מאמרים בנושא חרדה

דפלפט

דפלפט (DEPALEPT)

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

דפלפט (DEPALEPT) הינה תרופה המשתייכת לקבוצת התרופות המוכרות כנוגדות פרכוסים שפעילה גם כמייצבת מצב הרוח (יעילות בטיפול של מאניה דפרסיה). החומר הפרמקולוגי הפעיל בתוך התרופה הינו חומצה וולפרוית (VALPROIC ACID). התרופה נמכרת בישראל בשמות נוספים לדפלפט (DEPALEPT), שמות כמו דפלפט כרונו (DEPALEPT CHRONO) וולפורל (VALPORAL).

מאמר זה נכתב כהדרכה ראשונית למטופל ואינו תחליף לדיון עם הרופא המטפל או קריאת העלון למטופל המצורף לתרופה. במצבים פסיכיאטרים רצוי לפנות לפסיכיאטר מומחה.

איזו משפחה משתייכת דפלפט (DEPALEPT)

התרופה דפלפט (DEPALEPT) משתייכת לקבוצת התרופות עם פעולה קלינית נגד פרכוסים (מחלת הנפילה-אפילפסיה) וכמאזנות מצב רוח. היא נמצאת בשימוש בילדים, בבני נוער ובמבוגרים.

מהו מנגנון הפעולה של התרופה?

  • מנגנון הפעולה ידוע באופן חלקי. הפעילות במערכת העצבים המרכזית מתרכזת בהשפעה על:
  • עידוד הפעילות של קולטני GABA, קולטנים אלו בעלי השפעה הממעיטה את הפעילות (אינהיביטורית) באזורים שונים במוח
  • חסימה של תעלות הנתרן והסידן בתאי המוח (כך משפיעים על יצירת הפעילות האלקטרו כימית במוח)
  • חסימה של קולטנים שמעודדים פעילות אלקטרו כימית מוחית כמו גלוטמט (GLUTAMATE)
  • הפעילות הגנתית בתוך גרעין תא העצב. השפעה זו יכולה להסביר את היכולת של דפלפט ((DEPALEPT למנוע פרכוסים וגם למנוע גלים של דיכאון או מאניה

באלו מצבים קליניים משתמשים בדפלפט (DEPALEPT)

השימושים הפסיכיאטריים של דפלפט כוללים את המצבים הקליניים הבאים:

  • כטיפול יחיד או משולב עם תרופות נוגדות פסיכוזה במאניה חריפה
  • בטיפול מונע של המחלה המאניה דפרסיה מסוג I ומסוג II
  • בתסמונות של כאבי ראש
  • במצבים קליניים של קושי בשליטה על התנהגות תוקפנית
  • כטיפול משולב במצביים של דיכאון של המאניה דפרסיה

איך משתמשים בתרופה דפלפט

בישראל ניתן להשיג את חומצה ולפרואית בשמות הבאים: דפלפט ((DEPALEPT, דפלפט כרונו (DEPALEPT CHRONO) וולפורל (VALPORAL).

  • דפלפט נמכר בכדורים של 200 ו 500 מג, בסירופ בריכוז של 200 מג ל 5 מיליליטר ובנוזל בריכוז של 200 מג למיליליטר
  • דפלפט כרונו נמכר בכדורים של 500 מג
  • ולפורל נמכר בכדורים של 200 מג ובסירופ של 200 מג ל 5 מיליליטר

השימוש בחומצה ולפרואית בכל צורותיה דומה. אלו הן ההנחיות הכלליות לטיפול:

  • במאניה חריפה אפשר להעלות את המינונים של דפלפט בצורה מהירה יותר. קיימת שיטה מיוחדת בשם העמסת דפלפט שתוסבר על ידי הפסיכיאטר המטפל במידה וצורה זו עומדת על הפרק.
  • במצבים דיכאוניים או של ייצוב מצב הרוח, מתחילים את הטיפול עם מינון של 200 מג פעמיים ביום ומעלים בצורה הדרגתית ב 200 מג כל 5-7 ימים עד הגעה למינון הטיפולי.
  • המינון הטיפולי של דפלפט בכל המצבים הקליניים נקבע סופית לפי רמתו בדם. הרמה המומלצת היא של 70-100 מיקרוגרם לליטר. המינון שנותן רמה זאת משתנה מאדם לאדם והוא יכול להיות מ-800 מג עד 2000 מג או יותר
  • יש לבצע את בדיקת הרמה בדם מבלי לקחת את הטיפול באותו בוקר של הבדיקה.
  • בחודשים הראשונים של הטיפול יש לבצע בדיקות דם כלליות ובדיקות לרמה של דפלפט מספר פעמים. בטיפול הממושך עם דפלפט מבצעים בדיקות תקופתיות

מהן תופעות הלוואי של דפלפט

דפלפט הינה תרופה בעלת השפעה קלינית טובה מאוד. תופעות הלוואי יכולות להיות משמעותיות ולעיתים אף מסוכנות. לכן יש צורך להיות במעקב של רופא מוסמך למשך הטיפול ולבצע בדיקות דם בסמוך לתחילת הטיפול וכן בתקופת המעקב.

מערכת העצבים המרכזית: עייפות, ישנוניות, קהות מחשבתית, כאבי ראש ורעד. רמות גבוהות של דפלפט גורמות ליותר תופעות לוואי. בשימוש הממושך יש מקרים בהם נרשמת ירידה בזיכרון עד לחשד להופעת שיטיון (דמנציה). הפסקת הדפלפט מחזיר את התפקוד הקוגניטיבי לנורמה

מערכת העיכול: בחילות בתחילת הטיפול, הקאות לעיתים רחוקות

עור: פריחה שיכולה לעיתים רחוקות מאוד להגיע לממדים מסוכנים. בנוסף אובדן שיער יכול להופיע בסביבות 10% של המטופלים

מערכת הדם: ירידה בטסיות הדם

כבד ולבלב: התרופה יכולה לגרום לעלייה מתונה ולא משמעותית של אנזימי כבד אבל יש מקרים של פגיעה משמעותית בתפקודי הכבד (לכן חשוב לבצע בדיקות דם תקופתיות וכל מספר חודשים בעת המעקב). ישנם מצבים של דלקת (לפעמים כרונית) של הלבלב בתחילת הטיפול, או אחרי תקופות ארוכות של טיפול. תופעה נדירה הינה עלייה בריכוז האמוניה בדם

מערכת ההורמונים: שינויים במחזור החודשי באחוז גבוה של נשים, הופעת ציסטות בשחלות שלפעמים מתלווה לעלייה בהורמונים הגבריים, דבר שמאובחן כסינדרום של ציסטות רבות בשחלות. כמו כן עלייה במשקל

מהן התופעות של הפסקה פתאומית של דפלפט

לא מומלץ להפסיק באופן פתאומי את התרופה. כפי שמתרחש עם תרופות נוגדות אפילפסיה אחרות, הפסקה פתאומית של דפלפט יכולה לגרום להופעת פרכוסים, לחזרה של המאניה או של הדיכאון. שינויים בטיפול יש לבצע תוך התייעצות עם גורם מטפל, רצוי פסיכיאטר.

אילו אינטראקציות בין תרופתיות יש לדפלפט

אינטראקציות של דפלפט עם תרופות אחרות יכולות להתרחש בכל השלבים של השפעת התרופה על הגוף. מהספיגה במערכת העיכול, למעבר הראשוני והשניוני בכבד, לריכוז שלו בדם ולכניסה של התרופה למערכת העצבים המרכזית. על המטפל לדאוג לרשימה שלמה של תרופות שהמטופל נוטל ולבדוק אינטראקציות בין תרופתיות.

האינטראקציות החשובות הם עם אלכוהול, סוגים שונים של אנטיביוטיקה, תרופות אחרות נוגדות אפילפסיה, תרופות נוגדות דיכאון ותרופות נוגדות פסיכוזה. אינטראקציות אלו יכולות להשפיע על רמת התרופה בדם וגם על תופעות הלוואי. לדוגמא, אינטראקציה עם התרופה למיקטל יכולה לגרום לשינוים ברמה בדם וגם בשכיחות של התופעות העוריות.

שימוש בדפלפט בהיריון והנקה

תרופה זאת אסורה בהיריון. היא יכולה לגרום למומי לידה בשכיחות יחסית גבוהה וכמו כן לירידה במנת המשכל ולתפקוד הקוגניטיבי של הילוד. עם זאת, ההנקה בזמן לקיחת דפלפט ((DEPALEPT מותרת אך יש צורך להיות ערים לעובדה שהתרופה יכולה להשפיע על תפקודי כבד של היילוד.

האם דפלפט תרופה עבורך?

הבחירה בדפלפט כטיפול של מאניה דפרסיה תיעשה אחרי שיקולים מקצועיים הקשורים למצב הקליני שלך. דפלפט כתרופה, מתאימה לכל השלבים של ההפרעה המאניה דפרסיה.
היא יכולה להינתן לבדה או בשילוב עם תרופות אחרות. אחרי תחילת הטיפול יהיה מאוד חשוב להישאר בקשר עם הפסיכיאטר המטפל כדי להעריך את השפעות הטיפול. הפסיכיאטר יכוון אותך לבצע את בדיקות הדם המתאימות כדי להעריך את רמת התרופה בדם וכדי לוודא שהיא לא גורמת להפרעות כלשהן בתפקוד הגופני שלך. אחרי שהתרופה הוכיחה את עצמה ושיפר את מצבך הפסיכיאטר המטפל ידון אתך על אורך הטיפול.

סיכום

השימוש הפסיכיאטרי של דפלפט מתרכז בטיפול של ההפרעה הביפולרית, היכנסו למידע על ההפרעה לחצו. התרופה מאוד יעילה קלינית אבל יש לה פרופיל תופעות לוואי יחסית רחב. עובדה זאת גורמת לכך שהתרופה עלולה להשפיע על איכות החיים של המטופל ועל הממדים הפיזיולוגיים. התרופה אסורה בהיריון עקב השפעותיה על מומי לידה ועל התפקוד הקוגניטיבי של היילוד. מומלץ להיות במעקב תקופתי של מומחה בטיפול של ההפרעה הביפולרית, רצוי פסיכיאטר.

קונצרטה

קונצרטה (CONCERTA)

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

קונצרטה הינה תרופה הנמצאת בשימוש בטיפול של הפרעות קשב וריכוז. היא מכילה חומר בשם מטילפנידט (METHYLPHENIDATE) בשחרור מושהה. אפשר למצוא צורות שונות של מטילפנידט בשמות של ריטלין (RITALIN), ריטלין LA, פוקלין (FOCALIN) ודיטרנה .(DAYTRANA)

מאמר זה נכתב כהדרכה ראשונית למטופל ואינו תחליף לדיון עם הרופא המטפל או קריאת העלון למטופל המצורף לתרופה. במצבים פסיכיאטרים רצוי לפנות לפסיכיאטר מומחה.

איזו משפחה משתייכת קונצרטה (CONCERTA)

קונצרטה משתייכת לתרופות הסטימולנטיות המשתייכות למשפחת תרופות ריטלין.

מהו מנגנון הפעולה של התרופה?

מנגנון הפעולה של התרופה כולל חסימה של הקליטה החוזרת של נוראפינפרין ודופמין ובמקביל עידוד ההפרשה של נוראפינפרין ודופמין. הפעילות הנוירוביולוגית של התרופה גורמת לשיפור בריכוז ובאי השקט ומגבירה את המוטיבציה ואת הביצועים הקוגניטיביים.

באלו מצבים קליניים משתמשים בקונצרטה (CONCERTA)

השימוש המרכזי של התרופה הינו במצבים מאובחנים של הפרעת קשב וריכוז אצל ילדים ומבוגרים. הניסיון הקליני מראה שבמצבים של עייפות מוגברת אצל הסובלים מדיכאון, עייפות משנית לטיפול תרופתי או בתסמונות של ישנוניות מוגברת, אפשר להשתמש בקונצרטה.

בטיפול של הפרעת קשב וריכוז מומלץ להשתמש בתרופה בשחרור מושהה כמו קוצרטה. תרופות בשחרור מידי כמו ריטלין נוטים לגרום לשימוש יתר.

דרכי שימוש ומינון לקונצרטה

קונצרטה ניתן בכדורים של 18, 27, 36 ו 54 מג. מתחילים במינונים הנמוכים, במידת הצורך אפשר להעלות עד מינון מקסימלי של 54 מג. במדינות אחרות בעולם ממליצים גם על 72 מג ליום. קונצרטה משפיעה למשך 10-12 שעות. לעיתים קרובות מתחילים את הטיפול בריטלין בשחרור מהיר יותר ואחרי שמוודאים שאין תופעות לוואי לתרופה, עוברים לקונצרטה.

מאחר והתרופה יכולה לגרום לירידה בתיאבון עדיף ליטול אותה אחרי ארוחת הבוקר. במקרים שההשפעה של הקונצרטה מופיעה באיטיות ניתן להוסיף בבקרים מנה קטנה יותר של ריטלין בשחרור מהיר.

מאחר והטבליות של קונצרטה (CONCERTA) לא נמסות במהלך הספיגה ניתן לראות את הקפסולות בקיבה של המטופל. הדבר הינו ללא משמעות קלינית.

קונצרטה תופעות לוואי

תופעות לוואי שכיחות כוללות אי שקט, חוסר סבלנות, הפרעת שינה, כאבי ראש, חרדה, ירידה בתיאבון, כאבי בטן ונטייה לכעסנות במיוחד בתחילת הטיפול. עלייה איטית יותר במינון מקטינה את כמות וחומרת תופעות הלוואי. תופעות לוואי אלו נוטות לעבור עם ההתמדה של הטיפול, אך לא מעט מטופלים לא מסתגלים לתופעות ומפסיקים את הטיפול.

התרופה פועלת 10-12 שעות, מטופלים מסוימים חשים מצבים של אי שקט בסוף היום כאשר התרופה מפסיקה לפעול.

הירידה בתיאבון יכולה להיות משמעותית וקשה בהתמודדות. מטופלים מסוימים נהנים מהתופעה ונוטלים את התרופה גם לא במצבים של הפרעת קשב וריכוז.

במטופלים עם היסטוריה משפחתית או אישית של מחלות לב או כלי דם - יש לבצע בירור ראשוני, כולל אקג (בדיקת לב) לפני תחילת הטיפול. אם קיימת מחלה קרדיאלית פעילה יש להימנע מהשימוש ב קונצרטה. בתחילת הטיפול מטופלים יכולים לדווח על עלייה בדופק , סחרחורת ועל שינויים בלחץ הדם.

קיימים דיווחים על כך שהתרופה יכולה להחמיר תופעות של טיקים או של תסמונת OCD. כמו כן יש דיווחים על החמרה של מהלך מחלה מאניה דפרסיה או של פסיכוזה. החמרה של דיכאון והופעה של מחשבות אובדניות יכולה להתרחש עם קונצרטה (CONCERTA).

כמה זמן לוקח לקונצרטה להשפיע?

ההשפעה של קונצרטה מורגשת בדרך כלל תוך שבוע מתחילת הטיפול. המטופלים מדווחים על שיפור ביכולת לריכוז, היכולת להקשיב לשיחות, לקרוא חומר עיוני, ובאופן כללי על שיפור ביכולות הקוגניטיביות. במטופלים עם הפרעה היפראקטיבית נצפית רגיעה מוטורית ועלייה ביכולת לבצע פעולות בצורה מתוכננת ורציפה.

מהן התופעות של הפסקה פתאומית של קונצרטה ?

מנגנון הפעולה של קונצרטה הינו קרוב למנגנוני הפעולה של תרופות רבות המשפיעות על מערכת העצבים המרכזית, לכן יש צורך בהדרכה של מטופלים הנוטלים תרופות נוגדות דיכאון, תרופות מייצבות מצב הרוח, תרופות נוגדות חרדה ותרופות נוגדות פסיכוזה על אינטראקציה אפשרית עם קונצרטה.

מאחר ומאגרי מידע על תופעות לוואי של תרופות מתעדכן בתדירות גבוהה, רצוי שהרופא המטפל יבדוק אינטראקציות בין תרופתיות כאשר הוא ממליץ למטופל ליטול קונצרטה.

שימוש קונצרטה בהיריון והנקה

קונצרטה נחשבת לתרופה מותרת בהיריון מאחר ולא גורמת למומי לידה. קיימים פחות דיווחים על השימוש של התרופה בזמן הנקה. התרופה חודרת לחלב אם אבל בכמויות קטנות. יש לעקוב על התפתחות התינוק בזמן הנקה.

רצוי להתייעץ עם מכון לייעוץ תרופתי בזמן היריון כדי לקבל ייעוץ עדכני על השפעת תרופות בהיריון.

האם קונצרטה תרופה עבורך?

ההחלטה האם להתחיל טיפול עם קונצרטה אצל מבוגר עם הפרעת קשב וריכוז דורשת הערכה קלינית מקיפה. פרופ' גרינהאוס מציין שהערכה זאת תכלול

  • בדיקה פסיכיאטרית מורחבת
  • דיון על התרופה קונצרטה
  • התייחסות למצבים הרפואיים הנוספים של המטופל
  • דיון על תופעות הלוואי האפשריות
  • התייחסות לאינטראקציות הבין תרופתיות
  • דיון על האפשרות של ההתמכרות לתרופה

פרופ' גרינהאוס ממליץ על מעקב תקופתי הכולל בדיקה קלינית, בדיקות מעבדה, והערכה של הצורך בהמשך טיפול עם קונצרטה.

סיכום

קונצרטה (CONCERTA) הינה תרופה הנמצאת בשימוש בטיפול של הפרעת קשב וריכוז. היא תרופה לשחרור מושהה ומומלצת כטיפול קבוע במצבים קליניים מתאימים. תופעות הלוואי של התרופה שכיחות ומטופלים לא מעטים מפסיקים את הטיפול עקב תופעות לוואי אלו. לרוב, תופעות הלוואי פוחתות עם השימוש של התרופה. התרופה נמצאת בשימוש אצל ילדים, בני נוער ומבוגרים

מחשבות טורדניות

מחשבות טורדניות

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

החיים המודרניים מלאים ברגעים של סטרס ומתח שיכולים להוביל לדאגות רבות ומטרידות. דאגות אלו יכולות לתפוס חלק ניכר מהיום של האדם ולפעמים הופכות גם למחשבות טורדניות אובססיביות. במציאות הקלינית אנו פוגשים מחשבות טורדניות בעיקר בתסמונת אובססיבית קומפולסיבית- OCD ובדיכאון.

בתסמונת OCD האדם חש מחשבות עם תוכן לא הגיוני שמעוררות חרדה רבה. חרדה זאת גורמת לצורך בנטרול שלה על ידי פעולה מחשבתית או מעשית. לדוגמא, ב OCD האדם יכול להרגיש שידיו לא מספיק נקיות למרות שכבר רחץ אותם מספר פעמים וכדי לנטרל את החרדה שמתעוררת הוא חייב לרחוץ שוב ושוב את ידיו. בדיכאון, המחשבות הטורדניות נקראות רומינציות המאופיינות בחזרה של מחשבות טורדניות סביב נושאים כמו טעויות אישיות של החיים, פגיעות רגשיות, אשמה, כישלון, ומחשבות על מוות או של התאבדות.

מה הם התסמינים של מחשבות טורדניות אובססיביות?

נשים וגברים כאחד מתמודדים מידי פעם עם מחשבות מטרידות הנוגעות לחיי היומיום כדוגמת "האם סגרתי את ברז הגז לפני היציאה מהבית", "האם נעלתי את דלת הכניסה לדירה או את הרכב" וכדומה. לעתים הם מתמודדים גם עם מחשבות הנוגעות להתלבטויות חשובות בחיים כמו "האם בן או בת הזוג הוא האדם הנכון עבורי", "האם כדאי לחפש עבודה חדשה" וכו'.

מחשבות מסוג זה בדרך כלל דועכות מעצמן, לעומת מחשבות טורדניות הקשורות להפרעה טורדנית כפייתית (OCD) שהן שונות ומהוות אתגר עבור המטופל. קשה להשתחרר מהן, והן עשויות לעורר חרדה ולגרום להתנהגויות כפייתיות.

למחשבות טורדניות יש תסמינים אובססיביים וכפייתיים כאחד. התסמינים האובססיביים הם מחשבות, דימויים ורעיונות חוזרים ונשנים, עיקשים ולא רצויים, שאין בהם היגיון. האובססיות מטרידות את האדם כאשר הוא מנסה לחשוב על דברים אחרים או לבצע משהו אחר. בדרך כלל האובססיות יהיו קשורות לנושא מסוים כגון:

  • פחד מזיהום או להידבק ממחלות דרך מגע של חפצים שאחרים נגעו בהם, לרבות פחד מלחיצת יד
  • צורך בלתי נשלט לסדר וסימטריה
  • מחשבות ודימויים הקשורים במין, לרבות מחשבות מיניות לא ראויות
  • דחפים תוקפניים, לדוגמה דחף לפגיעה באחר, כמו בקשישים או בילדים, דחף לתקיפה אלימה, דימויים של פגיעה באדם קרוב או פגיעה עצמית. האדם מזהה שאלו מחשבות מטרידות ולא ממש רצון לפעולה אלימה כלשהי
  • מחשבות ניאוף וחילול הקודש, לדוגמה מחשבות מיניות הקשורות לאלוהים ולדמויות של קדושים
  • דחף בלתי נשלט לצעוק, להתעלל, להעניש באלימות, לומר דברים חצופים או גסים וכו'
  • ספק לגבי נעילת דלת, סגירת ברז גז, כיבוי התנור וכד'
  • דחף לבצע מריטת שיער עד כדי גרימת קרחות ודחף להתגרד עד כדי פגיעות בעור

בעקבות המחשבות הטורדניות הסובל מהפרעת OCD יכול לפתח גם טקסים המיועדים להתגבר על החרדה שהמחשבה המטרידה מעוררת. אלו דוגמאות של טקסים של הפרעת OCD:

  • התנהגויות חוזרות ונשנות עקב דחף בלתי נשלט, למשל רחיצת ידיים כפייתית עד למצב של פצעים והתקלפות העור
  • צורך בהקפדה מוגזמת על סדר וניקיון
  • ביצוע פעולות לפי סדר מסוים ממנו לא ניתן לסטות
  • בדיקת דלתות כפייתית כדי לוודא שהדלת נעולה/סגורה
  • ספירות מרובות של צעדים, של כסף, של חפצים, ועוד. לדוגמה ספירת צעדים בזמן ההליכה ברחוב

איך להתגבר על מחשבות טורדניות?

ההתמודדות עם מחשבות טורדניות לוקח כוח רב מהאדם. כאשר המחשבות הטורדניות מופיעות בתדירות גבוהה ובעוצמה רבה, הפגיעה התפקודית ופגיעה באיכות החיים יכולים להיות ניכרים. חשיבת היתר הניתנת למחשבות, עלולה להביא לתחושות קשות כמו חוסר אונים, מחשבות פולשניות מטרידות בנושאים מסוימים כמו מוסר, מין, חשש מאובדן הזהות העצמית ועוד. כאשר המחשבות המטרידות מגיעות לרמה קלינית ומאובחנים תסמונות של דיכאון או של OCD יש לשקול טיפול ספציפי לתופעות הקליניות.

  • טיפול פסיכולוגי.
    טיפול ב OCD: הטיפול הפסיכולוגי המקובל יותר היום הינו הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי, גם בדיכאון וגם בOCD. במקרים מסוימים, מעבר לטיפול קוגניטיבי התנהגותי, מומלץ לשלב גם טיפול תרופתי, תוך התייעצות עם פסיכיאטר, ובהתאם לצורך משלבים שיטות טיפול נוספות.
  • טיפול קוגניטיבי התנהגותי CBT ב OCD מתמקד בזיהוי של המחשבות הטורדניות והתמודדות עם הטקסים ההתנהגותיים המלווים אותם. במהלך הטיפול ב - CBT המטופל מתייחס לכל המחשבות הטורדניות ומפתח שיטות התמודדות שמתנגדות לטקסים הכפייתיים. הטיפול כולל יומן מעקב אחר המחשבות הטורדניות כדי להגביר את המודעות ולהימנע מהן לפני הופעתן, לכן משלבים בטיפול גם טכניקות שונות להרגעה עצמית.
  • טיפול בדיכאון: בדיכאון לעומת זאת, הטיפול מתמקד במחשבות הטורדניות (בדיכאון הן נקראות רומינציות או מחשבות אוטומטיות) הקשורות לאשמה, לחוסר תקווה, לקשיי התפקוד, למצב הרוח הירוד ולשיתוק ההתנהגותי. גם בטיפול של דיכאון הCBT משתמש בשאלוני הערכה ותכנון פעולות במהלך היום. המטופל לומד לזהות את המחשבות האוטומטיות של הדיכאון (מחשבות טורדניות) ולפתח מחשבות אלטרנטיביות המסייעות לו להקטין את תחושות הדיכאון ולהרחיב את תחומי העניין והפעילות (כולל חזרה לעבודה).
  • טיפול פסיכותרפי אחר הנמצא בשימוש במצבי של מחשבות טורדניות הינו הטיפול הדינמי רגשי. טיפול זה מנסה להבין את המקור הפסיכולוגי של המחשבות הטורדניות (שלעיתים קרובות קשורות לחוויות טראומטיות של החיים) ולשחרר בעזרת הבנה עמוקה יותר של הפסיכולוגיה האישית את החסימות הרגשיות המובילות להופעה של המחשבות המטרידות.
  • הטיפול התרופתי מסייע למטופל להשתלט על המחשבות הטורדניות וההתנהגויות האובססיביות והכפייתיות או על הדיכאון הנובע מהן. הטיפול התרופתי הראשוני של התסמונת של OCD ו ושל הדיכאון הקליני מתבסס על תרופות מקבוצת ה SSRI הפועלות על הקליטה החוזרת של סרוטונין במוח. לקבוצה זאת תרופות כמו ציפרלקס, לוסטרל, סרוקסט, פריזמה, פבוקסיל ו ציפרמיל. לתרופות אלו השפעה קלינית מרשימה. מומלץ להיות במעקב פסיכיאטרי תקופתי בזמן קבלת טיפול תרופתי.
  • הטיפול ב TMS (גרייה מגנטית למוח): בנוסף לטיפולים הפסיכולוגיים או התרופתיים אפשר לשקול טיפול בגרייה מגנטית עמוקה למוח (Deep TMS). מדובר בטיפול חדשני המבוסס על מכשיר שיוצר גלים מגנטים בתדירות גבוה. גלים אלו חודרים למוח כמעט ללא כאב ומפעילים מערכות שונות של תאי מוח. הטיפול הוכח כיעיל ב OCD ובדיכאון.
  • מיינדפולנס – ניתן לשלב טיפול בגישה זו המשלבת בין שיטות הטיפול מהמערב לבין עקרונות מיוחדים מהבודהיזם. הטיפול נועד לאפשר לאדם לזהות את המחשבות הטרדניות, להתבונן בהן ללא שיפוטיות ולפתח יכולות להתמודד עם המחשבות ולשאת בכאב, אם קיים.

מה הסיבות להתפתחות מחשבות טורדניות?

מחשבות טורדניות עלולות להופיע אצל כל אדם, במיוחד במצבי משבר, מצבי לחץ ומתח שונים, או בגלל בושה, כאשר המחשבה הטורדנית מוקצנת ואינה רציונלית. לפי ד"ר אהרון בק שפיתח את שיטת הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי, דפוסי החשיבה הטורדניים מתפתחים כבר בילדות עקב למידה של התניות התנהגותיות.

ישנם גורמים ידועים העלולים לגרום להופעתן של המחשבות הטורדניות כמו דיכאון לאחר לידה, מצבי דיכאון קליני, חרדה, תסמונת פוסט טראומה (PTSD). אם המחשבות הטורדניות מהוות חלק מ-OCD, יש תיאוריות שונות לגבי הגורמים להתפתחות הבעיה.

יש חוקרים הטוענים כי המחשבות הטורדניות הן תוצאה משינוי כימי בתפקודי המוח, למשל רמה נמוכה של סרוטונין. חוקרים אחרים טוענים כי המקור לתופעה הוא גנטי, ויש חוקרים המאמינים כי המחשבה הטורדנית נובעת מהתנהגויות הנרכשות במשך החיים. קיימת אף סברה כי מחשבות טורדניות אצל ילדים יכולות להתפתח בגלל זיהום של חיידקי סטרפטוקוקוס בגרון, אך סברה זאת מבוססת על מחקרים הנחשבים לשנויים במחלוקת.

