כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

הפרעת אישיות נרקיסיסטית (NPD) היא אבחנה קלינית מורכבת. רבים משתמשים במונח "נרקסיסט" בשיח היומיומי לתיאור אדם אנוכי או יהיר, אך חשוב להבין את הפער המשמעותי בין שימוש נפוץ זה לבין הפתולוגיה הנפשית. האבחנה הפסיכיאטרית אינה מתארת תכונת אופי בלבד, אלא דפוס אישיותי נוקשה, עמוק ובעייתי.

במאמר זה, נסביר מנקודת מבט מקצועית מהי ההפרעה, כיצד היא מאובחנת, מהם שורשיה, וכיצד ניתן לטפל בה.

מהי הפרעת אישיות נרקיסיסטית (NPD)?

ברמה הקלינית, NPD היא הפרעת אישיות המשתייכת ל"אשכול B" במדריך האבחנות הפסיכיאטרי (DSM-5), יחד עם הפרעות נוספות המאופיינות בחוסר יציבות רגשי ודרמטיות.

ליבת ההפרעה היא דפוס קבוע ומתמשך של גרנדיוזיות (תחושת עליונות וחשיבות עצמית מופרזת), צורך עז בהערצה חיצונית, וליקוי משמעותי ביכולת לאמפתיה.

הפרדוקס המרכזי ב-NPD הוא שהחזות הגרנדיוזית והשופעת בביטחון היא לרוב מנגנון הגנה, המכסה על הערכה עצמית שברירית ופגיעה. האדם תלוי באופן מוחלט ב"אספקה נרקיסיסטית" (אישורים, מחמאות, תשומת לב) מהסביבה כדי לווסת את תחושת הערך העצמי שלו, והוא מגיב בפגיעות עזה לכל מה שנתפס כביקורת.

הספקטרום הנרקיסיסטי

חשוב להבין שנרקיסיזם קיים על רצף. בקצהו האחד, אנו מוצאים נרקיסיזם בריא(נורמלי). זוהי אינה מילה גסה; מדובר במרכיב חיוני בנפש האדם, הכולל הערכה עצמית יציבה, היכרות עם היכולות והמגבלות, ביטחון עצמי ואסרטיביות. נרקיסיזם בריא מאפשר לנו לחוש גאווה בהישגינו, להציב מטרות, וחשוב מכל – לווסת את תחושת הערך העצמי שלנו באופן פנימי, מבלי להיות תלויים באופן מוחלט באישור חיצוני.

נרקיסיזם פתולוגי, או הפרעת אישיות נרקיסיסטית, נמצא בקצה הקיצוני השני של הספקטרום. כאן, תחושת הערך העצמי היא פרדוקסלית: היא נראית מנופחת וגרנדיוזית כלפי חוץ, אך בפועל היא שברירית, בלתי יציבה, ותלויה לחלוטין ב"אספקה" חיצונית. הנרקסיסט הפתולוגי זקוק להערצה מתמדת כדי לחוש שהוא קיים, והוא חווה כל ביקורת, או אפילו חוסר התפעלות, כאיום קיומי.

אבחון וזיהוי – הקריטריונים הקליניים (DSM-5)

אבחון רשמי של הפרעת אישיות נרקיסיסטית נעשה אך ורק על ידי איש מקצוע מוסמך (פסיכיאטר או פסיכולוג קליני) ומבוסס על קריטריונים אבחוניים, כפי שמופיעים במדריך ה-DSM-5. האבחנה ניתנת כאשר קיים דפוס מתמשך וכולל של גרנדיוזיות, צורך עז בהערצה וחוסר אמפתיה, המתחיל בבגרות המוקדמת ומופיע במגוון הקשרים. דפוס זה יתבטא בחמישה (או יותר) מהקריטריונים הבאים:

1. תחושת גדלות (גרנדיוזיות): תחושת חשיבות עצמית מופרזת (למשל, מגזים בהישגיו ומצפה שיכירו בו כעליון ללא הצדקה).
2. עיסוק בפנטזיות: שקוע בפנטזיות על הצלחה בלתי מוגבלת, כוח, זוהר, יופי או אהבה אידיאלית.
3. אמונה בייחודיות: מאמין שהוא "מיוחד" וייחודי, ושרק אנשים מיוחדים או בעלי מעמד גבוה יכולים להבין אותו.
4. דרישה להערצה מופרזת: זקוק באופן כפייתי להערצה; זהו ה"דלק" הרגשי שלו, המכונה "אספקה נרקיסיסטית".
5. תחושת זכאות (Entitlement): ציפיות בלתי סבירות ליחס מועדף או להיענות אוטומטית לציפיותיו.
6. נצלנות בינאישית: מנצל אחרים כדי להשיג את מטרותיו האישיות, ללא התחשבות בצרכיהם או רגשותיהם.
7. חוסר אמפתיה: אינו מוכן או אינו מסוגל להכיר ברגשות ובצרכים של אחרים או להזדהות עמם.
8. קנאה: מקנא לעיתים קרובות באחרים, או מאמין שאחרים מקנאים בו.
9. יהירות והתנשאות: מפגין התנהגות או גישה יהירה, מתנשאת ופטרונית.

סוגי נרקיסיזם

אחד האתגרים הגדולים בזיהוי הוא שההפרעה אינה מתבטאת באופן אחיד. הדימוי הפופולרי של הנרקסיסט השחצן והמוחצן מתאר רק סוג אחד. מבחינה קלינית, אנו נוהגים להבחין בכמה "סוגים" עיקריים:

1. הנרקסיסט הגרנדיוזי (הגלוי): הטיפוס הקלאסי והמוכר. הוא מוחצן, כריזמטי (לכאורה), יהיר, ואינו מסתיר את תחושת העליונות והזכאות שלו. הוא יחפש באופן אקטיבי את אור הזרקורים ויפגין בגלוי את צרכיו.
2. הנרקסיסט הפגיע (הסמוי): סוג זה מטעה וקשה יותר לזיהוי. כלפי חוץ, הוא עשוי להיראות ביישן, רגיש, מופנם, או אפילו לסבול מדיכאון וחרדה. הגרנדיוזיות שלו פנימית ומוסתרת. הוא מאופיין ברגישות קיצונית לביקורת, נטייה לחוש בושה והשפלה, ונוטה להציג את עצמו כקורבן ("אף אחד לא מבין אותי", "אני סובל יותר מכולם"). הקורבנוּת הופכת להיות הביטוי של ייחודיותו.
3. הנרקסיסט הממאיר (מליגני): זהו תיאור קליני (שטבע אוטו קרנברג) לסוג המסוכן וההרסני ביותר. הוא אינו אבחנה רשמית ב-DSM, אלא שילוב של הפרעת אישיות נרקיסיסטית עם תכונות אנטי-סוציאליות, פרנויה, ולעיתים קרובות סדיזם (הנאה מסבל הזולת). סוג זה אינו בוחל באמצעים להשגת מטרותיו, והוא חסר נקיפות מצפון.

גורמים לנרקסיסטיות

כמו ברוב הפרעות האישיות, האטיולוגיה (חקר הסיבות) של NPD היא מורכבת ומבוססת על המודל הביו-פסיכו-סוציאלי. אין גורם יחיד, אלא שילוב של נטייה מולדת וסביבה מכוננת.

• גורמים ביולוגיים וגנטיים: מחקרים מצביעים על מרכיב תורשתי מסוים ועל הבדלים במבנה המוח, במיוחד באזורים הקשורים לאמפתיה וויסות רגשי.
• גורמים פסיכו-סביבתיים: כאן טמון לב העניין. התיאוריות המרכזיות מצביעות על כך שנרקיסיזם פתולוגי הוא תוצאה של כשל בהתפתחות בילדות המוקדמת. זהו מנגנון הגנה עוצמתי שנבנה סביב "עצמי" פגוע ושברירי. כשל זה יכול לנבוע משני קצוות מנוגדים:

1. האדרת יתר ושימוש בילד כ"שלוחה" של ההורה: במצב זה, הילד גדל בתחושה שהוא "מושלם" או "מיוחד". עם זאת, התחושה הזו אינה מבוססת על מי שהוא באמת, אלא על תפקידו כמי שמייצג את הוריו או מגשים את שאיפותיהם. הוא לומד שהוא מקבל אהבה ואישור רק כאשר הוא עומד בציפיות הגבוהות ממנו. כתוצאה מכך, הוא מפתח הבנה שערכו תלוי לחלוטין בהישגיו ובמה שאחרים חושבים עליו.
2. טראומה, קור רגשי וביקורתיות: במקרה ההפוך, ילד שחווה סביבה פוגענית – בין אם מדובר בהזנחה, דחייה, ביקורת קשה או התעללות – נותר עם כאב עמוק ותחושת בושה. כדי לשרוד את הרגשות הבלתי נסבלים הללו, הילד מפתח באופן לא מודע "עצמי כוזב". זהו מעין "אני" חיצוני, שנראה לעיתים בטוח בעצמו יתר על המידה, מנופח ו"כל-יכול". תפקידה של "מסכה" זו הוא להגן על ה"עצמי האמיתי" – החלק הפנימי, הרגיש והפגוע – ולהסתיר אותו מהעולם.

התמודדות עם נרקיסיזם

מערכות יחסים עם אדם הסובל מהפרעת אישיות נרקיסיסטית (NPD) הן כמעט תמיד מורכבות מאוד. הן נוטות להיות מתישות וסוחטות רגשית, ולעיתים קרובות משאירות נזק נפשי.

האדם הנרקיסיסט מתקשה מאוד לראות באחרים אנשים נפרדים, בעלי צרכים ורגשות משלהם. במקום זאת, הוא נוטה לתפוס אנשים אחרים כ"אובייקטים" – כלומר, ככלים שתפקידם לשרת את צרכיו האישיים (מצב המכונה חיפוש אחר "אספקה נרקיסיסטית").

כיצד נרקסיסט משפיע על סביבתו של אדם?

• מניפולציות ו"גזלייטינג": הנרקיסיסט משתמש לעיתים קרובות במניפולציה מתוחכמת כדי לגרום לקורבן לפקפק בתפיסת המציאות של עצמו. משפטים נפוצים בטכניקה זו (המכונה "גזלייטינג") הם: "זה בכלל לא קרה", "אתה מדמיין דברים" או "אתה רגיש מדי".
• זעם נרקיסיסטי: כאשר הנרקיסיסט חווה "פגיעה" בתחושת העצמי שלו (למשל, כשהוא נתקל בביקורת, דחייה או כישלון), הוא תופס זאת כאיום ממשי. התגובה לכך עלולה להיות התפרצות זעם קיצונית, תוקפנית, וחסרת כל פרופורציה לאירוע שגרם לה.
• ריקון רגשי ו"הליכה על קליפות ביצים": אנשים הקרובים לנרקיסיסט מוצאים את עצמם חיים במתח ודריכות מתמדת. הם מנסים כל הזמן להימנע מלעורר את התפרצות הזעם הבאה, ובדרך כלל נאלצים לדכא את הצרכים והרגשות האמיתיים שלהם רק כדי לשמור על שקט יחסי.

איך להתמודד עם האדם הנרקיסיסט?

1. הצבת גבולות קשיחים (Hard Boundaries): זהו השלב הקריטי והקשה ביותר. יש להגדיר באופן ברור מהי התנהגות שאינה מקובלת ומהן ההשלכות (consequences) של חציית הגבול. יש לאכוף זאת בעקביות.
2. ניהול ציפיות וקבלה מלאה: יש להבין ולהפנים שהאדם השני סובל מהפרעת אישיות. אין לצפות ממנו פתאום לפתח אמפתיה, לקחת אחריות או להשתנות ללא טיפול מקצועי אינטנסיבי (ולעיתים גם איתו).
3. בניית רשת תמיכה חיצונית: אל תישארו לבד. יש לטפח קשרים תומכים מחוץ למערכת היחסים הפוגענית, ולשקול ליווי מקצועי (טיפול) עבורכם.
4. ניתוק קשר (No Contact / Low Contact): במקרים רבים, במיוחד עם נרקיסיסטים ממאירים או כאשר הפגיעה חמורה, הדרך היחידה להגן על הבריאות הנפשית היא ניתוק מוחלט או צמצום משמעותי של הקשר.

טיפול בהפרעת אישיות נרקיסיסטית

כאן אנו מגיעים לשאלת הליבה: האם טיפול ב-NPD אפשרי? התשובה המקצועית היא: כן, אך מדובר באחד האתגרים הטיפוליים המורכבים ביותר בפסיכותרפיה.

מדוע הטיפול כה מאתגר?

1. ההפרעה נתפסת כחלק טבעי: בניגוד להפרעות אחרות (כמו חרדה או דיכאון), שבהן האדם מרגיש שהוא סובל ומבין שמשהו "לא בסדר" ודורש טיפול, האדם הנרקיסיסט חווה את התנהגותו כחלק טבעי, אינטגרלי ומוצדק מאישיותו.
   הוא אינו תופס את עצמו כבעייתי; מבחינתו, הבעיה היא תמיד אצל כל השאר, והעולם הוא שצריך להשתנות ולהתאים את עצמו אליו.
2. חוסר מוטיבציה ופנייה לטיפול רק בעקבות משבר: נדיר מאוד שאדם נרקיסיסט יפנה לטיפול מיוזמתו בגלל תכונותיו הנרקיסיסטיות (שהוא, כאמור, אינו רואה כבעיה).
   בדרך כלל, הפנייה לטיפול תתרחש רק בעקבות משבר משני וחיצוני: אולטימטום מבן או בת הזוג, איום בפיטורים מהעבודה, או כאשר "ההצגה" שהם מנהלים קורסת והם חווים תסמינים קשים של דיכאון או חרדה.
3. הפחד מחשיפת פגיעות והקשר הטיפולי: טיפול דורש מהמטופל להיחשף ולהודות בפני עצמו ובפני המטפל בפגיעוּת ובחולשה. זוהי הנקודה המאיימת ביותר עבור הנרקיסיסט, שהשקיע את כל חייו בבניית חומות הגנה סביב אותה פגיעות בדיוק.

כתוצאה מכך, הוא עלול לנסות לערער את סמכות המטפל או את הקשר איתו. הוא עשוי להתייחס למטפל כ"מושלם" ו"גאון" ברגע אחד, וברגע אחר לזלזל בו, לתקוף אותו ולהפוך אותו ל"חסר ערך". התנהגות זו מקשה מאוד על יצירת אמון בסיסי וקשר טיפולי יציב, שהם הכרחיים להצלחת הטיפול.

מטרות הטיפול:

המטרה בטיפול ב-NPD אינה "לרפא" את הנרקיסיזם, אלא להפוך נרקיסיזם פתולוגי לנרקיסיזם בריא יותר. המטרות כוללות:

• שיפור היכולת לוויסות רגשי וניהול תסכולים.
• פיתוח יכולות מנטליזציה (הבנת מצבים נפשיים, רגשות ומניעים – של עצמי ושל האחר).
• הפחתת ההתנהגויות הנצלניות והגרנדיוזיות.
• בניית הערכה עצמית יציבה יותר, שאינה תלויה באופן מוחלט באישור חיצוני.
• פיתוח יכולת לאמפתיה אמיתית ולקשרים בינאישיים הדדיים יותר.

סוגי הטיפולים המרכזיים

אין טיפול "קסם" אחד, והגישה היעילה ביותר היא ארוכת טווח ומשלבת מספר מודלים:

1. פסיכותרפיה פסיכודינמית: הגישה הקלאסית, השואפת לרדת לשורשי הקונפליקט. הטיפול מתמקד בחקר חוויות הילדות שהובילו להתפתחות ההגנות הנרקיסיסטיות, ובעבודה על יחסי ההעברה (Transference) בחדר הטיפולים – כלומר, האופן שבו המטופל משליך על המטפל את דפוסי היחסים הבעייתיים שלו.
2. טיפול בסכמות (Schema Therapy):זוהי שיטת טיפול יעילה מאוד להפרעות אישיות, המשלבת מספר גישות פסיכולוגיות.
   הטיפול מבוסס על זיהוי "סכמות" – אלו הן תבניות חשיבה ורגש עמוקות שהתגבשו בילדותנו ומשפיעות עלינו עד היום. לדוגמה, סכמה של "פגמוּת" (תחושה בסיסית שאני פגום או לא שווה), "חוסר אמון" (תחושה שאנשים יפגעו בי) או "זכאות יתר" (תחושה שמגיע לי יחס מיוחד).בנוסף, הטיפול מזהה "מצבים" (Modes) – שהם החלקים השונים באישיות שלנו שפיתחנו כדי להתמודד עם הכאב של אותן סכמות.
3. טיפול מבוסס מנטליזציה (MBT – Mentalization-Based Treatment): גישה שפותחה במקור להפרעת אישיות גבולית אך מותאמת בהצלחה גם ל-NPD. הטיפול מתמקד באימון ושיפור היכולת הבסיסית של המטופל להבין מה מתרחש בתוך תודעתו ובתודעת האחרים, ובכך לשפר את היחסים הבינאישיים.
4. טיפול דיאלקטי התנהגותי (DBT) וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT): גישות אלו פחות מתמקדות ב"למה" (השורשים) ויותר ב"איך" (ההתנהגות). הן יעילות מאוד בטיפול בתסמינים הנלווים: ניהול כעסים, ויסות רגשי, שינוי דפוסי חשיבה אוטומטיים ("אני חייב להיות הכי טוב") ורכישת מיומנויות בין-אישיות.

ממצאי מחקרים שסקרו את סוגי הטיפולים

הטיפול ב-NPD מאתגר, אך מחקרים עדכניים מראים כי הוא בהחלט אפשרי. סקירות שיטתיות ומטא-אנליזות שפורסמו בשנים האחרונות (למשל, בכתבי עת מובילים כמו American Journal of Psychiatry ו-Journal of Personality Disorders) מצביעות על מגמה ברורה: טיפולים פסיכותרפיים ארוכי טווח, במיוחד אלו המשתייכים לגל השלישי ומשלבים הבנה דינמית עם כלים מובנים (כגון סכמה תרפיה ו-MBT), מראים יעילות מוכחת.

מחקרים אלו מדגישים כי לאורך זמן (טיפול של שנים, לא חודשים), מטופלים עם NPD יכולים להשיג שיפור משמעותי בתפקוד הבינאישי, הפחתה בהתנהגויות נצלניות, ועלייה ביכולת לאמפתיה ולוויסות רגשי. המפתח הוא התאמת הטיפול למטופל ובניית ברית טיפולית חזקה.

הגישה הטיפולית לנרקיסיזם של פרופסור גרינהאוס

פרופסור גרינהאוס נוקט בגישה אינטגרטיבית, רב-מערכתית ומותאמת אישית לטיפול בהפרעת אישיות נרקיסיסטית, מתוך הבנה שמדובר באתגר קליני מורכב הדורש מעטפת מלאה. פרופסור גרינהאוס מתרכז באבחון הראשוני של המטופל ובהמשך עובד עם מטפלים פסיכותרפיסטים בקליניקה שלו. שיתוף הפעולה בן גורם רפואי פסיכיאטרי וגורם פסיכותרפויטי מעלה את סיכויי הצלחה של הטיפול.

שלב 1: אבחון מקיף וייצוב לא מתחילים טיפול עומק בתוך "סערה". הצעד הראשון הוא אבחון פסיכיאטרי ופסיכולוגי יסודי. אנו בודקים קומורבידיות (הפרעות נלוות) – לעיתים קרובות, ה-NPD "מתחבא" מאחורי דיכאון עמיד, התקפי חרדה, או שימוש בחומרים. במקרים אלו, הטיפול הפסיכיאטרי (לעיתים תרופתי) חיוני לייצוב המצב הנפשי, הפחתת הסבל האקוטי, והפיכת המטופל לפנוי לטיפול פסיכותרפי.

שלב 2: יצירת קשר של אמון (ברית טיפולית) זהו השלב הרגיש והחשוב ביותר בתהליך, והוא דורש סבלנות רבה משני הצדדים. האתגר המרכזי הוא לבנות יחד קשר אנושי בטוח, יציב ומבוסס אמון.

במהלך הטיפול, טבעי שהמטופל ינוע בין רגשות קיצוניים כלפי המטפל – לעיתים ירגיש שהוא "מושלם" ו"היחיד שמבין", ולעיתים ירגיש "מאוכזב" או "לא מובן". זוהי תגובה מובנת, שנובעת מחוויות עבר ומהפחד להיפגע שוב.

תפקיד המטפל הוא להישאר "עוגן" יציב וקשוב. הוא צריך להכיל ברגישות את התנודות הללו, לא לקחת אותן באופן אישי, ולהבין שהן משקפות פצע עמוק וכאב ישן.

בשלב זה, אנו משתמשים בגישה שאפשר לכנות "הכוונה מתוך הבנה" (או "אמפתיה קונפרונטטיבית" בשפה המקצועית):

1. ההבנה (אמפתיה): קודם כל, המטפל מתחבר בכנות לכאב ולמצוקה של המטופל. הוא נותן תוקף מלא לרגשותיו ומבין את המקור להתנהגויות ההגנתיות שלו.
2. הכוונה (ה"עימות" הרך): רק מתוך מקום בטוח ומבין זה, המטפל עוזר למטופל להתבונן יחד, בעדינות, על האופן שבו התנהגויות מסוימות (כמו התרחקות, ביקורתיות או זעם) משפיעות על חייו ועל קשריו. זו אינה האשמה, אלא הזמנה לבחון דפוסים ישנים ולמצוא יחד דרכים חדשות, מיטיבות יותר, להתמודד עם הכאב ולבנות קשרים בריאים.

שלב 3: פסיכותרפיה אינטגרטיבית (משולבת) אנו לא מאמינים בגישת "מיטת סדום" (One-size-fits-all). הטיפול משלב באופן דינמי בין גישות שונות בהתאם לצורכי המטופל:

• הבנה דינמית: חקר השורשים והפגיעות המוקדמות.
• כלים מבוססי סכמה תרפיה: זיהוי הסכמות והמצבים הפעילים, ועבודה על "תיקון חווייתי" בתוך הקשר הטיפולי.
• כלים מבוססי CBT/DBT: מתן כלים מעשיים לניהול כעסים, שיפור מיומנויות תקשורת, וזיהוי עיוותי חשיבה גרנדיוזיים בזמן אמת.

התהליך הוא ארוך טווח ומטרתו היא בנייה איטית וסבלנית של "עצמי" יציב, גמיש ואותנטי יותר.

לסיכום, הפרעת אישיות נרקיסיסטית היא הפרעה נפשית מורכבת, הנובעת מפגיעות עמוקה ומובילה לסבל רב – הן עבור האדם עצמו והן עבור סביבתו. זוהי אינה "רוע" מולד או בחירה מודעת, אלא מנגנון הגנה נוקשה שהפך לכלוב.

עבור הסובבים את הנרקסיסט, ההבנה היא הצעד הראשון בדרך להצבת גבולות ולהגנה עצמית. אך עבור האדם הסובל מההפרעה, ההבנה (שבדרך כלל מגיעה בעקבות משבר) היא הצעד הראשון בדרך לטיפול.

