מאמרים בנושא דיכאון

גרייה מוחית לא פולשנית - חלק ב

גרייה מוחית לא פולשנית - חלק ב

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

הטיפול בגרייה חשמלית פרכוסית (טיפול המוכר בשם מכות חשמל) גורם לפעילות חשמלית נרחבת במוח- מדובר בהליך מאוד לא מדויק ופולשני. לשימוש בגלי אולטרסאונד בטיפול יש דיוק מקסימלי וכתוצאה מכך גם תופעות לוואי מינימליות, השפעה הניכרת במיוחד בפחות בפגיעה בתפקודים הקוגניטיביים ותפקודי זיכרון. יתרון מובהק נוסף של השיטה הוא העלות הנמוכה של המיכשור.

התקדמות נוספת, שתתואר בהרחבה בהמשך, היא הנוירופידבק (Neurofeedback) המבוססת על הדמיה בעזרת ה א.א.ג (EEG) . במוח שלנו כל הזמן מיוצר חשמל כתוצאה מפעילות כימית בתאי המוח. ניתן למדוד את הפעילות הזאת באמצעות הצמדת אלקטרודות לקרקפת ורישום. הפעילות החשמלית היא שונה מעט בין מצבים מוחיים שונים- מתבצעת בתדירויות שונות. אדם יכול להשפיע על התדרים של אותה פעילות מוחית דרך משוב ביולוגי, באותו אופן בו אדם יכול לווסת את מהירות הדופק באמצעות הרגעה של הגוף. אצל אנשים הסובלים ממצבי חרדה, דיכאון, היפראקטיביות, התמכרויות, השמנה, ועוד, מיוצרים במוח גלים חשמליים שונים משל אנשים שלא סובלים מהתסמונות. עובדות אלה מאפשרות שיטת טיפול חדשנית בה דרך משוב ביולוגי שמתבסס על ה אאג, אפשר להשפיע על גלי המוח ולשנות את דפוסי הפעילות ה"לא נכונים"- זוהי שיטת הנוירופידבק.

פרופסור לאון גרינהאוס מסכם ואומר שלאור ההתפתחויות הגדולות הללו, הוא אופטימי מאוד לגבי העתיד של הפסיכיאטריה. גרייה מוחית לא פולשנית וכיוונים חדישים אלו מאפשרים אפשרויות טיפול שונות ומגוונות למחלות והפרעות שונות, וכך כמובן גם התאמה מיטבית של שיטת הטיפול למטופל. פסיכיאטרים כיום צריכים ללמוד את התחומים החדשים ולהציע לחולים את כל אפשרויות הטיפול שקיימות.

פרופסור לאון גרינהאוס הוא מנהל של מיינד קליניק המרכז לטויפולים מתקדמים בתל אביב. פרופסור לאון גרינהאוס מתמחה בטיפול של דיכאון והפרעה ביפולרית בשיטות מתקדמות.

קרא עוד : טיפול בחרדה
קרא עוד: טיפול בגרייה מגנטית

גרייה מוחית לא פולשנית - חלק א

גרייה מוחית לא פולשנית - חלק א

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

גרייה מוחית לא פולשנית. האם המוח של האדם נעשה נגיש יותר לפסיכיאטריה?
עד כה, אבחון פסיכיאטרי התבסס על ראיון קליני, אותה שיטה בה השתמשו רופאים לאבחון לפני מאה שנה. כיום בנוירולוגיה ישנן טכנולוגיות הדמיה מודרניות כמו MRI, MRI תפקודי ו PET, אשר קידמו באופן מרשים את האיבחון והטיפול של המחלות הנוירולוגיות. אך הן טרם מצאו את מקומן באיבחון או בטיפול של חולים פסיכיאטריים. פרופ' לאון גרינהאוס, מנהל מיינד קליניק בתל אביב ואחד הפסיכיאטרים המובילים את המהפכה הביולוגית בפסיכיאטריה בישראל, טוען שעובדה זו מפתיעה לאור הממשק הגדל בין התחומים. עם זאת, מוסיף פרופ' לאון גרינהאוס כי התפתחויות בתחום גרייה מוחית לא פולשנית (Non-Invasive Brain stimulation) הולכות לשנות את כללי המשחק במהרה, ולפתח מאוד את האבחון והטיפול הפסיכיאטרי.

לפני 30 שנה באנגליה, אנתוני ברקר המציא שיטה לגרייה מגנטית  מוחית  הנקראת TMS- Transcranial Magnetic Stimulation. התגלית הייתה שאפשר  לגרום לפעילות חשמלית בתאים בתוך המוח, ע"י גל מגנטי המופעל מחוץ לו, בקלות ובאופן לא פולשני. לדוגמה, אם מצמידים סליל אלקטרומגנטי מעל החלק בקרקפת תחתיו נמצא האזור ששולט על התנועות של היד, הפולס המגנטי יגרום לכיווץ שרירי היד המתאימה בגוף. פרופ' ברקר השתמש בשיטה זו כדי למדוד את ההולכה העצבית במערכת העצבים המרכזית, כלומר, כמה זמן לוקח לפולס העצבי להגיע מהמוח לאצבע. עם השנים השיטה קודמה ע"י חוקרים רבים משיטה אבחונית לשיטה טיפולית. כיום הגרייה המגנטית מקובלת כטיפול לקשת רחבה של מצבים נוירופסיכיאטרים כגון דיכאון, כאב, הפסקת עישון, מחלת הפרקינסון, וכו'.

פיתוח שיטה זו היווה בסיס לפיתוח שיטות רבות נוספות לאבחון וטיפול בפסיכיאטריה, כל אחת יותר מתקדמת מזו שלפניה. לדוגמה אחת השיטות החדישות שפותחו נקראת הדמיה מוחית אופטית (Near –NIS-Infrared Spectroscopy). שיטה זו מתבססת על העובדה שגל אור בתדירות מסוימת יכול לעבור דרך הקרקפת לתוך המוח ולתת לנו תמונה מדויקת של קליפת המוח והתפקוד שלה בכל רגע נתון. ההדמייה האופטית לא מוגבלת בזמן. עובדה זו מאפשרת קבלת תמונה רציפה של תפקודי המוח במצבים שונים, כולל בטיפולים פסיכיאטרים ופסיכולוגים. פרופסור גרינהאוס מוסיף בהתלהבות גדולה שטוויסט מעניין הוא שניתן לשלב TMS ו- NIS, ואז לראות במדויק היכן הגל המגנטי פועל והאם הוא מצליח לבצע את הפעולה שייעדנו לו. "נמשיל את השילוב בין השיטות לתחום הקרדיולוגיה- השילוב של הדמיה אופטית וקרינה מגנטית יכול להתפתח למין 'צינטור פסיכיאטרי'. עלות הציוד היא נמוכה יחסית, מה שמהווה יתרון עצום בתחום יחסית יקר. תתארו לכם שמכשיר MRI  עולה כמה מיליוני דולרים והחזקתו עולה כ 50000 $ לחודש, לעומת זאת, מכשיר להדמייה אופטית עולה כולו 50000$."

אבחון וטיפול

שיטה נוספת שמתפתחת אף היא בשנים האחרונות, היא השימוש בגלי קול (Ultrasound) באבחון וטיפול פסיכיאטרי. גלי קול נמצאים בשימוש אבחוני בתחומים רבים ברפואה-  לדוגמא בגניקולוגיה (כל אישה בהריון בישראל עוברת מספר בדיקות אולטרסאונד במהלך היריונה). פרופסור לאון גרינהאוס מסביר- "טווח התדרים של גלי קול גדול מאוד, ולכן השפעותיו על הגוף תלויות בתדרים השונים. יש תדרים איבחוניים, תדרים שגורמים לפעילות חשמלית בתאים, וגם תדרים שניתן להשתמש בהם לחימום רקמות או הרס מכוון שלהן. בפסיכיאטריה, גלי קול יכולים להיות בשימוש איבחוני ואף טיפולי." פרופ' גרינהאוס מרחיב וטוען כי ניתן לשלב הדמיה מגנטית (MRI) עם גרייה באולטרסאונד של אזורים מסויימים של המוח, וכך להגיע לדיוק ברמה של מילימטרים בתוך המוח.

קרא עוד : טיפול בגרייה מגנטית
קרא עוד : טיפול בדיכאון

התפיסה העצמית של הלוקה במאניה דפרסיה חלק א

התפיסה העצמית של הלוקה במאניה דפרסיה חלק א

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

לפני מספר חודשים הופיע בעתון ניו יורק טימס מאמר שנכתב על ידי  הגב' לינדה לוגן. במאמר ראשון מסוגו היא כותבת על ההתמודדות שלה עם המניה דפרסיה, מחלה ממנה היא סובלת כבר מעל 20 שנה.
היא מתארת איך המניה דפרסיה החלה בשנות התבגרותה, עם שינויים תכופים במצב הרוח שהגיעה לבסוף לניסיונות אובדניים ולאישפוזים במחלקות פסיכיאטריות.

גב' לוגן מתארת לפרטים את ההשפעה ההרסנית של המחלה על חייה האישיים, ועל החיים של בני משפחתה. המאמר הינו מסמך רגיש ואנושי ביותר,כל פסיכיאטר וכל עובד בריאות נפש צריך לקרוא בעיון את המאמר הזה, אומר פרופ' גרינהאוס. בעזרת תאור חייה היא מראה לנו עד כמה החיים של החולה מושפעים מהמחלה, וחשוב ביותר, היא מביאה את נקודת המבט של החולה על המחלה. המבט האישי הנוכחי מתווסף לגילוים האישיים של חולים אחרים, ומזכירים לנו שוב ושוב, שיש צורך להתייחס לא רק למחלה אלא גם לאדם ש"מאחורי הסימפטומים.  גב' לוגן מובילה אותנו שוב לבדיקה עצמית מעמיקה על דרכינו המקצועיות והתחסותינו לחולה ולמשפחתו בעת משבר נפשי עמוק, ממשיך פרופ' גרינהאוס. אנחנו כפסיכיאטריים אומר גרינהאוס, מאוד טובים בלהעריך את הסימפטומים של המחלה ואת התוצאות של הטיפול, אך פחות מנוסים בהערכת השפעת המחלה על האישיות של האדם.

פרופ' לאון גרינהאוס ממשיך ואומר, התפיסה העצמית של הלוקה במאניה דפרסיה- ה "Self "  של החולה- מאוד משתנה עם הגלים של המחלה. בזמני דיכאון האדם יכול להרגיש משותק, שאפילו הדברים הכי פשוטים קשים ביותר לביצוע. לעומת זאת, בזמנים של מאניה דיפרסיה ההיפך הוא הנכון, האדם חש כל יכול, ששום דבר לא עומד בדרכו. ומה קורה כאשר האדם מתאזן ונמצא "בין הגלים"? האדם יורד לקרקע ופתאום מוצף בשאלות כמו: "מה קרה לי"? "איך יכולתי לעשות דברים כאלו"? "מה עם השליטה על עמצי, איך איבדתי אותה כ"כ"? "מי אני בעצם"? "האם אני יכול לסמוך על עצמי לא לעשות שטויות שוב"? "איזה מן הורה אני"? "האם הילדים שלי יקבלו את המחלה"? "מה חושבים יקירי עלי"? "מה ההשלכות של האישפוז על המשך החיים שלי"? "מהיום רק תרופות כל החיים"? כפי שקוראי המאמר של גב' לוגן יוכלו להתרשם, אלו שאלות שמעסיקות את החולה לאורך השנים של המחלה, וחלקם מקבלים תשובה רק אחרי זמן רב של התמודדות עם הסוגיות המורכבות שהמחלה מציבה לאדם. גב' לוגן מזכירה לנו שטיפול בשיחות לא פחות חשוב מטיפול תרופתי.  שההתבוננות הפנימית של הטיפול הפסיכולוגי מאפשרת בנייה מחדש של העצמי, כולל קבלת המחלה וחיזוק של החלקים החזקים של האישיות של החולה. 

תחילת המחלה שלה כותבת לוגן, התרחשה בשנות ההתבגרות, אבל הגלים הדיכאוניים הראשונים החלו רק  אחרי הלידות של ילדיה ובזמן הלימודים לתואר מתקדם. בהתחלה היא והקרובים לה, ייחסו את חוסר העניין שלה ואת מצבי הרוח הירודים שלה לעומס של החיים. ההורות, הלימודים לתואר מתקדם או המאמץ לכתיבת התיזה לדוקטורט נחשדו כסיבות לנפילת המתח ולחוסר ההנאה שלה. גב' לוגן מתארת בכישרון רב איך התפיסות העצמיות השליליות והירידה בביטחון העצמי החלו לחלחל לתוכה. בצורה הדרגתית כותבת לוגן, היא החלה לחשוב שהיא פחות חכמה, שהיא כבר לא אמא טובה ושאין לה רגשות כלפי הילדים שלה. דברים פעוטים החלו להיראות לה כמשימות ענקיות. היא החלה להיות יותר חשדנית וחשה שגם החברים שלה חושבים עליה דברים פחות טובים. ברגע מאוד אינטימי, אחרי מספר אישפוזים פסיכיאטריים וגם אחרי נסיון אובדני משמעותי, כותבת לוגן על שיחה שניהלה עם הבת הבוגרת שלה. הבת שואלה אותה, "מדוע לא סיפרת לנו"? הרבה חולים לא מסוגלים לדבר על מצבם, הם לא מבינים כ"כ מה קורה להם ולא מזהים את זה כמחלה. הם חושבים שהמצב החולני הוא למעשה האמת עליהם, ושהם השתנו לגמרי, אומר פרופסור לאון גרינהאוס. "ההסתגרות הזאת בתוך תפיסת עולם כ"כ שלילית וחסרת תקווה מעלה מאוד את הסיכון הממשי לאובדנות.

קרא עוד : טיפול במאניה דיפרסיה
קרא עוד : טיפול בגרייה מגנטית
קרא עוד : טיפול בחרדה

התפיסה העצמית של הלוקה במאניה דפרסיה חלק ב

התפיסה העצמית של הלוקה במאניה דפרסיה חלק ב

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

במאמר התפיסה העצמית של הלוקה במאניה דפרסיה היה קטע מאוד משמעותי של גב' לוגן והוא התיאור של האשפוז הכפוי שלה אחרי הניסיון האובדני שהיא ביצעה. בהתייחסות שלה למחלקה הסגורה, היא כותבת על הפגיעה הקשה ב"עצמי" שהיא חשה בזמן האשפוז. היא אומרת שהיא חשה מושפלת מאוד מהצורך לבקש רשות וליווי אפילו כדי להיכנס לשירותים. כותבת לוגן, שהיא מבינה שהנהלים של המחלקה מטרתם להגן על החולה אבל הם פוגעים מאוד בתפיסה העצמית של החולה.

כפסיכיאטר שעבד את רוב שנותיו המקצועיים במחלקות פסיכיאטריות יכולתי מאוד בקלות להזדהות עם הדברים של גב' לוגן , אומר פרופ גרינהאוס. מחלקות פסיכיאטריות סגורות בנויות כדי לאפשר לחולים במצבם האקוטי הגנה בפני המחלה הקשה שפוקדת אותם. לכן יש שמירה קפדנית שמטרתה למנוע מעשי אלימות או אובדנות. גב' לוגן כותבת איך האישיות שלה "נעלמה" בבית החולים. שהדברים המוכרים לה, אפילו הריחות של הילדים שלה, הסדר של החדרים של הבית שלה, והעצמאות לעשות דברים על פי רצונה, הכל נעלם לה במחלקה בסגורה. אני חושב, אומר פרופ' גרינהאוס, שהמאמר של גב' לוגן הוא מסמך למודי עבור אנשי מקצוע בריאות הנפש. הוא מראה לנו עד כמה אנשי המקצוע צריכים מצד אחד לשמור על החולה אבל מצד שני לעזור לו לשמור על האנושיות שלו. הקושי בישראל, ממשיך פרופ' גרינהאוס, שעד לו מזמן דברים אלו נלקחו פחות בחשבון. כדי לקדם נושאים חשובים אלו צריך כוח אדם מתאים במשך כל שעות היממה וצריך גם מחלקות עם רמת מלונאות גבוהה. דברים אלו לא מספיק מפותחים בישראל, מסיים גרינהאוס.

המאמר של גב' לוגן מתאר את ההיסטוריה האישית שלה ואת ההתמודדות עם המאניה דפרסיה לאורך עשרים שנה. במאמר מתוארים היטב העליות והמורדות של המחלה והקשיים התפקודיים שמתלווים לה. בקטע מאוד מרגש מתארת לוגן את התקופה בה היא "הבינה" שמחלה מני דפרסיבית זה "מה שיש לה" ושעליה ללמוד להתמודד איתה. מאותה תקופה, היא כותבת, החלה גם תקופת האיזון והפריחה בחיים שלה.

אין ספק מסיים פרופ' לאון גרינהאוס שהמחלה המני דפרסיבית דורשת התמודדות לאורך הרבה מאוד שנים. צריך ללמוד על הטיפולים השונים היעילים עבורה, וצריך לחשוב לא רק על תרופות אלא גם על כל הקשת הטיפולית. ההבנה המערכתית הזו מתפתחת מאוד בשנים האחרונות. אין ספק, ממשיך גרינהאוס, שהטיפול  צריך להיות מערכתי, ולכלול בו את רוב בפרמטרים של החיים של החולה: החולה עצמו עם הצרכים הרפואיים שלו, המשפחה הגרעינית והמורחבת שלו, והשיקום התעסוקתי והקוגניטיבי. הניסיון של לוגן מראה לנו שחשוב גם לעזור לחולה לבצע אינטגרציה של העצמי החדש שלו.

כותב המאמר הוא פרופ' לאון גרינהאוס, מנהל לשעבר של בתי החולים הפסיכיאטריים איתנים וכפר שאול, וכיום מנהל של מיינד קליניק, המרכז לטיפולים מתקדמים בתל אביב והרצליה. לפרופ' גרינהאוס ניסיון רב שנים בטיפול של המחלה המני דפרסיבית והיום הוא מפתח תוכנית ייחודית לטיפול במאניה דיפרסיה בה בקליניקה הפרטית שלו.

קרא עוד : טיפול בחרדה
קרא עוד : טיפול בדיכאון בזמן הריון

גרייה מגנטית למוח וטיפול זוגי

גרייה מגנטית למוח וטיפול זוגי

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

"אחד מהדברים הכי מעניינים בפסיכיאטריה של היום הינו הקשר בין המוח והנפש" אומר פרופ' לאון גרינהאוס מנהל של מיינד קליניק-המרכז לטיפולים מתקדמים בתל אביב. במפגשים בין פסיכולוגים ופסיכיאטריים, אומר גרינהאוס, לעתים קרובות נדונה השאלה של היחסים בין גוף ונפש של האדם, ועל הדרך הטובה לטיפול, שיחות לעומת תרופות. לדעתו של פרופ' גרינהאוס הויכוח הזה מיותר לחלוטין  וזאת כי מחקרים חדשים של גנטיקה והדמייה מוחית מראים יחסי גומלין הדוקים ביותר בין החלקים של המוח ש"חושבים" לבין החלקים של המוח ש"מרגישים". המונחים "Top Down Regulation או Bottom Up Regulation" מנסים לחדד את השאלה, איזה אזור חשוב יותר בטיפול. האם אזורי החשיבה של המוח הקידמי שולטים על אזורי הרגש והתיפקודים הפיזיולוגיים העמוקים, או להיפך. זה מאוד ברור, אומר פרופ' גרינהאוס, שכדי להצליח בטיפול צריך לגייס את כל הכוחות של האדם ולמצוא את הדרך בה האדם הסובל מפעיל את כל יכולותיו לטובתו. טיפול פסיכולוגי מפעיל את המערכת החשיבתית והרגשית (Top Down Regulation ), והטיפול הביולוגי (תרופתי) מפעיל את המערכת הפיזיולוגית (Botom Up Regulation ), אומר פרופ' גרינהאוס. טיפול בגרייה מגנטית, ממשיך גרינהאוס מפעיל את שתי המערכות.

הדרך הטובה להדגים את הנאמר הוא דרך תאור של מקרה, אומר פרופסור גרינהאוס. לאחרונה טיפלתי באישה בקליניקה שלי, בו שילבתי טכניקה מודרנית וביולוגית לחלוטין, הגרייה המגנטית המוחית בשילוב עם טיפול זוגי. מדובר באישה כבת 50, נשואה ואם ל 3 ילדים, שעובדת באופן מסודר הרבה שנים. היא התלוננה על תחושות דיכאון משמעותיות שמלוות אותה כמעט יום יום. למרות התיפקוד הסביר לדבריה, היא לא מרוצה מהחיים, כועסת מאוד בקלות ובמיוחד על בני משפחתה. היא מאוד פוחדת שהכעס יוביל אותה לתוקפנות פיזית כמו זריקת חפצים ואפילו פגיעה באנשים שמאוד אהובים לה. כדי לשלוט על הכעסים היא מרבה לאכול, משמינה, וחשה עוד יותר חסרת שליטה על התנהגותה. האכילה המוגזמת מתחילה מעגל שלילי עבורה, מעגל שכולל הרבה יותר דיכאון ואפילו מחשבות אובדניות. טיפולים תרופתיים ופסיכולוגים קודמים לא עזרו לה להתגבר על המצב הקליני המתסכל. אחרי שפרופ' גרינהאוס איבחן אותה כסובלת מהפרעה דיכאונית בשם הפרעה דיסטימית (דיכאון ממושך אך כזה שלא משתק את התיפקוד) הוא המליץ לה לעבור סידרה של טיפולים בגרייה מגנטית. בזמן הטיפולים, שהובילו להתייצבות משמעותית במצבה, נעשה מאוד ברור שחלק מהדיכאון קשור לקונפליקט זוגי מורכב ומתמשך עם בעלה. פרופ' גרינהאוס ממשיך ואומר, שהבסיס לחלק מאותם הקשיים הייתה קשורה לחוויות ילדות ונעורים הקשורות לפרידה וכעס. אותה חולה, ממשיך פרופ' לאון גרינהאוס, לא היתה ערה לקשר הזה ולמעשה טיפולים פסיכולוגים שעברה בעבר לא הביאו אותה לתובנות בתחום. הטיפול בגרייה המגנטית "פתח" ערוצי הידברות פנימיים של אותה מטופלת, פתיחה שאיפשרה לה לעבוד בצורה יותר מועילה על נושאים מהותיים של החיים שלה, בטיפול הזוגי.

בתיאור הקצר של המקרה הזה אפשר לראות את החוזק של הטיפול המשולב, פסיכולוגי וביולוגי. הספרות המודרנית מביאה דוגמאות רבות של ההצלחה של טיפולים כאלו בהבראה או הקלה של סבל של חולים. המגוון של הטיפולים הפסיכולוגיים הוא מאוד רחב היום והחולה צריך לדעת למי הוא פונה לטיפול. במצבים שפרופ' גרינהאוס מתאר מאוד חשוב שהעבודה תתבצע בין אנשי מקצוע שעובדים בצורה משותפת ועם תכנון משולב של הטיפול. כבר יותר מ 10 שנים שהבנתי, אומר פרופ' גרינהאוס, שהטיפול המשולב- ביולוגי ופסיכולוגי, הוא הטיפול שמקדם את החולה באופן הכי יסודי. תובנה זו הביאה אותי להקים את מיינד קליניק-המרכז לטיפולים מתקדמים. במיינד קליניק אנו מיישמים את השיטות הכי מתקדמות של הטיפול התרופתי ושל הגרייה המוחית הטיפולית שאינה פולשנית (גרייה מגנטית עמוקה, הקסדה המגנטית, הטיפול החשמלי העדין של המוח, והנוירופידבק), ביחד עם שיטות של פסיכותרפיה התנהגותית קוגניטיבית, טיפולים באורינטציה דינאמית, וטיפול זוגי בשיטת אימאגו. אני חושב, מסכם פרופ' גרינהאוס, ששילוב כזה של טיפולים לא ניתן באף קליניקה פרטית בישראל.


קרא עוד : טיפול בתרופות פסיכיאטריות
קרא עוד : טיפול בחרדה

 

דימום בזמן הלידה

דימום בזמן הלידה

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

דימום בזמן הלידה והשימוש בתרופות נוגדות דיכאון

דימום בזמן הלידה מהווה סיבה מובילה בתחלואה של נשים לאחר לידה בכל מדינות העולם. הדימום מוביל לכך שהנשים נזקקות לעירויי דם ואף לאשפוז במחלקות לטיפול נמרץ. בשנים האחרונות קיימת עלייה מתונה בשכיחות של דימום לאחר הלידה ורמת הסיכון מגיעה בעשור האחרון לכמעט   2.5%-3% מהלידות. הסיבות לעלייה אינן ברורות. אחת מההשערות קשורה לעלייה בשימוש בתרופות נוגדות דיכאון בזמן ההיריון והלידה. תרופות נוגדות דיכאון, במיוחד אלו המשתייכות לקבוצה של ה SSRI (חוסמי קליטה חוזרת של סרוטונין) מעלות את הסיכון  לדימום במערכת העיכול ובזמן ניתוחים אחרים. לכן משערים ששימות בתרופות נוגדות דיכאון יכול לגרום לדימום אחרי הלידה. המנגנון שמוביל להגברת הדימומים הוא הקטנת מחסני הסרוטונין בטסיות בדם. הטסיות הן התאים בדם שמופקדים על הפעלת מנגנון הקרישה של הדם. הסיכון לדימום עולה כאשר קיימת פגיעה בתפקידם. 

ד"ר לאון גרינהאוס, מומחה לטיפול בדיכאון ומצבים פסיכיאטריים מורכבים, סוקר עבור האתר מאמר בנושא של הקשר שבין דימום בזמן הלידה והשימוש בתרופות נוגדות דיכאון. מאמר זה פורסם לאחרונה בעיתון רפואי מוביל בשם British Medical Journal.  המאמר נכתב על ידי דר' פלמסטן ושותפיה מהמחלקה לאפידמיולוגיה באוניברסיטת הארוורד שבארה"ב. החוקרים זיהו אוכלוסיה של כ 106.000 נשים הרות, בין הגילאים  12-55, שבמקביל אובחנו כסובלות מחרדה או דיכאון קליניים. החוקרים חילקו את הנשים למספר קבוצות והבדילו בין אלו שהיו על תרופות נוגדות דיכאון בסמוך ל-ובזמן הלידה, לבין אלו שלא קיבלו תרופות בכלל או שהפסיקו אותם לפחות חודש לפני הלידה. בעבודה זו נכללו תרופות נוגדות דיכאון מכל הקבוצות (פרופ' לאון גרינהאוס מוסיף מקצת מהשמות של התרופות בשימוש בישראל והם: צ'יפרלקס, לוסטרל, סימבלתה, וויאפקס, מרוניל, נורטילין, ועוד).

לפי החוקרים מאוניברסיטת הארוורד, בסביבות 15% מהנשים שנכללו במחקר טופלו עם תרופות נוגדות דיכאון. הסיכון לדימום לאחר הלידה היה גבוה יותר אצל הנשים שקיבלו טיפול עם תרופות נוגדות דיכאון מכל הקבוצות. הסיכון לדימום  היה של  2.8 % להנשים שלא קיבלו תרופה או שהפסיקו אותם לפחות חודש לפני הלידה. לעומת זאת, אצל נשים שקיבלו תרופות נוגדות דיכאון מכל הקבוצות הסיכון לדימום אחרי הלידה היה גבוה יותר והוא נע בין 3.1%-4% . ההבדל בסיכון אומר שלנשים שטופלו עם תרופות נוגדות דיכאון סיכוי פי  1.47 יותר לדימום. בבדיקה סטטיסטית נוספת, המחקר מצא שאחת מכל  80  נשים שטופלו בתרופתית נגד הדיכאון סבלה מדימום אחרי הלידה.

