיפול, ובהכוונה וייעוץ של איש מקצוע מומחה בתחום, ניתן לזהות את גורמי הלחץ, וללמוד רכישת תגובות בריאות יותר על מנת להפחית את השפעת הגירויים שמעוררים סטרס. הטיפול מתאים לטווח הקצר או הארוך, הטיפול מסייע להתמודד עם אירועים טראומטיים וגורמים אחרים ללחץ נפשי חמור.

טיפולים משלימים ואלטרנטיביים

יש טיפולים משלימים ואלטרנטיביים יעילים לטיפול בתסמיני לחץ נפשי, כמו למשל:

דיקור סיני

שיטה עתיקה מהרפואה הסינית שמתבצעת באמצעות החדרת מחטים זעירות לאזורים ייעודיים בגוף, על מנת לעורר את מערכת החיסון ומערכת העצבים.
במהלך הטיפול מטפל מוסמך לטיפולי דיקור מחדיר מחטים דקות לעור בנקודות ספציפיות בגוף. הטיפול אינו כואב, והוא מיועד להרגעת תסמינים נפשיים של סטרס, ולתמיכה בטיפולים קונבנציונליים.

מיינדפולנס (מודעות)

שיטה מדיטטיבית שמתבטאת בלמידת האופן בו ניתן לתת את הדעת על המתרחש סביב, במקום להישאב למחשבות ולדאגות. הבסיס לשיטה זו טמון ברעיון שלא ניתן לשנות את העבר, שהעתיד אינו ידוע, כך שמה שנשאר זה ההווה, ולכן יש להתמקד ברגע ההווה. זאת לפתיחת המודעות, הכרה והתרה של מבני תודעה המייצרים סבל, איך ליישם גישות בודהיסטיות וגישות רוחניות אחרות בחיים האישיים והמקצועיים.

גישת הטיפול של פרופסור גרינהאוס

פרופסור גרינהאוס נוקט בגישה מקיפה לטיפול במתח, המתחילה באבחון קפדני ומקצועי כדי לאתר את הסיבות הבסיסיות לסטרס, שמשפיעות על אנשים רבים שלמרבה הצער, עשויים להמשיך לסבול בשקט מבלי לחפש התערבות פסיכולוגית או תרופתית.

אסטרטגיית הטיפול המותאמת לכל מטופל תלויה בגורמים ללחץ שאיתו הוא מתמודד, במיוחד כשהפגיעה משפיעה על התפקוד היומיומי ואיכות החיים. זאת כדי למנוע את החמרת המצב והתפתחות הפרעת דיכאון במקביל.

בהתאם לשיטות העבודה המומלצות בטיפול פסיכיאטרי, הטיפולים המותאמים מבוססים ברוב המקרים על שילוב של התערבויות פסיכותרפויטיות ותרופתיות.

מגוון הטיפולים הפסיכולוגיים היעילים להפרעות חרדה הוא רחב טווח, וכולל גישות כמו טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), טכניקות הרפיה, דמיון מודרך, מיינדפולנס ואפילו טיפולים המושרשים בפסיכודינמיקה הפרוידיאנית.

מחלות או סיבוכים שעלולים להיווצר כתוצאה מלחץ נפשי

במקרים בהם הלחץ הופך לכרוני, או נמשך זמן רב ללא טיפול מתאים, הוא עלול להוביל למחלות או לסיבוכים שכוללים:

  • חרדה
  • דיכאון
  • מחלת לב
  • לחץ דם גבוה
  • סוכרת
  • השמנת יתר
  • היחלשות המערכת החיסונית
  • הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD)
  • קשיי שינה
  • בעיות בטן או הפרעות במערכת העיכול
  • גירויי עור
  • זיהומים בדרכי הנשימה.
  • אימפוטנציה או אובדן החשק המיני.

אין סיבה, והאמת היא שגם לא מומלץ להתמודד לבד עם מצבי לחץ נפשי. זאת מכיוון שהטיפולים זמינים, יעילים, ומונעים החרפה וסיבוכים למצבים גופניים ונפשיים אחרים. אם מצאתם את עצמכם מתמודדים או חווים כל אחד מהמצבים המתוארים במאמר זה, חשוב לפנות לטיפול מקצועי.

בשורה התחתונה, לא מתמודדים לבד עם סטרס

חשוב לפנות לקבלת הטיפול המתאים כשתסמיני הלחץ הנפשי נמשכים, ובמיוחד אם הם מובילים להפרעות גופניות או נפשיות אחרות, או לחשיבה אובדנית. המטפל יסייע לכם עם ייעוץ, רישום תרופות או התאמת שיטת הטיפול היעילה ביותר למצב.

הנקודה שחשוב להפנים, רגע לפני סיום, היא שזה טבעי ונורמלי להיות לחוץ לפעמים, אבל לחץ כרוני עלול לגרום להחמרת התסמינים ולהוביל לבעיות נפשיות או גופניות חמורות אחרות, או להתנהגויות שאינן בריאות. אין סיבה להתמודד לבד. הטיפולים היעילים מאפשרים לשוב וליהנות מאיכות חיים ורווחה נפשית וגופנית.

הפרעות שינה

הפרעות שינה

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

הלילה יורד, ואיתו מגיעה הציפייה המוכרת לשנת לילה רגועה ומתמשכת. אך עבור רבים, ציפייה זו מתחלפת במהרה בתסכול עמוק. במקום מנוחה, נדמה שהשעון מתקתק לאיטו, המחשבות מתרוצצות בראש ללא הפסקה, והגוף מסרב להרפות. התופעה של הפרעות שינה גורמת לחוסר אונים מול חוסר היכולת להירדם או לשמור על שינה רציפה, הופכת את הלילה למאבק מתמשך. הדאגה מהיום שלמחרת – מהעייפות שתקשה על התפקוד בעבודה, בלימודים או בחיי היומיום – מעצימה את התסכול ומכניסה למעגל קסמים של חרדה ונדודי שינה.

הפרעות שינה אינן רק מטרד לילי; הן משפיעות באופן ניכר על כל תחומי החיים. אדם הסובל מהן עלול לחוות ירידה בביצועים קוגניטיביים, שינויים במצב הרוח, קשיי ריכוז, ואף בעיות בריאותיות ארוכות טווח. הבנה מעמיקה של הפרעות שינה, הגורמים להן ודרכי הטיפול בהן, היא קריטית לשיפור איכות החיים והחזרת השליטה על הלילות והימים כאחד. מאמר זה יסקור בהרחבה את ההיבטים השונים של הפרעות שינה, מתוך מטרה לספק מידע מקיף וכלים מעשיים להתמודדות יעילה.

 

מהן הפרעות שינה

כולנו חושבים של שינה כעל דבר מובן מאליו. למעשה השינה היא תהליך פיזיולוגי מורכב וחיוני לבריאות הפיזית והנפשית. היא אינה מצב פסיבי של חוסר הכרה, אלא סדרה של שלבים פעילים המתרחשים במחזוריות לאורך הלילה. הבנת מבנה השינה התקין חיונית להבנת הפרעות שינה.

באופן כללי, השינה מתחלקת לשני סוגים עיקריים: 1. שנת עם תנועות עיניים מהירה הנקראת שנת REM (Rapid Eye Movement) ו 2. שנת ללא תנועות מהירות של העיניים הנקראת שנת NREM. שנת NREM מתחלקת לשלושה שלבים.

שלבי השינה החיוניים

  • שלב 1 NREM (N1): שלב המעבר בין ערות לשינה. הוא קצר יחסית ומאופיין בהאטה בפעילות המוחית, הרפיית שרירים ותחושת נמנום.
  • שלב 2 NREM (N2): שלב השינה הקלה והעיקרי, המהווה כ-50% מזמן השינה הכולל. בשלב זה קיימת ירידה נוספת בקצב הלב ובטמפרטורת הגוף, והפעילות המוחית מאטה עוד יותר, אך עדיין ניתן להתעורר בקלות יחסית.
  • שלב 3 NREM (N3): שלב השינה העמוקה ביותר, המכונה גם "שינה איטית" או "שנת גלים איטיים". בשלב זה קצב הלב והנשימה מואטים באופן משמעותי, והגוף משתקם ומתחדש. זהו השלב בו מתרחשת הפרשת הורמון הגדילה, ובו קשה יותר להתעורר.
  • שנת REM: שלב השינה המאופיין בתנועות עיניים מהירות, שיתוק שרירים זמני, ופעילות מוחית ערה כמעט כמו במצב ערות. זהו השלב שבו מתרחשים רוב החלומות. שנת REM חיונית לתהליכי למידה, זיכרון ועיבוד רגשי.

מחזור שינה טיפוסי נמשך כ-90-110 דקות וחוזר על עצמו 4-6 פעמים במהלך לילה שלם. הפרעות שינה מתרחשות כאשר ישנה פגיעה באחד או יותר משלבים אלו, או כאשר השינה אינה מספקת מבחינה כמותית או איכותית. הפרעה כזו עלולה להתבטא בקשיי הירדמות, קשיי שמירה על רצף שינה, יקיצות מרובות, או שינה שאינה מרעננת.

