כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

The post טיפול בנזעי חשמל-ECT appeared first on פרופסור לאון גרינהאוס.

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

הפרעת קשב וריכוז הינה תופעה נוירו-פסיכיאטרית, נטל משמעותי עבור אוכלוסייה הסובלת ממנה. ההפרעה מוכרת משנות ה-30 של המאה הקודמת כהפרעה הקיימת בקרב ילדים ונוער. אך במהלך העשורים האחרונים, עלה הדגש כי ההפרעה קיימת ופוגעת גם באנשים מבוגרים יותר.

ממצאים אפידמיולוגיים מראים כי הפרעת קשב וריכוז מאובחנת אצל כ- 4%-7% מכלל הילדים והנוער. ב- 15%-65% מהמאובחנים בילדותם, תסמינים דומים להפרעת קשב וריכוז גם כשהם מתבגרים. שכיחותה של הפרעות קשב וריכוז במבוגרים הינה כ- 2%-4.5%, אבל, רק 1 מתוך 5 מבוגרים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז יפנו לטיפול. בדיוק כפי שהפרעת הקשב עלולה לפגוע באיכות החיים של ילדים ובני נוער- היא עלולה באותה המידה, לפגוע באיכות החיים של האדם המבוגר.

מקרה לדוגמא
רינה (שם בדוי), בת 25, היא סטודנטית למדעי המדינה וסוציולוגיה. עקב קשיים שונים אותם היא חווה במהלך לימודיה באוניברסיטה, פונה רינה להערכה: רינה לא מצליחה להתרכז בעת ההכנה לבחינות, כאשר היא מתיישבת ללמוד דעתה מוסחת והיא עצמה הופכת ל"חולמנית". דבר דומה היה קורה לה גם בבית הספר: היא לא הצליחה לשבת וללמוד יותר מחצי שעה רצופה, וגם זה היה עבורה מאמץ. כיום, היא עוברת על כל דף בספרי הלימוד מספר פעמים, היא לא מצליחה לקרוא באופן עקבי- כל הזמן חולפות לה בראש מחשבות שאינן קשורות ללימודים. גם בסרטים, בהופעות ובמפגשים עם חברים, היא חשה בעיה דומה. בעל הדירה של רינה רצה לפנות אותה מהדירה, מאחר ולא שילמה חשבונות בזמן למרות שאין לה בעיה כלכלית: "היא פשוט שכחה לשלם"… למזלה של רינה, טיפול בעזרת מתילפנידאט-ריטלין השפיע עליה לטובה- ובעזרתו היא אף הצליחה לסיים את לימודי התואר.

מיתוסים הקשורים להפרעות קשב וריכוז במבוגרים

בקרב פסיכיאטרים ומטפלים מסוגים שונים, נפוצים המיתוסים הבאים:

• המיתוס הראשון: הפרעת קשב וריכוז חולפת ככל שמתבגרים וככל שחולף הזמן.
  רוב הפסיכיאטרים המטפלים במטופלים בוגרים, למדו כי הפרעת קשב וריכוז הינה תופעה של ילדים ונוער בלבד. בעבר, מקובל היה לחשוב שעם הגיל והליך בגרות המוח- יעברו הסימפטומים של הפרעות קשב וריכוז במבוגרים. כפי שציינתי קודם, נתונים חדשים מראים שלא כך הדבר- אחוז לא מבוטל של ילדים ונוער סובלים מההפרעה כבר מגיל צעיר, ואף ממשיכים לסבול ממנה או מתופעות שונות בעקבותיה, גם בגילאים מבוגרים יותר.
  
  סיבלי ושותפיה פרסמו מאמר בשנת 20201, בו עקבו החוקרים במשך 2-16 שנים בממוצע, אחר קבוצת ילדים ונוער שאובחנו כסובלים מהפרעת קשב וריכוז. המעקב נמשך עד אמצע שנות ה-20 לחייהם של הנבדקים. החוקרים העריכו את הנבדקים מספר פעמים במהלך המחקר- וראו כי רק מעטים מביניהם דיווחו על הבראה או על היעלמות הסימפטומים. רוב הנבדקים אובחנו כסובלים מהפרעת קשב וריכוז גם בסוף המחקר, כשהגיעו לסביבות גיל 26.
  
  
• המיתוס השני: הפרעת קשב וריכוז חייבת להופיע קודם אצל ילדים ונוער- ואינה מאובחנת לראשונה בגיל מבוגר. דורות של מטפלים גדלו והאמינו כי הפרעת קשב וריכוז אינה מתחילה בגילאים מבוגרים, אלא רק בילדות או בנעורים. נתונים חדשים מעידים אחרת- הפרעת קשב וריכוז עלולה להופיע בכל גיל, גם ללא סימנים מקדימים בילדות.
  
  
• המיתוס השלישי: הפרעת קשב וריכוז שכיחה פחות, וקלה יותר- בקרב בנות ונשים. מיתוס זה גורם לכך שבנות ונשים מאובחנות פחות כסובלות מהפרעת קשב וריכוז. חלק מהפער נובע מכך שבנים מראים סימנים של היפראקטיביות באופן בולט יותר, לכן נשלחים לאבחון מהר יותר. אבל, אפליה הנובעת מההנחה השגויה, גורמת לכך שפחות בנות הסובלות מהפרעת הקשב ישלחו לאבחון. אבחון מאוחר מעכב את התחלת הטיפול- ועלול להוביל לביצועים נמוכים יותר בקרב בנות ונשים.

מה הם הסימפטומים של הפרעות קשב וריכוז במבוגרים?

• עושה טעויות בביצוע פעולות פשוטות, מבלי לשים לב לפרטים
• מתקשה להיות מרוכז מעבר למספר דקות
• מתקשה להשלים משימות ולעקוב אחרי הוראות
• מגלה חוסר יכולת ארגון ("מבולגן ובלגניסט", כפי שנהוג לכנות)
• נמנע ממטלות הדורשות ריכוז או מאמץ חשיבתי
• מאבד חפצים בקלות, או שוכח דברים להם הוא זקוק להשלמת מטלות
• מאבד ריכוז בקלות, המחשבות נודדות…
• רגיש יותר לגירויים סביבתיים ודעתו מוסחת בקלות
• "שכחן", כשזה נוגע לפעולות יומיומיות פשוטות
• מתחיל פרויקטים או משימות מבלי להקשיב להוראות
• אינו עומד בהבטחותיו
• מתקשה לבצע פעולות בסדר הנכון

מה הם הסימפטומים להיפראקטיביות או אימפולסיביות?

• עושה תנועות רבות עם אצבעות הידיים או הרגליים
• מתקשה להישאר במקומו בישיבה
• חש תחושות של אי-שקט פנימי
• מתקשה עם פעולות שקטות או רגועות
• כל הזמן בתנועה, "כאילו מונע על ידי מנוע"
• מדבר כל הזמן
• עונה בגסות מסוימת
• מתקשה להמתין לתורו
• מפריע לאחרים
• מקבל החלטות אימפולסיביות
• נוהג במהירות ובחוסר זהירות

המרכיבים הגנטיים והביולוגיים של הפרעות קשב וריכוז במבוגרים?

להפרעות קשב וריכוז במבוגרים מרכיב גנטי ברור. מחקרים שנערכו ובחנו משפחות ותאומים, מראים כי לתורשה השפעה של כ- 70%, דבר הממקם את הפרעת הקשב והריכוז כמובילה בתורשה גנטית בעולם הפסיכיאטריה. בשפה פשוטה יותר: "אם אחד מההורים סובל מהפרעת קשב, יש סיכוי גדול שגם הילד או הילדים, יסבלו מתופעות אלה".

בנוסף למרכיב גנטי תורשתי, גורמים סביבתיים כמו עישון סיגריות או שתיית אלכוהול בזמן ההיריון, חשיפה לחומרים טוקסיים כמו עופרת, מחלות נוירולוגיות או פגיעות ראש, מגדילים את הסיכוי להופעתה של הפרעת הקשב.

מחקרים העוסקים בהדמיה מוחית מראים שינויים בתפקוד האונות הקדמיות (פרונטליות) של המוח וגודלן. הקשר של אזורים אלו עם אזור אחר הנקרא סטריאטום (striatum), דומה לממצאים המוכרים מהפרעות פסיכיאטריות אחרות כמו ההפרעה הביפולרית. שינויים אלו יכולים להסביר חלק מהסימפטומים הקוגניטיביים, הרגשיים והמוטורים, אשר מאובחנים עם הפרעת קשב וריכוז.

ממצא ביולוגי נוסף, קשור לשינויים במוליכים עצביים, דופמין ונוראפינפרין: מטופלים עם הפרעת קשב וריכוז מראים תת-פעילות במוליכים אלה. התרופות היעילות לטיפול בהפרעת קשב וריכוז משפיעות על מוליכים עצביים, דופמין ונוראפינפרין.

השפעות של הפרעות קשב וריכוז במבוגרים?

ההשפעות הפסיכולוגיות של הליקויים אותם ציינתי עלולות להיות רחבות. מטופלים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז מדווחים על ירידה בערך העצמי, קושי ביחסים חברתיים, כמו גם על עלייה באחוזי הגירושין. בנוסף, מטופלים אלה מצליחים פחות בלימודים אקדמיים- ואף פורשים מהלימודים לפני סיום התואר. המטופלים מתקשים עם ניהול הזמן האישי ובעמידה בלוחות זמנים כשזה נוגע לעבודה. המטופלים מאחרים באופן כרוני, קובעים פגישות ושוכחים אותן ולעיתים גם לא משלמים חשבונות או קנסות בזמן.

התופעות ההתנהגותיות של ההפרעה כמו הנטייה לא לשמוע ולהפריע לאחרים במהלך הדיבור ופעילות מוטורית רבה, כמעט בלתי פוסקת- עלולות להקשות על היחסים עם משפחה וחברים. מעקב אחר נשים הסובלות מהפרעת קשב וריכוז לדוגמא, הראה כי יש להן יחסים מורכבים יותר עם ההורים שלהן, הן מפתחות פחות מערכות יחסים רומנטיות ומראות סימנים של דיכאון- יותר מאשר נשים שאינן סובלות מהפרעת קשב וריכוז.

מבוגרים עם הפרעת קשב וריכוז שאינם מטופלים, מתקשים בתפקוד החברתי, מסתפקים בעבודות בשכר נמוך ובעבודות שאינן מתאימות ליכולות הקוגניטיביות האמיתיות שלהם. הם נוהגים בצורה לא אחראית ואף מעורבים בתאונות דרכים ותאונות אישיות בשכיחות גבוה יותר מאנשים ללא כל הפרעת קשב. לעיתים, מבוגרים עם הפרעת קשב וריכוז שאינם מטופלים, סובלים גם מקומורבידיות (הופעה ביחד) עם המחלה הביפולרית, דיכאון וחרדה, ואף נוטים לצרוך ולהשתמש באלכוהול או סמים בכמויות גבוהות.

 היכנסו למידע מקצועי נוסף של הפרעה ביפולרית

אבחון להפרעות קשב וריכוז במבוגרים

האבחנה של הפרעת קשב וריכוז בקרב מבוגרים עברה התפתחות משמעותית עם ההוצאה לאור של ספר האבחנות '5-DSM' של האיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי. הקריטריונים המרכזיים לאבחנה כוללים:

• לפחות 5 סימפטומים של הפרעת קשב ו- 5 סימפטומים של היפראקטיביות ואימפולסיביות.
• סימפטומים המשפיעים לרעה על התפקוד בבית, בחברה, בלימודים או בעבודה- הקיימים במשך 6 חודשים לכל הפחות.
• לפחות חלק מהסימפטומים שנבחנו, הופיעו אצל המטופלים לפני גיל 12.