הממצאים של המאמר הזה חשובים מאוד לרופאים, פסיכיאטריים או ומטפלים רפואיים שונים, שמטפלים בנשים בגיל הפוריות ושסובלות מחרדה או דיכאון. השימוש בתרופות נוגדות דיכאון בזמן ההיריון דורש התייחסות מיוחדת למגוון המצבים הקליינים שיכולים להתעורר בזמן ההיריון כמו: מומי לידה, מצב קליני של האישה בזמן ההיריון, המצב של העובר לאחר הלידה, ועכשיו גם לאפשרות של דימומים אחרי הלידה. במאמר קודם שנמצא באתר, פרופ' גרינהאוס סקר את הנושא של השימוש בתרופות נוגדות דיכאון בהריון, והגיע למסקנה שהסיכונים של הטיפול עבור העובר או האם, הם נמוכים יחסית. גם הסיכון לדימום אחרי הלידה, שמתואר במאמר זה, הוא נמוך יחסית, אבל הוא מתווסף לקשת של מצבים קליניים העלולים להתעורר בזמן ההיריון והלידה. על הרופאים להיות מודעים לנתונים אלו ולייעץ לנשים על הדרכים השונות העומדות לרשותם כדי לעבור תקופה חשובה זו בדרך הבטוחה ביותר.

פרופ' גרינהאוס מציין, שאסטרטגיה שהוא משתמש בא כדי להקטין את הסיכונים, היא לשקול לקראת החודש התשיעי של ההיריון האם אפשר להפסיק את התרופות נוגדות הדיכאון, או לפחות להפחית את המינון לקראת הלידה. במקרים מתאימים אפשר אפילו לשקול הפסקה הדרגתית של התרופות. במקרים אחרים מחדשים את התרופות מייד אחרי הלידה כדי למנוע הישנות של מצבים קליניים מורכבים.

קרא עוד :טיפול בדיכאון אחרי לידה
קרא עוד :טיפול בדיכאון
קרא עוד: טיפול בחרדה

 

דיכאון קליני

 דיכאון קליני (מג'ורי)

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

שינויים במצב הרוח הם תופעה רגילה המופיעה בסיטואציות שונות של החיים. בשפה פופולרית השימוש במילה דיכאון קליני מאוד נפוץ ולרוב מגדיר תגובות נפשיות לתסכול, לפגיעה אישית, לחוסר הצלחה, לפרידה או למוות של אדם יקר. אפשר לומר בוודאות שאין אדם בוגר או אפילו מתבגר שלא נפגש מדי פעם עם תנודות במצב הרוח לכיוון עצב או מצב רוח ירוד. אישיות האדם מווסתת את התגובות הנפשיות. ישנם אנשים חסינים יותר למצבים מורכבים של החיים (אנשים עם מנגנוני חוסן מפותחים היטב) ויש אחרים עמידים פחות מול משברים של החיים.

האדם חותר להיות באיזון נפשי וגופני לאורך זמן. לחצי החיים גורמים לסטרס פיזיולוגי ונפשי. כאשר האדם חש שהוא לא מצליח להתמודד עם המצב הנוצר כתוצאה מהמתח, הפיזיולוגיה והפסיכולוגיה שלו מאותגרות עד הקצה. האדם יכול להרגיש שהוא קורס מבחינה נפשית, בהמשך לדברים מוזמנים לקרוא מאמר על התמודדות עם דיכאון שמרחיב על דרכי התמודדות.

בעקבות תחושות אלו עלולות להופיע תגובות קיצוניות לסטרס. תגובות אלו כוללות חרדה ודיכאון קליני. אפשר לומר שאירועים מלחיצים מפעילים ומותחים מערכות ביולוגיות ופסיכולוגיות שאמורות לאזן את אותם מצבים. כאשר המתח נעשה עוצמתי מדי, או שהוא מופיע על רקע אישיותי לא מפותח (מנגנוני חוסן חלשים), או שקיים רקע גנטי של רגישות לאירועים, תמונה של דיכאון קליני עלולה להתפתח.

הקשר בין טריגרים והופעה של דיכאון אינו תמיד ישיר. ישנם מצבי דיכאון קליני רבים המופיעים לאחר מתחים קלים ובאופן ספונטני, ללא אירועי חיים מיוחדים. ידוע שדיכאון קליני הינו תופעה שיכולה לחזור על עצמה כל כמה שנים או מספר פעמים בחיי האדם. אפשר לאבחן בקשר שבין אירועי הגל הראשון של הדיכאון אך בהמשך החיים מצבי הדיכאון יכולים להופיע ללא קשר לאותם האירועים.

השכיחות של דיכאון קליני?

השכיחות של דיכאון קליני גבוהה. ארגון הבריאות העולמי (WHO) קבע ש-10-15% מאוכלוסיית העולם תסבול מגל של דיכאון קליני לפחות פעם אחת בחיים. בנוסף, בכל רגע נתון 1-2% מהאוכלוסייה נמצאת במצב של דיכאון קליני. נתונים אלו מצביעים על החשיבות של הדיכאון הקליני כגורם לתחלואה ותמותה עולמית. אחוז מסוים של הסובלים מדיכאון מנסים להתאבד וחלקם אף מצליחים. נתונים מראים שהתאבדות שכיחה יותר אצל גברים, אך ניסיונות אובדניים יותר שכיחים אצל נשים.

מתי מאבחנים דיכאון קליני?

דיכאון קליני אינו בעל אבחנה אחידה. ישנם מספר מצבים קליניים בהם ניתן לאבחן דיכאון קליני. מצבים אלו הן:

  • דיכאון מג'ורי
  • דיכאון של ההפרעה הביפולרית
  • דיכאון מעורב בהפרעת חרדה מוכללת או עם הפרעת פאניקה
  • דיכאון ממושך כרוני עם דיכאון מג'ורי ודיסתימיה

דיכאון משולב אבחנות פסיכיאטריות אחרות כמו:

  • תסמונת אובססיבית קומפולסיבית
  • הפרעת אישיות גבולית
  • סכיזופרניה
  • תסמונת פוסט טראומטית

מה הן הסימפטומים הבולטים בדיכאון מג'ורי?

האבחון של דיכאון קליני מתבסס על סימפטומים הנמשכים שבועיים או יותר. סימפטומים אלו מדווחים על יד המטופל ופוגעים באיכות החיים שלו. הקריטריונים לאבחנה של דיכאון קליני כוללים:

  • מצב רוח של דיכאון רוב הימים ורוב שעות היום
  • חוסר הנאה מרוב פעילויות היום
  • שינויים בתיאבון (עלייה או ירידה) ושינויים במשקל הגוף (עלייה או ירידה)
  • שינויים בשינה בצורה של חוסר שינה או עודף של שינה
  • האטה בפעילות גופנית ותחושה שהמוח עובד בצורה איטית יותר
  • ירידה באנרגיה
  • מחשבות פסימיות, תחושות של חוסר ערך או תחושות של אשמה
  • ירידה בריכוז
  • מחשבות אובדניות או התאבדות

איך מאבחנים צורות נוספות של דיכאון קליני?

לסימפטומים שצוינו קודם יש סימפטומים נוספים באבחנות השונות. למשל:

  • בהפרעה ביפולרית המטופל ידווח על תקופות בחיים בהם הוא חש מצב רוח מרומם או תוקפני. בתקופות אלו הוא ישן הרבה פחות, הוא מלא ברעיונות ומדבר בצורה מהירה מאוד עד כדי חוסר יכולת להבין אותו. האדם מתמלא בתכניות ופעולות ולעיתים קרובות מבזבז כספים. מצב זה נקרא מאניה או היפו מאניה. ראה מאמר נרחב בנושא הפרעה ביפולרית 
  • בדיכאון מעורב חרדה מוכללת, או התקפי חרדה, המטופל ידווח על סימפטומים של חרדה המופיעים במשולב לדיכאון או בתקופות שונות של החיים
  • בדיכאון ממושך כרוני, המטופל ידווח שהדיכאון נמשך שנתיים או יותר עם תקופות של דיכאון מג'ורי או תקופות של דיכאון קל יותר (דיסתימיה). למרות שהדיכאון קל יותר מבחינה קלינית הוא גורם להפרעה תפקודית ולפגיעה באיכות החיים

בדיכאון המשולב עם אבחנות נוספות יבלטו סימפטומים כמו:

  • תסמינים של טקסים כפייתיים או מחשבות שחוזרות על עצמן ללא שליטה. למידע נוסף באתר על תסמונת טורדנית כפייתית 
  • בסכיזופרניה בנוסף לתסמינים הפסיכוטיים האדם יכול לסבול מדיכאון קליני המקטין עוד יותר את יכולת ההסתגלות של המטופל
  • בהפרעת אישיות גבולית בנוסף לאפיוני האישיות, עלולות להופיע תקופות של דיכאון הגורמות לירידה נוספת ביכולת התפקודית והשיקומית של המטופל
  • בתסמונת פוסט טראומטית מורכבת, הסימפטומים של הדיכאון מופיעים במקביל לסימפטומים של PTSD ומחמירים את המצב הקליני. מחשבות אובדניות ומעשים אובדניים יכולים להתלוות לסימפטומים של PTSD

האם דיכאון קליני עמיד לטיפול?

ההגדרה המקובלת לדיכאון עמיד לטיפול מתייחס למצב בו המטופל לא מגיב מספיק טוב לטיפול של לפחות 2 תרופות נוגדות דיכאון, עדיף תרופות מקבוצות פרמקולוגיות שונות. הטיפול בדיכאון היום מתבסס על סימפטומים קליניים של המטופל ועל הניסיון של הפסיכיאטר המטפל. טרם פותחו בדיקות היכולות לכוון באופן מדויק יותר את הטיפול התרופתי. ניתן להיעזר בבדיקות פרמקוגנטיות המתבססות על בדיקת הגנים ברוק האדם. בדיקות אלו יכולות לגלות רגישות של האדם לתופעות הלוואי של התרופות.

מחקר בשם STAR-D שהתפרסם בארה"ב לפני מספר שנים עקב אחרי התגובות הקליניות של קבוצת (מעל 4000 מטופלים) מטופלים עם דיכאון קליני. הטיפול הראשוני של המטופלים כלל תרופה מסוימת ואלו שלא הגיבו לטיפול הראשוני עברו לטיפולים נוספים. המחקר כלל 5 זרועות טיפוליות, כולל זרוע של טיפול CBT. כל מטופל נשאר כשנה במחקר והתנסה בכל הזרועות הטיפוליות במידה והם לא הגיבו לטיפול הקודם. בסוף שנת המחקר רק 70% מהמטופלים הגיבו לטיפול.

30% מהמטופלים לא הגיבו לכל שלבי הטיפול. מחקר זה הדגים את הקושי ואת הסבל של מטופלים הסובלים מדיכאון וחיזק את הצורך למצוא טיפולים נוספים שייטיבו עם חולים אלו, במיוחד כאשר מדובר במקרים של דיכאון עמיד לטיפול תרופתי.

טיפולים שאינם תרופתיים משמשים במצב של דיכאון עמיד לטיפול?

בשנים האחרונות עולם הטיפולים הלא תרופתיים עבור דיכאון עמיד הולך ומתרחב. בכתבה זו אתייחס לשניים מהטיפולים המקובלים יותר במצב של דיכאון עמיד לטיפול, הטיפול בנזעי חשמל והטיפול באינפוזיה של קטמין.

מתי הפסיכיאטר המטפל ממליץ על טיפול בנזעי חשמל (ECT)?

הטיפול בנזעי חשמל נחשב כטיפול אולטימטיבי למצבי דיכאון קליני עמידים לטיפול. ספרות ענפה וניסיון קליני של הרבה שנים מראה שהטיפול מצליח בכ-70-80% של החולים עם דיכאון קליני עמיד לטיפול. עד עכשיו לא היה טיפול אחר שהתחרה בתוצאות הטיפוליות של נזעי חשמל. בכתבה זאת נסקור תוצאות של מחקר חדש המשווה בין טיפול בנזעי חשמל וטיפול באינפוזיה של קטמין.

טיפול בחשמל-ECT מתבצע בעולם כבר מעל 80 שנה. הטיפול עבר שינויים מהותיים בעשור האחרון וכמות תופעות הלוואי לטיפול, במיוחד השפעה על תהליכים קוגניטיביים כמו הזיכרון, השתפרו מאוד. הטיפול דורש הרדמה ומתבצע ביחידות מיוחדות בבתי החולים הפסיכיאטריים. אם כך, מדוע מטופלים ממשיכים להירתע כאשר הפסיכיאטר המטפל מציע טיפול בנזעי חשמל?

למרות היעילות הגבוהה מאוד יש לטיפול זה היסטוריה מורכבת הקשורה לסטיגמה בפסיכיאטריה, לשימוש בטיפול זה בסרטים (קן הקוקיה), כדוגמא לניצול של מטופלים. הטיפול מתבצע היום רק אחרי הסברים מדויקים למטופל ובהסכמה מלאה לטיפול. כפי שכתבתי קודם התקדמות טכנולוגית של העשור האחרון מקטין משמעותית את כמות החשמל הנדרש כדי לגרום לתוצאה חיובית בטיפול. התקדמות זאת הקטינה מאד את השפעת הטיפול על הזיכרון. על כל מטופל לדון עם הפסיכיאטר המטפל על תופעות הלוואי האפשריות של הטיפול.

מתי הפסיכיאטרי המטפל ימליץ על טיפול בקטמין דרך הווריד?

קטמין הינו חומר הרדמה הנמצא בשימוש נרחב ברפואה וגם ברפואה וטרינרית. קטמין בעל פרופיל בטיחותי מצוין והוא ניתן בהרדמות קצרות, כחיזוק להרדמות אחרות, והרדמות ילדים לפעולות קצרות. קטמין פעיל לזמן קצר, ואחרי 15-20 דקות השפעתו חולפת. קטמין נחשב לחומר משנה תודעה מאחר והוא יכול לגרום לתופעה בשם "דיסוציאציה" (ניתוק) הנמשכת כאמור זמן מוגבל. ניתוק זה יכול להיות משמעותי לזמן קצר.

כבר יותר מעשור שקטמין מומלץ כטיפול למצבים של דיכאון עמיד. מחקרים מבוקרים מראים שעד 50-60% מהמטופלים עם דיכאון עמיד יגיבו לטיפול בקטמין. קטמין ניתן בעירוי לווריד, לכן המטופל חייב לבוא למרכז רפואי כדי לקבל את הטיפול. מבצעים בין 4-6 טיפולים בקצב של פעמיים בשבוע. ההשפעה הקלינית של קטמין היא קצרה. כדי להשיג שיפור בדיכאון יש צורך לתת סידרה של טיפולים. כמו כן, יש לשלב טיפול בקטמין עם תרופות נוגדות דיכאון.

בשנים האחרונות נכנס לשוק חומר בשם אסקטמין (ESKETAMINE) שהוא נגזר מהקטמין המקורי. חומר זה נמצא בסל הבריאות בישראל תחת השם ספרבטו (SPAVATO).

מה עדיף בטיפול בדיכאון עמיד, עירוי של קטמין או טיפול בנזעי חשמל?

במחקר שפורסם לאחרונה בעיתון המוביל New England Journal of Medicine, מחקר פרי עבודתם של חוקרים מ 5 מרכזי טיפול פסיכיאטרי תחת הנהגתו של חוקר בשם אננד (ANNAND), הובאו תוצאות של השוואה בין הטיפול בנזעי חשמל ואינפוזיה של קטמין דרך הוריד.

למחקר גויסו 403 מטופלים עם דיכאון עמיד לטיפול תרופתי שהופנו לבתי החולים במטרה לקבל טיפול בנזעי חשמל במרכזים אלו. המטופלים התקבלו למחקר וחולקו בצורה שרירותית לקבל טיפול בקטמין לווריד או טיפול בנזעי חשמל. כל המטופלים טופלו למשך 3 שבועות בנזעי חשמל או בקטמין. נזעי חשמל בוצעו 3 פעמים בשבוע וקטמין דרך הוריד פעמיים בשבוע. סה"כ 195 מטופלים קבלו אינפוזיות של קטמין ו170 קבלו נזעי חשמל. מטופלים שהגיבו לטיפול, יכלו להמשיך לקבל את הטיפול למשך 6 חודשים נוספים.

הממצאים המרכזיים היו :

1. בסוף ההסתכלות הראשונית של שלושה שבועות התקבלה תגובה חיובית לטיפול ב 55.4% מהמטופלים שקבלו קטמין וב- 41% של המטופלים שקבלו ECT
2. נזעי חשמל גרמו לירידה רחבה יותר בזיכרון מאשר טיפול בקטמין. ירידה זאת הייתה זמנית והיא חלפה עד סוף תקופת המחקר (6 חודשים)
3. הישנות הדיכאון (חזרה של הסימפטומים של דיכאון) התרחשה מהר יותר במטופלים שעברו נזעי חשמל.
4. שתי הקבוצות הראו שיפור משמעותי במדדי איכות החיים

חוקרים אחרים ביקרו את תוצאות המחקר במיוחד לאור התגובה החיובית הנמוכה יחסית לטיפול בנזעי חשמל. מקובל לחשוב שבאוכלוסייה של מטופלים הסובלים מדיכאון עמיד יש לנזעי חשמל אחוזי תגובה של 70% במינימום.

יתכן והטיפול הניתן במחקר זה לא היה מספיק אינטנסיבי והמטופלים לא קבלו מספיק נזעי חשמל. בנוסף, החוקרים החריגו מהמחקר חולים עם דיכאון עם הפרעות בחשיבה (דיכאון פסיכוטי) המגיבים מצוין לנזעי חשמל. חולים אלו לא יכולים לקבל טיפול עם קטמין עקב החשש להחמרה בהפרעות החשיבה.

המלצה של פרופ' גרינהאוס?

מתחילת דרכו המקצועית התמחה פרופ' גרינהאוס בטיפול של מצבי דיכאון מורכבים. המטופל שסובל מדיכאון עמיד לטיפול, (או שמגיב לאט לטיפול התרופתי) נמצא במצב נפשי מורכב. הוא חש סימפטומים עזים של דיכאון, הוא עייף מניסיונות טיפול שלא צלחו מספיק וגם מודע לקשיים תפקודיים שלו ולעומס הרגשי שקרוביו חשים כתוצאה ממחלתו.

מצב זה מצריך מהפסיכיאטר המטפל תכונות אישיות של סבלנות, הקשבה ואמפטיה ותכונות מקצועיות של ידע והעמקה בתחומים חדשים של טיפול.

פרופ' גרינהאוס בקיא בהתפתחויות בתחום של טיפול בדיכאון ומיישם התקדמויות אלו בטיפול של מטופלים הסובלים מדיכאון עמיד.

בדיון על מה עדיף טיפול בקטמין דרך הוריד (ארועי קטמין) או טיפול בנזעי חשמל צריך לקחת בחשבון את העובדות הקליניות הבאות:

  1.  טיפול בנזעי חשמל נחשב לטיפול היעיל ביותר במצבי דיכאון עמיד. המחקר שצויין מראה בפעם הראשונה טיפול אחר (עירויי קטמין) המשתווה, ואולי גם עולה, על הטיפול בנזעי חשמל
  2.  טיפול בנזעי חשמל יעיל גם במצבים של דיכאון עם הפרעה בחשיבה. לעומת זאת טיפול בקטמין אינו מקובל במצב קליני זה מאחר וטיפול בקטמין יכול להחמיר סימפטומים פסיכוטיים.
  3. טיפול בנזעי חשמל יכול להוביל להפרעות בזיכרון, שלרוב הן זמניות, דבר שאינו שכיח בטיפול בקטמין דרך הוריד.
  4. ההשפעה של טיפול בנזעי חשמל חזקה יותר, לפיכך ההתאוששות איטית יותר בטיפול זה.
  5. טיפול בקטמין דרך הוריד יכול לגרום לתופעות של ניתוק, החולפות מהר, אך במקרים מסוימים הטיפול עלול לגרום לחרדה אצל המטופל.
  6. למרות שקטמין נמצא בשימוש גם כסם מסיבות, לא תוארו עד עכשיו שימושים לרעה על ידי מטופלים הסובלים מדיכאון קליני.
    נקודות אלו חשובות כאשר מתקיים דיון לגבי העדפה של טיפול בנזעי חשמל על פני טיפול בעירוי של קטמין. בעזרת הפסיכיאטר המטפל יכול הסובל לקבל את הבחירה המתאימה והמועדפת למצבו ולהמשיך בבחירה זו . יש מצבים שאחרי שהמטופל מנסה אחד מהטיפולים ולא מגיב מספיק טוב, או שתופעות הלוואי של הטיפול מקשות, הוא יכול לעבור לטיפול השני ולנסותו.

יש לזכור שטיפולים אלו מתבצעים כאשר למטופל בסיס תרופתי נוגד דיכאון. פרופ' גרינהאוס מציע שיטות פרמקולוגיות חדישות, בנוסף לטיפול בנזעי חשמל או באינפוזיה של קטמין.

 הכירו את ההבדלים בין דכאון לחרדה דרך ראיון עם פרופסור לאון גרינהאוס באתר גלובס

טיפול tms

טיפול tms

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

גירוי מגנטי טרנס-קרניאלי (TMS) מהווה התערבות רפואית לא פולשנית, שאושרה על ידי ה-FDA ומשרד הבריאות בישראל. הליך זה משתמש בפולסים מגנטיים ממוקדים כדי לעורר תאי עצב באזורים ספציפיים במוח. מטרת שיטה זו היא לווסת את הפעילות המוחית באזורים הקשורים להפרעות במצב הרוח ולהפרעות נוירו-פסיכיאטריות אחרות. היא אושרה לטיפול במספר אבחנות פסיכיאטריות, כגון דיכאון מג'ורי, דיכאון בהפרעה דו-קוטבית, הפרעה טורדנית כפייתית (OCD), הפרעת דחק פוסט-טראומטית והפסקת עישון. טיפול TMS עשוי לשפר תסמינים קליניים שלא הגיבו לטיפול תרופתי.

מהו טיפול TMS?

התפתחות הטיפול בגירוי מגנטי החלה באמצע שנות ה-80 של המאה הקודמת. הטיפול מבוסס על חוקי פאראדיי, הקובעים כי גוף המייצר גלים אלקטרומגנטיים בתדירות משתנה גורם לפעילות חשמלית (אינדוקציה) בגוף הסמוך לו. במקרה של TMS, כאשר סליל או קסדה של TMS (אלקטרומגנט) מוצמדים לראש, נוצר גל מגנטי החודר למוח וגורם לפעילות של תאי עצב. פעילות עצבית זו, אם היא חזקה מספיק, גורמת בסופו של דבר לפוטנציאל פעולה בתא העצב. לדוגמה, הצמדת קסדה של טיפול TMS לאזור בראש השולט על תאים פירמידליים (האחראים לפעילות מוטורית) תיצור פעולה חשמלית של תאים אלה וכיווץ השרירים עליהם הם שולטים.

הטיפול בגירוי מגנטי כולל:

  • גירוי לא פולשני: הטיפול אינו מצריך הליך כירורגי, הרדמה או אשפוז. המטופל נשאר ער ובהכרה מלאה לאורך כל התהליך, ויכול לחזור לשגרת יומו מיד לאחר סיומו.
  • שדות מגנטיים: באמצעות מכשיר ייעודי המוצמד לקרקפת, נשלחים פולסים מגנטיים קצרים ועוצמתיים. פולסים אלו חודרים את הגולגולת באופן בטוח ומייצרים זרם חשמלי ממוקד באזור המטרה.
  • השפעה על פעילות מוחית: הזרם החשמלי שנוצר מגרה את תאי העצב (נוירונים) בקליפת המוח הקדם-מצחית (הקורטקס הפרה-פרונטלי), אזור שלעיתים קרובות מציג פעילות מופחתת אצל אנשים הסובלים מדיכאון. הגירוי מסייע לנרמל את הפעילות העצבית, ובכך להקל על התסמינים.

מהו גירוי מגנטי עמוק - DEEP TMS?

גירוי מגנטי עמוק (D-TMS) הוא טכנולוגיה מתקדמת יותר מ-TMS רגיל. טכנולוגיה זו פותחה בישראל והיא מבוססת על שימוש בסליל ייחודי (H-Coil) המאפשר גירוי של אזורים נרחבים ועמוקים יותר במוח בהשוואה ל-TMS סטנדרטי. מבנה הקסדה מאפשר טיפול נוח יותר. טכנולוגיה זו נחשבת למהפכנית בזכות יכולתה להגיע למבנים מוחיים עמוקים יותר המעורבים במגוון הפרעות נוירו-פסיכיאטריות.

גירוי מגנטי עמוק (D-TMS) מקובל בטיפול במצבים קליניים אלו:

  • דיכאון מג'ורי העמיד לטיפול
  • דיכאון בהפרעה דו-קוטבית (מאניה דפרסיה)
  • OCD העמיד לטיפול
  • הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD)
  • הפסקת עישון
  • לסימנים שליליים של סכיזופרניה

אילו שיטות לגירוי מוחי (נוירוסטימולציה) מוכרות ומאושרות כיום על ידי ה-FDA ומשרד הבריאות בישראל?

  • גירוי מגנטי (TMS) בגלים קבועים: קיים TMS של גלים איטיים בתדירות של 1 הרץ (פולס מגנטי לשנייה) ו-TMS מהיר של עד 50 הרץ (50 פולסים לשנייה). הטיפול בגירוי מגנטי (TMS) מתבצע מדי יום וכולל בין 20 ל-30 טיפולים. כל טיפול נמשך כ-30 דקות. בין 30% ל-60% מהמטופלים מגיבים לטיפול.
  • גירוי מגנטי עמוק (DEEP TMS): השיטה המקובלת בישראל מגרה את המוח לעומק ובצורה נרחבת יותר. היא מצריכה כ-20 עד 30 טיפולים, כל אחד נמשך כ-30 דקות.
  • גירוי חשמלי ישיר עדין (Transcranial Direct Current Stimulation) וגירוי חשמלי בזרם חילופין (Transcranial Alternating Current Stimulation - tACS): שיטה זו מיועדת בדרך כלל למטופלים עם דיכאון קל עד בינוני. היא מצריכה כ-20 עד 30 טיפולים יומיים, וחלקם ניתנים לביצוע בבית המטופל.
  • גירוי מגנטי למוח בתדירות תטא (TBS): בשנים האחרונות, זוהי השיטה המועדפת לטיפול בגירוי מגנטי והיא מומלצת על ידי פרופסור גרינהאוס. ב-TBS מועברים פולסים מגנטיים למוח בתדירות משתנה בין 5 פולסים לשנייה ל-50 פולסים לשנייה. שיטה זו יכולה להיות מואצת, הכוללת מספר טיפולים באותו יום, ונקראת accelerated TBS. טיפול בסגנון זה מקטין את מספר ימי הטיפול ואת משך כל טיפול, ומגדיל את סיכויי ההצלחה. משך הטיפול ב-TBS קצר יותר (כעשרה ימי טיפול), וכל טיפול נמשך בין 9 ל-12 דקות.
  • גירוי (חשמלי) של עצב הוואגוס (Vagal Nerve Stimulation - VNS): ניתן לשלב בין השיטות, לדוגמה, D-TMS עם גירוי בסגנון תטא. מחקרים מבוקרים מראים ששילוב שיטות מייעל את הטיפול בגירוי מגנטי. בספטמבר 2025 קיבלה חברת BRAINSWAY אישור FDA אמריקאי שהרחיב את ההתוויה של D-TMS בתדירות תטא-TBS מואץ (accelerated TBS). אישור זה ניתן לאחר שהחברה הוכיחה ש-5 טיפולים ביום של D-TMS בתדירות תטא מזרזים ומחזקים את יעילות הטיפול.