מה הן הסימפטומים של הפרעות שינה?

השאלות שבהמשך אינן תחליף לבדיקה רפואית, הן יכולות לכוון את המטופל לאופציה שהוא סובל מהפרעת שינה. השאלות הן כלליות לגבי השינה ומתייחסות להפרעות השכיחות. אלו הן השאלות המכוונות:

האם:

  • אתה מתקשה להירדם? לרוב אדם נרדם תוך 15-20 דקות אחרי שהוא נכנס למיטה.
  • אתה חווה יקיצות רבות במהלך הלילה? האם אחרי ההתעוררות אתה מתקשה להירדם שוב?
  • אתה מתעורר מוקדם מן הרצוי? אם כן, האם אתה מתקשה להירדם שוב?
  • הקושי להירדם או הקושי לשינה רציפה מתרחשים לעיתים קרובות וכבר זמן רב?
  • אתה סובל מנחירות או שבן או בת הזוג מדווחים שאתה נוחר בעוצמה?
  • יש לך הפסקות נשימה במהלך הלילה? האם בן או בת הזוג מדווחים על כך?
  • אתה מדבר מתוך שינה?
  • מופיעות אצלך תנועות של הגוף בזמן השינה?
  • אתה מתהלך מתוך שינה?
  • החלומות שלך עזים (VIVID DREAMS)? האם יש לך חלומות סיוטיים (זוועה) ?
  • אתה סובל מכאבים כרוניים המשפיעים על השינה הסדירה?
  • יש לך צורך להטיל שתן מספר פעמים בלילה?
  • אתה סובל מדיכאון או מחרדה? האם הדיכאון או החרדה משפיעים על השינה שלך?
  • אתה סובל מעייפות כרונית במשך היום?
  • ברגע שקט במהלך היום אתה נרדם אפילו על הכיסא או מול המחשב?
  • שעות השינה והערות שלך הפוכות? אתה ער בלילה וישן ביום?

הפרעות שינה משפיעות על מצב הרוח, על תהליכי החשיבה ועל תפקודים גופניים רבים. הפרעות שינה יכולות לעורר ייאוש ואפילו מחשבות אובדניות. למרות שבזמן השינה האדם שוכב ונראה נח, מוחו וגופו ממשיכים בפעילות מלאה וממלאים תפקידים חשובים לבריאותו. בשנים האחרונות קיימת התפתחות מרשימה בהבנת תהליכי השינה ועל הקשר של הפרעות שינה להפרעות פסיכיאטריות ונוירולוגיות.

סוגים נפוצים של הפרעות שינה

הפרעות שינה מקיפות קשת רחבה של מצבים המשבשים את דפוסי השינה התקינים. חשוב להכיר את הסוגים הנפוצים ביותר, שכן לכל אחד מהם מאפיינים, תסמינים וגישות טיפוליות שונות.

אינסומניה (נדודי שינה): זוהי הפרעת השינה השכיחה ביותר, המאופיינת בקשיי הירדמות, קשיי שמירה על רצף שינה (יקיצות מרובות במהלך הלילה), יקיצה מוקדמת בבוקר, או שילוב של אלו, למרות קיומה של הזדמנות מספקת לשינה. התסמינים הנלווים כוללים עייפות במהלך היום, קשיי ריכוז, ירידה בביצועים קוגניטיביים, עצבנות, ופגיעה בתפקוד היומיומי. אינסומניה יכולה להיות חריפה (קצרת טווח, נמשכת ימים ספורים עד שבועות) או כרונית (נמשכת למעלה משלושה חודשים).

דום נשימה בשינה (Sleep Apnea): הפרעה זו מתאפיינת בהפסקות נשימה חוזרות ונשנות במהלך השינה, או בהפחתה משמעותית בזרימת האוויר, המובילות לירידה ברמות החמצן בדם וליקיצות קצרות מרובות (שלרוב האדם אינו מודע להן). התסמינים העיקריים כוללים נחירות רועשות, עייפות כרונית במהלך היום, כאבי ראש בבוקר, וקשיי ריכוז. דום נשימה בשינה עלול להוביל לסיבוכים בריאותיים חמורים, כולל יתר לחץ דם, מחלות לב וכלי דם, ושבץ. הסוג הנפוץ ביותר הוא דום נשימה חסימתי בשינה (OSA), הנגרם מחסימה פיזית של דרכי האוויר העליונות.

תסמונת הרגליים חסרות המנוחה (Restless Legs Syndrome - RLS): הפרעה נוירולוגית המאופיינת בתחושה בלתי נעימה או צורך עז להזיז את הרגליים, המופיעה בעיקר בשעות הערב או הלילה, במנוחה, ומוקלת באופן זמני על ידי תנועה. תחושות אלו עלולות להקשות על ההירדמות ולשבש את רצף השינה.

הפרעות שינה משניות לשימוש בתרופות או חומרים ממריצים (Substance/medications Induced Sleep Disorder). הפרעות שינה שונות הקשורות למחלות, לתרופות שהאדם נוטל, לשתיית קפה באופן מוגזם (עודף קפאין), או שימוש בסמים או אלכוהול בצורה מוגזמת.

הפרעות שינה פחות שכיחות:

נרקולפסיה: הפרעה נוירולוגית כרונית המאופיינת בעייפות קיצונית במהלך היום והתקפי שינה פתאומיים ובלתי נשלטים, גם במצבים לא הולמים. לעיתים קרובות מלווה בתופעות כמו קטפלקסיה (איבוד פתאומי של טונוס שרירים בתגובה לרגשות עזים), שיתוק שינה (האדם מתעורר וחש שאינו מסוגל להזיז את גופו) והזיות לקראת ההירדמות.

הפרעה של שנת יתר (Hypersomnolence Disorder):

הפרעות בשעונים הביולוגים של האדם. הפרעה בתזמון השעונים הביולוגיים. שעות השינה והערות מתחלפים.

פראסומניאס (Parasomnias). הפרעה שיכולה לכלול הפרעות התנהגותיות או פיזיולוגיות המתרחשות בזמן שלבי שינה שונים.

  • הפרעת שינה של תנועות גוף בזמן שינה
  • הפרעת שינה של סיוטי לילה
  • הפרעות התנהגותית בזמן שנת REM, כדוגמת הליכה בשינה.

דוגמאות קליניות שטופלו בקליניקה של פרופסור גרינהאוס

  • מטופל א': אובחן כסובל מהפרעה ביפולרית מסוג 1 ,ראו כתבה על הפרעה ביפולרית. גם בתקופות של איזון (טופל בעזרת ליתיום כמייצב), המטופל אהב לעבוד עד השעות הקטנות של הלילה ולישון סה"כ 5–6 שעות ללילה, ולעיתים תפס תנומה קצרה אחר הצהריים. לאחר תקופה של מספר שבועות של שינה לא מסודרת, הוא היה עובר לדיכאון או למאניה. כחלק מהטיפול, היה צורך ללמדו (בעזרת שימוש בשיטה של טיפול קוגניטיבי להפרעות שינה), סדר שינה אחר. כפי שכותבת הלן פרנק, "אפשר לעשות כל אשר רצונך לעשות, בלי סמים או עודף אלכוהול, ועם שינה מסודרת מ-11 בלילה עד 7 בבוקר". הטיפול עם מייצבי מצב רוח היטיב את מצבו והוא התחיל לישון שעות רגילות ללילה.
  • גבר כבן 35 ששירת בצה"ל ביחידה מובחרת, והמשיך בשירות קבע באותה יחידה לוחמת, התלונן על הפרעת שינה קשה. הוא התקשה להירדם, ואחרי שהצליח להירדם התעורר כל שעה עקב חלומות סיוטיים. הוא חלם על קרבות בהם השתתף, וכל חלום הסתיים בהרג שלו או של חברים לפלוגה. הוא התעורר עם סערת רגשות, מזיע ובצמא, ולקח לו זמן להירדם שוב, כך קרה לו מדי לילה כבר מספר שנים. טיפול בהפרעות שינה, במיוחד במניעת סיוטים, הוא אחד מהאתגרים המורכבים בטיפול של תסמונת PTSD
  • אישה נשואה עברה תקופה מורכבת בזוגיות, והיא ובעלה שקלו לסיים את הנישואין. היא חשה חרדה רבה מהעתיד, והתקשתה לראות איך היא ממשיכה את החיים לאחר הגירושין. לקראת שעת השינה, כל הדאגות התעצמו והיא לא הצליחה להירדם. כתוצאה מכך, היא התעוררה עייפה וללא מצב רוח, חשה קושי להתרכז בעבודה ולא הייתה לה סבלנות לטפל בילדים .טיפול בעזרת כדורי שינה מקבוצת הבנזודיאזפינים סייע לה לישון טוב יותר.
  • בחור צעיר בן 20 ללא קשיים נפשיים ברורים התייעץ עקב קשיי שינה. הוא סיפר על תופעה משונה: כל לילה, ברגע שהוא עמד להירדם, הוא הרגיש צורך לא נשלט להזיז את רגליו, חש כאבים בשוקיים ולא הצליח להירדם. טיפול תרופתי ספציפי לתופעה של רגליים עצבניות הפסיק לגמרי את התופעה.