סקאלה אישית לאבחון הפרעות קשב וריכוז במבוגרים

סולם הערכה ה- ASRS (סקאלה, שאלון עליו משיבים המבוגרים בעצמם) שפותח על-ידי יאוסטון ושותפיו בשנת 2017 מאפשר איבחון ראשוני עצמי של הפרעת קשב וריכוז. דוגמאות לשאלות מתוך ה- ASRS:

• עד כמה אתה מתקשה להקשיב, אפילו כשמדברים אליך ישירות?
• עד כמה שכיח שאתה מתקשה להישאר בישיבה, במהלך מפגשים עם אחרים, כאשר מצופה ממך לשבת?
• עד כמה קשה לך להיות רגוע, גם בזמנך הפנוי?
• עד כמה קשה לך להתאפק ולא להפריע לאחרים לסיים את אשר הם אומרים, לפני שאתה מתפרץ לדבריהם?
• עד כמה אתה דוחה ביצוע משימות ומטלות עד הרגע האחרון?
• עד כמה אתה נשען על אחרים שישלימו בשבילך את הפרטים החשובים, ושיטפלו עבורך בפרטים הקטנים?

התשובות מתחלקות ל: אף פעם, לעיתים רחוקות, לפעמים, לעיתים קרובות, ולעיתים תכופות. הציונים נעים בין 0 ל- 4, כאשר ציונים גבוהים מעלים את החשש להפרעת קשב וריכוז.
במהלך השנים פותחו מבחנים ממוחשבים המסייעים לרופא באבחון הפרעת קשב, כמו גם מספקים כיוון התחלתי לטיפול תרופתי. המבחנים המקובלים כיום הם MOXO, TOVA, ו- NEUROTRAX.

טיפול בהפרעות קשב וריכוז במבוגרים

להפרעות קשב וריכוז טיפול משולב- תרופתי ופסיכותרפי. נתייחס קודם כל לטיפול התרופתי, ובהמשך לטיפול הפסיכולוגי, הפסיכותרפי:

הטיפול התרופתי

היעד של הטיפול התרופתי הוא שיפור היכולות התפקודיות בתחומי החיים השונים, תחומים כמו יכולות לימוד והתמדה בעבודה, יציבות במערכות יחסים, שליטה טובה יותר בדחפים תוקפניים והורות מוצלחת יותר. האיגודים הרפואיים ממליצים להשתמש בתרופות הפועלות בשחרור מושהה כבסיס לטיפול. תרופות שחרור מושהה נותנות פעילות במהלך 12 שעות.

תרופות מקבוצת הסטימולנטים:

• מתילפנידאט-ריטלין (Ritalin, Ritalin LA, Concerta, Focalin, Focalin-XR, Daytrana): מתילפנידאט היא התרופה בשימוש הנרחב ביותר. היא פועלת על-ידי חסימה של הקליטה החוזרת של דופמין ושל נוראפינפרין בסינפסות של המוח.
  ריטלין "רגיל:" מגיע במינונים של 10 מ"ג. פעיל למשך כ- 4-6 שעות. מומלץ להשתמש בתרופה רק בשלבים הראשונים של הטיפול.
  ריטלין LA: מגיע במינונים של 10, 20, 30, ו- 40 מ"ג. שחרור מושהה פעיל למשך 6-8 שעות.
  ריטלין SR: הופסק השיווק בישראל.
  קונצרטה: ריטלין בשחרור מושהה, המגיע במינונים של 18, 27, 35, ו- 54 מ"ג. פעיל למשך כ- 12 שעות.
  פוקלין: החומר הפעיל של התרופה הוא דסמתילפנידאט (החלק הפעיל הקיים בריטלין). התרופה אינה משווקת בישראל, אפשרי לייבא אותה באמצעות טופס 29ג.
  פוקלין-XR: פוקלין העובד בשחרור מושהה. התרופה אינה משווקת בישראל. אפשרי לייבא אותה באמצעות טופס 29ג.
  דיטרנה: התרופה משווקת כמדבקות, אותן יש להחליף מדי יום. דיטרנה הינו השם המקורי, קיימים גם תחליפים גנריים. ניתן לייבא את התרופה באמצעות טופס 29ג.
• תערובת מלחים של אמפטמין (אטנט, אדרל, וויוונס) (Attent, Adderall-XR, (Vyvanse: תרופות הפועלות דרך חסימה של קליטה חוזרת של דופמין, נוראפינפרין, ועלייה בהפרשה של דופמין בסינפסות של המוח:
  אטנט-אדרל: מגיע במינונים של 5, 10, 20, ו- 30 מ"ג. פעיל למשך כ- 4-6
  שעות.
  אדרל-XR: התרופה אינה משווקת בישראל. ניתנת ליבוא אישי באמצעות טופס 29ג.
  וויוונס (ליסדקסאמפטמין): מגיע במינונים של 30, 50, ו- 70 מ"ג. פעיל עד כ-12 שעות.

תרופות סטימולטניות- שימוש ומידע נוסף:

• יש להתחיל בנטילת התרופות במינונים נמוכים ובתרופות של שחרור מושהה
• מומלץ ליטול את התרופות לאחר ארוחת הבוקר- לצמצום ההשפעה על התיאבון
• במידה ומופיעות הפרעות שינה, מינון קטן בשעות הערב יכול לסייע
• במידה וקיימת היסטוריה של הפרעות קרדיאליות- מומלץ להתייעץ עם הרופא המטפל לבירור נוסף
• מטופלים מסוימים עלולים לדווח על החמרה של מחשבות אובדניות
• התרופות עלולות להחמיר מחלה ביפולרית לא מטופלת
• דווחו מקרים נדירים של הופעה או החמרה של פסיכוזה
• לא מומלץ להפסיק לקחת את התרופות בבת-אחת ובאופן פתאומי
• מתילפנידאט נחשבת תרופה בטוחה בהיריון, אין נתונים לגבי אמפטמינים. חשוב לציין כי שתי התרופות אינן מומלצות בזמן ההנקה

תרופות לא סטימולנטיות:

• אטומוקסטין (אטומיק, סטרטרה) (Atomic, Strattera): תרופה שעובדת דרך חסימת קליטה חוזרת של נוראפינפרין, נחשבת כתרופת קו שני לטיפול. מאחר והתרופה אינה סטימולנטית, ניתן להחליף אותה במקרים של שימוש לא נכון או תופעות לוואי עם תרופות סטימולנטיות. מגיעה במינונים של 25, 40, ו- 60 מ"ג.
• תרופות נוגדות דיכאון שיתכן וגם בטיפול בהפרעות קשב וריכוז (וולבוטרין, דפרקסן) (Wellbutrin-XR, Deprexan). בתרופות אלה נעשה שימוש במצבים של הפרעת קשב וריכוז שעמידה לטיפולים אחרים, או כאשר תופעות הלוואי של התרופות משפיעות לרעה על מהלך הטיפול.

טיפולים שיחתיים או פסיכותרפיה

כפי שנאמר, הטיפול המועדף להפרעת קשב וריכוז כולל שילוב של טיפול תרופתי וטיפול פסיכותרפי. במקרים רבים, מתחילים קודם עם טיפול באמצעות שיחות, לפני מתן הטיפול התרופתי. אם אין הטבה סימפטומטית ותפקודית מהירה עם הטיפול הפסיכותרפי, עדיף לא לדחות שילוב הטיפול התרופתי.

ניתן לחלק את השלבים של הטיפול הפסיכותרפי כך:
התערבויות פסיכו-סוציאליות:

• הדרכה בניהול זמן אפקטיבי, פיתוח הרגלים בריאים לשינה, אכילה וכו'
• תרגול שליטה טובה יותר בדחפים תוקפניים

תרופות מקבוצת הסטימולנטים:

• תרגול היכולת לפתח שיחה עצמית תומכת
• מתן אינפורמציה על התופעה, הפרעת הקשב
• פיתוח מקורות תמיכה בקהילה
• פיתוח מיומנויות חברתיות

שיטות טיפול פסיכותרפי

• CBT. מחקרים רבים הראו את יעילותו של טיפול CBT במצבים של הפרעת קשב וריכוז. מחקרים מסוימים מצאו את הטיפול יעיל יותר מטיפול תרופתי בלבד. לרוב, קיימת המלצה לשלב את ה- CBT עם טיפול תרופתי
• טיפול משפחתי או זוגי במידת הצורך

טיפול הפרעות קשב וריכוז במבוגרים על-ידי פרופ' גרינהאוס

פרופסור לאון גרינהאוס הינו מומחה לטיפולים פרמקולוגיים וטיפולים מורכבים, עם התמחות ייחודית במצבים קליניים של הפרעת קשב וריכוז. המטופלים מוזמנים להערכה קליניקת נרחבת בהתאמה אישית, הכוללת לדוגמא: שימוש בשאלונים מובנים ובדיקה של מסמכים הנמצאים ברשות המטופלים. הטיפולים התרופתיים מותאמים באופן אישי על-ידי פרופ' גרינהאוס, תוך התחשבות בטיפולים קודמים ותרופות קודמות שיתכן והמטופל נטל. לעיתים קרובות, מטופלים עם הפרעת קשב סובלים בקומורבידיות עם מצבים פסיכיאטריים אחרים, מצבים כמו דיכאון, חרדה, מאניה-דיפרסיה ועוד. נשים המתכננות להיכנס להיריון או שכבר בהריון, הן האוכלוסייה הפונה למרפאה עקב מומחיותו של פרופ' גרינהאוס בתחום התרופות במהלך היריון.
בנוסף לטיפול התרופתי, פרופ' גרינהאוס מבצע הערכה של הצרכים הנלווים לתופעה. במקרים מתאימים הוא מפנה לצוות המטפלים שנמצאים בקליניקה, מטפלים מובילים בתחומים שונים: טיפול פסיכותרפי כולל CBT, טיפול פסיכודינמי, טיפול פסיכו-חינוכי ועוד. היעד של כל טיפול הוא הגדלת היכולות התפקודיות, הקטנת הסימפטומים המטרידים את המטופל- וכמובן, שיפור איכות החיים של כלל המטופלים.

מוזמנים לקרוא מאמר של פרופסור לאון גרינהאוס בנושא מחלות פסיכוגריאטריות

מקורות

1. Adult ADHD and comorbid disorders: clinical implications of a dimensional approach. Katzman et al BMC Psychiatry 2017
2. Variable Patterns of Remission From ADHD in the Multimodal Treatment Study of ADHD. Sibley et al. American Journal of Psychiatry 2021
3. Adult Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder Diagnosis, Management, and Treatment in the DSM-5 Era. Young and Goodman. Prim Care Companion CNS Disorders 2016
4. TheWorld Health Organization Adult Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder Self-Report Screening Scale for DSM-5. Ustun et al JAMA Psychiatry 2017
5. Clinical Handbook of Psychotropic Drugs 23 edition. Procyshyn et al 2019

The post הפרעות קשב וריכוז במבוגרים appeared first on פרופסור לאון גרינהאוס.