האם D-TMS בסגנון תטא במתן מזורז יעיל יותר?

לפני מספר שנים פורסמה שיטה מהפכנית לטיפול בחולי דיכאון בשם STANFORD NEUROSTIMULATION THERAPY - SNT. החוקרים באוניברסיטה טיפלו בחולים עם דיכאון עמיד בשיטה של TBS accelerated. החולים טופלו עם TBS עשר פעמים ביום למשך 5 ימים. תוצאות הטיפולים היו מרשימות, כאשר 70-80% מהחולים הגיבו בשיפור משמעותי. בהמשך לפרסום שיטת SNT הופיעו עבודות רבות נוספות שהראו שטיפול TBS בתדירות תטא יעיל במיוחד. הטיפול ב-SNT דורש אשפוז עקב האינטנסיביות שלו (10 טיפולים מדי יום למשך 5 ימים). השיטות הנוספות של 3-5 טיפולים ליום למשך 10 ימים מאפשרות טיפול אמבולטורי ללא צורך באשפוז. באופן מעשי, זמני הטיפול ב-TBS מתקצרים (10 ימים לעומת 4-6 שבועות).

מדוע שיטת aTBS יעילה יותר?


הטיפול ב-aTBS נחשב ליעיל יותר מ-TBS רגיל מאחר והוא מעביר יותר פולסים ליחידת זמן. הגלים המגנטיים התכופים גורמים לשינויים פיזיולוגיים מהירים בתאי העצב במוח. שינויים אלו מתבטאים בהגדלה משמעותית ברגישות התאים (excitability) ובהתחזקות הקשרים בין תאי העצב השונים.

כיצד מתבצע הטיפול ב- D-TMS בקליניקה של פרופסור גרינהאוס?

פרופסור גרינהאוס מטפל ב- TMS מעל 30 שנה והוא בין המובילים בעולם ביישום שיטות מתקדמות של טיפול ב-TMS, כולל D-TMS, והיום גם aTBS. השלבים לקבלת טיפול בגירוי מגנטי בקליניקה של פרופסור גרינהאוס הם:

  • בחירת מטופל מתאים: זוהי נקודה חשובה המתבצעת כחלק מקבלת מטופלים לטיפול בקליניקה של פרופסור גרינהאוס או כשלב נוסף של הטיפול בחולים מורכבים הנמצאים בטיפול שותף. מועמדים לטיפול הם מטופלים הסובלים מ:
  1. דיכאון מג'ורי העמיד לטיפול
  2. דיכאון של מאניה דיפרסיה (הפרעה ביפולרית) העמיד לטיפול
  3. OCD עמיד לטיפול
  4. הפרעת דחק פוסט-טראומטית
  5. מעוניינים בהפסקת עישון
  6. סימנים שליליים של סכיזופרניה
  • קבלת היסטוריה רפואית מפורטת, כולל עבר של מחלה פרכוסית במטופל או בבני משפחתו מקרבה ראשונה.
  • הפניה לבדיקות דם מקיפות ובדיקות הדמיה מוחית.
  • מתן טיפול ב-aTBS בעזרת מכשיר D-TMS של חברת BRAINSWAY תוך שימוש בסלילים H1 ו-H7.
  • הטיפול המעשי:
  • מיקום הסליל: לפני הטיפול הראשון, הרופא המטפל מזהה את המיקום המדויק על ראש המטופל שבו יש למקם את סליל הטיפול כדי להגיע לאזור המטרה במוח. כמו כן, נקבע סף הגירוי המוטורי כדי לכייל את עוצמת הפולסים המגנטיים המתאימה למטופל.
  • הטיפול: המטופל יושב בנוחות על כיסא. סליל אלקטרומגנטי מוצמד לקרקפת באזור שנקבע.
  • שליחת הפולסים: המכשיר שולח סדרת פולסים מגנטיים קצובים. תהליך זה כמעט ואינו כואב, אך המטופל עשוי לחוש תחושת נקישה קלה על הקרקפת.
  • סדרת טיפולים: פרוטוקול טיפול ב-aTBS עם סליל H1 ו-H7 של מכשיר D-TMS כולל סדרה של כ-10 מפגשים יומיים בהם המטפל מקבל 3 טיפולים ליום עם הפסקות של 30-45 דקות בין הטיפולים.

יתרונות טיפול TMS

  • יעילות מוכחת: הטיפול יעיל עבור כ-50-70% מהמטופלים הסובלים מדיכאון העמיד לטיפול תרופתי.
  • בטיחות גבוהה: הטיפול אינו פולשני, אינו מערב קרינה ואינו דורש הרדמה.
  • מיעוט תופעות לוואי: בניגוד לטיפולים תרופתיים, לטיפול בגירוי מגנטי למוח אין תופעות לוואי מערכתיות (כמו עלייה במשקל או פגיעה בתפקוד המיני). תופעות הלוואי הנפוצות הן קלות וחולפות, וכוללות כאב ראש או אי נוחות בקרקפת. תופעת לוואי נדירה, שכנראה נדירה עוד יותר עם D-TMS בתדירות תטא, היא הופעת פרכוס חד פעמי
  • טיפול ממוקד: הטכנולוגיה מאפשרת מיקוד מדויק באזורי המוח הרלוונטיים, ללא השפעה על אזורים אחרים.
  • חזרה מהירה לשגרה: אין צורך בתקופת החלמה, והמטופלים יכולים לנהוג ולחזור לפעילות מלאה מיד לאחר המפגש.

האם אפשר להמשיך עם טיפול aTBS אחרי שהמטופל חש הטבה?

כאשר מטופל פסיכיאטרי מגיב טוב לטיפול התרופתי ממשיכים עם אותו טיפול תקופה מסוימת. עם כך, מדוע להפסיק טיפול ב aTBS אחרי המטופל הגיב טוב לטיפול? פרופסור גרינהאוס מציע שיטה דומה לזאת המקובלת בזמן טיפול ECT (גרייה חשמלית למוח המוכרת גם כ"מכות חשמל"). שיטה זאת כוללת ירידה הדרגתית בתדירות הטיפולים לדוגמא:

  • שבועיים ראשונים 3 טיפולים לשבוע (3 ימים שונים)
  • שבוע שלישי 2 טיפולים לשבוע
  • שבוע רביעי טיפול לשבוע
  • שבוע חמישי טיפול פעם בשבועיים
  • החל משבוע השישי, טיפול פעם ב 3-4 שבועות

שאלות נפוצות של מטופלים לפני החלטה להתחיל TMS/TBS

1.מה זה TMS?
תשובה: גירוי מגנטי (TMS) הוא שיטה מודרנית לגירוי מוחי טיפולי. היא מעבירה פולסים מגנטיים דרך הקרקפת כמעט ללא כאב. השיטה יעילה לטיפול במספר אבחנות פסיכיאטריות, ובמיוחד באלו שלא מגיבות מספיק לטיפול התרופתי.

2. מה זה TBS?
תשובה: זהו גירוי מגנטי הדומה ל-TMS עם שינוי בתדירות הגלים. TBS מעביר למוח גלים מגנטיים מהירים (קצב של 50 פולסים לשנייה) על רקע של קצב של 5 פולסים לשנייה. צורה זו של גלים נקראת תדירות תטא והיא דומה יותר לתדירות טבעית של מוח האדם.

3. האם TMS ו-TBS טיפולים יעילים לדיכאון ול-OCD?
תשובה: כן, 60-70% מהמטופלים מגיבים לטיפולים של TMS או TBS. היעילות של TBS הניתן בצורה של aTBS יעילה יותר.

4. איך מרגיש הטיפול ב-TMS וב-TBS?
תשובה: מטופלים מדווחים על תחושת "דפיקות פטיש קטן" על הראש (לא ממש כואב), על כיווץ של שרירי העיניים או של הלסת. אין תופעות של עלייה במשקל או של פגיעה בזיכרון.

5. כמה זמן נמשך טיפול ב-TMS או TBS?
תשובה: טיפול ב-TMS נמשך כ-30 דקות, טיפול ב-TBS נמשך כ-9-12 דקות.

6. כמה טיפולי TMS או TBS צריכים?
תשובה: סדרה של TMS היא בין 20 ל-40 טיפולים בתדירות של טיפול ליום, סדרה של aTBS נמשכת 10 ימים בתדירות של 3 טיפולים ליום.

7. האם אפשר להמשיך בטיפולי TMS או TBS אחרי גמר הסדרה הראשונית?
תשובה: כן, תוארו קודם טיפולים אחזקתיים עם TMS ו-TBS, לעיתים גם למספר חודשים אחרי השיפור הראשוני.

8. מה הן תופעות הלוואי השיכחות והפחות שכיחות של הטיפול TMS או TBS?
תשובה: תופעות הלוואי של הטיפול הם מעטות וגם קלות. כאבי ראש, סחרחורת, עייפות הם תופעות שיכולות להופיע בטיפולים הראשונים וחולפים בהדרגה. תופעת הלוואי היחידה החשובה היא הופעת פרכוס. השכיחות של פרכוס נמוכה מאוד, ב 0.1-0.01 שהיא שכיחות דומה לתרופות נוגדות דיכאון או נוגדות פסיכוזה.

מקורות למאמר
1. O’Reardon, J. P., et al. (2007). Efficacy and safety of transcranial magnetic stimulation in the acute treatment of major depression: a multisite randomized controlled trial. Biological Psychiatry, 62(11), 1208-1216.
2. Blumberger, D. M., et al. (2018). Randomized Blinded Sham-Controlled Trial of Theta Burst Stimulation in Treatment-Resistant Depression. Brain Stimulation, 11(2), 325-333.
3. Carmi, L., et al. (2019). Clinical and electrophysiological outcomes of deep transcranial magnetic stimulation for obsessive-compulsive disorder: A double-blind, randomized, sham-controlled trial. The American Journal of Psychiatry, 176(11), 931-938.
4. Cash, R. F. H., et al. (2021). Personalized TMS for Depression: A Multisite, Randomized, Controlled Trial. Nature Neuroscience, 24(4), 474-478.
5. Fitzgerald, P. B., et al. (2018). A randomized trial of rTMS targeted with MRI based neuro-navigation in treatment-resistant depression. Neuropsychopharmacology, 43(5), 1023-1030.
6. Kito, S., et al. (2019). Transcranial magnetic stimulation modulates neural responses to affective stimuli in medication-resistant depression: An fMRI study. Psychiatry Research: Neuroimaging, 286, 45-52.
7. Noda Y. et al Repetitive Transcranial Magnetic Stimulation as Maintenance Treatment of Depression. The MAINT-R Randomized Clinical Trial. JAMA Network Open 2025

מצבי דיכאון שטופלו בהצלחה. מאת ד"ר לאון גרינהאוס

מצבי דיכאון שטופלו בהצלחה. מאת ד"ר לאון גרינהאוס

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

אין כמו ניסיון כדי להחליט על הדרך הטובה ביותר בטיפול בדיכאון קליני. , מומחה בעל שם עולמי בתחום הטיפול של דיכאון, כותב על מקרים שהוא טיפל בהם במשך השנים והאופן בו הטיפול החזיר את החולים לתפקוד מלא. פרופ' לאון גרינהאוס רוצה לציין שהאדם שסובל מדיכאון קליני צריך לקבל את המחלה הזאת כמו כל המחלות האחרות. הכלל אומר שאם האדם סובל מדיכאון פעם ראשונה בחייו, עליו להמשיך עם הטיפול שהחזיר אותו למוטב, למשך חצי שנה. במידה והאדם סבל מיותר מגל דיכאוני אחד בחייו, ובמיוחד עם הוא סבל מ -3 או יותר גלים בחיים, עליו לקבל את העובדה שעדיף להמשיך בטיפול התרופתי נוגד הדיכאון בכדי למנוע גלים נוספים.

פרופ' גרינהאוס מציין שהוא נפגש הרבה מאוד עם התופעה שחולים שהבריאו מדיכאון, מתחילים על דעת עצמם להקטין את המינונים של התרופות, "רק קצת" הם אומרים. דרך זו אינה טובה. ההשפעה החיובית של התרופה קשורה ישירות לרמה שלה בדם. כאשר מורידים את המינון למעשה מקטינים את הרמה בדם, וכך את השפעת התרופה. חשוב לא לעשות זאת, ממשיך , מאחר והגלים החוזרים של דיכאון יכולים להיות קשים יותר ומורכבים יותר לטיפול.

פרופ' גרינהאוס פסיכיאטר מומחה רוצה לתאר מקרה של טיפול בדיכאון קליני קשה, שלמרות כשלונות טיפוליים קודמים, הוא הצליח לבנות קו טיפולי מתאים שאיפשר לאדם לצאת ממצבו הקשה. המקרה שעליו פרופ' גרינהאוס מדבר מתייחס לגבר בשנות ה 50 של חייו שהתגורר בחו"ל ונשא תפקיד משמעותי במערכת הפיננסית. הוא סבל מגלים של דיכאון בעברו, גלים שטופלו תרופתית ועברו כעבור מספר חודשים. הוא הצליח תמיד לחזור לתפקוד מלא בכל המובנים. הגל הנוכחי, החל כ -3 שנים לפני פנייתו לפרופ' גרינהאוס ולא הגיב כפעמים קודמות. תארו לעצמכם להיות 3 שנים בדיכאון בעוצמה משתקת כזאת, שלא מאפשרת ריכוז בעבודה, שמוציאה כל חשק לעשות דברים ומנטרלת את יכולת ההנאה. כאשר אותו חולה הגיע לפרופ' גרינהאוס הוא דיווח על כך שהיה צריך להתפטר מהעבודה מאחר ולא עמד בדרישות שלה.  הוא היה מיואש לגמרי, ולא האמין שאי פעם יצליח לצאת מהמצב הדיכאוני. אשתו הייתה מודאגת מאוד מהאפשרות שהוא ישים קץ לחייו.

פרופ' גרינהאוס מתוודה שהטיפול  של אותו חולה לא היה פשוט. לטפל בחולה שעבר דרך קלינית כה ארוכה ושקיבל בגל הנוכחי טיפולים שונים שלא הצליחו, ובנוסף, מדווח על מחשבות אובדניות, זו לא משימה קלה. פרופסור לאון גרינהאוס מתאר תקופה של כ 6 חודשים בה הוא הרכיב "קוקטייל" תרופתי שבסופו של תהליך איפשר לאדם לחזור לתפקוד משמעותי. הוא לא חזר לעבודתו הקודמת בחו"ל אבל הצליח למצוא עבודה מתאימה בארץ. אחרי שהשתפר התרגש החולה מהחזרה של היכולת להנאה מהחיים ומהמשפחה. חוסר הנאה, שבשפה מקצועית, נקראת אנהדוניה- הוא אחד מהסימפטומים הקשים לשאת בדיכאון. תתארו לעצמכם, אומר פרופ' גרינהאוס, שיש לכם ילדים או נכדים, הבאים לבקר אתכם, ואתם פשוט לא מרגישים אליהם כלום, כאילו יש לכם אבנים בחזה ולא רגשות. היעדר תחושות הינה תופעה קלסית של הדיכאון הקליני הקשה, מוסר פרופ' גרינהאוס. יש למטפל הנאה מקצועית גדולה  כאשר הוא מתחיל לראות את השינוי הרגשי החיובי אצל החולה. פרופ' גרינהאוס מציין שההצלחה של הטיפול הייתה קשורה לשילוב של תרופות המשפיעות על מערכות ביולוגיות שונות במוח, במסגרת של טיפול פסיכיאטרי תומך ומכיל.

חולה זה במעקב של פרופ' גרינהאוס כבר יותר מ- 5 שנים, והוא מגיע לביקורת כל 6 חודשים. החלק המרכזי של השיחה מוקדש לחשיבות המשכיות הטיפול "ללא משחקים עם המינון"

קרא עוד : ביקורי בית

 

קשירה ובידוד של חולים פסיכיאטריים- מבט אחר

קשירה ובידוד של חולים פסיכיאטריים- מבט אחר

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

בשבועות האחרונים, הקהילה הפסיכיאטרית נמצאת במתקפה חסרת תקדים סביב סוגיית הקשירה והבידוד של החולים בבתי החולים הפסיכיאטריים. הדיווחים מתבססים על דו"ח שהוכן על ידי ארגון "בזכות" ודיווחים נוספים של חולים שעברו קשירה. אין ספק כי העדויות האישיות הן קשות ומעידות על החוויה הטראומטית שנגרמת למטופלים. מנגד, דיווחים מבתי חולים אשר מנסים להפחית את תופעת הקשירות מראים שבמקביל חלה עלייה חדה בפציעות חמורות של אנשי צוות ע"י המטופלים, עד כדי כך, שקשה לגייס כוח אדם מיומן למחלקות הסגורות. הנתונים הללו מראים שלא ניתן להסתכל על תופעת הקשירות בצורה ממוקדת וחד צדדית. במחלקות הסגורות השכיחות של התנהגות אלימה של מטופלים, היא גדולה יותר, הסיכון גדול יותר, מדובר בדילמות יום יומיות משמעותיות שקיימות בכל בית חולים פסיכיאטרי. הצורך בקשירה או בסגירת מאושפזים בחדר בידוד מתעורר במצבים קליניים מורכבים בהם קיימת סכנה ממשית לחולה עצמו כמו פגיעה, פציעה, תקיפה של מטופל את המטופלים האחרים או תקיפה של מטופל את המטפל. האלימות במחלקות הסגורות, שתופעת הקשירה הינה פועל יוצא ממנה, החמירה בשנים האחרונות. הדיווחים בעיתונות מטילים את האשמה בקשירות מיותרות וגם ממושכות על מנהלי מחלקות שלא עושים את עבודתם כפי שמצופה מהם, ועל צוות לא מיומן שמשתמש בקשירה ככלי להפחיד או להעניש מטופלים. אין דבר יותר רחוק מן האמת. הצוות הפסיכיאטרי לרוב פועל בצורה אתית ומוסרית, ומנסה לטפל בחולים במצב קשה בתנאים בלתי אפשריים. אז איך נוצרו תנאים בלתי אפשריים אלה? לדעתי מדובר בהזנחה רבת שנים של המערכת הפסיכיאטרית בישראל.

מדיניות הבריאות בישראל ב- 20 השנים האחרונות הובלה על ידי המוטו "פחות משאבים לפסיכיאטריה זה יותר טוב". בשנים אלו התרחשו שינויים מרחיקי לכת בפסיכיאטריה, נסגרו מחלקות כרוניות והחולים הועברו למגורים בקהילה. הפסיכיאטריה החלה להתנהל תחת התוספת השלישית לחוק הבריאות הממלכתי. האם שינויים אלו הובילו לשינוי המיוחל? התשובה האמיצה היא שלילית. שינויים אלו ובמיוחד בתוך בתי החולים הפסיכיאטריים, הובילו למצב הקיים היום.

מדוע אני חושב כך?

1. התנאים הפיזיים בבתי החולים ובמיוחד של המחלקות הסגורות. ההשקעה בתשתיות בבתי חולים פסיכיאטריים, אשר עליה אחראי משרד הבריאות, הייתה נמוכה מאוד בעשרים השנים האחרונות ורחוקה מהמצב המקביל בבתי חולים הכלליים. בנוסף, בתי חולים כלליים יכולים לגייס כספים ממקורות שונים (כמו אגודות ידידים וקרן מחקרים) פרט לתקציב המדינה. בתי החולים הפסיכיאטריים לא זוכים לאפשרות זו והמדינה מגבילה אותם ביכולתם לגייס כספים מחוץ לתקציב השנתי. כתוצאה מכך שינויים מבניים חיוניים נדחים או שבנייתם נמשכת הרבה מעבר למקובל. בשנים האחרונות הפערים הפיזיים בין בתי חולים פסיכיאטריים ובתי חולים כלליים רק הלך והחמיר.

2. הפנייה של חולים בהוראת בית משפט להערכה ואשפוז במחלקות פסיכיאטריות. כתוצאה מכך, התפוסה במחלקות הפסיכיאטריות הסגורות מגיעה לעיתים לאחוזים רבים מעל המקובל. אין ספק כי תפוסה זו, בשילוב המצב הירוד של המבנים, תורם רבות לעלייה במקרי האלימות כלפי הצוות במחלקות ועל הצורך בקשירה ושימוש בחדרי בידוד.

3. החמרה של היחס בין מספר המאושפזים לכמות אנשי הצוות במחלקות האשפוז. היחס בין כמות החולים למספר אנשי צוות החמיר מאוד בשנים האחרונות. הדבר בולט באופן מיוחד ביחס של הצוות הפרה רפואי (כגון פסיכולוגים, מרפאים בעיסוק, עובדים סוציאליים, מדריכים, ועוד). דבר זה גורם לכך שאין הרבה מה להציע למטופלים במחלקות מעבר לטיפול התרופתי והסיעודי. טיפול בשיחות, פגישות עם משפחות וכו' הפכו למחזה נדיר במחלקות האשפוז. אם נבדוק באילו שעות עולה כמות מקרי הקשירות, ניתן בקלות להסיק ששעות הערב והלילה מיועדות לאירועים חריגים ואלימים. מדוע? היות ומספר אנשי הצוות המטפל לעומת מספר המאושפזים קטן עוד יותר.

אלו רק חלק מהסיבות שיכולות לשפוך אור על תופעת האלימות במחלקות הסגורות ובעקבות זאת, על תופעת הקשירות והשימוש הנרחב בחדרי בידוד ובכלל על מצוקתה של מערכת בריאות הנפש.

משרד הבריאות הקים וועדה שתפקידה לבדוק את נושא השימוש בקשירות ובחדרי בידוד במחלקות הסגורות בבתי החולים הפסיכיאטריים. חשוב שהוועדה תבדוק את התנהלות בתי החולים הפסיכיאטריים ותגיע למסקנות כיצד ניתן לשפר ולקדם את תפקודם. רפואה מודרנית ואחראית חייבת לבצע בקרה עצמית באופן שוטף. אך השאלה היא האם משרד הבריאות יכול לבדוק את עצמו? בתי החולים הפסיכיאטרים הגיעו לנקודת השבר כיום עקב מדיניות משרד הבריאות, רבת השנים, שלא נתנה מענה לצרכים המשתנים של המערכת הפסיכיאטרית.

לעניות דעתי, רק וועדה עצמאית, בלתי תלויה אשר תבחן במקביל את קובעי המדיניות ואת מבצעי המדיניות, תצליח להוביל לשינוי מהותי ולא רק קוסמטי. צריך לזכור שבתי החולים הפסיכיאטריים זקוקים לעזרה מידית, באמצעות הזרמה מהירה של תקציבים שיאפשרו שיפור מבני בתי החולים וגיוס כוח אדם רב מקצועי שיאפשר טיפול נכון לאוכלוסייה מורכבת זו. זה האתגר הראשון והכי מרכזי שעומד היום בפני משרד הבריאות.

טיפול בגרייה מגנטית לסובלים מדיכאון

טיפול בגרייה מגנטית לסובלים מדיכאון

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

הגישה הטיפולית של פרופ' גרינהאוס לטיפול בגרייה מגנטית

1. כבר בתחילת שנות ה2000 החל פרופ' גרינהאוס להשתמש בטיפול בגרייה מגנטית למצבי דיכאון שלא הגיב מספיק לטיפול התרופתי הראשוני.

2. הניסיון הקליני הרב שפרופ' גרינהאוס צבר בטיפול בגרייה מגנטית, מאפשר לו לאבחן במהירות את המצבים בהם לטיפול בגרייה מגנטית יש סיכוי מרבי להיטיב את מצבו של המטופל.

3. הרבה מטופלים פוחדים מההשפעות השליליות האפשריות על המוח של הטיפול בגרייה מגנטית. הטיפול בגרייה מגנטית הוא בטוח וכמעט ללא תופעות לוואי.

דיכאון ודרכי טיפול על ידיי הגרייה המגנטית

דיכאון זו מחלה שכיחה באוכלוסיה. ידוע כבר שנים רבות שבין 30-50% של האנשים שסובלים מדיכאון קליני לא יגיבו מספיק לטיפול התרופתי הראשוני, או שיפתחו תופעות לוואי משמעותיות. תופעות לוואי יכולות להגביל מאוד את השימוש בתרופה ולמנוע מהחולה להגיע למינון טיפולי של התרופה. אם כך, מה אפשר לעשות במצבים אלו?

המחלה הדיכאונית העמידה לטיפול גובה מחיר כבד מהסובלים ממנה. חולים אלו מדווחים על תחושות פיזיות ונפשיות מאוד חזקות ולא נעימות, על מצב רוח ירוד, על קושי תפקודי מאוד גדול, על יאוש, ואפילו על מחשבות של חוסר ערך לחיים שלהם. צריך לזכור שבין 15-20% מחולי דיכאון מנסים, ולעתים מצליחים להתאבד. בנוסף לקשיים הפנימיים של החולה נפגעת מאוד היכולת לתקשר עם הסביבה, עם עמיתים לעבודה, ועוד. אין ספק שסוג כזה של דיכאון הינו בעיה רפואית הזקוקה למענה.

כבר שנים רבות שפסיכיאטרים מחפשים את הדרך לטפל טוב יותר ובאופן מוצלח יותר בדיכאון העמיד לטיפול התרופתי הראשוני. שילובים תרופתיים שונים תוארו בספרות כיעילים במצבים אלו. למרות זאת אחוז לא מבוטל של החולים ממשיך לא להגיב לטיפול.

לפני כ-75 שנה פסיכיאטר איטלקי בשם אוגו צ'רלטי (Hugo Cerletti המציא את השיטה המוכרת כטיפול בגרייה חשמלית (טיפול בשוק חשמלי או מכות חשמל) כדרך להתגבר על מצבים פסיכיאטרים עמידים. במהלך השנים טיפול זה התפתח מאוד והוכח כיעיל מאוד לטיפול בחולים עם דיכאון עמיד. הטיפול בחשמל נעשה בהרדמה מלאה ולעתים קרובות אף דורש אישפוז פסיכיאטרי. כמו כן, הוא מלווה לעתים בתופעת לוואי כמו פגיעה בזיכרון.

החל משנת 1986 התפתחה שיטה חדשה לגרייה מוחית והיא הגרייה המגנטית. גלים מגנטים מסוגלים לחדור לתוך הראש ולגרות את תאי העצב. התאים במוח מאורגנים ברשתות תאים השולטות על תפקודים מוחיים שונים. כאשר בתא אחד מופיע פוטנציאל פעולה חשמלי, הוא מועבר במהירות בין כל התאים שברשת שהופעלה. כך גל מגנטי יכול להפעיל רשתות של תאים במוח. מחקרים של השנים האחרונות מצביעים על כך שדיכאון מאופיין על ידי תפקוד לא מאורגן של רשתות תאי עצב. כאשר מופעלים על המוח גלים מגנטיים טיפוליים ניתן לגרום לנורמליזציה של תפקוד רשתות תאי עצב וכך להתגבר על הדיכאון.