הגורמים להפרעות שינה: מעגל הקסמים הפסיכולוגי, הפיזיולוגי והסביבתי

הפרעות שינה, ובפרט אינסומניה, נובעות לרוב משילוב מורכב של גורמים, היוצרים לעיתים קרובות "מעגל קסמים" המנציח את הבעיה. ניתן לקבץ את הגורמים הללו לכמה קטגוריות מרכזיות:

גורמים פסיכולוגיים ורגשיים:

מתח, חרדה ודיכאון הם מהגורמים השכיחים ביותר להפרעות שינה. דאגות יומיומיות, לחץ בעבודה או במערכות יחסים, אירועי חיים מלחיצים (כמו גירושין, אובדן או מעבר דירה) עלולים להוביל לעודף מחשבות בשעות הלילה, המקשות על ההירדמות. דיכאון משבש לעיתים קרובות את מבנה השינה, וחרדה מפני חוסר שינה עצמו יוצרת מתח נוסף המונע שינה. במקרים רבים, הפחד מ"עוד לילה ללא שינה" הופך לנבואה המגשימה את עצמה.

גורמים פיזיולוגיים ובריאותיים:

מצבים רפואיים רבים יכולים לשבש את השינה. כאבים כרוניים (כמו כאבי גב או דלקת פרקים), מחלות נשימה (כמו אסתמה או COPD), הפרעות לב וכלי דם, בעיות בבלוטת התריס, ריפלוקס קיבתי-ושטי (צרבת), והפרעות נוירולוגיות (כמו מחלת פרקינסון או אלצהיימר) עלולים להפריע לשינה תקינה. כמו כן, שינויים הורמונליים (לדוגמה, בגיל המעבר או במהלך הריון) יכולים להשפיע על דפוסי השינה. תרופות מסוימות, כגון תרופות לטיפול באסתמה, נוגדי דיכאון, או תרופות ללחץ דם, עלולות גם הן לגרום לנדודי שינה כתופעת לוואי.

גורמים סביבתיים והתנהגותיים (היגיינת שינה לקויה):

הסביבה שבה אנו ישנים וההרגלים שלנו לפני השינה משפיעים רבות על איכותה. סביבת שינה רועשת, מוארת מדי, או כזו שאינה בטמפרטורה אופטימלית, עלולה להקשות על ההירדמות. הרגלים כמו צריכת קפאין או אלכוהול בשעות הערב, שימוש במסכים (טלפון, טלוויזיה, מחשב) לפני השינה, ארוחות כבדות בסמוך לשעת השינה, וחוסר פעילות גופנית, תורמים אף הם להפרעות שינה. דפוסי שינה לא סדירים, כמו זמני שינה ויקיצה משתנים, פוגעים בשעון הביולוגי הטבעי של הגוף.

תהליך האבחון: הצעד הראשון בדרך לשינה טובה

אבחון מדויק של הפרעת שינה הוא אבן יסוד בדרך לטיפול יעיל ולשיפור איכות החיים. תהליך האבחון מורכב לרוב מכמה שלבים, שמטרתם לזהות את סוג ההפרעה, את הגורמים לה ואת חומרתה.

השלב הראשון הוא איסוף מקיף של הרגלי השינה. הרופא יברר פרטים על הרגלי השינה, היסטוריה רפואית, תרופות שהמטופל נוטל, מצבים רפואיים קיימים, והרגלי חיים (כגון צריכת קפאין או אלכוהול). חשוב לתאר את תסמיני השינה באופן מדויק, כולל מתי הם החלו, תדירותם, חומרתם והשפעתם על התפקוד היומיומי. לעיתים קרובות, יתבקש המטופל למלא יומן שינה למשך שבוע-שבועיים, המתעד את שעות ההירדמות, היקיצה, יקיצות ליליות, משך השינה ותחושת העייפות במהלך היום.

במקרים מסוימים, יופנה המטופל לבדיקות אובייקטיביות במעבדת שינה. במהלך בדיקה זו, נמדדים תפקודים פיזיולוגים רבים שיקרינו אור על תופעת הפרעת השינה. בדיקה זו יכולה להתבצע במעבדת שינה או בבית המטופל.

כיצד מטפלים בהפרעות שינה?

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי לשינה (CBT-I - Cognitive Behavioral Therapy for Insomnia) נחשב כיום ל"טיפול הבחירה" (Gold Standard) הלא-תרופתי לטיפול בנדודי שינה כרוניים. גישה זו ממוקדת בשינוי דפוסי חשיבה והתנהגויות המנציחים את קשיי השינה, ומסייעת למטופלים לפתח הרגלי שינה בריאים יותר. CBT-I הוא טיפול מובנה, קצר מועד, המתבצע לרוב על ידי מטפל מוסמך, וכולל מספר מרכיבים מרכזיים:

1.שליטה בגירויים (Stimulus Control): רכיב זה נועד לשקם את הקשר החיובי בין המיטה לבין שינה, ולנתק את הקשרים השליליים שנוצרו (כמו קישור המיטה לעוררות, תסכול ודאגה). העיקרון המנחה הוא שימוש במיטה לשינה או לחיים אינטימיים בלבד. ההנחיות המעשיות כוללות:

  • ללכת לישון רק כשמרגישים עייפים.
  • לקום מהמיטה מיד כשמתעוררים ואינם מצליחים לחזור לישון תוך 15-20 דקות. יש לצאת מחדר השינה ולעסוק בפעילות רגועה עד להופעת עייפות מחודשת, ורק אז לחזור למיטה.
  • להימנע מפעילויות שאינן שינה במיטה (כמו קריאה, צפייה בטלוויזיה, עבודה, אכילה).
  • לקום באותה שעה בכל יום, כולל סופי שבוע, כדי לייצב את השעון הביולוגי.
  • להימנע מתנומות יום (או להגביל אותן באופן משמעותי).

2.הגבלת שינה (Sleep Restriction): רכיב זה עשוי להישמע עם סתירה, אך מטרתו היא להגביר את "לחץ השינה" ולהפוך את השינה ליעילה יותר. ההיגיון מאחוריו הוא צמצום זמן השהות במיטה לפרק זמן קרוב לזמן השינה בפועל. לדוגמה, אם אדם נמצא במיטה 8 שעות אך ישן בפועל רק 5 שעות, יונחה בתחילה לבלות 5.5 שעות בלבד במיטה. צמצום זה יוצר חסך שינה קל, המגביר את העייפות ומפחית את זמן ההירדמות ואת היקיצות הליליות. בהדרגה, ככל שיעילות השינה משתפרת, מוארך זמן השהות במיטה.

3.טיפול קוגניטיבי (Cognitive Therapy): רכיב זה מתמקד בזיהוי ושינוי דפומי חשיבה שליליים, לא מציאותיים או קטסטרופליים הקשורים לשינה. לדוגמה, מחשבות כמו "לעולם לא אצליח לישון שוב" או "חוסר שינה יהרוס את חיי" עלולות להגביר חרדה ולמנוע שינה. המטפל מסייע למטופל לבחון את הראיות התומכות במחשבות אלו, לפתח תפיסה מציאותית יותר, ולאמץ אמונות חיוביות ובריאות יותר לגבי שינה.

4.טכניקות הרפיה (Relaxation Techniques): שיטות אלו נועדו להפחית עוררות פיזיולוגית ומתח, המפריעים להירדמות. דוגמאות כוללות:

  • נשימות סרעפתיות (Diaphragmatic Breathing): נשימות איטיות ועמוקות המפעילות את הסרעפת, מרגיעות את מערכת העצבים.
  • הרפיית שרירים מתקדמת (Progressive Muscle Relaxation - PMR): מתיחה והרפיה שיטתית של קבוצות שרירים שונות בגוף, לזיהוי והפחתת מתח.
  • הדמיה מודרכת (Guided Imagery): שימוש בדמיון כדי ליצור תמונות מרגיעות בראש.

CBT-I הוא טיפול יעיל ובטוח, המספק כלים ארוכי טווח להתמודדות עם נדודי שינה, ללא תלות בתרופות. הוא דורש מחויבות ותרגול מצד המטופל, אך התוצאות לרוב משמעותיות ומתמשכות. הוא הטיפול המומלץ על ידי האיגוד האמריקאי לשינה. היעילות בטיפול של אינסומניה ראשונית מגיע ל 70-80%.

טיפול תרופתי: יתרונות, חסרונות והדור החדש של הטיפולים

הטיפול התרופתי בהפרעות שינה מהווה אופציה טיפולית, לעיתים קרובות כפתרון לטווח קצר או כטיפול משלים לגישות התנהגותיות. חשוב להבין את מגוון התרופות הקיימות, יתרונותיהן, חסרונותיהן ותופעות הלוואי האפשריות.