דרכי התמודדות עצמית

מחשבות טורדניות הן תופעה נפוצה ומוכרת הפוגעת ברבים ומשפיעה על איכות חייהם. מעבר לטיפול על ידי אנשי המקצוע, יש דרכים יעילות להתמודדות עצמית עם המחשבות הטורדניות. לפיכך, כדאי ללמוד טכניקות להתמודדות עצמית עם התופעה, למשל:

  • תיעוד מחשבות מאפשר זיהוי מחשבות מטרידות ויתכן אף את מקורם
  • להוסיף לתיעוד המחשבות הערכה עד כמה מחשבות אלו מציאותיות ומשקפות בעיה אמיתית של האדם
  • להיעזר בהקלטת מחשבות טורדניות לשם בדיקת משקלם המציאותי בחיים של האדם
  • תרגול טכניקות הרפיה והרגעה עצמית.

לסיכום, מחשבות טורדניות פוגעות באיכות החיים ומהוות מטרד משמעותי. מומלץ לפנות לטיפול מקצועי כדי להתמודד עם המחשבות הטורדניות ולשפר את איכות החיים.

למיקטל

למיקטל

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

למיקטל (Lamictal) הינה תרופה המשתייכת לקבוצת התרופות נוגדות פרכוסים שגם יעילות בטיפול של ההפרעה הביפולרית (מאניה דפרסיה). היא משתייכת לקבוצת תרופות בשם "מייצבות מצב הרוח". למיקטל (Lamictal) הינו השם המסחרי של החומר הפרמקולוגי למוטריגין (lamotrigine). הוא נמכר בישראל בשמות הנוספים של למוגין (lamogin) ולמודקס (lamodex).

מאמר זה נכתב כהדרכה ראשונית למטופל ואינו תחליף לדיון עם הרופא המטפל או קריאת העלון למטופל המצורף לתרופה. במצבים פסיכיאטרים רצוי לפנות לפסיכיאטר מומחה.

איזו משפחה משתייכת הלמיקטל

למיקטל (Lamictal) משתייכת לקבוצת התרופות הנוגדות פרכוסים (anticonvulsants) הכוללת בנוסף תרופות כמו דפלפט (DEPALEPT), טגרטול (TEGRETOL) וגבאפנטין (GABAPENTIN).

 מהו מנגנון הפעולה של התרופה למיקטל?

מנגנון הפעולה של למיקטל (Lamictal) מוכר חלקית. ידוע שהוא פעיל על תעלות נתרן, כלור וסידן הנמצאות בממברנה של תאי המוח. כניסה ויציאה של מלחים דרך תעלות אלו מווסתת את הפעילות החשמלית של התאים. ויסות זה חשוב לתפקוד התקין של התאים. בנוסף, למיקטל (Lamictal) חוסם את שחרור של מוליכים עצביים כמו גלוטמט ( (GLUTAMATEואספרטט (ASPARTATE).

ההשפעות של למיקטל (Lamictal) על תאי המוח גורם ליציבות של התפקוד התאי וכך משפר מצבים קליניים כמו אפילפסיה ומאניה דפרסיה.

באילו מצבים קליניים משתמשים בלמיקטל (Lamictal)?

השימוש המרכזי של למיקטל (Lamictal) בפסיכיאטריה הינו כטיפול של ההפרעה הביפולרית או מאניה דפרסיה. מאניה דפרסיה הינה מחלה מורכבת ומאובחנים בה מספר מצבים קליניים הדורשים התייחסות טיפולית שונה:

  • הגל המאני
  • הגל ההיפו מאני
  • הגל הדיכאוני
  • הטיפול מניעתי
  • המצבים המעורבים של מאניה ודיכאון

ניתן לקבל מידע נוסף בעמוד מאניה דיפרסיה

השימושים המומלצים של למיקטל (Lamictal) כוללים:

  • מניעת גלים חוזרים של דיכאון ושל היפו מאניה בהפרעה הביפולרית מסוג II. ההפרעה הביפולרית מסוג II מתאפיינת בהיעדר גלים של מאניה חריפה
  • אפשר להשתמש בלמיקטל (Lamictal) כטיפול מניעתי של ההפרעה הביפולרית מסוג I (יש בה גלים של מאניה חריפה) בשילוב עם תרופה אחרת כמו דפלפט או ליתיום
  • אפשר להיעזר ב למיקטל (Lamictal) בכל שלב של ההפרעה הביפולרית כאשר ה- למיקטל (Lamictal) הוא גורם תומך בטיפול אחר

דרכי שימוש בתרופה למיקטל

למיקטל (Lamictal) מיוצר בכדורים בלבד. המינונים הם של 2, 5, 25, 50, 100 ו 200 מג'.

עקב תופעות לוואי אפשריות, שנדון עליהם בהמשך, יש לבצע העלאה הדרגתית של מינון התרופה. מומלץ להתחיל את הטיפול בדרך הבאה:

  • מינון של 25 מג' ליום למשך שבוע או שבועיים
  • לעלות ב 25 מג' ליום פעם בשבוע עד 150 מג' ליום
  • בהמשך להעלות ב-50 מג' ליום פעם בשבוע, עד המינון הרצוי של 200-400 מג ליום
  • אפשר ליטול למיקטל (Lamictal) פעם ביום ללא קשר עם ארוחות
  • מומלץ לבצע בדיקה לרמה של למיקטל (Lamictal) (החומר הפעיל נקרא למוטריגין) בדם כשבוע אחרי שהמטופל מגיע למינון הטיפולי. בבוקר של בדיקת הלמוטריגין יש ליטול את התרופה רק אחרי מתן הדוגמא למעבדה
  • הרמות בדם המומלצות נעים בין 2.5-15 מג ליטר. השפעה קלינית מיטיבה ברמות של בין 6-8 מג' לליטר
  • במטופלים עם תפקוד כיליתי לקוי יש צורך במינון נמוך יותר

תופעות הלוואי האפשריות של למיקטל

למיקטל (Lamictal) תרופה עם מעט תופעות לוואי. העלייה ההדרגתית במינון מסייע להקטין תופעות לוואי. רמות גבוהות בדם יכולות להגביר את תופעות הלוואי במערכת העצבים המרכזית.

  • במערכת העצבים המרכזית: עייפות, טשטוש, תחושה של ניתוק, אי שקט, קשיי שינה, רעד, חוסר יציבות, נפילות של חפצים מהידיים, הפרעות בזיכרון
  • במערכת העיכול: יובש בפה, בחילות, הקאות
  • בעור ובריריות: תופעות לוואי עוריות ושל הריריות מופיעות באחוזים נמוכים מאוד אבל תופעות אלו יכולות להיות גם מסוכנות. הופעה של פריחה קלה הינה תופעה שבדרך כלל חולפת עם הטיפול. לעיתים רחוקות מאוד הפריחה דורשת הפסקת הטיפול ויכולה גם להיות משמעותית ומסוכנת. התופעות המסוכנות מופיעות בן 8-12 שבועות הראשונות של הטיפול. עלייה הדרגתית במינון, כפי שהומלץ, מקטין משמעותית את הסיכון לפריחה מסוכנת. התסמונת המסוכנת נקראת סינדרום Stevens-Johnson. יש לדווח למטפל בכל מקרה של פריחה.

בדרך כלל למיקטל לא גורם לעלייה במשקל או לשינוי בתפקוד המיני של המטופלים.

תוך כמה זמן משפיע למיקטל

השיפור מהתסמינים של הדיכאון מופיע בהדרגה תוך מספר שבועות. מאוד חשוב לציין בפני המטופל שהשיפור לא מתחיל מיד עם תחילת הטיפול. העלייה ההדרגתית במינון גורם לכך שהשיפור יופיע רק אחרי מספר שבועות של הטיפול.

מהן התופעות של הפסקה פתאומית של הלמיקטל

קיימת המלצה ברורה לא להפסיק בפתאומיות וללא תיאום עם המטפל את הטיפול בלמיקטל (Lamictal). מומלץ להפסיק את הטיפול תוך מספר שבועות ולא תוך מספר ימים. הפסקה פתאומית של ולמיקטל (Lamictal) יכולה להוביל להופעת פרכוס.

שימוש בלמיקטל בזמן היריון והנקה

למיקטל הינה תרופה הנמצאת בשימוש נרחב בנשים עם אפילפסיה (מחלת פרכוסים) ובסובלות מהפרעה ביפולרית. היא נחשבת לתרופה שמותרת בזמן היריון ושלא גורמת למומי לידה מעבר לאלו של נשים שלא נוטלות טיפול.

במספר מקרים נראית שכיחות גבוהה יותר של תופעה בשם שפה שסועה. מחקרים המבוססים על אוכלוסיות רחבות לא הראו שכיחות גבוהה יותר של התופעה.

בשנים האחרונות מבצעים ניתור של הרמה של למיקטל בדם. יתכן ומינונים גבוהים יותר של התרופה (הגורמים לריכוז גבוה יותר בדם) יכולים לגרום לאחוז גבוה יותר של מומי לידה.

הרמה בדם של הלמיקטל נוטה לרדת בטרימסטר השלישי של ההיריון. מומלץ לנתר את הרמה בתדירות גבוהה יותר בתקופה זאת. הרמה בדם חוזרת למצב הרגיל תוך שבועיים אחרי הלידה. לכן בתקופה זאת, יש לעקוב אחר הרמה בדם לעיתים קרובות יותר.

למיקטל נחשבת לתרופה מותרת בזמן הנקה. היא אומנם חודרת לחלב אם וכך גם לתינוק אבל גורמת לתופעות לוואי אצל התינוק לעיתים רחוקות. יש לעקוב אחרי מצבו הכללי של התינוק, רמת הערנות שלו, או הופעת פריחה ושינוי באכילה.

מעקב אחרי תינוקות של אימהות שנטלו למיקטל בזמן ההיריון או בזמן הנקה לא מראה השפעות שליליות על התפקוד הקוגניטיבי והשפתי. ממצאים אלו אומנם התחלתיים אך מצביעים על תפקוד תקין בתינוקות וילדים אלו.

אילו אינטראקציות בין תרופתיות יש ללמיקטל

למיקטל (Lamictal) תרופה עם אינטראקציות בין תרופתיות מעטות. כאשר מוספים תרופה לטיפול מומלץ לחזור על הרמה בדם של למוטריגין

  • אינטראקציות עם תרופות נוגדות פרכוסים אחרות:
  • דפלפט: מעלה את הרמה של למיקטל בדם ומגדילה את הסיכון להופעת תופעות של פריחה. כאשר משלבים למיקטל (Lamictal) עם דפלפט יש לעלות את המינון של למיקטל (Lamictal) בצורה הדרגתית יותר. יש צורך לחזור על הבדיקה של הרמות בדם- של שתי התרופות
  • טגרטול וטופמקס: מקטינות את רמת הלמיקטל בדם
  • גלולות נגד היריון ותחליפים הורמונליים עם אסטרוגן מורידים את רמת הלמיקטל (Lamictal) בדם. אפשר לשקול שימוש בגלולות נגד היריון המכילות רק פרוגסטרון

האם למיקטל תרופה עבורך?

אם אובחנת כסובל ממאניה דפרסיה (מאניה דפרסיה) יתכן והפסיכיאטר המטפל יציע לך טיפול בלמיקטל. התרופה הזאת מאוד מקובלת בטיפול במאניה דפרסיה מסוג 2. לפעמים היא מוצעת גם בטיפול המשולב של המאניה דפרסיה מסוג 1.

למיקטל תרופה שיכולה לגרום לפריחה, ואף פריחה מסוכנת במידה ויש לאדם רגישות לתרופה או המינון הועלה במהירות. לכן, הטיפול בלמיקטל ניתן במינון נמוך ומעלים את המינון מאוד בהדרגה.

המינון הסופי לרוב נקבע בעזרת בדיקה של הרמה בדם של התרופה. ללמיקטל מיעוט תופעות לוואי והוא אינו נוטה לגרום לתיאבון מוגבר, להפרעות שינה או לקשיים בתפקוד המיני. לפרופ' גרינהאוס ניסיון רב בשימוש בלמיקטל במאניה דפרסיה. הוא מדריך את המטופלים בשימוש של התרופה ומזמין את המטופלים למעקב תקופתי.

סיכום

למיקטל (Lamictal) הינה תרופה מקבוצת מייצבי מצב הרוח ונוגדות פרכוסים הנמצאת בשימוש נרחב בטיפול של ההפרעה המניה דפרסיה (הפרעה ביפולרית). לתרופה תופעות לוואי מעטות ולרוב לא משפיעה על תיאבון ומשקל, על רמת הערנות או על התפקוד המיני. יש צורך לעלות במינון התרופה בצורה מאוד הדרגתית כדי להקטין עד כמה שאפשר הופעת תופעות לוואי עוריות. תופעות לוואי אלו עשויות להיות גם מסוכנות. התרופה נחשבת כמותרת בזמן היריון ובזמן הנקה.

פיברומיאלגיה

פיברומיאלגיה

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

פיברומיאלגיה (Fibromyalgia), המכונה בעברית בשם דאבת השרירים, היא מחלה חדשה יחסית בתחום הראומטולוגיה. המחלה גורמת לכאבים מפושטים בכל הגוף ומתאפיינת בעיקר בכאבים ברקמות החיבור ובשרירים.

שכיחות דאבת השרירים באוכלוסייה היא כ-2.5%. המחלה נפוצה יותר אצל נשים מאשר בגברים, הנשים מהוות כ-80% מהחולים בדאבת.

המחלה גורמת לכאב מפושט לאורך עמוד השדרה, בגפיים העליונות והתחתונות, ולרגישות גבוהה לכל נגיעה או לחיצה על פני הגוף. בנוסף על זאת, המחלה גורמת לקשיי שינה, לעייפות מוגברת במשך שעות היממה, ולעיתים קרובות פיברומיאלגיה גורמת גם למצוקה נפשית ורגשית, לכאבי בטן, לנפיחות בטנית, לקשיי ריכוז וזיכרון ועוד.

ההתמודדות היומיומית עם הכאבים, העייפות המוגברת וקשיי התפקוד אצל חולים המאובחנים עם דאבת השרירים עלולה לגרום להתפתחות דיכאון וחרדה. פרופסור גרינהאוס מציין כי מחקרים חדשים ועדכניים מראים כי 60%-40% מהחולים בפיברומיאלגיה מאובחנים גם עם דיכאון וחרדה.

הסיבות למחלה עדיין אינן ידועות, בעבר הלא רחוק היו רופאים שראו בכאבי הפיברומיאלגיה ככאבים מדומיינים, אך כיום הסברה היא כי הכאב הכרוני נגרם בגלל תגובה חריגה של מערכת העצבים לגירויים שונים. לעיתים החולים מדווחים על התקף פיברומיאלגיה המלווה בכאב חד באזור החזה העשוי להקרין גם לכתפיים ולזרועות, בדומה להתקף לב, והכאב עלול לגרום גם לקוצר נשימה.

כיום יש מספר שיטות טיפול יעילות, בדרך כלל הטיפול מבוסס על תרופות בשילוב טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) וטיפולים משלימים.

מה התסמינים של פיברומיאלגיה?

לפיברומיאלגיה תסמינים קליניים שונים, אך סימן ההיכר הבולט הוא הכאב. התסמינים של המחלה יכולים להתפרץ במפתיע, לרוב עקב חשיפה לטריגר כלשהו, לדוגמה אירוע טראומתי כדוגמת אירוע טרור, מעורבות בתאונת דרכים וכו'. מצבים של מתח נפשי מוגבר עלולים לגרום להתפרצות כאבי הדאבת.

התסמינים המרכזיים של המחלה הם:

כאב שרירים מפושט – כאב עקבי הנשאר לפחות 3 חודשים ומופיע בשני צדי הגוף, מעל ומתחת לקו המותניים. כאבי השרירים אינם חולפים לאחר מנוחה, התחושה דומה לכאב שרירים עקב שפעת, ובמקרים מסוימים הכאבים מתגברים בבוקר מוקדם ובשעות הלילה, כאשר עוצמת הכאב ומיקומו אינם אחידים.

כאב כרוני – חלק מהחולים מתלוננים על כאב ראש כרוני המאופיין בלחץ סביב הראש, כמו תחושה של רצועה הדוקה המפעילה לחץ על הראש. בנוסף, רבים מדווחים על כאבים כרוניים עמומים יחסית באזורים שונים בגוף ועל רגישות גבוהה לכאב כתוצאה מלחיצה או מגע בנקודות מסוימות בגוף, בעיקר באזור הכתפיים, העורף, בין השכמות, הצוואר, אחורי המרפקים ובחלק הפנימי של הברכיים.

הפרעות שינה – כ-90% מהחולים סובלים גם מהפרעות שינה כתוצאה מהכאבים ועקב קשיי שינה נלווים. בנוסף על זאת, רוב החולים סובלים גם מתסמונת הרגליים חסרות המנוחה (תסמונת הרגליים העצבניות) ומתסמונת דום נשימה בשינה.

עייפות מוגברת – המחלה פוגעת בשלב השינה העמוקה וגורמת להפרעות שינה, לכן החולים מדווחים על עייפות מוגברת בשעות היום הפוגעת בתפקוד שלהם ובמצב רוחם.

הפרעות קוגניטיביות – רבים מהחולים בדאבת השרירים סובלים מתסמין הנקרא "ערפל פיברו" הבא לידי ביטוי בקשיי ריכוז וזיכרון, בחוסר יכולת להתרכז ולמקד את תשומת הלב ובקושי משמעותי לבצע משימות מנטליות.

מצב רוח ירוד – המחלה קשורה בתנודות גבוהות במצב הרוח, וההתמודדות עם המחלה ותסמיניה השונים עלולה להביא להתפתחות דיכאון וחרדה. יש קשר הדוק בין פיברומיאלגיה לבין מתח נפשי, לכן המחלה מלווה במצבים רבים של דיכאון וחרדה, ומצבים אלה עלולים לגרום לשינוי בפעילות המוחית, לרבות שינוי בהפרשת כימיקלים הגורמים להעצמת תחושת הכאב המפושט.

רגישות מוגברת – רגישות מוגברת לכאב כתוצאה מלחיצה או מגע על גבי העור.

מתי כדאי לפנות לרופא?

לפיברומיאלגיה יש תסמינים רבים, לכן יש לעבור הערכה רפואית מקיפה ולשלול קיומן של מחלות ובעיות בריאותיות אחרות. מומלץ לפנות לרופא אם סובלים מתסמינים מוכרים של המחלה, ובמיוחד כאשר סובלים מכאבים מפושטים בשני צדי הגוף במשך 3 חודשים לפחות ובנוסף יש רגישות גבוהה בעת מגע בנקודות טריגר על פני הגוף.

בדרך כלל פונים לרופא כללי כדי לבדוק מה גורם לכאבים ולתסמינים אחרים האופייניים למחלה, אפשר לעבור אבחון ישירות אצל ראומטולוג מומחה. אם סובלים ממצב רוח ירוד ומהפרעות קוגניטיביות מומלץ לעבור אבחון על ידי פסיכיאטר כדי להתאים טיפול מיטבי לבעיה.

סיבות וגורמי סיכון

כאמור, המנגנונים הביולוגיים העומדים מאחורי התפתחות פיברומיאלגיה עדיין אינם ידועים לאשורם, אך יש חוקרים הסבורים כי המחלה מתפרצת עקב שילוב בין מספר גורמי סיכון, גנטיקה וגורמים סביבתיים.

גנטיקה – המחלה עוברת בין הדורות במשפחה, לכן אם יש לאדם קרוב משפחה המאובחן עם דאבת השרירים הוא נמצא בסיכון מוגבר לפתח את המחלה. יש חוקרים הטוענים כי קיימות מוטציות גנטיות המשפיעות על העברת אותות כאב בין תאי העצב אצל החולים בדאבת.

זיהומים – מחלות זיהומיות שונות עלולות להיות טריגר להתפתחות הדאבת או להחרפת התסמינים של מחלה קיימת.

שינויים הורמונליים – השכיחות הגבוהה של המחלה אצל נשים מרמזת על קשר לשינויים הורמונליים. ככל הנראה, אי יציבות הורמונלית יכולה לגרום להתפתחות המחלה ולהתפרצות חמורה של התסמינים.

אורח חיים לא בריא – מחקרים שונים מצביעים על קשר בין אורח חיים לא בריא לבין מחלת הפיברומיאלגיה.

מתח נפשי וחשיפה לטראומה – מתח נפשי עלול לגרום להתפתחות המחלה, מחקרים שונים הצביעו על קשר בין דאבת השרירים לבין רקע טראומתי על רקע פיזי או נפשי, לרבות פוסט טראומה. ככל הנראה, החשיפה לטראומה משפיעה על דפוס העברת אותות הכאב. מעבר לפוסט טראומה, המחלה קשורה גם לדיכאון וחרדה, אך טרם ידוע האם דיכאון וחרדה הם גורמי סיכון להתפתחות המחלה או שהם מהווים תסמינים שלה.

מין וגיל – המחלה עלולה להתפרץ בכל גיל, אך ידוע כי הסיכון להתפרצותה גובר עם הגיל. כמו כן, נשים נמצאות בסיכון גבוה יותר למחלה, כ-80 מהחולים בפיברומיאלגיה הם נשים.

הקשר בין פיברומיאלגיה למצוקה נפשית

פרופסור גרינהאוס מדגיש כי קיים קשר הדוק בין פיברומיאלגיה למצוקת נפשית. מחקר ישראלי משנת 2007 פורסם בכתב העת Current Pain and Headache Reports ומצביע על הפרעות נפשיות שונות המזוהות עם דאבת השרירים, במיוחד דיכאון וחרדה, אך גם פאניקה ופוסט טראומה.

המחקרים העדכניים ביותר מצאו כי אנשים הסובלים ממתח נפשי נוטים לסבול מחרדה, מצב רוח ירוד ועגמומיות, ורבים מהם מזוהים עם המחלה. לכן, פיברומיאלגיה קשורה באופן ישיר והדוק למתח נפשי ורבים מהחולים סובלים מדיכאון וחרדה. מצבי הדיכאון והחרדה גורמים לשינוי בהפרשת החומרים הכימיים במוח לכן הכאב המפושט יהיה עוצמתי ומשמעותי יותר אצלם.

אבחון פיברומיאלגיה

האבחון מבוסס על בדיקות שונות ובהן בדיקות דם ועל תשאול החולה ובדיקת הגיליון הרפואי ההיסטורי שלו. יש לציין כי אין עדיין בדיקות הדמיה או בדיקות מעבדה שיכולות לסייע באבחון המחלה, לכן המטופל נשלח לסדרת בדיקות כדי לשלול קיומן של מחלות אחרות.

כדאי לדעת כי בשנת 1990 האיגוד הראומטולוגי האמריקאי קבע קריטריונים לסיווג המחלה באמצעות נוכחות של נקודות רגישות לכאב על פני הגוף, לאורך תקופה של 3 חודשים. כיום נעשים ניסיונות לגבש קריטריונים חדשים לאבחון המחלה, וזאת כדי למנוע מהמטופלים לעבור בדיקות רבות ומיותרות.

דרכי טיפול בפיברומיאלגיה

המנגנונים הביולוגיים העומדים מאחורי התפתחות הפיברומיאלגיה לא מספיק ידועים. חוסר הוודאות לגבי המנגנונים האלו גורם לכך שהטיפול הרפואי בפיברומיאלגיה יהיה פחות ספציפי. טיפולים שונים יכולים להפחית את עוצמת הסימפטומים ולשפר את איכות החיים של החולים. מאחר ופיברומיאלגיה הינה מחלה ממושכת על המטופלים ללמוד לשלב טיפולים רפואיים שמקלים על הסימפטומים עם שיטות להתמודדות עם סטרס ומוגבלות.

הטיפולים המומלצים בפיברומיאלגיה כוללים:

  1. טיפול תרופתי
  2. שימוש בקנאביס רפואי
  3. שימוש בקטמין ואסקטמין
  4. טיפול קוגניטיבי התנהגותי ושיטות לשליטה טובה יותר על מתח נפשי (מינדפולנס, עיסוי, מדיטציה)
  5. תוספי מזון
  6. טיפולים בתא לחץ ובגרייה מגנטית למוח-TMS

טיפול תרופתי

באתרים המתייחסים לטיפול בפיברומיאלגיה רשומות תרופות רבות שלדעת אותם אתרים הן יעילות בטיפול של התופעה. רק חלק מאותם התרופות קיבלו אישור של ה-FDA לטיפול בפיברומיאלגיה. רוב המחקרים מראים שהתגובה לטיפול התרופתי לא מספיק טובה. מדדי הכאב ושל הסימפטומים הנוספים של פיברומיאלגיה משתפרים ב- 60-20% מהמקרים בלבד. חלק ניכר מהסובלים בפיברומיאלגיה מאובחנים גם כסובלים מדיכאון וחרדה. לכן השימוש בתרופות נוגדות דיכאון וחרדה מאוד נפוץ במטופלים אלו. הטיפול המוצלח בדיכאון או בחרדה משפר גם את הממדים של הפיברומיאלגיה.

התרופות המאושרות לטיפול בפיברומיאלגיה כוללות:

  • תרופות מקבוצת חוסמי הקליטה החוזרת של נוראפינפרין ושל סרוטונין. התרופות המרכזיות בקבוצה זאות הן דולוקסטין (דולוקסטין) ומילנסיפרן. השמות המסחריים הם סימבלטה (CYMBALTA), דולוקס (DULOX) ואיקסל (IXEL).
  • תרופות בשם גבאפנטינואידס (GABAPENTINOIDS) הכוללות את פרגבלין (PREGABALIN) בשם מסחרי ליריקה (LYRICA) וגבהפנטין (GABAPENTIN).

טיפול בקנביס רפואי

הטיפול בקנביס רפואי (THC-CBD) מאושר בישראל כטופל לפיברומיאלגיה . למרות אישור זה ההשפעה החיובית של קנביס על הסימפטומים של פיברומיאלגיה אינו דבר שהוכח בצורה מוצקה.

חלק מהמשתמשים בקנביס רפואי מדווחים על שיפור באיכות השינה ועל ירידה בסימפטומים של החרדה. ובתחושת הכאב. חלק לא מבוטל מהמטופלים לא חשים שיפור בתסמינים של התופעה. . צריך להזהיר מטופלים משימוש מוגזם של קנביס כדי למנוע תופעות של תלות בחומר ובשימוש היתר. שימוש נרחב בקנביס יכול להוביל לפגיעה תפקודית וקשיים קוגניטיביים נוספים.

טיפול בקטמין ואסקטמין

קטמין ואסקטמין הינם חומרים מאוד קרובים זה לזה הנמצאים בשימוש כחומרי הרדמה. בנוסף, הם בשימוש כטיפול בדיכאון עמיד ותסמונות כאב עמידות לטיפול. השימוש בקטמין ואסקטמין בטיפול של פיברומיאלגיה נוסה בהצלחה במספר קטן של סובלים, לכן השימוש בו עדיין מוקדם כדי לקבוע את יעילותם בטיפול של התסמונת.

טיפול קוגניטיבי התנהגותי ושיטות לשליטה טובה יותר על מתחים

הטיפול בגישה הקוגניטיבית התנהגותית - CBT הינו הטיפול הנפשי במועדף בפיברומיאלגיה. הטיפול ב CBT עוזר לסובל לקשור בין מחשבות, רגשות והתנהגות וכך לנסות ולהשפיעעל סיטואציות מורכבות של החיים. בשילוב עם שיטות נוספות כמו הרפיה, מיינדפולנס, עיסוי ופעילות פיזית, המטופל יכול לפתח שליטה על הסימפטומים הפיזיים ולכוון את חייו בצורה חיובית ומתאימה יותר.

תוספי מזון

תוספי מזון וויטמינים רבים (מלטונין, 10Q, וויטמינים D וE , וחומר בשם PEA) מוזכרים בטיפול בפיברומיאלגיה. למרות שאין הוכחות ברורות על יעילותם, מטופלים רבים משתמשים בהם, לעיתים עם השפעה חיובית על תפקוד והסימפטומים הגופניים והנפשיים.

שיטות אחרות

השימוש בתא לחץ (Hyperbaric Oxygen Therapy) כטיפול בפיברומיאלגיה נתמך על יד עבודה מדעית אחת שמקורה בישראל. מטופלים תיארו שיפור בסימפטומים הפיזיים והקוגניטיביים אחרי 40 טיפולים בתא לחץ (טיפול אחד ליום). בנוסף, החוקרים דיווחו שעם הטיפול חל שיפור בתפקוד המוחי של המטופלים. המחקר לא עקב אחרי מצבם של החולים לטווח ארוך יותר.