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

תגובות רגשיות הן חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. אנו מגיבים לסיטואציות החיים עם רגשות שונים. רגשות כמו פחד, התרגשות, כעס, אהבה, עצב, צער, קנאה ועצבות. לעיתים קרובות רגשות עשויים להתעורר בעקבות מחשבות וזכרונות מבלי שיש אירוע חיצוני המעורר אותם. עצב הינו הרגשה שמתעוררת בעקבות אירועים של אובדן או פגיעה פסיכולוגית והוא שונה מדיכאון. כאשר העצב מתמשך ומלווה סימנים כמו בכי רב, הפרעה תפקודית, הפרעות שינה וירידה בתיאבון, צריך לחשוב שמדובר בדיכאון ולעיתים קרובות מגיע לרמה שלדיכאון ולא בתחושת עצב שחולפת.

ישראל עוברת טראומה רב מימדית ומתמשכת שהחלה ב 7-10-2023. מעטפת של עצב וצער עוטפת את האוכלוסיה. האירועים שהתרחשו החל מה 7-10-2023 צבעו וממשיכים לצבוע את החיים של כל אדם בישראל. כולנו מעורבים באובדן המעשי והפיזי שעדיין מתרחש. אנו נפגעים ביחד עם הקורבנות וכואבים את החטופים, הנופלים והנפגעים. האם מה שהרבה אזרחים מרגישים בימים אלו הוא דיכאון המצריך טיפול? במאמר זה אני אגדיר עבור הקורא מה זה דיכאון וכיצד מטפלים בו.

איך אפשר לזהות דיכאון

ההרגשה של דיכאון דומה לתחושת כאב נפשי עז. לעיתים קרובות, אבל לא תמיד, דיכאון מתחיל כתגובה לאירועי חיים, אירועים של אובדן, פרידה, מחלה, קשיים בעבודה או במשפחה ומוות. לרוב, התגובה הרגשית לאירועים אלו מתמתנת עם חלוף הזמן או אחרי פתרון הסוגיה שעוררה אותה. במידה והתגובה הרגשית לא שוככת, ונוספים עוד סימפטומים שאתאר בהמשך, ייתכן ומדובר בדיכאון. רופאי משפחה מציינים כי כ- 30% מהביקורים אצלם קשורים לתופעות פיזיות שמקורם רגשי וקשור לדיכאון או חרדה ולא למחלה פיזית פעילה.

מהי השכיחות של דיכאון?

דיכאון הוא המחלה הנפוצה ביותר במאה ה-21. לפי ארגון הבריאות העולמי (WHO), מעל 240 מיליון אנשים מכל הגילאים בעולם סובלים מדיכאון. בישראל, בין 10%-15% מהאוכלוסייה יסבלו מתקופה כלשהי של דיכאון במהלך החיים. אחוזים אלו עולים עם מעבר הזמן. סביר להניח שבעקבות המלחמה האחרונה, השכיחות של דיכאון בישראל תגדל. דיכאון הינה מחלה מחזורית שיכולה לבוא בגלים מספר פעמים בחיים. בממוצע, אדם המאובחן עם דיכאון יחווה 3-4 גלי דיכאון לאורך חייו. קיים הבדל מגדרי בשכיחות הדיכאון, נשים סובלות יותר מגברים. דיכאון גורם לסבל נפשי ניכר ולפגיעה משמעותית באיכות החיים. הדיכאון יכול להוביל למחשבות אובדניות, ניסיונות אובדניים ואף התאבדות.

תסמינים לדיכאון

מתי רצוי לחשוב על דיכאון?
• כאשר קיימת היסטוריה של גלי דיכאון בעבר
• אם התגובה הרגשית לאירוע חיים נמשכת זמן רב, משמעותי ומעבר למצופה.
• כאשר שינויים במצב הרוח מופיעים ביחד עם סימפטומים נוספים של דיכאון ונמשכים מעל שבועיים.
• אם בנוסף לתחושת הדיכאון, מופיעים תסמינים פיזיים, כמו הפרעות בשינה, כאבים מפושטים בגוף, ירידה או עלייה בתיאבון וירידה בחשק המיני.
• כאשר קיימת נטייה להסתגרות והתרחקות מקשרים חברתיים.
• כאשר הרמה התפקודית (עבודה, משפחה, לימודים) יורדת.
• כאשר תפקודים קוגניטיביים כמו ריכוז, חשיבה, זיכרון ותכנון העתיד מושפעים לרעה.
• כאשר ישנה תחושת כעס מוגזמת שקשה לשלוט בה.
• כאשר ישנן תחושות של ייאוש/חוסר תקווה.
• כאשר ישנן מחשבות שאין יותר טעם לחיים או מחשבות אובדניות.

איך מאבחנים דיכאון

אבחון של דיכאון מבוסס על תסמינים קליניים שהמטופל או בני משפחתו מתארים לפסיכיאטר הבודק. מומחי בריאות הנפש השונים כגון פסיכולוגים קליניים ועובדים סוציאליים פוגשים ומזהים מטופלים עם דיכאון אבל האבחון הסופי צריך להיות בידי רופא, עדיף פסיכיאטר. הפסיכיאטר יעריך את עומק הדיכאון ואת הצורך במתן טיפול תרופתי.
כמו כן, ישנם מצבי דיכאון שונים כמו דיכאון של המחלה המאני דפרסיבית, דיכאון עמיד לטיפול תרופתי, דיכאון שמלווה בתסמיני חרדה או של תסמונת כפייתית, הדורשים טיפולים ממוקדים יותר.

על הפסיכיאטר להעריך אם למטופל מחשבות אובדניות או תוקפניות מסוכנות ולשקול האם המטופל מצריך אשפוז. במקרים חמורים יותר, הפסיכיאטר ישקול טיפולים נוספים מתקדמים כמו גרייה מגנטית למוח, טיפול בקטמין או טיפול בנזעי חשמל.

אמצעי עזר לאבחון של דיכאון כוללים בדיקות דם נרחבות ובדיקות פיזיולוגיות כמו בדיקת תפקוד הלב. במקרים מתאימים, המטופל יעבור בדיקות של הדמיה מוחית (כמו CT או MRI מוח). בחלק מהמקרים ניתן לבצע בדיקת גנטית דרך הרוק המסייעת בבחירת תרופות.

פרופסור לאון גרינהאוס מדבר על דיכאון

The post טיפול בדיכאון appeared first on פרופסור לאון גרינהאוס.

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

"היריון והורות הם תקופות יפות של החיים. כדאי לתכנן אותם היטב"

היריון ולידת תינוק הינם אירועים מרגשים ומכוננים בחיים עבור בני זוג. אירועים אלו מביאים בנוסף התמודדויות עם דרישות חדשות של אימהות, הורות, וזוגיות. לנשים ולבני זוגם  קשת הרגשות שמתעוררות היא רחבה. מצד אחד אושר, שמחה, מימוש עצמי ובקצה השני של הרצף תחושות מורכבות של חרדה, אמביוולנטיות ושינויים במצב הרוח. תקופת ההיריון והלידה מתאפיינת בשינויים פיזיולוגיים ופסיכולוגיים שעלולים להשפיע על הוויסות הרגשי. שינויים במצב הרוח אחרי הלידה הם שכיחים ולעיתים מגיעים עד כדי מצב של דיכאון קליני. לא תמיד הדיכאון הקליני מאובחן נכון ובזמן, ולכן לא מקבל את ההתייחסות הטיפולית הנדרשת. הדיכאון של האם הטרייה יכול להוביל לקשיים בהתפתחות הרגשית, המוטורית והקוגניטיבית של התינוק. 

ההגדרות של דיכאון לאחר לידה השתנו במהלך השנים וקיים דיון מקצועי בשאלה האם זהו מצב קליני שונה מדיכאון קליני רגיל. בלא מעט מקרים, שורשי הדיכאון אחרי הלידה מתחילים למעשה במהלך ההיריון ואף מחמירים לאחר הלידה. לכן מקובל להתייחס לדיכאון אחרי לידה כדיכאון הסובב את  הלידה (Perinatal depression). 

בקהילה הטיפולית מקובל לאבחן דיכאון לאחר לידה כאשר הסימפטומים הקליניים מופיעים תוך 4 שבועות אחרי הלידה. יש פסיכיאטרים לא מעטים שמציינים 6 חודשים כגבול הנכון יותר. השכיחות של דיכאון אחרי הלידה גבוהה. על פי הערכה של האיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי בין  3% עד 6% של היולדות יסבלו מאבחנה קלינית זאת.

תסמינים של דיכאון אחרי הלידה

שינויים במצב הרוח לאחר לידה הם מאוד שכיחים. קיימת תופעה בשם Post Partum Blues (בלוז לאחר הלידה) המתייחסת לנטייה למצב רוח ירוד שמופיעה בשבועות הראשונים אחרי הלידה. האישה מרגישה עצב מסוים, מלווה בנטייה לבכי, וקשיים תפקודיים קלים. קרוב לוודאי התופעה קשורה לשינויים המהירים שהיא חווה עם סיום ההיריון, התלבטויות או קשיים סביב ההנקה, חוסר שינה וגם הסתגלות למצב החדש שנוצר עם היוולדו של התינוק. לרוב תופעה זאת חולפת מעצמה ללא צורך בטיפול נוסף.  

במידה והסימפטומים של מצב הרוח הירוד מחמירים, יתכן ואנו מדברים על התסמינים הראשוניים של דיכאון אחרי הלידה. הסימפטומים של דיכאון זה לא שונים מהותית מהדיכאון שעדים לו במצבים אחרים של החיים. מבחינה פסיכולוגית ומחשבתית, העיסוק המוגבר בדאגה לתינוק, הרגשות או חוסר הרגשות שהיא חשה כלפי התינוק, תחושה של אשמה שהיא אימא לא מספיק טובה ושהיא פוגעת בתינוק עלולים להחמיר את הדיכאון.

סימפטומים שכיחים של דיכאון לאחר לידה הם:

• עצב מתמשך, חרדה, או ריקנות רגשית
• עצבנות
• רגשות אשמה
• חוסר ערך
• ייאוש
• עייפות יתר, עומס או חוסר כוחות
• התפרצויות של בכי או כעס לא מוצדקים
• אובדן עניין בדברים שבדרך כלל האישה עושה ונהנית
• קשיים בריכוז, תחושה של אובדן זיכרון
• אי שקט או קושי להישאר במקום אחד
• קשיי שינה אפילו כאשר התינוק  נרדם
• הזנחה אישית
• חוסר עניין בזוגיות
• שינויים בתיאבון 
• כאבים שונים בגוף או הפרעות במערכת העיכול
• קושי בקרבה וחיבור רגשי לתינוק
• תחושות של חוסר יכולת לטפל בתינוק
• מחשבות על מוות, אובדנות, פגיעה עצמית או פגיעה בתינוק 

פרופ' גרינהאוס מציין שדיכאון אחרי לידה יכול להימשך גם חודשים רבים. מאוד חשוב לפנות לאנשי מקצוע במידה והסימפטומים שתוארו קיימים ומטרידים את האם. בתקופה זאת האישה הסובלת זקוקה לתמיכה רבה מהסביבה ואף לתמיכה מקצועית. הטיפול המקצועי המוקדם יסייע רבות בהורדת רמת הסטרס וההפרעה התפקודית.

דיכאון אחר לידה גם בקרב בני הזוג של היולדת

התופעה אינה נחלתן של היולדות בלבד. בני ובנות זוגם עשויים לסבול מסימפטומים דומים לאלו של האם הטרייה. הם יכולים להרגיש עייפות או תשישות, לסבול מקשיי שינה או בהרגלי האכילה שלהם. בני זוג עם היסטוריה של אבחנות פסיכיאטריות רגישים יותר בתקופה זו. יתכן וגם הם יזדקקו להערכה מקצועית ולהתאמה טיפולית. פרופ' גרינהאוס מציין שרעיון טוב הינו להציע להורים פוטנציאלים עם עבר פסיכיאטרי לבדוק את הטיפול שהם מקבלים ולבצע התאמות במידת הצורך.