תרופות היפנוטיות-מרגיעות (בנזודיאזפינים ותרופות דמויות בנזודיאזפינים - "Z-drugs"):

קבוצת תרופות זו, הכוללת בנזודיאזפינים. פועלת על קולטני GABA במוח ומגבירה את פעילותם המעכבת, ובכך משרה שינה ומפחיתה חרדה.

  • ברוטיזולם (בונדורמין).
  • לורזפם (לוריוון).
  • דיאזפם (אסיוול).
  • קלונזפם (קלונקס).

תרופות דמויות בנזודיאזפינים

  • זולפידם (אמביאן, סטילנוקס, זודורם).
  • זופיקלון (נוקטורנו).

יתרונות: יעילות מהירה בהשראת שינה, שימושית במצבים חריפים של נדודי שינה.

חסרונות: סיכון לפיתוח תלות פיזית ונפשית, ירידה ביעילות עם שימוש ממושך (סבילות), תופעות לוואי כמו ישנוניות ביום, סחרחורות, בלבול, פגיעה בזיכרון, ו"הנגאובר" בבוקר. הפסקת שימוש פתאומית עלולה לגרום לתסמיני גמילה ולהחמרה של נדודי השינה. מומלץ לשימוש לטווח קצר בלבד.

נוגדי דיכאון בעלי תכונות מרדימות:

תרופות מסוימות מקבוצת נוגדי הדיכאון, כמו טרזודון (טרזודיל), מירטאזאפין (מירו) ודוקספין (גילקס) ניתנות לעיתים במינונים נמוכים לטיפול בנדודי שינה, במיוחד כאשר הם מלווים בדיכאון או חרדה.

יתרונות: אינן ממכרות, ויכולות לטפל במקביל במצב הרוח.

חסרונות: תופעות לוואי כמו יובש בפה, טשטוש ראייה, עלייה במשקל, וישנוניות ביום. השפעתן על השינה אינה מיידית.

אנטיהיסטמינים:

תרופות מסוימות ללא מרשם, המכילות אנטיהיסטמיניים (כמו דיפנהידרמין (ניטול) ודוקסילמין (סלים איד), או תרופות נוגדות פסיכוזה כמו קואטיאפין או קלוטיאפין (אנטומין) במינון נמוך גורמות לישנוניות והם יעילות כטיפול להפרעות שינה.

יתרונות: זמינות ללא מרשם.

חסרונות: יעילות מוגבלת, תופעות לוואי כמו ישנוניות ביום, יובש בפה, עצירות, וסיכון מוגבר לנפילות בקרב קשישים.

הדור החדש של הטיפולים התרופתיים:

בשנים האחרונות פותחו תרופות חדשניות יותר, עם מנגנוני פעולה ספציפיים יותר ופרופיל בטיחות טוב יותר:

אגוניסטים לקולטני מלטונין (כמו רמלטיאון): תרופות אלו מחקות את פעילות המלטונין, הורמון השינה הטבעי, ומווסתות את קצב השעון הביולוגי. תרופה זאת לא משווקת בישראל

אורקסינס (OREXINS):

לפני מספר שנים נמצא שתרופות אנטגוניסטיות (חוסמות פעילות של הקולטן) לקולטני אורקסין (OREXIN ANTAGONISTS) במוח הן פעילות על מערכת השינה בכל הגילאים. תרופות אלא בעלות סיכון נמוך להתפתחות התרגלות והתמכרות ועם פרופיל תופעות לוואי קל יחסית.

בישראל אושר טיפול של תרופה אנטגוניסטית לאורקסין בשם דייביגו (DAYVIGO) המכילה חומר פרמקולוגי בשם למבורקסנט (LEMBOREXANT). היא מיוצרת במינונים של 5 ו 10 מג ויש צורך במרשם רופא.

תרופות מקבוצה זאת מהוות גישה חדשה עבור מטופלים עם הפרעות שינה מהסוג של קושי בהרדמות או שינה לא יציבה במהלך הלילה.

בזמן שימוש בתרופות משרות שינה יש להזהיר מטופלים שלמחרת השימוש ניתן להרגיש ישנוניות. תופעה זאת, אם היא מופיעה, יכולה להגביל נהיגה או עבודות הדורשות ערנות מלאה. תופעה זאת חולפת כעבור מספר שעות. תופעת לוואי נוספת, גם היא נדירה, הינה הופעה של פעילות לא מודעת בזמן השינה. פעולות אלו יכולות להיות למשל, לדבר מתוך שינה, הליכה מתוך שינה ובמקרים נדירים עוד יותר גם לצאת מהבית ללא מודעות לפעולה.

איך מטפלים בהפרעות שינה בקליניקה של פרופסור גרינהאוס?

פרופסור לאון גרינהאוס מומחה לטיפול בדיכאון וחרדה פוגש מדי יום בקליניקה שלו בתל אביב מטופלים המדווחים על הפרעות שינה. הוא מבצע הערכה קליניקה נרחבת הכוללת אבחון פסיכיאטרי מקיף והתייחסות ספציפית למצבים גופניים ולטיפולים תרופתיים היכולים להשפיע על הסימפטומים הקליניים של המטופלים.

בסיום ההערכה ממליץ פרופסור גרינהאוס על הטיפול הנכון. המלצה זאת יכולה לכלול הפנייה לטיפול שיחתי עם שינוי בהרגלי השינה או שילוב עם טיפול תרופתי מתאים. הוא מתייחס בהרחבה להשפעות התרופות על המצב הקליני ועל חיי היום יום של המטופלים. הוא מתייחס לתופעות הלוואי עאפשריות של התרופות ועל טיפולם. בנוסף מתעדכן בקביעות על ההתפתחויות המדעיות בתחום הפסיכיאטרי ועל תרופות חדישות המופיעות במדינות בעולם. לאחרונה הוא החל להמליץ על התרופה של קבוצת נוגדי אורקסין כטיפול יעיל בהפרעות שינה. בסיוע של מטפלים מומחים בפסיכותרפיה הוא מציע טיפול כוללני של הפרעות שינה.

הדרך לשינה איכותית ובריאה נמצאת בהישג יד

הפרעות שינה הן תופעה נפוצה בעלת השלכות משמעותיות על הבריאות הפיזית והנפשית ועל איכות החיים. הבנה מעמיקה של מהות השינה, סוגי ההפרעות השונות, מכלול הגורמים התורמים להן, ותהליכי האבחון המקובלים, מהווה את הבסיס להתמודדות יעילה.

כפי שראינו, קיימות מגוון דרכי טיפול, החל משינויים בהרגלי חיים והיגיינת שינה, דרך טיפולים פסיכולוגיים כמו CBT-I שנחשב ל"סטנדרט הזהב" הלא-תרופתי, ועד לטיפולים תרופתיים הכוללים את הדור החדש של תרופות עם מנגנוני פעולה ממוקדים יותר. חשוב לזכור שאין פתרון קסם אחד המתאים לכולם, והדרך לשינה איכותית ובריאה דורשת לרוב גישה רב-מערכתית ומותאמת אישית.

מקורות:

  • הפרעות שינה. וויקופדיה
  • Cognitive Behavioral Therapy for Insomnia (CBT-I): An Overview (2025) Newson. Sleep.Foundation.org.
  • Sleep Disorders: Types, Causes, Symptoms & Treatment https://my.clevelandclinic.org/health/diseases/11429-sleep-disorders
  • Pharmacological and psychological approaches to Insomnia. Frontiers in Psychiatry 2025
  • The mechanism of different orexin/hypocretin neuronal projections in wakefulness and sleep 2025. Li Brain Research
  • Advances in sleep research in 2024. Dauvilliers, Advance in Neurology

ויואנס

 ויואנס (VYVANSE)

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

ויואנס (VYVANSE) הינו השם המסחרי של תרופה המכילה חומר בשם ליס-דקסאמפטמין (LISDEXAMPHETAMINE ) הנמצא בשימוש בטיפול בהפרעת קשב וריכוז (ADHD) ובהפרעת אכילה כפייתית (BINGE EATING DISORDER). ניתן להשתמש בתרופה בילדים מגיל 6, בני נוער ומבוגרים. כתבה זאת מתייחסת רק לשימוש של התרופה במבוגרים.

מאמר זה נועד לתת מידע והדרכה כללית על התרופה. הוא אינו תחליף לדיון מעמיק עם הפסיכיאטר המטפל או קריאת העלון המצורף לתרופה.

מהם השימושים של ויואנס?

נמצא בשימוש במצבים הקליניים הבאים:

  • טיפול בהפרעת קשב וריכוז עם או בלי היפראקטיביות
  • טיפול בהפרעת אכילה כפייתית (BINGE EATING DISORDER)
  • במחלת הנרקולפסיה (Narcolepsy) שהיא הפרעה נוירולוגית נדירה הכוללת התקפות של הירדמות בלתי נשלטת במשך היום

שימושים נוספים שאין עדיין עבורם אישור של משרד הבריאות אך נמצאים בשימוש קליני:

  • תסמונות של עייפות וישנוניות
  • מצבים מסוימים של דיכאון עמיד
  • מטופלים בגיל הגריאטרי עם תסמינים של דיכאון ועייפות

מה הוא מנגנון הפעולה של ויואנס?