הדרך לשינוי קיימת, אך היא ארוכה, קשה ודורשת מחויבות אדירה. היא דורשת אומץ נדיר מצד המטופל להסכים להביט בפגיעות שלו, ומומחיות רבה, סבלנות ויציבות מצד המטפל. זהו מרתון, לא ספרינט, אך הוא אפשרי.

שאלות תשובות בנושא נרקיסיזם

1.שאלה: אני חושב/ת שבן הזוג שלי הוא נרקסיסט סמוי. מהם סימני האזהרה הכי ברורים?

תשובה: נרקיסיזם פגיע (סמוי) מאתגר לזיהוי מכיוון שהוא אינו תואם לסטריאוטיפ הגרנדיוזי. בעוד שהנרקסיסט הגלוי מוחצן ודורש תשומת לב, הסימנים המרכזיים של הנרקסיסט הסמוי הם:

• רגישות קיצונית לביקורת: כל הערה ניטרלית נחווית כהתקפה אישית.
• נטייה לקורבנוּת: הצגה עצמית כמי שאינו מובן, כקורבן תמידי של הנסיבות או של אנשים אחרים.
• ביטול פסיבי-אגרסיבי: במקום עימות ישיר, הוא ישתמש בעקיצות, שתיקות רועמות או "טיפול בשתיקה" כדי להעניש.
• צניעות מזויפת: הצגת חזות צנועה או ביישנית המסתירה תחושת עליונות פנימית ופנטזיות גדלות.

2. שאלה: מה ההבדל המהותי בין נרקיסיסט לפסיכופת?

תשובה:

• הנרקסיסט (NPD): זקוק להערצה (אספקה נרקיסיסטית). כל מעשיו נועדו לווסת הערכה עצמית שברירית. הוא זקוק לקהל. הפגיעה בו היא פגיעה באגו.
• הפסיכופת (ASPD): זקוק לכוח ושליטה. הוא אינו זקוק להערצה, אלא רואה באנשים כלים לשימוש או לשעשוע. המצפון שלו פגום או לא קיים, והוא חווה מעט מאוד חרדה או פחד.

במילים פשוטות: הנרקסיסט יפגע בך אם תעמוד בדרכו לקבלת הערצה; הפסיכופת יפגע בך כי הוא יכול, או כי זה משרת מטרה מעשית עבורו.

3. שאלה: איך להציב גבולות לאמא נרקסיסטית בלי לנתק איתה את הקשר?

תשובה: הצבת גבולות להורה נרקיסיסטי היא תהליך מורכב ביותר, מכיוון שהקשר עמוק וארוך שנים. המפתח הוא להעביר את הפוקוס משינוי ההתנהגות שלה (דבר שכנראה לא יקרה) לניהול התגובות והמעשים שלך.

• גבולות חיצוניים (לא רגשיים): במקום לומר "אל תגידי לי את זה", קבע גבולות פיזיים. "אמא, יש לי 20 דקות לשוחח", "אני לא יכול/ה לדבר על הנושא הזה כרגע".
• טכניקת "האבן האפורה" (Grey Rock): הפוך את התגובות שלך ל"משעממות". אל תספק מידע רגשי (חיובי או שלילי) שיכול לשמש כ"דלק". ענה תשובות ענייניות, קצרות, ונטולות רגש.
• ניהול ציפיות: קבלה רדיקלית שהיא לא תספק את הצרכים הרגשיים שלך כפי שהיית רוצה. זה מאפשר לך להפסיק להיפגע מאותן אכזבות שוב ושוב.

4. שאלה: מה זה 'הוּבֵרִינְג' (Hoovering) ואיך זה נראה בפועל?

תשובה: "הוּבֵרִינְג" (מלשון שואב אבק, Hoover) הוא מונח המתאר את הניסיונות המניפולטיביים של אדם נרקיסיסטי "לשאוב" אותך בחזרה למערכת היחסים לאחר פרידה או ריחוק. זהו ניסיון להשיב לעצמו את השליטה ואת מקור ה"אספקה".

דוגמאות נפוצות ל"הוברינג":

• התנצלויות פתאומיות: "הבנתי הכל", "אני הולך לטיפול", "השתניתי", "את/ה אהבת חיי".
• יצירת קשר בתירוצים "תמימים": "בטעות שלחתי לך הודעה", "רק רציתי לשאול לשלום הכלב", "יום הולדת שמח".
• משבר מבוים: "קרה לי משהו נורא", "אני בבית חולים", "אני זקוק/ה לך נואשות".
• הפעלת צדדים שלישיים: שליחת חברים משותפים או בני משפחה שישכנעו אותך לחזור.

5. שאלה: אני כל הזמן קורא/ת על נרקיסיזם וחושש/ת שאולי אני כזה/ו. איך אפשר לדעת?

תשובה: ככלל, אנשים הסובלים מהפרעת אישיות נרקיסיסטית אינם מבלים זמן רב בדאגה כנה ואותנטית שהם פוגעים באחרים או שיש להם פגם אישיותי. ההגנות שלהם חזקות מדי מכדי לאפשר סוג כזה של רפלקציה עצמית כואבת.

החשש שמא "אתה הנרקסיסט" הוא לרוב תוצר של אחד משני דברים:

1. אתה אדם אמפתי שנמצא או היה בקשר עם נרקסיסט, ועברת גזלייטינג שגרם לך לפקפק בעצמך.
2. אתה אדם בעל מודעות עצמית גבוהה שפשוט מזהה בעצמו תכונות אנוכיות נורמליות (שיש לכולנו), וחושש מהמשמעות שלהן.
   עצם הדאגה הכנה והיכולת לשאול את השאלה הזו, מעידים לרוב על קיומה של אמפתיה ומודעות עצמית – תכונות המנוגדות לליבת ההפרעה הנרקיסיסטית.

6. שאלה: האם נרקסיסט יכול להשתנות? האם טיפול באמת עוזר להם?

תשובה: שינוי אפשרי, אך נדיר ביותר וקשה מאוד.

הסיבה המרכזית לקושי היא שההפרעה היא "אגו-סינטונית" – הנרקסיסט אינו תופס את עצמו כבעייתי, אלא את העולם סביבו. לכן, רובם המכריע לעולם לא יפנה לטיפול מיוזמתו.

כדי שטיפול יצליח, נדרשים שני תנאים:

1. מוטיבציה אדירה: לרוב בעקבות "קריסה נרקיסיסטית" (אובדן עבודה, גירושים קשים) שגורמת למשבר עמוק.
2. טיפול ארוך טווח: לא מדובר בטיפול של חודשים, אלא בתהליך של שנים, לרוב בגישות כמו סכמה תרפיה או פסיכותרפיה דינמית, המטפלות בשורשי הפגיעות.

7. שאלה: תעזור לי לנסח תשובה להודעה מניפולטיבית מהאקס הנרקסיסט שלי בנוגע לילדים.

תשובה: במקרים של תקשורת עם הורה נרקיסיסטי (Co-Parenting), המטרה היא להפחית את החיכוך ולהגן על עצמך ועל הילדים. האסטרטגיה היעילה ביותר נקראת BIFF (Brief, Informative, Friendly, Firm):

• קצרה (Brief): כמה שפחות מילים. לא לפתוח "שיחה".
• אינפורמטיבית (Informative): היצמד לעובדות היבשות בלבד (זמנים, מקומות, צרכים לוגיסטיים).
• ידידותית (Friendly): לא חמה, אלא ניטרלית-מנומסת. "שלום", "תודה", "בברכה". זה מנטרל האשמות על עוינות.
• תקיפה (Firm): סיום השיחה. לא להשאיר פתח למשא ומתן רגשי.

The post נרקסיסט – זיהוי, הבנת המנגנונים ודרכי הטיפול appeared first on פרופסור לאון גרינהאוס.

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

מחקרים המוכיחים השפעות שליליות של שימוש כבר של קנאביס הולכים ומתרבים. אחוז לא מבוטל מאוכלוסיית בני הנוער בארה"ב מדווח שהשתמש בקנאביס בשנה שקדמה למחקר וחלק גדול מהם השתמשו בצורה המתאימה לאבחנה של הפרעת שימוש קנאביס. קיים קשר דו-כיווני בין השימוש בקנאביס ובמיוחד עם הפרעת שימוש קנאביס ומצבים פסיכיאטרים כמו דיכאון קליני, תסמונת פוסט טראומטית-PTSD, סכיזופרניה, הפרעה ביפולרית והפרעת קשב וריכוז. הקשר הדו-כיווני אומר שלמשתמשים בקנאביס סיכוי לפתח הפרעות פסיכיאטריות ולמטופלים עם הפרעות פסיכיאטריות סיכוי להשתמש בקנאביס או לפתח הפרעה של שימוש בקנאביס.

מהי הפרעת שימוש בקנאביס?

1. השימוש בקנאביס מתבצע לתקופות ארוכות יותר מאשר התכוון הסובל
2. כמיהה לקנאביס.
3. כישלון בניסיון להפחית בשימוש
4. עיסוק רב בלהשיג, להשתמש או להתאושש משימוש
5. פגיעה ביכולת לעבודה, לקיים משפחה או להשלים לימודים
6. המשך שימוש למרות פגיעה בתחומים חשובים של החיים
7. כישלון במילוי תפקידים חשובים של החיים עקב השימוש
8. וויתור על פעולות חשובות של החיים האישיים כתוצאה מהשימוש בקנאביס
9. שימוש בקנאביס במצבים סיכון כמו נהיגה
10. התפתחות של סבילות להשפעות של קנאביס וכתוצאה צורך במינון גבוה יותר של החומר
11. תופעות של גמילה עם מפסיקים את השימוש

• קלה כאשר יש 2-3 סימפטומים
• בינונית כאשר יש 4-5 סימפטומים
• קשה כאשר קיימים 6 או יותר סימפטומים

מדוע משתמשים בקנאביס?

מהי השכיחות של הפרעת שימוש בקנאביס?

מהן גורמי סיכון להתפתחות הפרעת שימוש בקנאביס?

• גיל התחלת השימוש (במיוחד לפני גיל 16)
• שימוש יומיומי או כמעט יומיומי
• שימוש בקנאביס עתיר THC ללא CBD מאזן
• רקע משפחתי של שימוש בסמים
• היסטוריה של הפרעות חרדה, דיכאון, סכיזופרניה, הפרעה ביפולרית, PTSD או ADHD
• סביבת חיים תומכת שימוש (חברתית/תרבותית)
• מחלות כרוניות, שאינם מגיבים מספיק לטיפול הרגיל עבורם

השלכות רפואיות ונפשיות של הפרעת שימוש קנאביס

• מתחילים תוך 1–3 ימים מהפסקת השימוש בקנאביס
• נמשכים כשבוע עד שבועיים
• כוללים: עצבנות, אי שקט, הפרעות שינה, ירידה בתיאבון, דיכאון קל

• ירידה בהישגים לימודיים
• קושי בשמירה על תעסוקה
• קונפליקטים במשפחה ובמערכות יחסים
• שימושים מסוכנים (למשל נהיגה תחת השפעה)

• ברונכיטיס כרונית: שיעול, ליחה, צפצופים – תוצאה של גירוי קבוע לריריות הסימפונות.
• פגיעה בצפיפות ריסים אפיתליאליים – מקשה על ניקוי חלקיקים מזיקים מדרכי הנשימה.
• ההשפעה על COPD: לא חד משמעית, אך שימוש משולב עם טבק מגביר את הסיכון.

• עלייה בקצב הלב (טכיקרדיה)
• עלייה בלחץ הדם
• ירידה בלחץ דם בעמידה (אורתוסטטיזם)

• אירוע לבבי חריף (MI): עלייה בסיכון, במיוחד במעשנים מבוגרים עם מחלות רקע.
• הפרעות קצב: תועדו מקרים של פרפור עליות, טכיקרדיה חדרית, ואף דום לב.

• ירידה בתפקוד קוגניטיבי: פגיעה בזיכרון עבודה, קשב, תכנון והתארגנות.
• שינויים מבניים: מחקרים הראו שינויים באמיגדלה, היפוקמפוס וקליפת המוח הפרה־פרונטלית.

• פגיעות גדולה יותר בשל השפעה על מוח מתפתח.
• שימוש בגיל צעיר מקושר לירידה קבועה ב-IQ.

• קשר ישיר ומבוסס בין שימוש כבד לקנאביס (בעיקר עתיר THC) לבין סיכון גבוה להופעת פסיכוזה.
• שימוש בגיל צעיר ובאנשים עם רגישות גנטית מגביר את הסיכון פי 2–5.

• הסיכון לדיכאון עולה בשימוש יומיומי.
• קשר דו-כיווני: חלק מהמטופלים מדווחים על שימוש כ"תרופה עצמית".

• במיוחד בקרב מתבגרים ובוגרים צעירים.

• תסמונת נדירה אך קיימת עלייה בפניות למיון
• תסמינים: הקאות חוזרות, כאב בטן.
• טיפול יעיל: הפסקת שימוש מוחלטת.

• ירידה בספירת זרע.
• שינויים במבנה ובתפקוד של תאי זרע.
• ירידה ברמת הטסטוסטרון.

• עיכוב בביוץ.
• פגיעה פוטנציאלית בקליטת עוברים ברחם.

• THC חוצה את השליה ועלול לפגוע בהתפתחות מוח העובר.

• משקל לידה נמוך
• עלייה בסיכון ללידה מוקדמת
• הפרעות קשב וריכוז בילדות
• איגוד רופאי הנשים בישראל (וגם ACOG בארה"ב) ממליצים לא להשתמש בקנאביס בזמן הריון או הנקה.

• תיאור קליני: חוסר רצון, ירידה ביוזמה, קהות רגשית.
• שכיח במשתמשים כרוניים.
• יש מחלוקת אם מדובר בתסמונת עצמאית או ביטוי של דיכאון/פגיעה נוירוקוגניטיבית.

דרכי טיפול של הפרעת שימוש קנאביס

• CBT – טיפול קוגניטיבי-התנהגותי: זיהוי דפוסי חשיבה ושבירת מעגלים של שימוש
• Motivational Enhancement Therapy (MET): חיזוק המוטיבציה לשינוי
• Contingency Management (CM): חיזוקים חיוביים להפסקת שימוש
• טיפולים תרופתיים (בשלבי מחקר)
• אין טיפול תרופתי מאושר רשמית ל-CUD

הגישה של פרופסור גרינהאוס בטיפול של הפרעת שימוש קנאביס?

The post תסמונת של הפרעת שימוש בקנאביס appeared first on פרופסור לאון גרינהאוס.

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

דיכאון הוא מצב נפשי מורכב שיכול להתבטא בדרכים שונות, כולל תסמינים גופניים. בעוד שאנו נוהגים לקשר דיכאון בעיקר לסימפטומים רגשיים, לתחושות של עצב, חוסר תקווה וחוסר עניין בפעילויות, יש לו גם השפעה משמעותית על הרווחה הפיזית והנפשית של האדם. במחקרים רבים שמעריכים מטופלים עם דיכאון מתקבלת תמונה ברורה שמעל 60% מהמטופלים מדווחים על סימפטומים פיזיים שונים בזמן דיכאון. אותם מטופלים מדווחים על ירידה משמעותית בתסמינים פיזיים עם שיפור התופעה.

בין התסמינים הפיזיים כלולים: עייפות ואנרגיה נמוכה, שינויים בתיאבון, נדודי שינה או שינה יתרה, תנודות במשקל, בעיות עיכול, כאבים ממוקדים (כמו כאב ראש או כאבי בטן) או מפושטים בגוף, חוסר שקט, עצבנות וירידה בחשק ובתפקוד המיני.
הבנת התסמינים הפיזיים של דיכאון חיונית לגילוי מוקדם וניהול יעיל של המצב.

תסמינים פיזיים של דיכאון

עייפות ואנרגיה נמוכה:

סימפטום פיזי נפוץ אחד הוא עייפות או אנרגיה נמוכה.
אנשים החווים דיכאון עשויים לחוש עייפות מתמדת וחוסר מוטיבציה לעסוק בפעילויות יומיומיות. עייפות מתמשכת זו עלולה לפגוע משמעותית ביכולתו של האדם לתפקד ועלולה להחריף את תחושות חוסר האונים והייאוש.

הנה מבט מעמיק יותר על האופן שבו עייפות ואנרגיה נמוכה קשורים זה לזה במקרי דיכאון:
עייפות בהקשר של דיכאון היא לא רק תחושת עייפות לאחר יום ארוך בעבודה או חוסר בשעות שינה. זוהי תחושת עייפות מתמשכת שגם מנוחה מספקת לא פותרת. אנשים הסובלים מדיכאון מתארים לעתים קרובות תחושת תשישות עמוקה, כאשר אפילו ביצוע משימות פשוטות דורש כמות עצומה של מאמץ. חוסר אנרגיה זה עשוי להתבטא כקושי לקום מהמיטה בבוקר, תחושת איטיות במהלך היום, או חשש מכל מאמץ גופני קל. תחושת העייפות המתפשטת יכולה להוביל לתחושות של שחיקה ולתרום למעגל של חוסר פעילות ובידוד חברתי.
הקשר בין עייפות, אנרגיה נמוכה, ודיכאון הוא דו-כיווני, כלומר כל סימפטום יכול להשפיע ולהחמיר את האחרים. לצורך העניין, תחושות העייפות המתמשכות והאנרגיה הנמוכה הקשורות לדיכאון יכולות להגביר את תחושת חוסר התקווה וחוסר האונים. מהצד השני, הנטל הרגשי של התופעה יכול לנקז את המשאבים הפיזיים של הפרט, ולהעצים עוד יותר את תחושות העייפות והחולשה.

שינויים בתיאבון ובמשקל:

שינויים בתיאבון או במשקל הם עוד ביטוי פיזי שכיח של דיכאון. אנשים מסוימים עשויים לחוות ירידה בתיאבון וירידה לא מכוונת במשקל, בעוד שאחרים עשויים לפנות למזון ולצרוך יותר ממנו, ולחוות עלייה במשקל. שינויים אלה יכולים להשפיע עוד יותר על בריאותם הכללית, לתרום לעייפות, לתפקוד חיסוני מוחלש ולבעיות נלוות אחרות. תנודות כאלה בתיאבון ובמשקל אינן רק תוצרי לוואי של הרגלי תזונה לקויים, אלא קשורות קשר הדוק למאבקים הרגשיים והפסיכולוגיים הבסיסיים של דיכאון. בנוסף, תרופות יכולות להשפיע על התיאבון (לרוב לכיוון עלייה במשקל). השינויים במשקל יכולים להשפיע על התדמית האישית של הסובל מדיכאון ולהעמיק את תחושת הערך העצמי הנמוך. שינויים בתיאבון יכולים להשפיע גם על אי הרצון להיות מעורבים חברתית.
תסמינים גופניים אלו משמשים אינדיקטורים קריטיים לצורכי טיפול ותמיכה מקיפים.

בעיות עיכול:

אנשים מדווחים על הפרעות שונות במערכת העיכול וביניהן, כאבי בטן, נפיחות, תחושת ריבוי גזים, בחילות, עצירות או שלשולים. תסמינים אלו אינם מקריים, אלא קשורים לתגובת הגוף למתח הממושך, לחרדה ולסערה הרגשית המלווה דיכאון. ציר המעי-מוח זו מערכת עצבית מפותחת המובילה את התחושות של מערכת העיכול למוח ומהמוח למערכת העיכול. לרגשות תפקיד מכריע בקשר זה. כאשר אדם מדוכא, תגובת הלחץ עלולה לשבש את האיזון של חיידקי המעי, להשפיע על ייצור אנזימי העיכול ולשנות את תנועתיות המעיים, מה שמוביל לאי נוחות ובעיות עיכול משמעותיות.

במחקרים האחרונים נמצא כי למיקרוביום, מערכת החיידקים במעי, ולעצב הואגוס- עצב המגיע מהמוח לאברים שונים בגוף (לב, ריאות ומערכת העיכול), תפקידים מרכזיים בציר המעי-מוח. המיקרוביום משפיע על הייצור והאיזון של נוירוטרנסמיטורים (מוליכים עצביים) כמו סרוטונין ודופמין, שיש להם תפקיד חשוב במצב הרוח ובתחושות חרדה ודיכאון. עצב הואגוס, שמחבר את המוח עם המעי, משדר אותות שמאפשרים למוח "לחוש" את מצב המעי ולהגיב בהתאם.

אי הנוחות הפיזית מתסמינים במערכת העיכול עלולה להגביר מתח וחרדה ולדרדר את מצב הדיכאון. משחק גומלין זה מקשה עוד יותר על הבריאות הנפשית והפיזית של האדם. בעיות אלו במערכת העיכול עלולות להפחית עוד יותר את איכות החיים, ולהחמיר את האתגרים הנפשיים והרגשיים איתם מתמודדים אנשים עם דיכאון. טיפול בתסמינים אלו חיוני בתהליך של הבראה מדיכאון קליני. יש מצבי דיכאון קיצוני הנקראים בשפה מקצועית דיכאון עם תסמינים פסיכוטיים, בהם האדם משוכנע שקיימת אצלו מחלה לא מאובחנת במיוחד במערכת עיכול, למרות הוכחות רבות שמחלה זו אינה קיימת.

נדודי שינה או שינה יתרה:

הפרעות שינה הינן סימפטום מרכזי של מצבי דיכאון. הפרעות שינה יכולות להופיע כקושי משמעותי להירדם, כהתעוררויות תכופות במשך הלילה עם קושי להירדם שוב וכהתעוררות מוקדמת. התעוררות מוקדמת הינה סימפטום קלאסי של הדיכאון הקליני. במצבי דיכאון של המאניה דיפרסיה אפשר לאבחן שינת יתר כאשר האדם מדווח שהוא ישן 2-3 שעות יותר מהנורמה של עצמו. מצב זה נקרא "היפרסומניה". כתוצאה מהפרעת השינה, המטופלים חווים לילות חסרי מנוחה המובילים לעייפות כרונית. לעומת זאת, חלקם עשויים למצוא את עצמם ישנים יתר על המידה, אך עדיין מרגישים שאינם רעננים עם היקיצה. הפרעות שינה אלו מחמירות עוד יותר את תסמיני הדיכאון, ויוצרות מעגל של תשישות וחוסר יציבות רגשית. גם נדודי שינה וגם שנת יתר הם תסמינים משמעותיים לתופעה.

הפרעת שינה נוספת היא הופעת סיוטים בזמן השינה מלווים בהתקפי חרדה. במצבים אלו האדם מתעורר עקב חלומות סיוטיים עם תופעות פיזיות של חרדה, תחושת חנק ותחושה שמשהו לא טוב קורה לגופו. הוא מרגיש קושי לנשום, דפיקות לב והזעות.

ניתן לבדוק את השינה של מטופלים עם דיכאון במעבדת שינה. התוצאות של בדיקות השינה שנעשו על סובלים מדיכאון מוכיחות את הדיווחים של קשיי הירדמות, שינה טרופה במשך הלילה ומיעוט שעות שינה. בהסתכלות קרובה על תרשימי שינה מתגלים ממצאים מעבדתיים כגון היעדר סימנים של שינה עמוקה, ריבוי תנועות גלגלי העיניים (תופעות R.E.M) ועוד.