טיפול של דיכאון אחרי הלידה

בתהליך האבחנה של דיכאון אחר הלידה יש לקחת בחשבון את המצבים הבאים: 

האם מדובר בדיכאון קליני ראשון?

האם הדיכאון הוא של המחלה הביפולרית (מאניה דפרסיה)? 

האם מדובר בדיכאון עם מאפיינים פסיכוטיים?

האם ליולדת מקורות תמיכה ומה מצבה של הזוגיות?

האם האישה מעוניינת להניק את התינוק?

היכנסו לפרטים נוספים לעמוד מאניה דיפרסיה

עד לאחרונה הטיפול בדיכאון לאחר לידה לא היה שונה מהטיפול של הדיכאון הקליני הרגיל והתבסס על שילוב של תרופות נוגדות דיכאון וטיפול של שיחות-פסיכותרפיה. 

הטיפול התרופתי הראשוני כולל שימוש בתרופות מקבוצת ה SSRI במיוחד תרופות כמו אסצ'יטלופרם (אסטו, צ'יפרלקס) או סרטרלין (לוסטרל, סרנדה). תרופות אלו מומלצות גם לאימהות שמעוניינות להמשיך להניק. הריכוז של תרופות אלו נמוך בחלב האם ולכן ההנקה אפשרית. במידה ונצפים שינויים התנהגותיים אצל התינוק יש להתייעץ עם הגורם המטפל.

בשנת 2019 אושר בארה"ב טיפול חדשני לדיכאון אחר הלידה מבוסס על חומר בשם ברקסנולון ( BREXANOLONE) שפעיל על קולטנים במוח בשם גאבה-א GABA A)). טיפול זה ניתן דרך אינפוזיה לווריד למשך 48 שעות והעלות שלו גבוהה מאוד. מנגנון הפעולה הינו חדשני. לחברה שמייצרת את התרופה מספר תרופות נוספות שפועלות באופן דומה ויתכן ויהיו טובות גם בדיכאון רגיל. טיפול זה לא קיים בישראל.

יש חשיבות רבה לשלב עם הטיפול התרופתי גם טיפול רגשי. הטיפול הרגשי יכול להיות אינדיווידואלי לאם הטרייה וגם טיפול זוגי עבור בני הזוג ביחד. הלידה וההורות החדשה מעוררים סוגיות רבות שיכולות לבוא לדיון ולפתרון במסגרת של טיפול פסיכולוגי. 

The post דיכאון אחרי לידה appeared first on פרופסור לאון גרינהאוס.

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

חרדה היא חלק בלתי נפרד מהחיים המודרניים, ובעיקר בישראל, החיים מציבים בפנינו אתגרים יומיומיים שמעורבים במתח נפשי גבוה. אנחנו מצוידים במנגנונים פסיכולוגיים ופיזיולוגיים המיועדים להכין אותנו להתמודד עם מצבים מלחיצים או מסוכנים. מנגנונים אלה כוללים עירנות, הערכת סיכון, דריכות, מילוט והתגוננות, לצד תגובות פיזיולוגיות כמו עלייה במתח השרירים והפרשת הורמונים כגון קורטיזול ואדרנלין.

תגובות אלה הן טבעיות ונדרשות לצורך תפקוד יעיל במצבי סכנה או מתח. עם זאת, בחלק מהמקרים, אותם מנגנונים של אזהרה והגנה לא תמיד מופעלים בצורה פרופורציונלית, והם עלולים לפעול בצורה מוגזמת ביחס לאירועים גם כאשר אין ממש סכנה אמיתית. במצבים כאלה, אנו פוגשים את תופעת החרדה.

חרדה הן ההפרעות הפסיכיאטריות הנפוצות ביותר והשכיחות שלהן עומדת על כ-10% מהאוכלוסייה. הן אינן מוגבלות לגיל או מגדר אך אצל נשים ישנה שכיחות גבוהה פי שניים מאצל גברים. מדובר בהפרעות שיכולות להיות כרוניות, כאשר האדם הסובל מהן עשוי לחוות תקופות של שיפור לצד תקופות של החמרה, ולעיתים התמודדות עם חרדה הופכת להיות חלק מהחיים היומיומיים.

מהם הסימפטומים של חרדה?

הסימפטומים של חרדה יכולים להשתנות ממטופל למטופל, אך באופן כללי הם מחולקים לשלוש קבוצות עיקריות: סימפטומים פיזיולוגיים, סימפטומים רגשיים ומחשבתיים וסימפטומים התנהגותיים. להלן הסימפטומים השכיחים ביותר שנראים בהפרעות חרדה:

1. סימפטומים פיזיולוגיים:

• דפיקות לב מואצות: תחושת דפיקות לב חזקות ומהירות, במיוחד במצבים מלחיצים.
• קוצר נשימה ותחושת מחנק: קשיי נשימה, תחושת חנק ותחושת צורך לנשום יותר עמוק.
• הזעה מוגברת: במיוחד בכפות ידיים, רגליים או כל חלק אחר בגוף.
• סחרחורת: תחושת סחרחורת וחוסר יציבות.
• רעידות: רעידות בלתי נשלטות בגוף, במיוחד בידיים.
• שרירים תפוסים או תחושת מתח בשרירים: במיוחד באזור הצוואר, הגב והכתפיים.
• בחילות או כאבי בטן: תחושת אי נוחות בבטן, גזים, שינוי ביציאות, בחילות, ולעיתים גם שלשולים.
• שינויים בקצב הלב: תחושות של דפיקות לב חזקות או דפיקות לב לא סדירות.
• תחושת חום או קור: הפרעות באיזון בקרת חום הגוף השכיחות במצבי חרדה.

2. סימפטומים רגשיים ומחשבתיים:

• תחושת פחד או אובדן שליטה: פחד ממצבים או אירועים שאינם מצדיקים חרדה. תחושת חוסר אונים או חשש ממצבים שעלולים להיות מסוכנים, גם אם אין סיכון ממשי.
• דאגות בריאותיות: לעיתים קרובות הסובלים מחרדה מוטרדים ממצבם הרפואי, לעיתים ללא קשר לממצאים עצמם. מטופלים אלו מבקרים אצל מומחים שונים לבירור תופעות המטרידות אותם.
• דאגה מוגזמת: מחשבות דאגה בלתי פוסקות לגבי מצבים יומיומיים, כמו עבודה, מצב בני משפחה, מצב כלכלי או קשרים חברתיים, גם כאשר אין סיבה ממשית לדאגה.
• פחד מקטסטרופות: תחושה של איום מיידי או פחד שיקרה משהו רע מאוד, כמו פחד שמישהו יפגע או יקרה אסון בלתי נמנע.
• פחד ממקומות או סיטואציות מסוימות: הסובלים מחרדה נמנעים מסיטואציות רבות המחמירות תסמינים של חרדה. אנשים עם התקפי חרדה יכולים להימנע מלנהוג או להימצא במקום הומה אדם. הסובלים מחרדה חברתית עלולים להימנע מסיטואציות חברתיות.
• חוסר ריכוז: קושי להתרכז או לחשוב באופן ברור, במיוחד בזמן חרדה.
• תחושת ניתוק (דפרסונליזציה ודריאליזציה): הרגשה שאתה מנותק מהמציאות או שאתה לא יכול להיות קשוב או נוכח, או שתחושת הגוף משתנה לאדם והוא מרגיש זר לעצמו.

3. סימפטומים התנהגותיים:

• הימנעות ממצבים או מקומות מעוררי חרדה: אנשים עם הפרעות חרדה יכולים להימנע ממקומות, מפעילויות או מאנשים שגורמים להם תחושת חרדה.
• חיפוש אחר ביטחון: תחושת צורך לקבל אישור מאחרים או להימנע מלהיות במצב שבו מרגישים לא בטוחים.

מה הם הגורמים לחרדה?

• גורמים פסיכולוגיים
  הפסיכולוגיה הקלאסית, ובעיקר הגישה הפסיכודינמית (בהובלת פרויד), רואה את החרדה כסימן לתהליך פנימי של קונפליקטים לא פתורים, במיוחד מהעבר הקשור לילדות. על פי הגישה הזו, הילד חווה קונפליקטים רגשיים, לעיתים טראומטיים, שנדחקו מהתודעה (לצורך שמירה על ההגנה הנפשית) לתוך הלא-מודע. כאשר האדם מבוגר יותר ונפגש עם מצבי מתח מורכבים עבורו, האנרגיה הפנימית שנדחקה עולה לפני השטח בצורה של חרדה. לדוגמה, אדם שעבר חוויות טראומטיות כמו הזנחה או התעללות בילדות, עשוי לפתח חרדה כלפי דמויות סמכותיות או מצבים המעוררים אצלו את הזיכרונות הקשים. אדם אחר יכול להגיב בחרדה מול קשיי פרנסה או בריאות שלו או של בני משפחתו. במקרים אלו, החרדה אינה תמיד נובעת מהמצב הנוכחי, אלא ממפגש של קושי נוכחי עם תכנים רגשיים לא פתורים של הילדות.
• גורמים התנהגותיים
  הגישות ההתנהגותיות מסבירות את החרדה כהתמודדות עם טראומות רגשיות או גירויים שהיו כרוכים בכאב או פחד. מנגנון הלמידה הקלאסי מראה כי כשאדם עובר חוויות טראומטיות כמו תאונות, מחלות קשות, או חוויות המאיימות על החיים, התגובה הרגשית של החרדה נשארת בזיכרון. בעתיד, כאשר ייחשף אדם לגירויים דומים או לסיטואציות הקשורות לאותם רגעים טראומטיים, הוא יגיב בחוזקה ובחרדה. לדוגמה, אדם שעבר תאונת דרכים קשה יכול לפתח פחד מנסיעה ברכב. בהפרעות פוביה (כמו פוביות ספציפיות או אגורפוביה), תגובה החרדה מתעוררת כתגובה לסיטואציות, חפצים או מקומות שבעבר היו קשורים לטראומות רגשיות.
• מנגנונים ביולוגיים-גנטיים
  העדויות הגנטיות מצביעות על קשר ישיר בין תורשה לפיתוח הפרעות חרדה. מחקרים שהתבצעו על תאומים או משפחות עם היסטוריה של חרדה מעידים על אלמנט גנטי משמעותי שמגביר את הסיכון לפתח חרדה. עם זאת, הגנטיקה לא תלויה בגנים בודדים אלא כנראה במשפחות של גנים, וזו תורשה פולי-גנטית. בנוסף לגורמים גנטיים, ישנם מנגנונים ביולוגיים במוח אשר יכולים להסביר את התפתחות החרדה. שינוי ברמות מוליכים עצביים כמו סרוטונין, דופמין ונוראפינפרין (המסייעים בתקשורת בין תאי המוח) נמצא קשור לחרדה.
  במקרים של הפרעות חרדה, ישנה גם בעיה בתיאום ובשיתוף פעולה בין אזורים שונים במוח. המערכת המוחית מורכבת ממספר אזורים תפקודיים, שכל אחד מהם אחראי לפונקציות כמו רגשות, זיכרון ושליטה מוטורית. אחת התפיסות המרכזיות בתחום היא שמצבי חרדה מתפתחים כאשר יש חוסר איזון בין התגובה של האמיגדלה (אזור של המוח האמון בזיהוי סכנות) והמוח הקדמי הפרפרונטלית האמורה לאזן את התגובות של האמיגדלה. חוסר האיזון בין האמיגדלה לאזור הקדם-מצחי עלול להוביל לתגובה חרדתית מוגזמת ותחושת חוסר שליטה.