ויואנס אינה תרופה פעילה מיידית לאחר בליעתה. היא חייבת לעבור פירוק במעי הדק או בכבד. פירוק זה משחרר את האמפטמין שהוא החומר הפעיל. האמפטמין הינו חומר ממריץ הפועל על מספר מוליכים עצביים:

  • דופמין (חומר המווסת ריכוז, מוטיבציה והנאה)
  • נוראפינפרין (חומר המווסת ערנות, ריכוז והתמודדות)
  • חסימה של הקליטה החוזרת של דופמין ונוראפינפרין כך שהתרופה מגדילה את הריכוז של חומרים אלו במרחב הסינפטי שבין תאי עצב
  • כתוצאה מהשפעות אלו התפקוד של המערכת הדופמינרגית ושל המערכת הנוראדרנרגית מתייעל ומוביל לשיפור בריכוז, לעלייה ביכולת להתמקד ולשיפור בתפקודים הניהוליים של האדם.

מה הן ההשפעות הקליניות?

האמפטמין הוא חומר ממריץ המשפר ריכוז, מקטין את הפרעת הקשב, מווסת את המוטיבציה ומגביר את יכולת השליטה על דחפים. פעולות אלו מושגות דרך השפעת התרופה על המוליכים העצביים דופמין ונוראפינפרין.

מבחינה קלינית המטופלים מדווחים על שיפור בתחומים רבים, במיוחד בתפקודים ניהוליים הקשורים לאונה הקדמית של המוח ובזיכרון.

אלו חלק מהשיפורים עליהם מדווחים מטופלים:

  • יכולת ללמוד
  • יכולת לסיים פעולות ולצמצם אי סדר
  • יכולת הקשבה ובניהול ישיבות עם אחרים
  • יכולת לנהל דיונים
  • יכולת לקבוע סדרי עדיפות
  • יכולת להיות פחות תזזיתיים
  • ירידה בתגובות כעס
  • שליטה טובה יותר בדחף לאכול

שיפורים אלו ניכרים גם בתוצאות של מבחנים נוירו קוגניטיביים שמתבצעים כמעקב אחרי התגובות לתרופות אלו

איך משתמשים בויואנס?

ויואנס מגיע במינונים של 30, 50 ו 70 מג'. ההשפעה נמשכת עד 12 שעות לכן נוטלים אותה פעם ביום. עדיף לא ליטול בשעות הצהרים המאוחרות עקב השפעה אפשרית על השינה. מתחילים את הטיפול במינון של 30 מג' ובהמשך בודקים צורך במינון גבוה יותר.

האם ויואנס יכול לגרום להתמכרות ?

מטופלים עם נטייה להתמכרות הכמיהה לתחושת האופוריה-"ההיי"- יכולה להוביל להגדלת המינון של התרופה מעל המומלץ על ידי הרופא. כמיהה זאת עשויה לעודד שימוש יתר של התרופה. תחושת האופוריה פחות  שכיחה עם ויואנס מאשר עם תרופות המשתחררות מהר (דוגמת אטנט). לקריאה נוספת על אטנט לחצו

ויואנס גורם לתחושה של חדות מנטלית, להפחתת רעב, לריכוז מוגבר ולפחות צורך בשינה, גם אצל אנשים שלא סובלים מהפרעת קשב וריכוז. לפיכך, שכיח שסטודנטים בזמן בחינות ובזמן הגשת עבודות, או עובדים החייבים לעמוד באתגר של תאריכי יעד, ישתמשו בתרופות אלו כדי לשפר הישגים. שימוש נקודתי או לזמן מוגבל לא יוביל להתמכרות אבל לאנשים עם נטייה להתמכרויות או עם פרופיל אישיותי לא מאוזן יכולים לראות בויואנס פתרון לקשיי התפקוד שלהם. מכאן קל לראות איך התמכרות יכולה להתפתח.

שימוש קבוע ומתמשך למטרות אלו, שלא מאושרות על ידי משרד הבריאות, מעודד תלות והתמכרות. מכורים לתרופות ממריצות יכולים לרכוש אותם בשוק השחור. עלייה לא מבוקרת במינון עקב ירידת השפעת התרופה מסמלת סיכון ברור להתמכרות. מטופלים עם היסטוריה של התמכרות לחומרים אחרים נמצאים בסכנת התמכרות לויואנס.

התמכרות יכולה להוביל לשינויים התנהגותיים ופסיכיאטרים, כולל דיכאון קליני, תופעות של חרדה, אינסומניה מתמשכת, ירידה חדה במשקל והופעה של מחשבות פראנואידיות. מומלץ לפנות לעזרה מקצועית כדי לסייע בתהליך הגמילה.

תופעות לוואי של ויואנס

תופעות לוואי שכיחות של הויואנס כוללות:

  • ירידה בתיאבון
  • הפרעות שינה
  • עלייה בדופק ובלחץ דם
  • עצבנות או תופעות של חרדה
  • יובש בפה
  • בחילות או תחושות לא נוחות בקיבה
  • סחרחורת
  • הזעות

תופעות לוואי פחות שכיחות הן (חלק מהתופעות דורשות התייחסות של הרופא המטפל):

  • עצבנות יתר
  • שינויים במצב הרוח
  • הופעה או הגברת טיקים
  • מצבים פסיכוטיים (הלוצינציות והפרעות בחשיבה)
  • כאבים בחזה
  • קוצר נשימה
  • כאבים בעיניים
  • פרכוסים
  • הזעת יתר

האם התרופה מסוכנת?

ויואנס לא תרופה מסוכנת. יש לדון עם הרופא המטפל בנסיבות המלצתו ליטול את התרופה. נטילת תרופות הינו תמיד שיקול בין צורך בטיפול תרופתי, במיוחד כאשר קיימת פגיעה משמעותית באיכות החיים, לבין תופעות לוואי אפשריות. מטופלים עם עבר של תחלואה פסיכיאטרית, נוירולוגית או קרדיאלית, חייבים להתייעץ עם רופא מומחה, עדיף פסיכיאטר, לפני נטילת הויואנס.

מהן התופעות של הפסקה פתאומית?

הפסקה פתאומית של הויואנס יכול להוביל להחמרה של הסימפטומים של ADHD או של אכילה כפייתית ולתסמינים של עודף שינה. לרוב אין סיכון פיזיולוגי בהפסקה פתאומית של התרופה.

איך מטפלים בהתמכרות ויואנס?

התמכרות לויואנס לא שכיחה. משתמשים בתרופה כדי לסייע בטיפול בהתמכרות לתרופות ממריצות בשחרור מהיר כמו אטנט. לקיחה של ויואנס כתחליף, מסייע להוריד את הכמיהה ומגביר את היכולת להתמודד עם הפסקת התרופות לשחרור מהיר.

רצוי שפסיכיאטר מנוסה בטיפול של התמכרויות ינהל את תהליך הורדת המינון באופן הדרגתי.

באילו מצבים רצוי לא ליטול ויואנס?

  • מטופלים עם פתולוגיה לבבית לא מאוזנת כמו הפרעות קצב הלב, יתר לחץ דם לא מאוזן ותעוקת לב, מומלץ להימנע משימוש.
  • מטופלים הסובלים מהפרעת אכילה, במיוחד אנורקסיה
  • מצבים של חרדה משמעותית
  • פסיכוזה פעילה
  • מחלות לא מאוזנות של הבלוטות (יתר פעילות של בלוטת התריס או של הבלוטה העל כלייתית)
  • שימוש בתרופות נוגדות דיכאון מקבוצת חוסמי MAO

מי יכול להמליץ על נטילת ויואנס?

התרופה נרשמת רק על ידי רופאים. כל רופא מוסמך בישראל יכול להמליץ על ויואנס. שכיח שהמלצות לנטילת תרופה זאת יבואו מפסיכיאטרים (פסיכיאטרים לילדים ונוער ופסיכיאטרים של המבוגר), נוירולוגיים ומומחים להתפתחות הילד.

מה הן האינטראקציות של ויואנס?

לפני תחילת נטילת ויואנס על המטופל לבדוק עם הרופא המטפל את התרופות הנוספות שהמטופל נוטל. צעד זה חשוב בכל גיל אבל במיוחד אצל מבוגרים הנוטים ליטול תרופות נוספות.