פרופ' לאון גרינהאוס היה בין הראשונים בעולם שהעלה השערה שאפשר להתגבר על דיכאון בעזרת גרייה מוחית מגנטית (בלועזית Transcranial Magnetic Stimulation  ). בסדרה של מחקרים פרופסור גרינהאוס הראה שגרייה מגנטית יכולה להתאים גם לחולים שהופנו לטיפול במכות חשמל.  הוא ממליץ לנסות טיפול בגרייה מגנטית לפני הטיפול במכות חשמל. למרות שהגרייה המגנטית פחות יעילה יחסית למכות חשמל, היא נטולת תופעות לוואי של פגיעה בזיכרון, והיא לא דורשת הרדמה או אשפוז. האדם בא לקליניקה, מקבל את הטיפול בגרייה מגנטית, וחוזר לביתו. הוא לא זקוק לליווי מיוחד וגם לא מוגבל בנהיגה. אלו היתרונות המשמעותיים של הגרייה המגנטית.

יש צורות שונות של גרייה מגנטית למוח.  במאמר זה לא המקום לדון על כך בהרחבה. מספיק לומר  שהיום נחקרים שימושים רבים נוספים של הגרייה המגנטית. בתחום הפסיכיאטרי נחקרים השימושים של הגרייה המגנטית במחלת המאניה דיפרסיה, תגובות של הלם אחרי טראומה נפשית, בסימנים שליליים של סכיזופרניה, בטיפול בהתמכרויות במיוחד בעישון, ועוד. בתחום הנוירולוגי נבדק השימוש במצבים לאחר שבץ מוחי, בכאב כרוני, במחלת הפרקינסון, ואפילו בשיטיון (מחלת אלצהיימר).

ישראל, ופרופ גרינהאוס כחלק מהחוקרים המובילים בתחום, תרמו רבות לידע המצטבר על הטיפול בדיכאון בעזרת גרייה מגנטית. בשנה האחרונה קיבלה חברת בריינסווי, (הממציאה של סליל מיוחד שנקרא הסליל לגרייה מגנטית עמוקה-"הקסדה המגנטית") אישור ממנהל התרופות האמריקאי והישראלי לשווק את ה "קסדה" לטיפול ב 3 מצבים פסיכיאטרים שונים. טיפול בדיכאון עמיד,לטיפול של השלב הדיכאוני של המחלה המאניה-דפרסיה, וכטיפול לסימנים השליליים של מחלת הסכיזופרניה. פרופ' גרינהאוס הקים במרפאתו בתל אביב מערך קליני לשימוש ב"קסדה" במצבים שתוארו.

הרבה חולים שואלים את פרופ' גרינהאוס "לכמה זמן הטיפול בגרייה מגנטית עוזר"? לאחרונה התפרסם מאמר שנותן תשובה לשאלה זו. קבוצה של חוקרים בארה"ב עקבו למשך שנה בכ- 200 חולים שטופלו בגרייה מגנטית. חוקרים אלו השתמשו בסליל מגנטי שאושר בארה"ב בשנת 2008. בין 40-50% מהחולים הגיבו לטיפול הראשוני עם הגרייה המגנטית, ואחוז דומה שמר על יציבות המצב למשך כל תקופת המעקב. יש לציין שהחולים נזקקו גם לליווי של טיפול תרופתי מתאים וחלקם גם קיבל טיפול אחזקתי בגרייה מגנטית. מחקר זה הראה שהתוצאות החיוביות של הטיפול בגרייה מגנטית נשמרות אפילו שנה אחרי הטיפול המוצלח.

האם הטיפול בגרייה מגנטית הוא אידיאלי לדיכאון? מבחינת תופעות לואי הוא טיפול מעולה. פרט לכאב מקומי מאוד קטן, וסיכוי מאוד נמוך (אחד ב 20.000-30.000 מטופלים) להופעת פרכוסים, אין לטיפול תופעות לוואי משמעותיות. בין 40-50% מהחולים יגיבו לטיפול בגרייה מגנטית. אחוז זה גבוה ממה שנצפה בטיפול של דיכאון עמיד רק עם תרופות.

אפשר להתעניין בטיפול של גרייה מגנטית - "הטיפול בקסדה" - לסובלים מדיכאון במיינד קליניק-המרכז לטיפולים מתקדמים-אצל פרופ לאון גרינהאוס.

מסע זוגי מרומנטיקה לאינטימיות

 

מסע זוגי מרומנטיקה לאינטימיות

ליאורה גרינהאוס , מטפלת זוגית ומשפחתית בכירה, כתבה לאחרונה ספר על מסע זוגי מרומנטיקה לאינטימיות , בו היא מעלה על הכתב את הניסיון רב השנים שלה בתחום הטיפול הזוגי והמשפחתי. ליאורה נשואה ללאון קרוב ל- 40 שנה, ושניהם מדברים על הספר, על הזוגיות שלהם, על ההשפעה של הסביבה (המשפחה הגרעינית והמורחבת, ההורים, חברים, בית ספר, ועוד) על המצב הנפשי של האדם. לאון גרינהאוס הינו רופא, פרופסור לפסיכיאטריה, שמטפל באוכלוסייה הסובלת מקשיים נפשיים ונזקקת לטיפולים תרופתיים, של גרייה מגנטית, ועוד. גם במקרים אלו, אומר פרופ' גרינהאוס, המרכיבים הסביבתיים - חשובים ביותר להבינם . כאשר אדם חולה במחלה פסיכיאטרית כל סביבתו מושפעת. יש צורך לתת התייחסות רבה לסביבה כחלק מהטיפול הנפשי. בנוסף, אומר פרופ' גרינהאוס, יש לקשיים הסביבתיים המוקדמים השפעה מכרעת בהתפתחותן של מחלות פסיכיאטריות. טיפול כוללני חייב התייחסות לגורמים ההתפתחותיים האלו.

 

 

ליאורה גרינהאוס, MSW, הינה מטפלת זוגית ומשפחתית עם ניסיון של מעל 30 שנה. היא יושבת ראש משותפת של עמותת אימגו ישראל של מטפלי אימגו לזוגות , והספר שהיא כתבה נותן מבט עמוק להבנת הזוגיות וההתנהלות של כל אחד מבני הזוג בקשר הזוגי . היא מחברת את ההתפתחות הפסיכולוגית של האדם, הקשר הראשוני שלו עם הדמויות ההוריות, להבנת הבחירה הזוגית,  ומקורם  של הקשיים בחיים הזוגיים. היא מאפשרת בספרה ללמוד באופן מעשי כיצד להשתמש בתסכולים כמקור לצמיחה והדרך שניתן לעשות כדי לקדם את הבריאות הפסיכולוגית האישית והזוגית . בספרה "מסע זוגי מרומנטיקה לאינטימיות", היא כותבת על שיטת האימגו לטיפול זוגי, שיטה המשתמשת בכלים ייחודיים של דיאלוג, לייצר ביטחון ואינטימיות הדדית בין השניים. דרך הדוגמאות הרבות שהיא מביאה והתרגילים שהיא מציעה לעשות, היא נותנת בסיס ותיקווה לחיים זוגיים מרפאים ומספקים יותר.

בראיון שהסריטה וערכו גליה פז מתייחסים ליאורה ולאון גרינהאוס לחיים האישיים שלהם והמסע הזוגי אותו הם עברו, איך הזוגיות שלהם התפתחה במשך השנים לחיים משותפים טובים ומרפאים. הם מביאים דוגמאות של הקשיים שהם היו צריכים להתגבר עליהם ועל הדרך הבטוחה לריפוי ששיטת טיפול אימגו אפשרה להם.

ובנוסף, הספר מתייחס להעברה הבין דורית והרב דורית של התפיסות הפסיכולוגיות במשפחה , דרכי ההתנהלות וההתמודדות בתוכה , הנורמות התנהגותיות, דפוסי ההיקשרות,  שעוברים מדור לדור, הרבה פעמים בצורה לא מודעת. בספר, ליאורה מביאה מקרה מרתק בו היא הצליחה לראות במהלך ראיונות ודיאלוגים ממשיים עם 3 דורות של נשים במשפחה , איך ההתייחסות לזוגיות עוברת בצורה לא ממש מודעת בין נשות המשפחה הרב דורית . כאשר נורמות אלו נעשות מודעות ,לאדם קיימת אפשרות לבחירה ושינוי של המורשת בחלקיה היותר אוטומטיים, ככה שבאופן מודע זה יוצר כר נרחב לגדילה , התפתחות ודיפרנציאציה מהמורשת המכתיבה. כך, חיי הילדים ועתידם, יכולים להשתנות אף הם. 

מאניה דיפרסיה וקנאביס

מאניה דיפרסיה וקנאביס

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

מאניה דיפרסיה וקנאביס - האם החיבור בין שניהם מסוכן למטופל?

מספר המשתמשים, בעולם ובישראל, הצורכים קנאביס למטרות שימוש רפואי ושימוש חברתי הולך וגדל. מספר המדינות שמאשרות את השימוש החוקי של הקנאביס גם הולך וגדל, לכן הצפי הוא שמספר גבוה של מטופלים פסיכיאטרים כולל מטופלים שסובלים ממאניה דיפרסיה, יחשפו לקנאביס. ברשתות החברתיות נכתב רבות על הסגולות של הקנאביס במצבים קליניים שונים. לאחרונה, בקליניקה הפרטית שלי מטופלים רבים שסובלים ממאניה דיפרסיה שואלים האם שימוש בקנאביס יכול להיטיב עם מצבם?

כמה מילים על הצד המדעי:

הקנאביס הוא תערובת של חומרים פעילים, הספרות הקיימת מתייחסת במיוחד לשני מרכיבים: חומר אחד, ה – THC (Tetrahydrocannabinol), שהוא חומר הפסיכו-אקטיבי, דהיינו, הוא משנה את התחושות, הרגשות והמחשבות. חומר שני מאוד חשוב גם מבחינה רפואית, הוא קנבידיול, CBD (Cannabidiol).

לשני החומרים יש פעילות  שונה. ה-THC משפיע על המוח והוא אחראי על ההשפעות הפסיכוטורופיות. בעיקר באמצעות הפעלה של קולטנים מסוג CB1 במערכת הדופמין המזולימבית של המוח. לעומת זאת הקנבידיול (CBD), אחראי יותר על ההשפעות של כאב ובחילות. הוא בעיקר חומר שאפשר להשתמש בו כחומר תרופתי. יש דיווחים שלקנבידיול השפעות נגד מצב של חרדה ופסיכוזה.

יתכן ולחומרים הנוספים בצמח הקנאביס השפעות נוספות על גוף האדם, השפעות שטרם נבדקו דיים. השפעות כמו נגד כאבים והקאות, על מהלך מחלת הפרקינסון, באפילפסיה אצל ילדים, על הסרטן, ועוד.

 

 מאניה דיפרסיה מהי?

מאניה דיפרסיה (הפרעה דו-קוטבית) זהו מצב קליני מחזורי שמתבטא בתקופות (גלים) של דיכאון ותקופות של היפומאניה או מאניה המעורבות עם תקופות של איזון במצב הרוח. הטיפול הפסיכיאטרי במאניה דיפרסיה מכוון להתמודדות טובה יותר עם האספקטים המיידים של המחלה (ריפוי הגלים של דיכאון או של מאניה-היפומאניה), ומניעת הגלים החוזרים של המחלה.

בהקשר לקנאביס, המטופלים שואלים האם הוא יכול להיטיב עם הדיכאון, עם הפרעות השינה של המחלה, עם המאניה, ובכלל עם הוא יכול לשפר את מהלך המחלה?

מבחינה פסיכיאטרית השאלות הן מורכבות יותר ואפשר לסכם אותם כך:

  1. האם השימוש בקנאביס מזרז את הופעת הגל הראשון של המאניה דיפרסה?
  2. האם השימוש בקנאביס גורם לגלים תכופים יותר של המחלה? והאם הגלים התכופים יותר הם של דיכאון או של מאניה היפומאניה?
  3. האם השימוש בקנאביס מחמיר את הדיכאון וגורם לעלייה של המחשבות האובדניות?
  4. האם השימוש בקנאביס מזרז את הופעת הסימפטומים של מאניה-היפומאניה ומחריף את עצמת הסימפטומים?
  5. האם השימוש בקנאביס רפואי שונה מהשימוש בקנאביס רגיל שרוכשים מספקים לא מורשים?
  6. האם השימוש בקנאביס משפר את מהלך המאניה דיפרסיה וגורם שהגלים יהיו פחות תכופים ו"קלים" יותר מבחינת הסימפטומים?

למעשה התשובה לארבעת השאלות הראשונות שכתבתי היא תשובה חיובית. בשנים האחרונות אנו מודעים יותר להשפעה השלילית של שימוש בסמים על מאניה דיפרסיה. השימוש בסמים, כולל גראס, חשיש או קנאביס יכול לגרום להחמרה בגלים של המחלה.

קנאביס הוא הסם הנפוץ ביותר בין מטופלים עם מאניה דיפרסיה. מחקרים עולמיים מראים שבין 8%-22% מהמטופלים שנמצאים בגל של המחלה הם משתמשים פעילים של קנאביס ושעד 64% מהסובלים ישתמשו בקנאביס במהלך חייהם. הנתונים לגבי מהלך המחלה הם ברורים ומראים שהשימוש בקנאביס מחמיר את מהלך המחלה המניה דפרסיה וגם גורם לסימפטומים חריפים יותר בשלב הפעיל של המחלה. לא ברור האם השימוש בקנבידיול כחומר טהור תשפיע באופן חיובי על המניה דפרסיה.

עבודות מחקריות רבות מראות שיש קשר בין גיל התפרצות המחלה והמהלך שלה. ידוע שכאשר המחלה מתחילה בגילאים צעירים יותר המהלך שלה הוא מורכב יותר, עם סימפטומים חריפים יותר וריבוי של גלים של דיכאון או של מאניה -הופומאניה. מחקרים שפורסמו לאחרונה מדווחים על קשר הדוק בין שימוש בקנאביס והופעה מוקדמת יותר בחיים של המאניה דיפרסיה. הנתונים מראים שבקבוצה של חולים שעישנו קנאביס מגיל מוקדם הסימנים של המאניה דיפרסיה מופיעים 6 שנים מוקדם יותר מאשר אלו שלא השתמשו בקנאביס.

ללא קשר עם הגיל של הגל הראשון של המחלה משתמשי הקנאביס סובלים מיותר גלים של המחלה ומסימפטומטולוגיה קשה יותר בזמן הגל של המחלה. עדיין לא ברור האם יש קשר בין ניסיונות אובדניים ושימוש בקנאביס אם כי סביר להניח שאם השימוש בסם גורם לגלים קשים יותר של מאניה או של דיכאון, השכיחות של המחשבות והמעשים האובדניים יהיה גבוה יותר בקבוצת המשתמשים.

לגבי שאלה מספר 5, ומספר 6 -  ניתן לומר שדין הקנאביס הרפואי כדין הקנאביס שנרכש מספק לא מורשה. הגידול של הקנאביס הרפואי הוא מבוקר ותחת פיקוח הרשויות, לכן מבחינה יצור הוא הרבה יותר בטוח אבל מבחינת ההשפעות הוא זהה לזה שנרכש בדרך לא חוקית. ההשפעה על המחלה המניה דפרסיה של הקנאביס הרפואי הינה שלילית כמו זו של הקנאביס הלא חוקי.

אז מה עונה הפסיכיאטר או המטפל הרגשי כאשר מטופל שואל האם השימוש בקנאביס למטרות רפואיות, או קנאביס שלא בפיקוח, מותר במצבו?

התשובה לא פשוטה. המחקרים לא מתייחסים כל כך למינון היומי של הקנאביס. האם דינו של עישון קל עד בינוני הוא כמו הדין של השימוש הכבד יותר? והאם שימוש כבד יותר מוגדר כעישון של חצי גרם ליום או של 2-3 גרם ליום? לדעתי התשובה המושכלת חייבת לכלול התייחסות לשימוש הקל של החומר וההבהרה שאין תשובה קלינית מספקת לשימוש הקל בקנאביס. לעומת זאת התשובה לשימוש המוגבר של הקנאביס לדעתי ברורה. שימוש מוגבר בקנאביס יכול בהחלט להחמיר את חומרת המחלה המניה דפרסיה על כל שלביה. כפסיכיאטר מנוסה אני ממליץ למטופלי להקטין עד כמה שאפשר, ועדיף להפסיק כליל,  את השימוש בקנאביס.

מחפש פסיכיאטר בתל אביב

 

מחפש פסיכיאטר בתל אביב?

המרכז לטיפול מתקדמים מיינד קליניק בהנהלת פרופסור לאון גרינהאוס פסיכיאטר מומחה לטיפול בחרדה ודיכאון, מאניה דיפרסיה, סכיזופרניה טיפול בקטמין ומומחה בחוות דעת פסיכיאטריות.

מטופלים הפונים למיינד קליניק יתקבלו להערכה ראשונית מקיפה על ידי פרופ' גרינהאוס שכבר בביקור הראשון יתווה את הקו הטיפולי המתאים ביותר למטופל. קו טיפולי זה יכול לכלול טיפול תרופתי מותאם בצורה אישית, הפנייה לטיפול פסיכותרפי, טיפול בגרייה מגנטית למוח- Deep TMS- או הפנייה לטיפול בקטמין במצבים של דיכאון או תסמונת פוסט טראומטית עמידים לטיפול. במצבים קליניים מתאימים פרופ' גרינהאוס יציע למטופל לבצע בדיקה פרמקוגנטית (בדקת רוק להתאמה של טיפול תרופתי) שיכולה לסייע בבחירה עבור המטופל של התרופות מתאימות יותר ושיגרמו לפחות תופעות לוואי.  

אם אתם זקוקים לטיפול על ידי פסיכיאטר בתל אביב, במרכז מיינד קליניק ניתנים מגוון הטיפולים הפסיכיאטרים והפסיכולוגים למתמודדים עם הקושי במקום אחד. במסגרת קליניקה מודרנית, נינוחה ועם סודיות רפואית מובטחת. הקליניקה ממוקמת במרכז תל אביב מול כיכר רבין עם גישה נוחה לתחבורה ציבורית.

לפי סטטיסטיקות של משרד הבריאות כ-20% מהאוכלוסייה תדווח על מצבים פסיכיאטרים הדורשים התייחסות טיפולית. המצבים הקליניים בפסיכיאטרי כמו מצבי חרדה, דיכאון, הפרעה ביפולרית, פסיכוזות, תסמונת פוסט-טראומטית, פוביות, ועוד מובילות לסבל נפשי רב ולפגיעה תפקודית משמעותית. כמו כן, בני הזוג והמשפחות של המטופלים, נמצאים באותה מערבולת וזקוקים לעיתים לתמיכה והכוונה איך להתמודד עם המצב המורכב שנוצר. חלק נוסף של האוכלוסייה ימצא במשבר פסיכולוגי אישי כתוצאה מאירועי חיים שליליים כמו מוות של אנשים יקרים להם, קשיי פרנסה, קונפליקטים זוגיים או של הורות, כישלונות בהתפתחות מקצועית, ועוד. טיפול פסיכיאטרי נכון ומדייק וטיפול פסיכותרפי-רגשי יכול לסייע רבות בהתגברות של מצבים אלו ומניעת הופעתם בעתיד.

התמקצעות של פרופסור לאון גרינהאוס

פרופ' גרינהאוס רכש את ניסיונו הקליני הרחב בישראל ובארצות הברית שם הוא ניהל מחלקת מחקר של מחלות מצב הרוח. במהלך השנים הוא התמקצע בטיפול התרופתי והסומטי של מצבים פסיכיאטרים מורכבים. בישראל הוא בין הדמויות המקצועיות המובילות שהביא את הטיפול בגרייה מגנטית- Deep TMS לקליניקה הפסיכיאטרית. שיטות של גרייה מוחית הם דרך חדשה בטיפול של מצבים של חרדה, דיכאון, תסמונת אובססיבית קומפולסיבית-OCD, ועוד. טיפולים אלו יכולים להינתן לבדם ללא תוספת תרופתית או בשילוב עם תרופות. השילוב של גרייה מוחית טיפולית וטיפול תרופתי מצליח לעיתים קרובות לטפל במטופלים רבים אשר טיפול תרופתי בלבד סייע רק באופן חלקי.  

טיפול נוסף שמתבצע במיינד קליניק בשיתוף צמוד עם המרכז הרפואי אסותא רמת החייל הוא הטיפול בקטמין באינפוזיה. טיפול זה הוא חדשני ומיועד לאנשים עם דיכאון או תסמונת פוסט-טראומטית שלא הגיבו לטיפולים אחרים. משרד הבריאות אישר לפרופ' גרינהאוס לבצע את הטיפולים של קטמין לפי פרוטוקול טיפולי מיוחד שהוא פיתח.

צרכים טיפוליים נוספים שיכולים לקבל מענה דרך מיינד קליניק ופרופ' גרינהאוס הם: ביקורי בית למקרים שלא מסוגלים להגיע לקליניקה, עריכת חוות דעת מקצועית בתחומים משפטיים או של ביטוח הלאומי, ומתן דעה מקצועית שנייה למטפלים שזקוקים להערכה מקצועית מעמיקה נוספת. 

טיפול תרופתי בסכיזופרניה

 

טיפול תרופתי בסכיזופרניה

סכיזופרניה היא מחלה פסיכיאטרית כרונית המתאפיינת בפגיעה בתפיסת המציאות. המחלה מתבטאת במגוון תסמינים כמו הזיות, מחשבות שווא ושיבוש היכולות הקוגניטיביות. זוהי מחלה שכיחה אצל כ – אחוז אחד באוכלוסייה בקרב גילאים צעירים בני 15-45 ולכן היא מחייבת טיפול ומעקב רפואי במשך כל החיים. לא תמיד קל לשמור על בריאותם של חולים אלו והטיפול דורש השקעת משאבים רבים הן מצד משפחות החולים והן מצד מערכות הבריאות במדינה. בשני שליש מהחולים יש למחלה מהלך כרוני שיכול לפגוע קשה ביכולת התפקודית וביכולת לנהל חיים רגילים ללא תלות במערכות הטיפוליות. בנוסף לפגיעה התפקודית המחלה גורמת לפגיעה בריאותית ניכרת וממוצע תוחלת החיים קצר משמעותית ביחס לאוכלוסייה הכללית (כ 15 שנה פחות מהאוכלוסייה הרגילה). כ 5-10% מהסובלים מתאבדים.

אבחנה של סכיזופרניה מתבצעת על בסיס של סימנים קליניים בלבד. אין לנו כיום בדיקות (כמו בדיקות דם, בדיקות של הדמיה מוחית, בדיקות גנטיות ועוד) שעליהן אפשר להתבסס כדי לאבחן את המחלה. סימני המחלה נחלקים לשני קבוצות עיקריות סימנים שליליים וסימנים חיוביים. הסימנים הקליניים הקלסיים של המחלה כוללים:

  1. הפרעות בחשיבה בצורה של מחשבות לא מציאותיות. השם המקצועי של ההפרעות בחשיבה הוא דלוזיות. דלוזיות יכולות להיות של דת, של רדיפה, של גדלות, ועוד.
  2. הפרעות בחושים של המטופל כמו שמיעת קולות (בלי שיש גירוי חיצוני) או ראיה של דברים שרק האדם מבחין בהם.  השם המקצועי של הפרעות בחושים הוא הלוצינציות.
  3. דיבור לא מאורגן בצורה של מחשבות לא מחוברות. השם המקצועי לתופעה הוא רפיון אסוציאטיבי.
  4. התנהגות לא מאורגנת או קטטונית (שהאדם כמעט ולא זז, לא אוכל ולא שותה).
  5. היעדר ביטוי של רגשות, אפטיה, אדישות, הזנחה עצמית, הסתגרות וחוסר תקשורת. הסימנים האלו נחשבים כסימנים שליליים.

הסימנים של המחלה נמשכים 6 חודשים לפחות. לפעמים הסימנים הבולטים של הפרעות בחשיבה, הפרעות בחושים והדיבור הלא מאורגן נמשך חודש ימים בלבד ויתר הזמן נוכחיים הסימנים השליליים.

האם קיימים סימנים גנטיים או התפתחותיים שמקדימים את המחלה?

  1. למרות שהמחלה מתחילה באופן טיפוסי במבוגרים צעירים יתכן והבסיס למחלה מתפתח כבר ברחם בזמן ההיריון. קשיים כמו זיהומים תוך רחמיים, תזונה לא נכונה או חסרה, וסיבוכים של ההיריון כמו לידה מוקדמת או  חשד לאקלמפסיה (הופעת יתר לחץ דם וסכרת בזמן ההיריון) שכיחים יותר במטופלים שמפתחים את המחלה מאוחר יותר בחיים.
  2. כתוצאה מהקשיים בהריון הילד מראה סימנים של ליקויים קוגניטיביים ומוטורים בבית, בגן או בבית הספר.
  3. הקשר הגנטי.
    1.  זוהי מחלה עם נטייה גנטית ברורה. עדות לכך נמצא בהיסטוריה משפחתית של המחלה. הסיכויים שאדם יפתח המחלה גבוהים יותר אם קרוב משפחה לוקה אף הוא במחלה. לעיתים קרובות מאבחנים מחלה זאת במספר דורות של קרובים.
    2. שכיחות המחלה בתאומים זהים. לתאומים זהים מבנה גנטי זהה לכן עם תאום אחד לוקה במחלה הסבירות שהתאום השני יחלה היא בין 45-60 אחוזים. ממצא זה מחזק מאוד את הקשר הגנטי בין סכיזופרניה ותורשה.
    3. התפתחויות מדעיות של השנים האחרונות מאפשרות לבדוק את כל הגנום של המטופלים. נמצא שקיימים עד 100 מוקדים גנטיים שקשורים בהתפתחות המחלה. עובדה זאת מחזקת את ההשארה שסכיזופרניה הינה מחלה פוליגנטית (היא תוצאה של מספר רב של מוקדים גנטיים שיש בהם שונות מהנורמה)
  4. אינטראקציה בין גורמים גנטיים וגורמים הקשורים להיריון מורכב. מחקרים שבדקו את האינטראקציה בין סביבה (סיבוכים בזמן ההיריון) והגנטיקה הראו שקיימת השפעה משמעותית של גורמים אלו והופעת המחלה.

מה הקשר בין דופמין לסכיזופרניה?

כבר שנים רבות שהקשר בין איזון לקוי של דופמין (חומר שהוא מעביר בין עצבי-נוירוטרנסמיטר) במוח נחשב להפרעה המרכזית בתפקוד המוח של חולים בסכיזופרניה. עדויות מולקולריות מראות שהיצור והשחרור של דופמין באזור של המוח שנקרא סטריאטום (striatum) הוא מוגבר בלוקים במחלה. מצב זה של פעילות מוגברת של דופמין קיים כבר אצל אנשים שהם בסיכון לחלות במחלה (אלו שמראים סימנים ראשונים של המחלה אבל טרם סבלו מפסיכוזה פעילה).

איך פועלות התרופות נוגדות פסיכוזה שנמצאות בשימוש בסכיזופרניה?

התרופות האנטי פסיכוטיות פועלות על הקולטנים של הדופמין. כפי שכתבנו קודם דופמין הוא חומר במוח שמיוצר בתאי המוח ומופרש כדי לעודד קומוניקציה בין הנוירונים (תאי מח). הדופמין נקשר לתאים במוח באזורים של ממברנת התא (קליפת התא) שנקראים קולטנים. לדופמין מספר רב של קולטנים. הקולטן המרכזי עליו משפיעות התרופות נגד סכיזופרניה נקרא קולטן  D2.