כאבים מפושטים בגוף:

מתבטא לעיתים קרובות באמצעות כאבים בלתי מוסברים בגוף. אנשים הסובלים מדיכאון חווים לרוב אי נוחות מתמשכת בשרירים ובמפרקים, כאבי ראש וכאבי גוף כלליים ללא כל סיבה רפואית נראית לעין. כאבים אלו קשורים קשר הדוק לתגובת הלחץ של הגוף, כאשר מצוקה רגשית ממושכת עלולה להוביל לדלקות ולרגישות מוגברת לכאב. בנוסף, דיכאון יכול לשנות את תפיסת הכאב, ולגרום למצב שאפילו כאבים קלים מורגשים עזים יותר. תסמינים אלו עלולים להשפיע קשות על התפקוד היומיומי, להוביל לירידה בתנועתיות ולגרום לתחושות של חוסר אונים ותסכול.

כאבי ראש:

אנשים חווים לעיתים קרובות כאבי ראש, מתחים כרוניים או מיגרנות, שעלולים להחמיר עוד יותר את המצוקה הרגשית שלהם. כאבי ראש אלו קשורים לתגובת הלחץ של הגוף, שכן סערה רגשית ממושכת יכולה להוביל למתח שרירים ולרגישות מוגברת לכאב.
בנוסף, המתח הנפשי והחרדה המתמידים הקשורים לדיכאון יכולים להחמיר את תדירות ואת עוצמת כאבי הראש הללו. נוכחותם של כאבי ראש כרוניים עלולה לפגוע באופן משמעותי בתפקוד ולהקשות על ריכוז, עבודה או עיסוק בפעילויות אחרות, ובכך להנציח את הדיכאון.

חוסר שקט ו/או עצבנות:

אנשים עלולים למצוא את עצמם במצב מתמיד של מתח. הם נאבקים להירגע ועלולים להיות נסערים בקלות מהפרעות שלפני הדיכאון היו מוגדרות כקלות. חוסר שקט זה עלול להוביל לקשיי ריכוז, שיבוש שינה ותחושת אי נוחות כללית. העצבנות נובעת לעתים קרובות מהעומס הרגשי המכריע של דיכאון, הגורם לאנשים להגיב בצורה אינטנסיבית יותר לגורמי לחץ. תסמינים אלו עלולים לפגוע ב​​מערכות יחסים ולשבש אינטראקציות יומיומיות, שכן לאנשים הקרובים לאדם הסובל מהדיכאון, עשוי להיות מאתגר להבין את השינויים הפתאומיים במצב הרוח ובהתנהגות של יקיריהם.

ירידה בחשק ובתפקוד המיני:

לדיכאון יש לרוב השפעה עמוקה על הבריאות הגופנית, כאשר ירידה בתשוקה ובתפקוד המיני הם תסמינים נפוצים. אנשים החווים דיכאון עשויים להבחין בירידה משמעותית בחשק המיני שלהם, מה שמוביל לחוסר עניין בפעילויות מיניות. הפחתה זו בתשוקה המינית אינה רק תוצאה של עייפות אלא קשורה גם למצבו הרגשי והפסיכולוגי של האדם. העצב, חוסר התקווה וחוסר התחושה הרגשית המאפיינים דיכאון יכולים להקשות על אנשים לעסוק או להנות מרגעים אינטימיים.

יתר על כן, דיכאון משפיע על האיזון ההורמונלי והנוירוטרנסמיטורים (מוליכים עצביים) של הגוף, אשר ממלאים תפקידים מכריעים בוויסות העוררות המינית והביצועים. לדוגמה, סרוטונין, נוירוטרנסמיטר המקושר לוויסות מצב הרוח יכול להשפיע, חוסר האיזון שלו יכול להוביל לירידה בחשק המיני.

שינויים אלה יכולים ליצור קושי במערכות יחסים של האדם ולהוביל לתחושות של חוסר התאמה, אשמה ותסכול, הן עבור האנשים המושפעים והן עבור בני זוגם. הלחץ והמתח היחסי כתוצאה מכך יכולים להחמיר את הסימפטומים של הדיכאון וליצור מעגל מאתגר עבור הזוגיות.

כיצד לטפל בתסמינים פיזיים כתוצאה מדיכאון

טיפול פסיכולוגי

טיפול פסיכולוגי בשילוב עם טיפול פסיכיאטרי-תרופתי הינו הדרך השלמה והנכונה ביותר לטיפול בדיכאון קליני. לאחרונה נעשתה עבודה מקיפה על שיטות הטיפול הרגשי והשפעתן על דיכאון. הטיפולים וההתערבויות שנמצאו כבעלי השפעה חיובית על מהלך הדיכאון היו טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), מיינדפולנס וטיפול דינמי לטווח קצר.

טיפול רגשי עוזר לסובלים מהתופעה לשנות דפוסי חשיבה וצורות התנהגות, להחלים מהדיכאון ולזכות בשליטה מחודשת בחיים. הם נמצאו מועילים מאוד לא רק בעת הדיכאון עצמו, אלא גם כמניעה מחזרתו בעתיד.

טיפול תרופתי

טיפול תרופתי יכול להינתן רק ע״י רופא (עדיפות לפסיכיאטר) ויוצע למטופל כאשר עוצמת הסימפטומים, הסבל האישי והפגיעה התפקודית הם כאלו שמצדיקים מתן טיפול תרופתי.

לעיתים המחשבה על לקיחת תרופות נגד דיכאון יכולה להיות מפחידה וישנה רתיעה מסוימת מהיעזרות בהן. חשוב להבין שאמנם דיכאון קליני נתפס כמחלה עם מאפיינים נפשיים/פיזיים, אך בעצם מדובר בחוסר איזון של חומרים כימיים המופרשים בטבעיות במוח ואחראיים על התפקוד, החשיבה, הרגש והתפיסה הבריאה של האדם. את חוסר האיזון הזה ניתן לווסת בעזרת התרופות.
תרופות פסיכיאטריות רבות מתבססות על שיטות שונות לוויסות הפרשה של חומרים במוח כגון סרוטונין, נוראפינפרין ודופמין. אלו הם מוליכים עצביים, כלומר חומרים המאפשרים תקשורת בין סוגי תאים שונים במוח ונמצאים בבסיס תפקודים רבים שלו.

• התרופות השכיחות ביותר כטיפול ראשוני הן התרופות שחוסמות את הקליטה החוזרת של סרוטונין (SSRIs).
• תרופות נוספות שהן בשימוש נרחב הן תרופות שחוסמות גם את הקליטה החוזרת של סרוטונין וגם של אפינפרין (SNRIs)
• וורטיוקסטין – חוסמת את הקליטה החוזרת של סרוטונין וגם פועלת על קולטנים נוספים של סרוטונין.
• תרופות טרי-ציקליות – תרופות הנחשבות מהדור הקודם, פועלות על מגוון קולטנים במוח.
  הן נחשבות כיעילות, אך יכולות להוביל לתופעות לוואי משמעותיות יותר. בדרך כלל הן ניתנות אם אין תגובה לתרופות יותר מתקדמות.

חשוב מאוד לציין כי כמעט ואין תרופה שלא מלווה בתופעות לוואי אפשריות. לרוב תופעות הלוואי קלות וחולפות תוך זמן קצר.
תרופות נוגדות דיכאון יכולות לגרום בעצמן לחלק או לכל התופעות הפיזיות שהזכרנו ואף אחרות נוספות שלא מוכרות כסימפטום של דיכאון. לכן מאוד חשוב שאנשים המטופלים באמצעות תרופות שכאלו ישהו במעקב מסודר אצל רופא מטפל, עם עדיפות לפסיכיאטר מטפל, שילווה את הטיפול ויוכל לבצע שינויים במידת הצורך.

לא אפרט במאמר זה על כל התרופות הנמצאות בשימוש בטיפול של דיכאון. אני מציע בחום לפנות לכתבות אחרות באתר בנושא תרופות פסיכיאטריות.

ישנם גם טיפולים מתקדמים

כפי שציינתי, לרוב נעזרים בתרופות כדי לווסת את הפעילות המוחית, אך ניתן להיעזר גם בטיפולים מתקדמים לדיכאון. זה יכול להיעשות בשילוב עם תרופות או בנפרד.

השיטות המאושרות כיום:

• נזעי חשמל (ECT ):
• TMS/Deep TMS- גרייה מגנטית
• טיפול בקטמין ואסקטמין
ניתן לקרוא על טיפולים אלה באתר.

הצעות לטיפול עצמי בתסמינים פיזיים של דיכאון

ניהול הסימפטומים הפיזיים בדיכאון דורש לעתים קרובות גישה רב-גונית המתייחסת הן להיבטים הפיזיים והן להיבטים הרגשיים של המצב.

אסטרטגיות כמו ביסוס שגרת שינה עקבית, עיסוק בפעילות גופנית סדירה, שמירה על תזונה מאוזנת ותרגול טכניקות להפחתת מתחים כמו תרגילי מיינדפולנס או הרפיה יכולים לעזור להקל על עייפות ולהגביר את רמות האנרגיה.
על ידי טיפול הן בסימפטומים הפיזיים והן בבעיות הרגשיות הבסיסיות התורמות לדיכאון, אנשים יכולים לפעול למען החזרת רמות האנרגיה שלהם, שיפור איכות חייהם והחזרת תחושת החיוניות והמטרה.

טיפולים המתמקדים הן בהיבטים הפסיכולוגיים והן בסימפטומים הגופניים של הדיכאון בהקשר שינויי תיאבון ומשקל, כגון התאמות תזונתיות, טכניקות ניהול מתח, ואולי גם תרופות, יכולים לשפר משמעותית את הרווחה הכללית ולשפר את היעילות של אסטרטגיות ניהול דיכאון.

בנוסף, טיפול בכאבי הגוף חיוני גם כן לטיפול בדיכאון, תוך הדגשת הצורך בהתערבויות פסיכולוגיות ופיזיותרפיות כאחד כדי להקל על העומס הכולל של המצב.

טיפול עצמי מקיף באי השקט והעצבנות המשפיעים באופן משמעותי על איכות החיים ועל הבריאות הנפשית הכללית, צריך לכלול אסטרטגיות לניהול מתח, כגון טכניקות מיינדפולנס והרפיה, התאמת סביבה וטיפוח ויסות רגשי באמצעות טיפולים כמו טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT).

בהקשר לירידה בחשק ובתפקוד המיני יש צורך בגישה טיפולית מקיפה. ייעוץ פסיכולוגי יכול לעזור ליחידים ולזוגות לנווט את המורכבות הרגשית ולשפר את התקשורת והאינטימיות. התערבויות רפואיות, לרבות התאמות לטיפול תרופתי או כניסת טיפולים המכוונים ספציפית להפרעות בתפקוד המיני, יכולות להיות גם יעילות. בנוסף, שינויים באורח החיים יכולים לתמוך ברווחה הכללית ולשפר את הבריאות המינית. על ידי התייחסות הן להיבטים הפסיכולוגיים והן להיבטים הפיזיים של סוגיה זו, אנשים יכולים לפעול למען החזרת חיים אינטימיים מספקים ובריאים.

במחקרים האחרונים נמצא כי פרוביוטיקה יכולה לשחק תפקיד חשוב בניהול דיכאון באמצעות השפעה על ציר המעי-מוח. פרוביוטיקה יכולה לעזור לשפר את האיזון של המיקרוביום במעי. כפי שציינו קודם, זה מה שמשפיע על ייצור נוירוטרנסמיטורים כמו סרוטונין ודופמין, שהם קריטיים לאיזון מצבי הרוח​​. נמצא כי המיקרוביום יכול להשפיע על פעולתו של עצב הואגוס ועל ייצור הורמונים ונוירוטרנסמיטורים שונים.

גישות אלו מסייעות להקל על הביטויים הגופניים המעיקים של דיכאון, ומקדמות אורח חיים מאוזן ובריא יותר.

סיכום

דיכאון הוא מצב נפשי מורכב המתבטא במגוון תסמינים פיזיים ורגשיים המשפיעים על איכות החיים של האדם. תסמינים פיזיים של דיכאון כוללים עייפות ואנרגיה נמוכה, שינויים בתיאבון ובמשקל, בעיות עיכול, הפרעות שינה, כאבים בלתי מוסברים, כאבי ראש, חוסר שקט ועצבנות וירידה בחשק ובתפקוד המיני. תסמינים אלה משקפים את הקשר העמוק בין הגוף והנפש וכיצד דיכאון יכול להשפיע על בריאותו הכללית של האדם.

טיפולים פסיכולוגיים כמו טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) ומיינדפולנס יכולים לסייע לשנות דפוסי חשיבה ולשפר את מצב הרוח. טיפול תרופתי בתרופות כגון SSRIs ו-SNRIs יכולים לסייע לווסת את הכימיקלים במוח האחראיים על התפקוד הרגשי והפיזי.

בנוסף לטיפולים הפסיכולוגיים והתרופתיים, ישנן אסטרטגיות לניהול עצמי היכולות לשפר את רווחת המטופלים. אלו כוללות שמירה על שגרת שינה עקבית, פעילות גופנית סדירה, תזונה מאוזנת, תרגול טכניקות להפחתת מתחים כמו מיינדפולנס והרפיה, ושימוש בפרוביוטיקה לשיפור האיזון של המיקרוביום במעי.

בגישה כוללת ומשולבת, ניתן להקל על התסמינים הפיזיים והרגשיים של דיכאון, לשפר את איכות החיים ולהחזיר תחושת חיוניות ומטרה לאנשים הסובלים מדיכאון.

מקורות:

1. The Link Between Depression and Physical Symptoms Madhukar H Trivedi, M.D The Journal of Clinical Psychiatry 2004

2. Painful Physical Symptoms in Depression: A Clinical Challenge Thomas N. Wise etal Pain Medicine 2007

3. Depression and associated physical diseases and symptoms Goodwin GM – Dialogues in clinical neuroscience, 2006

4. Physical symptoms of depression: unmet needs Greden JF- Journal of Clinical Psychiatry, 2003

5. Painful physical symptoms and treatment outcome in major depressive disorder: a STAR*D (Sequenced Treatment Alternatives to Relieve Depression) report Leuchter AF et al Psychological Medicine June 2009

The post דיכאון תסמינים פיזיים appeared first on פרופסור לאון גרינהאוס.

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

התחושה של עייפות כרונית או תשישות כרונית מדווחת על ידי אנשים רבים. תחושות אלו הן פיזיות, מנטליות או שילוב של שניהם. הן קבועות אצל סובלים רבים אבל גם משתנות לפי עונות השנה. גם מצב פיזיולוגי כמו לפני הוסת, או מורכבות החיים של אותו אדם-משפיעים. כאשר התופעה מגבילה את התפקוד או גורמת לסבל נפשי, מומלץ לפנות לרופא המשפחה או לרופא מומחה לבירור התסמינים של עייפות או תשישות כרוניים.

לרוב, עייפות כרונית הינה תולדה של סגנון החיים של האדם. הרגלי שינה לקויים, אכילה לא מסודרת, קשיים במערכות יחסים בינאישיות, אי שביעות רצון מהפרנסה וסיבות נוספות, יכולים לגרום לתחושה הפסיכולוגית והפיזיולוגית של עייפות כרונית. התייחסות אישית או מקצועית לאותם גורמים יכולה לסייע בשיפור התופעות. כאשר התופעה מופיעה למרות איזון בתחומים שהזכרתי, יתכן ועייפות כרונית היא משנית לבעיות רפואיות.

הבירור של עייפות כרונית מצריך הערכה של גורמים שונים כמו מחלות, סגנון חיים, מצבי סטרס של החיים והרגלי השינה של האדם.

הבדלים בין נשים לגברים

עייפות כרונית שכיחה יותר אצל נשים. הסימפטומים הקליניים יכולים להיות שונים בין המגדרים. כאשר מדברים על התסמונת של עייפות כרונית הקרויה Chronic Fatigue Syndrome ההבדלים בין המינים בולטים יותר ונשים מהוות 80-90% מהמקרים.

מהי השונות בין גברים ונשים היכולה להסביר את ההבדלים שצוינו:

• הבדלים הורמונליים. ההורמונים המרכזיים אצל נשים הוא הם אסטרוגן ופרוגסטרון ואצל גברים ההורמון המרכזי נקרא טסטוסטרון
• השינויים ההורמונליים התקופתיים של נשים יכולים להשפיע על לנשים יציבות השינה, דבר שיכול להוביל להגברת תחושות העייפות
• מחזור הורמונלי בנשים בגיל הפוריות
• היריון והשינויים ההורמונליים המתלווים לו
• ציפיות ומעמד חברתי. בחברה המודרנית התפקידים של האישה התרחבו ובנוסף לתפקידים המסורתיים כמו ללדת ילדים וגידולם ואחזקת משק הבית, מצופה מהן ללמוד מקצוע ולהשתתף בפרנסת המשפחה
• סיבות רפואיות. אנמיה ותת פעילות של בלוטת התריס שכיחות יותר בנשים. מצבים קליניים אלו קשורים לתסמינים של עייפות כרונית
• בריאות נפשית. דיכאון, חרדה ועייפות שכיחות יותר אצל נשים. גברים מבטאים יותר תסמינים של כעס ואי שקט נפשי

סיבות נוספות היכולות לגרום לעייפות כרונית

הסיבות המוזכרות בהמשך הן תוסף של המצבים היכולים לגרום לתסמינים של עייפות כרונית. על המטופל לעבור הערכה מקיפה פסיכולוגית, פיזיולוגית ושל הרגלי חיים כדי להגיע להגדרה ברורה ומדויקת יותר של המצב וכך לפתח גישה טיפולית מתאימה למצב הייחודי.

מצבים של עייפות כרונית משניים לסגנון חיים:

• מאמץ פיזי מוגזם
• היעדר פעילות פיזית
• שינה טרופה וחוסר שינה
• השמנת יתר
• מתח נפשי מוגבר וממושך
• שעמום
• השפעת תרופות מסוימות (הרגעה, נוגדות דיכאון ועוד)
• שימוש יתר באלכוהול או סמים
• עודף שתיית קפאין
• אכילה לא נכונה

מצבים רפואיים:

• תסמונת של עייפות כרונית הנקראת פיברומיאלגיה או פיברו בלשון עממית (באנגלית FIBROMYALGIA or CHRONIC FATIGUE SYNDROME or MYALGIC ENCEPHALOMIELITIS). הסובלים מתסמונת זאת הן ברובן נשים. הסובלים מתלוננים על עייפות משתקת שלא משתפרת עם השינה ומוחמרת על ידי פעילות פיזית או מנטלית. לתסמונת סימפטומים נוספים שנתאר בהמשך:
• אנמיה: זוהי תסמונת מאופיינת על ידי ירידה בכמות כדוריות אדומות בדם או בירידה בכמות ההמוגלובין בכדוריות אלו. הכדוריות האדומות מובילות את החמצן החיוני לפעילות פיזית וקוגניטיבית של האדם. הסיבות לאנמיה רבות והן שכיחות יותר אצל נשים. ניתן לברר את מצב האנמיה על ידי בדיקת דם פשוטה
• הפרעות תפקוד בלוטת התריס. הפעילות של בלוטת התריס חיונית לתחושה הפיזית הטובה של האדם. מצבים של תת פעילות או של יתר פעילות יכולים לגרום לתסמינים גופניים רבים מאוד בין היתר גם לתסמינים של עייפות כרונית.
• מחלות אנדוקריניות אחרות (של הבלוטות) כמו מחלת אדיסון (חוסר בסטרואידים בגוף) או הפרעות בתפקוד של בלוטת יתרת המוח, יכולים להוביל לתסמינים של עייפות כרונית
• הפרעות שינה יכולות להתלוות לתסמינים של עייפות כרונית. מצבים של אינסומניה (חוסר שינה), חסימה נשימתית או הפרעות בחלימה יכולים לגרום לשינה לא שקטה ולא יעילה. מטופלים הסובלים מהפרעות אלו ידווחו על עייפות כרונית בשכיחות גבוהה
• מחלות נוספות כמו דלקת פרקים כרונית, זיהומים מפושטים או מחלות כרוניות (של הכבד או של השרירים), יכולות לגרום לתסמינים של עייפות כרונית
• תפקוד לבבי לקוי. אי ספיקת לב ברמה בינונית או יותר יכולה להתלוות לעייפות כרונית. אם הלב לא מוביל את הדם במהירות וביעילות החיונית, האדם יתקשה לעמוד במאמצים, לפעמים אפילו במאמצים קטנים כמו לעלות קומה של מדרגות.
• תפקוד ריאתי לקוי. הריאות אחראיות לכניסת החמצן לגוף וליציאת דו תחמוצת הפחמן מהגוף. לשם ביצוע פעולות אלו נדרש תפקוד ריאתי תקין. מחלות כרוניות של הריאות, במיוחד מצב אל אנפיזמה, מקטינים את שטח הריאות בו מתבצעת חלופה חיונית זו. לפיכך, כל מאמץ פיזי גורם לחוסר חמצן ולעייפות בלתי נסבלת.
• סוכרת. מחלת הסוכרת יכולה לכלול פגיעה בעצבים של הגפיים ולתפקוד לקוי של השרירים המופעלים על ידי עצבים אלו. האדם הסובל מסיבוך זה של מחלת הסוכרת יתלונן על חולשה פיזית, כאבים בגפיים ועייפות כרונית
• זיהומים כמו מחלת הנשיקה, מחלת קורונה חריפה או פוסט קורונה

קשר בין עייפות כרונית לבעיות נפשיות

• מצבים פסיכיאטרים רבים יכולים לגרום לתופעה של עייפות כרונית. זה במיוחד רלוונטי במצבים של דיכאון, חרדה, הפרעות שינה, פוביות, הפרעות אכילה ותסמונת פוסט טראומטית. לרוב עייפות אינה סימפטום בודד ומופיעה ביחד עם תופעות נוספות כמו חוסר עניין, חוסר הנאה, שינה מקוצרת, ועוד. הטיפול המוצלח יעזור להתגבר על תסמיני העייפות

מהם התסמינים לעייפות כרונית?

הסימפטומים של עייפות ממושכת משתייכים לשלוש קבוצות:

• סימפטומים פיזיים כמו חולשה, כאבים בשרירים, כאבי ראש, סחרחורת ותגובות פסיכומוטוריות איטיות
• סימפטומים נפשיים כמו קשיי ריכוז, הפרעות בזיכרון, עצבנות יתר, שינויים במצב הרוח והפרעות שינה
• סימפטומים התנהגותיים כמו ירידה תפקודית, מוטיבציה ירודה, התרחקות מפעילויות ומפגישות עם חברים, הסתגרות, צמצום תחומי עניין, ועוד

בתסמונת של עייפות כרונית- פיברומיאלגיה, הנקראת באנגלית CHRONIC FATIGUE SYNDROME או MYALGIC ENCEPHALOMIELITIS מאובחנים תסמינים נוספים כמו:

• עייפות כרונית הנמשכת 6 חודשים או יותר
• החמרת סימפטומים אחרי פעילות פיזית או מנטלית, לפעמים אפילו אחרי פעילות מועטה
• תופעות קליניות המחמירות עם מאמץ שלא משתפרות עם שינה
• קשיים קוגניטיביים כמו ירידה בחדות, ירידה בזיכרון ותחושה של כהות מנטלית (BRAIN FOG)
• כאבים בשרירים ובפרקים
• כאבי ראש
• נפיחות בבלוטות הלימפה
• החמרת הסימפטומים כאשר עוברים למצב של עמידה כולל תחושה של סחרחורת או עילפון

מהי השכיחות של עייפות כרונית?