סוגי הפרעות חרדה

חרדה כוללת מגוון של מצבים נפשיים המאופיינים במתח, פחד ודאגה ומופיעים באופן מוגזם או לא פרופורציונלי, לעיתים אף ללא איום ממשי. ההפרעות השונות משתנות בהיבטים של חומרה, סוג הפוביה או התקף החרדה, ולכל אחת תסמינים ייחודיים. הנה הסקירה על ההפרעות החרדה המרכזיות ושכיחותן:

1. הפרעת חרדה מוכללת (GAD – Generalized Anxiety Disorder)
   זוהי הפרעה המאופיינת במתח ודאגה כרוניים המתפשטים כמעט לכל תחום בחיים, כמו עבודה, משפחה, בריאות ועוד. אנשים הסובלים מהפרעת חרדה מוכללת דואגים באופן מוגזם על כל דבר, לעיתים גם כאשר אין סיבה ממשית לדאגה. השכיחות שלה בעולם עומדת על כ-3-5% מהאוכלוסייה, והיא נפוצה יותר בקרב נשים.
2. הפרעת פאניקה (Panic Disorder)
   הפרעה זו כוללת התקפי חרדה פתאומיים ובלתי צפויים, אשר מגיעים לשיאם בתוך דקות ספורות. הסובלים מההפרעה עלולים להרגיש תחושת פחד קיצוני, דפיקות לב מואצות, קושי בנשימה, סחרחורת ולעיתים אף תחושת פחד מוות. התקפי חרדה יכולים להתרחש בכל מקום ובכל זמן, מה שמוביל למחשבות על הימנעות ממקומות או מצבים שבהם התרחשו ההתקפים. השכיחות של הפרעה זו היא כ-2-3% מהאוכלוסייה.
3. אגורפוביה (Agoraphobia) 
   אגורפוביה ביוונית מתייחסת באופן מילולי לפחד להימצא בכיכר (אגורה: כיכר, פוביה: פחד). באופן טיפוסי אגורפוביה מתפתחת בסמוך להופעת התקפי חרדה. יש מצבים של אגורפוביה המתפתחים ללא התקפי חרדה. בשפה מקצועית אגורפוביה מתייחסת למספר מצבים:
   – הימנעות ממקומות הומי אדם, כמו סופרמרקט, מכולת, בתי קולנוע ועוד
   – הימנעות מנהיגה או מכבישים מהירים
   – הימנעות מנסיעה בתחבורה ציבורית
   – יציאה מהבית רק בליווי מי שנוסך תחושת ביטחון
   – במצבים קיצוניים, הימנעות מלצאת מהבית בכלל
4. פוביות (Phobias)
   פוביה היא פחד מוגזם ולא רציונלי ממצב, אובייקט או סיטואציה מסוימת. הפוביות השכיחות ביותר כוללות פחד ממקומות סגורים (קלסטרופוביה), פחד גבהים, פחד ממעליות ופחד ממזיקים. השכיחות של פוביה ספציפית כלשהי נעה בין 7-10% האוכלוסייה והן נפוצות יותר בקרב נשים.
5. הפרעת חרדה חברתית (Social Anxiety Disorder – SAD)
   זוהי הפרעה שבה האדם חושש באופן קיצוני מביקורת או שיפוט מצד אחרים, במיוחד במצבים חברתיים. הסובלים מההפרעה נמנעים ממפגשים חברתיים או חווים תחושת חרדה עצומה כאשר הם נמצאים במרכז תשומת הלב. הפרעת חרדה חברתית פוגעת בתפקוד החברתי, המקצועי והאישי של הסובלים ממנה. שכיחותה עומדת על כ-7% מהאוכלוסייה.

דוגמאות קליניות לכל אחת מהפרעות החרדה השכיחות:

1. הפרעת חרדה מוכללת (GAD – Generalized Anxiety Disorder)

לורה, אישה בת 40, סובלת מהפרעת חרדה מוכללת. היא דואגת באופן מוגזם כמעט על כל דבר בחיים שלה – לעיתים תוקפת אותה חרדה בעבודה, לפעמים היא מודאגת מהבריאות של ילדיה, או מהמצב הכלכלי שלה, למרות שאין איום מיידי. לעיתים יש לה קשיים להירדם, תחושת מתח בשרירים, עייפות, ותחושת דאגה מתמשכת, גם כאשר אין סיבה ממשית לדאגה.

2. הפרעת פאניקה (Panic Disorder)

ראובן, גבר בן 35, סובל מהפרעת פאניקה. הוא חווה התקפי חרדה חדים שיכולים להתרחש בכל זמן, אפילו כאשר הוא בבית או בסיטואציות שגרתיות. במהלך ההתקף ראובן מרגיש תחושות חזקות של פחד, דפיקות לב מואצות, קוצר נשימה, סחרחורת, ותחושת חנק. התקפים אלו גורמים לו להימנעויות כמו הימנעות מנסיעות בתחבורה ציבורית ומצבים שבהם הוא עלול לחוות התקף נוסף, כמו מקום סגור או הגעה למקומות עם הרבה אנשים.

3. אגורפוביה (Agoraphobia)

דנה הינה נערה בת 17 תלמידה בכיתה יא. היא החלה להתלונן על התקפי חרדה שהחלו בזמן בחינות הבגרות. בהמשך החלה לסבול מהתקפי חרדה במקומות שונים בעיר. בהדרגה הופיעו הימנעויות שהלכו והתפתחו עד כדי קושי להגיע לבית הספר או לצאת עם בני גילה. המצב הגיע לכדי הסתגרות בבית.

4. פוביות (Phobias)

מאיה, אישה בת 40, עורכת דין במקצועה, סובלת מפוביה ממעליות (קלסטרופוביה). מצבה היה יחסית מאוזן והיא הסתדרה כל עוד המשרד בו היא עבדה היה בקומה 3 בבניין משרדים. כאשר החברה המעסיקה אותה עברה למשרדים חדשים בקומה 20, מאיה נכנסה למשבר. היא לא יכלה לעלות במדרגות וגם נסיעה במעלית גרמה לה לחרדה רבה. היא נמנעה מלהשתמש במעליות. היא הרגישה תחושת פחד קיצוני בהיכנסה למעלית.

5. הפרעת חרדה חברתית (Social Anxiety Disorder – SAD)

שאול, גבר בן 28, סובל מהפרעת חרדה חברתית. הוא מפחד ממצבים בהם הוא עלול להיות במרכז תשומת הלב כמו אירועים חברתיים, פגישות בעבודה, יציאה לדייטים או לחוגים. שאול מרגיש תחושת חרדה עזה לפני כל פגישה עם אנשים, חווה דפיקות לב מואצות, הזעה יתרה, ותסמינים פיזיים נוספים. הוא נמנע ממפגשים חברתיים ואף מאירועים משפחתיים.

שיטות טיפול בחרדה

הטיפול בחרדה תלוי בסוג ההפרעה, בחומרת הסימפטומים ובצרכים האישיים של המטופל. עם זאת, ישנן מספר גישות טיפוליות עיקריות יעילות בהפחתת חרדה ושיפור איכות החיים של הסובלים. השיטות המרכזיות לטיפול בהפרעות חרדה הינן:

1. טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT – Cognitive Behavioral Therapy)

מדובר בטיפול פסיכולוגי מבוסס מחקר שנחשב לשיטה היעילה ביותר לטיפול בהפרעות חרדה. מטרת הטיפול היא לזהות ולשנות דפוסים מחשבתיים והתנהגותיים שליליים הנמצאים בבסיס תחושת החרדה. בטיפול, המטופל לומד לזהות מחשבות המובילות לפחדים. דרך דיון הגיוני עם עצמו הוא משיג פרופורציונליות ואיזון ומונע תגובות מופרזות. הטיפול כולל גם חשיפה הדרגתית למצב או האובייקט שמעורר פחד, במטרה להפחית את החרדה עם הזמן.

2. טיפול תרופתי

קיימת קשת רחבה של תרופות שיכולות לסייע בהפחתת חרדה. התרופות האופייניות ביותר הן:

• תרופות נוגדות דיכאון מקבוצת חוסמי הקליטה החוזרת של סרוטונין (SSRI) וחוסמי הקליטה החוזרת של סרוטונין ונוראפינפרין (SNRI): תרופות אלו הן תכשירים נוגדי דיכאון המסייעים גם בהפחתת חרדה. הן מאזנות רמות של מוליכים עצביים במוח במיוחד סרוטונין ונוראפינפרין. איזון זה מפחית את תחושת החרדה. דוגמאות לתרופות מקבוצות אלו הן: פלואוקסטין (PRIZMA), אסציטאלופרם (CIPRALEX), וונלפקסין (VIEPAX) (להסברים מפורטים ראה כתבות באתר על תרופות ספציפיות).

• בנזודיאזפינים: תרופות אלו כמו דיאזפאם (ASSIVAL). לוריוון (LORIVAN) ואלפרזולם (XANAGIS) יכולות להקל על חרדה לטווח הקצר, אך יש להן פוטנציאל התמכרות ולכן לא מומלץ להשתמש בהן באופן קבוע אלא במקרים בהם יש צורך רפואי.

• תרופות נוגדות חרדה: תרופות כמו חוסמי בטא עשויות לעזור בהפחתת הסימפטומים הפיזיולוגיים של החרדה, כמו דפיקות לב מואצות.

3. טכניקות הרפיה ומיינדפולנס

טכניקות הרפיה כמו מדיטציה, נשימות עמוקות, יוגה ודמיון מודרך יכולות לעזור להפחית את תחושת החרדה. מיינדפולנס (מודעות מיינדפול) היא גישה שמלמדת את האדם להתמקד בהווה, תוך קבלה של מחשבות ורגשות קיימים בצורה לא שיפוטית. באמצעות טכניקות אלו, האדם לומד לשלוט בתגובותיו הרגשיות ולצמצם את הדאגות.

4. חשיפה טיפולית (Exposure Therapy)

שיטה זו היא חלק מהטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי והיא מתמקדת בחשיפה הדרגתית ומבוקרת לגורמים שמעוררים פחד וחרדה. המטרה היא להתרגל בהדרגה למצב או לאובייקט שגורם לחרדה וללמוד להתמודד עם תחושות החרדה מבלי להימנע מהן. לדוגמה, אדם עם פחד ממעליות יתחיל בשלב הראשון בהימצאות ליד מעלית, ולאחר מכן בהדרגה יתנסה בעלייה קומה אחר קומה עד להפחתת החרדה.

5. טיפול פסיכודינמי

טיפול זה מתמקד בהבנת שורש הבעיה, כמו טראומות עבר או דפוסים רגשיים לא מודעים, שמובילים להתפתחות חרדה. בטיפול, המטופל לומד להבין את הגורמים העמוקים לחרדה ולפרוק את הקונפליקטים הפנימיים שגורמים לתסמינים.

6. תמיכה חברתית ותמיכה משפחתית

תמיכה ממשפחה וחברים קרובים יכולה להקל מאוד על התמודדות עם חרדה. אנשים עם חרדה מרגישים לעתים לבד ולתמיכה מחברים קרובים יש תפקיד חשוב בהפחתת תחושת הבידוד והפחד. קבוצות תמיכה נחשבות יעילות בהתמודדות עם תופעות של חרדה.