האם החסימה של הקולטן D2 מספיק כדי להתגבר על כל הסימפטומים של המחלה?

טיפול תרופתי בסכיזופרניה שמשווק כיום מטפל במיוחד בסימפטומים הפעילים של המחלה. כפי שכתבנו קודם אלו הם הסימפטומים של הפסיכוזה הפעילה וכוללים סימפטומים של מחשבות ותחושות לא מאוזנות ושל התנהגות לא תואמת. על הסימפטומים השליליים של המחלה, שהם אלו שגורמים לפגיעה התפקודית המשמעותית ולמצב שחולים לא חוזרים לתפקוד מלא, תרופות אלו פועלות באופן חלקי. פיתוח תרופות שישפרו את הסימפטומים השליליים הוא יעד מרכזי בטיפול במחלה.

לסיכום התפיסה הטיפולית כוללת תרופות אנטי פסיכוטיות בשילוב עם טיפול נפשי אינטנסיבי, תמיכה משפחתית ושיקום בקהילה. כך ניתן "לנהל" את המחלה ולאפשר לחולים חיים נורמטיביים, שיוכלו השתלב במקומות עבודה ומסגרות חברתיות והמשך הרצף הטיפולי בקהילה. אין ספק שהאבחון והטיפול  התרופתי מהווים אתגר משמעותי עבור הפסיכיאטריה. אני צופה שכפי שמתרחש בהבנת של מצבי דיכאון, בשנים הקרובות נהיה עדים לשינוי מהפכני בהבנה ובטיפול בסכיזופרניה.

דיכאון בהריון

דיכאון בהריון

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

במעגל החיים של רוב בני זוג הרחבת המשפחה - ההיריון והלידה, מאוד חשובים. תמונות של נשים הרות, של יולדות עם התינוקות, ושל גברים ונשים שמחים עם התוצר של אהבתם נמצאים כמעט בכל מגזין ועיתון. הרשתות החברתיות מלאות תמונות של הורים שמחים עם תינוקם. אך לא תמיד תהליך ההיריון או השלבים הראשונים אחרי הלידה, הם כה שמחים. לעיתים קרובות ההסתגלות להיריון והתקופה שלאחר הלידה אינם קלים על בני הזוג.

תקופת ההיריון מלווה בשינויים רבים בגוף ובנפש האישה, וזו גם תקופה של שינויים הורמונליים רבים, של רגישות יתר, ושל חששות ומתח לקראת הלידה. למעשה, מצבי דיכאון בהריון ולאחר הלידה כלל אינם נדירים ומגיעים לשכיחות של כ 12-19% שהיא שכיחות גבוהה יחסית. בנוסף לכך, נשים בעלות רקע של דיכאון, לרבות דיכאון בהריון קודם, נמצאות בסיכון משמעותי להישנות הדיכאון בהיריון הנוכחי.

לעתים נשים שחוות דיכאון בזמן ההיריון מגיעות למצב שהן מתקשות לטפל בעצמן, וזה יכול להשפיע על התפתחות העובר, שהרי בתקופת ההיריון מאוד חשוב שאישה תדאג לבריאותה, לתזונתה ומנוחתה על מנת לספק לעובר את כל מה שהוא צריך כדי להתפתח כראוי. מחקרים הראו שנשים שסובלות מדיכאון שאינו מטופל בזמן ההיריון - יולדות מוקדם יותר, תינוקם נולד במשקל נמוך יותר והן מניקות פחות בממוצע בהשוואה להריון ללא דיכאון.

מקרה אמיתי של מטופלת שפנתה לקליניקה:
ליהי (שם בדוי) פנתה לקליניקה שלי כאשר הייתה בהיריון בחודש חמישי. מתחילת ההיריון היא חשה מחושים גופניים (בחילות, חולשה) וכן מצב רוח ירוד, ודאגנות שגרמו לה לתפקוד פחות טוב ולהזניח את עצמה אפילו ברמת ההיגיינה האישית. אחרי שעשתה בדיקת אולטרסאונד וגילתה שמין העובר לא טועם לציפיות שלה, חשה החמרה בדיכאון בזמן ההריון, כאב נפשי עמוק, הופעת מחשבות אובדניות והתלבטות סביב המשך ההיריון. האכזבה הייתה כ"כ גדולה שלא יכלה לישון בלילות והבכי מנע ממנה לטפל בתינוק נוסף שלה. ליהי אובחנה כסובלת מדיכאון בזמן ההיריון.

נחזור למקרה של ליהי ודרכי הטיפול שננקטו בהמשך, לפני כן נסביר באופן כללי על דיכאון בהריון.

מה הם גורמי הסיכון לדיכאון בהיריון?

בכל היריון נדרש מהאישה להתאים את עצמה פיזית ורגשית לשינויים האנטומיים, הפיזיולוגים, והפסיכולוגים שחלים בה. התאמה זאת יכולה להיות מורכבת יותר כאשר קיימים גורמי סיכון.

גורמי הסיכון להופעת דיכאון בזמן היריון כוללים:

  • היסטוריה משפחתית של דיכאון, הפרעות חרדה, או מאניה דפרסיה
  • היסטוריה אישית של דיכאון (כולל דיכאון בהריונות קודמים) במיוחד עם בעת כניסה להיריון, האישה לא מטופלת תרופתית
  • היסטוריה של טראומה נפשית, פיזית או מינית
  • מערכת זוגית לא יציבה או מערכת זוגית הכוללת אלימות בין בני הזוג
  • היריון לא מתוכנן או לא רצוי
  • היעדר תמיכה מהמשפחה
  • קשיים כלכליים
  • עשון, שימוש בסמים, או שתיית אלכוהול מופרזת
  • סיבוכים רפואיים בזמן היריון או ממצאים שמראים על פתולוגיה עוברית

מה הם הסימפטומים של דיכאון בהיריון?

לא כל מצב רוח ירוד הוא דיכאון קליני. כדי לאבחן דיכאון בהריון נדרשת נוכחות של מספר סימפטומים לתקופות של לפחות שבועיים. הסימנים של דיכאון כוללים תחושות כמו:

  • הרגשת עצב מתמשכת עם מצב רוח לא יציב ועצבנות
  • נטייה לבכי גם בעקבות גירויים קטנים
  • תחושות אשמה וחוסר ערך עצמי
  • תחושות לא מוסברות של כעס
  • מחשבות של רצון לדחות את ההיריון
  • מחשבות פסימיות ואף מחשבות הקשורות לאובדנות

    בנוסף האישה עם דיכאון נוטה
  • לישון גרוע יותר
  • להרגיש חוסר תיאבון ורצון מוגבר להקאות
  • עייפות במשך היום
  • קושי לטפל בעצמה או בבני ביתה
  • ירידה בחשק המיני ואפילו בחשק למגע פיזי

אם סימפטומים של דיכאון כפי שרשמתי מופיעים, רצוי להתייעץ בהקדם עם בעל מקצוע בתחום בריאות הנפש. חשוב במיוחד להתייעץ באם קיימת חשיבה מאוד פסימית, נטייה לייאוש או נוכחות של מחשבות אובדניות.

האם דיכאון בזמן ההיריון יכול להשפיע על העובר?

ידוע שסטרס מוגבר בזמן ההיריון יכול להשפיע על מהלך ההיריון ועל התפתחות העובר. בדיקת הורמוני סטרס (כמו קורטיזול) בשלייה בתום הלידה מראה יחס ישיר בין רמת הסטרס בזמן ההיריון שמדווח על ידי היולדות, ורמת הורמוני הסטרס בשלייה. בבדיקת הורמוני הסטרס בתינוקות שרק נולדו נמצא אותו יחס חיובי בין רמת הסטרס שהאמה דיווחה עליו, רמת הורמוני הסטרס בשלייה של האם, ורמת הורמוני הסטרס בדם התינוקות. בנוסף, נמצא יחס חיובי בין הורמוני הסטרס של האם ותופעות של אי שקט והתפתחות איטית יותר אצל התינוק. ממצאים אלו מראים לנו עד כמה מצב נפשי נתון של האם יכול להשפיע על ההתפתחות של העובר.

דיכאון בזמן ההיריון יכול להוביל ל:

  • לידה מוקדמת
  • תינוקות עם גובה ומשקל נמוכים יותר
  • תינוקות עם רמה גבוהה יותר של אי שקט, בכי וקשיים ביניקה

דרכי טיפול בדיכאון בהיריון

המקרה של ליהי: המלצתי על טיפול ראשוני בציפרלקס. כעבור זמן קצר ליהי דיווחה על החמרת אי השקט והמחשבות השליליות. לכן הוספתי תרופה שסייעה להרגיע את המחשבות ומעודדת שינה. ליהי דיווחה על שיפור ניכר בדיכאון ועל עלייה ברמה התפקודית. היא המשיכה ליטול את התרופות עד החודש השמיני של ההיריון. בחודש זה המלצתי על הורדה הדרגתית במינון התרופות. ליהי נותרה עם ציפרלקס במינון נמוך יחסית עד הלידה. התינוק נולד בריא וללא סימני גמילה מהתרופות נוגדות דיכאון. אחרי הלידה ליהי העלתה את מינון התרופות. ליהי לא סבלה מדיכאון אחרי הלידה, דבר ממנו היא מאוד חששה. בהריונה הקודם סבלה מדיכאון לאחר הלידה למשך חודשים רבים.
הטיפול של דיכאון בהיריון דורש התחשבות באם ובעובר המתפתח. לרוב, במצבי דיכאון קלים יותר ניתן לטפל בעזרת טיפול של שיחות. נושאים כמו יחסים זוגיים, תפיסות של האם בנוגע להיריון, התלבטויות סביב ההיריון ועוד, ניתן לקדם בעזרת טיפול פסיכותרפי.

מה הם התרופות המותרות בהיריון?

טיפול עם תרופות נוגדות דיכאון בהריון, האם נטילת תרופות נוגדות דכאון בזמן ההיריון מסכנת את העובר? 

יתכן וטיפול בשיחות ישפיע לטובה במקרים מסוימים, לרב קלים יותר. אולם לעתים, הצלחת הטיפול בדיכאון מותנית בנטילת תרופות נוגדות דיכאון. התרופות המומלצות יותר בזמן ההיריון כוללות תרופות מקבוצת ה SSRI (תרופות כמו ציפרלקס, רסיטל, לוסטרל, פבוקסיל, פריזמה). נטילת תרופות באשר הן מלווה תמיד בהתלבטות בתקופת הריון, ועל אחת כמה וכמה תרופות נוגדות דיכאון. נשים רבות חוששות לפגוע בהתפתחות העובר שלהן. אולם בשנים האחרונות התפרסמו מחקרים רבים בנושא נטילת תרופות נוגדות דיכאון בזמן ההיריון שהוכיחו שלמעט סיכונים קטנים לרב התרופות לא מזיקות לעובר.

מחקר השוואתי עם מספר נחקרים גדול עקב אחר הגובה, המשקל והיקף הראש של תינוקות במשך כשנה לאחר לידתם. התינוקות חולקו לשלוש קבוצות על פי הופעת הדיכאון אצל האם: אימהות שסבלו מדיכאון והיו ללא טיפול תרופתי, אימהות שסבלו מדיכאון ונטלו תרופות בזמן ההיריון ואימהות שלא סבלו מדיכאון. מחקר זה לא מצאו כל הבדל בין הקבוצות בגובה, במשקל או בהיקף ראשם של התינוקות.

ממצאים נוספים של מחקרים המתייחסים לנטילת תרופות בזמן ההיריון מראים כך:

  • נטילת תרופות נוגדות דיכאון בזמן ההיריון לא גורמת לעלייה בתמותה של עוברים או התינוקות. מחקר שעקב אחרי 900000 נבדקות, הראה שאין הבדל בשיעורי התמותה בנשים שנטלו תרופות נוגדות דיכאון לבין אלו שלא.

  • נטילת תרופות נוגדות דיכאון בזמן ההיריון לא גורמת להתפתחות מומים מולדים. מספר גדול של מחקרים מקיפים הוכיחו שנטילת תרופות נוגדות דיכאון לא מעלה את השכיחות של מומים מולדים בתינוקות. עם זאת חשוב לציין שנטילת תרופה בשם סרוקסט גרמה לעלייה קטנה מאוד בשכיחות הופעת מומי לב. לכן לרב רופאים יימנעו מלתת את התרופה הספציפית הזאת לנשים בהיריון. תרופות אחרות ממשפחת ה-, SSRI (תרופות כמו צ'יפרלקס, לוסטרל, פריזמה, ופבוקסין) לא הראו כל הבדל בשכיחות מומים מולדים.
  • נטילת תרופות נוגדות דיכאון בזמן ההיריון משפיעה חלקית על ההסתגלות של התינוק בימים הראשונים אחרי הלידה. כאשר האם נוטלת תרופות במינון גבוה יותר של נוגדי דיכאון בזמן ההיריון, התינוק יכול לפתח תסמינים של גמילה מהתרופה, תסמינים שנקראים Poor Neonatal Adaptation Syndrome (PNAS) (התאמה לא טובה של התינוק). הסינדרום בדרך כלל קל ועובר תוך ימים ספורים. הוא יכול לגרום לחוסר מנוחה כללי, נדודי שינה, קושי לשלוט בטמפרטורת הגוף, רגזנות כללית. על מנת להקטין את הסיכוי להופעת PNAS, מקובל להוריד את מינון התרופה באופן הדרגתי כחודש לפני הלידה, עד לרמה של חצי מינון (לדוגמה, הורדת צ'יפרלס למינון של 10 או 5 מג ליום, ושל לוסטרל למינון של 100 או 50 מג ליום). כמו כן הורדה נוספת ממש לפני הלידה. אחרי הלידה ניתן לעלות את המינון חזרה. המלצה זאת מותנית במצב הקליני של האישה ההרה.
  • ממצא חשוב נוסף של מחקרים הראה שתרופות מקבוצת ה SSRI (צ'יפרלקס, לוסטרל, פבוקסיל, פריזמה, פרוזק) לא גורמות לעיקוב בהתפתחות הקוגניטיבית והשפתית של התינוקות שנולדו לאימהות שנטלו תרופות אלו כטיפול לדיכאון בזמן ההיריון
  • האם ישנם הבדלים ברמת הבטיחות של התרופות השונות? לא כל תרופה מתאימה לשימוש בזמן ההיריון. באופן כללי תרופות ממשפחת ה-SSRI (ציפרלקס, לוסטרל, ציפרמיל, פריזמה ופבוקסיל) נחשבות לבטוחות לשימוש בזמן ההיריון, למעט סרוקסט שפחות מומלצת בגלל הסיבות שנאמרו.
  • ניתן להמשיך את הטיפול עם תרופות נוגדות דיכאון גם בזמן ההנקה. תרופות שעוברות בריכוז נמוך לחלב אם ניתנות לשימוש בזמן ההנקה. לכן צ'יפרלקס ולוסטרל מתאימות יותר לתקופת ההנקה.
  • תרופות הרגעה כמו לוריוון, קלונקס, אסיבל, וואבן, לא מומלצות בזמן היריון, במיוחד בטרימסטר הראשון. סקרים אפידמיולוגים קשרו מומי לידה מסוימים עם השימוש בתרופות אלו בזמן היריון. לכן, חל איסור על השימוש של תרופות אלו (קלונקס, לוריוון, אסיבל, וובן) בהיריון.

הסיכונים הכרוכים בטיפול עם תרופות נוגדות דיכאון כמו צ'יפרלקס, לוסטרל, פרוזאק, פריזמה, פבוקסיל, וצ'יפרמיל, בזמן ההיריון נמוכים לעומת הסיכון שבדיכאון לא מטופל בזמן הריון. כפי שציינו רמות סטרס גבוהות ודיכאון בזמן היריון, עלולות לפגוע בהתפתחות התוך רחמית של העובר. בנוסף, הדיכאון לא נוטה להיעלם לאחר הלידה והוא אף עלול להחמיר. אמה שסובלת מדיכאון לעתים לא יכולה לספק את הטיפול המסור והדרוש לתינוק. דיכאון אחרי הלידה הינו תופעה קלינית נפוצה עם השפעה מהותית על באם והתינוק.

חשוב לציין שכל מקרה לגופו- על כל אישה לבחון את מצבה הייחודי יחד עם הרופא שלה ולהגיע להחלטה מה נכון בשבילה. מה שנכון לאישה אחת לא בהכרח יהיה נכון לאישה אחרת. בעניין הטיפול האנטי דיכאוני, ניתן גם להתייעץ עם מרכזים טרטולוגים בבתי החולים או בקופות כדי לקבל דיווח עדכני על בטיחות התרופות המומלצות. בנוסף, צריך לקחת בחשבון שהטיפול התרופתי לא משפיע על הדיכאון באופן מידי, ודרושים כמה שבועות עד שהמצב משתפר.

קראו עוד על טיפול בחרדה

קראו עוד על טיפול במאניה דיפרסיה

מקורות.

Depression During Pregnancy and Postpartum. Becker et al, Current Psychiatry Reports 2016
Depression and Its Treatment During Pregnancy: Overview and Highlights. Kembra and Ornoy. Birth Defects Research 2017
Antenatal depression programs cortisol stress reactivity in offspring through increased maternal inflammation and cortisol in pregnancy: The Psychiatry Research and Motherhood – Depression (PRAM-D) Study. Osborne et al. Psychoneuroendocrinology 2020
The omniscient placenta: Metabolic and epigenetic regulation of fetal programming. Nugent and Bale, Frontiers of Neuroendocrinology 2015

מאניה דיפרסיה והריון

מאניה דיפרסיה והריון

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

הטיפול במאניה דיפרסיה (הפרעה דו קוטבית)

בזמן הריון - נתונים אחרונים שמחייבים חשיבה מחודשת

נקודות מרכזיות של המאמר:

  • מחלת המאניה דיפרסיה מופיע לעיתים אצל נשים בגילאי הפוריות
  • מאניה דיפרסיה היא מחלה הדורשת מתן טיפול מונע ארוך טווח. לכן אישה הסובלת ממאניה דיפרסיה צריכה להיערך מראש לאפשרות של כניסה להריון בזמן שהיא לוקחת טיפול תרופתי מונע.
  • תרופות מייצבות מצב רוח מהסוג של דפלפט, וולפורל, טגרטול וטרילפטין שנמצאות בשימוש נרחב אצל נשים הסובלות ממאניה דיפרסיה, לא מומלצות בזמן הריון
  • תרופות אלו יכולות לגרום למומי לידה ולעיקוב נוירו התפתחותי שניכר גם בגילאים 12-14
  • התרופה למיקטל (והתרופות הגנריות הדומות למוג'ין ולמודקס) נמצאו כבטוחות בהריון גם מבחינת גרימת מומי לידה וגם עקב היעדר פגיעה נוירו התפתחותית.
  • על האימהות העתידיות להתייעץ עם הרופא המטפל וגם עם המכונים הטרטולוגיים  (יעוץ תרופתי בזמן הריון) בזמן תכנון כניסה להריון. 

טיפול תרופתי במאניה דיפרסיה במהלך הריון

מאניה דיפרסיה הינה מחלה שמופיעה בגילאים צעירים. התווך שבין הגילאים 15-25 שנים הוא הכי שכיח להתפרצות המחלה. הצפי לטיפול תרופתי במחלה מאניה דיפרסיה (הפרעה דו קוטבית) הוא גבוה ונעשה למשך שנים רבות, לכן הסוגיה של טיפול תרופתי בזמן הריון והדילמות שמתעוררת בנטילת התרופה, יהיו מרכזיות בטיפול נשים בגיל הפוריות. הטיפול המונע של המחלה המאניה דיפרסיה כולל בין היתר תרופות נוגדות אפילפסיה (כמו דפלפט, ואלפורל, למיקטל, טגרטול, טרילפטין, ועוד) שהן גם מאוד יעילות במניעת גלים חוזרים של מאניה דיפרסיה.

נשים הסובלות ממאניה דיפרסיה, במיוחד אלו הסובלות ממניה דיפרסיה מסוג 1 (מאניה דיפרסיה עם גלים שפוגעים ברמת התפקוד- ראה מאמרים על מאניה דיפרסיה באתר של פרופ' גרינהאוס – www.grunhaus.co.il/) ומתכננות להיכנס להריון חייבות לבדוק עם הפסיכיאטר והרופא המטפל, מהן ההשפעות של הטיפול המונע שהן נוטלות על מהלך ההריון, על הלידה, על העובר והאם יש השלכות של הטיפול על ההתפתחות הנוירו קוגניטיבית של הילד.

שני מאמרים שהתפרסמו בחודש פברואר 2018 בעיתון היוקרתי New England Journal of Medicine מציגים נתונים חדשים חשובים ביותר בהבנת ההשפעות של תרופות אלו על התפתחות ילדים לאימהות שנטלו תרופות נוגדות אפילפסיה בזמן ההריון. הנתונים וההמלצות שמופיעות במאמרים אלו חשובים לנשים הסובלות ממחלת האפילפסיה, ממאניה דיפרסיה, והנוטלות תרופות אלו עקב סיבות רפואיות אחרות.

מאמרים אלו מציינים שעד כה היה ידוע שחשוב להימנע מתרופות כמו דפלפט, וולפורל, טגרטול, וטרילפטין בטרימסטר הראשון של ההריון מאחר ותרופות אלו יכולות להוביל למומי לידה משמעותיים. כמו כן ידוע שילדים של אימהות שנטלו דפלפט או ואלפורל בזמן ההריון סובלים מעיקוב התפתחותי קוגניטיבי ולמנת משכל ירודה יותר מילדים לאימהות שלא נטלו תרופות אלו בטרימסטר הראשון של ההריון.

חוקרים מדנמרק פרסמו מאמר עם דגימה ענקית של ילדים מעל 450,000, בניהם מעל 250 ילדים אשר האימהות נטלו דפלפט או ואלפורל בזמן ההריון ועוד כמות של ילדים נוספים שהאימהות נטלו תרופות מייצבי מצב רוח אנטי אפילפטיות אחרות. הם השתמשו בתוצאות של בדיקות נוירו קוגניטיביות שמתבצעות במדינה באופן שוטף בין הכיתות ו-ח (גילאים 12-14). הילדים של אימהות שנטלו את התרופות השיגו ציונים בשפה הדנית ובמתמטיקה שהיו משמעותית נמוכים יותר מאלו של ילדים שלא נחשפו לתרופות אלו. המינון של התרופה שהאם נטלה לא שינה את התוצאות מאחר וגם כאשר האם נטלה פחות מ – 1,000 מ"ג ליום של התרופה התוצאות היו זהות. עבודות אחרות בספרות העולמית מחזקות גם את הטענה שנטילה של דפלפט או ואלפורל בזמן ההריון מגדיל את הסיכוי להופעת אוטיזם והפרעת קשב וריכוז אצל הילדים שנחשפו לתרופה בזמן ההריון.

ממצא נוסף באותם מאמרים מתייחס להשפעת הטגרטול והטרילפטין. אומנם לא התגלתה פגיעה של תרופות אלו על יכולות השפה של אותם ילדים שנחשפו לתרופות במהלך ההריון, אבל התגלה פער ביכולות המתמטיות של ילדים אלו בהשוואה ליכולות מתמטיות של ילדים שלא שנחשפו לתרופות אלו בזמן ההריון.

לגבי התרופה למיקטל שכיום היא אחת התרופות המרכזיות בטיפול המניעתי במאניה דיפרסיה נמצא שילדים שנחשפו לתרופה למיקטל לא  סבלו מפגיעה נוירו קוגניטיבית והציונים שלהם לא היו שונים מאלו של ילדים שלא נחשפו לתרופה למיקטל. לכן התרופה למיקטל נחשבת לתרופה בטוחה יותר בזמן הריון הן מבחינת ההיבט של גרימת מומי לידה והן מבחינת היעדר פגיעה נוירו התפתחותית. כמו כן, לא דווח על שכיחות גדולה יותר של אוטיזם או הפרעת קשב וריכוז לילדים שנחשפו לתרופה זאת בזמן ההריון.

לסיכום הריון הוא אירוע משמעותי בחייה של כל אישה ומומלץ למטופלות עם מאניה דיפרסיה להתייעץ עם הרופא המטפל בכל הקשור לתכנון הריון, בהכנות לקראת הלידה, להמשך טיפול לאחר הלידה ולאפשרות של הנקה.

 

ליתיום

ליתיום (Lithium)

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

ליתיום קרבונט (Lithium carbonate) הינה תרופה הנמכרת בישראל תחת השם ליקרביום Licarbium)). ליתיום הינו מלח שמופק ממכרות בטבע והוא בשימוש בטכנולוגיה וגם ברפואה. בשנת 1948 חוקר אוסטרלי בשם John Cade דיווח על היעילות של הליתיום (Lithium) בטיפול בחולים במצב פסיכוטי.

חוקר דני בשם סקוו (Mogens Schou) פיתח את רעיונותיו של קדה והוכיח שליתיום קרבונט (Lithium carbonate) יעיל לא רק בשלב החריף של המאניה, אלא גם במניעת גלים חוזרים של המחלה. גילוי זה היה מהפכני ונבע משימוש בשיטת מחקרים חדשה דרכה בוצעה השוואה בין החומר הטיפולי לחומר בשם פלצבו שהוא ללא פעילות כימית בגוף. ליתיום קרבונט (Lithium carbonate) הינה התרופה הראשונה שנמצאה יעילה במטופלים עם הפרעות נפשיות. מאמר זה נכתב כהדרכה ראשונית למטופל הנוטל ליתיום ואינו תחליף לדיון עם הרופא המטפל או קריאת העלון למטופל המצורף לתרופה.

מאמר זה נכתב כהדרכה ראשונית למטופל ואינו תחליף לדיון עם הרופא המטפל או קריאת העלון למטופל המצורף לתרופה. במצבים פסיכיאטרים רצוי לפנות לפסיכיאטר מומחה.

באלו מצבים קליניים משתמשים בליתיום ?

השפעותיו הקליניות של ליתיום תוארו לפני יותר מ 70 שנה. למרות הזמן שחלף מאז גילוי השפעותיו, הליתיום עדיין נחשב לתרופה המרכזית בטיפול של המחלה בשם מאניה דפרסיה. מאניה דפרסיה מאופיינת על ידי תקופות של מצב רוח מרומם או תוקפני ותקופות של דיכאון. מצבים אלו יכולים להיות קיצוניים כמו במאניה דפרסיה מסוג 1 או מתונים יותר כמו במאניה דפרסיה מסוג 2.

אלו הן השימושים הקליניים המאושרים של ליתיום:

טיפול במאניה דפרסיה מסוג 1

  • טיפול במצב מאני
  • טיפול במאניה מעורבת (סימפטומים של מאניה שמופיעים ביחד עם סימפטומים של דיכאון)
  • מניעת גלים חוזרים של דיכאון או של מאניה

כמניעה של גלים חוזרים של מאניה דפרסיה מסוג 2
טיפול של הדיכאון של מאניה דפרסיה מסוג 1 ומסוג 2
חיזוק של הטיפול בדיכאון עמיד
כמניעת התאבדות במצבים של דיכאון

לאיזו משפחה של תרופות משתייך הליתיום ?

ליתיום משתייך למשפחת התרופות המייצבות מצב הרוח. במשפחה זאת שתי קבוצות של תרופות, הליתיום כנציג יחיד של הקבוצה הראשונה ותרופות נוגדות אפילפסיה כמו למיקטל, דפלפט וטגרטול, היעילות גם בטיפול של המאניה דפרסיה כקבוצה שנייה.