עייפות היא תופעה נפוצה באוכלוסייה. היא מופיעה בתקופות של מתח, של עומס בעבודה או בלימודים, ולרוב משתפרת כאשר התקופה המתוחה חולפת, כאשר יוצאים לחופשה או כאשר השינה חוזרת לנורמה. אם תחושת העייפות או התשישות נמשכת ובמיוחד אם היא פוגעת בתפקוד או באיכות החיים, נדרשת התייחסות מקצועית.

שכיחות תופעת העייפות הכרונית או תשישות כרונית נפוצה באוכלוסייה. נהוג לומר ש 10% מהאוכלוסייה ידווחו על תסמינים של עייפות כרונית בתקופות שונות של החיים.

לעיתים קרובות עייפות כרונית קשורה לסוג העבודה של האדם. למשל עבודה במשמרות המקשה על קיום שינה סדירה, שעות עבודה ממושכות ועיסוק מקביל בעבודה ובטיפול בילדים.

קבוצה נוספת של סובלים מעייפות כרונית היא זו של אנשים שלא ישנים מספיק. בארה"ב המרכז לבקרה על מחלות מדווח ששליש מאוכלוסיית ארה"ב אינה ישנה מספיק שעות ללילה. ה OECD מדווחת שהישראלים בממוצע ישנים 1-2 שעות פחות מהרצוי ללילה.

סטודנטים בשלבים שונים של ההתפתחות האקדמית יכולים לסבול מעייפות כרונית עקב מיעט שעות שינה. רוב הלימוד היום מתבצעים דרך מסכים של מחשבים, טאבלטים או טלפונים סלולריים. ידוע שחשיפה לקרינה של מכשירים אלו יכולה לשבש הרגלי שינה.

עייפות משנית למחלות גופניות ופסיכיאטריות המשפיעה על השינה או שמתלוות לעייפות כרונית. מחלות כמו אנמיה, תפקוד לקוי של בלוטת התריס, פיברומיאלגיה, מחלות אימוניות, דיכאון וחרדה.

האם עייפות כרונית פוגעת באיכות החיים?

בהחלט כן. מחקרים מוכיחים את השפעת העייפות הכרונית על התפקוד הרגיל של האדם כולל ירידה בחדות הקוגניטיבית, הפרעות במצבי הרוח, הספק נמוך יותר בהשוואה לקבוצה דומה ללא עייפות כרונית. כמו כן, סטטיסטיקות על תאונות (דרכים, בנייה, פעילות פיזית ) מראות שאלו הסובלים מעייפות כרונית יעילים פחות ונוטים לסיכון מוגבר לתאונות.

עייפות כרונית גורמת לעלייה בהוצאות הרפואיות מאחר והסובלים עוברים ביקורים רפואיים רבים לאבחון מחלות הגורמות לעייפות כרונית.

אבחון לתסמונת עייפות כרונית לפי פרופסור גרינהאוס

הסוגיה של עייפות כרונית או תשישות כרונית נפוצה בין המטופלים של פרופסור גרינהאוס. הוא נוקט מודל המוכר בפסיכיאטריה כמודל ביו-פסיכו-סוציאלית. קו מקצועי זה מכוון את הבדיקה הקלינית לבירור גורמים שונים היכולים להיות קשורים לתלונות של המטופלים.

הגורמים הביולוגיים (החלק ה"ביו" של המודל הטיפולי של פרופסור גרינהאוס):

• הערכה של המצב הגופני של המטופל הכולל מחלות רקע, תרופות שהמטופל נוטל, תופעות לוואי אפשריות של תרופות אלו
• הפניה לבדיקות דם בהתחלת הטיפול התרופתי ובדיקות תקופתיות נוספות אחרי התחלת הטיפול התרופתי הפסיכיאטרי

הגורמים הפסיכיאטרים והפסיכולוגים של המטופל (החלק ה "פסיכו" של המודל הטיפולי של פרופסור גרינהאוס):

• הרגלי החיים של המטופל
• המצב האישי והמשפחתי
• הרגלי השינה של המטופל
• שימוש באלכוהול, סמים או עישון
• אבחנות פסיכיאטריות של ההווה והעבר
• היסטוריה אישית, התפתחותית ומשפחתית
• האם קיימת היסטוריה של הימורים

הגורמים הסוציאליים (החלק ה"סוציאלי" של המודל הטיפולי של פרופסור גרינהאוס):

• התעסוקה של האדם. שביעות רצון של מצבו בחיים
• לימודים
• מצב אישי, זוגי ומשפחתי
• רקע משפטי במידה וקיים
• מצב כלכלי של האדם, של המשפחה.

מהו הטיפול הפסיכיאטרי לעייפות או תשישות כרונית?

אני משתמש באותו מודל ביו-פסיכו-סוציאלי בשלב הטיפולי.

החלק ה"ביו" של המודל מצריך אבחון מדוקדק של הסיבות הרפואיות שיכולות לעמוד ברקע התלונות של המטופל. אומנם מדובר בתהליך המתרכז באבחון התופעות אך הוא גם טיפולי מאחר וגילוי תופעות רפואיות יסייע בטיפולם.

החלק של ה"פסיכו" מכוון את הטיפול הפסיכיאטרי של המקרה. האם הוא זקוק לתרופות נוגדות דיכאון, לתרופות נוגדות חרדה או שמא יש צורך במייצב מצב הרוח או בתרופה נוגדת פסיכוזה. הטיפול הפסיכולוגי הינו מרכזי בגישה שלי. בקליניקה אני משתמש בשיטות פסיכולוגיות של מיינדפולנס, הרפיה, שינויי הרגלי חיים, גישה קוגניטיבית התנהגותית (CBT) לטיפול בתופעת העייפות או התשישות הכרוניים. צוות המטפלים העובדים בקליניקה  מיומן בשיטות טיפוליות אלו.

החלק ה"סוציאלי" של המודל הטיפולי כולל התייחסות רחבה לחיים של המטופל והמלצות לשינוי הרגלי חיים (שעות שינה, עבודה מול מסכים, שתיית אלכוהול, שימוש בסמים, ועוד).

סיכום

עייפות ותשישות כרוניים אינן אבחנות כשלעצמן. הם ביטוי של מצבים שונים הכוללים הרגלי חיים, מצבים פסיכיאטרים ופסיכולוגיים ומחלות גופניות. התופעה שכיחה באוכלוסייה ויכולה לגרום לפגיעה תפקודית או לירידה באיכות החיים. פרופסור גרינהאוס מומחה בתחום הפסיכיאטריה מבצע הערכות לתופעה של עייפות או תשישות כרוניים ונותן מענה טיפולי להן.

The post עייפות כרונית appeared first on פרופסור לאון גרינהאוס.

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

הביטוי "התמוטטות עצבים" אינו משקף אבחנה רפואית או פסיכיאטרית ייחודית. הוא מושג עממי רחב המכיל בתוכו מצבים נפשיים-רגשיים, מחשבתיים או התנהגותיים- רבים. הוא ביטוי נפוץ שבא להסביר מצב בו האדם, בעקבות מצוקה נפשית (של חרדה או מתח נפשי), חש שאינו מסוגל להתמודד עם מצבו בחיים ולתפקד כראוי. הסבל הנפשי במצבי "התמוטטות" הינו רב. בהתמוטטות עצבים קיימת קריסת מנגנוני החוסן הנפשי, קריסה הגורמת לאדם לחוש חוסר שליטה נפשית ואובדן יכולת להתמודד עם המטלות של החיים. דרישות כמו תפקוד כלכלי, דאגה לפרנסה, יחסים בין אישיים ומשפחתיים ועוד.

מהי התמוטטות עצבים?

כבר נאמר שהתופעה אינה אבחנה רפואית, אולם בקליניקה הפסיכיאטרית שלי, הרבה פעמים מטופלים אומרים "אני נמצא בהתמוטטות עצבים". למה הם מתכוונים?

מטופלים הסובלים מתסמיני חרדה עוצמתיים וגם חרדה קלינית, מדיכאון מג'ורי, מפסיכוזה או ממאניה, יכולים לדווח שכיום או בעבר סבלו מהתמוטטות עצבים. על הפסיכיאטר לברר למה המטופל מתכוון כאשר הוא משתמש בצמד מילים זה.

אירועי חיים מורכבים שקשורים לבריאות, לכלכלה, לתעסוקה, לזוגיות ועוד, יכולים להוביל לתגובה נפשית חריפה ולנטרול מנגנוני החוסן של האדם. תחושת אובדן השליטה והקריסה יכולה להיות קצרה, של מספר שעות עד מספר ימים, או ממושכת של מספר שבועות או של חודשים. במצבים רבים רק בעזרת טיפול בשיחות או טיפול תרופתי מצליח האדם לחזור לתחושת שליטה ותפקוד תקינים.

מנגנוני חוסן נפשי יעילים מאפשרים לאדם להתמודד טוב יותר עם מצבי חיים מורכבים. לדוגמא, חייל במלחמה עם מנגנוני חוסן נפשי יעילים יוכל להתמודד עם הקשיים של המלחמה בצורה מאוזנת יותר. חיילים עם מנגנוני חוסן פחות יעילים עלולים לפתח ביתר סיכוי תסמונת פוסט טראומטית.

צריך לומר שגורמים נוספים החיצוניים לאדם כמו סביבה תומכת, חברות טובה יחזקו את מנגנוני החוסן ויאפשרו התמודדות טובה יותר. במלחמת חרבות ברזל החיילים מדווחים על תחושת ייעוד עוצמתית, על לוחמה משותפת ותמיכה ציוותית, ועוד ביטויים לעוצמה של החילות. אין ספק שהחוסן הנפשי מתחזק מאוד כאשר קיימת אחוות חיילים. כמובן שהיעדר מקורות תמיכה חיצוניים יגדילו את הסיכוי להרגיש מוצף עם קושי להתמודד. יש לומר גם שנסיבות טרגיות יכולות להשפיע קשות על כל אדם ו"למוטט" מנגנוני חוסן גם אצל אלו שחזקים נפשית.

הגורמים להתמוטטות עצבים

התמוטטות עצבים עשויה להתפתח עקב מגוון רחב של גורמים נפשיים, רגשיים וסביבתיים. הנה כמה מהם:

1. לחצים ומתח נפשי: לחץ מן הסביבה, קשיים ביחסים, פרידה זוגית, עזיבה את הבית.
2. אירועים טראומטיים כמו תאונות רכב, אובדן אהוב או אהובה, פציעה, פגיעה מינית או תקיפה
3. מצבי דיכאון וחרדה הגורמים לתחושת התמוטטות עצבים
4. חוסר יכולת להתמודד עם עומסים של החיים
5. עומס עבודה ולחץ ביחסי העבודה
6. מצבי בריאות של תחלואה פיזית, נפשית או נוירולוגית
7. תחושת חוסר בטחון אישי
8. קווי אישיות עם רגישות מוגברת לאירועי חיים וחולשה במנגנוני החוסן הנפשי

כל גורם לבדו או קבוצת גורמים המוזכרים ברשימה הקודמת עלולים להוביל למצב של התמוטטות עצבים.

מה מרגיש אדם במהלך התמוטטות עצבים?

קיימת שונות גבוהה בין אנשים בכל הנוגע לביטויים הקליניים של התמוטטות עצבים. הדיווח הקליני יהיה שונה בין גברים לנשים, בין צעירים למבוגרים ובין המשתייכים לתרבויות שונות. המשותף לכולם הינה התחושה שהאדם לא מצליח להתמודד עם המצב הנוצר; שהוא עומד "להתפרק מבחינה נפשית" ושלבדו הוא לא מסוגל. תחושה זו היא מאוד לא נעימה וכרוכה בכאב נפשי רב.

במקרים קיצוניים יכולה להופיע תחושת חוסר קשר עם המציאות. התופעה של התמוטטות עצבים גורמת לאדם להיות מאוד שונה למוכר לעצמו ואפילו המציאות יכולה להיראות לו שונה. סימפטומים פסיכיאטרים כמו דיכאון, דיסוציאציה, חרדה ופסיכוזה יכולים להתלוות לתחושה של התמוטטות עצבים וגם להיות הסיבה לתחושות אלו.

אפשר להבין את הנאמר מהדוגמא של אופירה. זו אישה כבת 33 אם ל- 2 ילדים שתיארה התפתחות הדרגתית וכואבת של סימני מצוקה נפשית. הקושי החל כאשר גילתה שבעלה בוגד בה והיה עליה להחליט מה לעשות. מחשבות הציפו אותה, מה לעשות? לעזוב אותו? להתגרש ממנו? לבגוד בו בחזרה? לעבור לבית הוריה ואז מה יקרה עם הילדים? התחושות הפיזיות של מתח ועצבים הציפו אותה. היא לא הפסיקה לבכות. חשה כעס גדול על בעלה, על הפגיעה באמון. הנטישה. השינה שלה הפכה לטרופה. היא לא רצתה לטפל לא בבית ולא בילדים. היא ביקשה חופשת מחלה דרך רופא המשפחה. אופירה חשבה כל הזמן איך הוא עשה לי את זה? האם הוא כבר לא אוהב אותי? אני לא מספיק שווה ומושכת בעיניו? תחושת הכעס הפנימי לא נתנה לה מנוחה. היא אפילו חשבה "בשביל מה להמשיך לחיות"?

תסמינים להתמוטטות עצבים

כפי שכבר נאמר התמוטטות עצבים אינה אבחנה רפואית. אנשים משתמשים במונח כדי להסביר מצב נפשי של מתח קיצוני המוביל לסימפטומים של חרדה, או דיכאון מלווים בתחושת סבל נפשי וקשיי תפקוד בתחומים רבים. הסימפטומים שונים בין אנשים וקיימות דרגות חומרה שונות. הסימפטומים כוללים:

סימפטומים נפשיים:

• חרדה קיצונית עד כדי התקפי חרדה כולל תחושות של פחד, דאגה או פאניקה שהאדם מתקשה לשלוט עליהם
• סימפטומים של דיכאון עד כדי דיכאון קליני. מאופיינים תחושת עצב, ייאוש, ריקנות, תחושת אובדן שליטה וחוסר הנאה מפעילויות מוכרות
• הפרעות שינה כמו קושי בהירדמות, שינה שטחית, התעוררויות במהלך הלילה ולפעמים גם שינת יתר עם נטייה לשכב במיטה גם במשך היום. חלומות סיוטיים
• חוסר יציבות רגשית עם תגובות רגשיות חדות המלוות בבכי. לפעמים התפרצויות של כעס
• קשיי ריכוז, קשיים להחליט
• תחושות של דיסוציאציה, של תפיסה אחרת של המציאות הסביבתית, מחשבות רבות על האירוע הטראומטי
• במקרים קיצוניים מחשבות על מוות ואף ניסיון אובדני

סימפטומים פיזיים:

• סימפטומים פיזיים כמו קוצר נשימה, כאבים בחזה, סחרחורת ודפיקות לב המלווים את תחושת החרדה או הפאניקה
• סימפטומים המלווים את המתח הנפשי כמו כאבים בשרירים, כאבי ראש, סחרחורת
• הזעת יתר גם ללא קשר לפעילות ספורטיבית
• שינויים בתיאבון ובהרגלי אכילה מלווים בתחושות של עיכול לא תקין או בחילות
• תחושות של עייפות פיזית ושל חוסר כוח גופני
• סימפטומים של הפרעות קליניות כמו דיכאון קליני, מצבי חרדה או משברים פסיכוטיים
• ירידה בתקפוד המיני

סימפטומים התנהגותיים:

• התרחקות מפעילויות חברתיות וחוסר רצון להתרועע עם חברים או ללכת למסיבות או חגיגות
• חוסר עניין בפעילויות מהנות של החיים, הימנעות מעיסוקים מהנים, קשיים בעבודה והיעדרויות מהעבודה
• שימוש יתר באלכוהול או סמים
• קשיי תפקוד במישורים כמו בבית, בעבודה, עם המשפחה

במקרה שהאדם חש תחושות של התמוטטות עצבים חשוב לפנות לגורם טיפולי מוסמך.

איך מטפלים בהתמוטטות עצבים?

חומרת התחושות של "התמוטטות עצבים" קובע את צורת הטיפול המומלץ ואת בעלי המקצוע שכדאי לערב בטיפול. כאשר התחושות הנפשיות, הפיזיות וההתנהגותיות הן יחסית קלות ניתן להתייחס לתסמינים כמסמנים שינויים של החיים ולצאת למשל לחופשה מהעבודה, לעשות תרגילי הרפיה ותרגילי נשימה. במצבים מורכבים יותר כדאי לפנות לבעל מקצוע בתחום של בריאות הנפש, לבצע הערכה קלינית והכוונה טיפולית אישית. צריך לזכור שהבראה ממשברים נפשיים הינו תהליך הדורש סבלנות והתמדה. תמיכה סביבתית בדרך כלל עוזרת להחלים.

האופציות הטיפוליות כוללות:

• טיפול פסיכותרפי. שיטות כמו טיפול CBT, EMDR, DBT, דמיון מודרך ופסיכותרפיה בינאישית יכולים לסייע בזיהוי ואיזון המקורות הנפשיים של המשבר
• טיפול זוגי ומשפחתי. כאשר מקור התחושות של הסבל הנפשי נובעות מקשיים בזוגיות או בתפקוד המשפחה
• טיפול תרופתי. תרופות הרגעה, תרופות נוגדות דיכאון ותרופות נוגדות פסיכוזה הן בשימוש נפוץ אחרי אבחון קליני
• תרפיה עצמית או של עזרה עצמית. כל שיטה שעוזרת לאדם לשלוט טוב יותר על מצבי המתח באות בחשבון. כל אדם בודק מה מתאים לו. שיטות כמו: פעילות פיזית (אירובית או של כוח), תגרילי הרפיה, תרגילי נשימה, הימנעות משתיית אלכוהול מרובה או משימוש בסמים, יכולות לסייע בשליטה על תחושת הסבל הנפשי
• תמיכה סביבתית: בני משפחה, חברים, קהילות חברתיות או דתיות, אנשים חשובים בחיים של האדם היכולים להיות מקור לתמיכה בזמנים הקשים. תמיכה סביבתית תעזור להתגבר על תחושת הבדידות המאפיינת משברים נפשיים ויכולה גם לעודד ראייה חיובית יותר של העתיד
• לימוד שיטות ודרכים לשליטה על מקורות הסטרס. שיטות של STRESS MANAGEMENT התפתחו מאוד במשך השנים. הם כוללים: לימוד יכולות לקביעת יעדים וגבולות הפעילות, לימוד לשלוט על הזמנים, להבין מה הגבולות הרצויים בהתנהגות ולדעת לקבוע סדרי עדיפויות בחיים. שימוש בשיטות אלו יכול להקטין מאוד תחושות של עומס נפשי קיצוני
• שינויים בסגנון חיים מתלווים תמיד לשיטות המסייעות לשליטה הטובה יותר בסטרס. הביטוי "יש לי יותר מידי דברים על הצלחת" מבטה צורך לשינוי במורכבות החיים. פיתוח תחומי עניין חדשים, פיתוח אסרטיביות, יכולים להקטין את הסטרס הרגיל של החיים
• איזון בין העבודה והפנאי. אין ספק שהחיים בישראל עקב סיבות רבות לחוצים מאוד. הרבה אנשים עסוקים בו זמנית בקידום הפרנסה, פיתוח זוגיות או משפחה, לימודים, מילואים ועוד. הערכה תקופתית של האיזון או חוסר איזון בין החלקים השונים של החיים יכולה להוביל לאיזון מחודש וטוב יותר.

הגישה הטיפולית של פרופסור גרינהאוס

מטופלים הפונים לקליניקה של פרופסור גרינהאוס עקב התמוטטות עצבים עוברים הערכה פסיכיאטרית ראשונית במטרה להבין את התסמינים של המטופלים, הדחיפות שבטיפול, הצורך בטיפול תרופתי והצורך-ורצון המטופל-להתחיל טיפול בשיחות טיפוליות עם צוות המרכז. רוב המטופלים של פרופסור גרינהאוס מקבלים בו זמנית טיפול תרופתי וטיפול פסיכותרפי.

העדיפות היא שהמטופלים הזקוקים לטיפול בשיחות יעשו זאת במסגרת הקליניקה של פרופסור גרינהאוס אך הוא משתף פעולה עם המטפלים בקהילה ועושה מעקב צמוד לפי הצורך.

מאוד חשוב להעריך את המצב הנפשי של המטופל. עד כמה החרדה והדיכאון עוצמתיים? האם קיימות מחשבות אובדניות? האם קיימת תוקפנות כלפי עצמו או כלפי אחרים? האם קיים מצב פסיכוטי? האם האדם זקוק לאשפוז? עד כמה איכות החיים נפגעה?

הטיפול התרופתי יכול לכלול סוגים שונים של תרופות כמו: תרופות הרגעה, תרופות נוגדות דיכאון, תרופות מייצבות מצב רוח ותרופות נוגדות פסיכוזה.

מקרה של התמוטטות עצבים שטופל בהצלחה על ידי פרופסור גרינהאוס וצוות הקליניקה מיינד קליניק.

דנה ( שם בדוי) הינה בחורה בת 24 רווקה, סטודנטית באחת המכללות בישראל. פנתה לפרופסור גרינהאוס עקב מצב נפשי חריף ולא מאוזן שכלל מחשבות אובדניות, תחושת סבל נפשי ניכר וחוסר תפקוד בכל המישורים. בתהליך אבחון נעשה ברור שלדנה קשיים נפשיים מגיל מאוד צעיר. קשיים אלו כללו שימוש בסמים קלים, חוסר בהירות בזהות המינית שלה, מציאת תירוצים לכשלים בחיים עד כדי שימוש בשקרים. המצב הגיע למשבר אחרי שמצאו אותה מעתיקה במבחנים, שבעקבותיו סולקה מהלימודים.

בבדיקה הקלינית של דנה אבחנתי מצב של דיכאון קליני, שינויים תכופים במצב הרוח וקווים ברורים של הפרעת אישיות גבולית. המלצתי על שילוב של תרופות נוגדות דיכאון, תרופות לאיזון מצב הרוח וטיפול בשיחות בצורה אינטנסיבית.