  • שימוש מקביל של ויואנס ותרופות ממריצות אחרות יכול להגדיל את סיכויי הופעות תופעות לוואי
  • מגביר את הפעילות הדופמינרגית והנוראדרנרגית לכן השילוב של ויואנס עם רוב התרופות נוגדות דיכאון הוא מורכב ודורש בדיקה קפדנית
  • תרופות כמו וולבוטרין, פריזמה וסימבלתה המקטינות את יכולת הכבד לפרק תרופות (משפיעות על מערכת הציטוכרומים בכבד) יכולות לגרום לעלייה או לירידה בהשפעת התרופה
  • תרופות כמו קלונקס, קסנגיס, לוריוון ותרופות אנטיהיסטמיניות הגורמות להרגעה או ישנוניות מקטינות את ההשפעה של ויואנס
  • יכול להשפיע על מהירות הדופק ועל לחץ הדם, לכן יש צורך לבדוק אינטראקציות עם תרופות המאזנות דופק ולחץ הדם
  • תרופות המשפיעות על חומציות מצי הקיבה יכולות להשפיע על ספיגת הויואנס
  • לא מומלץ לשלב אלכוהול או סמים
  • חל איסור לשלב ויואנס עם תרופות נוגדות דיכאון מסוג MAOI

הפסקה פתאומית אחרי שימוש ממושך יכול לגרום לשינויים במצב הרוח לכיוון הדיכאון, אי שקט, החמרה של הסימפטומים של הפרעת הקשב והריכוז, עלייה בתיאבון ובשעות השינה. לרוב התופעות של הפסקה פתאומית אינן חמורות.

דרכי טיפול של פרופסור גרינהאוס עם ויואנס?

מטופלים הסובלים מתסמינים של הפרעת קשב וריכוז עם או בלי היפראקטיביות או אחרים הסובלים מאכילה כפייתית, הם מועמדים לטיפול בתרופות כמו ויואנס.

לעיתים קרובות הסימפטומים של הפרעות קשב וריכוז מופיעים ביחד עם תסמונות פסיכיאטריות נוספות. פרופ' גרינהאוס מדגיש את הצורך לבצע אבחנה מבדלת הכוללת התייחסות ל ADHD. במקרים מתאימים, פרופ' גרינהאוס משלב את הטיפול התרופתי לתופעות המשותפות, לדוגמה דיכאון עם ADHD, הפרעה ביפולרית ו ADHD ועוד. כפי שצוין בפרק של האינטראקציות יש לבחון היטב את השילוב של תרופה לטיפול בדיכאון בשילוב עם ויואנס.

מטופלים גריאטריים עם תופעות של עייפות או חוסר מוטיבציה מועמדים לטיפול עם ויואנס. בדרך כלל התרופה ניתנת במינונים נמוכים כדי להימנע מתופעות של הפרעת שינה או חוסר תיאבון.

האם אפשר להשתמש בויואנס בזמן היריון והנקה?

הניסיון עם ויואנס כטיפול בזמן היריון הוא קטן, לכן לא ניתן להגיע למסקנות ברורות. למרות שלא דווחו עד עכשיו השפעות שליליות של תרופה על ההיריון או העובר, רצוי להתייעץ לפני תכנון היריון.

המכון לייעוץ תרופתי בהיריון יכול לסייע בהחלטה האם ליטול תרופה זו בהיריון.

ויואנס חודר לחלב אם, לכן לא מומלץ בהנקה.

סיכום

ויואנס הינה תרופה לטיפול בהפרעות קשב וריכוז ובהפרעת אכילה כפייתית. הפרופיל הבטיחותי של התרופה טוב, עם תופעות לוואי סבירות. למרות זאת, אחוז לא מבוטל של מטופלים מפסיקים את התרופה עקב תופעות לוואי. הוא משפר תפקוד קוגניטיבי, מקטין אימפולסיביות, משפר איכות חיים ויכול להקטין או למנוע התקפות של אכילת יתר.

מומלץ להתחיל את הטיפול במינון נמוך ולעלות את המינון עד שמשיגים שיפור קליני משמעותי. מומלץ להיות במעקב של פסיכיאטר מומחה כאשר מתחילים טיפול עם ויואנס.

אטנט

אטנט (ATTENT)

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

אטנט הינו השם המסחרי של תרופה המכילה שילוב של מלחים של אמפטמין (AMPHETAMINE). יש שני סוגים של אטנט:

  • אטנט בשחרור מהיר
  • אטנט בשחרור ממושך (ATTENT-XR) שנקרא גם אמפטמין מיקס (AMPHETAMINE MIX)

תרופות אלו נמצאות בשימוש בטיפול בהפרעת קשב וריכוז עם או בלי היפראקטיביות (Attention Deficit Hyperactivity Disorder-ADHD) בילדים, נוער וגם במבוגרים. במאמר הנוכחי אתייחס לשימוש של אטנט באוכלוסייה של מטופלים מבוגרים.

מאמר זה נועד לתת מידע והדרכה כללית על התרופה. הוא אינו תחליף לדיון מעמיק עם הפסיכיאטר המטפל או קריאת העלון המצורף לתרופה.

מה הם השימושים של אטנט?

השימושים העיקריים של התרופה, אטנט-XR ומיקס אמפטמין הן:

1. הפרעת קשב וריכוז (ADHD)
השימוש המרכזי של התרופה הוא בטיפול בהפרעת קשב וריכוז (Attention Deficit Hyperactivity Disorder - ADHD). הפרעה נוירו-התפתחותית זאת מאופיינת בקשיים בשמירה על קשב וריכוז, חוסר שליטה על התנהגויות אימפולסיביות והיפראקטיביות. תרופות אלו מסייעות לשיפור הריכוז, הפחתת התסמינים של היפראקטיביות ושליטה על ההתנהגות האימפולסיבית. התרופה משפרת את איכות החיים של המטופלים, מאפשרת להם לתפקד טוב יותר בבית הספר, בעבודה ובחיי היום-יום.

2. טיפול בהיפראקטיביות ואימפולסיביות
התרופות עשויות לשמש לטיפול במצבים של אימפולסיביות והיפראקטיביות שלא קשורים להפרעת קשב וריכוז. התרופות עוזרות למטופלים להתמקד ולשלוט טוב יותר באימפולסיביות והיפראקטיביות.

3. טיפול בהפרעות קשב וריכוז אצל מבוגרים
חלק מאנשים שסבלו מ ADHD כילדים או מתבגרים ימשיכו לסבול גם בגילאים מבוגרים יותר, לפעמים גם עד שנות ה50 של החיים. הצורות השונות של תרופות המכילות אמפטמין יעילות בטיפול בהפרעות קשב וריכוז של מבוגרים. כאשר ההפרעה ADHD לא מטופלת, היא יכולה להשפיע על תפקוד בעבודה, על היחסים האישיים ועל ניהול וארגון הזמן. תרופות מכילות אמפטמין משפרות את הקשב והריכוז במצבים שונים של עבודה או לימודים.

4. מצבים נוירו-פסיכיאטריים אחרים
במחלת הנרקולפסיה (Narcolepsy), שהיא הפרעה נוירולוגית נדירה הכוללת התקפות של הירדמות בלתי נשלטת במשך היום, שימוש בתרופות המכילות אמפטמין יכולות לשפר את מצב הערנות של המטופל וכך גם את התפקוד שלו.

5. תסמונות של עייפות ותשישות
מצבים של עייפות ותשישות יכולים להופיע במהלך תסמונות פסיכיאטריות רבות. הפסיכיאטר המטפל יכול לשקול שימוש מושכל של תרופות המכילות אמפטמין כעזרה טיפולית הולמת במצבים אלו.

6. טיפול של דיכאון קליני עמיד לטיפול
דיכאון שלא הגיב מספיק טוב לטיפול נוגד דיכאון נקרא "דיכאון עמיד" או דיכאון שטרם הגיב לטיפול. דיכאון עמיד קיים ב 30% מהסובלים מדיכאון קליני. הפסיכיאטר המטפל יכול לשקול שילוב של תרופות המכילות אמפטמין עם תרופות נוגדות דיכאון.

7. מטופלים בגיל הגריאטרי עם תסמינים של דיכאון ועייפות
לעיתים קרובות מטופלים גריאטרים סובלים מתסמינים של עייפות, חוסר מוטיבציה וחוסר עניין כחלק מהפרעה פסיכיאטרית. שימוש מושכל של תרופות המכילות אמפטמין יכול להוביל לשינוי משמעותי בעשייה.

מהם ההבדלים בין אטנט, אטנט-XR ואמפטמין מיקס (MIX AMPHETAMINE)

תרופות אלו מכילות אותה תרופה, מלחים של אמפטמין, אבל משך פעולתם שונה. אטנט פועל בן 4-6 שעות ואטנט-XR ומיקס אמפטמין 8-12 שעות.

התרופות מגיעות בריכוזים דומים של 10, 20 ו 30 מג. המינון היומי המקסימלי הוא 60 מג' ליום עבור שלושת התרופות. לרוב מתחילים עם 10 מג' אטנט רגיל ובהדרגה מגיעים למינון שמניב תוצאות קליניות טובות. אטנט רגיל ניתן פעמיים ביום (בוקר וצהרים) ואטנט בשחרור ממושך ואמפטמין מיקס ניתנים פעם ביום (רצוי בבוקר). אחרי שמגיעים למינון הנכון של אטנט רגיל אפשר להחליף בהדרגה למינון שחרור ממושך.