מהן השפעותיו של הליתיום על המוח ?

דרכי הפעולה של הליתיום במוח הן רבות. השפעתו הקלינית הינה תולדה של מכלול הפעולות שלו. אלו הן ההשפעות המרכזיות של הליתיום על המוח:

  • שינוי בריכוז מלחים במוח
  • הגדלת מספר הדנדריטים (שהן חלק מתאי המוח) ושל תאי עצב (neuroplasticity and neurogenesis)
  • עיקוב שחרור של מוליכים עצביים (נור אדרנלין, סרוטונין וסרוטונין)
  • איזון בריכוז של המלחים שבתוך תא העצב עם אלו שמחוצה לה
  • השפעה על מסלולי יצירת אנרגיה בתוך תאי עצב
  • הגדלת הפעילות של פקטורים תוך תאיים שמגנים על פעילות תאי העצב

איך משתמשים בליתיום?

  • ליתיום תרופה הניתנת על ידי פסיכיאטר
  • לפני מתן ליתיום יש לבצע בדיקות דם כלליות ולכלול בין היתר מדידה של תפקודי כליות ותפקוד בלוטת התריס. במטופלים מעל גיל 50 או במטופלים עם פתולוגיה לבבית יש לבצע ECG
  • המינון של ליתיום (כל כדור 300 מג) נע בין 900-2100 מג ליום. עדיף ליטול פעמים ביום אחרי ארוחות
  • המינון של הליתיום נקבע על פי רמתו בדם.

הרמות הטיפוליות משתנות לפי המצב הקליני וגיל המטופל. הרמות בדם המומלצות הן:

  • במצבים של מאניה בן 0.8-1.2 יחידות בדם
  • במצבים של דיכאון בין 0.6-1 יחידות בדם
  • בטיפול המונע, גם של גלי מאניה וגם של גלי דיכאון, בין 0.6-1.0 יחידות בדם
  • מטופלים בגיל השלישי נזקקים לרמות נמוכות יותר של הליתיום, בין 0.4-0.8 יחידות בדם

 

  • מטופלים עם תפקוד כלייתי לקוי צוברים ליתיום בגוף ולכן רגישים יותר לתופעות הלוואי של התרופה. מטופלים אלו נזקקים למעקב מקצועי צמוד
  • הבדיקות של רמות הליתיום בדם מתבצעות 12 שעות אחרי הלקיחה האחרונה של התרופה
  • ליתיום נספג בצורה מלאה דרך מערכת העיכול. הוא לא עובר שינוי בגוף ומופרש דרך הכליות. מטופלים צעירים מפרישים את הליתיום באופן מהיר יותר מאשר מטופלים מבוגרים.
  • מצבים של חום, קלקול קיבה עם הקאות או שלשולים, זיעה מרובה (כפי שמתרחש בטיולי מדבר ועוד) יכולים לגרום להתייבשות ולריכוז גבוה יותר של ליתיום בדם. ריכוז גבוה של ליתיום בדם יכול להוביל להרעלת ליתיום
  • שימוש בתרופות משתנות או נגד כאבים (אספירין, אדוויל וכדומה לזה) יכול לגרום להצטברות ליתיום בגוף ולסימני הרעלה

כיצד מרגיש מטופל והשפעות התרופה על מהלך מאניה דפרסיה

טיפול בליתיום דורש הסתגלות מצד המטופל. בתחילת הטיפול התרופה יכולה לגרום לשינויים בטעם ובריח וגם לכאבי בטן ושלשולים. לטווח ארוך הוא יכול לגרום לירידה בפעילות בלוטת התריס וגם להפרעות בתפקוד הכליות.

רוב המטופלים שואלים את הפסיכיאטר מדוע ליטול תרופה שעלולה לתת תופעות לוואי כה רבות? התשובה היא שעדיין הליתיום הינו תרופה שמומלצת בטיפול של מאניה דפרסיה במיוחד במאניה דפרסיה מסוג 1. מאניה דפרסיה הינה מחלה מורכבת הגורמת לירידה ניכרת באיכות החיים של המטופל. לעיתים קרובות מטופלים אלו סובלים עד כדי צורך בהפסקת עבודתם ואף צורך באשפוז פסיכיאטרי.

ההשפעות הקליניות החיוביות של הליתיום מורגשות בשני מישורים:

  • תדירות הגלים של מאניה או של דיכאון
  • עצמת ומשך הגלים של דיכאון או מאניה

הטיפול בליתיום במטופלים הסובלים ממאניה דפרסיה מסוג 1 משפר את מהלך המחלה אצל 60-80% מהמטופלים. שיפור זה מתבטא בתדירות נמוכה יותר של הגלים עד היעלמות של הגלים של מאניה או דיכאון. במקרים אחרים ליתיום יכול להוריד את תדירות הגלים או להקטין את עוצמת הסימפטומים. מטופלים הסובלים ממאיה דפרסיה מסוג 2 חשים הטבה באחוזים דומים לאלו של ההפרעה מסוג 1. למרות יעילות הליתיום, 25-35% מהמטופלים לא חשים שיפור עם הטיפול בתרופה זאת.

מהן תופעות הלוואי של ליתיום ?

רשימת תופעות הלוואי האפשריות של ליתיום הינה ארוכה ויכולה להפחיד מועמדים לטיפול. יש לזכור שתופעות הלוואי מופיעות בחלק מהמטופלים והם נוטות להיחלש או להיעלם עם הזמן. יש להבדיל בין תופעות שמופיעות בהתחלת הטיפול לאלו המופיעות עם השימוש הממושך.

תופעות במערכת העצבים המרכזית

  • תופעות של עייפות, חולשה וסחרחורת, המופיעות בתחילת הטיפול ונוטות לעבור עם הזמן
  • אטיות קוגניטיבית והפרעה בזיכרון. בדרך כלל מושפעת מהרמה של התרופה בדם
  • רעד בגפיים. תופעה שכיחה שבחלקה תלויה ברמת התרופה בדם. בולטת יותר אצל מבוגרים ונוטה להתעצם עם רמות גבוהות בדם

ירידה בקצב הלב. נכרת יותר אצל מבוגרים. תופעה לא שכיחה

תופעות אנדוקריניות ומטבוליות

  • תת פעילות של בלוטת התריס והגדלת של הבלוטה. כ30% מהמטופלים יכולים לפתח תת פעילות של בלוטת התריס. יש לבצע בדיקות דם הכוללות תפקוד של בלוטת התריס מדי מספר חודשים. ביצוע בדיקת אולטרה סאונד תגלה הגדלת הבלוטה
  • עלייה ברמות הסידן וההורמון של בלוטת הפרה תירואיד מופיעים באחוזים משתנים בשימוש הממושך של הליתיום
  • עלייה במשקל נצפית ב 30% מהמטופלים

תופעות במערכת העיכול.

  • בחילות, הקאות ושלשולים מופיעות לעיתים קרובות בתחילת הטיפול. עלייה מתונה של התרופה ולקיחתה אחרי אוכל מסייעים להקטין את שכיחות התופעה
  • מטופלים רבים מדווחים על טעם מתכתי בפה עם תחילת הטיפול

תופעות בכליות.

  • הפרשה מוגברת של שתן שמתלווה לשתייה מרובה. תופעה שמופיעה עם השימוש הממושך של הליתיום והיא נקראת lithium induced polyurea . שכיחה יותר כאשר רמות התרופה בדם הן גבוהות
  • פגיעה כלייתית כרונית. בשימוש ממושך ליתיום יכול לפגוע בתפקוד הכלייתי עד כדי צורך בדיאליזה. יש צורך במעקב תקופתי אחר תפקודי הכליה

תופעות עוריות. ליתיום יכול לגרום לתופעות עוריות שונות כולל דרמטיטיס ואף פסוריאזיס.

מהן התופעות הנלוות להפסקה פתאומית של ליתיום

לא מומלץ לעשות הפסקה פתאומית של הליתיום. דיווחים בספרות קשרו בין הפסקה פתאומית של הליתיום להחמרה של המניה דפרסיה. מומלץ לתאם עם הפסיכיאטר המטפל לגבי שינויים במינון של הליתיום. כאשר מתעורר הצורך להפסיק את התרופה והמטופל נטל ליתיום תקופות ממושכות, יש לתכנן הפסקה הדרגתית של מספר חודשים.

איך מתמודדים עם תופעות הלוואי

התחלה הדרגתית של הליתיום מאפשרת לגוף להתאים את עצמו לתרופה. עוזר ליטול ליתיום אחרי ארוחות ועם פיצול המינון. הדיאטה של המטופל הנוטל ליתיום צריכה להיות רגילה ומאוזנת. יש להיזהר מאכילה מופרזת ומדיאטה דלת מלח.

במדינות אחרות בעולם נוטלים ליתיום בצורה של כדור בשחרור מושהה. בישראל אין אפשרות לטול כדור בשחרור מושהה.

חשוב ליטול נוזלים בכמות רגילה. אין צורך להגדיל את כמות השתייה. יש להיזהר מהתייבשות.

תופעה של רעד יכולה להטריד מטופלים. הפסיכיאטר המטפל יכול להוסיף תרופה שמקלה על הרעד.

מהי הרעלת ליתיום ומהם הסימנים להרעלה

ליתיום הינה תרופה היכולה לתת תופעות לוואי עם רמתה בדם עולה מעבר למומלץ. לכן יש צורך לעקוב אחר הרמה של התרופה בדם. שינויים בתזונה בצורה של דיאטות חריפות או דלות מלח, שימוש בתרופות שמגבירות את הספיגה החוזרת של ליתיום בכליות או מחלות הגורמות לאובדן נוזלים ומלחים, כל אלה יכולים לגרום לעלייה ברמה של הליתיום בדם ולסימנים של הרעלה.

סימני הרעלה כוללים בלבול, הפרעות בהתמצאות, רעד מוגבר, בחילות, הקאות ושלשולים. עוצמת הסימפטומים נמצאת בקשר ישיר עם רמת הליתיום בדם. ברמות גבוהות בדם אפשר לאבחן בהפרעות נוירולוגיות נוספות.
הטיפול בהרעלת ליתיום דורש הפסקה של הטיפול בליתיום. הליתיום יוצא מהגוף במהירות ותוך מספר ימים יימצא ברמות אפסיות בדם. במקרים נדירים, בדרך כלל אחרי ניסיון אובדני הכולל לקיחה של ליתיום בצורה מופרזת, נזקקים לאשפוז ולטיפול נמרץ. חידוש של התרופה יעשה אחרי דיון קליני סביב נסיבות ההרעלה.

האם אפשר ליטול ליתיום בהריון והנקה ?

ליתיום אינה תרופה המומלצת בהיריון או בהנקה. ליתיום יכול לגרום למומי לידה ספציפיים ולתסמינים עובריים. עם הטיפול בליתיום נחשב לחיוני ולא ניתן להפסיקו, יש להתייעץ עם המכון לייעוץ תרופתי בזמן היריון. המכון ימליץ באלו צעדים יש לנקוט בזמן ההיריון.

ליתיום מופרש דרך הכליות במהירות גבוהה יותר לקראת סוף ההיריון. לפיכך יש צורך לבדוק את רמתו לעיתים קרובות יותר ולהתאים את המינון על פי תוצאות הבדיקות.

מה היא השפעת הליתיום על אובדנות

ליתיום אושר על ידי ה-FDA כתרופה שמקטינה מחשבות אובדניות וגם מעשים אובדניים. לכן רצוי לשקול טיפול בליתיום במטופלים המדווחים על מחשבות אובדניות תכופות.

מהן האינטראקציות של ליתיום עם תרופות אחרות

ליתיום הינו תרופה הנספגת דרך מערכת העיכול ומופרשת דרך השתן ללא תהליך של פירוק או שינוי בגוף. האינטראקציות המרכזיות הן עם תרופות שיכולות להעלות או להוריד את הרמה של הליתיום בדם על ידי השפעה על התפקוד הכלייתי. תרופות משתנות או נוגדות כאבים יכולות לגרום לשינויים אלו.

ליתיום גורם לעלייה בכדוריות הלבנות בגוף לכן לא מומלץ ליטול ליתיום עם תרופות כמו לפונקס או טגרטול, תרופות שיכולות לגרום לירידה חדה בכדוריות הלבנות.

יש ליטול ליתיום בזהירות כאשר נוטלים תרופות לתיקון הפרעות קצב הלב. ההשפעות של הליתיום על ההולכה העצבית בלב יכולות להקצין את תופעות הלוואי של תרופות אלו.

האם ליתיום הינה תרופה עבורך?

השימוש בליתיום בטיפול פסיכיאטרי החל בסוף שנות ה 60, כלומר התרופה נמצאת בשימוש מעל 50 שנה. היא עדיין נחשבת לתרופה היעילה ביותר בטיפול של המאניה דפרסיה.
פרופ' גרינהאוס משתמש בליתיום מעל 40 שנה. הוא טוען שהתרופה יעילה מאוד, אבל הדאגה מתופעות הלוואי גורמת לכך שמטופלים חוששים להשתמש בתרופה. למרות פרופיל תופעות הלוואי הרחב שיש לתרופה, פרופ' גרינהאוס אומר שהיא מחזירה מטופלים לאיכות חיים גבוהה דרך איזון של הגלים של המחלה. פרופ' גרינהאוס מציין שליתיום הינה תרופה עם השפעה משמעותית לטובה על מחשבות אובדניות.

סיכום

ליתיום הינה תרופה הנמצאת בשימוש מעל 70 שנה. ההשפעה המיטיבה של התרופה על המהלך של המחלה המאני דפרסיבית הוכחה במחקרים רבים. תופעות הלוואי של הליתיום מגבילות מעט את השימוש בו אך היתרונות הקליניות הן רבות. ליתיום הוא עדיין התרופה המומלצת ביותר בטיפול של מאניה דפרסיה, במיוחד במאניה דפרסיה מסוג 1 .

רסיטל

רסיטל (RECITAL)

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

רסיטל (RECITAL) הינו השם המקורי של חומר פרמקולוגי בשם ציטלופרם (CITALOPRAM). לתרופה שם גנרי נוסף ציפרמיל (CIPRAMIL) שנמכר בישראל. מאמר זה נכתב כהדרכה ראשונית למטופל ואינו תחליף לדיון עם הרופא המטפל או קריאת העלון למטופל המצורף לתרופה.

מאמר זה נכתב כהדרכה ראשונית למטופל ואינו תחליף לדיון עם הרופא המטפל או קריאת העלון למטופל המצורף לתרופה. במצבים פסיכיאטרים רצוי לפנות לפסיכיאטר מומחה.

לאיזה משפחה משתייכת רסיטל

רסיטל משתייכת לקבוצה של תרופות בשם חוסמי הקליטה החוזרת של סרוטונין -SSRIs (selective serotonin reuptake inhibitors). למעשה בתוך המולקולה הכימית של רסיטל קיימת תרופה נוספת מאוד דומה לה בשם ציפרלקס. החברה המייצרת רסיטל הבינה שניתן להפיק ממנה גם ציפרלקס וכך עשתה. קיים דמיון כימי רב בן שתי המולקולות ופרט להבדלים קטנים הם נחשבות לכמעט זהות.

תרופות מקבוצת SSRIs נחשבות לקו ראשון בטיפול של מצבים קליניים של דיכאון, חרדה, ו OCD. סרוטונין הוא אחד מהמוליכים העצביים החשובים במוח האדם. רסיטל (RECITAL) פעילה על התאים במוח המכילים סרוטונין. אחרי שהסרוטונין מופרש מתא העצב רסיטל הוא מונע את החזרה של הסרוטונין לתוך תא העצב. כתוצאה, הסרוטונין פועל זמן רב יותר על המרכזים שקשורים לרגשות, למחשבות, לשינה, לתיאבון ועוד. הריכוז הגבוה יותר של הסרוטונין מסייע לשיפור תסמינים של דיכאון, חרדה וOCD. הרסיטל (RECITAL) חוסם את הפעילות של המנגנון שמוליך את הסרוטונין חזרה לתא העצב.

באלו מצבים קליניים ניתן להשתמש ברסיטל?

  • דיכאון מג'ורי
  • מניעת גלים חוזרים של דיכאון
  • תסמונת טורדנית כפייתית - OCD
  • גלים של דיכאון בסובלים ממאניה דפרסיה

איך משתמשים בתרופה?

  • מומלץ ליטול את התרופה בהשגחת רופא, עדיף פסיכיאטר.
  • מעקב רפואי או פסיכיאטרי חשוב במיוחד בתחילת הטיפול כדי לעקוב על הופעת תופעות לוואי, החמרה של הסימפטומים, הופעה של אי שקט או של מחשבות אובדניות
  • התרופה ניתנת בטבליות דרך הפה פעם ביום. אפשר לחלק לפעמיים ביום. מומלץ לעלות את המינון באופן הדרגתי
  • המינון של רסיטל (RECITAL) נע בין 20-40 מג ליום. מתן מינונים גבוהים יותר דורש מעקב של ECG (בדיקה שגרתית של תפקוד הלב)
  • בגיל הגריאטרי מומלץ לא לעבור את 20 מג ליום
  • מומלץ ליטול את התרופה אחרי ארוחה, עדיף בבוקר. שימוש אחרי אוכל מקל על תופעות לוואי במערכת העיכול. במידה והתרופה גורמת לישנוניות אפשר ליטול אותה לפני השינה
  • ההשפעה הטיפולית של התרופה מתחילה תוך 2-4 שבועות מתחילת הטיפול. ההשפעה המקסימלית של התרופה מורגשת כ 4-8 שבועות מתחילת הטיפול
  • לרוב, יש להמשיך בטיפול 4-6 חודשים מתחילת השיפור הקליני. במקרים רבים הטיפול התרופתי נמשך תקופות ממושכות יותר
  • לא מומלץ להפסיק את הטיפול בצורה פתאומית וללא התייעצות עם רופא
  • לשם בדיקת אינטראקציות בין תרופתיות יש למסור לרופא המטפל את רשימת התרופות הנוספות שהמטופל נוטל
  • מומלץ להיות במעקב רפואי בזמן נטילת התרופה. הרופא המטפל יקבע אילו בדיקות יש לבצע. המלצה זו חשובה במיוחד בגיל הגריאטרי לאור האפשרות שהתרופה תגרום לירידה ברמת המלחים בגוף.
  • מומלץ ליטול את הטיפול באופן סדיר מדי יום. אם מנה אחת נשכחת אין צורך להכפיל מינון למחרת.
  • לא מומלץ ליטול את התרופה ביחד עם אלכוהול או סמים

מה הן התופעות של הפסקה פתאומית של רסיטל?

הפסקה פתאומית של התרופה לא מומלצת. הדבר יכול להוביל לתופעות פיזיות ונפשיות מטרידות ולא נעימות. כל הפסקה של התרופות, במיוחד אם נלקחו זמן רב, חייבת להיעשות באופן הדרגתי. מטופל הנוטל רסיטל (RECITAL) מספר חודשים, עליו להוריד רבע מהמינון פעם בשבוע עד ההפסקה המלאה.

האם רסיטל גורם למחשבות אובדניות ולמעשים אובדניים?

בעלון למטופל רשומה אזהרה המציינת שתרופה זאת, כמו כל התרופות נוגדות הדיכאון, יכולה לגרום להופעה או להחמרה של מחשבות אובדניות. אזהרה זאת מתמקדת בילדים, מתבגרים ובוגרים עד גיל 24.

בעולם המקצועי קיים דיון נוקב סביב אותה אזהרה. המציאות הקלינית מראה שלמעשה תרופות נוגדות דיכאון מקטינות את הסיכון האובדני ומונעות במידה ניכרת התאבדויות.

האם רסיטל מגביל את היכולת התפקודית של המטופל?

רסיטל (RECITAL) נחשבת לתרופה בטוחה עם מעט תופעות לוואי שלא משפיעה באופן משמעותי על היכולת המנטלית או התפקודית (כולל נהיגה). למרות זאת, מומלץ לאנשים עם מקצועות מיוחדים כמו נהגים, מפעילים ציוד כבד, שוטרים, ועוד, לנהוג במשנה זהירות בתחילת הטיפול ולדווח לרופא המטפל על כל שינוי שיורגש, במיוחד בתחילת הטיפול.

מהן תופעות הלוואי של רסיטל (RECITAL)

רסיטל תרופה כמעט זהה לציפרלקס - למידע נוסף היכנסו לעמוד על ציפרלקס, לכן תופעות הלוואי הרשומות זהות בין התרופות, השפעה על הקרישיות הדם. דמם עקב שינויים בתפקוד הסרוטונין בטסיות הדם יכול להופיע במערכות שונות כמו מערכת העיכול, מתחת לעור, ואפילו דמם מוחי. תופעה זאת לא שכיחה ומופיע בתדירות זהה לזו של תרופות SSRI אחרות.

  • במערכת הלב וכלי הדם: שינויים בהולכה העצבית (הערכת QTc) במינונים גבוהים, שינויים בקצב הלב
  • במערכת העצבים המרכזית: כאבי ראש, החמרה של מיגרנות, חרדה ואי השקט, הפרעות שינה, רעד קל, קפיצות של השרירים, החמרה של פרכוסים אצל סובלים מאפילפסיה וחריקת שיניים
  • מעבר מדיכאון למאניה או היפו מאניה: טיפול עם רסיטל למטופל הסובל ממאניה דפרסיה הנמצא בדיכאון יכול לגרום למעבר מדיכאון למאניה היפו מאניה.
  • ריכוז מלחים בגוף: רסיטל יכול להוביל להורדה של רמת הנתרן בגוף, במיוחד במטופלים בגיל השלישי.
  • במערכת העיכול: בחילות, הקאות, שלשולים, עלייה או ירידה של התיאבון. אלו תופעות שכיחות של הרסיטל החולפות בדרך כלל תוך 2—4 שבועות.
  • הפרעה בתפקודי כבד. תרופות באופן כללי וביניהן הרסיטל יכולות לגרום לשינויים בתפקודי כבד. לכן יש לבצע בדיקות דם תקופתיות
  • סינדרום סרוטונרגי. תופעה לא שכיחה שיכולה להופיע כאשר משתמשים ביותר מתרופה אחת המשפיעה על רמת הסרוטונין במוח. תופעות כמו עצבנות יתר, תחושה של זרמים חשמליים בגפיים, הזעות, רעד,
  • שינויים במצב ההכרה ועוד. יש לדווח מידית לרופא המטפל אם מרגישים סימפטומים אלו.

השפעות של רסיטל על התפקוד המיני

תרופה זו מאוד דומה לציפרלקס עם תופעות לוואי מיניות דומות מאוד. רסיטל (ציפרמיל) יכול לגרום לירידה בחשק המיני, להפרעות בזיקפה, לחוסר מוכנות ליחסי מין אצל האישה והפרעות ביכולת להגיע לאורגזמה ולהנות ממנו. השכיחות של התופעות דומה בין שתי התרופות ויכול להגיע לבסיבות 30-40% מהמטופלים.

לאורך הזמן התופעות יכולות לחלוף, אבל באחוז מסוים של מטופלים התופעה תימשך. על מטופלים ומטופלות להתייחס לתופעה במידה והיא קיימת.

אלו אינטראקציות בין תרופתיות יש לרסיטל

  • ארקוקסיה, אדוויל, איבופרופן, נפרוקסן, ועוד תרופות נוגדות כאב או דלקת, יכולות להחמיר את הנטייה של רסיטל לגרום לדימומים
  • רסיטל (RECITAL) מעכב את הפירוק של מדללי דם, דבר שיכול להוביל לדימומים
  • תרופות שמעכבות את הקליטה החוזרת של סרוטונין מגדילות את כמות הסרוטונין החופשי במוח. שימוש בו זמנית של יותר מתרופה אחת מקבוצה זאת, יכול להוביל להרעלת סרוטונין (סינדרום סרוטונרגי).
  • שימוש מקביל של רסיטל עם תרופות משתנות יכול להחמיר את הנטייה לאובדן מלחים.
  • שימוש מקביל של רסיטל עם תרופות לתיקון הפרעות קצב הלב יכול לגרום להשפעת יתר של התרופות.
  • אסור לשלב רסיטל עם תרופה בשם נרדיל (Nardil) עקב הגברה פתולוגית של פעילות סרוטונין במוח וגרימת סינדרום סרוטונרגי.
  • שימוש משולב עם נרדיל: השילוב של סרוקסט עם תרופה בשם נרדיל אסור

שימוש ברסיטל בהיריון והנקה

היריון והנקה מעלים דילמות טיפוליות רבות. מצד אחר יש לדאוג לבריאות העובר וכנגד יש לשמור על הבריאות הנפשית של האם. רסיטל תרופה שנחשבת לבטוחה בהיריון וגם בהנקה, לכן משתמשים בה בתקופות אלו כאשר יש צורך קליני ברור.

נקודות שיש לקחת בחשבון כאשר נוטלים רסיטל בזמן היריון או הנקה:

  • במידת האפשר, עדיף להמתין עם תחילת הטיפול לטרימסטר השני של ההיריון
  • חשוב להיות במעקב פסיכיאטרי בזמן ההיריון. לקראת סוף ההיריון, במידה ואפשרי מבחינה קלינית, ניתן לשקול הקטנת המינון של התרופה כדי להקטין את האפשרות של הופעת תסמיני גמילה אצל העובר
  • שימוש ברסיטל יכול להוביל להקדמת הלידה (שבועיים לפני התאריך המשוער)
  • הדימום בזמן הלידה יכול להיות מוגבר עקב ההשפעה של רסיטל על טסיות הדם
  • קיים סיכון של אחד ל 500-1000 לידות להופעת תופעה בשם יתר לחץ דם במערכת לב ריאות בעובר. סיכון זה הוא כפול מהנורמה אצל נשים שלא נוטלות תרופות.
  • רסיטל עובר לחלב אם בריכוז נמוך, לכן ההנקה מותרת.
  • לא הוכח קשר בין רסיטל וקשיי פוריות, עודף הפלות, או לידות שקטות.

האם רסיטל גורם לעלייה במשקל?

רסיטל לא מוכרת כתרופה שמעלה במשקל. לעיתים רחוקות מטופל מדווח על תיאבון מוגבר ועלייה במשקל.

האם רסיטל תרופה עבורך?

במידה ומצבך הקליני מתאים לאחד מהשימושים המקובלים של רסיטל, פרופ' גרינהאוס ממליך על התרופה. התוצאות הטיפוליות מורגשות תוך מספר שבועות של הטיפול כאשר השיפור מתרחש באופן הדרגתי.
רסיטל הייתה בשימוש נרחב מאוד אבל כיום תרופה אחרת שמאוד דומה לה, הציפרלקס, תופסת מקום מרכזי יותר בטיפול. במידה ופרופ' גרינהאוס יחשוב שהרסיטל מתאים לך הוא יציע אותה ויסביר את הסיבות להמלצתו.

סיכום

רסיטל (RECITAL) הינה תרופה הנמצאת בשימוש נרחב בישראל. התרופה יעילה ועם פרופיל תופעות לוואי סביר ולא מסוכן בדרך כלל. יש להשתמש בתרופה לפי הוראות הרופא ולבצע מעקב תקופתי.

לוסטרל

לוסטרל (LUSTRAL)

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

לוסטרל (LUSTRAL) הינו השם המקורי של חומר פרמקולוגי בשם סרטרלין (SERTRALINE). לתרופה שמות גנריים נוספים סרנדה (SERENADA) וסרטרלין (SERTRALINE) שנמכרים בישראל.