במהלך שנתיים של הטיפול חל שינוי מהותי במצב דנה. הטיפול התרופתי איזן את מצבה הקליני ואפשר התייחסות לקשייה בחיים ולאישיות שלה. דנה גילתה עניין רב בטיפול ובשיקום הנפשי שלה. היא הצליחה להבין יותר מה הם רצונותיה בחיים, כמו כן בלימודים ובזוגיות. כעבור 3 שנים דנה התחתנה, סיימה את הלימודים שלה ונכנסה להריון.

סיכום

התמוטטות עצבים, מונח שאינו קליני, מתאר מצב של סבל נפשי רב שמופיע אחרי אירועי חיים ולפעמים מופיע גם באופן ספונטני. רצוי להפנות לבעל מקצוע בתחום בריאות הנפש שיכול להעריך את מורכבות המשבר ולהציע טיפול מתאים. עבור מקרים קלים טיפולים הכוללים הרגעה, שינוי סגנון חיים, לימוד שיטות הרפיה יכולים להספיק. מקרים מורכבים יותר זקוקים לטיפול תרופתי משולב עם טיפול נפשי יתכן לטווח קצר, או גם לטווח ארוך יותר.

The post התמוטטות עצבים appeared first on פרופסור לאון גרינהאוס.

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

הביטוי "חוסן נפשי" מתייחס ליכולת לגייס כוח התמודדות מול מצוקה. בעתות משבר, בחלק מהמקרים, מצוקה נפשית עלולה להיווצר ללא כל סיבה שניתן לזהות. היא מופיעה פתאום (לכאורה) עם השפעה על הרגשות, המחשבות, תפיסת המציאות וכן על התפקוד. למצוקה הנפשית גם יכולת השפעה מזיקה על הבריאות הפיזית. לכן חשוב להבין איך להתמודד, איך לפתח ואיך לשמר את החוסן הנפשי.
במאמר זה אתייחס לנושא החוסן הנפשי ואסביר איך ניתן להתמודד עם מצוקות ומשברים שמערערים חוסן זה.

מהו חוסן נפשי?

חוסן נפשי מוגדר על ידי הארגון הפסיכולוגי בארצות הברית כתהליך של הסתגלות נפשית טובה מול האתגרים של החיים. אתגרים אלו יכולים להיות קשורים למצבים רבים כמו: טראומות, טרגדיות אישיות, קשיים משפחתיים ובמערכות יחסים, התעללות, מחלות, תאונות, קשיים בעבודה ועוד.

התהליך שונה בין אנשים והוא לא רק תכונה או נטייה אישיותית. חוסן מתבטא בהתנהגויות ופעולות, מחשבות ותפיסות שכל אדם יכול ללמוד ולפתח. מחקרים הראו שאפשר ללמוד ולפתח חוסן. בעולם דוגמאות רבות של התמודדות מול מצבים קטסטרופליים. לדוגמא, התגובה של תושבי ניו יורק לאסון מגדלי התאומים. במדינת ישראל ההתגייסות של העם אחרי האסון של ה- 7 לאוקטובר הינה דוגמא מצוינת של עוצמת החוסן הנפשי הקולקטיבי של המדינה. בתוך החוסן הקולקטיבי העוצמתי יהיו יחידים שיתמודדו טוב יותר ואחרים שיפתחו תגובות דחק לאירועים הללו.

איך מחזקים חוסן נפשי?

חיזוק החוסן הנפשי דורש רצון והתמדה. כפי שמצליחים לפתח את הכושר הגופני ואת חוזק השרירים אפשר לפתח חוסן נפשי דרך תרגול ואימון. חשוב להתמקד ולבסס הרגלים בריאים ולא למצוא פתחי מילוט כמו סמים או אלכוהול.

חיפוש הדרך לראייה ופיתוח מחשבות בריאות, מאפשרת לנו לעבד ולתרגם את אשר קורה לנו במציאות, אחרת. התבוננות על המצב מנקודות מבט שונות, מאפשרת קבלת החלטות מושכלות, טיפוח תחושת שליטה ומיומנות בהתמודדות עם הנסיבות המאתגרות. זהו תהליך קוגניטיבי שמסייע בפענוח המורכבות של כל סוגיה הגורמת למצוקה, כך שניתן לפתח ראייה מציאותית של אפשרויות הסתגלות והתמודדות, בעלות תוצאות עתידיות.

אפשר ללמוד על השלבים השונים של פיתוח חוסן פיזי ונפשי דרך דוגמא של אדם המחליט להתכונן לריצת מרתון. כדי להביא את עצמו לכשרות הפיזית והנפשית הנדרשת לריצת מרתון על האדם לפתח תוכנית סדורה של בניית כושר גופני וסיבולת (חוסן) נפשית. תוך 3-4 חודשים הוא מביא את עצמו לתחושת מוכנות. אומנם דוגמא זאת באה מעולם הספורט אבל היא מתמצתת את התהליך של פיתוח כושר גופני וחוסן נפשי. התוכנית של אותו אדם כוללת החלטה להתכונן לריצת מרטון, תכנון הפעולה לבדו או בעזרת מאמן, פעילות פיזית המגדילה את כושרו בהדרגה, אכילה מתאימה, שעות שינה מבוקרות והכנה נפשית למאמץ האדיר שריצת 42 קילומטר דורשת.

אנשים שהחוסן הנפשי שלהם מעורער, אוספים נתונים לרוב שליליים, ומתרגמים אותם לתובנות המקטינות את יכולת ההתמודדות. אפשר ללמוד ולעשות אחרת.

לפי מודל החוסן הרב-ממדי, יש מספר דרכים עיקריות להתמודדות במצבי דחק ולפיתוח חוסן נפשי. עם זיהוי אחד או יותר מהערוצים האלו כפרמטרים שנוגעים לחייכם, תוכלו לקבל כלים יעילים להתמודדות:

חיבוק מחשבות בריאות

חשוב לראות את הדברים בפרספקטיבה. יש קשר הדוק בין הדרך שהאדם חושב ולרגשות שהוא חש. אם מחשבות של כישלון, שליליות ופסימיות משתלטות על החשיבה, האדם יתקשה להתמודד עם המצוקה. לעומת זאת אם האדם מחפש דרכי התמודדות חיוביות והגיוניות ולא חושב שהאירוע נראה כמו "סוף העולם שלו", מצבו הנפשי יישאר מאוזן יותר. למרות שקשיים יכולים להיות משמעותיים הדרך שאנו חושבים עליהם ומתייחסים אליהם, מאפשר לנו התמודדות טובה יותר.

לדוגמא אדם המתמודד עם קשיים כלכליים במשפחה. אם הוא אומר לעצמו (וגם למשפחה) שקיימת בעיה בניהול הכלכלי של המשפחה ויש לערוך תוכנית (בעצמו או בעזרת יועץ) הבראה כלכלית, הוא פועל בדרך של מחשבה בריאה ורואה דברים בפרספקטיבה הנכונה. אם הוא מחליט לקחת עוד הלוואה ולא משנה שום דבר בניהול הכלכלי (משתמשת בסכום ההלוואה לעוד נסיעה משפחתית) הוא לא פועל במחשבה בריאה. הימנעותו מהחלטה מטיבה לא פותרת את הסוגיה הכלכלית של המשפחה.

הכרה במציאויות החיים המשתנות. שינוי הינו חלק מן החיים וצריך לקבל שלפעמים מתרחשים דברים בלתי מתוכננים או בלתי נשלטים שהאדם לא יכול לשנותם. אם הוא מסתגל לרעיון של שינוי בלתי צפוי, הוא ימצא דרכים חדשות להתמודד עם המצב שהשתנה.

כתוצאה מאירועי 7-10-2023 נוצר מצב בו אנשים רבים פונו מבתיהם ונאלצו לשנות מקום מגורים, מקום עבודה, מסגרות לימוד של הילדים ואף מערכת יחסים עם הסביבה. אומנם מסגרות המדינה מנסות להגיש עזרה למפונים, עדיין נדרש מאמץ רב מהיחידים והמשפחות כדי להסתגל למצב החדש. ברור שחלק מהמפונים יפעילו מנגנוני התמודדות בריאים של "הכרה במציאות חיים משתנה" וישתלבו בדרך של השינוי, אבל חלק מהתושבים יישארו בהלם של השינוי ואי יציבות חייהם ויתקשו להסתגל.

שמירה על הסתכלות חיובית. למרות שקשה לשמור על פרספקטיבה חיובית כאשר עוברים אירועי חיים מורכבים, אפשר לחפש את ההזדמנות שנוצרה בעקבות הקושי. אפשר לכוון את ההתמודדות לפתרונות מתאימים יותר, בהם יש הכי הרבה סיכוי הצלחה והכי פחות נזק לאדם.

יציאה לפנסיה מהווה סיטואציה בה האדם צריך להתמודד עם מצב חדש בו הוא צריך להתמודד עם מחשבות כמו: כבר לא רוצים אותי, לא זוכרים אותי ותרומתי, נשכחתי , אני כבר לא חשוב וכו', לבין מחשבות כמו: אני אוכל לטייל יותר, אשנה כיוון עבודה, אראה יותר את הילדים ואת הנכדים ועוד. בדרך הראשונה החוסן הנפשי מתערער, לעומת זאת, בדרך השנייה יש שמירה על הסכלות חיובית ויצירת הזדמנות וכן המשך התפתחות.

חיזוק תעצומות הנפש. בזמני מצוקה כדאי לזכור ולהיזכר במצבים בעבר בהם האדם התמודד בהצלחה והתגבר. ניסיון העבר יכול ללמד אותנו על יכולתינו ולסייע בהתמודדות העכשווית.

כאשר בני זוג נפרדים רגשות של השפלה, כעס ועלבון יכולים להופיע ברקע של הפרידה. רגשות שליליים אלו נפוצים יותר אצל הנעזב. הצפה של מחשבות שליליות ושל פגיעות יכולים להוביל לתחושות דיכאון ואכזבה. התמקדות בזיכרונות העבר של יכולת ההתאהבות ושל היכולת להתרגש מיחסים , יחזקו את תעצומות הנפש של האדם ויתנו ביטחון שבעתיד עם האדם המתאים, תחושות אלו יחזרו ויוכלו להביא אושר מחודש.

מתן משמעות לחיים

מאז אירועי 7.10 ובזמן המלחמה, מהווים דוגמא מצוינת לכוח בעזרה לאחר. תושבי המדינה התמודדו עם המצוקה שהתעוררה בעקבות אירועים אלו עם גיוס כללי גם צבאי וגם אזרחי. אזרחים בכל הגילאים חיפשו איך ובמה להתנדב: מבישול אוכל עבור החיילים, איסוף בגדים עבור המפונים, מציאת מבנים חלופיים עבור מפונים, עזרה בקטיף בצפון ובדרום הארץ ועוד. רוח אחדות שטפה את העם ודרך זו עזרה ועוזרת בהתמודדות עם המצוקה הרבה שהתעוררה. עצם העשייה עזרה לשלוט טוב יותר על המצוקה, למצוא משמעות ולפעול באופן חיובי.

בגישה זו, אנשים מתמקדים בצורך להשיב לעצמם את התקווה, נתינת תוקף ומשמעות כשהם חווים מצבים מאתגרים. באמצעות אחיזה ובחינה עמוקה של האמונות ומערכות הערכים האישיות, ניתן לבנות חוסן נפשי, על מנת להתמודד עם זמנים מאתגרים.

למצוא משמעות דורש אומץ לנהל משא ומתן פנימי עם הכאוס החיצוני, במטרה למצוא תחושת ייעוד וכיוון שמתיישרים עם עקרונות וערכים אישיים. התמודדות זו חשובה לשמירה על חוסן נפשי ומשמשת כעוגן פסיכולוגי שעוזר לאנשים לשמור על יציבות, במיוחד כשהם מתמודדים עם תרחישים בלתי צפויים של החיים.

להרגיש כדי לצמוח

דרך זו מבוססת על התקדמות ביכולת להרגיש, גם בביטוי הרגשות וגם בהכרה ונתינת תוקף לתחושות הפנימיות. כשאנו מתקשים לבטא את אשר אנו מרגישים לרוב נתנהג את מה שלא נבטא במלים. לפעמים נחפש פתחי מילוט כמו שימוש באלכוהול או סמים כדי להקהות רגשות מטרידים ולטשטשם. הדרך בה נאפשר להרגיש כדי לצמוח מהווה קבלה, ביטוי ועיבוד של קשת המחשבות והרגשות המורכבים באופן שמאפשר את ריפויים.

טיפול רגשי (פסיכותרפיה, טיפול בשיחות) מחזק את היכולת להרגיש ולצמוח. במהלך הטיפול האדם מעלה זיכרונות, אירועים או מצבים המעוררים אצלו מתח נפשי. התהליך הטיפולי מאפשר לאדם להתבונן במצבים מורכבים אלו ולהבין את הרגשות המתעוררים. היכולת להביע רגשות אלו מחזק את התובנות של המטופל ומאפשר לו ויסות הרגשות ואיזון מחודש.

ביטוי מילולי של רגשות מאפשר בחינה מחודשת של הרגשות המוקצנים, באופן שיוביל לתובנות ולקבלת החלטות שאחרת עלולות להישאר מעורפלות. כך גם פעילויות שאינן מילוליות, כמו למשל פעילות יצירה אמנותית, האזנה למוסיקה מרגיעה או פעילות גופנית. פעילויות אלו מציעות מסלולים חלופיים לביטוי הרגשות שקשה לתפוס במילים ומספקות מוצא לביטוי אנרגיה רגשית.

פתיחות לאחרים

דרך זו דוגלת במעורבות בקשרים חברתיים, עם דגש על השתתפות בפעילויות קבוצתיות. היא מהווה טיפוח תחושת שייכות וביטחון וחיזוק קשרים חברתיים. תקשורת פעילה זו מאפשרת חלוקת חוויות ותחושות עם אחרים, הבעת הזדהות עם מצבי מצוקה של אחרים וקבלת תמיכה, מה שמאפשר לאנשים להתחזק ולחזק אחרים.

התנהלות זו מובילה לשיפור החוסן ולחיזוק תחושת השייכות והביטחון. דוגמא טובה מהווה ההתחברות של משפחות החטופים של מלחמת חרבות ברזל לידי קבוצה הפועלת ותומכת האחד בשני במטרתם המשותפת של החזרת החטופים הביתה.

פיתוח הדמיון והיצירתיות

ביטוי אמנותי ויצירתי הוא מנגנון התמודדות שמאפשר לאנשים להתגבר על קהות חושית, לבחון את רגשותיהם ולהביע אותם באופן מוחשי. בפעילויות כמו ציור, כתיבה, מוזיקה או ריקוד, אנשים יכולים לבטא את רגשותיהם ומחשבותיהם הפנימיות.

במקרים רבים, פעילויות יצירתיות מובילות להשגת תחושת הקלה ולקבלת תובנות שיתכן שלא ניתן היה להשיג בערוצי תקשורת אחרים.

דרך ביטוי זו מאפשרת לחקור את חוויות האדם מנקודת מבט אחרת. פעילות אמנותית מאפשרת יציאה מחוץ לתגובות הרגשיות המידיות והתבוננות על המצב מנקודת מבט יצירתית, מה שמוביל במקרים רבים לתובנות אישיות עמוקות ולשחרור רגשי.

רינה איבדה את בתה המתבגרת למחלת הסרטן. חברה טובה המליצה לה לקחת קורס פיסול וכך עשתה. בקורס זה מעבר לכך שגילתה כישרון חבוי בתוכה, היא ניתבה את האבל והאבדן ליצירתיות שעזרה לה מאד להתגבר על הדיכאון שחשה משך חודשים.

פעילות גופנית – ערוץ חיוני ופעיל

פעילות גופנית הינה דרך חשובה ומומלצת לכל הגילאים. היא משפרת את הרווחה הנפשית והפיזית. פעילויות כמו ריצה, שחיה, רכיבה על אופניים או יוגה מעודדות זרימת טבעית יותר של הגוף ושל הרוח. פעילות גופנית מאפשרת פיתוח חוסן נפשי והתמודדות עם מצוקה. ארגוני בריאות בעולם ממליצים, לכל הגילאים, פעילות אירובית בין 150-300 דקות לשבוע כדרך לשמור על בריאות גופנית ונפשית.

באופן דומה, משימות ארגוניות כמו ניקיון או גינון מספקות תחושה של שליטה והישג. כלים אלו יעילים להתמודדות עם חרדה ויוצרים חיזוק של החוסן הנפשי.

על כל אדם למצוא ולפתח את דרכי ההתמודדות המתאימות לו יותר. חשוב לא לוותר ולהימנע מתחושות תסכול כששיטות שעבדו אצל אחרים לא שיפרו אצלכם את החוסן הנפשי.

חוסן נפשי בקרב בני הגיל השלישי

חוסן נפשי בקרב בני הגיל השלישי מתבטא בעיקר ביכולת להתמודד עם האתגרים הייחודיים הנלווים להזדקנות. בגילאים מבוגרים, אנשים נוטים להתמודד עם מגוון גורמי לחץ הכוללים:

• בעיות בריאות
• אובדן של יקיריהם
• שינויים בסטטוס החברתי
• ירידה בניידות או העצמאות.
• קשיים כלכליים ואובדן הכנסה אחרי יציאה לגמלאות

עם זאת, בני הגיל השלישי עם חוסן נפשי מפותח מסוגלים להתמודד טוב יותר עם אתגרים אלו. חוסן זה מתפתח לאורך החיים וכולל חוויות מגוונות, התמודדות עם מצוקות ולמידה מתוכם, ופיתוח אסטרטגיות המאפשרות להם לשמור על השקפה חיובית.

טיפוח החוסן הנפשי אצל בני הגיל השלישי קשור היטב לרווחתם הכללית ולאיכות חייהם. כאמור הקפדה על שיטות כמו מיינדפולנס, פעילות גופנית קבועה והמשך למידת תחומים חדשים, משפיעים באופן משמעותי על בריאותם הנפשית.

פעילויות אלו מאפשרות לשמור על תפקוד מוחי תקין ומסייעות בטיפוח תחושת מטרה ושייכות, שהם המרכיבים חשובים לחוסן הנפשי. היכולת להסתגל לשינויים, למצוא מקורות חדשים של שמחה והגשמה, ולהתמודד עם מצוקות החיים בפרספקטיבה מאוזנת הם סימני ההיכר של בני הגיל השלישי בעלי כוח נפשי איתן.

החוסן של הגיל השלישי משמש לא רק כנכס אישי של האדם, אלא גם כמקור של השראה והכוונה לדורות הצעירים.

חוסן נפשי בקרב ניצולי שואה

חוסן נפשי בקרב ניצולי שואה מגלם עדות עמוקה ליכולתה של הרוח האנושית להתגבר על מצוקה שהדעת לא יכולה לסבול. לאחר שהניצולים עברו אכזריות קיצונית, אובדן וטראומה, חלקם הציגו ומציגים דוגמאות יוצאות דופן של חוזק פסיכולוגי וכושר הסתגלות.

חוסן זה מבוסס על שילוב של מנגנונים פסיכולוגיים, תמיכה חברתית ורצון בלתי נלאה למצוא משמעות ומטרה בחיים למרות זוועות העבר.

ניתוב הסבל לאפיקים חיוביים

ניצולים רבים התמקדו בבניית חיים מלאים, מלאי משמעות ותקווה לעתיד, למרות סבל העבר. מביניהם יש כאלה שניתבו את החוויות הטראומטיות שלהם לפעילויות חיוביות, כמו למשל לחימה לזכויות אדם, מתן עדויות על פושעי המלחמה, חינוך אחרים לסכנות של שנאת חינם וחוסר סובלנות לשונה, כל זאת למרות סבל העבר.

יכולתם לשמור על תקווה, לטפח חיים חברתיים ולבנות תחושת זהות ושייכות מדגישה את הרב-גוניות של החוסן כתופעה אישית וקולקטיבית. החוסן שהפגינו וממשיכים להפגין ניצולי השואה מציע היום תובנות מדהימות הנוגעות לכוח הסיבולת האנושית והיכולת להירפא.

עם זאת יש לציין שרבים מהניצולים לא הצליחו לשקם את חוסנם הנפשי והפיזי וטראומת השואה נשארה והשפיעה על כל מישורי חייהם כל עוד הם היו בחיים.

החוסן של ניצולי השואה מהווה נושא למחקרים ודיונים רבים בתחומי הפסיכולוגיה, ההיסטוריה ומדעי החברה. חוקרים בדקו את האופן בו ניצולים התמודדו עם טראומה, אובדן ושיקום חייהם לאחר השואה.

נושאים עיקריים למחקר התמקדו בבחינת תפקיד התמיכה החברתית, היבטים תרבותיים ודתיים, ובניית משמעות מתוך סבל. זאת, למרות הצלקות העמוקות שהותירו חוויותיהם. ניצולים רבים הצליחו לבנות חיים מוצלחים, לבנות משפחות, ליצור קשרים עמוקים ומשמעותיים ולתרום באופן משמעותי לקהילותיהם.

הסיפורים שלהם משמשים תזכורת חשובה לאפשרויות ההחלמה והצמיחה גם לאחר טראומה עמוקה, ומציעים תקווה והדרכה לאנשים המתמודדים עם מצוקה על כל צורותיה. מורשתם של ניצולי השואה ממשיכה לעודד את הדורות הבאים לטפח חוסן, לאמץ את אפשרויות החיים וההמשכיות ולזכור את חשיבות החוסן בהתפתחות האנושית.

המפגש שבין הפסיכולוגיה והביולוגיה של החוסן הנפשי

כבר התייחסנו לעובדה שמצבי דחק הם חלק מהחיים הרגילים שלנו, אבל לא כולנו מגיבים באותה צורה למצבי דחק דומים. חלק מהאנשים יכולים להגיב לטראומה ודחק עם פגיעה נפשית ותפקודית הנמשכת כל החיים. אחרים מגיבים לאותם המצבים עם תגובות מתונות יותר ואפילו מתפתחים רוחנית ונפשית בעקבות אירוע הדחק. מה קובע שהשונות בין התגובות תהיה רחבה כל כך? במאמר סקירה נרחב על נושא הנוירוביולוגיה של החוסן הנפשי, מנסים קטומס ושותפיו (2019) לתת תשובה לשאלות הללו.

לפי אותה סקירה המערכות הביולוגיות החשובות בתגובה לדחק הן מערכת העצבים האוטונומית והמערכת האחראית על הפרשת הורמון בשם קורטיזול. שתי מערכות אלו מופעלות במקביל מול מצבי דחק. מערכת העצבים האוטונומית גורמת להפרשת חומר ביולוגי בשם אפינפרין שביחד עם הקורטיזול, הם צמד של הפרשות גופניות המכינות את הגוף להתמודדות עם מצבי דחק.

גובה התגובה הפיזיולוגית לדחק מושפעת מהרבה גורמים, גורמים כמו עוצמת הדחק, משך האירוע, ממבנה האישיות של האדם והרקע האישי וההתפתחותי שלו. תגובתיות מוגברת ומתמשכת של מערכות אלו נקשר להופעה של מצבים נפשיים כמו דיכאון וחרדה וגם כרקע למחלות גופניות. מחקרים מצאו שרמת החוסן של אנשים משפיע על התגובתיות של מערכות אלו. אנשים מרקע התפתחותי מאוזן ואופי חיובי (אופטימיות) נוטים פחות לתגובות ממושכות של מערכת זו.