מהו מנגנון הפעולה של אטנט?

כפי שכבר נאמר אטנט, אטנט-XR ואמפטמין מיקס משתייכות לקבוצת תרופות סטימולנטיות. מנגנון הפעולה הנוירוכימי זהה ביניהן והוא כולל:

  • הגברת ההפרשה של מוליכים עצביים- דופמין ונוראפינפרין בתא הפרה-סינפטי. הפרשה מוגברת זו מעלה את הפעילות של התא הפוסט סינפטי.
  • עיכוב הקליטה החוזרת של המוליכים דופמין ונוראפינפרין גורמת להעצמת ההשפעה של מוליכים אלו על התא הפוסט-סינפטי.

סוגיית התמכרות לתרופות סטימולנטיות כמו תרופות המכילות אמפטמין קשורה להשפעה מוגברת של התרופה על המוליך העצבי דופמין. מוליך עצבי זה אחראי על התפקוד של מערכת התגמול במוח. הגרעין המרכזי של מערכת התגמול נקרא "האקומבנס" (nucleus accumbens).

מהן ההשפעות הקליניות של אטנט?

ההשפעות הקליניות של תרופות המכילות אמפטמין (אטנט, אטנט-XR ואמפטמין מיקד) הן זהות. שונה ביניהן זמן הפעולה של התרופה. האמפטמינים הינם תרופות ממריצות. השפעתן על המוח מגבירה את יכולת הריכוז, מקטינה את הפרעת הקשב, מווסתת את המוטיבציה ומגבירה את יכולת השליטה על דחפים. פעולות אלו מושגות דרך השפעת התרופה על המוליכים העצביים דופמין ונוראפינפרין.

מבחינה קלינית, מטופלים מדווחים על שיפור בתחומים רבים, במיוחד בתפקודים ניהוליים הקשורים לאונה הקדמית של המוח והזיכרון. אלו חלק מהשיפורים עליהם מדווחים מטופלים:

  • יכולת ללמוד
  • יכולת לסיים פעולות ולצמצם את אי הסדר
  • יכולת הקשבה וניהול ישיבות עם אחרים
  • עלייה ביכולת לנהל דיונים
  • יכולת לקבוע סדרי עדיפות
  • יכולת להיות פחות תזזיתיים
  • ירידה בתגובת של כעס ושיפור במצב הרוח
  • שליטה טובה יותר בדחף לאכול

האם אטנט יכול להוביל להתמכרות?

מטופלים עם נטייה להתמכרות יכולים לחוש כמיהה לתחושת אופוריה ("ההיי") המורגשת יותר עם אטנט בשחרור מהיר. תחושה זו לא נדרשת להשפעה הטיפולית של התרופה והיא יכולה להוביל להגדלת המינון של התרופה מעל המומלץ על ידי הרופא. תחושת האופוריה, ה-"היי", פחות שכיחה עם תרופות בשחרור מושהה.

תרופות אלו גורמות לתחושת חדות מנטלית, לפחות רעב, לריכוז מוגבר ולפחות צורך בשינה, גם אצל אנשים שלא סובלים מהפרעת קשב וריכוז. לפיכך, שכיח שסטודנטים בזמן בחינות ובזמן הגשת עבודות, או עובדים החייבים לעמוד באתגר של תאריכי יעד, ישתמשו בתרופה כדי לשפר הישגים. שימוש נקודתי או לזמן מוגבל לא יוביל להתמכרות. שימוש קבוע ומתמשך למטרות אלו, שלא מאושרות על ידי משרד הבריאות, מעודד תלות והתמכרות.

ההתמכרות יכולה להוביל לשינויים התנהגותיים ופסיכיאטרים, כולל דיכאון קליני, תופעות של חרדה, אינסומניה מתמשכת, ירידה חדה במשקל והופעה של מחשבות פרנואידיות. מומלץ לפנות לעזרה מקצועית כדי לסייע בתהליך הגמילה.

מהן תופעות הלוואי של אטנט?

תופעות לוואי של תרופות סטימולנטיות אטנט, אטנט-XR ואמפטמין מיקס זהות. כ-20-30% של מטופלים הנוטלים תרופות אלו יחושו תופעות לוואי. עלייה הדרגתית במינון מקטינה את הסיכוי להופעת תופעות לוואי. עם השימוש, תופעות הלוואי נוטות לעבור או להיחלש. עם זאת, אחוז לא מבוטל של מטופלים מפסיקים את הטיפול עקב תופעות לוואי. תופעות לוואי שכיחות הן אי שקט, רגישות יתר, חרדה, הפרעת שינה, חוסר תיאבון, ירידה במשקל, החמרת טיקים, כאבי בטן וראש והגברה של תחושות הכעס.

תופעות לוואי פחות שכיחות כוללות: עלייה בקצב הלב, כאבים בחזה, לחץ דם גבוה, החמרה בתלונות פסיכיאטריות (של דיכאון, חרדה), ובמקרים נדירים (במיוחד במצבים של התמכרות) הופעת פסיכוזה.

האם אטנט תרופה מסוכנת?

אין הבדל ברמת הסיכון היחסי בין אטנט, אטנט-XR ואמפטמין מיקס. רק רופאים מורשים להמליץ על נטילת תרופות המכילות אמפטמין. כל רופא מוסמך בישראל יכול להמליץ על תרופות אלו אך שכיח שהמלצות אלו יבואו מפסיכיאטרים (פסיכיאטרים לילדים ונוער ופסיכיאטרים של המבוגר), מנוירולוגיים וממומחים להתפתחות הילד.

מתי תרופות המכילות אמפטמין עלולות להיות מסוכנות?

שימוש לא נכון:

  • נטילת תרופה לא בהתאם להוראות רופא, במינון גבוה מדי או בצורה שאינה מתאימה, יכולה להוביל לתופעות לוואי חמורות, כמו דופק מואץ, לחץ דם גבוה, חרדה, בעיות בלב, מצב פסיכוטי ועוד.
  • יש להימנע משימוש בתרופה למטרות שאינן רפואיות (כגון שיפור ביצועים קוגניטיביים) או נטילה שלא לפי ההוראות, משום שיש סיכון לפתח תלות והתמכרות.

בעיות לב:

  • אם יש למטופל היסטוריה של בעיות לב, תרופות אלו עלולות להוות סיכון. הן יכולות להעלות את קצב הלב כולל עלייה בלחץ הדם. לכן, אנשים עם פתולוגיה לבבית או לחץ דם גבוה צריכים להימנע משימוש בה או להיוועץ עם רופא לפני השימוש.

הפרעות פסיכיאטריות:

  • תרופות המכילות אמפטמין יכולות לגרום לתופעות לוואי פסיכיאטריות, כמו חרדה, דיכאון או תסמינים פסיכוטיים, במיוחד במינונים גבוהים. הסובלים מאבחנות פסיכיאטריות צריכים להימנע משימוש בתרופות אלו ולהיוועץ עם רופא לפני השימוש.

תלות והתמכרות:

  • לתרופות סטימולנטיות סיכון להתפתחות של התמכרות, במיוחד אם הן נלקחות במינונים גבוהים מהנדרש או בצורה לא מבוקרת. יש להיות מודעים לכך ולהקפיד להשתמש בהן רק לפי הוראות הרופא.

תגובות אלרגיות חמורות:

  • כמו כל תרופה, אטנט עשוי לגרום לתגובה אלרגית חמורה, שיכולה לכלול פריחה, קושי בנשימה או נפיחות. במקרה כזה יש לפנות מיד לטיפול רפואי.

מהן האינטראקציות של אטנט?

אינטראקציות עם תרופות אחרות:

  • תרופות כמו וולבוטרין, פריזמה וסימבלטה המשפיעות על מהירות הפירוק של התרופה בכבד (משפיעות על מערכת ציטוכרומים בכבד) יכולות לגרום לעלייה או לירידה בהשפעת התרופה
  • תרופות נוגדות דיכאון – שילוב של אטנט עם תרופות נוגדות דיכאון מקבוצת ה SSRI ו SNRI עלול להגביר את הסיכון לתופעות לוואי כמו עצבנות, חרדה או שינויים בלחץ הדם.
  • תרופות מעוררות אחרות – נטילה של אטנט יחד עם חומרים ממריצים אחרים (כגון ריטלין) עלולה להגביר את הסיכון לתופעות לוואי.
  • תרופות כמו קלונקס, קסנגיס, לוריוון ותרופות אנטי היסטמיניות – הגורמות להרגעה או ישנוניות, מקטינות את השפעת אטנט.
  • מעכבי MAO (כגון Phenelzine, Selegiline) – שילוב של אטנט עם תרופות מקבוצת MAOIs עשוי לגרום לעלייה מסוכנת בלחץ הדם. יש להימנע משימוש באטנט לפחות 14 ימים לאחר הפסקת MAOIs.
  • תרופות נוגדות פרכוסים (כגון פניטואין, ולפרואט, פנוברביטל) – אטנט עשוי להשפיע על רמות התרופות האלו בדם ולהוביל להגברת תופעות הלוואי או לירידה ביעילותן.
  • תרופות לטיפול בלחץ דם (כגון חוסמי בטא או תרופות משתנות) – אטנט עשוי להפחית את ההשפעה של תרופות להורדת לחץ דם, ולכן חשוב לנטר את לחץ הדם בקביעות.