מאמר זה נכתב כהדרכה ראשונית למטופל ואינו תחליף לדיון עם הרופא המטפל או קריאת העלון למטופל המצורף לתרופה. במצבים פסיכיאטרים רצוי לפנות לפסיכיאטר מומחה.

לאיזה משפחה משתייכת לוסטרל

לוסטרל משתייכת לקבוצה של תרופות בשם חוסמי הקליטה החוזרת של סרוטונין -SSRIs (selective serotonin reuptake inhibitors). תרופות מקבוצה זאת נחשבות היום לקו ראשון בטיפול של מצבים קליניים של דיכאון, חרדה, ו OCD. סרוטונין הוא אחד מהמוליכים העצביים החשובים במוח האדם. התאים הראשונים (הפרה סינפטיים) מפרישים סרוטונין וכך נגרמת פעילות אלקטרוכימית באזורים במוח שקשורים לרגשות, למחשבות, לשינה, לתיאבון ועוד. אחרי שהסרוטונין מבצע את הפעילות שלו על הקולטנים הפוסט סינפטיים, מנגנון תאי בשם מוליך סרוטונין, מחזיר את הסרוטונין לתוך התא לשימוש חוזר. הלוסטרל חוסם את הפעילות של המנגנון שמוליך את הסרוטונין וכך הסרוטונין נשאר זמן רב יותר מחוץ לתא העצב. הריכוז הגבוה יותר של סרוטונין מסייע לשיפור תסמינים של דיכאון, חרדה ו OCD.

באלו מצבים קליניים משתמשים בלוסטרל

  • דיכאון מג'ורי
  • מניעת גלים חוזרים של דיכאון
  • הפרעת אכילה של בולימיה
  • תסמונת טורדנית כפייתית-OCD
  • הפרעת פאניקה עם או בלי אגורפוביה
  • תסמונת קדם וסתית
  • חרדה חברתית
  • תסמונת פוסט טראומטית
  • גלים של דיכאון בסובלים ממאניה דפרסיה
  • הפרעת חרדה מוכללת
  • תסמינים קליניים המופיעים עם הפסקת המחזור הנשי

איך משתמשים בתרופה?

  • מומלץ ליטול את התרופה בהשגחת רופא. במצבים מורכים עדיף פסיכיאטר. מעקב זה חשוב במיוחד בתחילת הטיפול כדי לעקוב על הופעת תופעות לוואי, החמרה של הסימפטומים, הופעה של אי שקט או של מחשבות אובדניות
  • התרופה ניתנת בטבליות דרך הפה פעם ביום. אפשר לחלק לפעמיים ביום
  • המינון של לוסטרל (LUSTRAL) נע בין 50-200 מג ליום. במצבים של OCD אפשר להגיע למינון של 300 מג
  • בגיל הגריאטרי מומלץ מינון בין 50-100 מג ליום
  • מומלץ לעלות מינון בצורה הדרגתית
  • מומלץ ליטול את התרופה בבוקר אחרי ארוחה. שימוש אחרי אוכל מקל על תופעות לוואי במערכת העיכול. במידה והתרופה גורמת לישנוניות אפשר ליטול לפני השינה
  • ההשפעה הטיפולית של התרופה מתחילה תוך 2-4 שבועות מתחילת הטיפול
  • ההשפעה המקסימלית של התרופה מורגשת כ 4-8 שבועות מתחילת הטיפול.
  • לרוב, יש להמשיך בטיפול 4-6 חודשים מתחילת השיפור. במקרים רבים הטיפול התרופתי נמשך תקופות ממושכות יותר.
  • לא מומלץ להפסיק את הטיפול באופן פתאומי וללא התייעצות עם רופא
  • יש לדווח לרופא המטפל במידה ומופיעות תופעות לוואי.
  • לשם בדיקת אינטראקציות בין תרופתיות יש למסור לרופא המטפל את רשימת התרופות הנוספות שהמטופל נוטל
  • במטרה למנוע החמרה של המחלה הבסיסית בהפרעת פאניקה מומלצת התחלה מאוד הדרגתית של הטיפול
  • מומלץ להיות במעקב רפואי בזמן נטילת התרופה. הרופא המטפל יקבע אילו בדיקות יש לבצע. המלצה זו חשובה במיוחד בגיל הגריאטרי לאור האפשרות שהתרופה תגרום לירידה ברמת המלחים בגוף.
  • מומלץ ליטול את הטיפול באופן סדיר מדי יום. אם מנה אחת נשכחת אין צורך להכפיל מינון למחרת.
  • לא מומלץ ליטול את התרופה ביחד עם אלכוהול או סמים

מה הן התופעות של הפסקה פתאומית של לוסטרל

הפסקה פתאומית של התרופה לא מומלצת. הדבר יכול להוביל לתופעות פיזיות ונפשיות מטרידות ולא נעימות. כל הפסקה של התרופות, במיוחד אם נלקחו זמן רב חייבת להיעשות באופן הדרגתי. מטופל הנוטל לוסטרל (LUSTRAL) מספר חודשים, עליו להוריד רבע מהמינון פעם בשבוע עד ההפסקה המלאה.

האם לוסטרל גורם להופעה או החמרה של מחשבות אובדניות ולמעשים אובדניים?

בעלון למטופל רשומה אזהרה המציינת שתרופה זאת כמו כל התרופות נוגדות הדיכאון, יכולה לגרום להופעה או להחמרה של מחשבות אובדניות. אזהרה זאת מתמקדת בילדים, מתבגרים ובוגרים עד גיל 24.

בעולם המקצועי קיים דיון נוקב סביב אותה אזהרה. המציאות הקלינית מראה שלמעשה תרופות נוגדות דיכאון מקטינות את הסיכון האובדני ומונעות במידה ניכרת התאבדויות.

האם לוסטרל מגביל את היכולת התפקודית של המטופל?

לוסטרל (LUSTRAL) נחשבת לתרופה בטוחה עם מעט תופעות לוואי שלא משפיעה באופן משמעותי על היכולת המנטלית או התפקודית. למרות זאת, מומלץ לאנשים עם מקצועות מיוחדים כמו נהגים, מפעילים ציוד כבר, שוטרים, ועוד, לנהוג במשנה זהירות בתחילת הטיפול ולדווח לרופא המטפל על כל שינוי שיורגש, במיוחד בתחילת הטיפול.

איך מתמודדים עם תופעות הלוואי של לוסטרל

  • במערכת הלב וכלי הדם: שינויים בהולכה העצבית (הערכת QTc) במינונים גבוהים, שינויים בקצב הלב
  • במערכת העצבים המרכזית: כאבי ראש, החמרה של מיגרנות, חרדה ואי שקט, הפרעות שינה, רעד קל, קפיצות של השרירים, החמרה של פרכוסים אצל סובלים מאפילפסיה וחריקת שיניים
  • מעבר מדיכאון למצב של היפו מאניה או מאניה אצל חולים הסובלים מהפרעה של מאניה דפרסיה ולא מטופלים עם מייצב מצב רוח
  • שינויים בקרישיות הדם. הפעילות על הסרוטונין של טסיות הדם יכולה לגרום לדימומים במקומות שונים של הגוף. מקומות רגישים במיוחד הם מערכת העיכול, בזמן הלידה או בזמן ניתוחים
  • ריכוז מלחים בגוף: לוסטרל יכול להוביל להורדה של רמת הנתרן בגוף, במיוחד במטופלים בגיל השלישי
  • במערכת העיכול: בחילות, הקאות, שלשולים, עלייה או ירידה של התיאבון
  • הפרעה בתפקודי כבד. תרופות באופן כללי וכמו כן לוסטרל יכולות לגרום לשינויים בתפקודי כבד. לכן יש לבצע בדיקות דם תקופתיות
  • סינדרום סרוטונרגי. תופעה לא שכיחה שיכולה להופיע כאשר משתמשים ביותר מתרופה אחת המשפיעה על רמת הסרוטונין במוח. תופעות כמו עצבנות יתר, תחושה של זרמים חשמליים בגפיים, הזעות, רעד, שינויים במצב ההכרה ועוד. יש לדווח
  • מידית לרופא המטפל אם מרגישים סימפטומים אלו

השפעות של לוסטרל על תפקוד מיני

כפי שמצויין במאמר, לוסטרל משתייך לקבוצת התרופות SSRI. תופעות לוואי של התרופה זהות לאלו העלולות להופיע עם כל תרופה שבקבוצה כולל תופעות לוואי מיניות.

לכן לוסטרל יכול לגרום להפרעות בתפקוד המיני בכל המעגל המיני כולל תשוקה מינית, התפקוד עצמו והיכולת להגיע לאורגזמה. תופעות אלו שכיחות באותה מידה בנשים ובגברים. הפרעות בתפקוד המיני הם סיבה שכיחה להפסקת הטיפול התרופתי, במיוחד בגברים צעירים.

על המטפל להתייחס לתופעה של הפרעה אפשרית בתפקוד המיני בתחילת הטיפול התרופתי. כמו כן, עליו לוודא קיום תופעות אלו בזמן הטיפול עצמו. גברים מדווחים ביתר פתיחות על התופעה מאשר נשים. על המטפל לתשאל מטופלים על קיום תופעה של הפרעה בתפקוד המיני.

טיפול לתופעה של תפקוד מיני כולל שינויים במינון התרופה, הפסקות בטיפול לקראת קיום יחסי מין, שינוי בתרופה, מתן תוספת של תרופה שיכולה לשפר תפקוד מיני (טיפול בתרופות כמו VIAGRA, TARIM, CIALIS ו TADAM) ותוספת של תרופה כמו וולבוטרין.

אלו אינטראקציות בין תרופתיות יש לוסטרל

  • תרופות נגד כאב או נוגדות דלקת כמו ארקוקסיה, אדוויל, איבופרופן, נפרוקסן ועוד, יכולות להחמיר את הנטייה של לוסטרל לגרום לדימומים
  • לוסטרל מעכב את הפירוק של מדללי דם דבר שיכול להוביל לדימומים
  • תרופות שמעכבות את הקליטה החוזרת של סרוטונין. תרופות כמו לוסטרל, ציפרלקס, פרוזאק, סרוקסט, פבוקרסי. סימבלתה וויאפקס, מגדילות את כמות הסרוטונין החופשי במוח. שימוש בו זמנית של יותר מתרופה אחת יכול להוביל להרעלת
  • סרוטונין (סינדרום סרוטונרגי).
  • שימוש מקביל של לוסטרל עם תרופות משתנות יכול להחמיר את הנטייה לאובדן מלחים
  • שימוש מקביל של לוסטרל עם תרופות לתיקון הפרעות קצב הלב יכול לגרום להשפעת יתר של התרופות.
  • שילוב של לוסטרל עם תרופה בשם נרדיל (Nardil) אסור. זאת אינטראקציה מסוכנת עקב הגברה פתולוגית של פעילות סרוטונין במוח.
  • שימוש משולב עם נרדיל: השילוב של לוסטרל עם תרופה בשם נרדיל אסור

שימוש בלוסטרל בהיריון והנקה

היריון והנקה מעלים דילמות טיפוליות רבות. מצד אחר יש לדאוג לבריאות העובר וכנגד יש לשמור על הבריאות הנפשית של האם. לוסטרל תרופה שנחשבת לבטוחה בהיריון וגם בהנקה, לכן משתמשים בה בתקופות אלו כאשר יש צורך קליני ברור. אפשר לפנות למרכזים לייעוץ תרופתי בזמן היריון כדי לקבל הכוונה טיפולית נוספת.

נקודות שיש לקחת בחשבון כאשר נוטלים לוסטרל בזמן היריון או הנקה:

  • עדיף להמתין במידת האפשר לתחילת הטיפול בטרימסטר השני של ההיריון
  • לקראת סוף ההיריון אפשר לשקול הקטנת המינון של התרופה כדי למנוע הופעת תסמיני גמילה אצל העובר
  • שימוש בלוסטרל יכול להוביל ללידה מוקדמת יותר (שבועיים לפני התאריך המשוער) וכתוצאה, העובר יכול לשקול פחות
  • הדימום בזמן הלידה יכול להיות מוגבר עקב ההשפעה של לוסטרל על טסיות הדם
  • קיים סיכון של אחד ל 500-1000 לידות לתופעה בשם יתר לחץ דם במערכת לב ריאות בעובר. סיכון זה הוא כפול מהנורמה אצל נשים שלא נוטלות תרופות.
  • לוסטרל עובר לחלב בריכוז נמוך, לכן ההנקה מותרת. יש להשגיח על העובר ולהתייעץ עם המטפל במידה ויש שינויים ברמת הערנות או ההנקה.
  • לא הוכח קשר בין לוסטרל וקשיי פוריות, עודף הפלות, או לידות שקטות.

האם לוסטרל גורם לעלייה במשקל?

עליה במשקל לא מתרחשת בדרך כלל בזמן שימוש בלוסטרל. לעיתים קרובות בזמן דיכאון קיימת ירידה בתיאבון ובמשקל. עם השיפור הקליני האדם נוטה לחזור למשקל הבסיסי שלו. לעיתים רחוקות לוסטרל (LUSTRAL) יכול לגרום לעלייה משמעותית במשקל ולהשמנה. יש להתייעץ עם הרופא המטפל במידה והתופעה מופיעה.

האם לוסטרל הינה תרופה עבורך?

לוסטרל תרופה הנמצאת בשימוש נרחב כטיפול למצבים הקליניים שתוארו קודם. אם אובחנת באחד מהמצבים האלו קרוב לוודאי שלוסטרל תהיה אחת מהתרופות שהפסיכיאטר ימליץ לך ליטול. לוסטרל הינה תרופה יעילה קלינית ועם מיעוט יחסי של תופעות לוואי.
כאשר נוטלים לוסטרל יש להתחשב באינטראקציות בן תרופתיות ולדעת שרצוי לא להפסיק באופן פתאומי את התרופה. בתחילת הטיפול יש להיות בקשר קרוב יותר לפסיכיאטר המטפל ואחרי ההטבה הקלינית יש לקבוע פגישות תקופתיות. יש לדווח לפסיכיאטר המטפל על כל החמרה בסימפטומים.

סיכום

לוסטרל (LUSTRAL) הינה תרופה הנמצאת בשימוש נרחב בישראל. התרופה יעילה ובעלת פרופיל תופעות לוואי סביר ולא מסוכן בדרך כלל. יש להשתמש בתרופה לפי הוראות הרופא ולבצע מעקב תקופתי.

אריפליי

אריפליי (ARIPLY)

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

אריפליי (ARIPLY) הינו השם המסחרי של חומר פרמקולוגי בשם אריפיפרזול (ARIPIPRAZOLE) שמשווק בישראל מעל עשור. התרופה מוכרת בעולם בשמות נוספים ביניהן אביליפי (ABILIFY).

מאמר זה נכתב כהדרכה ראשונית למטופל ואינו תחליף לדיון עם הרופא המטפל או קריאת העלון למטופל המצורף לתרופה. במצבים פסיכיאטרים רצוי לפנות לפסיכיאטר מומחה.

לאיזו משפחה משתייכת האריפליי (aripiprazole)

אריפליי (ARIPLY) משתייכת לקבוצת התרופות נוגדות פסיכוזה מהדור השלישי ביחד עם ריאגילה (REAGILA) ורקסולתי (REXULTI). אפשר לקרוא על התרופות האלו במאמר בשם דור חדש של תרופות לטיפול בסכיזופרניה שנמצא באתר.

מנגנון הפעולה של התרופה?

ההשפעות של אריפליי על מערכת העצבים המרכזית באות לידי ביטוי דרך שינוי הפעילות של קולטנים במוח. אלו הן ההשפעות המרכזיות:
פעילות בו זמנית על קולטנים של דופמין הנמצאים בתאים הראשוניים (פרה סינפטיים) והמשניים (פוסט סינפטיים)
ההשפעה על הקולטנים הפרה סינפטיים מעצימה את התגובה (אגוניסטית)
ההשפעה על הקולטנים הפוסט סינפטיים מעכבת את התגובה (אנטגוניסטית)
הפעילות האגוניסטית מסבירה את השפעותיה של האריפליי על הסימנים השליליים של מחלת הסכיזופרניה (שיפור האפטיה, הרחבת התגובות הרגשיות, שיפור בטיפוח העצמי ועוד)
הפעילות האנטגוניסטית משפרת את הסימנים החיוביים של סכיזופרניה (שיפור בהפרעות החשיבה, הפסקת הלוצינציות, הרגעת אי השקט, ועוד)
פעילויות נוירו כימיות נוספות מתבצעות על קולטנים של סרוטונין ושל היסטמין

באלו מצבים קליניים משתמשים ב אריפלי (ARIPLY)?

  • בסכיזופרניה
  • במצבים מאניים
  • במצב המעורב של המחלה המאני דפרסיבית
  • כטיפול מניעתי של ההפרעה הביפולרית
  • כחיזוק השפעת נוגדי דיכאון
  • כחיזוק הטיפול התרופתי ב OCD
  • בתסמונת טורט

איך משתמשים בתרופה אריפליי (ARIPLY)?

התרופה משווקת בכדורים של 5, 10, 15, 30 מג וכזריקה לשריר בשם אביליפי מינטנה (abilify maintena) במינונים של 300 ו 400 מג.

אריפליי עוברת פירוק איטי בכבד לכן אפשר ליטול את התרופה בכל שעה של היום. במידה והמטופלים מדווחים על קשיי שינה עם התרופה מומלץ ליטול אותה בשעות הבוקר. אפשר להתחיל את הטיפול עם מינון נמוך של 2.5 מג ליום במטרה להקטין תופעות לוואי.

המינון הטיפולי של התרופה משתנה עם האבחנה של המטופל, הגיל שלו, והתרופות הנוספות שהמטופל נוטל. המינון הטיפולי בסכיזופרניה נע בין 20-30 מג ליום. הטיפול במצבים הקליניים האחרים משתנה ויכול להיות גם של 5-10 מג ליום.

המעבר לטיפול בזריקה לשריר של אביליפי מיינטנה צריך להיעשות בהדרגה. על המטופל להיות מאוזן על מינון דרך הפה וללא תופעות לוואי משמעותיות למשך 6 שבועות או יותר לפני מתן הטיפול בזריקה. לאחר הזריקה הראשונה של האביליפי מינטנה יש להוריד בהדרגה את הטיפול דרך הפה תוך 2-3 שבועות. חוזרים על הטיפול בזריקה לשריר כל 4 שבועות. המינונים של האביליפי מיינטנה נעים בן 300 ל 400 מג.

ההשפעה הקלינית של אריפליי (ARIPLY) מורגשת בהדרגה. ההשפעה המקסימלית של התרופה מורגשת תוך 4-8 שבועות.

הטיפול באריפליי (ARIPLY) נמשך בדרך כלל תקופות ארוכות לפעמים גם שנים. קיימת חשיבות גדולה למעקב קליני מסודר. המעקב הקליני מאפשר זיהוי מוקדם של תופעות לוואי ושל הישנות המחלה.

מה הן התופעות של הפסקה פתאומית של אריפליי

אריפליי (ARIPLY) נמצא בגוף זמן ארוך (בן 6-8 ימים), לכן הפסקה פתאומית של התרופה לא נוטה להחמיר סימפטומים או לתת סימפטומים חדשים. אם שוכחים ליטול את התרופה, אין צורך לקחת מינון מוגדל יום למחרת. הפסקה מוחלטת של הטיפול יכולה להוביל להחמרה של המחלה הבסיסית והופעה מחודשת של התסמינים הקליניים של המחלה.

מה מרגיש המטופל כאשר האריפליי מתחיל להשפיע?

ההשפעה הטיפוליות של אריפליי מופיעה בדרך כלל תוך 2-4 שבועות וההשפעה המקסימלית מורגשת תוך 4-8 שבועות מתחילת הטיפול. כפי שנאמר השימושים השכיחים של אריפליי כוללים סכיזופרניה, דיכאון עמיד, מאניה דפרסיה או OCD עמיד לטיפול.
יש לאריפליי השפעה על הסימנים החיוביים (כהלוצינציות והפרעות בחשיבה) וגם על הסימנים השליליים (כמו אפטיה, חוסר יוזמה, ועוד) של מחלת הסכיזופרניה. הסימנים החיובים מתחילים לפוג תוך 2-4 שבועות מתחילת הטיפול. הסימנים השליליים, לעומת זאת, מושפעים חלקית תוך 6-8 שבועות מתחילת הטיפול. מטופלים עם דיכאון, מאניה דפרסיה, או OCD מדווחים על הטבה סימפטומטית תוך מספר שבועות מתחילת הטיפול.

מהן תופעות הלוואי האפשריות של אריפלי

תופעות הלוואי השכיחות של אריפליי כוללות:

  • כאבי ראש
  • סימפטומים אקסטה פירמידליים כמו רעידות וקושי להישאר במקום אחד
  • עייפות וישנוניות
  • קושי להירדם
  • חרדה
  • עלייה במשקל
  • בחילות והקאות
  • שינויים ברמות של כולסטרול בדם ועלייה בסוכר בדם

תופעות לוואי נדירות יותר:

  • פריחה
  • יובש בפה
  • כאבים בשירים
  • פרכוס
  • אי שקט
  • סימפטומים אקסטרה פירמידליים משמעותיים כמו דיסקינזיה מאוחרת
  • שינויים בתחושות של חום הגוף
  • סינדרום בשם: Neuroleptic Malignant Syndrome תסמונת נדירה הכוללת חום גבוה ושינויים במצב ההכרה
  • עליה בהתנהגויות קומפולסיביות בתחומים של מיניות לא מבוקרת, הימורים, וקניות

תרופות מהדור השלישי כמו אריפליי גורמות לפחות תופעות לוואי מתרופות של הדור השני. השיפור מורגש בהפחתה של התופעות הבאות:

  • עלייה במשקל בהשוואה לזיפרקסה וסרוקוול
  • תופעות אקסטרה פירמידליות כמו רעד וריפיון שרירים
  • עלייה בפרולקטין שהוא הורמון חשוב במערכת הרבייה והמיניות
  • עייפות וישנוניות
  • תופעות אנטי קולינרגיות כמו יובש בפה, עצירת שתן ודופק מהיר

אלו אינטראקציות בין תרופתיות יש לאריפליי

אריפליי עובר פירוק בכבד על ידי אנזימים ממשפחת הציטוכרומים בשם 6D2 ו4A3. תרופות שמזרזות את הפעילות של הציטוכרומים הללו מורידות את רמת האריפליי בדם, ותרופות המעכבות את הפעילות של הציטוכרומים מעלות את הרמה בדם של האריפליי.

יש לדווח לרופא המטפל את שמות התרופות הנוספות שאתה נוטל לשם בדיקת האינטראקציות האפשריות.

נושא השפעת התרופות על הגוף ופירוק התרופות נשלט על ידי פעילות גנים שונים. אפשר לקרוא על הנושא במאמר בשם בדיקות להתאמה גנטית של תרופות פסיכיאטריות שנמצא באתר.

שימוש באריפליי בהיריון והנקה

טרם דווחו מקרים של מומי לידה עם אריפליי (ARIPLY). למרות זאת, הניסיון המצטבר עם התרופה עדיין לא מאפשר קביעת עמדה ברורה לגבי השימוש בזמן היריון, לכן מומלץ להימנע משימוש בתרופה בזמן היריון.

לקיחת אריפליי לא מומלצת בזמן הנקה מאחר והתרופה עוברת לחלב אם בריכוז מעל המותר.

האם אריפלי תרופה עבורך?

אם הפסיכיאטר המטפל שלך המליץ לך על התרופה אריפלי הוא חושב שאתה סובל מאחד מהמצבים הקליניים האמורים להגיב לתרופה זאת.
המינון הטיפולי של התרופה משתנה לפי אבחנה, לפי גיל, ולפי תופעות הלוואי. עליך להשתמש בתרופה כפי שהומלץ לך ולהיות בקשר עם הפסיכיאטר המטפל במידה ויש הרעה במצב, תופעות לוואי לתרופה, או שהתרופה אינה יעילה.
פרופסור גרינהאוס בעל ניסיון רב בשימוש באריפלי. הוא מזמין את המטופלים למעקב מסודר ומעריך את השפעת התרופה ואת היעילות שלה.

סיכום

אריפליי הינה תרופה נוגדת פסיכוזה מהדור השלישי הניתנת דרך הפה כטבליות וגם כזריקה בשריר פעם בחודש. הפעולה הפיזיולוגית המרכזית של התרופה הינה פעילות על קולטנים של דופמין, גם אגוניסטית (מזרזת פעילות) וגם אנטגוניסטית (מעכבת פעילות). תופעות הלוואי של התרופה קלות יחסית פרט לנטייה לגרום לאי שקט ולקשיי שינה. אריפליי תרופה יעילה כטיפול לסכיזופרניה, למאניה דפרסיה, לדיכאון עמיד, ולתסמונת OCD עמידה לטיפול.

ריספרדל

ריספרדל (Risperdal)

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

ריספרדל הינה התרופה הראשונה מהדור השני של תרופות נוגדות פסיכוזה שהחלה להיות משווקת מסוף שנות ה 90 של המאה הקודמת. ריספרדל הינו השם המקורי של התרופה והיא מכילה את החומר הפרמקולוגי בשם ריספרידון Risperidone)). שמות גנריים לריספרידון כוללים רספונד, ריספרידון, ורספרידקס.

מאמר זה נכתב כהדרכה ראשונית למטופל ואינו תחליף לדיון עם הרופא המטפל או קריאת העלון למטופל המצורף לתרופה. במצבים פסיכיאטרים רצוי לפנות לפסיכיאטר מומחה. במצבים פסיכיאטרים רצוי לפנות לפסיכיאטר מומחה.

איך ריספרדל (Risperdal) משווקת?

התרופה משווקת בצורות שונות:

  • כדורים או כמוסות של 4 ,3 ,2 ,1 מג
  • נוזל לשתייה של 30 מיליליטר (1 מג למיליליטר)
  • זריקה לשריר בשם ריספרדל קונסטה (Risperdal Consta) הניתנת פעם בשבועיים במינונים של 25, 37.5, ו 50 מג.

באילו מצבים קליניים משתמשים בריספרדל (Risperdal)?

ריספרדל הינו בשימוש כטיפול במצבים הבאים:

  • טיפול בסכיזופרניה
  • טיפול בפסיכוזה לאחר הלידה
  • טיפול במצבים של תוקפנות או של אי שקט הקשורים למחלה פסיכיאטרית חריפה
  • טיפול במצבים מאניים או מצבים מאניים מעורבים
  • טיפול החזקתי של המחלה מאניה דיפרסיה עמידה לטיפולים מייצבים
  • טיפול במצב פסיכוטי או של אי שקט משמעותי בדמנציה
  • פסיכוזה כתוצאה משימוש בסמים
  • דיכאון שלא מגיב מספיק טוב לטיפול התרופתי (דיכאון עמיד)
  • כאוגמנטציה (חיזוק) ב-OCD עמיד לטיפול
  • אי שקט או פסיכוזה באוטיזם

מה הוא מנגנון הפעולה של ריספרדל (Risperdal)?

מנגנון הפעולה המרכזי של ריספרדל הינו החסימה המשולבת של קולטני דופמין 2D ושל קולטנים של סרוטונין-5HT2 במוח. השפעת התרופה על קולטנים אלו ועל המסלולים העצביים שמושפעים מהם, מסביר את הפעולה הטיפולית של התרופה וגם את תופעות הלוואי שלה. התרופה פעילה במיוחד נגד הסימפטומים החיוביים (של פסיכוזה או של אי שקט) של המצבים הקליניים, וגם מחזקת את ההשפעה של תרופות נוגדות דיכאון.