שיטה טיפולית נוספת עליה קיימים דיווחים ראשנים על יעילותה בפיברומיאלגיה, הינה הטיפול בגרייה מגנטית - TMS למוח. הטיפול בגרייה מגנטית למוח-TMS מאושר כטיפול במצבים שונים בפסיכיאטריה ונוירולוגיה כולל בתסמונות של כאב. הטיפול המומלץ כולל גרייה לאזור הקדמי השמאלי של המוח עם תדירות גבוהה של ה TMS.

הטיפול בפיברומיאלגיה בקליניקה של פרופסור גרינהאוס

כפי שצויין פיברומיאלגיה הינה תופעה קלינית נפוצה בקהילה ממנה סובלים נשים יותר מגברים. הסימפטומים המרכזיים של התופעה כוללים כאב באזורים שונים של הגוף במיוחד בשרירים, ורגישות מוגברת לכאב משני בלחץ על האזורים הרגישים. סימפטומים נוספים של פיברומיאלגיה כוללים עייפות מוגברת, הפרעות שינה, שינויים במצב הרוח, תופעות של חרדה ותחושה של ליקוי קוגניטיבי.

הטיפולים היעילים של פיברומיאלגיה הם טיפולים שנפוצים כטיפול של מצבים פסיכיאטרים אחרים כמו תסמונות של דיכאון ושל חרדה. לפרופסור גרינהאוס ניסיון רב בטיפול במצבים אלו.

האבחון הסופי מתבצע בשיתוף פעולה של פרופסור גרינהאוס עם גורמים רפואיים אחרים (נוירולוגים ורופאים ראומטולוגיים) המבצעים את האבחון של התופעה. בהמשך פרופסור גרינהאוס מציע טיפולים כפי שמוזכרים בסעיף הקודם.

לפרופסור גרינהאוס מומחיות בתחום של טיפול בקטמין וטיפול בגרייה מגנטית TMS. מטופלים בקליניקה שלו יכולים להיות מופנים לטיפול בקטמין (באשור 29 ג) או לגרייה מגנטית בהתחשב במצב הקליני של המטופל. למטופלים שיגיבו טוב לאחד מהטיפולים האלו יציע פרופסור גרינהאוס טיפולי מעקב באותה שיטה בתדירות נמוכה יותר. המטרה של טיפולי המשך הינה לשמר את ההישגים של הטיפול הראשוני בהתחשב במהלך הממושך של הפיברומיאלגיה.

בדידות, איך היא משפיעה על חיינו?

בדידות- גורמים ודרכים להתמודדות?

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

בדידות הינה תופעה שכיחה בקרב כל שכבות הגיל, ובמיוחד בקרב מבוגרים מעל גיל 65. בדידות היא תחושה סובייקטיבית וכל אדם חש אותה לפחות פעם אחת בחייו. הבדידות מהווה גורם המשפיע על היבטים פיזיולוגיים ופסיכולוגיים של האדם.

אנשי מקצוע בתחום הנפש טוענים כי הבדידות היא המגפה של המאה ה-21, ולטענתם היא פוגעת ומזיקה בעיקר בצעירים עד גיל 25 ובמבוגרים מעל גיל 65. כדאי לדעת כי לבדידות יש הגדרות שונות, ובשונה מבד חברתית, כפי שנכפה על רובנו בתקופת הקורונה, תחושת הבדידות (Loneliness) היא סובייקטיבית.

ארגון ה-CDC פרסם לאחרונה מחקר המציג קשר ישיר בין בדידות לבין סיכונים בריאותיים. המחקר חיזק מחקרים אחרים שהצביעו על ההשפעות השליליות של בדידות כגון: התפתחות דיכאון וחרדה, דמנציה, מחלות לב השמנת יתר, סוכרת, התאבדויות בגיל מבוגר, תמותה מוקדמת ועוד.

נתוני הלמ"ס

נתוני הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מוכיחים כי בדידות הינה תופעה שכיחה בכלל שכבות הגיל. לפי מחקרים חדשים השכיחות של הבדידות לפי גילאים הינה:

  • 12% מילדי הגן וכיתה א'
  • 8.4% מילדים כיתות ג' – ו'
  • 7% מבני הנוער
  • 32% מבוגרים מעל גיל 55

מחקרים שהתפרסמו בשנים האחרונות מצאו כי התופעה רווחת יותר אם משקללים בתוצאות גם אנשים שחווים בדידות מדי פעם. חוקרים אלו טוענים כי כמעט 80% מהצעירים עד גיל 25 חווים את תחושת הבדידות מדי פעם. מבוגרים מעל גיל 65 חשים בדידות זאת כ- 40% מהזמן (Victor et Young, Masi et al).

מהי בדידות?

לבדידות יש הגדרות שונות, חלק מהחוקים מגדירים אותה כסיטואציה הגורמת לתחושות כמו חוסר השתייכות וריחוק מאנשים ומסביבה אנושית, חוקרים אחרים מגדירים אותה כהלך רוח של אדם שחש שאין משמעות לחייו.

קורי ושקד מגדירים בדידות כמצב חברתי רגשי המבטא חוסר השתייכות, ריחוק מאנשים ומהסביבה האנושית. סטנלי רבין, אנדרה מטלון ובנימין עוז הנחשבים למומחים מובילים לרפואת הגוף והנפש מתארים את הבדידו כפער בין שאיפת האדם להיות במערבת יחסים חברתיים לבין הקשרים החברתיים הקיימים בפועל. לדבריהם התופעה נפוצה בחברה המודרנית ושכיחה החל מגיל הילדות, למרות שאנו חיים בעידן מודרני עם טכנולוגיות מתקדמות שנועדו לסייע לנו לפתח קשרים חברתיים.

חשוב להדגיש כי הבדידות הינה תחושה סובייקטיבית, והאדם הסובל ממנה אינו בהכרח חי בגפו ונמצא לבד. למעשה, התחושה שכיחה גם אצל אנשים עם חיי חברה תוססים ועשירים וגם בקרב בני אדם בעלי כישור חברתיים תקינים ופעילים חברתית.

אנשים המרגישים בדידות לרוב מדווחים על כך שאין להם קשרים בין אישיים וקשרים חברתיים קרובים. כאמור, זו תחושה סובייקטיבית בלבד, שאינה קשורה בדרך כלל לאירועים חיצוניים, והתופעה גורמת לתחושה מעיקה לתחושת זרות, לניכור, להיעדר יכולת לפתח ולשמור על קשרים חברתיים ורגשיים, להערכה עצמית נמוכה, לפגיעה משמעותית בדימוי העצמי ולהתקפי כעס.


הבדידות מעסיקה פילוסופים, חוקרים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים וסופרים רבים בכל העולם, כך לדוגמה ניטשה, אלבר קאמי והוגים נוספים עסקו רבות בנושא זה. אגב, בארגון הצלב האדום מכנים את התופעה כמגיפ הנסתרת של המאה ה-21, מאחר והיא משפיעה על אנשים בכל הגילים ויכולה להופיע בכל שלב בחיים.


בעקבות שכיחות הבדידות בעולם המערבי, הוחלט למנות שרה לענייני בדידות בממלכה הבריטית, ועל פי סקר בממלכה עולה כי התופעה השכיחה בבריטניה גורמת לתחלואה גבוהה ויש לה השלכות חברתיות ובריאותיו קשות. אגודת הפסיכולוגים האמריקאים (APA) מדווחת על עלייה משמעותית בנתוני הבדידות ולדבריה יש מעל 42 מיליון אמריקאים בגיל 45 ומעלה הסובלים מבדידות כרונית.


ללא ספק משבר הקורונה החמיר את התופעה, בארץ וברחבי העולם, ובשירותי בריאות הנפש של קופות החולים מדווחים על עלייה משמעותית בשיעור הפניות למוקדי השירות.

כיצד משפיעה תחושת הבדידות על האדם?

לתחושת הבדידות בחיי האדם יש היבטים רבים ומגוונים. התופעה גורמת לרגש מכאיב והיא משפיעה גם על היבטים פיזיולוגיים ופסיכולוגיים. תחושת הבדידות מעוררת מצבי חרדה ודיכאון, לכן אין להקל ראש בתופעה וחשוב לפנות לגורם מקצועי כדי לעבור אבחון ולהתאים טיפול.

השפעות פיזיולוגיות – כיום כבר ידוע כי יש קשר הדוק וישיר בין היבטים נפשיים להיבטים פיסיולוגיים ובריאותיים. הבדידות מביאה לבעיות בריאותיות וגורמת לעייפות מוגברת, להפרעות שינה ולפגיעה משמעותית באיכות השינה, לכאבים כרוניים, לפגיעה באיזון ההורמונלי, ליתר לחץ דם, לירידה בתפקודי מערכת החיסון, להשמנת יתר, למחלות לב וכלי דם ועוד.

השפעות נפשיות – מחקרים רבים מצביעים על כך שיש לבדידות לא מעט היבטים נפשיים ולא רק גופניים. הבדידות גורמת לפגיעה קוגניטיבית חמורה ההולכת ומדרדרת עם הגיל, לתחושת מצוקה קשה, למצבי דיכאון, למחשבות אובדניות, למצבי חרדה, להתנהגות אובדנית ועוד. במחקר של Hawkley מתגלה קשר ישיר בין דיכאון לבין בדידות, ואנשי המקצוע מציינים כי אם התופעה מתמשכת, כלומר כאשר סובלים מבדידות מתמשכת, מתגברים התסמינים הדיכאוניים, ומעבר לכך הבדידות מביאה ללחץ נפשי גבוה, לפחד מהערכה שלילית, לחרדה, להתפרצויות כעס ולהערכה עצמית נמוכה.

גורמים לתחושת בדידות

הגורמים המרכזיים לתחושת הבדידות אצל בני אדם הם תורשתיים, אישיותיים וסביבתיים. חשוב לזכור כי האדם הוא יצור חברתי, אך יש אנשים בעלי נטייה גנטית לבדידות. הגורמים שיכולים לגרום לתחושת הבדידות הקשה כוללים מצבים כמו מעבר למקום חדש ולא מוכר, בידוד פיזי, אובדן של בן משפחה או אדם קרוב ומשמעותי בחיים, פרידה ממושכת או שלא מרצון מהילדים, גירושים במשפחה ועוד.

כמו כן, הבדידות יכולה להיות סימפטום של הפרעות פסיכולוגיות שונות, בדרך כלל דיכאון ומצבי חרדה. גורמים אישיותיים כמו הערכת עצמית נמוכה, סטרס גבוה וכו' מהווים גורמים לתחושת הבדידות.


Hawkley מציין כי בוגרים רבים מרגישים בודדים עקב שילוב של מספר גורמים וסימפטומים כמו לחץ משמעותי בעבודה, מצב תעסוקתי או כלכלי או לחץ כרוני מכל אינטראקציה חברתית ועוד. מחקר אחר של פרופ' הורוביץ זיהה כי אנשים בודדים נוטים להאשים את עצמם יותר בכישלונות חברתיים, לכן הם מאמצים לעצמם התנהגויות הגורמות לדחייה חברתית, וכך נוצר מעגל קסמים החוזר על עצמו ומגביר את תחושת הבדידות.

לא מעט אנשים בודדים דיווחו על תחושת הבדידות שנגרמה להם על רקע של איומים סביבתיים וחברתיים, ואכן אנשים שחוו אינטראקציות חברתיות או סביבתיות שליליות חשים יותר בודדים, הם גם מפתחים עוינות, סובלים מחרדה, מפסימיות והביטחון העצמי שלהם נמוך.

אגב, חוקרים שונים בדקו ומצאו כי אנשים בודדים נוטים להתחבר לאנשים בודדים אחרים, ומצב זה מביא לתחושת בדידות קשה יותר.

איך להתמודד עם בדידות?

מומלץ לעבור אבחון ולקבל טיפול על ידי גורם מקצועי. מעבר לטיפול, יש דרכים שיכולות לסייע לכל אדם בודד, לדוגמה:

  • התנדבות בקהילה.
  • לימודים, חוגים, סדנאות וכו'.
  • אימוץ חיות מחמד.
  • פעילויות פנאי הכוללות מפגשים חברתיים.
  • שיפור מיומנויות חברתיות (אימון אישי או קבוצתי וכד').
  • פעילות גופנית קבוצתית או פעילות המחייבת אינטראקציה כמו משחקי כדור.

טיפול בבדידות

הטיפול המומלץ לאנשים הסובלים מתופעת הבדידות הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT).הטיפול מבוסס על בדיקת הקשר בין מחשבות האדם לבין רגשות והתנהגות, זהו טיפול ממוקד, אפקטיבי מאוד וקצר מועד הכולל שיחות טיפוליות.

הטיפול כולל פגישות אישיות בין המטפל (פסיכולוג או פסיכיאטר) לבין המטופל, יש אפשרות גם לטיפול קבוצתי, זוגי או משפחתי. לאחר זיהוי מצב הבדידות אצל המטופל, המטפל מתאים את שיטת הטיפול המיטבית, במהלך הפגישות מתייחסים לסימפטומים של הבדידות, מפתחים מודעות למחשבות ולרגשות, משנים דפוסי מחשבה ותפיסות עצמיות, ויש להכין שיעורי בית המהווים חלק חשוב בטיפולי CBT.

במידה ומאובחנת הפרעה פסיכיאטרית אפשר לשקול טיפול עם תרופות נגד חרדה או דיכאון, בהתאם לאבחנה המוצהרת.

הפרעת אישיות גבולית

הפרעת אישיות גבולית

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

במובנים רבים הפרעת אישיות גבולית נמצאת באזור הדמדומים של ההפרעות הפסיכיאטריות. מצד אחר היא נחשבת להפרעה עם ביטויים שנובעים ממבנה האישיות, ביטויים של התנהגות חריגה ובדפוסים חברתיים של אהבה ושנאה שאינם נחשבים ביולוגים בבסיס. מצד שני ביטויים רגשיים ומחשבתיים, כמו תנודתיות במצב הרוח ועיוותי חשיבה, הנחשבים לביולוגים בבסיסם. המציאות הזאת גורמת לכך שהבנת ההפרעה והטיפול בה מורכבים יותר מבהפרעות אחרות.

איך מרגיש האדם הסובל מהפרעת אישיות גבולית?

אנשים, נשים וגברים, הסובלים מהפרעת אישיות גבולית חשים שהם במין רכבת הרים רגשית ומחשבתית. מבחינת התפיסה העצמית הם יכולים לנוע מהערכה עצמית רבה לביקורת קיצונית כלפי עצמם, מרצון לחיות ולקיים מערכות יחסים יציבים, לצד תחושות של "סוף העולם" ורצון לפגוע בעצמם ולהיעלם. הסובלים מהפרעת אישיות גבולית נוטים להיות מאוד רגישים ומתקשים להרגיע את התנודות החדות במצב הרוח. המטופלים מדווחים על וויסות רגשי לקוי מהגילאים המוקדמים של החיים. חוסר היציבות הזאת מביא את המטופלים לרקום מערכות יחסים לא יציבות. במערכות האלו הם יכולים להיות אימפולסיביים מאוד ולסיימם במהירות.

דוגמאות קליניות של מטופלים עם הפרעת אישיות גבולית

אציג בקצרה היסטורית חיים של מספר מטופלים שלי. בחרתי את אלו שמציגים את סימני הפרעת האישיות הגבולית בצורה ברורה.

  • אישה רווקה בת 27 מאובחנת כסובלת מהפרעת אישיות גבולית משנות העשרה המוקדמות. ההיסטוריה האישית מלאת כישלונות. היא לא סיימה בית הספר ולמעשה נעדרה רבות, נהגה לשקר להורים, למורים ולחברים ולהמציא סיפורים על עצמה. היא החלה להשתמש בסמים ולקיים יחסי מין בהתבגרות המוקדמת. מתארת שיחסי המין שלה כללו אלימות ואונס. לא הצליחה לסיים את לימודי התיכון וגם לא התגייסה לצה"ל. תיארה מערכות יחסים מיניות גם עם נשים וגם עם גברים. מערכות יחסים אלו התחילו בהתלהבות גדולה והסתיימו בכישלון גמור, בריב גדול, וברגשות אשמה רבים. אחרי כל אירוע של פרידה עברה תקופה של דיכאון והאשמה עצמית. בזמני מצוקה חתכה את עצמה בסכין יפני, ולעיתים נזקקה לתפרים. כתוצאה מכך זרועותיה מצולקות.
  • גבר בן 25 שאובחן עם הפרעת אישיות גבולית סוערת במיוחד, מתאר היסטוריה משפחתית של הפרעה ביפולרית. חייו עד עכשיו היו מאוד לא יציבים. לדבריו הבית בו גדל היה אלים ופוגעני. בבית הספר הוא היה מתקוטט מדי יום ופגע במספר תלמידים. כתוצאה מהאלימות עבר מספר בתי ספר. הוא תיאר את עצמו כחסר סבלנות עם אחרים ושאינו מסוגל להכיל דעות שונות משלו. כל אירוע של חילוקי דעות הסתיים באלימות. אחרי כל אירוע של אלימות נהג לפגוע בעצמו או לשתות לשוכרה. הוריו, שהיו מודעים לקשיים של הבן, היו חסרי אונים בטיפולו. מגיל 15 החל לבצע עבירות פליליות קטנות, עבירות כמו גניבת סיגריות, פריצות לבתים של שכנים וגניבת כסף מהוריו. כתוצאה נשלח למעון סגור לנוער. הגבר תיאר אמביוולנטית גדולה במיניות שלו, כנמשך לנשים אך מדי פעם שכב עם גברים. כל הקשרים היו מקריים ולא יציבים. מספר פעמים הגיע לחדרי מיון אחרי ניסיון אבדני או שימוש יתר בסמים כמו קנאביס וקוקאין.
  • אישה בת 32 נשואה ואם ל 2 בנות, רוקחת. פונה לטיפול עקב קשיים בעבודה. הממונים עליה העירו לה מספר פעמים על התנהגות לא הולמת עם פונים לבית המרקחת. היא נפגעת מהערות של הלקוחות, מאבדת את הסבלנות ומגיבה בתוקפנות אליהם. היחסים שלה עם השותפים לעבודה אינם טובים, כאשר מתווכחת על כל דבר וחושבת שמתנגדים לה למרות צדקתה. היא מרגישה שהסובבים אותה לא סובלים אותה. היא נוהגת לגנוב תרופות הרגעה מבית המרקחת ומשתמשת בהם כדי להיות מסוגלת לשלוט על רגשותיה. מנהל בית המרקחת אבחן בחסרים בתרופות ואיים לדווח למשרד הבריאות. האישה אינה מרוצה מעצמה וממעמדה המקצועי. באופייה היא מאוד ביקורתית. היא אינה פוגעת בעצמה פיזית אך מגזימה בתרופות ההרגעה שנוטלת ונוטה לקיים יחסי מין מחוץ לנשואין, גם עם קליינטים של בית המרקחת. היא אינה נהנית ביחסים אלו אך חשה שהיא חייבת לפצות את עצמה עקב תסכוליה בחיים.

מה הן הסיבות להפרעת אישיות גבולית?

הגורמים להפרעת אישיות גבולית מחולקים לשלוש קבוצות: גורמים גנטיים, גורמים אישיים סביבתיים וגורמים של תפקוד מוחי.

  • הגורמים הגנטיים: לעיתים קרובות מאבחנים במשפחה של הסובל מפרעת אישיות גבולית נוכחות של הפרעות פסיכיאטריות אחרות, בין היתר הפרעת אישיות גבולית, הפרעה של מאניה דפרסיה, ומצבים פסיכוטיים. למרות שלא התגלה עד עכשיו גנטיקה ברורה בהפרעה זאת השכיחות המשפחתית רומזת על פקטורים גנטיים שטרם נמצאו
  • המרכיבים הסביבתיים: היסטוריה משפחתית מורכבת וטראומטית היא סימן ההיכר של ההפרעה. המטופלים מתארים מצבים מורכבים בילדות ובנעורים הכוללים הזנחה, אלימות, ניצול מיני, ועוד. לעיתים קרובות קשה למטופל לדבר על טראומות העבר. כפי שנראה בהמשך, לטיפול הפסיכותרפי מקום מרכזי בטיפול.
  • המרכיב של תפקוד מוחי לקוי: בעזרת הדמיה מוחית תפקודית ניתן לבדוק את הקישוריות של אזורים שונים במוח. מחקרים בתחום גילו שקיים חוסר סנכרון בין אזורים במוח שהם שמגיבים במהירות למצבים של לחץ נפשי, אזור בשם אמיגדלה, ואזורים קדמיים של המוח המופקדים על בקרה, שליטה, ותכנון. חוסר הסנכרון בין אזורים אלו מוביל לכך שתגובות עוצמתיות של האמיגדלה למשל, פחות מאוזנות על ידי המוח הקדמי. כתוצאה, תגובות של "הילחם או ברח" (fight or flight) שהן תגובות הישרדות, קורות גם כתגובה לאירועים שלא מהווים סיכון.
    ממצא מעניין שקשור להדמיה מוחית נמצא בעבודות קליניות שעקבו על מצבם של חולים עם הפרעת אישיות גבולית. מחקרים אלו הראו שעם ההתבגרות של האדם (גילאים 30 או יותר) או אחרי טיפול מוצלח, הקישוריות במוח מתחזקות. האמיגדלה מתחילה להגיב בצורה פחות עוצמתית והמוח הקדמי נעשה יעיל יותר בתפקודי הבקרה שלו. מחקרים אלו מעודדים חוקרים ומטופלים, להתמיד בטיפול של האדם בסובל מהפרעת אישיות גבולית.

מה השכיחות של הפרעת אישיות גבולית באוכלוסייה, וההבדלים המגדריים

השכיחות של הפרעת אישיות גבולית באוכלוסייה מגיע ל 1-2% של האוכלוסייה הצעירה. יתכן והשכיחות גבוהה יותר מאחר ומטופלים עם קומורבידיות (מספר אבחנות בו זמנית) של ההפרעה עם דיכאון מג'ורי, הפרעה ביפולרית (מאניה דפרסיה), הפרעת אכילה וPTSD נכללים עם האבחנות הללו ולא תחת הכותרת של הפרעת אישיות גבולית.

הפער המגדרי בהפרעת אישיות גבולית מאוד ברור, מעל שני שליש מהמקרים המאובחנים הם נשים.

איך מאבחנים הפרעה אישיות גבולית?

המאפיינים המרכזיים של הפרעת אישיות גבולית כוללים:

  • דפוסים קבועים וממושכים של חוסר יציבות ביחסים הבינאישיים
  • תפיסות עצמיות משתנות
  • תגובות רגשיות עוצמתיות ואימפולסיביות

קיימות דרגות חומרה שונות במורכבות של ההפרעה, מאנשים שלא יכולים לתפקד בכלל עקב הפתולוגיה הקשה למטופלים עם סימפטומים מתונים יותר.

האבחון העצמי של הפרעה אישיות גבולית

תשובה חיובית לשאלות הבאות יכול לכוון את המטופל לקבל תחושה האם הוא סובל מהפרעת אישיות גבולית. כמובן שאבחון סופי ייעשה על ידי בעל מקצוע מוסמך.
אפשר לדרג את הסימנים המתוארים בהמשך בצורה של:
א. קיים לעיתים קרובות מאוד
ב. קיים לעיתים קרובות
ג. קיים לפעמים
ד. בכלל לא קיים

אם 5 או יותר מרשימת הסימפטומים שבהמשך קיימים לעיתים קרובות מאוד או לעיתים קרובות, יש סיכוי סביר שהפרעת אישיות גבולית קיימת אצלך.

מוזמנים ליצור קשר עם פרופסור לאון גרינהאוס לחצו

הסימפטומים הם:

  • לעיתים קרובות אני מרגיש ריקנות פנימית
  • ההרגשות שלי משתנות במהירות ואני נע בין עצב עמוק, לכעסנות יתר, או לחרדה מפושטת
  • רוב הזמן אני מפחד שאנשים "יזרקו אותי" או יעזבו אותי
  • מערכות היחסים שלי הם אינטנסיביות ולא יציבות
  • היחס שלי לאנשים יכול להשתנות מרגע לרגע ואני לא מבין מדוע זה כך
  • לא מעט פעמים פגעתי או רציתי לפגוע בעצמי, בצורה של חתכים או אפילו ניסיונות אובדניים
  • אני עושה דברים לא בריאים ואפילו מסוכנים. דברים כמו נהיגה לא בטוחה, יחסי מין ללא הגנה מתאימה, שתיית אלכוהול מרובה, שימוש בסמים, או בזבוזים של כספים
  • כאשר אני חש לא בטוח במערכת יחסים אני כועס על האחר, צועק עליו ולפעמים אף נעשה אלים פיזית או חשדן מאוד

מה הם הסימפטומים האבחנתיים של הפרעת אישיות גבולית?

האבחון של הפרעת אישיות גבולית לפי ה DMS-5 מחייבת נוכחות של לפחות 5 מהסימפטומים שנציין בהמשך, לתקופות ארוכות שהחלו בגילאים צעירים. איכות החיים, רמה גבוהה של סבל נפשי, ופגיעה ביכולת התפקודים (בינאישית, משפחתית, חברתית, בעבודה או בלימודים) מאפיינים את ההפרעה.

הסימפטומים של הפרעת אישיות גבולית לפי ה DSM-5 (ספר האבחון של האיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי) כוללים את הסעיפים הבאים:

פחד להינטש: אירועי חיים בעלי משמעות יחסית קטנה מעוררים תגובות רגשיות קיצוניות של פחד וכעס ביחד עם ניסיון נואש לקרב את השני. הסובל יכול לבכות, להתחנן, לעקוב אחרי השני, ואפילו לעצור אותו פיזית, כדי לשמור על הקשר. התנהגות זאת משיגה בדרך כלל תגובה הפוכה של הרחקת האדם מהמטופל

מערכות יחסים לא יציבות: המטופל נוטה לקיים מערכות יחסים אינטנסיביות וקצרות. הוא מתאהב במהירות אבל יכול באותה מהירות לעזוב. היחסים נמצאים בטווח של "מושלמים" או "גרועים ביותר". מאחר והמטופל פוחד להישאר לבד הוא יכול לעבור ממערכת אחת לשנייה כמעט ללא דיחוי
תפיסה עצמית לא יציבה שמשתנה במהירות: המטופל לא יציב בתפיסות העצמיות. הוא יכול לעבור מביטחון בעצמו למצב של שנאה עצמית. אי יציבות זאת נותנת את ביטויה בשינויים תכופים במקצוע או בלימודים, במקומות מגורים, בקשרי חברות ועוד

התנהגויות אימפולסיביות ושנאה עצמית: התנהגויות סיכון כמו הימורים, בזבוזים לא מוצדקים, קיום יחסי מין לא מוגנים עם אנשים שונים, נהיגה במהירות מופרזת, שימוש מופרז באלכוהול או סמים מובילים למהלך חיים כאוטי

פגיעות עצמיות: ניסיונות אובדניים ופגיעות עצמיות הן שכיחות. הפגיעות העצמיות יכולות להיות רבות ומשונות מחתכים, כוויות, הכנסת חפצים לאברי המין ועוד

שינויים קיצוניים במצב הרוח: המטופל נע בן מצבי רוח טובים למצבי כעס קיצוני, עד למצב של דיכאון עמוק ורצון למות.. לעיתים קרובות תנודתיות זאת מעוררת חשד שמדובר באבחנה של מאניה דפרסיה


כעס קיצוני: תגובות של כעס קיצוני לתסכולים קטנים מאפיינים את המטופלים. כעס זה יכול להוביל לזריקת חפצים, איומים, פגיעות פיזיות ועוד

חשדנות יתר וחוסר קשר למציאות: במצבי לחץ מופיעות מחשבות של יחס עד כדי דלוזיות (מחשבות לא מציאותיות) של רדיפה. בנוסף, תחושות של ניתוק מהמציאות או ניתוק מתחושות הגוף של עצמו הנקראות דיסוציאציות ומופיעות לעיתים מזומנות. עקב הסימפטומים הרדיפתיים או הדיסוציאטיבים מאובחנת לעיתים פסיכוזה קצרה.

הפרעות פסיכיאטריות נוספות שכיחות אצל סובלים מהפרעת אישיות גבולית?