אינטראקציות עם מזון ומשקאות:

  • אלכוהול – שתיית אלכוהול בזמן נטילת אטנט עלולה להגביר את תופעות הלוואי של התרופה, כגון סחרחורת, חוסר ריכוז או לחץ דם מוגבר.
  • אוכל ומזונות חומציים (כגון מיץ תפוזים, משקאות קלים, מזונות עשירים בוויטמין C) מקטינות את הספיגה של אטנט.
  • קפאין (כגון קפה, תה, משקאות אנרגיה) – שילוב התרופות עם קפאין עלול להגביר את ההשפעות המעוררות של אטנט ולגרום לעצבנות, דפיקות לב מואצות וקשיי שינה.

אינטראקציות עם מצבים רפואיים מסוימים:

  • יתר לחץ דם ומחלות לב – התרופה עלולה להחמיר מצבים של יתר לחץ דם או בעיות לבביות ולכן יש להשתמש בזהירות במקרים כאלה.
  • חרדה או הפרעות פסיכיאטריות – התרופה עלולה להגביר חרדה, עצבנות או תסמינים פסיכוטיים במטופלים עם היסטוריה של הפרעות אלו.
  • אפילפסיה או פרכוסים – נטילת התרופה עלולה להעלות את הסיכון להתקפים אצל אנשים עם רקע של פרכוסים.

האינטראקציות האפשריות שתוארו זהות בין אטנט, אטנט-XR ואמפטמין מיקס.

מהן התופעות של הפסקה פתאומית של תרופות המכילות אמפטמין?

יש לבצע הפסקה הדרגתית בשימוש תרופות המכילות אמפטמין. הפסקה פתאומית של הטיפול יכולה לגרום לשינויים במצב הרוח, דיכאון, אי שקט, החמרת הפרעת הקשב וריכוז, עלייה בתיאבון ובשעות השינה. לרוב התופעות של הפסקה פתאומית אינן חמורות ועוברות תוך 7-14 יום.

האם אפשר להשתמש באטנט בהריון או בהנקה?

תרופות המכילות אמפטמין כמו אטנט, אטנט-XR ואמפטמין מיקס נחשבות לבטוחות בזמן ההריון. בנוסף, אין לתרופות אלו השפעה שלילית על מהלך ההריון (השפעות כמו נטייה להפלות, ללידות מוקדמות או ללידת תינוקות עם משקל נמוך). לפיכך, ניתן להמשיך בשימוש של תרופות אלו בהריון. בכל מקרה יש להתייעץ עם המכון לייעוץ תרופתי בזמן הריון.

תרופות המכילות אמפטמין עוברות לחלב אם בריכוז יחסית גבוהה, לכן לא מומלץ להשתמש בהן בזמן הנקה.

הגישה של פרופסור גרינהאוס בטיפול עם אטנט ?

פרופסור גרינהאוס מטפל באנשים עם הפרעות פסיכיאטריות רבות כולל ממצבים משולבים של דיכאון, הפרעה ביפולרית והפרעת קשב וריכוז. מטופלים אלו מועמדים לטיפול הכולל תרופות ספציפיות לכל הפרעה וכמו כן שילוב של תרופות במצבים המעורבים. במטופלים גריאטריים עם תופעות של עייפות או חוסר מוטיבציה פרופסור גרינהאוס שוקל שילוב של תרופות סטימולנטיות כדי לעודד פעילות ועשייה במטופלים מבוגרים אלו.

ממליץ למטופלים לעבור מתרופות בשחרור מהיר כמו אטנט לתרופות בשחרור ממושך. תרופות אלו נותנות רמות בדם יציבות יותר ומובילות לתגובה קלינית מיטיבה.

דוגמאות קליניות של טיפול בקליניקה של פרופסור גרינהאוס

כדי להמחיש את הסוגיה הקלינית של הפרעת קשב וריכוז אצל מבוגרים אתן מספר דוגמאות קליניות בפרקטיקה הפרטית שלי. אלו הן הדוגמאות:

מתבגרת בתיכון
יהל, נערה בת 17 מגדירה את עצמה כ"עצלנית", אך למעשה מתקשה לנהל את הזמן שלה. היא דוחה משימות לרגע האחרון, מאבדת דברים לעיתים קרובות (כגון מחברות, מפתחות, טלפון נייד), וחווה קושי בארגון לוח הזמנים שלה. היא מרגישה מוצפת בקלות כאשר עליה לבצע מספר מטלות במקביל. לעיתים קרובות היא חולמת בהקיץ בשיעורים ולא מצליחה לעקוב אחרי ההסברים. פרופסור גרינהאוס המליץ על טיפול באטנט (ראשית אטנט בשחרור מהיר והמשך אטנט בשחרור ממושך) יחד עם טיפול פסיכותרפיה-CBT. הטיפול המשולב עזר לשפר הישגים בלימודים ובארגון התקפודי באופן כללי.

סטודנט באוניברסיטה
יונתן, בן 23 חווה קשיים בהכנת עבודות והתארגנות למבחנים. למרות שהוא אינטליגנטי מאוד, הוא מתקשה להתרכז בהרצאות ולזכור פרטים חשובים. כאשר הוא מתיישב ללמוד, הוא מוצא את עצמו מוסח על ידי הרשתות החברתיות, קופץ בין משימות, ולעיתים משלים עבודות רק ברגע האחרון תחת לחץ כבד. הוא גם מתקשה לשבת מעל שעה, מרגיש שחייב לזוז ולהיות פעיל פיזית. פעילות זאת לא מאורגנת וגם ללא מטרה מוצהרת. הנהיגה שלו פזיזה והוא מוצא את עצמו עושה עבירות תנועה. פרופסור גרינהאוס המליץ טיפול באטנט עם תוצאות קליניות מרשימות לטובה.

מבוגר בעבודה
שאול, בן 40 עובד במשרד פרסום ומתקשה בניהול פרויקטים לטווח ארוך. הוא שוכח פגישות או מאחר באופן קבוע, מתמהמה בהשלמת משימות, ולעיתים קרובות חש שהוא לא מנצל את הפוטנציאל שלו. במהלך פגישות הוא מתקשה להתרכז, ולעיתים מוצא את עצמו גולש למחשבות אחרות או קוטע את הדוברים. בנוסף, שאול תיאר סימפטומים של דיכאון קליני המלווים אותו מספר חודשים. בעזרת טיפול משולב נוגד דיכאון וטיפול עם תרופה ממריצה, מצבו השתפר מאוד. תופעות הלוואי חלפו תוך מספר שבועות.

אישה הבינה שסובלת מ ADHD בגיל מבוגר
דנה, בת 45 מאובחנת ומקבלת טיפול בתופעה של הפרעה ביפולרית. תמיד הרגישה "שונה" ולא הבינה מדוע היא מתקשה לשמור על סדר וארגון בחיים האישיים והמקצועיים שלה. היא חווה קשיים בריכוז בזמן קריאת ספרים, מתקשה לנהל את הזמן, ותמיד מרגישה שהיא שוכחת משהו חשוב. לאחר שהבן שלה אובחן עם ADHD, החליטה לנסות גם תרופות המכילות אמפטמין והתפלאה עד כמה התרופה עזרה לה עם ארגון החשיבה וביצוע משימות. הפסיכיאטר אבחן הפרעת קשב וריכוז שמעולם לא אובחנו. בהתייעצות עם פרופסור גרינהאוס הוחלט להמשיך בטיפול משולב להפרעה ביפולרית ו ADHD.

סיכום

תרופות המכילות אמפטמין, הכוללות אטנט, אטנט-XR ואמפטמין מיקס נמצאות בשימוש בטיפול בהפרעות קשב וריכוז. הפרופיל הבטיחותי של תרופות אלו הוא טוב עם תופעות לוואי סבירות. למרות זאת, אחוז לא מבוטל של מטופלים מפסיקים את הטיפול עקב תופעות לוואי. תרופות המכילות אמפטמין משפרות תפקוד קוגניטיבי, מקטינות אימפולסיביות ומובילות לאיכות חיים טובה יותר.

מומלץ להתחיל את הטיפול במינון נמוך של התרופה ולהעלות את המינון בהדרגה עד שיפור קליני משמעותי. בהמשך מומלץ לשקול מעבר לתכשיר בשחרור ממושך. הסיכוי לפתח תלות והתמכרות הינה גבוהה יותר עם תרופות בשחרור מהר מאשר עם תרופה בשחרור ממושך.

צרו קשר עם פרופסור לאון גרינהאוס

בבקשה סמנו את מטרת הפנייה