איך משתמשים בריספרדל

  • המינון של ריספרדל (Risperdal) מושפע מהמצב הקליני והתרופות האחרות שהמטופל נוטל
  • המינון הטיפולי של הכדורים נע בין 1-8 מג ליום. חולים בגיל השלישי דורשים מינונים נמוכים יותר והם רגישים יותר לתופעות הלוואי
  • הרופא המטפל נותן הוראות להעלות את המינון באופן הדרגתי
  • מתן טיפול בזריקה פעם בשבועיים מתרחש אחרי תקופה בה המטופל נוטל טיפול דרך הפה
  • הטיפול בכדורים מחייב לקיחת התרופה באופן יום יומי
  • ההשפעה האנטי פסיכוטית של ריספרדל (Risperdal) מתחילה להופיע אחרי שבוע של שימוש בתרופה. ההשפעה המקסימלית מתקבלת כעבור 3-8 שבועות של טיפול רצוף
  • נוטלים ריספרדל לתקופות שבין מספר שבועות למספר שנים בהתאם למצב הקליני ותופעות הלוואי

מה הן ההשפעות הקליניות של ריספרדל

ההשפעה הקלינית של ריספרדל (Risperdal) נגד פסיכוזה ואי שקט מורגשת באופן יחסית מהר תוך 1-2 שבועות של תחילת הטיפול. ההשפעה המקסימלית מורגשת תוך 3-8 שבועות. במצבים של סכיזופרניה והפרעה ביפולרית (מאניה דפרסיה) משתמשים בריספרדל (Risperdal) לתקופות ממושכות, לפעמים גם שנים. בחולים שאובחנו כסובלים מסכיזופרניה קיימת העדפה להעבירם לטיפול דרך זריקה בשריר פעם בשבועיים.
מחקרים רבים הראו שטיפול בזריקה לשריר מונע את הישנות המשברים הפסיכוטיים. מטופלים עם מאניה דפרסיה מועברים לטיפול בזריקה לשריר לעיתים נדירות יותר.

מה הן תופעות הלוואי של ריספרדל

יש לזכור שתופעות הלוואי הרשומות מטה מופיעות בשכיחות יחסית נמוכה. העובדה שהרשימה של תופעות הלוואי ארוכה אינה אומרת שהללו יקרו, אך האינפורמציה חשובה למידע.

מערכת העצבים המרכזית:

  • הפרעות שינה, אי שקט בלילות וחלומות לא נעימים
  • תופעות אקסטרה פירמידליות כמו פרקינסוניזם (קשיחות שרירים ורעד), אקטיזיה (חוסר יכולת לשבת או לעמוד בלי תנועה)
  • דיסקינזיה מאוחרת: (יכולה להתפתח אחרי תקופות ארוכות של טיפול)
  • עייפות, ישנוניות, וחולשה כללית
  • כאבי ראש
  • תחושה של זרמים בגפיים
  • פרכוסים (תופעת לוואי נדירה)
  • שכיחות מעט מוגברת לשבץ במטופלים עם שיטיון (שכיחות נמוכה)

תופעות לבביות:

  • האטה או האצה של קצב הלב
  • הפרעות בפעילות החשמלית של הלב
  • ירידה בלחץ הדם עם שינויי תנוחה (ירידה אורטוסטטית)

תופעות אנדוקריניות (של הבלוטות) ושל חילוף חומרים:

  • עלייה במשקל
  • עלייה של הסוכר ושל השומנים בדם
  • נטייה לסוכרת
  • עלייה בפרולקטין. פרולקטין הינו הורמון מופרש מ ע"י בלוטת ייתרת המוח. הפרשה מוגברת יכולה לגרום להפרעות בתפקוד המיני, להפרשת חלב, להגדלת השדיים בגברים ונשים, ולאל וסת. מחקרים אפידמיולוגיים
  • קושרים בין הופעה של סרטן השד ואוסטאופורוזיס לעלייה ממושכת בפרולקטין
  • סינדרום מטבולי: שילוב של עלייה מרכזית של המשקל, סוכרת, עלייה בלחץ הדם, ועלייה בשומנים הדם

תופעות לוואי מיניות או של מערכת השתן:

  • חוסר יכולת להגיע לסיפוק מיני (אורגזמה)
  • הפרעות ביכולת להגיע לפליטת זרע
  • אין אונות
  • חוסר חשק מיני

איך מתמודדים עם תופעות הלוואי של ריספרדל

  • מומלץ לבצע בדיקות דם כלליות, כולל רמה של פרולקטין, בין 4-6 שבועות אחרי תחילת הטיפול ובהמשך בפרקי זמן של פעם בחצי שנה
  • מומלץ לבצע ECG ( בדיקת תפקוד הלב ) מספר שבועות אחרי תחילת הטיפול
  • במידה והתרופה גורמת לעלייה בפרולקטין ומופיעים סימנים קליניים נלווים כמו הפרעות בתפקוד המיני או הפרעות וסת, הפרשת חלב (גם אצל גברים) או הגדלת החזה, יש לשקול החלפת התרופה או מתן תרופה המורידה את הפרולקטין בדם (כמו אריפלי, ודוסטינקס)
  • במידה וגברים מדווחים על קשיים בתפקוד המיני בלי עלייה בפרולקטין, אפשר להמליץ על תרופות כמו וויאגרה, סיאליס, או לוויטרה
  • רצוי להמליץ למטופלים לשמור על אורח חיים בריא, עם תזונה נכונה, בקרה על המשקל (כולל יעוץ דיאטני) ואף שימוש בתרופות שמורידות את התיאבון ועוזרות לנרמל את המשקל

מה הן האינטראקציות הבין תרופתיות של ריספרדל

  • ריספרדל עובר פירוק בכבד על ידי אנזימים מיוחדים של משפחת הציטוכרומים. הרופא המטפל יקבל רשימה של תרופות שהמטופל נוטל ויבדוק אינטראקציות אפשריות
  • מטופלים רבים נוטלים שילובים של ריספרדל (Risperdal) עם תרופות אחרות, כמו תרופות נוגדות דיכאון. הרופא יבדוק אינטראקציות אפשריות

מה הם התופעות של הפסקה פתאומית של ריספרדל

  • לא רצוי לעשות הפסקה פתאומית של הטיפול
  • תופעות קליניות כמו: בחילות, הקאות שלשולים, כאבים בשרירים, הפרעות שינה, חרדה, ובלבול, שכיחות אחרי הפסקה פתאומית של התרופה. תופעות אלו חולפות תוך מספר ימים.
  • הופעה או החמרה של התסמינים של הפסיכוזה
  • הופעה של תופעות מוטוריות כמו תנועות לא רצוניות של הפה והלסת (דיסקינזיה משנית) כתגובה להפסקה הפתאומית

האם אפשר להשתמש בריספרדל (Risperdal) בהיריון והנקה?

  • נשים המשתמשות בתרופה וסובלות מעלייה בפרולקטין מתקשות להיכנס להיריון
  • מטופלות הנוטלות ריספרדל בזמן היריון יכולות להזדקק למינון גבוה יותר של התרופה
  • מטופלות הנוטלות ריספרדל יכולות לעלות יותר במשקל בזמן היריון
  • התרופה נחשבת ליחסית בטוחה בזמן היריון מאחר ועד עכשיו לא דווחו מקרים של מומי לידה אתה
  • תינוקות של אימהות שנטלו את התרופה בשליש האחרות של ההיריון יכולים לסבול מתופעות אקסטרה פירמידליות ( בעיות מוטוריות חולפות ) ומתסמינים של גמילה בימים הראשונים אחרי הלידה
  • התרופה לא מומלצת בזמן הנקה מאחר והיא מופיעה בריכוז גבוה יחסית בחלב אם
  • נשים הנוטלות את התרופה והמטפל מעריך שנכון לכן להמשיך עם הטיפול, יכולות לעשות זאת תוך מעקב רפואי צמוד

האם ריספרדל תרופה עבורך?

אם פרופסור גרינהאוס מציע לך טיפול בריספרדל, דעתו הינה שהתרופה יכולה לסייע לך בכל הנוגע להפרעות הקשורות למצב הפסיכוטי.

בפסיכוזה יש למטופל שינויים בצורת החשיבה, ברגשות. לעיתים יש גם מחשבות תוקפניות כלפי עצמו או כלפי אחרים.

הטיפול בריספרדל יכול להרגיע תופעות אלו ולאפשר למטופל לחזור לתפקוד הרגיל שלו. בזמן הטיפול חשוב להיות במעקב פסיכיאטרי כדי להעריך את התקדמות הטיפול, הופעה של תופעות לוואי, ומינונים מומלצים לתקופה המעקב.

סיכום

ריספרדל (Risperdal) הינה תרופה אנטי פסיכוטית מהדור השני המשפיעה על מערכת העצבים המרכזית דרך חסימה של קולטים של דופמין D2 ושל סרוטונין HT2-5. התרופה בשימוש דרך פומית וגם כזריקות פעם בשבועיים. היעילות שלה הינה במניעת התקפים חוזרים של פסיכוזה הוכחה בעבודות מחקריות רבות. תופעות לוואי במערכת העצבים המרכזית, עלייה במשקל, והפרעות אנדוקריניות יכולות לגרום לקשיים בטיפול.

סימבלטה

סימבלטה Cymbalta

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

סימבלטה (Cymbalta) תרופה נוגדת דיכאון וחרדה שאושרה לשיווק לפני יותר מ 20 שנה. היא משתייכת לקבוצת התרופות שחוסמות את הקליטה החוזרת של סרוטונין ושל נוראפינפרין (Serotonin and Norepineprhine Reuptake Blokers-SNRIs). החומר הפעיל בתרופה נקרא דולוקסטין (duloxetine). התרופה משווקת ככמוסות תחת השם סימבלטה, דולוקסטין, וינטרבה (Yentreve). הכמוסות של ינטרבה הן של 20, ו 40 מג'. סימבלטה משווקת בכמוסות של 30 ו 60 מג.

מאמר זה נכתב כהדרכה ראשונית למטופל ואינו תחליף לדיון עם הרופא המטפל או קריאת העלון למטופל המצורף לתרופה. במצבים פסיכיאטרים רצוי לפנות לפסיכיאטר מומחה.

באלו מצבים קליניים משתמשים בתרופה סימבלטה (Cymbalta)?

  • דיכאון מג'ורי כולל דיכאון שמגיב לאט לטיפול (דיכאון עמיד).
  • הפרעת חרדה מוכללת
  • כאבים משניים לנוירופטיה (פגיעה בעצבים), פיברומיאלגיה, ודלקת פרקים
  • הפרעת בתר חבלתית-PTSD
  • שלפחית שתן רגיזה
  • דיכאון של ההפרעה הביפולרית

השימושים המרכזיים של סימבלטה הם כטיפול לדיכאון, חרדה, וכאב. לרוב, הטיפול הראשוני של דיכאון או חרדה מתבסס על תרופות מקבוצת ה- SSRIכמו ציפרלקס או פריזמה, אבל למעשה אין מניע מדעי מלהשתמש בתרופה כמו סימבלטה (מקבוצת ה SNRI) כטיפול ראשוני או שניוני של הדיכאון והחרדה. במצבים הקליניים הפסיכיאטריים הכוללים תסמונות של כאב, סימבלטה מועמדת כבחירה הראשונית.

כיצד פועלת סימבלטה (Cymbalta)?

סימבלטה חוסמת את הספיגה של המוליכים הכימיים במוח סרוטונין ונור-אפינפרין. מוליכים אלו מופרשים על ידי התאים במוח וגורמים לגירוי תאי מוגבר באזורים שונים. גירוי מוגבר זה "מרפא" פעילות לא תקינה המאפיינת דיכאון, חרדה, וכאב. הפעילות של התרופה גורמת לכך שהמוליכים החשמליים יישארו זמן רב יותר מחוץ לתאים ויגרמו לגירוי המוגבר "המרפא".

האם סימבלטה מגבירה מחשבות אובדניות ומעשים אובדניים?

בעלון התרופה רשומה אזהרה המציינת שסימבלטה, כמו יתר התרופות נוגדות הדיכאון, יכולה לגרום להופעה או החמרה של מחשבות אובדניות. אזהרה זאת מתמקדת בגילאים 18-25 אבל קיימת עבור כל משתמש בתרופה.
קיים דיון נוקב בשאלת אמיתות של אותה אזהרה. המציאות הקלינית מראה שלמעשה תרופות נוגדות דיכאון מקטינות את הסיכון האובדני ושהשימוש בתרופות אלו מונע במידה ניכרת התאבדויות.
הפרקטיקה הקלינית המקובלת כוללת מעקב רפואי של כל מטופל המתחיל טיפול עם תרופות נוגדות דיכאון כולל סימבלטה.

האם סימבלטה מגבילה את היכולת התפקודית?

סימבלטה נחשבת לתרופה בטוחה שגורמת למיעוט של תופעות לוואי ולא משפיעה לרעה על היכולת המנטלית או התפקודית. חשוב לדעת ששימוש בתרופה מחייב זהירות בנהיגה ובהפעלת מכונות מסוכנות. מטופלים העוסקים בפעילות שנדרשת עירנות, עליהם לנהוג במשנה זהירות בתחילת הטיפול ולדווח לרופא על כל שינוי שיורגש, במיוחד בתחילת הטיפול.

כמה זמן עד שהתרופה סימבלטה מתחילה להשפיע?

המעבר ממצב דיכאוני, חרדתי ותחושת כאב למצב מאוזן מתרחש בהדרגה. הסימנים הראשונים של שינוי הם חיצוניים, האדם מטפל בעצמו טוב יותר, יש פחות סימפטומים של חרדה או של כאב, אוכל וישן טוב יותר ומתחיל להתייחס לסביבה. בהמשך האדם מרגיש הקלה בתחושה הפנימית של דיכאון, חרדה, או כאב, ובעומס המחשבות המטרידות והפסימיות. השינוי הבולט בתחושות ובמחשבות מורגש בעצמה תוך 4-8 שבועות מתחילת הטיפול.

מה הם הנקודות החשובות בטיפול עם סימבלטה

  • מומלץ להתחיל טיפול עם סימבלטה (Cymbalta) במינונים נמוכים ולהגיע למינון טיפולי בצורה הדרגתית.
  • לרוב, חולים גריאטריים זקוקים למינונים נמוכים יותר.
  • לעיתים רחוקות במהלך הטיפול יופיעו או יחמירו מחשבות אובדניות או מחשבות תוקפנות. לכן, מומלץ להיות במעקב פסיכיאטרי.
  • מומלץ ליטול סימבלטה (cymbalta) לאחר ארוחת הבוקר כדי למנוע תופעות לוואי במערכת העיכול.
  • סימבלטה יכולה לגרום לעלייה בלחץ הדם והדופק. מומלץ לבצע מעקב על סימנים חיוניים אלו.
  • ההשפעה המיטיבה של סימבלטה מופיעה לרוב 2-4 שבועות אחרי התחלת הטיפול.
  • תופעות לוואי מורגשות יותר בתחילת הטיפול וחולפות בהמשך הטיפול. לעיתים רחוקות נדרש להפסיק את הטיפול.
  • אין להפסיק את הטיפול ב סימבלטה באופן פתאומי. הפסקת טיפול חייבת להתבצע בהדרגתיות כדי למנוע תסמיני גמילה.
  • לא מומלץ לשלב סימבלטה עם תרופה אחרת שגם פועלת על הסרוטונין (מקבוצת SSRI או SNRI). השילוב יכול לגרום להופעה של סינדרום סרוטונרגי משני לעודף פעילות סרוטונרגית במוח. שילובים תרופתיים יעשו על ידי רופא מומחה לתרופות פסיכיאטריות.

מהן תופעות הלוואי של התרופה סימבלטה (Cymbalta)?

השפעות על מערכת העצבים המרכזית.

  • הפרעות שינה - דיווחים על קשיים בהירדמות ועייפות שכיחים בתחילת הטיפול.
  • כאבי ראש
  • אי שקט, רגזנות, החמרה של הדיכאון
  • מטופלים עם מאניה דפרסיה עלולים לעבור מדיכאון למאניה היפומאניה בהשפעת הטיפול. לא מובן המשפט

תופעות אנטי קולינרגיות (משניות להשפעת התרופות על קולטני אצטיל קולין)

  • יובש בפה
  • קושי במתן שתן
  • עצירות
  • עלייה בלחץ התוך עיני
  • עצירת שתן

שינוי האלקטרוליטים בדם

  • ירידה ברמות הנתרן בדם במיוחד לאוכלוסייה גריאטרית

השפעה על מערכת העיכול

  • בחילות והקאות

תופעות לוואי מיניות

  • הפרעה בכל שלבי התפקוד המיני (חשק, ריגוש מינית, ואורגזמה).

השפעות נוספות

  • החמרה של הדיכאון והופעה של מחשבות אובדניות או תוקפניות.
  • חשוב לבצע מעקב קליני של המטופלים במיוחד בשבועות הראשונים של הטיפול.
  • עלייה בלחץ הדם. מומלץ לבצע ניטור לחץ דם למשך 6 - 8 שבועות לאחר תחילת הטיפול.

מהן הסימפטומים של הפסקה פתאומית של סימבלטה

מומלץ לבצע הפסקה הדרגתית של התרופה כדי למנוע סימפטומים של הפסקת התרופה (withdrawal symptoms). התופעות של ההפסקה הפתאומית מופיעות בין 7-1 ימים אחרי הפסקת הטיפול ויכולות להימשך עד שלושה שבועות.

  • סחרחורת
  • עייפות
  • בחילות והקאות
  • תחושת איטיות מנטלית ומוטורית
  • כאבי ראש, חום, הזעות וצמרמורות
  • הפרעות שינה וחלומות עם סיוטיים
  • תחושת "חשמל" בגפיים
  • חרדה ובלבול
  • מצבים של מאניה או היפו מאניה

האם מותר ליטול סימבלטה (Cymbalta) בהיריון או הנקה?

יש להתייעץ עם הרופא המטפל או עם מרכז לייעוץ תרופתי לפני תחילת ההיריון ולקבל מידע עדכני על השפעות סימבלטה בהיריון. כמו עם יתר התרופות ההחלטה לגבי טיפול עם סימבלטה (Cymbalta) צריכה לאזן בין הצרכים של האם (טיפול או מניעה של דיכאון קליני) והצרכים של העובר.

נקודות חשובות בטיפול בנשים הרות או מניקות:

  • סימבלטה נחשבות לבטוחה יחסית בזמן ההיריון (רמת סיכון ג')
  • סימבלטה מעלה את הסיכון לדימום מוגבר בזמן הלידה. תופעה זאת משנית להשפעה על טסיות הדם. השפעה זאת היא קטנה ולרוב ללא משמעות קלינית.
  • תינוקות לאימהות שנטלו תרופות אלו עלולים לסבול מסינדרום של הפסקת תרופות לאחר הלידה.
  • סימבלטה עוברת לחלב אם בריכוז נמוך יחסית לכן נתן להניק כאשר נוטלים את התרופה.

האם סימבלטה תרופה עבורך?

אם אתה סובל מדיכאון קליני ולא הגבת מספיק טוב לתרופות מקבוצת ה ,SSRI או שאתה סובל מדיכאון מלווה בכאבים גופניים יתכן ופרופסור גרינהאוס יציע לך טיפול בסימבלתה.
סימבלתה הינה תרופה מקבוצת התרופות SNRI, הנמצאת בשימוש נרחב במבוגרים ובאנשים בגיל השלישי.

התרופה יעילה עם פרופיל תופעות לוואי מתון. פרופסור גרינהאוס מציין שתרופות מקבוצת ה SNRI יעילות כמו תרופות מקבוצת ה SSRI. הבחירה בסימבלתה נעשית במטופלים שלא השתפרו או שסבלו מתופעות לוואי לתרופות מקבוצת ה SSRI.

מטופלים עם תופעות משולבות של כאב ודיכאון מועמדים לטיפול עם סימבלתה. לפי פרופ' גרינהאוס יש צורך להגיע למינון של 60-90 מג ליום כדי להשיג תוצאות טיפוליות טובות. חשוב לבוא למעקב תקופתי אצל פסיכיאטר מטפל ולבצע בדיקות מעבדה.

סיכום

סימבלטה (Cymbalta) תרופה המשתייכת לקבוצת תרופות ה SNRIs ומוכרת כיעילה בטיפול לדיכאון, חרדה, ותסמונות של כאב עם או בלי מרכיבים של דיכאון. היא נחשבת ליעילה ובטוחה לשימוש ויש לתרופה שיעור תופעות לוואי נמוך. התרופה מותרת בזמן היריון ובזמן הנקה.

לוריוון

לוריוון (Lorivan)

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

לוריוון (Lorivan) הינה תרופת הרגעה שהחומר הפעיל בה הוא לורזפם (Lorazepam). תרופה זו משתייכת לקבוצת הבנזודיאזפינים. תרופות נוספות בקבוצה זאת כוללות קלונקס, ואבן, אסיוול, וווליום.

באלו מצבים משתמשים בלוריוון (Lorivan)?

  • הפרעות חרדה.
  • מצבים משולבים של חרדה ודיכאון.
  • מצבים של מתח מוגבר שמופיעים בעקבות אירועי חיים.
  • מצבים של אי שקט שמופיעים בתסמונות פסיכיאטריות כמו סכיזופרניה, מאניה דפרסיה, תסמונת פוסט טראומטית, ושימוש מופרז של סמים.
  • טיפול בהפרעות שינה.
  • טיפול בקטטוניה.
  • טיפול באקטיזיה (אי שקט המופיע כתופעת לוואי לתרופה).
  • טיפול בפירכוסים.

איך פועלת התרופה לוריוון (Lorivan)?

לוריוון פועלת על קולטנים בשם גאבה (gaba receptor agonists) במוח. קולטנים אלו ממוקמים באזורים שונים של המוח ביניהם המערכת הלימבית, האזור הרטיקולרי (אזור השולט על הנשימות ודופק הלב) ובקליפת המוח. ע"י הפעלת קולטני גאבה לוריוון (Lorivan) מקטין תגובתיות של תאי המוח ועל ידי כך גורם לירידה בפעילות התאית ולהרגעה פסיכולוגית ופיזיולוגית.

איך משתמשים בלוריוון (Lorivan)?

לוריוון (Lorivan) משווק בישראל בצורה של טבליות של 1 מג'. מומלץ ליטול לא יותר מ 1-4 מג ליום. התרופה מתחילה את השפעותיה הפיזיולוגיות 30-60 דקות אחרי נטילתה והשפעותיה נמשכות בן 11-16 שעות. מומלץ ליטול לוריוון לתקופות קצובות בלבד. מטופלים מסוימים יזדקקו לטיפול ממושך יותר.

מה הן תופעות הלוואי האפשריות של לוריוון (Lorivan)?

תופעות הלוואי האפשריות של לוריוון מתרכזות בהשפעותיה על מערכת העצבים המרכזית. בדרך כלל אפשר להקטין תופעות אלו על ידי שינוי במינון התרופה. ואלו הן השפעות הלוואי האפשריות:

  • עייפות יתר או טשטוש מנטלי.
  • אטיות של המחשבה והרגשה של חוסר יכולת להתמקד.
  • הפרעת בזיכרון לטווח קצר.
  • הפרעה בקואורדינציה של השרירים.
  • תחושות של דיכאון.
  • הפרעה בתפקוד המיני.
  • אובדן שיווי משקל ונפילות.
  • התרגלות לתרופה.
  • התמכרות.

האם לוריוון (Lorivan) גורם להתרגלות והתמכרות?

אחת מהשאלות המתעוררות בזמן הטיפול ב-לוריוון היא האם התרופה גורמת להתרגלות או התמכרות?.

אפשר להשתמש ב-לוריוון לפרקי זמן שונים. השימוש הנבון יותר הינו ממוקד לזמנים קצובים של צורך מוגבר בהרגעה. אומנם יש מצבים לא מעטים (לדוגמא הפרעת פאניקה) בהם תרופה זו יכולה להביא לירידה ניכרת ומתמשכת של החרדה. אפשר להשתמש בלוריוון לפרקי זמן ארוכים יותר תוך ידיעה שהתרגלות לתרופה יכולה להופיע. ההפסקה בשימוש של התרופה צריכה להיעשות בצורה מאוד הדרגתית כדי למנוע תופעות של הפסקת הטיפול.

התמכרות לעומת זאת, הינה תהליך לא רצוי ואף מסוכן. האדם שמתמכר ללוריוון עולה בהתמדה במינון ויכול להגיע למינונים גבוהים מאוד של 10 מג או יותר ליום. זכורה לי מטופלת שנטלה 18 כדורי הרגעה לקראת השינה. מקרים אלו מחייבים טיפול מקצועי. יש לדעת שהפסקה פתאומית של תרופות הרגעה שנלקחו במינון מוגזם כפי שמתרחש בחולים המכורים, יכולה להוביל למצבים רפואיים מסוכנים לחיים.

איך מפסיקים את הטיפול ב-לוריוון (Lorivan)?

במידה ונוטלים לוריוון (Lorivan) מעבר לשבוע שבועיים צריך לקחת בחשבון שהפסקת הטיפול צריכה להיעשות בהדרגה. קיימת המלצה כללית לא לעשות הפסקות מידיות של הטיפול אלא לבצע הפסקה הדרגתית. קצב ההפסקה יהיה תלוי בזמן שהמטופל נוטל את התרופה. מומלץ להתייעץ עם רופא או פסיכיאטר בכל הנוגע לתהליך הפסקת הטיפול.

שימוש ב-לוריוון (Lorivan) בהריון ובהנקה.

  • לוריוון עובר לשיליה וגם לחלב האם.
  • מנגנון הפירוק של לוריוון איטי יותר אצל העובר והתינוק, לכן יש סיכוי גדול יותר לתופעות לוואי.
  • התרופה לא מומלצת בטרימסטר הראשון של ההיריון מאחר ותרופה זו נקשרה למומי לידה.
  • השימוש לקראת סוף ההיריון יכול להוביל, מיד אחרי הלידה, לסינדרום של הפסקת התרופה אצל התינוק (אי שקט, קושי באכילה, שינה לא סדירה). סינדרום זה נוטה להיות קל ולעבור תוך מספר ימים.
  • בזמן הנקה תרופה זו מופיעה בחלב אם בריכוז גבוה יחסית ויכולה לגרום להאטה פסיכומוטורית אצל התינוק. במידה ויש צורך להשתמש בתרופה הרגעה בזמן הנקה עדיף להשתמש בתרופה כמו וואבן שמשפיעה לטווח קצר יותר.

סיכום:

לוריוון הינה תרופת הרגעה מקבצות הבנזודיאזפינים. היא נמצאת בשימוש נרחב עקב תופעות הלוואי המעטות שלה. תרופה זאת צריכה להינתן תחת בקרת רופא, עדיף רופא פסיכיאטר. מיעוט תופעות הלוואי והשפעות קליניות רחבות גורמות לכך שלוריוון הינה תרופה עם פוטנציאל להתרגלות והתמכרות. על הרופא המטפל להזהיר מטופלים מאפשרות זאת ולבצע מעקב תקופתי.

צרו קשר עם פרופסור לאון גרינהאוס

בבקשה סמנו את מטרת הפנייה