לעומת זאת, אנשים עם נטייה להתמודדות פסיבית עם מצבי דחק או עם נטייה להיכנס לייאוש רגשי, נוטים להישאר במצב של ערנות מוגברת של מערכות אלו, ערנות מוגברת זאת מגבירה את הרגישות לתגובות פוסט טראומטיות.

לפי קטומה ושותפיו ישנם מערכות רבות נוספות, כולל המערכת הלימבית במוח, שמעורבות באופן הדוק עם תגובות הסטרס. הסבר מקיף של אותן המערכות אינו מתאים למאמר זה. הבנת התגובה של מערכת העצבים האוטונומית ושל הקורטיזול מספיקה כדי לחזק את הקשר שבין אירועי דחק, אישיות האדם, תפקוד המוח, תפקוד הגוף והחוסן הנפשי.

PSYCHIC NUMBING – קהות נפשית והקשר לפוסט טראומה

קהות רגשית משמשת כמנגנון הגנה פסיכולוגי, המסייע לנפגעים להתמודד עם הלחץ והטראומה באמצעות ניתוק מרגשותיהם. מנגנון הגנה זה מאפשר להמשיך עם חיי היומיום מבלי שהרגשות העזים הנקשרים לזיכרונות הטראומטיים ישבשו את יכולת התפקוד שלהם.

במלחמה מנגנון זה מאפשר לחיילים לשרוד ולהילחם מבלי להתפרק מהחוויות הקשות שהם חווים.

יחד עם זאת, למרות ההקלה הזמנית בכאב לכאורה, קהות נפשית עלולה להפריע לתהליך הריפוי מכיוון שהיא משפיעה על היכולת להתחבר לאחרים, ליהנות מהחיים וליצור חוויות רגשיות משמעותיות. הניתוק אינו מוגבל לרגשות שליליים, אלא עשוי להתרחב גם לרגשות חיוביים, מה שמוביל לתחושה מתפשטת של ניתוק וריקנות.

הקשר המורכב בין התגובות המגנות על הנפש מפני טראומה – לבין ההשלכות ארוכות הטווח

התמודדות עם קהות נפשית בתוך מסגרות טיפוליות כרוכה בשילוב מחודש וזהיר של החוויות הרגשיות, במטרה לסייע לאנשים במצב זה להתעמת בבטחה עם פחדים ולעבד את הטראומה מבלי לחוות מצוקה עמוקה.

השיטה הטיפולית של מיינדפולנס, ויסות רגשי וחשיפה לזיכרונות טראומטיים בסביבה מבוקרת ותומכת, יעילה בהתגברות על קהות נפשית. גישה זו מציבה את המטרה של השבת היכולת לחוות מגוון שלם של רגשות, כולל רגשות הקשורות לטראומה. במסגרת תומכת האדם יכול לחוות את מגוון הרגשות הקשורות לטראומה בלי תחושת קהות או איום על השלמות הפסיכולוגית של האדם.

קהות רגשית בהפרעת דחק פוסט טראומטית: כיווני מחקר נוכחיים ועתידיים

קהות רגשית היא היבט עיקרי של הפרעת דחק פוסט טראומטית. במחקר שנערך על ידי מדענים מטעם National Institutes of Health (NIH) (המכונים הלאומיים לבריאות), באפריל 2002, נבחנו האופנים שמובילים אנשים לתגובות רגשיות לטראומה. המחקר הציג גם רעיונות שמסבירים את המושג קהות רגשית.

המדענים בחנו שיטה חדשה לחשיבה על האופן שבו אנשים מתמודדים עם רגשותיהם בעקבות טראומה. ממצאי המחקר הראו שטראומה עלולה להוביל לרגשות חזקים מאוד כמו פחד, אימה וחרדה, שיכולים להימשך זמן רב מאוד ולהשפיע רבות על האדם.

המחקר הראה שאנשים עם פוסט טראומה עדיין יכולים לחוות ולהפגין את כל קשת הרגשות שהיו להם לפני האירוע הטראומטי. מסקנת המחקר היא שאנשים עם PTSD אינם "קהים רגשיים" בשל הטראומה שלהם.

המדענים מאמינים שאנשים אלו רגישים מאוד לרגשות שליליים. כלומר, הם זקוקים לחוויות חיוביות חזקות יותר כדי להרגיש ולבטא רגשות חיוביים אחרים כמו פעם, לפני הטראומה. בנקודה זו, פרופסור גרינהאוס מסייע למטופלים להתמודד עם מצבי קהות נפשית באמצעות כלים יעילים, שמוצגים בפרק הבא.

איך מחזקים חוסן נפשי בקליניקה של פרופסור גרינהאוס

קהות נפשית הנובעת מפוסט טראומה עלולה להימשך זמן רב ולגרום לנזק נפשי חמור. ההשלכות מתרחשות במיוחד לאחר תרחישי מלחמות, תאונות או התעללות. התחלת טיפול בשלב מוקדם מסייעת להפחתת הסבל, והמטרה היא לסייע לאנשים לחזור ולתפקד היטב בחייהם. בתחילה, הטיפול עשוי לכלול טיפולים בדיבור ולעיתים תוכנית הטיפול תשלב גם טיפול תרופתי או טיפולים מתקדמים כמו גרייה מגנטית או טיפול בקטמין.

מטרת הטיפול היא למנוע החמרה של קהות נפשית שתתפתח לחרדה חמורה. ברוב המקרים, ומעבר לטיפול בשיחות, תכנית הטיפול תכלול גם תרגילי מיינדפולנס, מדיטציה, דמיון מודרך ותרגילי הרפיה. אם מופיעים תסמינים נוספים של PTSD מורכב כמו דיכאון, חרדה או קשיי שינה, יש לשלב טיפול תרופתי מותאם לתופעות.

בקליניקה של פרופסור גרינהאוס, תוכנית הטיפול מתמקדת בטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), כגישה יעילה להפחתת תסמיני קהות נפשית שעשויים להופיע לאחר טראומה.

סיכום

במאמר זה פתחתי את נושא החוסן הנפשי והחשיבות שלו בהתמודדות עם המצוקות של החיים. התייחסנו לעובדה שחוסן נפשי הוא בחלקו מולד אבל גם ניתן לחוזקו ולפתחו במהלך החיים. הרחבתי על שיטות שונות שמסייעות לפתח את החוסן הנפשי. בהמשך התייחסתי לסוגיות ממוקדות של החוסן כמו חוסן בגיל השלישי ובאוכלוסייה של ניצולי שואה.

בקליניקה של פרופסור גרינהאוס ניתן דגש על פיתוח החוסן הנפשי דרך שיטות של טיפול נפשי ושל טיפול תרופתי. אין ספק שמטופלים פסיכיאטרים מתחזקים עם עבודה מכוונת לפיתוח החוסן הנפשי.

מקורות

1. BUILDING YOUR RESILIENCE AMERICAN PSYCHOLOGICAL ASSOCIATION

2.להד (2006) חוסן המודל הרב ממדי.

3. Neurobiology of Resilience: Interface Between Mind and Body. Cathoma et al 2019

The post חוסן נפשי: הדרך לבניית החוסן הנפשי appeared first on פרופסור לאון גרינהאוס.

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

טראומה היא תופעה אנושית מורכבת מבחינה פסיכולוגית ורגשית. לטראומה נפשית השפעות רבות על החיים של האדם. במאמר זה נסקרים הסוגים השונים של טראומה והמאפיינים העמוקים שלה. במהלך המאמר יש התייחסות להשפעות המטלטלות של אירועים טראומטיים חמורים ועד להשפעות המתמשכות של טראומה כרונית ופוסט טראומה.

פרופסור לאון גרינהאוס, פסיכיאטר עם התמחות בינלאומית לטיפולים בדיכאון ובחרדה, בוחן את הביטויים המגוונים של חוויה אישית עמוקה זו, ומציג את הדרכים היעילות ביותר לטיפול והתמודדות.

כדי להתמודד היטב עם טראומה ולטפל בה נכון, חשוב להבין את הממדים הפסיכולוגיים, הרגשיים והפיזיולוגים שלה. חוויות טראומטיות, בין אם הן נובעות מתקרית בודדת או מחשיפה ממושכת, משבשות את שיווי המשקל העדין של הרווחה הנפשית והרגשית, ולכן חשוב לקבל את הטיפול המתאים.

הנקודה שחשוב להפנים היא שמעבר להשפעות ולהשלכות על הסובלים מטראומה, היא עלולה להשפיע גם על רופאים, צוותי רפואה אחרים, מערכות יחסים, קהילות ודורות. אצל כל אדם, המוח מעבד אירועים טראומטיים באופנים שונים, וההשלכות של תגובות ההסתגלות לטראומה עלולות להיות ארוכות טווח.

כאן נכנסת לתמונה הפרעת דחק פוסט טראומה (PTSD) ומצבי בריאות נפשיים אחרים הקשורים, שעלולים להתעורר אם לא מטפלים בטראומה באופן מקצועי, יסודי ומקיף. הטיפול המוצע ב'מיינד קליניק' מספק תקווה והדרכה לסובלים ולתומכים בהם, ופרופסור גרינהאוס מלווה אתכם לאורך כל הדרך.

מהי טראומה נפשית

טראומה, במובן הרחב שלה, היא תגובה פסיכולוגית לאירועים מאד קשים שנחווים. מצב זה עלול לנבוע מחוויות שפוגעות רגשית או פיזית עם השפעות שליליות ארוכות טווח על התפקוד והרווחה הנפשית, הפיזית, החברתית, הרגשית או הרוחנית.

בבסיסה, טראומה משבשת את תחושת הביטחון, והסובלים ממנה עלולים להרגיש שהעולם הוא מקום מסוכן ובלתי צפוי.

סוגים שונים של אירועים יכולים לעורר טראומה

כל אדם עלול לפתח טראומה כתוצאה מגורמים ואירועים שונים, כמו למשל:

• תקריות חמורות כמו התקפות טרור. מלחמה
• אסונות טבע
• תאונות חמורות
• תקיפות אישיות פתאומיות ואלימות כמו תקיפה מינית או שוד.

כל אחד מהאירועים הללו עלול לגרום לקורבנות לתחושת הצפה רגשית, בידוד וחרדה מוגברת. כך, לדוגמא, אירועי טרור, כמו הפצצה או ירי המוני, מלחמה, משפיעים על הקורבנות ועלולים ליצור אווירה מתפשטת של פחד וחוסר ביטחון גם באוכלוסייה רחבה יותר.

באופן דומה, תקיפה מינית וחשיפה לאלימות פיזית עלולות להוביל למצוקה פסיכולוגית עמוקה, ולנפץ את תחושת הביטחון והערך העצמי של הקורבן. בנוסף לאירועים חמורים אלו, ישנם גם מצבים טראומטיים כרוניים כמו חשיפה ממושכת למלחמה, התעללות או הזנחה.

ההשלכות הנרחבות וארוכות הטווח

נסיבות מתמשכות אלו עלולות להוביל לטראומה מורכבת, שעלולות להיות לה השלכות ארוכות טווח ונרחבות יותר. המלחמה בין ישראל לחמאס שפרצה ב-7.10.23, היא דוגמא למצב כזה. חשיפה מתמשכת לאיומים ולמציאות של מלחמה יכולה לגרום לתגובה טראומטית מתמשכת, שתשפיע על החיילים בחזית ומשפחותיהם, על האזרחים החיים בצל העימות, מי שנמצא בשבי והדואגים להם.

טראומה כזאת יכולה לחלחל לכל היבט בחיי היומיום, ולהשפיע על בריאות הנפש, מערכות יחסים ועל קהילות.

היווצרות הסוגים השונים של טראומה

טראומה נפשית הנובעת מאירוע בודד ומשמעותי מאופיינת לרוב בהשפעתה המיידית והעמוקה על מצבו הפסיכולוגי של האדם. טראומה מסוג זה יכולה להתרחש בעקבות מגוון אירועים – אונס, התעללות, פשע אלים או הישרדות מאסון טבע.

כך, לדוגמה, אדם ששרד רעידת אדמה הרסנית עלול לחוות פחד עז, חוסר אונים או אימה. תחושות אלו יכולות להימשך זמן רב לאחר האירוע, לשבש את חיי היומיום ואת בריאותו הנפשית. טראומה חמורה זו עלולה להוביל להפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD).

במצב זה, האדם משחזר ברציפות את האירוע הטראומטי באמצעות סיוטים ופלאשבקים, חווה חרדה קשה, ועשוי להימנע באופן אקטיבי ממצבים שמזכירים לו את הטראומה. האופי הפתאומי והעז של אירועים כאלה עלול להשאיר חותם מתמשך על הנפש, כך שללא תמיכה, סיוע וטיפול מקצועי, הסובלים מהטראומה יתקשו מאד להתמודד, להחלים וליהנות מחיים בריאים.

ההשלכות על המטפלים

טראומה נפשית יכולה להיות גם תוצאה של חשיפה מצטברת חוזרת ונשנית למצבי מצוקה. מצב זה שכיח במקצועות כמו שירותי בריאות. רופאים, אחיות ומטפלים מקצועיים, למשל, הנתקלים לעתים קרובות במצבים הכוללים מוות, פציעה קשה וסבל אנושי.

חשיפה מתמדת זו עלולה להוביל לטראומה משנית, שבה הטראומה לא נחווית ממקור ראשון, אלא באמצעות תהליך של הזדהות וטיפול במי שנפגע ישירות. הביטויים של טראומה משנית דומים לביטויים של טראומה ישירה, עם תסמינים כמו חרדה מוגברת, שחיקה וקהות רגשית.

מנגנון הגנה פסיכולוגי של רופאים ומטפלים

דוגמה לכך ניתן לראות אצל רופאי חדר מיון אשר לאחר התמודדות חוזרת עם מקרים קריטיים, עלולים למצוא את עצמם מותשים ומנותקים רגשית, כמנגנון הגנה פסיכולוגי מפני הזרם הבלתי פוסק של חוויות טראומטיות.

אנשי מקצוע אלו עלולים גם לחוות טראומטיזציה שילוחית, שבה הם מתחילים להפנים את המצוקה של המטופלים שלהם, מה שמוביל לשינויים בתפיסת עולמם ולירידה בתחושת הביטחון האישי והאמון אף שלהם באחרים.

עד עכשיו דיברנו על מאפייני הטראומה והאירועים שעלולים להוביל להיווצרותה. אבל כדי להבין את סוג הטיפול היעיל, חשוב להכיר את הגורמים לטראומה, כפי שהם מוצגים בסעיף הבא.

גורמים לטראומה

טראומה יכולה להיגרם ממגוון רחב של גורמים, שכל אחד מהם משתנה באופיו ובעוצמתו. כל אירוע או סדרת אירועים הנתפסים כמזיקים פיזית או רגשית או כאירועים מסכני חיים, עלולים להוביל לטראומה.

ניתן לסווג את הסיבות הללו באופן נרחב לחוויות אישיות ולגורמים סביבתיים או חברתיים. חוויות אישיות כוללות מפגשים ישירים עם אלימות, כגון תקיפה פיזית או מינית, אירועי טרור, שוד אלים, אונס או אובדן פתאומי של אדם אהוב.

כך, למשל, ניצולים מאירוע טבח עלולים לחוות טראומה עקב האיום המיידי על חייהם וההלם מהאירוע הבלתי צפוי. באופן דומה, קורבנות של תקיפה פיזית או מינית עלולים לסבול מטראומה עקב פגיעה עזה בביטחונם ובאוטונומיה שלהם.

גם לגורמים סביבתיים או חברתיים יש תפקיד משמעותי בגרימת טראומה

אלה כוללים מגורים באזור מוכה מלחמה, כמו למשל תושבי עוטף עזה, שחיים בצל השפעות הסכסוך המתמשך בין ישראל לחמאס. גם חייהם של תושבי הצפון מושפעים מהסכסוך בין ישראל לחיזבאללה. הללו עלולים לסבול מטראומה שמקורה בחשיפה המתמשכת לסכנה, לאובדן ולחוסר יציבות רגשית, פיזית וכלכלית.

וזה עוד לא הכול. טראומה יכולה לנבוע מחוויות פחות גלויות אך משפיעות באותה מידה כמו התעללות רגשית ארוכת טווח, הזנחה בילדות או התבגרות בתנאי עוני. מצבים אלו עלולים להוביל לטראומה מורכבת, המתפתחת עם הזמן ויכולה להשפיע על היכולת ליצור קשרים בריאים ולתפקד ביעילות בחיי היומיום.

כל אחד מהגורמים האקוטיים או הכרוניים, האישיים או הקולקטיביים, תורמים למאפיינים המגוונים של הטראומה ולהשפעתה העמוקה על יחידים וחברות.

הגורמים והמאפיינים של סוגי טראומה נוספים

טראומה משפיעה על כל אחד אחרת – גם על אלו שעברו את אותו אירוע מעיק. אבל קיימות קטגוריות מסוימות לטראומה, שיכולות לעזור בהבנת הגורמים והמאפיינים:

טראומה אקוטית (חריפה)

טראומה חריפה מתפתחת לאחר אירוע מסוכן בודד וקצר ברוב המקרים, כמו תאונת דרכים, שוד או תקיפה. הסימנים כוללים:

• עצבנות מוגברת
• בלבול
• שינויים בהתנהגות
• העדר הקפדה על היגיינה אישית
• חוסר מיקוד בעבודה או בלימודים
• נדודי שינה ובעיות שינה אחרות.

הגורמים לטראומה אקוטית הם אירוע חמור בודד, תקיפה, ומוות בנסיבות מחמירות של חיית מחמד או אדם אהוב. ההשפעות עשויות לכלול קהות חושים, תשישות, או ערנות מוגברת.

טראומה ממושכת

טראומה זו מתרחשת כאשר לאדם יש חשיפה חוזרת ונשנית למצבים טראומטיים או כאלה המתרחשים על פני זמן ממושך. הסימנים הם תחושות בושה, אשמה, חוסר ויסות רגשי, קשיים בזוגיות וקושי להתחבר לאנשים. הגורמים יכולים להיות התעללות ממושכת בילדות, התעללות מינית מתמשכת, או מצבי מלחמה או לחימה. כמו כן הזנחה עמוקה, טראומה רפואית, החזקה בשבי וילד שנאלץ לקחת על עצמו תפקיד של הורה לאורך זמן.

ההשפעות עשויות לכלול התפתחות של PTSD מורכב, שינויים באמונות ובהשקפת עולם, בעיות בזוגיות וניתוק מהאירוע הטראומטי. כולל אפיזודות דיסוציאטיביות, חוסר תקווה או ייאוש, וקושי במגעים אינטימיים או במתן אמון באנשים.

ההשפעות עשויות לכלול תחושות כעס, חרדה, חוסר אמון, דיכאון, קושי בקבלת החלטות וקושי בזיהוי, ביטוי וניהול רגשות.

טראומה היסטורית או בין דורית

סוג זה של טראומה משפיע בעיקר על אנשים שהתמודדו עם דיכוי או רצח עם לאורך זמן. טראומה מסוג זה יכולה לעבור לאורך דורות, ולהשפיע על צאצאיהם של אלה שחוו ישירות את האירועים הטראומטיים הראשוניים.

כל אחת מהסיבות הללו, בין אם חריפות או כרוניות, אישיות או קולקטיביות, תורמת לטבעה הרב-גוני של הטראומה ולהשפעתה העמוקה על יחידים וחברות, עם תסמינים שונים, שעליהם נדבר בסעיף הבא.

סימפטומים לטראומה

במקרים מסוימים, אירועים חמורים ועוצמתיים עלולים להאיץ תגובת טראומה, המשתנה מאדם לאדם.

ההבדלים מבוססים על גורמים כמו אופי האירוע, הגיל בו האדם חווה את האירוע הטראומתי ומנגנוני ההתמודדות הטבועים בו. תגובה טראומטית טיפוסית עשויה לכלול חלק מהתסמינים הבאים או את כולם:

זיכרונות מתמשכים שאינם רצוניים

זיכרונות מהטראומה מתבטאים בפלאשבקים לא רצוניים, סיוטים, או, אצל ילדים, דרך משחק. זיכרונות אלו מחיים בצורה חיה ומאיימת את האפיזודה הטראומטית, המתרחשת הן בזמן ערות והן בזמן שינה.

התחמקות מתזכורות, או 'טריגרים', הקשורים לטראומה

טריגרים אלו, שיכולים להיות צלילים, ריחות, תמונות או רמזים אחרים הקשורים לאירוע, מובילים לרוב להתנהגות של הימנעות שמשבשת את התפקוד היומיומי. לדוגמה, אדם עשוי לבחור ללכת או לנהוג במסלול ארוך יותר ליעדו, על מנת לעקוף את מיקום האירוע הטראומטי.

פעילות מוגברת של מערכת העצבים

תסמין זה נקרא ערנות מוגברת שמתבטאת בהפרעות שינה, בעיות ריכוז או היפראקטיביות של מערכת העיכול. מבחינה התנהגותית, תסמין זה עשוי להתבטא בעצבנות, התפרצויות כעס או תגובות פאניקה קיצוניות.

רגשות שליליים מתפשטים

כולל רגשות אשמה, בושה, ניתוק, חוסר עניין, בעיות אמון וקושי כללי לחוות רגשות חיוביים.

דיסוציאציה

זהו מנגנון הגנה נפוץ בטראומה הכרוך בניתוק בין התודעה לאירוע הטראומטי. מצב זה יכול להוביל לפערים בזיכרון לגבי האירוע או לרגעים של תחושת ניתוק מהגוף או תחושה של צפייה חיצונית מהצד על התנהלות החיים.

סומטיזציה

תסמינים פיזיים שמתרחשים ללא סיבה רפואית מובחנת, כגון כאבי ראש עזים עד מיגרנות, או אי נוחות בבטן.

בעיות ביחסים בינאישיים

תסמין זה מתבטא בניהול מערכות יחסים לא יציבות, קושי באינטימיות, שברוב המקרים מלוות בפחדים מנטישה או בסיכון מוגבר לקורבנות חוזרת ונשנית. תסמין זה מופיע בעיקר אצל אנשים שחוו טראומות שהתרחשו בשלבי התפתחות מוקדמים בילדותם.

שימו לב:

היעדר תסמינים אלו אינו מרמז שהאירוע הטראומטי היה חסר משמעות, ואף אינו שולל את הצורך בהתערבות טיפולית. טראומה יכולה להתבטא גם בדאגות אחרות לבריאות הנפש, כגון חרדה ודיכאון, ולכן הטיפול הנכון קריטי להשבת הרווחה הנפשית ואיכות החיים, כפי שנסביר בסעיף הבא.

דרכי טיפול בטראומה

פרופסור גרינהאוס מרכיב תוכנית טיפול אישית וממוקדת לכל מטופל, בהתאם לחומרת הטראומה, התסמינים וההשלכות. הטיפול בקליניקה של פרופסור גרינהאוס כולל שילוב של טיפול בשיחות וטיפול תרופתי. שילוב זה מאפשר לעזור למטופלים רבים. הטיפול התרופתי מותאם לתסמינים של המטופל, שעשויים לכלול דיכאון, חרדה או הפרעות שינה.