רבים מהמטופלים עם הפרעת אישיות גבולית מאובחנים גם עם הפרעות נוספות:

  • דיכאון מג'ורי
  • הפרעה ביפולרית
  • הפרעות אכילה
  • הפרעות חרדה
  • פסיכוזות קצרות
  • התמכרויות לאלכוהול או סמים שונים

איך מטפלים בהפרעת אישיות גבולית?

הטיפול בהפרעת אישיות גבולית בקליניקה של פרופ' גרינהאוס.

אחרי הרבה שנים של עבודה קלינית עם מטופלים ומטופלות הסובלים מהפרעת אישיות גבולית פיתחתי גישה מקצועית ייחודית בטיפול של סובלים מתופעה זאת. הגישה כוללת מספר שלבים:

  • אבחון כוללני של ההפרעה, זיהוי של הפרעות נלוות כמו דיכאון, מאניה, פסיכוזה, הפרעת אכילה, שימוש בסמים או אלכוהול והתאמת טיפול תרופתי מכוון לתופעות הקליניות המרכזיות.
  • בירור מקיף לזיהוי מחלות גופניות
  • בדיקת דוחות רפואיים ופסיכיאטרים קודמים
  • התייחסות לשאלה האם יש צורך באשפוז בבית חולים פסיכיאטרי או בית מאזן.
  • הרגעה של המצבים החריפים של כעס לא נשלט, חרדה מורכבת, פגיעות עצמיות, ושימוש בסמים או אלכוהול בעזרת טיפול תרופתי מתאים
  • הפנייה לצוות המטפלים המומחים בטיפול של הפרעות אישיות של מיינד קליניק. מטפלים אלו מומחים בשימוש בשיטות פסיכולוגיות שונות כגון טיפול דינמי, טיפול ב CBT, טיפול בהרפיה ומיינדפולנס, שהוכיחו את עצמם בטיפול של הפרעת אישיות גבולית. צוות המומחים של מיינד קליניק מודע לקשיים שמתעוררים בטיפול של מטופלים אלו ועובד באופן צמוד ומתואם עם פרופ' גרינהאוס.

איך אני יכול להתמודד עם הפרעת אישיות גבולית

עזרה עצמית חשובה בכל המצבים הפסיכיאטרים ובמיוחד בהפרעת אישיות גבולית. ריכזתי המלצות פשוטות לטכניקות טיפול עצמי מקובלות במצבים אלו. שיטות אלו מתאימות למטופלים עם הפרעת אישיות גבולית קלה או כליווי של טיפול מקצועי אחר במצבים מורכבים יותר.

איך אפשר להרגיע את הסערה הרגשית?

  • תקבל את הרגשות הללו כפי שהן מופיעות. תשתמש בגישה של מיינדפולנס שמדריכה את המטופל להכיר ברגשות שמתעוררות בלי להתנגד ובלי להגביר אותן
  • תקשיב לקלטות או למוזיקה של הרפיה ושל מיינדפולנס
  • תגיד לעצמך שאלו הרגשות שיש לך עכשיו בלי ביקורת או כעס עצמי
  • תשתמש בשיטות להסחת הדעת
  • תגרה בצורה חיובית את החושים של מגע, של שמיעה, של ריח, או של טעם. תעשה פעולות שבדרך כלל מרגיעות את הסערה. תשתמש בקוביות קרח על הידיים, תקשיב למוזיקה, תריח ריחות שנעימים לך, ועוד
  • תדאג לעצמך. תמנע מפעולות שבסופו של דבר מכניסות בך מורכבות נוספת. אל תרגיע את עצמך בעזרת סמים או אלכוהול, אל תקיים יחסי מין מזדמנים וסתמיים, תשלוט על האכילה המופרזת. תתמקד בפעילות פיזית אינטנסיבית, זה יכול לעזור לך להירגע

תלמד את עצמך שיטות להרגעת האימפולסיביות. שיטות אלו יגדילו את היכולת שלך להתמודד טוב יותר עם מצבי לחץ. אתה יכול להכין מראש רשימה של "הוראות הפעלה אישיות" ותרגילים שיכולים לעזור לך להתגבר על הסערה כשהיא מתעוררת. אפשר להכין מספרי טלפון של בן משפחה או של חברים שיכולים לעזור בעת מצוקה. אפשר להתקשר לאתרים של תמיכה נפשית בעת מצוקה. פעולות אלו מיועדות למנוע הקצנה בהתנהגות

כאשר התגובות הרגשיות הן עוצמתיות תנסה להעביר את המרכוז ממחשבות שמעוררות סערה לתחושות בגופך. תמצא מקום שקט ותנסה את התרגילים הבאים:

  • תתרכז בתחושות הגופניות. תרגיש את הנשימות בקצב הטבעי שלהן, תחוש את הרגליים על הרצפה, ואת הידיים לצדי הגוף
  • תתרכז בנשימות. קח נשימה עמוקה פנימה תחזיק למספר שניות, תנשוף אוויר באטיות החוצה ותספור עד 3 בין הנשימות. תמשיך בתרגיל זה למשך 10 דקות לפחות. לוקח זמן להתרגל לתרגילי הנשימות, במיוחד כאשר כועסים או מרוגשים. אל תוותר, בהדרגה תפתח מיומנות ותוכל להירגע בעזרת התרגיל
  • תרגילי הסחת הדעת. מדובר בכל דבר שיעזור לך להעביר את המרכוז המחשבתי מהאירוע המרגיז או הפוגע. למשל, תסתכל בטלוויזיה, תקשיב למוזיקה, תנגן בכלי מוזיקלי, תקרא ספר, תפתור תשבצים או סודוקו, תעשה פעילות פיזית.
  • תנהל שיחה עם אדם קרוב אליך שיכול לתת לך פרספקטיבה אחרת לאירוע

תשקיע בתרגילים שיעזרו לך לראות את נקודת המבט של האחר. אפשר לקראו לזה "משחק תפקידים". פעם אתה עצמך ופעם אתה האחר. תרשה לעצמך לחשוב על איך האחר מרגיש? מה הן התגובות שלו? האם יש אפשרות שהתגובה שלך פגעה בו?. אתה יכול לשאול את עצמך מדוע אתה חושד באחר? מה גורם לפגיעה העמוקה כל כך ושמעוררת את הזעם שלך? המסוגלות לראות את נקודת המבט של האחר ישפר את הקשר שלך אתו.

אנשים עם הפרעת אישיות גבולית מגיבים רגשית בתגובות של כעס או פגיעות לסיטואציות בהן הם מרגישים לא מובנים או דחויים. חשוב שתעצור רגע ותשאל את עצמך האם באמת הייתה כוונה לפגוע בי? האם יתכן שאני מגזים בתגובה שלי? אפילו תשאל האם התגובה של האחר אליך הייתה מוצדקת? עצם היכולת לדבר עם האחר על מה שעובר עליך, התבוננות על המסקנות שלך, יכולים להקל על עוצמת התגובה ולעודד הידברות.

עליך למתן את מנגנון ההגנה של השלכה. אופייני לאנשים עם הפרעת אישיות גבולית להעביר אשמה ואחריות על אשר קרה לאחר. קשה לאנשים אלו לקחת אחריות אישית למאורעות, למשל אדם שנפגע מאירוע בעבודתו מגיע לבית ומתנפל על חברתו בגלל שהאוכל לא היה מוכן. בצורה זאת הוא משחרר את הכעס הפנימי שנוצר בעבודה, אבל גורם לסיטואציה נוספת של חיכוך עם חברתו שלא הייתה בכלל חלק מהסכסוך. במצבים אלו יעזור לך לבדוק מה הן הסימנים הגופניים של ההתרגשות השלילית שלך? מדוע אתה מגיב ככה?, מה גרם לך להתרגשות?, מדוע אתה מרגיש אשמה או פחד? האם אתה מוטרד מהאפשרות שיאשימו אותך? דרך התבוננות עצמית שיכולה אף להיות דרך כתיבה אישית, אתה לומד להבין את פשר התגובות שלך.

אם דרך ההמלצות הללו אתה מקבל תובנות לסיטואציה, כדאי שתסכים לחלוק תובנות אלו עם האנשים החשובים לך. זה יכול לקרב ביניכם וכך גם להקטין את הפחדים שלך שיעזבו אותך או לא יאהבו אותך.

שיטות טיפול של הפרעת אישיות גבולית

  • האם הטיפול בהפרעת אישיות גבולית מצריך אשפוז? רוב הטיפול בהפרעה זאת מתבצע במסגרת אמבולטורית ללא אשפוז. בעת משבר הכולל מחשבות אובדניות, תוקפנות גלויה או פסיכוזה, האשפוז מהווה מסגרת של הגנה ושמירה על המטופל. האשפוז יכול להיות במחלקות סגורות כאשר קיימת סכנה לחיים או מצב חריף. לרוב האשפוז המתאים יותר הוא במסגרת אשפוז במחלקה פתוחה או אשפוז יום. אופציה נוספת שקיימת היום הינה שהות בחלופות אשפוז או בתים מאזנים שבנויים על העיקרון של מקום דמוי מגורים רגילים ולא כמסגרת רפואית
  • הטיפול התרופתי. רוב הסובלים מהפרעת אישיות גבולית מטופלים בעזרת תרופות נוגדות דיכאון, תרופות מייצבות מצב רוח, או תרופות נוגדות פסיכוזה. מטרת הטיפול התרופתי הינה מיתון התגובות הרגשיות הקיצוניות, הפגיעות העצמיות, והאימפולסיביות. תופעות נלוות כמו דיכאון, אובדנות, חרדה, פסיכוזה, כעסנות יתר יכולות לקבל מענה תרופתי

  • הטיפול הפסיכולוגי. שיטות רבות של פסיכותרפיה נוסו בטיפול של הפרעת אישיות גבולית. השיטות המומלצות יותר כוללות:
  • השיטה הפסיכודינמית. המטפל הדינמי מנסה לסייע לאדם עם הפרעת אישיות גבולית דרך הקשבה למורכבות הנוכחית בחייו ולאירועים המעוררים סערות רגשיות. המטפל ינסה להבין את המצב הנוכחי על בסיס עברו של המטופל, יתמקד במצבי הטראומה שהתרחשו בחייו של המטופל, ובמערכות היחסים המוקדמות. תגובת המטופל למטפל (העברה טיפולית) יהווה כלי להבנת הקשיים הבינאישיים של המטופל
  • הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי (CBT) הינה הגישה המקובלת יותר בטיפול של הפרעת אישיות גבולית. דרך בדיקה של התפיסות העצמיות ועיוותי החשיבה של המטופל ינסה המטפל לקדם את הבנת הסימפטומים המרכזיים של המטופל.
  • טיפול CBT נחשב לטיפול קצר מועד אבל במקרים של הפרעת אישיות גבולית נעשים שינויים בשיטה וממשיכים טיפול לתקופות ארוכות יותר
  • טיפול מכוון סכמה. שיטה טיפולית זאת הינה שילוב של טיפול פסיכודינמי וטיפול CBT. עבודות מדעיות בדקו בצורה מבוקרת את הצלחת השיטה בהשוואה לשיטות אחרות והיא נמצאה יעילה בטיפול לטווח ארוך
  • שיטת טיפול דיאלקטי התנהגותי (DBT). טיפול זה פותח ספציפית כטיפול להפרעת אישיות גבולית. כמו טיפול בסכמה, DBT מתבסס על שיטות טיפול CBT וטיפול התנהגותי, עם דגש מיוחד על מניעת התנהגויות סיכון (כמו ניסיונות אובדניים, חתכים, שימוש בסמים, חוסר גבולות מיניים, גניבות, ועוד). טיפול ב DBT מוכר כאחת מהשיטות עם סיכויי הצלחה גדולים יותר
  • הפרעת אישיות גבולית וזוגיות. הסובבים מטופלים עם הפרעת אישיות גבולית (משפחה, בני זוג, ילדים) זקוקים להדרכה כדי לשפר את המעגל הקרוב למטופל. דרך הבנה, תמיכה, ואף הצבת גבולות, ניתן לקדם את היחסים הקרובים של המטופל וכך לשפר את המעגל האינסופי של התחלות ופרידות של המטופלים

לסיכום

הפרעת אישיות גבולית הינה הפרעה נפוצה באוכלוסייה. בסביבות 2% מהאנשים, רובם נשים, מאובחנים כסובלים מהפרעה אישיות גבולית. הפרעה זאת גורמת לסבל אישי וסביבתי רב. לעיתים קרובות גורמים משפטיים מעורבים בגלל גניבות, קטטות, פגיעות עצמיות, ועוד, שמטופלים אלו מבצעים. הטיפול דורש מהמטפלים התמקצעות בתחום. לעיתים קרובות המטפל נעזר בצוות מקצועי נלווה. ההפרעה נוטה להתמתן עם מעבר השנים או בעזרת טיפול מתאים.

אכילה רגשית

אכילה רגשית

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

מהי אכילה רגשית? כיצד התופעה באה לידי ביטוי? מה הגורמים המרכזיים לתופעה זו? מהם התסמינים לתופעת האכילה הרגשית? איך מתמודדים עם התופעה? מהן דרכי הטיפול המומלצות?

פרופסור לאון גרינהאוס, מחלוצי הטיפול בגזעי חשמל, בגרייה מגנטית ובקטמין, עושה עבורנו סדר בנושא ומזמין אתכם לטיפול מקצועי, יעיל ומותאם אישית.

מה זה אכילה רגשית?

אוכל בעולם המערבי כבר מזמן לא נועד רק לספק מענה לצורכי ההזנה של גוף האדם, ולסיפוק תחושת הרעב. האכילה כיום מהווה מקור לאנרגיה ולהזנת הגוף במרכיבים הנחוצים לתפקודו התקין, אך יש לאכילה היבטים נוספים, ובהם היבטים חברתיים כמו ארוחות חג משפחתיות, ארוחה חגיגית במסעדה נחשבת, ארוחות עם חברים קרובים ועוד.

יש אנשים שאוכלים מזון כזה או אחר כאמצעי להפגת שעמום או בדידות, מוזמנים להיכנס למאמר איך בדידות משפיעה על חיינו לחצו למאמר. בנוסף לכך התמודדות עם רגשות שונים כמו מתח, כעס, חרדה, אשמה ודיכאון. כמו כן, לא מעט אנשים מוצאים באוכל אמצעי מנחם המסייע להתמודד עם הרגשות. לכן, אכילה רגשית מוגדרת כסוג של הפרעת אכילה שבה אוכלים יתר על המידה בתגובה לרגשות שליליים.

בעזרת האכילה, בני אדם הסובלים מאכילה רגשית, מנסים לנטרל את הרגשות השליליים, להקל על תחושת שונות כמו אשמה, בדידות, בושה, גועל, תסכול, היעדר אהבה ועוד. יש לציין כי לאכילה הרגשית יש אספקטים שליליים נוספים המשפיעים על האדם, לדוגמה עלייה במשקל, השמנת יתר המביאה לנזקים בריאותיים, התקפי זלילה ללא מעצורים, פגיעה בדימוי העצמי. תסכול רב ועוד.

בנוסף, האכילה הרגשית משמשת אנשים שונים כדי להתמודד עם לחץ חברתי או לחץ פסיכולוגי. חשוב לדעת כי מחקרים חדשים בתחום זה מצביעים על קשר ישיר בין תופעת האכילה הרגשית לבין הפרעות אכילה חמורות וקשות כמו אנורקסיה נרבוזה, בולימיה, הפרעת אכילה כפייתית וכו'.

מהם הגורמים לתופעה?

הגורמים העיקריים לתופעת האכילה הרגשית הם קושי להתמודד עם מצבי לחץ ודחק של החיים. אנשים בכל הגילים עלולים לסבול מהפרעת האכילה שנוצרה עקב מצבים ואירועים בחייהם הגורמים לסבול ממתח נפשי עצום, תסכול רב, עצב, שעמום, בדידות, חוסר באהבה, קשיים בזוגיות, אובדן אדם אהוב וקרוב, צער, אשמה ועוד.

ברגעי לחץ, עצב, תסכול ודחק בחיים, יש אנשים החשים דחף פנימי בלתי נשלט להרגיע את הנפש המיוסרת ולהתמודד עם המצב באמצעות צריכת יתר של מזון. ידוע כי האוכל הוא גורם מנחם, לכן לא מעט אנשים הנמצאים במצבי דחק בחייהם אוכלים מכל הבא ליד, והאוכל זמין וקרוב, לכן הוא מהווה פתרון להתמודדות עם הרגשות השליליים.

אדם שסובל מאכילה רגשית מוצא מרגוע, נחמה, פיצוי רגשי וגם סיפוק מהיר ומיידי לרגשות השליליים בחייו, אך הוא צורף כמויות גדולות של מזון תוך כדי איבוד שליטה. לכן, במקרים מסוימים, לאחר התקף בולמוס ואכילת יתר האדם סובל מחרטה ואשמה על מעשיו, ממתח נפשי ומתסכול רב. אכילת היתר משיגה הרגעה רגעית אבל גורמת לתסכול נוסף ולא מסייעת לפתרון הבעיה ממנה הוא סובל.

מהם הסימנים לתופעת האכילה הרגשית?

תופעת האכילה הרגשית יש סימנים שונים העשויים להעיד על קיומה של הפרעת אכילה. יחד עם זאת, ברוב המקרים קשה לאבחן את התופעה מאחר ורוב בני האדם חוטאים מידי פעם באכילת יתר בגלל רגשות שליליים. אדם הסובל מאכילה רגשית צורך מזון בכמות גדולה ולרוב הוא יאכל מזון לא בריא כמו ג'אנק פוד וחטיפים, לכן הוא חשוף להשמנת יתר ולתחלואה גבוהה. הצורך באוכל נובע מרגשות שליליים, לכן לא מעט אנשים פותחים את המקרר וארונות המטבח ומוצאים באוכל נחמה ופיצוי עבורם.

אם מדובר בתופעה חוזרת עם סימנים לדפוס קבוע ולא באירוע חד פעמי או באירוע שקורה אחת לתקופה ארוכה, חשוב לפנות לאבחון מקצועי על ידי פסיכיאטר מוסמך ומנוסה או על ידי פסיכולוג מומחה.

כדי לבחון האם אתם סובלים מאכילה רגשית כדאי לענות על השאלות הבאות כדי לזהות את התופעה:

  • האם אתם חווים רעב פתאומי בשעות שאינן סדירות ובזמנים שבהם לרוב אינכם נוהגים לאכול?
  • האם אתם אוכלים הרבה אוכל גם כאשר אינכם חשים רעב?
  • האם האוכל נחשב לאמצעי מנחם עבורכם לאחר יום קשה בעבודה או בלימודים?
  • האם אתם נהנים מתחושת סיפוק אחרי האכילה?
  • האם אתם אוכלים מתוך דחף לא מוסבר?
  • האם אתם חווים תחושת אשמה ו/או גועל לאחר שסיימתם לאכול?
  • האם הפכתם לאובססיביים בכל הנוגע לאוכל וזמני אכילה?
  • האם אתם מתביישים בכמויות האוכל שאתם צורכים?
  • האם האוכל משרת אתכם כאמצעי להימנע מעימותים?
  • האם יש לכם תחושה של התמכרות למזון?
  • האם אתם מעדיפים לאכול כמויות מזון גדולות כאשר אתם לבד ולא בנוכחות אחרים?
  • האם יש לכם יחסי אהבה ושנאה עם אוכל?
  • האם אתם מתקשים לשלוט בכמויות המזון שאתם צורכים?
  • האם אתם סובלים מפגיעה בדימוי העצמי ומבושה ממראה הגוף בגלל האכילה המוגברת?
  • האם יש לכם אובססיה לדיאטות וחייכם מתנהלים מדיאטה קיצונית אחת לאחרת?

פרופ' לאון גרינהאוס מסביר כי תשובה חיובית לחלק גדול מן הסימנים שצויינו קודם, מכוון לקיום של הפרעה של אכילה רגשית. יחד עם זאת, אין אפשרות לקבוע חד משמעית רק מתשובות לשאלון. לכן אם מתעורר חשד לקיום אכילה רגשית יש לפנות לפסיכיאטר או לגורם טיפולי אחר על מנת לעבור אבחון מקצועי.

איך להתמודד עם אכילה רגשית?

דרך מקרה בו טיפלתי בקליניקה ניתן להבין יותר את התופעה של אכילה רגשית. אישה בת 35 נשואה ואם ל 3 ילדים פנתה לקליניקה עקב סימפטומים של דיכאון ושל השמנת יתר. תיארה מצב קליני של דיכאון וכמו כן, מערכת יחסים סבוכה עם בעלה. היא לא הייתה מרוצה מהיחסים עם בעלה וחשה שהוא דוחה אותה ולא מתעניין בה. אחרי כל ויכוח זוגי, בלילה אחרי שבעלה הלך לישון, היא הייתה נגשת לארון בו איכסנה את האוכל ובהמשך למקרר. תיארה איך היא הייתה "מחסלת" כמויות גדולות של אוכל. אחרי כל אירוע של אכילה מופרזת היא חשה גועל וכעס עצמי. מעגל התנהגותי זה נמשך מספר שנים. כתוצאה, היא עלתה כ 25 קילו במשקל. בעלה כעס על המראה שלה ודחה אותה מבחינה מינית, דבר שגרם להעצמה של התסכול והתחזקות של מעגל האכילה הרגשית. אחרי ההערכה הראשונית המלצתי על טיפול משולב תרופתי, תזונתי, וזוגי. כעבור מספר חודשים חלה הטבה נכרת בזוגיות ובהרגלים של האכילה הרגשית.

ההתמודדות הנכונה עם אכילה רגשית מתחילה באבחון ובהבנת הגורמים לתופעה. במילים אחרות, יש להבין את הגורם הנפשי של הבעיה ממנה האדם סובל ורק כך ניתן להתאים טיפול מקצועי ומותאם אישית לתופעה.

כדי להתמודד עם הבעיה מומלץ לבחור בדרך של קבלה עצמית טובה יותר. יש למתן את תחושות האשמה וגועל. אם לא מטפלים בשורש הבעיה שגורמת לתופעה, מתחיל מעגל קסמים המביא לתחושות קשות עוד יותר ולמצבי אשמה, דיכאון, הלקאה עצמית, פגיעה בדימוי העצמי ושל הגוף, ועוד. לכן, יש לזהות את המקרים שדוחפים את האדם לאכילה רגשית.

מומלץ לנהל יומן אכילה ולקבוע זמנים קבועים לאכילה ורישום תפריט ברור לכל יום. יש לכתוב בו זמני אכילה, כמויות אוכל, מה אוכלים, כמה זמן אוכלים, אילו מחשבות התרוצצו לפני ובזמן האכילה הרגשית, מה הייתה דרגת הרעב לפני האכילה ועוד.

מהן ההשלכות של אכילה רגשית?

חוקרים שבדקו את התופעה של אכילה רגשית התרשמו שהיא נפוצה בקרב אנשים הנוטים לתנודות במצבי הרוח, לביטחון עצמי נמוך, שחוו התעללות מינית, פיזית או נפשית, הסובלים מפוסט טראומה, או שמדווחים על תחושת מלחץ חברתי, משפחתי ו/או אישי מוגבר.

מעבר להשלכות הנפשיות של אכילה רגשית, התופעה משפיעה גם על בריאות האדם. אכילת יתר מגבירה תחלואה ומעלה משמעותית את הסיכון להתפתחות סוכרת, מחלות לב וכלי דם, ודום נשימה בשינה.

מעבר להשלכות רפואיות יש לאכילה הרגשית השלכות חברתיות. בקרב הסובלים רבים נמנעים ממפגשים חברתיים בגלל תחושות כמו אשמה, בושה, גועל, דימוי עצמי נמוך, וחוסר שביעות רצון ממראה הגוף.

איך להפסיק אכילה רגשית ומהן דרכי הטיפול המומלצות?

מאוד חשוב לציין שניתן להתגבר על האכילה הרגשית. כדי להשיג את המטרה הזאת על הסובל לאגור כוחות נפשיים ולהחליט על רצונו לשנות את ההרגל של אכילה רגשית, הרגל שלעיתים קרובות נמשך שנים. הדרך להצלחה כוללת צעדים רפואיים, צעדים התנהגותיים, וצעדים דיאטנים. מומלץ. לפנות למטפל מוסמך בתחום שיעשה אבחון מדוייק. לעיתים קרובות אפשר לעזור לסובל עם שילוב של טיפול תרופתי מתאים לסימפטומים, טיפול דיאטני מיועד לבחירת תזונה נכונה יותר, ולהערכה התנהגותית מיועדת לזהות גורמים פסיכולוגיים המובילים לתופעה של אכילה רגשית. כך אפשר לפתח אסטרטגיה של התמודדות. לעיתים קרובות אסטרטגיה זאת כוללת שיטות התנהגותיות, של טיפול פסיכותרפי, ושל מעקב צמוד לאורך זמן.

הדוגמא הקלינית אליה התייחסתי קודם מלמדת שצעד מרכזי בהשגת שינוי הינו הרצון של האדם שהחיים שלו יראו אחרת. עזרה מקצועית יכולה לחזק רצון זה ולהביא לשינוי אמיתי.

חרדת נטישה

חרדת נטישה

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

חרדת נטישה היא תופעה מוכרת המוגדרת כפחד מפרידה או מאובדן של קשר משמעותי, בדרך כלל קשר עם אדם קרוב. התופעה מבוססת, לטענת החוקרים, על הקשר הטבעי שנוצר בין התינוק להוריו, ובעיקר לאמא שלו, אך חשוב לציין כי חרדת נטישה יכולה להופיע בכל גיל, גם אצל מבוגרים.
לפי הסטטיסטיקה אחד מתוך 13 אנשים סובל מתופעת חרדת נטישה, בדרגת חומרה כזו או אחרת. הסיבות לתופעה משתנות מאדם לאדם, אך לרוב ניתן למצוא גורמים מהילדות שהביאו להתפתחות החרדה. כך לדוגמה, רבים מהילדים הקטנים חוששים מפרידה מהוריהם והם עלולים לפתח חרדה בגלל הפחד המשמעותי ולסבול ממצוקה קשה. ההבדל בין התופעה אצל ילדים לבין תסמיני התופעה אצל מבוגרים מאופיין בצורת הביטוי והתסמינים של החרדה, אך יש פתרונות יעילים לבעיה, לכן כדאי לפנות לפסיכיאטר מנוסה או מטפל בתחום הנפשי.

מהי חרדת נטישה אצל מבוגרים?

חרדת נטישה אצל מבוגרים היא תופעה שכיחה יחסית, לפי הערכת המומחים כ-7% מהנשים והגברים סובלים מהתופעה בשלב כלשהו במהלך חייהם. התופעה מתאפיינת ברמת חרדה משמעותית בדרך כלל על רקע של חרדת פרידה מאדם קרוב או ממקום אהוב שהעניקו סוג של תחושת ביטחון. התופעה יכולה להתבטא גם באמצעות סימפטומים מוכרים של התקפי חרדה או הפרעת פאניקה.

פחד מנטישה הוא טבעי ומעיד על מנגנוני היקשרות של תינוקות, ילדים ושל האדם הבוגר. יש חוקרים הטוענים כי העדר תגובה לנטישה של אדם קרוב מעיד על בעיה התפתחותית אצל תינוקות וילדים בגיל הרך.

דפוסי חרדת הנטישה בזוגיות מעט שונים והם כוללים ביטויים כמו חשש מדחייה, האשמת בן או בת הזוג (או האשמה של אדם אחר), תחושת מחנק במערכת היחסים, היצמדות והישענות על בני הזוג כדי לשאוב עידוד, רוגע ואישור קבלה על ידי אדם אחר, ובמקרים רבים מערכת היחסים נקלעת למשבר בגלל הקונפליקטים הנובעים על רקע של חרדת פרידה ו/או חרדת נטישה בזוגיות.

תופעת חרדת נטישה מתבטאת בדרכים שונות ויש לה לא מעט ביטויים. אצל חלק מהאנשים התופעה מתבטאת בבכי משמעותי או היסטרי, דיכאון, התקפי פאניקה, הסתגרות והתבודדות, חוסר אונים בגלל החשש מאובדן אדם קרוב או מקום חשוב, דאגנות יתר, התקפי כעס וזעם, תוקפנות כלפי אחרים, תלותית באחר, ועוד. למידע נוסף על התקפי פאניקה מוזמנים להיכנס לעמוד הפרעת פאניקה

מה מאפיין את חרדת הנטישה אצל נשים וגברים?