7. שינוי אורח חיים

• פעילות גופנית: ידוע שפעילות גופנית סדירה יכולה להפחית את רמות הדיכאון והחרדה. מומלץ לפתח הרגלי פעילות גופנית כחלק משינוי אורח חיים.
• תזונה מאוזנת ושינה טובה: ידוע שהפרעות שינה ותזונה לקויה יכולים להשפיע ולהחמיר חרדה. בשנים האחרונות נחקר הקשר בין חיידקי המעיים (מיקרוביום) לשינויים במצב הרוח.
• הפחתת שתיית קפאין: לסובלים מחרדה ישנה רגישות גדולה להשפעה הממריצה של הקפאין. קפאין נמצא בקפה ותה שאנו שותים וגם בשתייה מתוקה או משקאות אנרגיה. הפסקה של שתיית קפאין יכולה לשפר תופעות של חרדה.

סיכום

חרדה מהווה את הקבוצה השכיחה ביותר של הפרעות נפשיות והשפעתן ניכרת במגוון תחומים של החיים האישיים, החברתיים והמקצועיים של הסובלים מהן.
בעוד שגורמים פסיכולוגיים, ביולוגיים והתנהגותיים מהווים את הבסיס להתפתחותן, ניתן להתמודד עם ההפרעות באמצעות מגוון גישות טיפוליות הכוללות טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, טיפול תרופתי, טכניקות הרפיה, וטיפול פסיכודינמי. ככל שהמודעות להפרעות אלה גוברת, ניתן לשפר את איכות החיים של הסובלים מהן ולעזור להם להתמודד עם האתגרים שהן מציבות, תוך שמירה על בריאות נפשית ופיזית טובה יותר.

The post טיפול בחרדה appeared first on פרופסור לאון גרינהאוס.

The post טיפול בפוסט טראומה appeared first on פרופסור לאון גרינהאוס.

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

פרופסור גרינהאוס בעל ניסיון בניהול מחלקות פסיכיאטריות ואף בתי חולים פסיכיאטרים

סכיזופרניה

סכיזופרניה היא מחלה שכיחה, כ 1% מהאוכלוסייה סובלים ממנה. היא לרוב מתפרצת בגילאים צעירים, במיוחד בין הגילאים 15-25, אך תסמינים מקדימים יכולים להופיע גם בגילאים צעירים או מבוגרים יותר. בשנים האחרונות נמצא קשר בין שימוש בסמים בגיל צעיר (כולל קנאביס) והתפרצות של סכיזופרניה.

סכיזופרניה היא מחלה מורכבת שיכולה להתבטא בצורות קליניות מגוונות. כיום, כבר לא מתייחסים אל מחלה אחת בשם ״סכיזופרניה״ אלא אל ״ספקטרום הסכיזופרניה״, כלומר קבוצה של מחלות שנכנסות תחת אותה קטגוריה של סכיזופרניה. אנשים רבים טועים וקוראים לסכיזופרניה ״פיצול אישיות״, זוהי טעות נפוצה וחשוב להדגיש שזה אינו המצב וגם לא שם נכון להפרעה.

The post טיפול בסכיזופרניה appeared first on פרופסור לאון גרינהאוס.

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

The post הפרעה טורדנית כפייתית appeared first on פרופסור לאון גרינהאוס.

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

מה היא מאניה דיפרסיה?

במהלך השנים התסמונת של מאניה דפרסיה קיבלה שמות שונים. שמות אלא "מאניה דיפרסיה", "הפרעה ביפולרית" ו"הפרעה דו-קוטבית" מתייחסים לאותם מצבים קליניים והם מושגים זהים. הספרות הפסיכיאטרית הנוכחית מקבלת יותר את המושג של הפרעה ביפולרית מאחר והיא מייצגת טוב יותר את ההבנה העכשווית של ההפרעה.
אם כך מאניה דיפרסיה, הפרעה דו-קוטבית והפרעה ביפולרית מאופיינים על ידי "גלים או תקופות" (ימים עד חודשים) של שינויים במצב הרוח המלווה בשינויים בהתנהגות ובתחושות הגופניות. חשוב להבין שהשינויים שנראים בתקופות אלו שונים מהחיים הרגילים של האדם. שינויים אלו פוגעים ביכולת התפקודית ובאיכות החיים שלו. ה"גל" יכול להיות לכיוון של מצב רוח מרומם או תוקפני או לכיוון הדיכאון.
באופן טיפוסי יש במאניה דפרסיה 3 מצבים. אחד הוא המצב הרגיל של האדם, השני הוא המצב המאני או היפומאניה (מאניה קלה), והשלישי הוא המצב של דיכאון. התכיפות של השינויים שונה מאדם לאדם. עבודות מחקריות מראות שאדם הסובל מהפרעה מאניה דיפרסיה יסבול בממוצע בין 7-9 גלים של דיכאון או של מאניה היפומאניה במהלך חייו. משך כל גל יכול להיות קצר ולהימשך מספר שבועות, או ארוך להימשך מספר חודשים.

מה הם הצורות הקליניות השונות של מאניה דיפרסיה?

1. מאניה דיפרסיה מסוג 1. העוצמתית מבין הצורות השונות של ההפרעה ומוגדרת על ידי הופעת גל מאניה (מצב מאני או מאניה גדולה). מאניה מאופיינת על ידי עלייה חדה במצב הרוח לכיוון שימחת יתר או כעסנות יתר ומלווה סימפטומים שנגדיר בהמשך. מאניה לעיתים קרובות מצריכה טיפול תוך אשפוז. כפי שהשם מאניה דיפרסיה מגדיר, המטופל סובל גם תקופות של דיכאון מג'ורי. תקופות של דיכאון מופיעות לפני או אחרי הגל המאני .הגל המאני נמשך בדרך כלל מספר שבועות עד חודשים ספורים. הגל של הדיכאון לעומת זאת, ארוך יותר, הוא יכול להימשך חודשים רבים.
2. מאניה דיפרסיה מסוג 2 . השינוי במצב הרוח (מרומם או כעסני) במאניה דיפרסיה מסוג 2 קל יותר, לכן הוא נקרא גם "מאניה קלה". היפומאניה לא גורמת לשיבוש בביקורת המציאות של המטופל. מאניה הקטנה גורמת לשינוי בולט במצב הרוח לכיוון שימחת יתר או כעסנות אבל לרוב לא גורמת לירידה ניכרת באיכות החיים או לסבל נפשי. הגל של היפומאניה יכול להיות קצר יותר, של לפחות 4 ימים. הגל של הדיכאון בדומה למצב במאניה הגדולה הוא של דיכאון מג'ורי.
3. ציקלותימיה. האדם שסובל מציקלותימיה מדווח על תנודות תכופות במצב הרוח לכיוון של מצב רוח דיכאוני וגם של מצב רוח מרומם או כעסני. התנודות לכיוון הדיכאון הם משמעותיות אבל לא מגיעות לעומק של הדיכאון המג'ורי. השינוי לכיוון מצב הרוח המרומם או הכעסני הוא מתון יותר ולא מגיע לרמה של השינוי במאניה קלה. ציקלותימיה הינו מצב ממושך. השינויים הקוטביים מלווים את האדם לתקופות של שנתיים או יותר. התקופות של מצב רוח רגיל קצרות ולא ארוכות מחודשיים. למידע נוסף היכנסו למאמר על ציקלותימיה
4. מאניה דיפרסיה מעורבת. בתסמונת זאת מופיעים בו זמנית סימפטומים של דיכאון וסימפטומים של מאניה או היפומאניה (מאניה קלה). האדם שסובל מתסמונת מעורבת יכול לדווח שבאותם ימים הוא סובל ממצב רוח ירוד ומחשבות אובדניות, ובמקביל מרגיש רצון לפעילות מוגברת ומתכנן תוכניות רבות. התסמונת המעורב לא קלה לאבחון ולא קלה לטיפול.
5. מאניה דיפרסיה של גלים תכופים. בשונה לציקלותימיה, האדם שסובל ממאניה דפרסיה של גלים תכופים מדווח על 4 או יותר גלים של דיכאון או של מאניה או היפומאניה (מאניה קלה) במהלך השנה. מצבים אלו לא קלים לטיפול ולרוב מצריכים לפנות למומחה בטיפול של הפרעה מאניה דיפרסיה.
6. מאניה משנית לטיפול תרופתי, למחלות, או לשימוש בסמים. אלו מצבים המוגדרים כהפרעות משניות למצבים קליניים אחרים. מחלות מסוימות או טיפולים תרופתיים יכולים להוביל לשינוי של מצב הרוח זהה לשינויים שנצפים בהפרעת מאניה דיפרסיה קלאסית. כמו כן סמים ממריצים או קנאביס יכולים לתת תמונות דמוי מאניה או דמוי דיכאון.

מה הם הסימפטומים של מאניה דיפרסיה?

נציג את הסימפטומים של דיכאון מ'גורי ושל מאניה בצורה של טבלה המשווה ביניהם. כאמור הסימפטומים של היפומאניה (מאניה קלה) פחות עוצמתיים מאלו של המאניה

תסמינים של מאניה דיפרסיה קלה

התסמינים של מאניה דיפרסיה קלה שמתוארים בהמשך, מדגישים סימפטומים שהם שינוי מהמצב הרגיל של האדם. המאניה הקלה יכולה להתפתח בהדרגה או במהירות תוך יום או יומיים. בדרך כלל קיימת היסטוריה של גלים קודמים של דיכאון או של מאניה קלה.

המטופל:

• נמצא במצב רוח מרומם או רגזני (עוצמתי יותר משמחה או כעס רגילים) רוב שעות היום. התסמינים נמשכים 4 ימים או יותר ולרוב שעות היום.
• יושן פחות מהרגיל מבלי להרגיש עייפות במשך היום.
• פעיל מאוד במשך שעות ארוכות ביום.
• מראה חשיבה מאוד מהירה ואסוציאטיבית. הדיבור מאוד מהיר.
• חש ביטחון עצמי מוגבר ורואה את עצמו מוציא לפועל תוכניות גדולות.
• מצליח לשכנע אנשים בקלות ומקדם את ענייניו בצורה טובה יותר מהרגיל.
• עושה החלטות במהירות מבלי להתייחס לפרטים.
• מגלה חוסר סבלנות להקשיב לאחרים.
• יש לו תגובות תוקפנות שמתעוררות בקלות במיוחד כשלא מסכימים איתו.
• חש גירוי מיני מוגבר ויכול לחפש סיפוק גם בדרכים פחות רגילות לו.
• מפגין ביקורת מציאות שמורה אבל הוא לא לוקח בחשבון שהחלטות לא מבוססות יכולות לגרום לו להפסדים ולקושי עם מערכות יחסים
• נמשך להתנהגויות סיכון. האדם במאניה מחפש ריגושים ואלו יכולים להיות בתחומים שונים כמו התמכרויות, מיניות גם מחוץ למסגרת של יחסים קבועים, נסיעה מהירה שלו מתחשב בהוראות החוק, השקעות מפוקפקות, ועוד.