פסיכותרפיה ממוקדת טראומה על סוגיה, הינה השיטה הראשונית היעילה ביותר. אחד הטיפולים הפסיכותרפיים המוכרים והנפוץ ביותר בטראומה הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT).

גישה טיפולית זו מתמקדת בשינוי דפוסי חשיבה ואמונות שליליות שהתפתחו כתוצאה מהחוויה הטראומטית. CBT עוזר לאנשים להבין ולנסח מחדש את מחשבותיהם, מה שמוביל לשינוי התגובות לזיכרונות טראומטיים. הארגון הקוגניטיבי המחודש, מסייע לאנשים לאתגר ולשנות אמונות לא מועילות הקשורות לטראומה, כגון רגשות אשמה או חוסר אונים.

טכניקות טיפול קוגניטיבי התנהגותי

גישת טיפול זו כרוכה בטכניקות כמו טיפול בחשיפה והתייחסות לתפיסות שהתפתחו עקב הטראומה. החשיפה מתבססת על התמודדות הדרגתית ושיטתית עם הפחדים והזיכרונות הקשורים לטראומה, בסביבה בטוחה ומבוקרת. תהליך זה עוזר להפחית את כוחם של זיכרונות אלו ואת החרדה הנלווית.

טיפולים יעילים נוספים לטראומה

EMDR (באנגלית Eye Movement Desensitization and Reprocessing) שיטה מקובלת לטיפול בטראומה נפשית המתבססת על איבוד מחדש של הטראומה בעזרת תנועות גלגלי העיניים והרפיה מתלווה.

מיינדפולנס וטכניקות הרפיה הן שיטות טיפול ממוקדות בטראומה שמסייעות להתמודדות עם סימפטומים של חרדה ועוררות יתר.

לחלק מהמטופלים מתאימה תוכנית טיפול תרופתי, במיוחד כאשר קיימים סימפטומים של דיכאון או חרדה חמורה.

ללא קשר לשיטת הטיפול הנבחרת, יש חשיבות עצומה לקבלת הטיפול. עם התמיכה והטיפול הנכונים, אנשים רבים יכולים להתאושש מטראומה ולהחזיר לעצמם תחושת שליטה על חייהם.

הבדלים בין טראומה לפוסט טראומה

טראומה ופוסט טראומה, על אף שהן קשורות באופן הדוק, מתייחסות לשלבים שונים של תגובתו של אדם לאירוע עוצמתי או משנה חיים. טראומה מתייחסת בדרך כלל לתגובה הפסיכולוגית והרגשית המיידית המתרחשת במהלך ומיד לאחר אירוע טראומטי.

בחשיפה לטראומה הראשונית, אנשים עשויים לחוות מגוון של רגשות עזים, כולל הלם, הכחשה, בלבול ופחד עז. תגובת 'הילחם או ברח' הטבעית של הגוף מופעלת, מה שמוביל לתסמינים גופניים כגון קצב לב מוגבר, רעד ונשימה מהירה. ההשפעה של טראומה היא רגשית ופיזיולוגית, שכן הגוף והנפש מנסים להתמודד עם הלחץ המכריע של האירוע.

האם אפשר להחלים מטראומה? התשובה היא כן!

אם אתם מעוניינים לקבל את התמיכה המקצועית, זה הזמן לפנות לפרופסור לאון גרינהאוס, פסיכיאטר מומחה לבריאות הנפש, שיסייע לכם עם תוכנית טיפול מותאמת אישית לחומרת הטראומה שלכם.

תוכנית הטיפול תסייע לכם להשיב את הביטחון העצמי ואת העוצמות הפנימיות שלכם, עם השפעות מתמשכות על תחומי חיים רבים, כך שתוכלו לחיות ללא הצל המאיים והמגביל של הטראומה.

The post טראומה – אבחון וטיפול בתופעה appeared first on פרופסור לאון גרינהאוס.

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

חרדה קיומית מאופיינת בתחושות של פאניקה או אימה המופיעות כשאדם מוצף מחשבות חוזרות על המוות, על חוסר המשמעות של החיים או על חוסר המשמעות של קיומו. מחשבות אלו יכולות להתעורר באופן ספונטני או בעקבות גירויים פנימיים מחשבתיים או חיצוניים, העלולים לעורר ביתר שאת את המחשבות על מוות וכתוצאה, תסמיני חרדה.

בין היתר, התחושות שעלולות להתעורר כוללות רגשות מציפים, חוסר תקווה, אי שקט וחוסר אונים, כפי שאנשים רבים הרגישו בשנות הקורונה והיום מרגישים עקב מלחמת חרבות ברזל. בתקופת הקורונה חוסר הודאות בכל הנוגע להשפעות המגפה עוררה חוסר ודאות ודאגת מוות אצל אוכלוסיות רבות בעולם.

עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל פחדים עמוקים אלו התעוררו מחדש. משפטים כמו "אני לא יודע אם אחיה", "אני מת מפחד" או "המדינה תפסיק להתקיים" נשמעים שוב ושוב על ידי צעירים ומבוגרים אחרי ה 7-10-23. דאגה לקרובים המגויסים או לעצמם עקב הטילים שנשלחים מעל שמי המדינה מעוררים מחדש את הפחד הקיומי.

במאמר זה פרופסור לאון גרינהאוס, בוחן את המאפיינים של החרדה הקיומית והשפעתה על מבוגרים וצעירים,איך ניתן להתמודד עם התופעה ולטפל בה, כדי להשיב את השקט הנפשי. בין היתר, אלו הנושאים שנעסוק בהם:

• מהי חרדה קיומית?
• הגורמים לחרדה
• תסמינים נפשיים ותופעות גופניות
• דרכי התמודדות
• דרכי טיפול
• הגישה הטיפולית של פרופסור גרינהאוס.

מהי חרדה קיומית

חרדה קיומית מוגדרת כתחושה כללית של ייסורים, אי שקט רב או ייאוש, הקשורים להכרה של האדם שחווה חרדה במוות הבלתי נמנע. הסובלים מהחרדה עשויים להיות עסוקים בשאלות לגבי משמעות קיומם בעולם ומשמעות חייהם, או שהם עלולים לפתח פחדים עזים ומתישים ממוות, שמונעים מהם לעסוק בפעילויות השגרתיות שלהם ובפעילויות מהנות.

חשוב להבין שהחרדה הקיומית אינה מצב בריאותי נפשי המוגדר כאבחנה פסיכיאטרית ספציפית. היא עלולה להופיע לבדה או כחלק מתסמונת קלינית אחרת.

לאדם הסובל מהפרעת חרדה כללית (GAD) או אדם הנוטה לדיכאון, עלול להיות סיכון גבוה יותר לחוות גם פחד ממוות. התופעה ניתנת לאבחון כשהחרדות מתמשכות ומפריעות לתפקוד היומיומי.

הגורמים לחרדה קיומית

הדאגה העמוקה שנוגעת לשאלות היסוד של החיים ואי הוודאות, משפיעה על ילדים ומבוגרים כאחד, אם כי הגורמים המשפיעים יכולים להשתנות באופן משמעותי בין קבוצות גילאים אלו.

הגורמים שמשפיעים על ילדים

בקרב ילדים, חרדה קיומית נובעת לרוב מהבנתם המתפתחת את העולם ומקומם בו. גורם משמעותי הוא החשיפה לאירועים טראומטיים, כגון אלימות, פיגועי טרור או חוסר יציבות משפחתית. חוויות אלו יכולות לנפץ את תחושת הביטחון של ילדים ולהוביל אותם לעסוק בשאלות על בטיחות ויציבות בעולם.

וזה לא הכול. ילדים רגישים מאוד למצבים הרגשיים של מבוגרים סביבם, כך שאם הורים או מטפלים מפגינים סימנים של מתח, פחד או חוסר ודאות, ילדים עלולים להפנים את הרגשות הללו, מה שעשוי לתרום לחרדות הקיומיות שלהם.

גורם מפתח נוסף לחרדות קיומיות בקרב ילדים הוא השלב ההתפתחותי שבו הם נמצאים. כשהילדים גדלים, הם מתחילים להתמודד עם מושגים כמו תמותה ומשמעות החיים, שיכולים להשפיע באופן שלילי על רווחתם, ללא הדרכה ותמיכה מתאימים. במקרים רבים, החרדות שלהם עלולות להחמיר בשל היעדר ניסיון חיים ומנגנוני התמודדות לעיבוד רגשות ומחשבות מורכבים.

גורמים המשפיעים על מבוגרים

החרדה הקיומית שמבוגרים חווים נובעת ממקורות שונים. הגורם העיקרי הוא המודעות שלהם למוות, לתהליך ההזדקנות, כמו גם חששות לגבי ההשפעה שהם משאירים מאחוריהם.

גורם משמעותי נוסף הוא נטל האחריות, במיוחד בתחומים כמו קריירה, מערכות יחסים והורות. הלחץ להצליח והפחד מכישלון עלולים להוביל מבוגרים להטיל ספק בבחירות החיים שלהם ובנתיב שבו הם נמצאים.

שינויי חיים ומשברים אישיים

מבוגרים עלולים לחוות גם חרדה קיומית בתגובה לנושאים כגון מלחמה, לקיחה בשבי, מפוני בית, מגפה, בידוד, ממשלה שאינה יציבה. כמו כן שינויי חיים כמו גירושין או שינויים חברתיים, העלוים לעורר תחושות של חוסר אונים וחוסר ודאות לגבי העתיד.

משברים אישיים, כמו משבר אמצע החיים או אובדן משמעותי, יכולים לעורר תשאול קיומי אצל מבוגרים. תרחישים אלו עלולים לגרום להם לשנות את חשיבתם על משמעות החיים, מטרות, ערכים ועוד. הללו עלולים להוביל לעיסוק בהתבוננות פנימית עמוקה עם הסקת מסקנות שגויות המחמירים את החרדה הקיומית.

תסמינים נפשיים ותופעות גופניות

לחרדה יומיומית קבועה יש כמה תסמינים: דופק מהיר, הזעה, קוצר נשימה, יובש בפה ועוד. החרדה הקיומית עלולה להתבטא ביותר תסמינים נפשיים או רגשיים מאשר פיזיים. כמה מהתסמינים הנפשיים של חרדה קיומית כוללים:

• קושי בקבלת החלטות
• תחושת ייאוש או חרטה
• תחושה שחיי היומיום הם מאבק בלתי פוסק
• נסיגה מאנשים או מפעילויות שבעבר גרמו להנאה
• העדר מוטיבציה
• הטלת ספק באמונות שבעבר היו חזקות.
• תרחישים של התקפי פאניקה.

תגובת הגוף לחרדה

חרדה בתגובה לאירועים מפחידים בעולם היא נורמלית ומובנת לחלוטין. היא מתבטאת במצב שבו הגוף נדרך לפעולה כשהמוח מזהה איום. זוהי כוננות למצב קרב, בריחה או קיפאון. למרבה הצער, גם כשאין סכנה פעילה ממשית, די בחדשות מאיימות בטלוויזיה כדי לעורר את התגובה הזו.

במצב של חרדה קיומית, התסמינים הגופניים עלולים להתבטא בדופק מואץ או מתיחות השרירים, רעד הוזעה. הגוף פשוט נכנס למצב של הגנה מפני התקפה פיזית.

חשוב להבחין בהבדלים בין התסמינים הנפשיים לתסמינים הגופניים במצבי חרדה. המוח מצוין בזיהוי איומים אך לא כל כך טוב בלהבחין בין איומים פיזיים לקיומיים. לפיכך חשוב לא להתעלם מהתסמינים, אלא להבין איך להתמודד איתם היטב. שימו לב.

דרכי ההתמודדות עם חרדה קיומית

תחושת חרדה מהקיום, מהמוות ומשמעות החיים יכולה להיות מפחידה וסוחפת. אם אתם סבורים שאתם סובלים מחרדה כפי שהיא מתוארת עד עכשיו במאמר זה, השיטות הבאות יסייעו לכם להתמודד:

ייעוץ פסיכולוגי
אם אינכם מסוגלים להסיח את דעתכם ממצוקה קיומית מכרעת מבלי לחסום אותה לחלוטין, זה הזמן לפנות למטפל מקצועי כדי לקבל את התמיכה הדרושה. הטיפול מציע מקום להתחיל לבחון שאלות קיומיות ולבחון את הדרכים הזמינות שיובילו להשבת תחושות הרוגע, הנוחות והרווחה.

להיות נוכח. תרגול מיינדפולנס
מיינדפולנס פירושו התרגול של "להיות נוכח" באופן מלא ברגע הנוכחי. זה מכיוון שלא ניתן לשנות את העבר ואין אפשרות לחזות את העתיד. ההתמקדות ברגע ההווה יכולה לעזור להקל תחושות חרדה לגבי העתיד, כמו גם להפחית מתח.
זוהי שיטת הפחתת מתחים שכוללת מדיטציה ויוגה ומסייעת לאנשים להישאר נוכחים ברגע ההווה, עד להפחתת רמות החרדה הכלליות וקידום תחושת השקט הנפשי.

זיהוי מקורות השמחה והמשמעות בחיים
כשאתם מוצפים ברגשות חרדה או בשאלות גדולות של הקיום, כדאי להתמקד במה שמספק לכם שמחה ותחושות משמעות וממלא אתכם ברגשות חיוביים או תחושות הכרת תודה. היזכרו ברגעים חיוביים ומכוננים בחייכם.

אתם יכולים למשל, לצאת לטיול, לעשות הליכה, לשחק עם חיית המחמד שלכם, לבשל ארוחה טעימה, לשקוע בקריאת ספר טוב, או להרגיש את קרני השמש על הפנים, כשהמטרה המשותפת לכל הפעילויות האלו היא התענגות על חוויות טובות, שיפור הבריאות, התמודדות עם מצוקות ויכולת בנייה של מערכות יחסים איתנות.

אם שיטות הטיפול העצמי האלו אינן מסייעות להקלת תחושת החרדה, חשוב וצריך לפנות לטיפול מקצועי, שבו עוסק הפרק הבא.

דרכי טיפול בחרדה קיומית

אם החרדה הקיומית שלכם מחלישה אתכם, גורמת לכם למצוקה משמעותית או משפיעה לרעה על מערכות היחסים או התפקוד היומיומי שלכם, חשוב לפנות לעזרה מקצועית של מטפל מומחה שיספק לכם מרחב בטוח שאינו שיפוטי שבו תוכלו לבטא את רגשות החרדה שלכם בפתיחות.

חשוב להקפיד על מפגשי טיפול עם איש מקצוע מומחה בתחום, גם אם הבחירה תהיה בטיפול מקוון שמאפשר גישת טיפול נגישה יותר. אלו השיטות הזמינות הנפוצות לטיפול מקצועי בחרדה קיומית:

טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT). מסייע בשינוי החשיבה על הנושאים שגורמים לכם לחרדות.

טיפול תמיכתי. מתמקד בסיוע לאנשים למצוא משמעות ומטרה בחיים, עם הובלת המטופל לבחינת ערכים, אמונות ובחירות.

טיפול תרופתי. בחלק מהמקרים, במיוחד כאשר חרדה משפיעה באופן משמעותי על התפקוד היומיומי, תרופות במרשם של פסיכיאטר יכולות להועיל כחלק מתוכנית טיפול מקיפה. פרופסור גרינהאוס מתאים בקליניקה שלו את הטיפול המתאים לכל מטופל, כדי להשיג את התוצאות הטובות ביותר, כפי שנרחיב בפרק הבא.

הגישה הטיפולית של פרופסור גרינהאוס לחרדה קיומית

קיימת קשת רחבה של התערבויות פסיכולוגיות מוצלחות להפרעות חרדה ולטיפול בחרדה קיומית, עם גישות שונות כמו:

• טיפול קוגניטיבי התנהגותי
• טכניקות הרפיה ודמיון מודרך
• שיטות מיינדפולנס
• טיפולים פסיכודינמיים של התערבות במשבר

בקליניקה של פרופסור גרינהאוס, במהלך פגישת היעוץ הראשונה תתבצע הערכה של חומרת הפרעת החרדה הקיומית של המטופל, ותורכב לו תוכנית טיפול מקיפה ואישית. הליווי הינו עד להשגת התוצאות של איכות חיים ורווחה נפשית מחודשת. קיימת עדות רחבה של מקרים רבים וחשובים של מטופלים שפרופסור גרינהאוס עזר להם עם התמודדותם בקשת מצבי החרדה.

דוגמאות לטיפולים בחרדה שהוביל לשינוי משמעותי

"במשך שנים רבות, הבן שלי נאבק עם חרדות אשר השפיעו קשות על יכולתו לנהל חיים נורמליים וגרמו למצוקה משמעותית לו ולמשפחתנו. למרות קבלת טיפול מרופאים ופסיכולוגים מהשורה הראשונה, מצבו נותר מאתגר.

מצבנו השתנה באופן דרמטי כשהתחלנו להתייעץ עם פרופסור לאון גרינהאוס. תחת השגחתו, הבן שלי התחיל טיפול שכלל תרופות וטיפול מגנטי שהובילו לשיפור מדהים בבריאותו הנפשית.

פרופסור גרינהאוס הוא לא רק איש מקצוע רפואי יוצא דופן; הוא גם קשוב להפליא ומסור למטופלים שלו. הגישה שלו לטיפול חמה ואמפטית כאחד."

התמודדות עם חרדה ודיכאון כרוני

"פרופסור גרינהאוס עזר לי להתמודד עם דיכאון כרוני וחרדה. בהתחשב באופי המצב שלי, שלא ניתן לרפא אותו לחלוטין, ההתמקדות הייתה בהפחתת הסבל שלי, והוא מייצג את התכונות האידיאליות שכולנו מייחלים להן אצל רופא.

הגישה של פרופסור גרינהאוס משלבת חמלה ואמפתיה, עם דגש על ההיבטים החיוביים של החיים. זאת כדי לספק תמיכה רגשית. לצד המומחיות המקצועית שלו הוא מתעדכן בהתפתחויות האחרונות בתרופות ובטיפולים שיכולים להציע הקלה לחולים כמוני.

פרופסור גרינהאוס ממציא באופן עקבי אסטרטגיות חדשניות כדי להקל על אי הנוחות שלי ולהאריך את תקופות הרווחה בתוך המאבק המתמשך במחלה שלי. אני אסיר תודה להפליא להיות תחת השגחתו ומאמין שלכל מטופל מגיע רופא מסור ומסוגל כמוהו."

סיכום

חרדה קיומית מתרחשת כשמבוגרים או צעירים עוסקים באופן מוגבר או מוגזם במחשבות על מוות ובחרדות מהבלתי נמנע, שעלולות להביא אתן דאגות לגבי משמעות החיים ומקומו של האדם בעולם.

אם חששות קיומיים מכל סוג שהוא מפריעים למערכות היחסים שלכם, לרווחתכם או לתפקוד היומיומי שלכם, זה הזמן ליצור קשר עם פרופסור גרינהאוס, כדי לאבחן את החרדה ולהרכיב תוכנית טיפול מקיפה ומדויקת שתותאם במיוחד לכם, כך שתוכלו לשוב וליהנות מהחיים במלואם.

The post חרדה קיומית appeared first on פרופסור לאון גרינהאוס.

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

כדי להבין את המושג פחד ממוות, חשוב להבין תחילה שרמות קטנות של חרדה לגבי המוות נחשבות לנורמליות לחלוטין כחלק מההוויה האנושית. יש אנשים שאצלם החשיבה על המוות או על תהליך המוות עלולה לגרום לחרדות ופחדים עזים, והם זקוקים לטיפולים מקצועיים כדי להתגבר על החרדה שלהם.

במאמר זה נעסוק בהרחבה בנושאים הנוגעים לפחדים ממוות, נדבר על התסמינים, שיטות ההתמודדות והטיפולים המקצועיים, המחקרים בתחום, לצד הצגת שיטות הטיפול הזמינות בקליניקה של פרופסור גרינהאוס, מומחה בינלאומי לפסיכיאטריה מתקדמת. בין היתר אלו הנושאים שנעסוק בהם:

• משמעות של פחד מוות
• התפתחות חרדת מוות אצל מבוגרים לעומת ילדים
• תסמיני חרדת מוות
• גישות של חוקרים מובילים בתחום
• מה גורם לפחד ממוות?
• דרכי טיפול שכיחות
• הגישה הטיפולית של פרופסור גרינהאוס לחרדת מוות.

משמעות פחד מוות

בשפה היוונית, המילה 'תנאטוס' מתייחסת למוות והמילה 'פובוס' פירושה פחד, כך שהמונח תנאטופוביה פירושו פחד ממוות. פחד זה עלול להתעורר במקרים בהם אנשים חווים חרדה ופחד קיצוניים כאשר הם חושבים על המוות של עצמם, ובנוסף:

• פרידה מאדם אהוב בעקבות מותו
• קושי בהתמודדות עם אובדן
• מחשבות של אדם שחרד לגבי המוות, שנוגעות למה שיקרה ליקיריו לאחר מותו.

כאשר פחדים כאלה הופכים עוצמתיים ומפריעים לחיי היומיום, לפעילויות ולתפקוד שוטף, התופעה מצריכה טיפול מקצועי.

התפתחות חרדת מוות אצל מבוגרים לעומת ילדים

בסביבות גיל ארבע או חמש, ולפעמים מוקדם יותר, ילדים רבים מתחילים להתעניין במוות ולשאול עליו, וסקרנות זו יכולה לעורר חוויות שונות, לא רק ממוות של מישהו מוכר להם. אפילו אירועים כמו צעצוע שבור, פרחים גוססים או מוות של חית מחמד. אלה עשויים לעורר אצלם מחשבות על המוות ועל משמעותו.

כל ילד מפתח את המשמעות האישית שלו למוות בהתאם לאופי שלו ולחוויות חייו, בתהליך איטי והדרגתי שנמשך כמה שנים. בהדרגה ובהתאם לשלב ההתפתחותי הילד מבין יותר מסיפורים ושיחות עם מבוגרים, על טבעו של המוות. ילדים יוצרים ראייה מציאותית למדי לגבי מוות בסביבות גיל 10.

אבחון פחד מוות אצל מבוגרים

מטבע הדברים, אבחון פחד ממוות בקרב מבוגרים מתבצע בצורה שונה, בעיקר מכיוון שמבוגרים יודעים לבטא את רגשותיהם וחששותיהם. אלו הכלים המשמשים איש מקצוע בתחום בריאות הנפש לאבחון הפחד ממוות אצל מבוגרים:

ראיונות קליניים. ראיונות עומק של מומחה לבריאות הנפש יכולים לחשוף פחדים וחרדות הקשורים למוות. ראיונות אלו הם מילוליים ואינטרוספקטיביים יותר בהשוואה לאלו המשמשים עם ילדים.