יש מגוון רחב של סיבות העלולות לגרום לחרדת נטישה אצל נשים וגברים. במקרים מסוימים החרדה נובעת מאירועי עבר קשים, ואם אדם חווה חרדת נטישה בילדות שלא טופלה, החרדה צפויה להמשיך אצלו גם בתקופת הבגרות, ויש לכך השפעות על מבנה האישיות. ללא טיפול מקצועי בתופעה, האדם יתקשה להתמודד עם סיטואציות שונות, כמו גם סכנות, במהלך חייו, ומיומנויות החיים שלו עשויות להיות לוקות בחסר.

חרדת נטישה אצל נשים נחשבת למשמעותית מאוד בעיקר אצל אימהות. מחקרים בדקו את התופעה אצל אימהות צעירות והתגלה כי יכולת התפקוד שלהן נמוכה בהרבה בהשוואה לנשים ללא חרדת נטישה, ובנוסף הן מרגישות פגיעות מאוד, במיוחד בכל הקשור להתמודדות עם הילדים. כך לדוגמה, אמהות הסובלות מהתופעה יתקשו להשאיר את הילדים לבד או תחת השגחה של אדם אחר, כל דבר נראה להן מסוכן מאוד, ולרוב הן חוות מצבי רוח משתנים, רגישות יותר וקשיים בזוגיות.

דוגמאות לתסמיני חרדת נטישה:

נשים וגברים במערכת יחסים אינטימית יסבלו מקנאה מוגזמת, מרגישות יתר, מדאגנות בעוצמה גבוהה, מאובססיביות כלפי בן או בת הזוג, מתחושות כעס, והם עשויים להיות טרודים עם מחשבות על פרידה ולהגיב באופן לא נשלט ולא פרופורציונלי לתגובות ולמעשים של בני הזוג והילדים.

חרדת נטישה בקשר זוגי

נשים וגברים החווים חרדת נטישה בזוגיות מתקשים לנהל מערכת יחסים אינטימית לאורך זמן, וחלק מפתחים קשר זוגי המבוסס על יחסי אהבה ושנאה. בדרך כלל הזוגיות מהווה מקור לביטחון, ליציבות ולעקביות בחיים. חרדת נטישה אצל אחד מבני הזוג פוגעת במרקם העדין של מערכת היחסים הזוגית.

במערכות יחסים אצל זוגות שאחד מבני הזוג סובל מחרדת נטישה ניתן להבחין בדפוסים דומים כגון:

  • מחשבות טורדניות וחרדה מהותית על אובדן הקשר הזוגי.
  • תחושת שיתוק במערכת היחסים בגלל החרדה מנטישה של בן הזוג.
  • תלות מופרזת בבן או בת הזוג ונקיטת מניפולציות כדי לקבל תמיכה, חום ואישור מבן או בת הזוג.
  • בחירה לא מיטבית של בני זוג.
  • פחד עצום לאבד את בן או בת הזוג.

חרדת נטישה והפרעות אישיות אצל מבוגרים

חשוב לדעת כי חרדת נטישה אצל מבוגרים, נשים וגברים כאחד, מופיעה אצל אנשים עם הפרעות אישיות שונות. הסימפטומים של התופעה באים לידי ביטוי בעיקר בהפרעות האישיות הבאות:

  • הפרעת אישיות תלותית – הפרעת אישיות תלותית, באנגלית Dependent Personality Disorder, גורמת לתסמיני חרדה המופיעים בדרך כלל כאשר האדם נמצא לבד, לכן הוא מרגיש חסר אונים, מתקשה לקבל החלטות ומפתח תלות גבוהה באחרים כדי לשאוב ביטחון ותמיכה. עקב פרידה או אובדן, האדם עלול לפתח חרדה קשה המשפיעה על איכות חייו ויכולות התפקוד שלו.
  • הפרעת אישיות גבולית – הפרעת אישיות גבולית, באנגלית BPD, על רקע של חרדת נטישה, גורמת לתנודתיות תכופה במצבי הרוח והרגש של האדם, לשינויים תכופים בהתנהגותו, ולרוב הוא יפתח תלות רגשית וחרדה נטישה אימפולסיבית.

מה הגורמים העיקריים לחרדת נטישה?

גורמים פסיכולוגיים – פחד מאובדן של קשר קיומי מאדם, מקום או חפץ, טראומה בדרך כלל מתקופת הילדות וכדומה.

גורמים ביולוגיים – רמות נמוכות של סרוטונין ונוראדרנלין בגלל היעדר איזון כימי, התופעה גורמת להפרעות חרדה שונות ולדיכאון.

גורמים סביבתיים – החרדה מתפתחת בגלל אירועי חיים המעוררים מצבי דחק פסיכולוגיים כמו מוות של אחד מבני המשפחה, אובדן בעל חיים קרוב ואהוב, אסון שקרה במשפחה, גירושים של הורי הילד, מעבר למקום מגורים ולסביבה חדשה ועוד.

גורמים גנטיים ופיזיולוגיים – חרדת נטישה יכולה להתפתח בגלל גורמים גנטיים, ובמקרים מסוימים התופעה נובעת בגלל גורמים פיזיולוגיים. ילדים להורים הסובלים מהתופעה נמצאים בסיכון מוגבר לחרדת נטישה.

דרכי טיפול מומלצות

חשוב לעבור אבחון מקצועי כדי לזהות את תופעת חרדת הנטישה ולאתר את הגורמים שהביאו להתפתחותה. חשוב לזכור כי חרדת נטישה משבשת את יכולות התפקוד, פוגעת בזוגיות ומשפיעה לרעה על איכות חיי האדם.

כיום, הטיפול המומלץ ביותר לילדים ומבוגרים הסובלים מחרדת נטישה מבוסס על טיפול CBT וטיפול פסיכותרפיה, בעיקר טיפול התנהגותי קוגניטיבי. בהתאם לצורך, לתסמינים ולפגיעה בתפקודי האדם, ניתן לשלב גם טיפול תרופתי כדי להקל על סבלו של האדם ולסייע לו.

הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי הוא קצר מועד, זהו טיפול ממוקד ואפקטיבי המאפשר למטופלים הסובלים מחרדת נטישה להתגבר על התופעה, לזהות התקפי חרדה בזמן ולנהל חיי שגרה תקינים.

פוסט טראומה וזוגיות

 תסמונת פוסט טראומטית וזוגיות

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

פוסט טראומה היא תופעה שכיחה בישראל, ועל פי נתוני משרד הבריאות כ-1 מתוך 10 ישראלים יחווה תסמונת פוסט טראומטית בשלב מסוים במהלך חייו. כאשר תסמונת פוסט טראומטית היא מורכבת והופכת לכרונית, יש לתופעה תסמינים רבים המשפיעים באופן משמעותי על חיי האדם ומשפחתו הקרובה.
כדאי לדעת כי אדם הסובל מתסמינים ומסימפטומים פיזיולוגיים ונפשיים יותר מחודש לאחר אירוע טראומטי מסוים, ייאובחן כסובל מתסמונת פוסט טראומטית. אם בנוסף לסימפטומים פוסט טראומטיים האדם סובל גם מתסמינים פסיכיאטריים נוספים כמו דיכאון, חרדה, או פסיכוזה, הוא סובל תסמונת פוסט טראומטית מורכבת (C-PTSD). התסמינים הקשים של התופעה יכולים להשפיע על מערכת היחסים עם בן או בת הזוג, על הקשר עם הילדים וכל תפקודו של האדם מבחינת קריירה, תפקוד, שינה, תחלואה, קשרים חברתיים ועוד.

יש קשר הדוק בין פוסט טראומה וזוגיות. נפגעי טראומה יכולים לפתח תלות מוגזמת בבני הזוג שלהם, להתקשות בוויסות רגשי, לאבד עניין בפעילויות עם בני הזוג ושאר בני המשפחה, לסבול מנטייה להתפרץ ולכעוס בקלות. נפגעי פוסט טראומה מוצפים רגשית וכתוצאה יכולים להתפתח עימותים רבים בבית בדרך כלל על עניינים פעוטים, ויש הבוחרים להתרחק מבני הזוג והמשפחה, להתעלל, להטיח ביקורת ללא הפסקה ועוד. כמו כן, יש נטייה לפתח התמכרויות שונות אצל הסובלים מפוסט טראומה מורכבת, והנטל על בני הזוג הוא עצום.

תסמינים לתופעה  

לתסמונת פוסט טראומה מורכבת (C-PTSD) יש לא מעט תסמינים מוכרים, חלקם באים לידי ביטוי במערכות יחסים ובזוגיות. התסמינים המוכרים של פוסט טראומה מורכבת וזוגיות הם:

  • קשיי ויסות רגשי.
  • סיוטים מלווים בחלומות קשים מהאירוע הטראומטי.
  • זיכרונות חודרניים המלווים בתחושת פחד ו/או אימה.
  • התפרצויות זעם וכעס.
  • תגובות דיסוציאטיביות שונות.
  • רצון להימנע ממצבים העשויים להזכיר את האירוע הטראומטי.
  • מצבי רוח המאפיינים חרדה ודיכאון.
  • הסתגרות, רצון להתבודד, הימנעות מפעילויות משפחתיות.
  • קשיי ריכוז והפרעות שינה.
  • חוסר עניין בפעילות מינית.
  • פיתוח תלות מופרזת בבן/בת הזוג.
  • קושי לתפקד בעבודה ולשמור על המשרה.
  • דימוי עצמי נמוך.
  • קשיים מורכבים במערכות יחסים ובזוגיות.

מחקרים רבים בדקו קשר בין פוסט טראומה וזוגיות, כך לדוגמה בשנת 2013 פורסם מחקר מעמיק ומקיף במגזין ScienceDirect שבדק הקשר בין PTSD לבין מערכות יחסים וזוגיות. המחקר בדק יוצאי צבא שאובחנו כבעלי תסמונת פוסט טראומטית מורכבת (C-PTSD). החוקרים גילו כי יש קשיים רבים בזוגיות, חוסר שביעות רצון של בני הזוג מהמצב הקיים, ותחושות קשות בין בני הזוג, כמו חוסר אמון ונמצאו גם עדויות להתעללויות.
כאשר אחד מבני הזוג סובל מתסמונת פוסט טראומטית מורכבת וכרונית יש לכך השפעה רבה על מערכת היחסים, ובמחקרים החדשים שבדקו את הנושא עולה כי התסמונת יכולה להשפיע על הזוגיות בדרכים רבות ומגוונות כגון:

  • קשיי ויסות רגשי.
  • תלות מופרזת בבני הזוג.
  • בן הזוג שאינו סובל מפוסט טראומה נדרש להתהלך בבית כאילו הוא הולך על ביצים על מנת שלא לפגוע ברגשותיו של בן הזוג הסובל מ-PTSD.
  • חוסר עניין בפעילויות משותפות עם בן או בת הזוג.
  • חוסר עניין ביחסים מיניים עם בן או בת הזוג.
  • התפרצויות זעם וכעס כלפי בן/בת הזוג.
  • ריחוק וביקורתיות.
  • במקרים מסוימים יש מקרי התעללות.
  • ציפייה מבני הזוג שיהפכו למטפלים – דבר המביא למתח רב ולקושי לנהל זוגיות בריאה ותומכת הדדית.

סיבות לתופעה

תסמונת פוסט טראומה מורכבת וזוגיות נחשבת למצב רפואי מורכב וקשה, ובני הזוג נדרשים לכלים ומיומנויות שיאפשרו להם לסייע לבן הזוג הסובל מפוסט טראומה. מערכת יחסים יציבה וחזקה מסייעת מאוד לבן הזוג הסובל מפוסט טראומה מורכבת, לעומת זאת מערכת יחסים בעייתית עלולה לגרום לקשיים רבים לבני הזוג, ולא מעט זוגות נפרדו והתגרשו עקב התופעה.

התסמונת הפוסט טראומטית מורכבת (C-PTSD) מתפתחת בעקבות טראומות נפשיות ופיזיות שונות. בדרך כלל התופעה מתרחשת על רקע של אירוע טראומטי מורכב כמו ילדות קשה, התעללות במשפחה, ניצול מיני וכיוצא בזה. כמו כן, בחיים המודרניים אנשים רבים מתמודדים עם אירועים טראומטיים המהווים איום של ממש על היציבות והביטחון של חיי האדם, ההתמודדות המורכבת גורמת לקשיים פיזיים ורגשיים. כך לדוגמה מעורבות במלחמה, אירוע טרור, תאונת דרכים קשה, פיגוע, מחלה פיזית קשה וטיפול רפואי פולשני, אסונות טבע או מוות של אדם קרוב – כל אלו ועוד עלולים לגרום להתפתחות תסמונת פוסט טראומטית מורכבת (C-PTSD) וחשוב לעבור אבחון מקצועי ולקבל טיפול מתאים, כאשר גם בני הזוג של האדם הסובל מהתסמונת זקוקים לעזרה ולתמיכה.

דרכי טיפול – איך ניתן לעזור לבן זוג עם PTSD?

יש שיטות טיפול יעילות המסייעות לאנשים הסובלים מתסמונת פוסט טראומטית מורכבת (C-PTSD). עם זאת, יש מצבים מאתגרים מאוד בהם הטיפול פחות יעיל, ובמצבים אלה התמיכה המשפחתית, בדגש על התגייסות בני הזוג, היא מהותית וחשובה מאוד. PTSD משפיע על האדם הסובל מהתסמונת ועל הסובבים אותו, לכן המשפחה חייבת לקחת חלק פעיל בתמיכה לאדם, אך בני הזוג והמשפחה הקרובה זקוקים גם הם לטיפול ולתמיכה רגשית.
כדי לסייע לבן זוג עם PTSD מומלץ להקפיד על הכללים הבאים:

  • לא להאשים את האדם בסימפטומים מהם הוא סובל.
  • להימנע מהקטנת חומרת הבעיה והסימפטומים.
  • לעודד את בן הזוג לפנות לטיפול מקצועי.
  • להפנות אדם הסובל מ-PTSD עם מחשבות אובדניות לקבל טיפול ממומחה.
  • לא להחזיק בבית כלי נשק או אמצעים אחרים בהם ניתן להשתמש לפגיעה עצמית.
  • לעודד את בן הזוג לשוחח על רגשותיו.
  • לפנות לטיפול זוגי.
  • להימנע מטריגרים העלולים להפריע לבן הזוג.
  • להיות רגישים ואמפטיים כלפי בן הזוג.

הטיפול המקצועי המומלץ לאנשים עם PTSD הוא שילוב בין טיפול תרופתי לבין טיפול ממוקד בפוסט טראומה. טיפול שיחתי נחשב ליעיל במיוחד, וניתן לשלב גם טיפול התנהגותי קוגניטיבי, EMDR, טיפול ממוקד טראומה, טיפול בקנביס ועוד.

החלמה והתמודדות בזמן טיפול

אנשים המאובחנים עם תסמונת פוסט טראומטית מורכבת (C-PTSD) סובלים מתופעות והפרעות פסיכיאטריות נוספות כמו חרדה, דיכאון מג'ורי ומצבים פסיכוטיים. ההתמודדות עם PTSD מורכב אינה קלה ודורשת התייחסות מקצועית נכונה ומותאמת אישית, ולרוב הטיפול יהיה אינטנסיבי יותר.

בתקופת הטיפול ולאחריו, בני הזוג נדרשים לשתף פעולה ולקחת חלק פעיל בתהליך. עליהם לסייע לבן הזוג הסובל מפוסט טראומה, ולרוב הם זקוקים לתמיכה ולכלים מאנשי המקצוע.
כאמור, הטיפול היעיל והמומלץ כיום הוא שילוב בין טיפול תרופתי לבין טיפול פסיכולוגי שיחתי. יש להתאים טיפול פרטני וכולל בו משתתפים אנשי מקצוע שונים, לרבות פסיכולוגים ופסיכיאטרים. הטיפול התרופתי מוכח כיעיל, אך יש הנמנעים מתרופות בגלל סיבות שונות, לכן חשוב לעודד את המטופל לקחת את התרופות מאחר והן מסייעות ומשפרות את מצבו באופן מהיר וניכר.
כמו כן, כדאי לשלב בין טיפול שיחתי לאדם המאובחן עם PTSD לבין טיפול זוגי ו/או משפחתי. מומלץ לבני הזוג להשתתף בקבוצות תמיכה כדי לשתף את תחושותיהם, ללמוד מאחרים, לקבל כלים להתמודדות עם התסמינים המאפיינים את התסמונת.

המומחיות של פרופסור גרינהאוס בטיפול פוסט טראומה וזוגיות

פרופסור לאון גרינהאוס, מייסד מיינד קליניק, פרופסור אמריטוס של האוניברסיטה העברית בירושלים, הוא פסיכיאטר מומחה ובעל ידע וניסיון רב שנים. פרופסור גרינהאוס מחלוצי הטיפול בגרייה מגנטית ובקטמין, פיתח שיטת טיפול עדכנית המתאימה למצבי פוסט טראומה וזוגיות. הגישה הטיפולית שלו משלבת בין תרופות פסיכיאטריות יעילות לבין טיפול פסיכותרפיה הממוקד בפוסט טראומה ובמערכת היחסים של המטופל, כולל תמיכה לבני הזוג והמשפחה. בהתאם לצורך הוא משלב בתוכנית הטיפול שיטות נוספות המוכחות מחקרית כיעילות במיוחד.

התקף חרדה בשינה

התקף חרדה בשינה

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

התקף חרדה בשינה הוא תופעה מוכרת בקרב אנשים הסובלים מהתקפי חרדה וממצבי פאניקה. ההתקף גורם לאדם להתעורר במהלך השינה אל מצב של פאניקה, כלומר האדם מתעורר לתוך אירוע חרדה אינטנסיבי ופתאומי הנמשך לרוב 8-2 דקות. בזמן ההתקף בלילה סובלים מסימפטומים רבים כמו הזעה, דופק מהיר, לחץ בחזה, קשיי נשימה, סחרחורות, חשש ממוות ופחד להשתגע ועוד.

חשוב לדעת כי חלק מהסימפטומים של התופעה מזכירים מאוד תסמינים של התקפי לב, לכן רבים סובלים מפאניקה בתוך האירוע ומתחושות גופניות ונפשיות קשות ומפחידות, ולא מעט מגיעים לחדרי המיון אך האבחון מגלה כי אין בעיה רפואית חריפה והטיפול המתאים הוא שיחתי לצורך הרגעת האדם, ובהתאם לצורך ניתן לספק תרופת הרגעה, הפנייה לפסיכיאטר או טיפול נגד התקפי פאניקה..

דוגמאות לתופעה ממטופלים ותסמינים מוכרים להתקפי חרדה בשינה

פרופסור גרינהאוס מציג בפנינו מקרים בהם הוא טיפל. לא מעט אנשים מגיעים לקליניקה של פרופ' גרינהאוס ולפניכם דוגמאות למטופלים שסבלו מהתופעה, כולל תיאור תסמינים מהם הם סבלו ושיטת הטיפול שהותאמה עבורם.

הסיפור של שאול:

שאול (שם בדוי), בן 35, נשוי + 3, החל לסבול מהתקפי חרדה בשינה כבר בגיל ההתבגרות. שאול סיפר שבשנים הראשונות הוא חווה התקפים קצרים ומהירים אחת לכמה חודשים, ללא סימפטומים של חרדה בשעות היום. בגיל 25 ההתקפים הפכו תכופים יותר ושאול חווה את התופעה 3-2 פעמים בשבוע. שאול פנה לרופאים מומחים ועבר לא מעט בדיקות על ידי רופא המשפחה, נוירולוג, מומחי שינה ועוד. בין היתר הוא עבר בדיקות הדמיה, ולאחר שהוא לא קיבל מענה לתופעה הוא הגיע לפסיכיאטר שאבחן מיד את הבעיה לפי הסימפטומים של ההתעוררות באמצע הלילה עם חרדה פתאומית אליה נלוו תסמינים כמו דפיקת לב מואצות, תחושת פחד, קושי להירדם מחדש ועוד.

הטיפול שהותאם לשאול היה בעזרת תרופת בשם ציפרלקס שיעילה במצבים של התקפי פאניקה וגם בדיכאון קליני, הטיפול סייע לו וההתקפים חלפו תוך מספר שבועות מרגע התחלת הטיפול התרופתי. לאור הצלחת הטיפול שאול סיים אותו לאחר כמה שבועות, אך לאחר מספר שנים ההתקפים חזרו ושאול הגיע לקליניקה של פרופסור גרינהאוס בהגיעו לגיל 35. בפגישת האבחון שאול סיפר על הרקע של הבעיה, ובנוסף הוא תיאר סימפטומים דומים לאלו שהיו בעבר, אך הפעם נלוו לתופעה גם התקפי חרדה בשעות היום, לרבות תחושות של פחד ממקומות הומי אדם, נהיגה בכבישים מהירים ועוד. פרופ' גרינהאוס אבחן את שאול כסובל מהתקפי חרדה בשינה המופיעים בזמן השינה וגם במהלך היום, והם מעורבים עם אגורפוביה (פחד והמנעותי משהיה ממקומות הומי אדם, מבתי קולנוע, מנסיעה בכבישים מהירים ועוד), ומאחר והמטופל סבל קשות משינה לא רציפה ומפגיעה בתפקוד, הטיפול שהותאם עבורו כלל תרופת בשם MIRO. תוך מספר ימים מצבו של שאול השתפר וחלה הטבה משמעותית בהתקפי החרדה בלילה ובמשך היום. לאחר 3 שבועות של טיפול הוא חזר למצבו לפני גל ההתקפים והטיפול נמשך כשנה.

הסיפור של טובה:

מטופלת נוספת בת 40, בשם טובה (שם בדוי), הגיעה לקליניקה לאחר שהחלה לסבול מסיוטים בלילה ומתחושות של חרדה ופחד ממוות בכל לילה, תופעה שהיא לא חוותה לפני כן. המטופלת תיארה סימפטומים כמו דפיקת לב מהירות, הזעה, תחושת חנק ועוד. היא תיארה מצב שבו בעלה הזמין אמבולנס כדי לפנותה לבית חולים מאחר והיא הייתה משוכנעת שהיא עוברת התקף לב חמור. הפרמדיק אבחן את מצבה היטב והמליץ לה לקחת תרופת הרגעה.

התקף חרדה בשינה המשיכו להטריד אותה, ההתקפים החלו להופיע מדי לילה וגרמו לה לפגיעה בתפקודי היום, לעייפות מוגברת, לקשיי תפקוד ולתחושות כמו דיכאון וחוסר עניין. המטופלת סיפרה שהיא חששה ללכת לישון בגלל הסיוטים המציאותיים שהיא חוותה בזמן השינה, ולדבריה הסיוטים הזכירו לה טראומה מהעבר, למרות טיפול פסיכולוגי שהיא עברה. פרופ' גרינהאוס אבחן את המטופלת כסובלת מתסמונת פוסט טראומה המלווה בהתקפי חרדה בשינה. הטיפול שהותאם לה כלל תרופה נוגדת דיכאון וטיפול שיחתי רגשי. הטיפול המשולב סייע לה תוך זמן קצר ולאחר מספר שבועות היא דיווחה על שיפור ניכר בסימפטומים ובהרגשה הכללית.

 

מה עובר בלילה על מי שסובל מהתקף חרדה בשינה?

רוב האנשים שסובלים מהתקפי חרדה בשינה מדווחים על פחד ללכת לישון ולהירדם, קשיי שינה חמורים, חוסר שינה הגורם לעייפות ולתשישות במשך היום, הזעה, מחשבות טורדניות, קשיים ביחסים בינאישיים, קשיי נשימה, לחץ נפשי מוגבר, תחושות כמו דיכאון, מחשבות אובדניות שלפעמים מתלווים מתכנון פגיעה עצמית, חוסר עניין בדברים שהסבו עונג בעבר, ומחשבות טורדניות. בנוסף, יש מטופלים שאובחנו כסובלים מהתקפי חרדה ליליים שתיארו סימפטומים כמו סחרחורת, ערפול, פחד מאיבוד שליטה, פחד משיגעון, תחושה של סכנת מוות, חשש בלתי פוסק מהתקף נוסף, ויש מטופלים שפיתחו אגורפוביה, כלומר פחד להסתובב לבד בחוץ, פחד ממקומות הומי אדם, פחד מנהיגה בכבישים ועוד.

 

התמודדות עם התופעה

כדי להתמודד עם תופעת התקפי החרדה בשינה בלילה חשוב להכיר את הסימפטומים של התופעה ולפנות לפסיכיאטר מומחה כדי לעבור אבחון ולקבל טיפול מתאים. בזמן התקף החרדה בלילה חשוב להבין את הסימפטומים ולמצוא דרכים יעילות להרגעה, וניתן לקחת גם תרופת הרגעה שיכולה להקל מאוד על התסמינים ולאפשר למטופל ללכת לישון ללא חשש מהתקפים נוספים באותו לילה. כדורי שינה יכולים להקל על התקפי החרדה הליליים. יחד עם זאת, הם רק פתרון נקודי ולא מומלץ לתווך ארוך. מומלץ לתרגל שינוי בתפיסה לגבי הסכנות האורבות בזמן השינה, לתרגל ולבצע סוגסטיות חיוביות לפני שהולכים לישון ויש ללמוד כיצד להסתדר עם סימפטומים מוכרים של התופעה, בעיקר דופק מהיר ונשימות מהירות, כדי לא להיבהל ולחזור למצב רגיעה בהקדם.

 

דרכי טיפול בהתקף חרדה בשינה

הטיפול המומלץ והמתאים ביותר לאנשים הסובלים מהתקפי חרדה בלילה הוא הטיפול המשולב של תרופות מתאימות וטיפול בשיחות. כלומר, לאחר אבחון מקצועי ומעמיק על ידי פסיכיאטר מומחה ומנוסה משלבים בין טיפול תרופתי הנמצא כיעיל מאוד במצבים אלו, לבין טיפול נפשי שיחתי. הטיפול השחתי כולל מידע על ההתקפים והסימפטומים של התופעה ודרכים יעילות להתמודדות. מטרת הטיפול השחתי היא להכיר את המחשבות, התפיסות והתחושות הגורמות למתח נפשי ושמעוררות את התקפי החרדה, וכמובן את הדרכים היעילות להתמודד איתם. הטיפול התרופתי מבוסס בדרך כלל על תרופות הרגעה ממשפחת הבנזודיאזפינים וניתן לשלב בטיפול גם תרופות נוגדות דיכאון וחרדה. אילו הפרעות יכולות לעורר התקפי חרדה בלילה? התקפי החרדה בלילה מתעוררים לעיתים בגלל הפרעות כמו פוביות שונות, הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD), נטילת תרופות מעוררות, שימוש בחומרי משני תודעה, וסטרס.

 

לסיכום

התקף חרדה בשינה גורם לפחד ולמצוקה, הוא עלול להשפיע על התפקוד היומיומי ולפגוע משמעותית באיכות החיים של האדם. טיפול תרופתי בשילוב טיפול רגשי מהווה את הפתרון המומלץ והנכון ביותר למצב זה.

דור חדש של תרופות לטיפול בסכיזופרניה

דור חדש של תרופות לטיפול בסכיזופרניה

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

מהם מנגנוני הפעולה של התרופות מהדור החדש לטיפול בסכיזופרניה? במה הן שונות ועדיפות על תרופות הדור הקודם?

הטיפול בסכיזופרניה מבוצע במספר רבדים - בהתאם לשלבים השונים של המחלה ונסיבות של המקרה:

  1. טיפול בשלב ה'קריטי' של הפסיכוזה.
  2. טיפול 'תחזוקה' מתמשך שלאחר 'ארגעת' הפסיכוזה.
  3. שיקולים והתאמת טיפול משולב תרופתי, רגשי, חינוכי, ושיקומי – בכל שלב.
  4. התייחסות והדרכת משפחת המטופל להתנהלות במהלך הטיפול.

בכתבה זאת אתייחס לתרופות החדשות לטיפול בסכיזופרניה. כתבות אחרות באתר עוסקות בנושאים אחרים החשובים בטיפול של מחלת הסכיזופרניה.

ניתן למיין את התרופות לטיפול בסכיזופרניה במספר צורות:

  1. לפי התאריך בו התרופות אושרו לשיווק: כאן, נוהגים לקטלג את התרופות על פי 'דורות': 'דור ראשון', 'דור שני' וכך הלאה. כיום אנחנו נמצאים בדור השלישי.
  2. אופן הסיווג השני הוא על פי מנגנון הפעולה של התרופה: תרופות טיפיות שמשפיעות על הקולטן של דופמין D2 ותרופות א-טיפיות שפועלות על מנגנונים נוספים אחרים ובמיוחד על קולטן של סרוטונין 2.
  3. הסיווג הנוסף – על פי ההשפעות הספציפית של התרופות על הקולטנים השונים במוח.