התסמינים של דיכאון דו-קוטבי הם:

• מצב רוח דיכאוני. האדם מדווח על תחושה של דיכאון (מצב רוח ירוד) המתבטא בתופעות של כאב נפשי. מועקה בחזה, או מצב כללי ירוד ורע ברוב שעות היום.
• חוסר עניין וחוסר הנאה מפעילויות שונות. האדם מסתגר, מתקשה לתפקד בעבודה או עם החברים והמשפחה. לא נהנה מבדרים (אנהדוניה), מפסיק פעולות שאהב לעשות או שהתעניין בהם.
• הופעה של מחשבות שחורות. החשיבה של האדם בדיכאון מתאפיין בפסימיות ובפרספקטיבה מאוד שלילית. לא מאמין שיצליח במה שרוצה לעשות. המחשבות השחורות לפעמים פסימיות ביותר ואפילו מופיעות מחשבות על מוות, רצון להתאבד ואף להתאבד.
• הפרעות שינה. בדיכאון דו קוטבי אפשר לראות הפרעות של אינסומניה וגם של היפרסומניה. האדם עם אינסומניה מתקשה להירדם, מתעורר מספר פעמים בלילה, ומתעורר מוקדם מהרגיל. לחילופין מופיע מצב של שינה יתר. האדם מדווח על שעות שינה ארוכות ועל קושי לצאת מהמיטה לפעמים גם במהלך היום נשאר במיטה
• שינוי בתיאבון ובמשקל. בדיכאון דו קוטבי אפשר לראות מצב בו באדם מדווח על ירידה בתיאבון ובמשקל או מצב של עלייה בתיאבון ועלייה במשקל.
• חוסר עניין בפעולות מהנות כולל ירידה בחשק המיני.
• הפרעה בריכוז. האדם מדווח על קושי לשמור על קשב בקריאת עיתון, בטלוויזיה ובהרבה פעולות נוספות. לפעמים קשה לו לעקוב אחרי כותרות בעיתון . האדם יכול לדווח על קושי בזיכרון שלמעשה הוא ביטוח של הפרעה בריכוז.
• שינוי ביכולות של תנועה של האדם בצורה של אי שקט או של חוסר פעילות. במצב זה אפשר לראות אדם שמתקשה לשבת במקום אחד ומסתובב מאוד לא רגוע רוב שעות היום. לחילופין הוא כ”כ אפטי שכמעט ולא זז מהכיסא או קם מהמיטה.
• תחושות של חוסר ערך או של אשמה. תחושות ומחשבות אלו יכולות להטריד מאוד את האדם ולהוליד תחושות של ייאוש ושל חוסר תקווה. מחשבות אלו יכולות להחמיר ולהתקדם למחשבות אובדניות ולפעמים אף למצב של דיכאון פסיכוטי, דיכאון בו יש אודבן ביקורת המציאות והופעת דלוזיות אשמה או של חוסר תקווה או הלוצינציות עם תוכן דומה לדלוזיות.

מה היא השכיחות של מאניה דיפרסיה?

מאניה דיפרסיה מסוג 1 מופיעה אצל 0.5-1% מהאוכלוסייה, שכיחות זאת זהה בין גברים ונשים. מאניה דיפרסיה מסוג 2 (מאניה קלה) שכיחה יותר ומגיע ל 2-3% מהאוכלוסייה.
מטופלים שאובחנו עם מאניה דיפרסיה יציבים באבנה במהלך החיים שלהם, זאת אומרת, שהתופעות של היפומאניה לא מחריפות ועוברות להיות של מאניה. הדבר מצביע על כך שקיים מרכיב גנטי ייחודי ושונה, שטרם זוהה, בין ההפרעות השונות.

מה הם הגורמים למאניה דיפרסיה?

הגורמים להפרעה מאניה דיפרסיה מתוארים בהרחבה במאמר שכתבתי על הפרעה ביפולרית
לא ניתן לומר באופן וודאי מה הם הגורמים הספציפיים של מאניה דיפרסיה. קרוב לוודאי הפרעה זאת היא מולטי פקטוריאלית, ז"א שהיא משנית לגורמים רבים שפועלים ביחד להביא לתוצאה הקלינית.
הגורמים הפעילים הם:

1. גנטיים הקשורים לתורשה (מה שאני מקבלים מההורים) וגורמים גנטיים המפעילים את המוח,
2. גורמים נוירו התפתחותיים (סטרס ומחלות של האם בזמן ההריון)
3. סטרס פתולוגי בשנים הראשונות של החיים (כמו טראומה נפשי, מיני או פיזי)
4. גורמים נוספים כמו שימוש בסמים ומחלות גופניות.

האם המאניה דיפרסיה משפיעה על האישיות של האדם?

האדם נוטה לחשוב על עצמו ועל העולם בהתאם לטון הרגשי שלו. לכן אדם בדיכאון מתמלא מחשבות פסימיות ושחורות, האדם במאניה, לעומת זאת, חש על גג העולם וכל יכול. ומה חושב האדם כאשר מצב רוחו מאוזן, בין הגלים?
אין ספק שחומרת המאניה דיפרסיה משפיע על היציבות האישית של האדם. כאשר התרופות מונעות גלים חוזרים של המחלה, האדם יכול לתכנן את חייו לתווך אורך ולהוציא לפועל את תכניותיו האישיות. כאשר המצב לא יציב והגלים של מאניה או של דיכאון חוזרים על עצמם, איכות החיים נפגעת מאוד. האנשים הקרובים לסובל ממאניה דיפרסיה חיים את התנודתיות של מצב רוחו. רבים מגדירים את המצב כ"רכבת הרים רגשית".
כאשר המחלה פעילה ואין שליטה מספיק טובה על הגלים, יכולה להתפתח אי יציבות אישית על כל המישורים. האדם יכול להתקשות בניהול עבודה רגילה או לקיים חיי משפחה תקינים. הוא יכול לאבד את פרנסתו ולבזבז את הונו.
לכן, חלק מאוד חשוב של התהליך הטיפולי הוא לעזור למטופל להבין ממה הוא סובל ומה עליו לעשות כדי למתן את ההשפעות השליליות של ההפרעה. הספרות הפופולרית מלאה בסיפורי הצלחה של מטופלים הסובלים ממאניה דיפרסיה, אבל גם מהרבה שלא הצליחו במשימה וגם אלו שאיבדו את עצמם לדעת בעקבות מחלה לא מאוזנת.

אבחון של מאניה דיפרסיה

1. המצבים המאניים יכולים להיות קיצוניים כמו אפיזודה מאנית, או מתונים יותר כמו אפיזודה היפומאנית (מאניה קלה).
2. מאניה דיפרסיה יכולה להימשך החל משבוע ועד למספר שבועות, לעיתים רחוקות גם מספר חודשים.
3. במצב המאני החולה חש מצב רוח מרומם מאוד שבקלות יכול להיהפך גם למצב תוקפני מאוד.
4. המטופל המאני כמעט ולא ישן ונמצא בפעילות נמרצת מהשעות המוקדמת של היום. הפעילות הנמרצת מלווה בלחץ בדיבור ועם מעבר מהיר בין רעיונות שונים.
5. המטופל מרגיש כל יכול והוא עלול לעשות החלטות כספיות גורליות, החלטות כבדת משקל ביחסים הבין אישיים והמיניים, מבלי לקחת בחשבון את התוצאות השליליות האפשריות מהחלטות אלה.
6. הדיכאון של המחלה המאני דפרסיבית יכול להופיע בסמוך לגל מאני או להקדים את הגל המאני במספר חודשים.
7. הדיכאון של המאניה דיפרסיה יכול להימשך חודשים.
8. במצב של דיכאון, המטופל יכול לסבול מיוש משמעותי ומחשבות אובדניות. אובדנות יכולה להוות סיכון ממשי כאשר מדובר בדיכאון משמעותי.
9. במצב דיכאון המטופל חש מצב רוח מאוד ירוד ולא מאמין שמצבו יכול להשתפר.
10. התפקוד של המטופל בדיכאון הוא ירוד מאוד. כמו כן, הטיפוח האישי לוקה בחסר.
11. במצב של דיכאון , המטופל מתלונן על חוסר שינה ולעיתים גם על עודף שינה ותחושה של שיתוק כללי.
12. הטיפול בתרופות נוגדות דיכאון יכול להפוך מטופל ממצב דיכאוני למצב מאני. לכן הטיפול במאניה דיפרסיה דורש מיומנות, רגישות וגם אסרטיביות מצד הרופא.

דרכי טיפול במאניה דיפרסיה

אני ממליץ להתייחס לתופעה של המאניה דיפרסיה באופן הבא:

אבחון ראשוני.
על התהליך האבחנתי לכלול התייחסות להיסטוריה האישית של המטופל ולתסמינים המאפיינים את מצבו. מאוד חשוב לקבל פרטים מדויקים על טיפולים קודמים ועל השפעתם על המהלך הקליני של המאניה דיפרסיה.

תהליך של טיפול תרופתי: בהפרעה ביפולרית דורשת התייחסות שונה בשלבים השונים שלה. ואלו הם:
הטיפול של המצב המאניה או ההיפו מאני (מאניה קלה). בשלבים אלו משתמשים בתרופות מייצבות מצבי רוח בשילוב עם תרופות נוגדות פסיכוזה, במיוחד במצבים של מאניה חריפה. תרופות כמו ליתיום, דפלפט, למיקטל, טגרטול, ריספרדל, זיפרקסה, ואריפלי חשובות לטיפול של השלב המרומם של המחלה.
הטיפול של השלב הדיכאוני של המחלה המאני דפרסיבית דורש מיומנות רבה. הדיכאון של המאניה דיפרסיה שונה מהדיכאון שרואים במחלה הדיכאונית. הוא פחות מגיב לטיפול עם תרופות נוגדות דיכאון רגילות (תרופות כמו צ'יפרלקס, לוסטרל, סימבלתה ועוד) ועדיף להשתמש בתרופות נוגדות פסיכוזה (שלמעשה הם גם נוגדות דיכאון במחלה המאני דפרסיבית) כמו סרוקואל, זיפרקסה, אריפלי, ותורופות חדשות כמו לטודה (לא קיימת בישראל) ורקסולטי וריאגילה.
הטיפול המונע של גלים עתידיים של המחלה. על המטפל לחשוב על הטיפול הטוב ביותר לגל הנוכחי של המחלה אבל גם לתכנן את הטיפול המניעתי של גלים חוזרים. התרופות הנמצאות בשימוש למניעה הם אותם התרופות שהיו בשימוש בטיפול של השלב של מאיה או היפו מאניה לעיתים קרובות המטופל יזדקק ליותר מתרופה אחת למניעה של גלים חוזרים. תרופה מרכזית בטיפול מניעתי היא ליטיום.

הטיפול הרגשי-פסיכותרפי.
הטיפול הרגשי פסיכולוגי במחלה המאני דפרסיבית הינו חיוני .
המחלה המאני דפרסיבית בעלת השפעה פסיכולוגית רחבה על הסובל. במעגל הראשון המטופל עצמו ומשפחתו הגרעינית זקוקים להכוונה ולתמיכה בשלבים החריפים של המחלה. אחרי שהגל נרגע יש מקום להתייחס פסיכולוגית לתוצאות של המחלה, שלעיתים קרובות הם כבדי משקל, על חיי המשפחה, על הזוגיות, על המקצועית, ועוד.
המטופל זקוק לסיוע פסיכולוגי להבין את המחלה ולפתח מנגנוני בריאים של התמודדות איתה. מטופלים רבים מתקשים עם הצורך לטיפול קבוע לאורך זמן. הבנת צורך זה יסייע בתהליך של היענות לטיפול הממושך.