כלי הערכה סטנדרטיים. מכשירים כמו סולם הפחד מהמוות של קולט-לסטר או סולם חרדת המוות (DAS) נמצאים בשימוש נפוץ.

הערכות פסיכולוגיות. אלו עשויות לכלול הערכות של בריאות הנפש הכללית, חיפוש אחר סימנים של חרדה, דיכאון או הפרעות בריאות נפשיות אחרות שעלולות לתרום לפחד ממוות.

שאלוני דיווח עצמי. מבוגרים מסוגלים יותר להתבוננות פנימית ולדיווח עצמי, ולכן שאלונים יכולים להיות יעילים.

התבוננות בהתנהגות. למרות שתקשורת ישירה יותר אפשרית עם מבוגרים, צפייה בשינויים בהתנהגות, בדפוסי הימנעות ובשינויים באורח החיים עדיין יכולה לספק מידע רב ערך.

בשני המקרים, הגישה לאבחון היא רב-צדדית, תוך התחשבות בשלב ההתפתחותי של הפרט, ביכולות התקשורת ובביטוי פחדיו. הכלים והשיטות הספציפיים המשמשים לאבחון עשויים להשתנות בהתאם לגילו, הרקע התרבותי והנסיבות הספציפיות של האדם.

התפתחות פחד ממוות בקרב מבוגרים

בקרב מבוגרים, הפחד ממוות יכול להתבטא בחרדה מפני התמותה של האדם עצמו או מוות של אנשים אהובים, ובמקרים רבים מוביל להימנעות ממצבים הנתפסים כמסוכנים. הימנעות זו יכולה להשפיע באופן משמעותי על התפקוד היומיומי ועל איכות החיים. לדוגמה, אנשים עשויים להימנע מפעילויות כמו טיסה או נהיגה בגלל הפחד שלהם.

אבחון וטיפול בפחד ממוות, או בתנאטופוביה, דורשים מומחיות של איש מקצוע בתחום בריאות הנפש, שיקבע את חומרת הפחד ויתאים טיפול לפי גורמים שונים, כמו משך המצב (האם חלפה יותר מחצי שנה או פחות) ורמת ההשפעה על התפקוד ואיכות החיים. כדי לאבחן את החרדה, יש להבין את התסמינים, כפי שהם מוצגים בפרק הבא.

תסמיני חרדת מוות

חרדת מוות אינה מסווגת בעולם הרפואה כמצב מובהק, אך ניתן לסווג אותה כפוביה ספציפית, כפי שהיא מוגדרת במדריך האבחוני והסטטיסטי להפרעות נפשיות (DSM-5), שקובע שפוביה היא הפרעת חרדה הקשורה לאובייקט או למצב ספציפי.

הפחד מהמוות נחשב לפוביה אם מתקיימים אחד או יותר מהתנאים הבאים: החרדה מתעוררת כמעט בכל פעם שאדם חושב על מוות; הפחדים נפרשים על פני פרק זמן של למעלה מחצי שנה; החרדה מפריעה לתפקוד בחיי היומיום או פוגעת במערכות יחסים.

תסמינים עיקריים לפחד ממוות הם:

• פחד או חרדה מיידיים שמתרחשים עם המחשבה על מוות או על תהליך המוות.
• התקפי חרדה שעלולים לגרום לסחרחורת, גלי חום, הזעה וקצב לב מוגבר או לא סדיר.
• הימנעות ממצבים שבהם ייתכן שיהיה צורך לחשוב על מוות.
• תחושת בחילה או כאבי בטן עם המחשבה על מוות.
• תחושות כלליות של דיכאון או חרדה.
• צורך מוגבר להתפנות.
• קשיי נשימה.
• תשישות וקשיי שינה.
• לחץ בראש.
• חולשה בשרירים.
• רעד.
• הזעה מוגברת.
• חשיבה יומיומית על מוות.
• תחושת גל של חרדה בכל פעם שמישהו מזכיר את המוות.

מאיפה מגיעות המחשבות על מוות?

יש הרבה סיבות שמובילות אנשים לחשוב על מוות באופן תכוף או מוגזם, והבנת הסיבות היא כבר מחצית הדרך להפסיק אותן. הנה כמה דוגמאות למצבים שגורמות לאנשים לחשוב באופן כמעט יומיומי על מוות:

תחושת דיכאון:

סימפטום שכיח בקרב אנשים עם דיכאון הוא חשיבה על מוות, ותסמין זה עשוי להתבטא בקיבעון מחשבתי על התרחישים הנוראים בעולם, איך הכול יסתיים, או מהי מטרת החיים. במצב של דיכאון קל מאוד להתעכב על מחשבות שליליות.

מחשבות אובססיביות או חודרניות:

מחשבות אובססיביות על מוות יכולות לנבוע מחרדה וגם מדיכאון, ועשויות לכלול דאגה הנוגעת למוות של האדם עצמו או של אדם אהוב עליו.

תקופת אבל:

הסקרנות הטבעית לגבי המוות הופכת להיות אישית יותר במצב של אבל על מות בן משפחה, חבר או חיית מחמד. כשמישהו קרוב ואהוב נפטר, טבעי לחשוב על משמעות המוות ומה יקרה לנו כשנמות.

השלכות התסמינים על איכות החיים

פחד ממוות עלול להוביל אנשים להיות מבודדים ולהימנע ממגע עם בני משפחה וחברים למשך פרקי זמן ממושכים. התסמינים עשויים להופיע ולחלוף במהלך החיים, ואדם שסובל מחרדת מוות קלה, עלול לחוות חרדה מוגברת כאשר הוא חושב על מותו שלו או על מותו של אדם אהוב, כגון כאשר הוא או בן משפחה אהוב חולים במחלה קשה.

במקרים בהם חרדת המוות נוגעת לחרדה אחרת או למצב דיכאון אחר, אדם עלול לחוות גם תסמינים ספציפיים הקשורים למצבים הבסיסיים, אבל על הנושא הזה נרחיב בהמשך.

הגישות של חוקרים מובילים בתחום

פחד ממוות הוא נושא שהעסיק פסיכולוגים וחוקרים במשך שנים רבות. חוקרים שונים הציעו תיאוריות וגישות שונות כדי להבין ולהסביר את הפחד הזה, וחלק זה של המאמר מציג שתי גישות בולטות של חוקרים מובילים:

הגישה הפסיכואנליטית של זיגמונד פרויד:

פרויד, אבי הפסיכואנליזה, הציע שהפחד מהמוות לא מודע וקשור להפסקת הקיום. הוא האמין שהפחד הזה מושרש בפחד היצרי מהשמדה. פרויד טען שהפחד מהמוות קשור לדחף המוות (ת'אנטוס), שאותו הוא תיאר כמשיכה אינסטינקטיבית לעבר הרס, תוקפנות, ובסופו של דבר, מוות, שמתנגד ליצר החיים (ארוס).

נקודת המבט האקזיסטנציאליסטית של אירווין ד' יאלום:

יאלום, פסיכיאטר קיומי, ראה את הפחד מהמוות כדאגה בסיסית של הקיום האנושי. הוא הציע שהפחד הזה הוא חלק אינהרנטי מהקיום האנושי, הנובע מהרצון הטבעי להמשך הקיום ומהמודעות לתמותה.

גישתו של יאלום מדגישה את חשיבות ההשלמה עם הבלתי נמנע של המוות כדרך לחיות חיים אותנטיים ומשמעותיים יותר. הוא דן בארבע דאגות אולטימטיביות של הקיום: מוות, חופש, בידוד וחוסר משמעות, כאשר פחד ממוות הוא נושא מרכזי, ועשוי לנבוע מגורמים שונים עליהם נדבר בהמשך.

מה גורם לפחד ממוות?

חוויות פרטניות או אירועי חיים עשויים לגרום להתעוררות פחד ממוות, כמו למשל:

• חוויה טראומטית הקשורה למוות, שעשויה להתפתח מטראומה אישית או מחוויות של כמעט מוות, או שמיעת מישהו שמדבר על החוויות הטראומטיות שלו.
• אובדן של הורה או אדם אהוב.
• עדות למוות של אדם שנפטר בייסורים או בכאבים קשים.
• אמונה דתית חרדית מלמדת אנשים שצפויים להם עונשים חמורים לאחר המוות הקשורים באופן שבה הם חיו את חייהם.
• אנשים בגיל השלישי שמתחילים לחוות מוות של בני משפחה או חברים קרובים, עשויים להתחיל לפתח חרדת מוות.
• אנשים שסובלים ממחלות כרוניות כמו סרטן או מחלת ריאות חסימתית כרונית מתקדמת, נוטים יותר לפתח את הפחד ממוות, במיוחד אם המחלה שלהם חשוכת מרפא.
• מגפות כמו מגפת הקורונה עשויים להעצים את הפחד של אדם ממוות.

דרכי טיפול שכיחות בחרדת מוות

פסיכותרפיה היא אבן היסוד של הטיפול בחרדת מוות, ולפעמים הטיפול הפסיכולוגי ישלב גם טיפול תרופתי לתסמינים של החרדה. פרק זה של המאמר דן בשיטות הנפוצות לטיפול בפחד ממוות:

פסיכותרפיה:

טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) הוא הטיפול היעיל ביותר לחרדת מוות, שמתמקד בזיהוי התנהגויות, מחשבות ורגשות לגבי מוות, ובהתאם לממצאים, ננקטים צעדים לשינוי דפוסי חשיבה שליליים.

טיפול בחשיפה:

זהו סוג מסוים של CBT המטפל בהצלחה בפוביות, וברוב המקרים זוהי שיטת הטיפול המועדפת לטיפול בפוביות ספציפיות. שיטה זו מתבצעת באמצעות חשיפה הדרגתית למושא הפחד תוך כדי עבודה דרך תסמיני החרדה עם דיבור עצמי חיובי וטכניקות הרפיה.

הטיפול נפרש על פני מספר מפגשים של כשעתיים וניתן לבצעו אחד על אחד או במפגשים קבוצתיים במקרים ספציפיים.

טיפול תרופתי:

גישה זו פחות נפוצה לטיפול בפוביות אך עשויה להיות שימושית בהפחתת תסמיני חרדה שעלולים להשפיע לרעה על חייו של אדם. בהתאם לחומרת התסמינים והשלכותיהם על החיים, מומחה לבריאות הנפש יקבע טיפול תרופתי עם השגחה, בשילוב עם טיפול פסיכותרפי.

גישה טיפולית לחרדת מוות של פרופסור גרינהאוס

הפרעות חרדה הן נפוצות, אך אנשים רבים אינם מחפשים טיפול פסיכולוגי או תרופתי, אלא סובלים את הסימפטומים לבד וחבל, כי הטיפולים יעילים וזמינים. גישת הטיפול הנבחרת של פרופסור גרינהאוס במטופל משתנה בהתאם לסוג הפרעת החרדה והשפעתה על חיי היומיום ורווחתו. מטופלים עם תסמינים נלווים של דיכאון יטופלו בהתאם.

כמו רוב מצבי בריאות הנפש, שילוב של טיפולים פסיכולוגיים ורגשיים לצד טיפול תרופתי מומלץ לרוב לטיפול בהפרעות חרדה.

קיימת קשת רחבה של טיפולים פסיכולוגיים יעילים להפרעות חרדת מוות, עם טיפול קוגניטיבי התנהגותי, טכניקות הרפיה ודמיון מודרך, פרקטיקות מיינדפולנס וטיפולים פסיכודינאמיים פרוידיאניים.

סיכום

תאנטופוביה היא פחד עז ממוות או מתהליך המוות. למרות שזה טבעי להרגיש חרדה מהמוות מעת לעת, חרדת מוות היא הפרעת חרדה שיכולה לשבש כל היבט בחיים. לפיכך חשוב להתייעץ עם מומחה בתחום על הפחדים שמעסיקים אתכם.

בקליניקה של פרופסור לאון גרינהאוס, מומחה לפסיכיאטריה עם ניסיון של למעלה מחמישה עשורים, תוכלו למצוא, בהדרכה, הכוונה וייעוץ מקצועי, את השיטות הבריאות להתגבר על מצב זה ולשוב וליהנות מחיים במלואם.

The post פחד ממוות ודרכי התמודדות עם חרדת מוות appeared first on פרופסור לאון גרינהאוס.

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

בן אדם הוא יצור חברתי החי במסגרות חברתיות. התגובות הרגשיות שלנו קשורות ליחס שאנו מקבלים מהסביבה וליחס שאנו מחזירים לה. במצבים של ביקורת, האשמה וחוסר קבלה על ידי האחר, התגובות שלנו יכולות להיות של מבוכה, של בושה, של תחושת דחייה ושל כעס פנימי. רוב האנשים מסוגלים להגיב לאחר ולהתדיין על התחושות האלו. אחרים החשים ביישנות ומופנמות משאירים את התגובות בתוכם.

לרוב האדם לומד להסתגל ליחס אליו ומפתח דרכי התמודדות למצבים חברתיים שונים. בהפרעת אישיות נמנעת התגובות לסביבה הן שונות. מצד אחד אנשים אלו כמהים לסביבה ומצד שני הם מתביישים ונמנעים.

המאפיינים המרכזיים של הפרעת אישיות נמנעת הם דפוסי התנהגות הכוללים רגישות חברתית מוגזמת המובילה להימנעות חברתית. בנוסף, תחושות של חוסר ערך ושל רגישות יתר לביקורת המהולות בתחושת הזדקקות גבוהה. הרגישות הגבוהה לדחייה גורמת ברוב המקרים לנסיגה חברתית, להתנהגות מרצה ולביישנות.

תכונות המאפיינות את האדם עם הפרעת אישיות נמנעת

• חרדה חברתית הגורמת להימנעות מסיטואציות חברתיות
• צורך עז להיות מקובל אבל פעילות מועטה בכיוון הזה
• עשייה מועטה בחיים, והנאה מוגבלת
• חרדה מהאפשרות שיעשה או יגיד את הדבר הלא נכון
• צורך לרצות אנשים ולמנוע סכסוכים
• ריחוק מסיטואציות חברתיות בעבודה ודחייה של התקדמות לתפקידים טובים יותר
• הימנעות מיחסים מיניים למרות צרכים מיניים
• קושי ביצירת יחסים זוגיים וחברתיים
• באם נוצרים יחסים זוגיים, הם יחסים מרוחקים וללא הבעת רגשות.
• הימנעות מלקבל החלטות
• דחייה של הזמנות לאירועים חברתיים עקב פחד מדחייה
• פגיעה מביקורת ורגישות כלפיה
• מתח רב בסיטואציות חברתיות או בעבודה
• תחושות של חוסר ביטחון
• רגישות גבוהה להערכות שליליות
• חשש רב וחשדנות כלפי האחר
• הססנות והימנעות לנסות דברים חדשים
• הערכה עצמית נמוכה, נטייה לפסימית ותחושת חוסר יכולת
• סריקה מתמדת של הסביבה תוך חיפוש סימנים לדחייה או ביקורת

איך מאבחנים הפרעת אישיות נמנעת?

בספר האבחנות הפסיכיאטריות של האיגוד לפסיכיאטריה בארה"ב מוצגת היום דרך חדשה לאבחן הפרעות אישיות, דרך בשם "הדרך האלטרנטיבית לאבחון". דרך זו מציגה הסתכלות אחרת לאבחנה של הפרעות אישיות. זו מתבססת על צירים מרכזיים בהתנהגות ומחלקת את ההפרעות על פי נוכחות ועוצמת המאפיינים בכל ציר, ראה מאמר על הפרעות אישיות באתר. פרופסור גרינהאוס תומך בגישה זו ומתבסס עליה באבחון הפרעת אישיות נמנעת.

אלו הם הקריטריונים האלטרנטיביים לאבחון הפרעת אישיות נמנעת:

א. הפרעה בינונית או חמורה של התפקוד האישיותי כפי שבא לידי ביטוי בלפחות שניים מן הצירים הבאים:

• זהות (איך האדם מעריך את עצמו). אדם עם הפרעת אישיות נמנעת סובל מהערכה עצמית נמוכה, מתחושה שהוא לא מוצלח מבחינה חברתית, שהוא אינו אדם מעניין, ושהוא ביישן בצורה פתולוגית
• הכוונה עצמית (איך האדם מכוון את עצמו בחיים). לאדם ציפיות גבוהות מעצמו ביחד עם קושי להניע את עצמו לפעולה או לעשייה. הוא דוחה לקחת על עצמו סיכונים או להתחיל פעולות הכוללות מגע בין אישי
• אמפטיה (היכולת לזהות את מצבו הנפשי של האחר ולהזדהות אתו) . אדם זה מאוד מוטרד ורגיש לביקורת של אחרים, לדחייה על ידי אחרים ובקלות מגיע למסקנה שאחרים דוחים אותו
• יכולת לאינטימיות. האדם חושש להתחיל אינטראקציות עם אחרים אלא אם הוא בטוח שיתקבל על ידי האחר. הוא מתקשה לפתח יחסים קרובים עם בני זוג מאחר ופוחד מדחייה או לעג

ב. האדם סובל משלושה או יותר מתכונות האישיות הפתולוגיות המוגדרות בהמשך, כאשר אחת מהן חייבת להיות נטייה לחרדה.

• נטייה לחרדה. תגובות עוצמתיות של חרדה, לפעמים ממש תגובות פאניקה, לסיטואציות חברתיות. עיסוק יתר הן בזיכרונות של אירועים לא מוצלחים בעבר והן מסיטואציות עתידיות בהן חוסר ההצלחה עלולה לחזור על עצמה. תחושות של פחד, חשש וקושי מול סיטואציות של אי וודאות. פחד ממצבים של מבוכה חברתית
• הימנעות. נטייה להימנעות מסיטואציות חברתיות של מגע בינאישי או כל פעילויות חברתיות. אדם עם הפרעת אישיות נמנעת לא יוזם אינטראקציות חברתיות
• היעדר הנאה. ירידה כללית ביכולת ליהנות ותחושה של חוסר עניין כללי. האדם נמנע ממעורבות בסיטואציות חברתיות וחש חסר כוח לעסוק בהם
• הימנעות מאינטימיות. האדם נמנע מיחסים אינטימיים או רומנטיים. הוא חרד מסיטואציות שעשויות להוביל לקרבה מינית

עד כמה הפרעת אישיות נמנעת שכיחה?

הפרעת אישיות נמנעת שכיחה בקהילה. מספר מחקרים אפידמיולוגיים בארה"ב דיווחו על שכיחות של 2-3%. מחקרים אלו מראים שקיים קשר בין הפרעת אישיות נמנעת והפרעת חרדה חברתית או הפרעת אישיות תלותית.

איך הפרעת אישיות נמנעת מתפתחת?

כמו ליתר הפרעות אישיות לא ניתן לקבוע מה הן הסיבות הספציפיות להתפתחותם. מוכרים גורמים גנטיים, ביולוגיים ופסיכולוגים ברקע של הפרעות אלו אבל אין פקטור יחיד שיכול להסביר את התפתחותן.

התנהגות של הימנעות יכולה להתחיל כבר בילדות המוקדמת. בשלב ההיקשרות כאשר ההורה לא נותן לילד תחושת נוכחות קבועה וחום הילד עלול להימנע מקרבה. בהמשך מופיעה ביישנות, התבודדות ופחד מזרים או מסיטואציות חדשות. לרוב סימנים התנהגותיים אלו חולפים עם הגיל אבל באחוזים נמוכים ילדים אלו גדלים ומפתחים הפרעת אישיות נמנעת. ההפרעה שכיחה יותר אצל נשים ונוטה להשתפר עם הגיל.

גם נתונים מחקריים מראים שהסיכוי לפתח הפרעת אישיות נמנעת גדל כאשר תכונות ילדות של ביישנות ורגישות חברתית מושפעות מהזנחה רגשית של ההורים, מהורות מגוננת או ומדחייה חברתית המתחילה כבר בילדות.

איך מטפלים בהפרעת אישיות נמנעת?

אנשים עם הפרעת אישיות נמנעת לא נוטים לפנות לטיפול נפשי. כאשר הם עושים זאת זה לרוב קשור לקושי נקודתי בעבודה או בחיים האישיים (לדוגמא, המטופל לא מסתדר עם השותפים שלו או שמציעים לו התקדמות בעבודה והוא לא חש שמסוגל לעמוד בדרישות של התפקיד החדש). מטופלים עם הפרעת אישיות נמנעת מתקשים לתת אמון במטפל והם חוששים וחרדים לכל משפט שנאמר על ידי המטפל. הם בקלות הופכים משפטים שמכוונים להיות תומכים או אמפטיים לסיטואציה האישית המורכבת, לדחייה או ביקורת.

כיוון מרכזי של כל טיפול באנשים עם הפרעה זאת הוא למצוא את הדרך לחזק את ההערכה העצמית הנמוכה וללמוד לטפל ברגישות המוגזמת המגבילה את האינטראקציה עם האחר. כאשר האמון במטפל נרכש, אפשר לסייע למטופל בהבנת המרכיבים של אישיותו ולסייע לו לתרגל ולאמן את תובנות הטיפול.

הטיפול התרופתי של הפרעת אישיות נמנעת ניתן רק במידה ותופעות קליניות של דיכאון, של חרדה או של הפרעות שינה מלוות את התמונה הקלינית.

טיפול בשיחות – פסיכותרפיה

הטיפול בשיחות יכול לכלול שיטות שונות, שיטות כמו טיפול קוגניטיבי התנהגותי, טיפול פסיכודינמי וטיפול מכוון סכמה. בנוסף טיפול קבוצתי וטיפול המפתח מיומנויות חברתיות יכולים לסייע למטופל.

הטיפול הקוגניטיבי ההתנהגותי מתבסס על בדיקת הקשר שבין המחשבות, הרגשות וההתנהגות של המטופל. במטופלים עם הפרעת אישיות נמנעת חשוב גם לבדוק את ההשערות הבסיסיות שיש למטופל כלפי עצמו. השערות בסיסיות אלו הם השורש של האמונות הבסיסיות של המטופל. היכולת של המטופל לבדוק את מהימנות השערות אלו מהווה התקדמות משמעותית בטיפול.

גם טיפול הסכמה והטיפול הפסיכודינמי מכוונים לעזור למטופל להבין איך צרכים מוקדמים נפגעו בהתפתחות שלהם והובילו לתפיסות האישיות הנוקשות סביב ההערכה עצמית, היכולת בין אישית, ופגיעות היתר.

הגישה הטיפולית בהפרעת אישיות נמנעת בקליניקה של פרופסור גרינהאוס

המומחיות של פרופסור גרינהאוס בולטת באבחון והטיפול במצבים קליניים של דיכאון, של חרדה, של מאניה דפרסיה או של פסיכוזה. מטופלים עם הפרעת אישיות נמנעת פונים אליו כאשר סובלים מסימפטומים קליניים אלו. פרופסור גרינהאוס מאבחן הפרעות פסיכיאטריות אלו וממליץ על טיפול תרופתי כאשר יש בו צורך. הוא מפנה את המטופל להמשך טיפול פסיכותרפי לצוות המטפלים המומחים במיינד קליניק.

The post הפרעת אישיות נמנעת appeared first on פרופסור לאון גרינהאוס.