הדרך המדעית יותר מתייחסת ומסווגת את התרופות על פי ההשפעה של כל תרופה על המנגנונים הביולוגים במוח. במקביל, חשוב לסווג את התרופות גם על פי אופן השימוש (כיצד הן 'ניתנות') – האם דרך כדורים לבליעה (דרך פומית) או האם באמצעות זריקה לשריר

תרופות חדשות לסכיזופרניה

בחרתי להתייחס לתרופות החדשות לטיפול בסכיזופרניה על פי הדרך אשר התרופה ניתנת: ככדורים (דרך פומית) או דרך זריקה לשריר. בנוסף, אתייחס למנגנון הפעולה של כל תרופה ותרופה וגם ליתרונות/חיסרונות שלהן. תרופות הניתנות ככדורים לבליעה (דרך פומית) של הדור החדש לטיפול בסכיזופרניה

ברקספיפרזול-Brexpiprazole (רקסלטי-REXULTI).

הפעילות האנטי פסיכוטית של רקסלטי הינה תוצאה של השפעת התרופה על ויסות קולטני סרוטונין ודופמין. התרופה מזרזת את הפעילות של הקולטן של סרוטונין 1A ושל דופמין D2 . בנוסף היא נוגדת את פעילות הקולטנים 2A של סרוטונין והקולטנים הנוראדרנרגיים 2C/B1. מחקרים קליניים הראו שברקספיפרזול הינה תרופה יעילה בטיפול של סכיזופרניה. בארצות הברית רקסלטי אושרה על ידי ה FDA כטיפול לסכיזופרניה וכחיזוק לתרופות נוגדות דיכאון. אישור דומה התקבל בישראל ולאחרונה התרופה נכנסה לסל הבריאות של קופות החולים על שתי ההתוויות, סכיזופרניה וחיזוק של תרופות נוגדות דיכאון. התרופה ניתנת דרך פומית פעם אחת ביום. ניתן להשתמש ללא צורך ב'אכילה מראש' (עם או בלי אוכל). המינון נע בין 1-4 מ"ג ליום, כאשר יש לווסת את המינון באופן הדרגתי. כך מקטינים את הסיכוי להופעת תופעות לוואי.

תופעות לוואי מוכרות של התרופה הן לרוב קלות ונעלמות עם השימוש. תופעות כגון סחרחורת, רעידות, עלייה בתיאבון ועלייה במשקל, אי שקט מוטורי, מדווחות בשיעורים נמוכים מאוד על ידי מטופלים. במידה ותופעות לוואי מופיעות יש להיוועץ עם הרופא המטפל. אנשים בגיל הגריאטרי רגישים יותר לתופעות לוואי של התרופה. מטופלים עם מבנה גנטי שגורם לפירוק איטי יותר של התרופה רגישים גם הם יותר לתופעות הלוואי. חשוב לדעת, תרופות המעכבות פירוק של תרופות אחרות עלולות לגרום לעלייה ברמת התרופה בדם ולהופעת תופעות לוואי. לכן, כאשר נוטלים ברקספיפרזול עם תרופות אחרות יש לבדוק את האינטראקציות האפשריות בין התרופות. השילוב עם אלכוהול או סמים אינו מומלץ. המטופל נדרש להתייעץ עם הרופא המטפל במידה והוא צורך קנאביס רפואי. לא קיימים מחקרים או ממצאים האם ברקספיפרזול הינה בטוחה במהלך תקופת ההיריון ובהנקה.

קריפרזין-cariprazine (ריאגילה-REAGILA).

קריפרזין הינה תרופה שפועלת ומשפיעה בו זמנית על מספר קולטנים במערכת העצבים המרכזית. הפעילות העיקרית של הקריפרזין במוח הינה השפעה אגוניסטית חלקית (מזרזת את הפעילות) בכל הקשור לקולטני דופמין - D2 ו D3 ושל קולטני סרוטונים 1A . בנוסף, השפעה אנטגוניסטית על קולטני סרוטונין A2.

קריפרזין אושרה על ידי ה FDA בארה"ב כחלק מהטיפול במחלת הסכיזופרניה, כטיפול למצבים מאניים מעורבים וכטיפול בתסמינים של דיכאון לסובלים ממאניה דיפרסיה. בישראל, משרד הבריאות אישר את הריאגילה לשימוש לטיפול בסכיזופרניה. לאחרונה ריאגילה נכנס לסל התרופות של קופות החולים לטיפול בסכיזופרניה. טרם התקבל אישור לטיפול בתרופה בתסמיני מאניה-דיפרסיה.

המינון של התרופה נע בין 1.5 ל-6 מיליגרם ליום. כאשר נוטלים כדורים של ריאגילה יחד עם תרופות אחרות יש להתייחס לאפשרות של אינטראקציות בין תרופתיות.

תופעות הלוואי השכיחות יותר (אבל עדיין בסבירות נמוכה) של קריפרזין כוללות אקטיזיה (תחושת אי-שקט וחוסר יכולת לעמוד או לשבת במקום אחד), נדודי שינה, בחילות, סחרחורת, חרדה ועצירות. בשונה לתרופות אחרות קריפרזין אינה נוטה לגרום לעלייה בתיאבון ובמשקל.

אין עדיין מספיק נתונים בנוגע להשפעה של קריפרזין על העובר או על פעוט יונק. לא ברור האם וכמה ריאגילה חודרת לחלב אם. לאור זאת ריאגילה לא מומלצת לשימוש לא בהריון ולא בהנקה.

השילוב עם אלכוהול או סמים לא מומלץ. על המטופל להתייעץ עם הרופא המטפל במידה והוא צורך קנאביס רפואי.

אילופרידון- Iloperidone (פנאפט-Fanapt)

הפעילות הנוירוביולית של אילופרידון דומה לזו של תרופות א-טיפיות אחרות והיא מתרכזת בפעילות אנטגוניסטית על קולטנים של דופמין D2 ושל סרוטונין 2. לכן, תרופה זאת לא שונה מהותית מתרופות אחרות בקבוצה. בנוסף, פנאפט חוסמת קולטני אלפא של המערכת הנוירו-אדרנרגית ובשל כך - עלולה לגרום לירידות בלחץ הדם.

פנאפט אושרה על ידי ה FDA בארה"ב ועל ידי משרד הבריאות בישראל כטיפול במחלת הסכיזופרניה במינון פומי שנע בין 12-24 מיליגרם ליום. יש להעלות באופן הדרגתי את המינון כדי למנוע מצבים של ירידת לחץ דם. כאשר נוטלים פאנפט עם תרופות אחרות יש להתייחס לאפשרות של אינטראקציות בין תרופתיות.

תופעות הלוואי השכיחות בעת השימוש באילופרידון כוללות: סחרחורת, יובש בפה, בחילות, עייפות, עלייה בקצב הלב. תופעות הלוואי של התרופה דומות לאלו של ריספרידון, לכן אפשר לזהות עלייה בפרולקטין בדם, הפרעות במחזור החודשי אצל נשים, והפרעות בתפקוד המיני.

לא קיימים מספיק נתונים בנוגע להשפעת הפנאפט על העובר או לגבי השאלה האם התרופה חודרת לחלב אם. לכן, היא אינה מומלצת לשימוש לא במהלך ההריון ולא בתקופת ההנקה.

השילוב עם אלכוהול או סמים לא מומלץ. על המטופל להתייעץ עם הרופא המטפל במידה והוא צורך קנאביס רפואי.

תרופות חדשות לטיפול בסכיזופרניה שאינן משווקות בישראל

נזכיר תרופות אלו רק בשם מאחר והן לא משווקות בישראל. ניתן לבצע יבוא אישי של תרופות אלו, אבל העלויות של יבוא אישי גבוהות.

ואלו הן התרופות החדשות הנוספות לטיפול בסכיזופרניה הקיימות בעולם:

לורזידון (לטודה-LATUDA)
אסנפין במדבקות (סקואדו SEQUADO)
אולנזפין-סמידורפן ליבלבי LYBALVI)
לומטפרון (קפליטה CAPLYTA )
פימבנסרין (נופלסיד NUPLAZID)

התרופות החדשות לטיפול בסכיזופרניה הניתנות באמצעות הזרקה ישירה לשריר

מחלת הסכיזופרניה הינה מחלה שנוטה להיות כרונית ולהופיע בגלים הכוללים 'פסיכוזה פעילה'. המחלה מלווה את המטופלים שנים רבות ועלולה לפגוע באופן מהותי במהלך חייהם. הגלים החוזרים של המחלה קשורים לעיתים קרובות להפסקות בטיפול התרופתי. היענות נמוכה לטיפול היא אחד האתגרים החשובים בתהליך הטיפול של חולים הסובלים מסכיזופרניה. מחקרים רבים הוכיחו שטיפול באמצעות זריקה מסייע בטווח הארוך ליציבות המחלה ולהקטנת הגלים החוזרים של הפסיכוזה.

התרופות החדשות לטיפול בסכיזופרניה הניתנות דרך זריקה לשריר הן:

אריפיפרזול (אביליפי מאינטנה-ABILIFY MAINTENA)

אביליפי מאינטנה החלה להיות משווקת בישרל לפני מספר שנים אבל היא פחות מוכרת. מנגנון הפעולה של אביליפי מינטנה זהה למנגנון הפעולה של אריפיפרזול (אריפלי) הניתן בכדורים. אריפיפרזול פועל כאגוניסט חלקי (מחזק את הפעילות) של הקולטנים D2 ו סרוטונין A1. כמו כן, היא אנטגוניסט (מקטין פעילות) של הקולטן סרוטונין A2.

תחילת הטיפול באבילי מאינטנה (בזריקה לשריר) מצריך תקופת הסתגלות לאריפלי בכדורים. מומלץ לנסות אריפלי פומי במינון שאינו עולה על 30 מג' ליום למשך 6 שבועות. אפשר להתחיל בהזרקת אבילי מאינטנה רק אחרי שתקופת ההסתגלות הסתיימה בהצלחה (שיפור בפסיכוזה) וללא תופעות לוואי מהותיות.

הזריקה ניתנת לשריר פעם בחודש. לאחר מתן הזריקה הראשונה מורידים בהדרגה את הטיפול הפומי באריפלי.

קיימים שני מינונים אפשריים בשימוש באבילי מאינטנה - 300 או 400 מיליגרם. ברוב המקרים, מטופלים שאובחנו כסובלים מסכיזופרניה נוטלים 400 מג' בזריקה אחת לחודש.

המחקרים מלמדים שאבילי מאינטנה אינה גורמת למומי לידה, לכן היא נחשבת לתרופה שאפשר להשתמש בה במהלך ההריון. במינונים נמוכים (עד 15 מיליגרם ליום), נחשבת אריפיפרזול בטוחה בתקופת ההנקה. לכן, נשים שצורכות אביליפי מאינטנה חייבות לשקול מעבר לטיפול פומי (במינון יומי של עד 15 מיליגרם).

תופעות לוואי החשובות שעלולות להופיע במהלך השימוש של אביליפי מאינטנה הם: הפרעות שינה, כאבי ראש, תופעות של אי שקט, ותופעות אקסטרפירמידליות. שימוש ממושך של התרופה יכול להוביל לתופעת של פרקינסוניזם ושל דיסקינזיה. כאשר קיים חשד לתופועת אלו יש להיוועץ עם הרופא המטפל.

השילוב עם אלכוהול או סמים לא מומלץ. על המטופל להתייעץ עם הרופא המטפל במידה והוא צורך קנאביס רפואי.

פליפרידון- Paliperidone (טרביקטה-TREVICTA)

פליפרידון הינו מטבוליט של התרופה ריספרידון. חומר זה הינו המרכיב של תרופה פומית בשם איווגה. אותו חומר נמצא גם בזריקה שניתנת אחת לחודש, בשם קספליון (Xeplion). לאחרונה הושקה גם תרופה בשם טרביקטה (Trevicta) המכילה פליפרידון הניתנת בזריקה לשריר פעם בשלושה חודשים.

טרביקטה פועלת כאנטגוניסט של הקולטנים של דופנין D2 ושל סרוטונין A2. המשמעות היא, שהתרופה מקטינה את הפעילות של קולטנים אלו.

טרביקטה ניתנת רק אחרי שמצבו של המטופל השתפר והוא לא גילה תופעות לוואי משמעותיות לטיפול עם תרופת הפומית אינווגה או הזריקה קספליון.

המינונים של טרביקטה הם פי 3.5 לעומת המינון האחרון של קספליון. המינונים האפשריים של טרביקטה נעים בין 175, 263, 350, 525 מג'. יש לזכור שטרביקטה שורדת בגוף גם לאחר הפסקת הטיפול בה במשך מספר חודשים עד היעלמותה הסופית.

תופעות הלוואי של טרביקטה זהות לאלו של פליפרידון. הן כוללות תופעות אקסטרפירמידליות, עלייה בפרולקטין, הפרעות בתפקוד המיני, עלייה במשקל עייפות. ההשפעות לטווח ארוך המראות על עלייה בפרולקטין טרם נחקרו בצורה יסודית.

השימוש בטרביקטה בהריון או בזמן הנקה לא נחקר מספיק. יש לקחת בחשבון שהחומרים הפועלים בטרביקטה שורדים בגוף המשתמש במשך חודשים ארוכים. לפני מתן התרופה יש לדון עם נשים המועמדות לטיפול בקשר לתוכניות בנושא הריון והנקה.

לסיכום

יעילות התרופות לטיפול בסכיזופרניה גבוהה מאוד. השימוש בהן מסייע למטופלים לחזור לחיים איכותיים. היעילות ניכרת במיוחד בכל הקשור לסימפטומים חיוביים של המחלה. עבור הסימפטומים השליליים, שהם לעיתים קרובות מכשול לשיקום החולה, התרופות נוגדות פסיכוזה פחות יעילות. בכל מקרה, התרופות החדשות לטיפול בסכיזופרניה מקדמות את הטיפול במחלה שלב נוסף ומשמעותי.

ספרות תומכת:

Antipsychotics for negative and positive symptoms of schizophrenia: dose-response meta-analysis of randomized controlled acute phase trials. Sabe et al 2021

הקשר שבין סכיזופרניה וסרטן השד

הקשר שבין סכיזופרניה וסרטן השד

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

מחקרים אפידמיולוגים מראים שחולים עם סכיזופרניה, ללא הבדל מגדרי, חיים פחות מהאוכלוסייה הכללית. הבדל זה בין חולים עם סכיזופרניה לבן האוכלוסייה מגיע לפערים של עד עשור. הסיבות לפער הן רבות וכוללות בריאות לקויה עקב השמנת יתר, עישון, ופעילות פיזית מוגבלת, מקרים של התאבדות, ועוד. לנשים הסובלות מסכיזופרניה קיים סיכון מוגבר לסרטן השד והסיבוכים שמתלווים לו. באוכלוסיית הנשים הכללית השכיחות של סרטן השד הינו של כ-12%, לעומת זאת, אצל נשים עם סכיזופרניה, השכיחות מגיע ל כ- 25%.

מה הם גורמי הסיכון לסרטן השד אצל נשים עם סכיזופרניה?

  • מיעוט של בדיקות סקר וכתוצאה אבחון מאוחר יותר של סרטן השד
  • שכיחות גבוה של השמנת יתר
  • מחלת הסוכרת
  • עישון למשך שנים רבות
  • נטייה ללדת פחות ולא להניק
  • רמות גבוהות של הורמון הפרולקטין בדם משני לטיפול נוגד פסיכוזה

במאמר זה אתרכז בהשפעתן של תרופות נוגדות פסיכוזה על השכיחות של סרטן השד אצל נשים והחשיבות של הפרולקטין בסיכון לסרטן השד.

 

מה הוא פרולקטין?

פרולקטין הוא הורמון שמופרש בגוף באופן טבעי ויש לו השפעה על מערכת הרבייה אצל נשים וגברים. השם פרולקטין נובע מהתפקיד המרכזי של הורמון זה ביצירת חלב אם אחרי הלידה. להורמון פרולקטין תפקידים רבים נוספים בפיזיולוגיה הגופנית, תפקידים כמו ויסות המחזור החודשי, יצירת זרע, תקינות של התפקוד המיני, מודולציה של המערכת האימונולוגית, שמירת הסידן בעצמות, ובקרה על כמות הנוזלים בגוף האדם. הפרולקטין מיוצר בבלוטה בשם "בלוטת יתרת המוח". בלוטה זאת, למרות היותה קטנה מאוד, במשקל של מספר גרמים בלבד, מייצרת הורמונים חשובים ביותר לחיי האדם. הבלוטה ממוקמת בחלק התחתון של המוח והיא מחולקת לחלק קדמי ולחלק אחורי. הפרולקטין מיוצר על ידי החלק הקדמי של הבלוטה. התאים שמרכיבים את בלוטת יתרת המוח מפרישים את ההורמונים השונים כתוצאה מהשפעת חומרים שנקראים מוליכים עצביים. מוליך מרכזי מעורב ביצירת הפרולקטין הוא הדופמין. הדופמין משפיע על התאים שיוצרים את הפרולקטין דרך קולטנים שנמצאים בממברנה של התא. הדופמין הוא גורם ממתן את הפרשת הדופמין.

 

מה גורם למצב של הפרשת יתר של פרולקטין-היפרפרולקטינמיה?

עלייה בהפרשה של הפרולקטין-היפרפרולקטינמיה, שכיחה אצל נשים וגברים, שמטופלים עם תרופות נוגדות פסיכוזה. פעולה מרכזית של תרופות אלו חסימה של קולטני דופמין באזורים שונים של המוח, כולל באזור של בלוטת יתרת המוח. תופעה זאת מורגשת ביותר בנוכחות של תרופות הדור הראשון של נוגדי פסיכוזה (תרופות כמו הלידול, לרגקטין, קלופיקסול, פרפנאן, ועוד). בתרופות מדור שני ושלישי ההשפעה על הפרשת הפרולקטין משתנה לפי סוג התרופה. למשל תרופות כמו ריספרדל, זיפרקסה, אינווגה, פריד, קספליון, וטרויקטה, יכולות לגרום לעלייה חדה ברמות הפרולקטין. לעומת זאת, תרופות כמו גיאודון, סרוקואל, לפונקס, רקסולתי, וראגילה, לא גורמות בדרך כלל לעלייה ברמות הפרולקטין.

האם העלייה ברמות הפרולקטין בדם גורמות לסימפטומים קליניים?

צריך להבדיל בין התופעות המידיות (בחודשים הראשונים של השימוש) הנלוות לעלייה בפרולקין, לבין התופעות שעלולות להופיע בשימוש לטווח ארוך (גם שנים של שימוש). התופעות המידיות המדווחות על ידי נשים עם רמות גבוהות של פרולקטין הן סימפטומים של שינויים במחזור החודשי, לעיתים הפסקה של המחזור, הגדלה של השדיים, הפרשת חלב ללא קשר להריון והנקה ושיעור יתר. תופעות מידיות אצל גברים כוללות הגדלת החזה-גינקומסטיה, בעיות פוריות, פצעים בפנים-אקנה. גם נשים וגם גברים יכולים לדווח על שינויים בולטים בחיי המין שלהם. שינויים כמו חוסר רצון למגע אינטימי, קשיים בזקפה ובאורגזמה, נפוצים כאשר רמות הפרולקטין הן גבוהות. שינויים לטווח ארוך שקשורים לעלייה כרונית של הפרולקטין נכלל הופעה של סרטן השד, שהוא נושא מרכזי במאמר זה.

 

מה הקשר בין עלייה כרונית של פרולקטין והופעה של סרטן השד אצל נשים?

טאיפלה ושותפיו (Taipale et al ) פרסמו השנה מאמר ממצא שכלל מעקב למשך 20 שנה אחרי נשים פינלנדיות מאובחנות כסובלות מסכיזופרניה ומטופלות תרופתית. קבוצת המחקר כללה , 30785 נשים, שמהם 1069 (3·5%) אובחנו (אחרי בדיקה פתולוגית ) כסובלות מסרטן השד. הם בדקו את שנשים שטופלו עם תרופות נוגדות פסיכוזה מהסוג שמעלה את הפרולקטין בדם. נשים אלו סבלו יותר מסרטן השד מאשר נשים שטופלו עם תרופות נוגדות פסיכוזה שלא מעלות פרולקטין. כקבוצת בקרה הם בחרו מדגם של 5339 נשים מתוך קבוצת הנשים עם סכיזופרניה אבל ללא סרטן. טאיפלה ושותפיו הגיעו למסקנה ששימוש ממושך (מעל 5 שנים) בתרופות שמגדילות את הפרולקטין בדם מעלה את הסיכון להופעת סרטן השד על כל צורותיו. העלייה בסיכון, בהשוואה לסיכוי באוכלוסייה הכללית, הוא של 4%. עלייה זאת נחשבת למשמעותית. החוקרים סיכמו גם ששימוש בתרופות שלא מעלות את הפרולקטין לא קשורות עם סיכון מוגבר זה. המחקר לא בדק רמות של פרולקטין בדם של אותם נשים, דבר שיכול היה לתת עדות מוחצת יותר לקשר האפשרי בין סוג התרופה, רמה בדם של פרולקטין, וסרטן השד. בספרות המקצועית קיימים מחקרים נוספים שמחזקים את תוצאות המחקר שהצגנו.

 

המלצות פרופסור גרינהאוס לשימוש בתרופות נוגדות פסיכוזה במטופלות

מצבים פסיכיאטרים רבים מצריכים שימוש של תרופות נוגדות פסיכוזה: בסכיזופרניה, במצבים של מאניה דיפרסיה, בדיכאון עמיד, בהפרעה טורדנית כפייתית, בחרדה, במצבים מורכבים כמו תסמונת פוסט טראומטית, בתסמונת טורט, ועוד, יש צורך בשימוש של תרופות נוגדות פסיכוזה לבד או בשילוב עם תרופות אחרות. לאור האמור במאמר ובהסתמך על ניסיוני הקליני אני ממליץ לקלינאים ולמטופלים ולמטופלות לפעול כך:

  1. לבצע בדיקות מעקב של רמת הפרולקטין בנוסף לבדיקות שמבצעים בשגרה הטיפולית.
  2. בכדי שבדיקת רמת פרולקטין תהיה מהימנה יש לבצעה לאחר 3 שעות של ערות לפחות.
  3. במידה וקיימת סימפטומים שיכולים לנבוע מעלייה של הפרולקטין, סימפטומים כמו הפרעה במחזור הנשי, קושי להיכנס להיריון, ירידה בתגובה המינית הרגילה, ירידה בכמות הזרע, השמנה, הגדלה של השד, הפרשת חלב ללא קשר להיריון או הנקה, שיעור יתר, יש למדוד רמת הפרולקטין.
  4. במידה ומאובחנת עלייה ברמה של הפרולקטין בדם והיא מלווה סימפטומים יש לשקול מעבר לתרופות שלא מעלות את רמת הפרולקטין. מעבר זה מחוייב להתבצע בזהירות רבה כדי לא לגרום להחמרה סימפטומית.
  5. אפשר לשקול תוספת של תרופות שמעלות את התפקוד של הדופמין כדי להקטין את השפעת התרופות על הפרשת הדופמין. שילוב זה צריך להיעשות בזהירות רבה מאחר ותוספת של תרופות אלו יכול להחמיר פסיכוזה.
  6. בכל מקרה של שימוש ממושך של תרופות נוגדות פסיכוזה יש לשקול מתן תרופות שלא מעלות את הרמה של הפרולקטין. אלטרנטיבה היא ללוות את השימוש של התרופות שמעלות פרולקטין עם מדידת תקופתית של הפרולקטין ולפעול בהתאם לתגובת המטופל.

מקורות מידע:

Antipsychotic use and risk of breast cancer in women with schizophrenia: a nationwide nested case-control study in Finland. Taipale et al Lancet Psychiatry 2021 Antipsychotic-induced hyperprolactinemia: synthesis of world-wide guidelines and integrated recommendations for assessment, management and future research. Grigg et al Psychopharmacology 2017

הפרעה טורדנית כפייתית ביחסים – ROCD

הפרעה טורדנית כפייתית ביחסים – ROCD

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

בשנים האחרונות ניתנת תשומת לב רבה להפרעה טורדנית כפייתית ביחסים (ROCD) ולא מעט מחקרים פורסמו בנושא זה. אנשים הסובלים מ-ROCD מתקשים לתפקד במערכות יחסים והם עלולים לסבול ממחשבות טורדניות וכפייתיות ולשאול את עצמם ללא הרף האם בן או בת הזוג באמת אוהב אותם, האם הם אוהבים את בני הזוג שלהם, האם מערכת היחסים האינטימית מתאימה להם עם בן/בת הזוג ולעיתים הם עוסקים בכפייתיות במגרעותיו של בן או בת הזוג.
למעשה, ROCD היא OCD של מערכות יחסים, התופעה נפוצה יחסית בקרב אנשים בגילים השונים, ולא מעט זוגות סובלים מהבעיה ונקלעים למשברים קשים וחמורים בזוגיות.


הסבר על התופעה ומה זה rocd

בכל מערכת יחסים זוגית עולות מחשבות, שאלות ותהיות לגבי בן או בת הזוג, הדבר נחשב לטבעי ומהווה חלק מהתפתחות מערכת היחסים בין בני הזוג. כאשר אחד מבני הזוג סובל מהפרעה טורדנית כפייתית ביחסים (ROCD) המחשבות שעולות במוחו הופכות לאובססיביות ולבלתי רצוניות, ולמעשה האובססיות כופות את עצמן על האדם. המחשבות האובססיביות הן פולשניות, מגבילות את האדם ועשיות להיות כרוניות. לרוב יש טריגרים וגירויים המעוררים את האובססיות. לדוגמה השוואת בן או בת הזוג לגברים אחרים או נשים אחרות שנתקלים בהם. האדם הסובל מ ROCD –מתקשה לשלוט על המחשבות ובאופן אובססיבי מעלה מחשבות טורדניות וכפייתיות בנוגע לבחירת בן או בת הזוג, ותחושת החמצה על פשרות בזוגיות.
הפרעה טורדנית כפייתית ביחסים מתאפיינת גם בעיסוק יתר במגרעות ובחסרונות של בן או בת הזוג, התעלמות מהיתרונות של בני הזוג, התעסקות כפייתית במראה בני הזוג והשוואה בלתי פוסקת לאחרים וכו'.

מהם הגורמים להפרעה טורדנית כפייתית ביחסים?

המחקרים החדשים בנושא ROCD שינו את ההתייחסות להפרעה השכיחה, וכיום החוקרים טוענים כי ההפרעה נגרמת בגלל שילוב של גורמים ביולוגיים וביוכימיים עם גורמים פסיכולוגים וסביבתיים. ידוע כי הפרעה כפייתית, ללא קשר לאובססיות מהם סובלים, עשויה לנבוע עקב הולכה איטית של הסרוטונין במוח, אך במצב של הפרעה כפייתית ביחסים יש משקל רב לדימוי העצמי של האדם ולזוגיות שלו.
רוב האנשים המאובחנים עם ROCD סובלים מחרדה גבוהה לנטישה על ידי בני הזוג, מפרפקציוניזם בלתי נשלט, מנוקשות במערכת היחסים שיכולה לבוא לידי ביטוי בשליטה בבן או בבת הזוג, בסדר וניקיון כפייתי, במחשבות של הכול או לא כלום וכדומה.


דרכי טיפול ב ROCD

פרופסור לאון גרינהאוס ממליץ על טיפול משולב המבוסס על תרופות המעכבות ספיגה חוזרת של סרוטונין במוח, בדרך כלל תרופות ממשפחת SSRI כמו פרוזק, לוסטרל וציפרלקס, בשילוב טיפול פסיכולוגי שיחתי בגישת ה-CBT, כלומר טיפול התנהגותי – קוגניטיבי.
במהלך הטיפול מתמקדים בין היתר בהקניית כלים לשינוי תפיסתי ולמעבר מנוקשות מחשבתית לתפיסות גמישות יותר. הגמשת החשיבה חשובה מאוד בטיפול בהפרעה טורדנית כפייתית ביחסים ובנוסף ניתן דגש לפסיכולוגיה החיובית, כלומר במקום מחשבות ותחושות כמו החמצה מתמדת או אשליה שאם הנסיבות הסביבתיות ישתנו המצב ישתפר, הטיפול מפתח חשיבה המתאימה למערכת יחסים בין בני הזוג ובמקום להתמקד בפרטים ובמגרעות של בן הזוג משנים גישה וחושבים עליו באופן חיובי, מבלי להשוותו כל הזמן לאנשים אחרים.