טיפולים נוספים.
הטיפולים הנוספים למאניה דיפרסיה כוללים טיפולים בגרייה מגנטית, טיפול בנזעי חשמל וטיפול בקטמין לווריד.
במצבים של מאניה מסוג אחד שלא מגיבה לטיפול הראשוני (שהוא בדרך כלל באשפוז) אפשר לשקול טיפול בנזעי חשמל (ראה כתבה וידאו באתר). טיפולים אלו יעילים מאוד למאניה חריפה ובדרך כלל מביאים להרגעה מהירה של המצב הקליני הסוער.
במצבים של דיכאון שלא מגיב מספיק טוב לטיפול התרופתי אפשר לשקול טיפול בנזעי חשמל כפי שנכתב קודם למאריה חריפה. הטיפול בנזעי חשמל הוא טיפול קלסי לדיכאון עמיד לטיפול. בשנים האחרונות אושר טיפול בגרייה מגנטית למוח (ראה כתבה במדיה) כטיפול לשלב הדיכאוני של המאניה דיפרסיה. טיפול זה יעיל ויכול לסייע בשיפור יחסית מהיר בדיכאון.
טיפול בקטמין, שהוא חומר הרדמה שהתגלה בשנים האחרונות כיעיל בטיפול של מצבי דיכאון כולל הדיכאון של המאניה דיפרסיה, יכול לסייע בטיפול של מצבי דיכאון שטרם הגיב לטיפול התרופתי. בכתבה באתר יש הסבר מפורט על טיפול בקטמין.

The post טיפול במאניה דיפרסיה appeared first on פרופסור לאון גרינהאוס.

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

הטיפול בגרייה מגנטית וגרייה מגנטית עמוקה למוח Deep TMS

מהו טיפול בגרייה מגנטית?

הטיפול בגרייה מגנטית מבוסס על מעבר של גלים מגנטיים הנוצרים בעזרת מכשיר ייעודי אל המוח. הגל המגנטי, בשונה מגל חשמלי, חודר דרך הקרקפת בלי לגרום לכאב משמעותי. הטיפול לא דורש הרדמה או שהות בבית חולים כמו שטיפול בחשמל (ECT) דורש.
בתוך המוח, הגלים המגנטיים מפעילים תאים באזור אליו המכשיר מכוון. ההפעלה המקומית של תאי המוח גורמת בהמשך לגלים נוספים שמפעילים אזורים מרוחקים יותר בתוך המוח, וכך נוצרת הפעלה של תאי מוח בשרשרת. לדוגמא, הגרייה המגנטית המתבצעת מעל האזור הקדמי של המוח, אזור בשם קליפת המוח הקדמי, מפעילה אזור מרוחק ועמוק יותר בשם הקורטקס הסינגולרי.
הטיפול בגרייה מגנטית מתבצע בקליניקה של פרופ’ גרינהאוס בעזרת מכשיר של החברה הישראלית בריינסווי (BRAINSWAY). בעולם יש מספר מכשירים נוספים מאושרים לטיפול, אך המכשיר של החברה הישראלית הוכח כיעיל בטיפול במצבים קליניים. יתרון המכשיר של חברת בריינסווי הוא שדרך הקסדה הייעודית נוצר גל מגנטי שחודר עמוק אל תוך המוח. החדירה העמוקה יותר-Deep TMS או בקיצור D-TMS, גורמת לפיזור עמוק יותר של הגל ועל ידי כך לגרייה יעילה יותר של תאי המוח.

כיצד מתבצע הטיפול בגרייה מגנטית?

הטיפול הקלאסי של גרייה מגנטית למוח- TMS, מתבסס על שיטת העברה של גלים מגנטיים בתדירות קבועה עם המאפיינים הבאים:

• תדירות של בין 1-20 פעימות לשנייה (1-20 HERZ)
• משך כל סדרת פעימות בן 2-10 שניות עם הפסקות של 20-30 שניות בין כל סדרה של פעימות.
• כל סדרה טיפולית כוללת בין 20-30 טיפולים המתבצעים מדי יום, 5 פעמים בשבוע.
  כאשר כל טיפול אורך כ30 דקות. במקרים שמגיבים היטב לטיפול יתכן ופרופ’ גרינהאוס ימליץ להמשיך בסדרה החזקתית בתדירות נמוכה יותר. סדרה החזקתית זאת יכולה להימשך גם מספר חודשים.

בקליניקה של פרופ’ גרינהאוס יש שתי קסדות של חברת בריינסווי, אחת בשם H1 שמגרה את האזור הקדמי השמאלי של המוח והיא בשימוש למצבי דיכאון, והקסדה H7 שמגרה את מרכז המוח והיא בשימוש למצבים של OCD ולפעמים גם למצבים של דיכאון במיוחד כאשר קיימת חרדה רבה.

מהר מאוד אחרי הופעת הטיפול ב TMS, החלו חוקרים בחיפוש שיטות יעילות יותר לגרייה מגנטית למוח.

השיטה בשם THETA BURST STIMULATION או בקיצור TBS מתבססת על מעבר גלים בקצב משתנה ומהיר יותר. ב TBS גלים מהירים וגלים אטיים מועברים במקביל לתוך המוח. הפעימות מגנטיות המהירות הן בקצב של 50 פעימות לשנייה (50 HERZ) על רקע של 5 פעימות בשנייה (5 HERZ). התוצאה היא שניתן להעביר ריכוז גבוה יותר של פעימות ולקצר את משך הטיפול ולכן משך הטיפול היומי קצר יותר (כ 10 דקות).

מחקרים אחרונים המטפלים במספר סדרות של TBS ביום (3-10 סדרות ליום) הראו שניתן להשיג תוצאות קליניות מרשימות תוך 5-10 ימי טיפול בלבד. שיפור דומה דורש בין 20-30 ימי טיפול עם TMS. לכן הטיפול ב TBS הופך לסטנדרט טיפולי חדש.

המאפיינים של TBS בשיטה של פרופסור גרינהאוס כוללים:

• שימוש במכשיר TBS של חברת בריינסווי.
• שימוש בקסדות H1 ו H7 כטיפול למצבים קליניים שונים.
• ביצוע של 3 טיפולי TBS בכל יום טיפול, משך כל טיפול כ10 דקות עם הפסקה של 45 דקות בין הטיפולים.
• ביצוע טיפול בשיטה של TBS אינטרמיטנטי (iTBS).

סדרה טיפולית נמשכת כ 10 ימים עם אפשרות להארכה לפי התגובה הקלינית.

מכשיר הTBS של חברת בריינסווי ממשיך את השיטה הנהוגה ב TMS ומעביר גלים מגנטיים עמוק לתוך המוח, לכן ניתן לקרוא לשיטה TBS עמוק או DEEP TBS.

השלבים של הטיפול בD-TMS ובD-TBS

1. בדיקה על יד פרופ’ גרינהאוס. כל מטופל שמעוניין לבצע טיפול בגרייה מגנטית עמוקה D-TMS או D-TBS חייב לעבור אבחון רפואי ופסיכיאטרי על ידי פרופ’ גרינהאוס. באבחון זה הפרופ’ מתרשם מהמצב הקליני של המטופל, עובר איתו על ההיסטוריה הרפואית שלו ועל הטיפולים השונים שהוא קיבל.
2. שינוי תרופתי לקראת התחלת הטיפול בגרייה מגנטית למוח-D-TMS או D-TBS. פרופ’ גרינהאוס ימליץ למטופל על טיפול תרופתי מתאים בזמן הגרייה המגנטית.
   הוא יכוון את המטופל איך לשנות את הטיפול במיוחד כאשר נוגע לכדורי הרגעה או כדורים שמייצבים את מצב הרוח. תרופות אלו יכולות להקטין את יעילות הטיפול.

מה הם המצבים הקליניים שאושר טיפול בגרייה מגנטית D-TMS וD-TBS?

בקליניקה של פרופסור גרינהאוס מתבצעים טיפולי TMS ו TBS בהתוויות המאושרות בישראל:

• דיכאון שטרם הגיב לטיפול (דיכאון עמיד), גם בדיכאון של המחלה הביפולרית (מאניה דפרסיה).
• תסמונת של OCD עמידה לטיפול.
• סימנים שליליים של מחלת הסכיזופרניה.
• הפסקת עישון.
• תסמונת פוסט טראומטית (PTSD)
• מקרים מתאימים של התמכרות לאלכוהול או הימורים.

הטיפול בגרייה מגנטית אושר בישראל לבוגרים מגיל 18, מומלץ לשלב טיפול תרופתי יחד עם טיפול גרייה מגנטית.
הטיפול אינו מתאים – למטופלים או קרובי משפחה מדרגה ראשונה שסבלו מהופעת פרכוסים או חולי אפילפסיה.

אחוזי הצלחה של הטיפול בגרייה מגנטית D-TMS וD-TBS?

העבודות הקליניות המבוקרות האחרונות המשתמשות במספר טיפולים של TBS מדי יום, דיווחו על הצלחה גבוה של הטיפול- שיפור קליני משמעותי בכ-80% מהמטופלים הסובלים מדיכאון.

ההצלחה של הטיפול בגרייה מגנטית D-TMS במקרים של דיכאון עמיד לטיפול מגיעה לרמה של 60%. הצלחה זאת מופיעה כאשר הסדרה של 20-30 טיפולים מתקיימת במלואה.
שילוב של גרייה מגנטית עם טיפול תרופתי נוגד דיכאון בהתאמה אישית עשוי לשפר את יעילות הטיפול.

בסיום סדרת הטיפולים הראשונית יציע פרופסור גרינהאוס טיפול החזקתי ע"י גרייה מגנטית. טיפול זה מתבצע בתדירות נמוכה, כפעמיים בשבוע עד פעם בחודש, מטרתו להבטיח שהתגובה החיובית לטיפול תהיה ממושכת יותר.

במצבים של תסמונת טורדנית כפייתית OCD היעילות של הגרייה המגנטית D-TMS עומדת על כ40%.

אז מה עדיף, D-TMS או D-TBS?

הבחירה בין שיטות הטיפול השונות תלויה במטופל עצמו. הטיפול המהיר יותר ואולי הנסבל יותר (מלווה בפחות כאב מקומי) הוא ה D-TBS אבל טיפול זה כרוך בהשקעת זמן יומית גבוה יותר (שעתיים כל יום) והוצאה כספית גבוה יותר. במהלך פגישת ייעוץ עם פרופסור גרינהאוס יוחלט על הטיפול המתאים ביותר.

מהם תופעות הלוואי האפשריות של הטיפול בגרייה מגנטית?

לטיפול בגרייה מגנטית פרופיל בטיחותי מצוין. לרוב המטופלים לא מדווחים על תופעות לוואי. אפשר להרגיש כאב ראש קל בזמן הטיפול ובאזור הגרייה המגנטית. לפעמים כאב הראש יכול להימשך מספר שעות. אפשר ליטול כדורים רגילים נגד כאב ראש לפני הטיפול.

תופעת הלוואי המשמעותית והנדירה ביותר, שאפשר לחוש בעקבות הטיפול הינה הופעת פרכוס. מאחר וגרייה מגנטית גורמת לפעילות חשמלית של תאי המוח, אצל אדם בעל רגישות נוירולוגית גבוהה יכול להופיע פרכוס. פרכוס הינו תגובה חשמלית מקומית או מפושטת של תאי המוח ולעיתים עשוי להתלוות גם באובדן הכרה. הופעת פרכוס הינה תופעת לוואי מאוד לא רצויה אבל מאוד נדירה. שכיחות הפרכוס הינה כ 1 ל 50,000 טיפולים. הפרכוס הינו אירוע בודד ולא מתפתח למחלה נוירולוגית.

לחצו כאן לקבלת מידע על: טיפול בחרדה חברתית | טיפול בדיכאון קליני 

The post טיפול בגרייה מגנטית appeared first on פרופסור לאון גרינהאוס.