דוגמאות למקרים של הפרעה טורדנית כפייתית ביחסים (ROCD)

פרופסור לאון גרינהאוס מציג בפנינו מספר מקרים בהם הוא טיפל לאחרונה, אלו דוגמאות המציגות כיצד הפרעה טורדנית כפייתית ביחסים באה לידי ביטוי ומה הטיפול שסייע לזוגות שחוו משבר עמוק ביחסים הזוגיים עקב התופעה.

מקרה ראשון:

אישה בת 65, נשואה ואם ל-3 ילדים הגיעה לקליניקה לצורך טיפול בתסמונת OCD ודיכאון. האבחון בקליניקה גילה כי היא סובלת משילוב של תסמונת של OCD ודיכאון, כאשר ה-OCD החל אצלה בגיל 32 והוא מופיע כספקות לגבי הקשר של בעלה אליה. המטופלת העידה כי יש לה מחשבות שבעלה יעזוב אותה, שהוא לא ממש אוהב אותה, שהיא תישאר לבדה, והיא סבלה מתחושות לא טובות הנוגעות ליחסים והעלתה עוד שאלות בתחום שהציפו אותה וגרמו לה לחרדה רבה.
המטופלת סיפרה כי מרגישה חייבת לשאול את בעלה האם יש אמת במחשבות אלו, הוא חוזר ומחזק אותה, המשפטים שלו מרגיעים אותה למשך מספר דקות, ושוב הספק עולה בעצמה והיא חשה חרדה רבה. המטופלת האמינה למחשבות למרות שבעלה טען שאין בהן אמת ושהוא לא מעלה על דעתו לפרק את הזוגיות. היא החלה טיפול תרופתי נגד מחשבות OCD ודיכאון. טופלה למשך שנים רבות עם גלים חוזרים של המחלה כל 5-3 שנים. לבסוף, היא פנתה לקליניקה של לאון גרינהאוס לאחר שהגל האחרון של מחשבות ותסמיני ה-OCD נמשך כבר מעל שנתיים וכל השינויים התרופתיים לא עזרו למצב. בקליניקה שלי ניסיתי מספר טיפולים כולל טיפולים מתקדמים עם הצלחה. היא כבר שנתיים ללא מחשבות OCD, ובעזרת כלים ומיומנויות שהיא קיבלה במהלך הטיפול היא מצליחה להתגבר על מחשבות OCD העולות מידי פעם וזאת בעזרת טכניקות CBT.

מקרה שני:

זוג פנה לטיפול שיחתי עקב משבר ביחסים הזוגיים. בני הזוג העידו על כך שהם נשואים כבר 15 שנה. הזוגיות החלה כאשר האישה הייתה בת 19 ובעלה היה בן 23. כאשר הם הגיעו לטיפול אצלי הם היו בני 33 ו-37 בהתאמה. הפנייה לטיפול באה בעקבות רצונה של האישה להתגרש לאחר שהיא החלה רומן מחוץ לנישואים. הבעל הוא דמות מאוד דומיננטית שקובע כמעט כל מה שקורה בבית ובמערכת היחסים. הוא שולט על מקורות ההכנסה והכסף המשותף, ולא היה מוכן לאפשר לבת זוגו להוציא ולקבל כרטיסי אשראי. כאשר אשתו רוצה לקנות משהו עליה לבקש מבעלה לרכוש את זה עבורה. הבעל התגלה כטיפוס מאוד קנאי, הוא בודק את הטלפון הסלולרי של אשתו, ובתחילת מערכת היחסים ביניהם הוא לא רצה שיהיה לה טלפון סלולרי מאחר והוא לא שולט עליו. הבעל הסכים לתת טלפון סלולרי רק לאחר שנולדו לה ילדים.
במהלך השיחות בקליניקה, בני הזוג סיפרו כי הבעל דורש מהאישה לקיים יחסי מין לעיתים קרובות מאוד וללא התחשבות ברצונה. האישה העידה כי היא אינה יכולה להתנגד לדרישתו לקיום יחסי מין תכופים, ומאז שהיא החלה את הרומן היא מתנגדת לקיום יחסי מין עם בעלה. הוא מגיב לסירוב זה בכעס רב, לכן האישה מרגישה שהצורה האובססיבית והשתלטנית של בעלה מגבילה את החופש שלה והיא חשה חנק זוגי.

מקרה שלישי:

זוג נשוי הנמצא בטיפול כשנה. סיבת הפנייה היא רצונה של האישה להפסיק את השליטה הכלכלית בה על ידי בעלה. המטופלת סיפרה שהיא עובדת ומפרנסת, ולמרות זאת בעלה מגיב בעניין הכספי בצורה של "שלי שייך לי ושלך גם שייך לי". האישה התלוננה שעליה לקבל אישור מבעלה עבור כל הוצאה, קטנה או גדולה, כולל קניות לבית, קניית בגדים לעצמה או לילדים, וגם הוצאות הסופר עוברות ביקורת קפדנית על ידי הבעל. האישה חשה חנוקה במערכת היחסים הקיימת, ומעבר לשליטה הכלכלית של בעלה הוא פדנטי מאוד ודורש מהאישה להקפיד על בית מסודר ונקי. יש לציין כי הבעל עבר אבחון על ידי פסיכיאטר והתגלה כסובל מ-OCD.

לסיכום

הפרעה טורדנית כפייתית ביחסים משפיעה לרעה על הזוגיות וגובה מחיר תפקודי כבד מהאדם. פרופסור לאון גרינהאוס מציין כי תחום הטיפול ב-ROCD נמצא עדיין בחיתוליו, והגישה כיום היא טיפול משולב הכולל תרופות וטיפול התנהגותי - קוגניטיבי. הטיפול מספק כלים למצבים ולטריגרים העלולים לגרום להפרעה ולאובססיות.

מוזמנים לקרוא מאמרים מקצועיים נוספים של פרופסור לאון גרינהאוס

מאמר בנושא דיכאון

מאמר בנושא חרדה

חרדות בהריון

חרדות בהריון

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

ההריון הוא חוויה מרגשת לאם, וכמובן גם לאב המיועד שבדרך, אך זו תקופה מאתגרת ומורכבת אצל הנשים מאחר ויש לא מעט אתגרים נפשיים ושינויים הורמונליים וגופניים המשפיעים על מצב הרוח. הסיבות לכך רבות, ואם סבלת או שאת סובלת כיום מחרדות כלשהן במהלך ההיריון שלך, את בהחלט לא האישה היחידה. מדובר בתופעה רחבת היקף שמשפיעה על נשים רבות. מהם התסמינים והזרזים, ואיך ניתן לטפל בה? תקופת ההיריון מרגשת וגורמת לאושר אך היא מלווה בלא מעט מתח ולחצים, ונשים הרות רבות סובלות מחרדה בזמן ההיריון - זו תופעה לגיטימית לחלוטין. נשים בהריון מתחבטות בשאלות כמו - "מה אם לא אהיה אימא מספיק טובה?", "האם העובדה שעישנתי תשפיע על העובר והתפתחותו?, "האם אני מוכנה בכלל לעשות את הצעד הזה וכיצד הלידה והמעבר להורות ישפיעו על הזוגיות?". לכן, חשוב לדעת כי חרדות בהריון הן תופעה רווחת בקרב הנשים, יש נשים שאצלן החרדה מתעצמת בתקופת ההיריון אך היא החלה עוד לפניו, ויש נשים החוות את החרדה בפעם הראשונה בחייהן בזמן ההיריון, חלקן חוששות לשתף את הסביבה בתחושות שלהן. הסתגרות זאת מונעת מהן לקבל עזרה נפשית.

איך את יכולה לזהות את חרדה בזמן הריון שלך?

חרדה בהריון יכולה להתבטא במגוון דרכים ואופנים, כמו התקפי חרדה חוזרים המלווים בדפיקת לב מואצות, פחד בלתי נשלט, כאבים ועוד. כמו כן, החרדה יכולה לבוא לידי ביטוי עם קוצר נשימה, התקפי בכי בלתי נשלטים, תסכול רב, חשש מהותי מלגשת לבדיקות רפואיות הכרחיות כמו הדמיות על סוגיהן השונים, והיעדר רצון להתמודד עם הבטן התופחת, הגוף שמשתנה והרך הנולד שבדרך. אישה המתעברת לראשונה, מטבע הדברים, חווה את השינויים הגופניים הנלווים ממקור ראשון בפעם הראשונה ולא מסיפורים מפי מקור שני או שלישי. חשוב לזכור כי בהריון הראשון האישה חווה שינויים גופניים משמעותיים כמו הבטן ההולכת ומתנפחת, המשקל שעולה ואינו מאפשר לה ללבוש את הג'ינס האהוב עליה, הפנים הנפוחות יותר. כמו כן, הנשים ההרות סובלות מתופעות כמו בחילות בוקר, כאבי ראש, חוסר מצב רוח, וזה משפיע גם על מצבן הנפשי. במהלך ההיריון רוב הנשים מוצפות רגשית, הן טרודות במחשבות חרדתיות חוזרות העלולות לגרום להן לפגיעה משמעותית בתפקוד היומיומי. חלק מהנשים חוות את תופעת החרדה בפעם הראשונה בחייהן דווקא בתקופה שאמורה להיות מאושרת ומרגשת עבורן, ומאחר והן אינן מודעות לתופעה רוב הנשים ההרות אינן פונות לטיפול מקצועי, אך המתח והחרדה עלולים לפגוע בתפקודן ולהשפיע גם על העובר המתפתח ברחמן.

מתח ולחץ נפשי משפיע גם על הזוגיות

פרופ' לאון גרינהאוס מציין כי ההיריון יכול להוסיף מתח ולחץ גם בין בני הזוג או בנות הזוג, מאחר וסדר העדיפויות של האישה, בהתאם לנסיבות החיים, משתנה. בן או בת הזוג נדחק הצדה לעומת התינוק שבדרך שעומד בראש מעייניה, והגבר מצדו משקיף מהצד מעט מבולבל ולא מבין איזה כובע עליו לחבוש, ובאיזה יום - האם עליו להיות תומך רגשית או מפרנס ותו לא? עד איזה היקף עליו להיות עם בחירת לבו בתהליך הזה, והאם רצונו לא נבלע בתוך הרצון להיות בן הזוג הכי טוב בעולם? הריון זו חוויה גורלית ומלחיצה גם עבור הגבר, שמהווה תפקיד חשוב בדרך אל הלידה המיוחלת. המתח הנפשי בזמן ההיריון יכול לעורר ריבים, ויכוחים ואי הסכמות גם בקרב זוגות שעד רגע הכניסה להריון היו "זוג מושלם" שרב לעיתים נדירות ומסכים על כמעט כל ההחלטות המשותפות שלהם. השינוי בחיים והמעבר להורות שבדרך יכולים לעורר לחצים וחרדות אצל בני הזוג לכן חשוב להקפיד על תקשורת בריאה, לדבר בפתיחות ובשקיפות על הרגשות והלחצים ובהתאם לצורך כדאי לפנות לטיפול זוגי ממוקד.

האם לתופעת החרדה בהריון יש השפעה על העובר והיילוד?

פרופ' לאון גרינהאוס מסביר לנו כי הופעת החרדה בזמן ההיריון יכולה להשפיע על בריאות העובר שבדרך. ככל שהאם המיועדת תהיה יותר רגועה, כך התינוק מוגן ומקבל את כל מה שהוא צריך כדי לגדול ולהתפתח בתוך הרחם באופן בריא. ככל שהיא תהיה יותר בסטרס, בלחץ ובאי שקט - כך גם התינוק עלול לחוש את אותן התופעות בדיוק, רק שהוא יחווה אותן באופן שישפיע על גדילתו וצמיחתו, ובמקרים מסוימים עקב חרדה קשה ומורכבת האישה עשויה ללדת לפני התאריך הצפוי. חשוב לדעת כי יש מחקרים רבים שבדקו את הקשר בין חרדה בהריון לבין בריאות התינוק וקצב התפתחותו. למעשה, הדעות חלוקות בין החוקרים ובמחקר חדש שהתפרסם לאחרונה בארצות הברית עולה כי מתח וחרדה במינון סביר אינם משפיעים לרעה על העובר והתפתחות התינוק לאחר הלידה, ולטענת החוקרים מתח בדרגה קלה דווקא יכול להועיל להתפתחות תקינה של העובר והתינוק.

למעשה, יש שני מצבים עיקריים של חרדות בהריון:

  • חרדה זמנית המתאפיינת בתחושות כמו דאגה ולחץ, החרדה יכולה להופיע בדרגות שונות והיא עלולה להשפיע על התפקוד היומי של האישה ההרה. ברוב המקרים תסמיני החרדה פוחתים ככל שההריון מתקדם ומתפתח.
  • חרדה ההולכת וגוברת במקביל להתפתחות ההריון, כאשר השיא של החרדה מתחיל לקראת הלידה עצמה.

אגב, ברוב המחקרים שנעשו עד היום בנושא חרדות אצל נשים בהריון, החוקרים בדקו את התופעה באמצעות תשאול האימהות לאחר הלידה, ומעטים המחקרים שבחנו לאורך זמן את השפעת התופעה על התפתחות הילדים, ולפי המחקרים החדשים כדאי לאימהות הצעירות להפסיק לדאוג, לפנות לטיפול מקצועי בחרדה ולהימנע ממתח מיותר המשפיע על תפקודן.

איך ניתן לטפל בחרדות בהריון

אם את חווה תסמינים של חרדה בהריון עלייך להבין שמדובר בתופעה שכיחה ומוכרת, ויש גם פתרונות לבעיה. מומלץ לנשים לנסות ולהתמודד עם הקשיים בעצמן באמצעות טכניקות נשימה, יוגה, הליכות בחיק הטבע, האזנה למוזיקה וכדומה. בהתאם למקרה כדאי להגיע לאבחון מקצועי על ידי פסיכיאטר או פסיכולוג, וההמלצה של פרופ' לאון גרינהאוס היא לעבור טיפול פסיכותרפי המבוסס על שיחות. ראוי לציין כי טיפול קוגניטיבי התנהגותי הוכיח את עצמו באין ספור מקרים ונשים רבות עברו את הטיפול בזמן ההיריון. אם האישה ההרה סובלת מחרדה חמורה, המומחה יכול להמליץ על טיפול תרופתי בשילוב טיפול פסיכותרפי. יש תרופות בטוחות לשימוש ואין צורך לחשוש מהן, התרופות נבדקו במחקרים קליניים ומדובר בטיפול תקופתי וממוקד בלבד. בנוסף, ניתן לשלב טיפול בביופידבק, טיפול ייעודי בהיפנוזה על ידי מומחה ועוד. אגב, בתקופת הקורונה חלה עלייה משמעותית במספר המקרים המדווחים של נשים החוות חרדות בהריון.

למאמרים נוספים בנושא חרדה ואופן הטיפול, אתם מוזמנים להיכנס לעמודים

טיפול בהתקפי חרדה

טיפול בחרדות קשות

פסיכוזה אחרי לידה

פסיכוזה אחרי לידה

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

מה היא פסיכוזה אחרי לידה?

פסיכוזה אחרי לידה הינו מצב פסיכיאטרי חמור ומסוכן. לעיתים קרובות נשים עם פסיכוזה אחר לידה סובלות ממחשבות אובדניות ולעיתים רחוקות יותר גם ממחשבות של פגיעה בפעות שרק נולד. פסיכוזה אחרי לידה תוארה בספרות הרפואית לפני 2000 שנה. היפוקרטס, הרופא היווני המפורסם של העת העתיקה, תיאר מקרה של אישה עם פסיכוזה אחרי לידת תאומים. פסיכוזה אחרי לידה מתחילה בצורה מהירה מאוד, תוך שבועיים, אחרי הלידה. היא מופיע בפתאומית במיוחד אחרי תקופה של חוסר שינה.

הסימפטומים המרכזיים קשורים לשינויים במצב הרוח ולהופעה של פסיכוזה. לפי סטטיסטיקות רפואיות התסמונת מופיע באחת מתוך אלף לידות. מחצית המקרים מופיעים בנשים ללא תחלואה פסיכיאטרית לפני הלידה. התופעה אינה מוכרת היום כאבחנה קלינית נפרדת. בדרך כלל מצב זה מאובחן כמאניה דפרסיה או כדיכאון פסיכוטי עם התחלה בסמוך ללידה. הגדרה זאת, לא נותנת מספיק חשיבות לעובדה שבסמוך ללידה מתרחשים שינויים ביולוגים משמעותיים ביותר בגוף האישה, ויתכן ולשינויים אלו תפקיד חשוב בהתפרצות המצב הקליני. כפי שצוין, במחצית הסובלות קיימת היסטוריה של הפרעות מצב הרוח לפני הלידה. בחלק מהנשים קיימת היסטוריה של תופעות של פסיכוזה אחרי הלידה בלידות קודמות.

מה הם גורמי הסיכון של פסיכוזה לאחר הלידה?

גורמי הסיכון המרכזיים של פסיכוזה אחרי הלידה קשורים לאבחנה קודמת של מאניה דפרסיה או של פסיכוזה אחרי הלידה בהריון קודם. נשים עם מאניה דיפרסיה מסוג 1 (מאניה גדולה) נמצאות בסיכון גבוה יותר מזה של נשים עם מאניה דיפרסיה מסוג 2 (מאניה קטנה). הסיכון הגבוה ביותר הינו של נשים עם אבחנה של מאניה מסוג 1 אשר סובלים מפסיכוזה אחרי לידה קודמת שינה טרופה בסמוך ללידה הינו גורם מזרז את הופעת הפסיכוזה. לכן, חשוב מאוד לאפשר ליולדת טרייה שעות מנוחה מספיקות מומלץ לנשים בסיכון מוגבר לפסיכוזה לאחר הלידה להיות במעקב מקצועי בזמן ההיריון והלידה. יש לוודא שמסגרות הטיפוליות ליולדות מודעות למצב ויוצרות מערכת תומכת ליולדת המאפשרת מנוחה מספקת ועזרה בטיפול בילדים אחרים.

מה הם הסימפטומים של דיכאון אחרי לידה?

הסימפטומים הבולטים ביותר של הפסיכוזה אחרי לידה הם של מאניה, של דיכאון, או של סימפטומים מעורבים (סימפטומים של מאניה ושל דיכאון שמופיעים בו זמנית). כמו כן מופיעים סימפטומים פסיכוטיים הכוללים מחשבות לא מציאותיות סביב היולדת או התינוק שרק נולד.

סימפטומים של פסיכוזה לאחר לידה יכולים לכלול:

  • תחושות של להיות ב"היי", של מצב רוח מרומם, מלווה מחשבות מהירות ודיבור מהיר ורב, עם היעדר צורך בשינה, הרגשה של "להיות בגג העולם"
  • תחושות של דיכאון, של התכנסות, ושל פחד. האישה נמצאת באי שקט, היא מאבדת את התיאבון, היא ללא אנרגיה, עם קושי להירדם ועם מחשבות פסימיות ושל אובדנות
  • לפעמים המטופלת מראה סימנים מעורבים של מאניה ושל דיכאון
  • הופעה של הלוצינציות בצורה של קולות שרק המטופלת שומעת, או של דמויות שרק היא רואה. הקולות או הדמויות פקודות על האישה לעשות דברים, לפעמים מעשים מסוכנים לעצמה או לתינוק
  • מצבים של בלבול
  • הפרעות שינה קשות
  • התנהגויות שלא מאפיינת את היולדת כמו התנהגות מינית לא מתאימה, או להתפשט מול אנשים זרים
  • מצבים בלבולים או של אי שקט ואגיטציה
  • מצב של הפרעה במצב ההכרתי
  • תחושות של מציאות שונה או של דפרסונליזציה (תחושת הגוף של עצמי משתנה וגורמת לחרדה)
  • הפרעות בחשיבה בצורה של פרנויה כלפי אנשים, לפעמים כלפי הבעל או אדם מאוד קרוב, לפעמים מחשבות פרנואידיות כלפי התינוק שרק נולד
  • מחשבות לא מציאותיות הקשורות לתינוק. לדוגמא, שהתינוק הוא יצור רע, שהאישה לא יכולה לגעת בו מאחר והוא תמה, שהתינוק מיועד לתפקידים מיוחדים בחיים
  • מחשבות אובדניות, ומעשים אובדניים
  • מחשבות של פגיעה עצמית או פגיעה של התינוק

במצבים של פסיכוזה לאחר לידה יש צורך בהשגחה צמודה של היולדת. המצב הקליני יכול להיות של אי שקט ניקר, של תוקנות גדולה כלפי עצמה או כלפי התינוק. לכן נשים עם פסיכוזה אחרי לידה זקוקות לעיתים קרובות לאשפוז בבית חולים פסיכיאטרי, לעיתים לאשפוז כפוי.

מה הם הגורמים לפסיכוזה אחרי לידה?

הסיבות הביולוגיות לפסיכוזה אחר לידה לא ידועות. גורמי הסיכון המוכרים לפסיכוזה אחר לידה הם:

  1. היסטוריה אישית של מאניה דיפרסיה או הפרעה סכיזואפקטיבית,
  2. היסטוריה אישית של פסיכוזה אחרי לידה בלידות קודמות,
  3. היסטוריה משפחתית של מאניה דפרסיה או של פסיכוזה אחרי לידה.

ידוע שהסיכון לפסיכוזה אחרי הלידה הוא של 1 ל 1000 לידות באוכלוסייה הכללית. סיכון זה עולה במדגר תלול כאשר גורמי הסיכון שציינתי קיימים. העבודה של די פלוריו ושותפיו מראה שבפסיכוזה אחרי לידה אלמנטים גנטיים שונים מאלו של המאניה דיפרסיה הרגילה. יתכן ופסיכוזה אחרי לידה הינה קטגוריה נפרדת בתוך המאניה דיפרסיה

איך מאבחנים פסיכוזה אחרי לידה?

חשוב לאבחן פסיכוזה אחרי הלידה במהירות כדי למנוע פגיעה אפשרית במטופלת או בתינוק. שאלות מנחות שיכולות לעזור לצוות המטפל מתבססות על גורמי הסיכון עליהם התייחסנו בתחילת המאמר. בנוסף חשוב לדעת האם היולדת משתמשת בסמים? והאם ליולדת מחשבות של פגיעה עצמית או של פגיעה בתינוק? על הפסיכיאטר לוודא האם קיימים סימפטומים ברורים של מאניה, של דיכאון, של מצבים מעורבים, או של פסיכוזה סכיזופרנית. מאוד חשוב לוודא מה היא רמת הפסיכוזה. האם המחשבות הלא מציאותיות או הקולות מופיעות ברוב הזמן? עד כמה היולדת מאמינה שמחשבות או תחושות לא מציאותיות אמיתיות ונכונות? האם המחשבות או הקולות פוקדות עליה לבצע פעולות מסוכנות? בנוסף לאבחון של המצב הפסיכיאטרי יש צורך להעריך את מסגרת הטיפול המתאים יותר. האם אפשר לטפל במטופלת בביתה?, האם היא זקוקה למסגרת אשפוז? או באשפזו כפוי? האבחנה המבדלת של פסיכוזה אחר לידה כוללת מצבים גופנים של מחלות נוירולוגיות, מחלות פנימיות, או של מחלות שנובעות מהלידה. אבחון נכון תאפשר גישה טיפולית מתאימה

איך מטפלים בפסיכוזה אחרי לידה?

פסיכוזה לאחר לידה הינו מצב שלרוב דורש טיפול במסגרת של אשפוז פסיכיאטרי. במדינות רבות בעולם קיימות יחידות מיוחדות לאם ולתינוק. בישראל הטיפול מתבצע במסגרת מחלקות פסיכיאטריות רגילות. האישה עם פסיכוזה לאחר לידה נמצאת בדרך כלל במצב של אי שקט, של חוסר שינה של מספר ימים, ושל חוסר שתייה ואכילה בצורה מסודרת. לכן טיפול הרגעתי ועזרה לשינה מאוד חשובים בשלבים הראשונים של הטיפול. בנוסף צריך לדאוג לשתייה ואכילה מסודרת. התרופות של קבוצת הבנזודיאזפינים מסייעות להרגעה ולשינה חשובות בשלב זה של הטיפול. ברוב המצבים של פסיכוזה אחרי לידה נדרש להוסיף טיפול נוגד פסיכוזה בנוסף לטיפול הרגעתי. תרופות כמו זיפרקסה, סרוקואל, אריפלי ועוד מאוד מתאימות לשלב זה של הטיפול. במקרים מורכבים שלא מגיבים לתרופת הרגעה או לתרופות נוגדות פסיכוזה, נתן להפנות לטיפול בחשמל. טיפול זה יעיל מאוד ויכול להוביל להטבה מהירה בסימפטומים הפסיכוטיים, המאניים, או הדיכאוניים. הטיפול הפסיכוסוציאלי מאוד חשוב בהתייחסות לפסיכוזה אחר לידה. המשפחה ובן או בת הזוג של היולדת, זקוקים לתמיכה והסברים על טיב המחלה ועל הטיפול שניתן. למרות הקושי בשלבים הראשונים של הפסיכוזה, צריך לנסות ולקיים קשר בין האם והתינוק. יש לדאוג לחיזוק נוסף בקשר מיד עם שיפור המצב הקליני. אחרי השחרור מבית החולים יש צורך להמשיך בטיפול התמיכתי האישי. לעיתים קרובות רגשות אשמה חזקות מלוות את האם. טיפול תמיכתי יוכל לסייע להבנה שמדובר בתסמונת קלינית ולא ב"אימהות לקויה" של האם. הדרכה בסוגיית הסיכון להתקף חוזר בהיריון הבא נחוצה מאוד. המחלה נוטה להתפרץ אחרי הלידה הראשונה. נשים צריכות להיות ערות לסיכון זה ולקבל ייעוץ וטיפול בהריונות עתידיים

?מה הוא הטיפול מונע לפסיכוזה אחרי לידה?

כפי שכתבתי, פסיכוזה אחרי לידה הינה תופעה לא שכיחה לכן אין עבודות מבוקרות שבדקו מה הוא הטיפול המונע הרצוי. הטיפול המונע היום מתייחס לאבחנה הבסיסית של האישה. תרופות מייצבות מצב הרוח, במיוחד ליתיום, ניתנות כטיפול מונע לטווח ארוך. ליתיום תרופה מורכבת במובן של היריון והנקה. יש לשקול את הסיכונים של פסיכוזה לאחר לידה ביחס לתופעות הלוואי האפשריות של הליתיום. מאחר ורוב פסיכוזה אחרי לידה מאובחנת כחלק של מאניה דפרסיה, הטיפול המונע יתבסס על הטיפול המונע המומלץ למאניה דיפרסיה. תרופות נוגדות פסיכוזה, מייצבי מצב הרוח, וליתיום, הם טיפולים מרכזיים בשלב זה. יש לקחת בחשבון את רצונה של האישה להניק ולבחור תרופות מותרות בזמן הנקה

מי נמצא בקבוצת סיכון בפסיכוזה אחרי לידה?

הפסיכוזה אחרי לידה הינה תופעה לא שכיחה שמופיע באחוזים נמוכים של 1 ל 1000 לידות. נשים עם היסטוריה של מאניה דיפרסיה מסוג אחד, נשים שעבור פסיכוזה לאחר לידה בהיריון קודם, או נשים עם היסטוריה משפחתית של פסיכוזה אחרי לידה, נמצאות בסיכון מוגבר לתופעה. על נשים בקבוצות אלו להיות במעקב פסיכיאטרי מוקדם ככל שאפשר בזמן הריון ובמיוחד מיד אחרי הלידה

מקורות מידע

  • Recognizing and Managing Postpartum Psychosis: A Clinical Guide for Obstetric Providers. Osborne LM 2018
  • Post-partum psychosis and its association with bipolar disorder in the UK: a case-control study using polygenic risk scores. Di Florio et al 2021
  • Prevention of Infanticide and Suicide in the Postpartum Period—the Importance of Emergency Care. Luykx JJ et al 2019
  • Post-partum psychosis: birth of a new disorder? The Lancet Psychiatry 2021

הפרעות קשב וריכוז אצל מבוגרים בזוגיות

הפרעות קשב וריכוז אצל מבוגרים בזוגיות

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

הפרעת קשב וריכוז היא הפרעה שכיחה המאובחנת אצל כ-5% עד 7% מהילדים ובני הנוער, ובקרב המבוגרים שכיחותה עומדת על כ-3.5%. בעשורים האחרונים חלה עלייה משמעותית במספר המבוגרים המאובחנים כבעלי הפרעות קשב וריכוז, אך רק אחד מתוך חמישה מבוגרים פונה לטיפול. הפרעות קשב וריכוז במבוגרים פוגעות באיכות החיים של אנשים רבים, והתסמינים המוכרים של ההפרעה פוגעים בתפקודי האדם ובמערכות היחסים הבינאישיות שלו, בדגש על זוגיות. חשוב לזכור כי זוגיות ארוכת טווח אינה מבוססת רק על אהבה, אינטימיות ותשוקה, היא תלויה בראש ובראשונה במערכת היחסים בין שני אנשים בוגרים וביכולת שלהם לעבוד כצוות, לנהל חיי שגרה ומשפחה ולהתמודד עם אתגרים שונים בחייהם. מחקרים חדשים בדקו כיצד מבוגרים המאובחנים עם הפרעות קשב וריכוז מנהלים את הזוגיות שלהם, אילו תסמינים משפיעים על מערכות יחסים בין מבוגרים וכיצד ניתן לסייע לבני הזוג להתמודד עם תסמיני ומורכבות ההפרעה.

מהן ההשפעות המרכזיות של הפרעות קשב וריכוז בפן הזוגי

הפרעות אלו הן תופעה נוירו-פסיכיאטרית, לרוב הן נובעות כתוצאה מגנטיקה, ויש תסמינים מוכרים המאפשרים למומחים לאבחן את הבעיה ולהתאים טיפול. אם אדם מבוגר המנהל זוגיות סובל מהפרעות קשב וריכוז הוא עשוי להתקשות במערכת יחסים ארוכת טווח בגלל תסמינים כמו בעיות קשב, קשיי ריכוז, חיפוש תמידי אחר ריגושים, התפרצויות זעם, חוסר יכולת להתארגן, טעויות בביצוע פעולות פשוטות ויומיומיות, הימנעות ממטלות הדורשות ריכוז, הסחות דעת, מחשבות נודדות, קושי להתחיל ולסיים פרויקטים שונים ועוד. הפסיכולוג האמריקני הידוע רוברט סטרנברג טען כי זוגיות טובה מושפעת משלושה גורמים עיקריים: אינטימיות, תשוקה ומחויבות. מבוגרים הסובלים מהתופעה מתקשים לשמור על הגורמים החשובים והנחוצים לזוגיות טובה לאורך זמן, לכן בן או בת הזוג מתוסכלים מהמצב, עם הזמן מתפתחים כעסים בין בני הזוג והם נקלעים למעגל יחסים רעוע ושלילי. יחד עם זאת, אין צורך להתייאש ולהרים ידיים מאחר ויש פתרונות איכותיים לבעיה וניתן לסייע לזוגות מבוגרים שאחד מהם לפחות סובל מהפרעות קשב וריכוז.

סימפטומים התנהגותיים של הפרעות קשב וריכוז בפן הזוגי

הפרעות קשב וריכוז במבוגרים משפיעות באופנים רבים על חיי האדם בכלל, ועל הזוגיות שלו בפרט. מבוגרים מתקשים להתמקד בפעולות שגרתיות ובביצוע משימות ועבודות יומיומיות, הם זקוקים לריגושים כל הזמן לכן במצבים מסוימים הם מחפשים את הריגושים מחוץ לזוגיות וכך הם מזניחים את בן/בת הזוג ושאר בני המשפחה. הסימפטומים העיקריים בפן הזוגי הם:

  • קושי בניהול זמן הגורר לא פעם ויכוחים ויוצר מתח בין בני הזוג.
  • קושי להקשיב לבן הזוג האחר והתפרצות לדבריו.
  • חוסר תיאום בשעות הפעילות של בני הזוג היוצר מתח וגורם להפרעה למנוחת בן הזוג שהולך לישון מוקדם.
  • מחשבות נודדות הגורמות למתח רב ולאי הבנה בזוגיות.
  • נטייה לאבד עניין ביחסי מין.
  • חיפוש ריגושים מחוץ לבית ולזוגיות.
  • בידוד חברתי הגורם למתח בזוגיות.
  • מצבי רוח משתנים.
  • האשמה עצמית, שנאה עצמית ודימוי עצמי נמוך.
  • נטייה להתעצבן מהר ובאופן מוגזם.
  • מחשבות שליליות.
  • קושי בהשהיית תגובה, אימפולסיביות והתפרצויות זעם פתאומיות.
  • קושי בתפקוד חברתי כאשר מגיעים חברים וקרובי משפחה לביקור או בזמן אירוח.

בני הזוג של מבוגרים עם הפרעות קשב וריכוז מתמודדים עם זוגיות מורכבת ולא מעט מתח וקשיים בחיים המשותפים. קשה לחיות לצדו של אדם הסובל מהפרעות קשב וריכוז, לדוגמה בן/בת הזוג עשוי לסבול מחוסר רצון של בן הזוג עם הפרעת קשב וריכוז לצאת לבילוי משותף, לעבוד על האינטימיות, לנהל יחסים מיניים תקינים ומהנים לאורך זמן, לגדל יחד את הילדים, לבצע פעולות שגרתיות יחד, ובמצבי לחץ מתגלים לא מעט קשיים בזוגיות. בנוסף, חוסר היכולת להתמודד עם שעמום, החיפוש התמידי אחר ריגושים והמחשבות הנודדות, כל אלו ועוד משפיעים לרעה על הזוגיות, והתוצאה לרוב היא תסכול רב, כעס עצום ורגשות אשמה.

לא צריך לוותר – יש טיפולים מצוינים

הטיפול המומלץ כיום למבוגרים עם הפרעות קשב וריכוז הוא טיפול משולב הכולל פסיכותרפיה ותרופות. הטיפול התרופתי נועד לשפר את היכולות התפקודיות של המבוגר המאובחן בהפרעות קשב וריכוז, והטיפול הפסיכותרפי נועד לסייע לאדם ולשפר את איכות חייו, ובפן הזוגי הטיפול המקצועי מפחית מתחים, יוצר תקשורת פתוחה ובריאה בין בני הזוג ומאפשר להם להתמודד טוב יותר עם הסיטואציה. חשוב לציין כי מודעות ואבחון מקצועי של הפרעות קשב וריכוז מהווים את השלב הראשון בהתמודדות נכונה עם הבעיה ותסמיניה. לאחר אבחון הנעשה על ידי פסיכיאטר מנוסה שוללים מצבים נפשיים אחרים העשויים לגרום לעצבנות יתר, למתח, לחרדה ולדיכאון, ומתאימים טיפול משולב וממוקד בהפרעה, תוך התייחסות לבעיות שנוצרו בזוגיות. בן הזוג יכול להשתתף בשיחות עם הפסיכיאטר, כך בני הזוג יכולים לאתר ולמצוא פתרונות משותפים לבעיות הזוגיות שלהם, לגלות סובלנות זה כלפי האחר, ליזום פעילויות שוברות שגרה לשיפור מערכת היחסים, כולל היחסים המיניים והאינטימיים, להפחית מתח בבית, לשפר משמעותית את התקשורת ולתפקד טוב יותר יחדיו.  

הפרעה ביפולרית - אבחון וטיפול

הפרעה ביפולרית - אבחון וטיפול

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

נושאים עיקריים למאמר

הפרעה ביפולרית הינה האבחנה החדשה שמאגדת בתוכה האבחנות הקודמות של מאניה דפרסיה והפרעה דו-קוטבית השם בעברית. השם ביפולרי מתאר את שני הקטבים המנוגדים של התסמונת במצב הרוח וההתנהגות, בקוטב אחד נמצאת המניה או היפו מניה, ובקוטב השני נמצא הדיכאון. ההפרעה הביפולרית מוגדרת כתנודות במצב הרוח ממרומם עד מרומם מאוד (מניה או היפו מאניה) שלפעמים הוא גם עם מאפיינים פסיכוטיים (מחשבות גדלות קיצוניות) ותקופות של מצב רוח דיכאוני עד דיכאוני מאוד שיכול להיות גם פסיכוטי ( ייאוש קיצוני עד כדי שכנוע שאין לרופאים יכולת לעזור לאדם החולה). בתקופות שבין הגלים במצב הרוח ההתנהגות יכולה להיות רגילה לחלוטין. השכיחות של התסמונת הביפולרית הינה של3-4% באוכלוסייה. כ-0.5-1% שייכים להפרעה ביפולרית מסוג 1, ו 2-3% להפרעה הביפולרית מסוג 2. התסמונת מתפרצת בדרך כלל בגילאים 15-25. נשים וגברים סובלים באותה שכיחות, יתכן ונשים יותר מהיפו מאניה. התסמונת הביפולרית היא בין 20 התסמונות הראשונות הגורמות לפגיעה תפקודית משמעותית באוכלוסיית העולם.

תסמינים הקליניים והאבחנות של הפרעה הביפולרית

ההפרעה מופיעה בגיל ההתבגרות או בשנות ה – 20 ולעיתים עשויה להופיע בשנות הילדות. החולים בפרעה ביפולרית מתארים את חייהם לפני התפרצות המחלה, כמלאים תגובות רגשיות עוצמתיות ואי יציבות התנהגותית. תנודתיות רגשית משמעותית, חוסר משמעת, נטייה לדכדוך, התנהגות מינית מתירנית מוקדמת ושימוש בקנאביס. מחקרים מראים שבהפרעה ביפולרית יש קשר גנטי גבוה כלומר בהיסטוריה משפחתית הסבירות שקרוב משפחה לוקה במחלה גבוה. ההפרעה הביפולרית יכולה להתחיל בסימפטומים של דיכאון או בהתפרצות של מאניה או היפו מאניה. לפעמים זה מתחיל בדיכאון אחרי הלידה או כמאניה אחרי הלידה. היכנסו למידע על טיפול בדיכאון אחרי לידה :הסוגים הקליניים של ההפרעה הביפולארית הם: הפרעה ביפולרית מסוג אחד ( Bipolar disorder type1) . הפרעה זאת מאופיינת על ידי הופעה של גלים מאניים. הגלים המאניים בעוצמה גבוה מאוד לפעמים עם מחשבות שווא או הלוצינציות (הזיות) של גדלות ויכולות מיוחדים. האדם החולה כמעט ולא יישן, נמצא בפעילות מוגברת עם מצב רוח מרומם או תוקפני. לרוב מצבים אלו דורשים טיפול במסגרת אשפוז. לעיתים המטופל לא מסכים לטיפול ויש צורך באשפוז בכפייה. בנוסף המטופל סובל מגלים של דיכאון שיכולים להיות בעצמות שונות. בדיכאון יכולים להופיע מחשבות לא מציאותיות או הלוצינציות בתחומים של אשמה או חוסר תקוה. מקרה קליני לדוגמא: אדם שסובל מגלים של מאניה ושל דפרסיה שנים רבות, מחליט בעיצומו של גל מאני להזמין קבוצה גדולה של חברים למלון יוקרתי מחוץ לעיר לחופשה בת שבוע. רק פעולה זריזה של אחותו, שמודעת למחלה, מנעה הוצעה של מאות אלפי שקלים. אותו אדם בתקופה של דיכאון פסיכוטי הרגיש כ"כ אשם במעשיו שדקר את עצמו בביטנו. אחרי טיפול כירורגי דחוף אושפז בכפייה וטופל בנזעי חשמל (ECT). הפרעה ביפולרית מסוג 2 (Bipolar Disorder type 2). בהפרעה הביפולרית מסוג 2 הגלים של מצב הרוח המרומם או הכעסני הם מתונים יותר ולרוב המטופל לא נזקק לאשפוז. גלי הדיכאון גם מתונים יותר אבל עדיין יכולים לכלול מחשבות אובדניות וניסיונות אובדניים. ההגדרה של היפו מאניה מתייחסת למצב מתון יותר מהמאניה הסוערת. מקרה קליני לדוגמא: אישה בת 35 סוכנת נדלן בתקופות של היפומאניה הייתה מצליחה למכור את מלאי הדירות שברשותה. מצב רוחה המוגבר והביטחון העצמי הגבוה עזרו לה לשכנע אנשים לקנות את היצע הדירות, ולעומת זאת, בתקופות של דיכאון לא יכלה אפילו לענות לטלפון ולמשך חודשים ארוכים שכבה במיטה וכמעט לא עשית דבר.

מה הם הסיבות להפרעה הביפולרית?

גורמי הסיכון להפרעה הביפולרית הם רבים. בדרך כלל המטופלים מתארים מצבי סטרס רבים סביב הגלים הראשוניים של ההפרעה. בהמשך החיים הגלים יכולים להתחיל גם ללא סטרס מיוחד. גורמי הסיכון להפרעה הביפולרית מחולקים לגורמים סביבתיים וגורמים ביולוגים. הגורמים הביולוגיים תמיד הם המרכזיים להפרעה. הגורמים הסביבתיים יכולים להשפיע על גיל ההתחלה ועל תדירות ההתקפים. גורמים סביבתיים חיוביים נחשבים לממתנים את מהלך ההפרעה הביפולרית. גורמים סביבתיים:

  • קשיים בזמן היריון בצורה של תסמינים פסיכיאטריים, תזונה לא נכונה, מחלות של האם, מומים מולדים, או קשיים בלידה, הם גורמי סיכון לאם ולתינוק.
  • קשיים בזוגיות ובהורות של ההורים.
  • התפתחות לקויה של התינוק במובן של הפרעות סביבתיות, בלימודים, או אישיות.
  • שימוש בסמים או אלכוהול כבר בגילאים צעירים.
  • התחלה של פעילות מינית בגילאים צעירים.
  • קשיים התפתחותיים וסביבתיים של הילד.
  • טראומות כלכליות, פסיכולוגיות, פיזיות, או מיניות.

גורמים ביולוגיים: מחקרים רבים מרחיבים את ההבנה על הביולוגיה של ההפרעה הביפולרית והובילו לפיתוח טיפולים חדשים. עדיין הביולוגיה המדויקת לא ידועה שאלות כמו מה הם הגורמים הגנטיים אחראיים על ההפרעה ומה קובע שההפרעה תהיה מסוג 1 או מסוג 2 אין תשובות חד משמעיות. נחלק את הגורמים הביולוגים להפרעה הביפולרית למספר גורמים: גורמים גנטיים. ההפרעה הביפולרית ידועה כבעלת קווים משפחתיים מובהקים. התורשה הגנטית ( נובעת ממחקרים של משפחות עם ההפרעה ביפולרית, או מחקרים של תאומים) גבוהות. המחקרים שציינו מראים שעד 60% של הצאצאים של אדם הלוקה בהפרעה נמצאים בסיכון לחלות בהפרעה ביפולרית. ממצא מעניין הוא שכנראה התורשה היא ספציפית לסוג ההפרעה. אם קיימת היסטוריה של הפרעה ביפולרית מסוג 1 השרשרת המשפחתית תישאר בתחום של ההפרעה מסוג 1. ממצאים של גנטיקה תפקודית. כל פעולה בגוף האדם נמצאת בשליטה גנטית. הפעלה של שרשראות של גנים קובעת את התפקוד של העברים השונים ושל המוח. מספר דוגמאות שימחישו עובדה זו: יצירת סרוטונין במוח, הזיכרון, החשיבה האנושית, והרגשות, כאשר גן מהשרשרת הזאת מתפקד בצורה לקויה הפעולה שתחת שליטת אותה שרשרת לוקה בחסר. כך נוצרים הסימפטומים השונים במוח. אובחנו עד עכשיו מעל 100 פגמים בשרשראות הגנטיות בהפרעה הביפולרית. עדיין ההבנה איך אפשר לטפל בליקויים אלו נמצאת בהתפתחות ראשונית. פגמים אנטומיים ותפקודיים במוח. ידוע שבסובלים מהפרעה ביפולרית החיבורים שבין אזורים של הקורטקס והגרעינים העמוקים של המוח נוצרו שונה מחיבורים של אדם שלא סובל מהפרעה ביפולרית. גם התגובות הפיזיולוגיות של אזורים כמו האמיגדלה והגרעין בשם קאודט, שונים וחדים יותר אצל סובלים מהפרעה ביפולרית. שינויים בתהליכים הכימיים במוח. מוח האדם דומה לתעשייה אלכטרוכימית, שמופעלת על ידי יצירת חשמל בין התאים דרך הפרשה של מוליכים עצביים. שינויים בריכוזים של אותם מוליכים (אדרנלין, סררוטונין, דופמין, גלוטמט, ועוד) מוכרים במוח של מטופלים עם הפרעה ביפולרית.  

מה הם דרכי הטיפול?

טיפול בהפרעה ביפולרית ייחודי מאחר והוא דורש התייחסות לשלבים השונים של המחלה, הדיכאון, מאניה, היפו מאניה, ושלב האיזון. הטיפולים המוצלחים אמורים למנוע את הגלים הקליניים ולהאריך עד כמה שניתן את שלב האיזון הקליני. מטרה זאת מושגת על ידי טיפול משולב הדורש מתן תרופות שונות לשלבים השונים. כמו כן רצוי ללוות את הטיפול התרופתי עם טיפול שיחתי-פסיכותרפיה. בפסיכותרפיה של ההפרעה הביפולרית חייב לכלול שלב חינוכי עבור המטופל, משפחתו וילדיו. טיפול בגל המאני. בטיפול בגל המאני יש לשקול את חומרת התופעה והאם האדם זקוק לאשפוז, כפוי או מרצון, האם המאניה היא פסיכוטית, רמת המסוכנות אם קיימת, נכונות לקבלת טיפול תרופתי ומצב תזונתי ושינה של המטופל. לרוב הטיפול בשלב המאני מתבצע באשפוז. המטופל לרוב לא רואה צורך בטיפול ואשפוז ולכן מחויב בהוראת אשפוז כפוי. הטיפול התרופתי הראשוני יכלול בדרך כלל תרופות הרגעה ותרופות נוגדות פסיכוזה בדרך פומית או בזריקות. תרופות הרגעה כמו קלונקס או לוריוון ותרופות נוגדות הפסיכוזה, כמו ריספרדל, זיפרקסה, אריפלי, סרוקואל, רקסולתי, ריאגילה, קלופיקסול, ועוד. כבר בשלב המאני של הטיפול, צריך לשקול תוספת של תרופות מאזנות כמו ליתיום, דפלפט, טגרטול, ולמיקטל (תרופה זאת פחות מומלצת במצבים מאניים). כחלק מהטיפול של השלב המאני, רצוי להתחיל טיפול תומך נפשי, שנותן הסברים על הפעולות שננקטות, על המגבלות השונות על המטופל ועל העובדה שאלו דברים זמניים עד הרגעת המצב המאני. חשוב לערב את בני המשפחה בטיפול ולעדכן אותם על המתרחש עם המטופל ואפילו להפגיש בין המטופל והמשפחה בצורה מוגנת ומבוקרת. טיפול בגל ההיפומני. היפו מאניה היא לפי הגדרה פחות אקוטית מאשר המאניה, לכן אין צורך באשפוז והטיפול נעשה אמבולטורי במרפאות. הטיפול כולל תרופות דומות לאלו שמשתמשים בשלב המאני. במצבים מסוימים אפשר לטפל בהיפו מאניה רק עם תרופות מייצבות ולהמתין, עם השגחה, עד שתרופות אלו יתחילו לפעול. בדרך כלל לוקח בין 2-3 שבועות עד שתרופות אלו פעילות. לאחרונה נכנסו לשוק הישראלי תרופות חדשות שפועלות על קולטני דופמין (תרופות נוגדי פסיכוזה) כטיפול של ההיפו מאניה. תרופות אלו הן אריפלי, סרוקואל, רקסולתי ו ריאגילה. טיפול בגל הדיכאוני. בטיפול של השלב הדיכאוני יש לשקול האם החולה אובדני וזקוק להשגחה ואף אשפוז? האם קיימת פסיכוזה דיכאונית והחולה זקוק להשגחה ואשפוז? האם החולה סובל מהפרעה ביפולרית מסוג 1? מחקרים עדכניים מדגישים את הקושי הקיים בטיפול של הדיכאון בהפרעה ביפולרית. המחקרים משווים את ההשפעות של נוגדי הדיכאון השונים ומראים שלתרופות אלו השפעה חלקית בלבד. מנהל התרופות בארצות הברית (FDA) אישר עד היום רק את השילוב של פלואוקסטין (פרוזק, פריזמה) עם אולמזפין (זיפרקסה, זאפה) כטיפול להפרעה ביפולרית בשלב הדיכאון. מחקרים עם תרופות נוגדות פסיכוזה כמו סרוקואל, לטודה, ריאגילה, ורקסולתי כן הראו השפעה קלינית מיטיבה על הדיכאון הביפולרי. חלק מתרופות אלו נמכרות בישראל. טיפולים נוספים כמו טיפול בגרייה מגנטית (DTMS), טיפול בגרייה חשמלית (ECT), וטיפול בקטמין מומלצים בטיפול הפרעה ביפולרית כאשר הדיכאון הינו עמיד לטיפולים אחרים. אפשר לקרוא על טיפולים אלו במאמרים נלווים באתר. טיפול החזקתי ומונע. הטיפול של הגלים של מאניה או של דיכאון בסופו של דבר עוזרים והגלים מתייצבים. התפקיד של טיפול החזקתי הוא למנוע הופעה של גלים חוזרים. צריך לזכור שכפי שהגלים עוברים הם יכולים גם לחזור. הדרך לשנות את הציקליות היא דרך טיפול מונע. בטיפול המונע מתעוררות שאלות רבות:

  1. איזה תרופות עדיפות?
  2. לכמה זמן לטפל. האם הטיפול הוא לכל החיים?
  3. מה עושים בתקופות היריון והנקה?

הסוגיות שהזכרתי חשובות מאוד לדיון עם המטופל ומשפחתו. התרופות בשימוש בשלב החזקתי והמונע הן תרופות מייצבות מצב רוח (כמו ליטיום, דפלפט, טגרטול, ולמיקטל), תרופות נודגות פסיכוזה (כמו זיפרקסה, ריספרדל, סרוקואל, אריפלי, רקסולתי, ריאגילה), ולפעמים גם תרופות נוגדות דיכאון. לפעמים משתמשים גם בתרופות נוגדות פסיכוזה בצורה של זריקות פעם בשבועיים עד פעם בחודש. אין תשובה חד משמעית כמה זמן צריך אדם להמשיך עם הטיפול התרופתי? שיקולים כמו גיל, כמות ועצמת ההתקפים, התדירות שלהם, עד כמה ההתקפים פוגעים באיכות החיים, הופעת של מחשבות ומעשים אובדניים, תופעות לוואי של הטיפול, ורצון המטופל, קובעים את המהלך הטיפול. מאוד חשוב לנסות ולמנוע חזרה של ההתקפים של המחלה. ריבוי התקפים יכול להוביל למחלה קשה יותר לצורך בטיפול מורכב יותר. לכן ברוב המקרים של הפרעה ביפולרית בתדירות גבוה אני ממליץ על טיפול קבוע לאורך שנים. תקופות היריון והנקה דורשות התייחסות מיוחדת. לא ניתן במאמר זה להתייחס לסוגיות הספציפיות של היריון והנקה, אני ממליץ לכל אישה שמעוניינת להיכנס להיריון ומטופלת עקב הפרעה ביפולרית להיוועץ עם הפסיכיאטר המטפל ועם המכון לייעוץ תרופתי בזמן היריון שקיים במספר בתי חולים וקופות בארץ.

מה ההבדל בין מאניה להיפו מאניה?

המילה מאניה מתייחסת למצב החמור יותר של ההפרעה הביפולרית. המטופל במאניה נמצא במצב מרומם מאוד או כעסני מאוד. האדם החולה לא נתון להיגיון רגיל, ותוכן החשיבה שלו גרנדיוזי ולרוב פסיכוטי ועלול להיות מסוכן לעצמו ולסביבה. הוא חושב שהוא דמות מיוחדת, שנבחר לתפקיד מיוחד ושיש לו כוחות על, הוא לא זקוק לשינה ועוסק בפעילות נמרצת, ההתנהגות היא חסרת שיפוט ואף עלולה להיות מסוכנת. לדוגמא מטופל שבטוח שמקבל מסרים מאלוהים דרך המדיה או מטופל שהחליט שאישיות ציבורית עשתה פשע והוא מפרסם ברשתות החברתיות סיפורים אודות הדמות הציבורית או מטופל שמבזבז כספים שלא קיימים ברשותו ואף התנהגות מינית מתירנית שעלולה לסכן אותו. המילה היפו מאניה מגדירה מצב רוח מרומם או כעסני בדרגה מתונה יותר ולא פסיכוטית. האדם נמצא בתקופה שיכולה להיות פורייה עבורו הוא חש אנרגיה גבוהה מהרגיל אבל לא בעוצמה של אדם השרוי במאניה. הוא יכול להיות גם כעסני אבל לא מסוכן. הקשר בין הפרעה ביפולרית ואובדנות לא מעט אנשים עם הפרעה ביפולרית ניסו והצליחו להתאבד. מספיק לעשות חיפוש בגוגל בנושא של הפרעה ביפולרית ואובדנות כדי למצוא שמות כמו קורט קובין ורובין וויליאמס. הסיכון לפי מחקרים בין 25-50% מהסובלים מהפרעה ביפולרית ינסו להתאבד לפחות פעם אחת בחיים שלהם ו 8-19% יצליחו בניסיון. לכן קיימת חשיבות גדולה, במיוחד במצבים המורכבים של ההפרעה שהמטפלים והמשפחות של המטופל יהיו ערים לסיכון זה ויגיבו במהירות במידה והוא מופיע. אין ספק שטיפול מתאים לאורך שנים, כולל טיפולים פסיכותרפיים, מקטנים משמעותית סיכון זה. סיכום הפרעה ביפולרית שכיחה באוכלוסייה. היא פוגעת ביכולת להשתלב חברתית ותעסוקתית ויכולה להוביל לאשפוז, ואובדנות. מאוד חשוב לעשות אבחון וטיפול מוקדם כדי למנוע את נזקי המחלה הלא מאובחנת. מקורות: Biological hypotheses and biomarkers of bipolar disorder Sigitova, et al Psychiatry and Clinical Neurosciences 2017 Genome-wide association study identifies 30 Loci Associated with Bipolar Disorder. Multiple authors. Nat Genet. 2019 May Bipolar Disorder Carvalho et al. New England J of Med 2020 Recurrence of Mania or Depression Among Adult Bipolar Patients Who Continued Using Lithium. A Single-group Summary Meta-analysis of Randomized Trials. Kishi et al. J of Clin Psychopharm 2020 5. Suicide in bipolar disorder: a review. Latalova et al. J. Psychiatr Danub 2014

סכיזופרניה פרנואידית

סכיזופרניה פרנואידית

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

בסרט "חסד מופלא" מתואר סיפור חייו של בריאן וילסון, הסולן האגדי של להקת הביץ' בויז. וילסון מגדולי המוזיקאים של המאה ה – 20 אובחן כסובל ממחלת הסכיזופרניה הפרנואידית ונזקק לטיפול והשגחה שנים רבות. הוא היה הדמות המרכזית בלהקה סיפור חייו רצוף טרגדיות ואסונות. הוא התמכר לסמים קשים. למרות חזונו המוסיקלי ב – 1967 בריאן וילסון מתמוטט ומצבו הנפשי התדרדר, הוא פורש בשיא, שוקע בדכדוך, מפסיק לכתוב שירים ונמצא בסוג של חידלון קיומי. רק בסוף שנות ה – 80 וילסון חוזר לפעילות מוסיקלית ומוציא אלבום סולו ראשון, מתחתן בשנית ומצליח לשקם את חייו האישיים. סכיזופרניה פרנואידית הינה חלק מהסוגים הקליניים של מחלת הסכיזופרניה. כבר בתחילת המאה ה 20, קרפלין (KRAEPELIN), אחד מאבות הפסיכיאטריה המודרנית, תיאר את הסימפטומים הקלסיים של המחלה.

סימפטומים של סכיזופרניה פרנואידית

התסמינים של סכיזופרניה פרנואידית מתייחסים למצב קליני בו מתקיימים 2 או יותר מהתסמינים הבאים למשך חודש אחד לפחות. והם:

  1. דלוזיות – סוג של הפרעה בתוכן החשיבה, מחשבות ואמונות שווא שאינם תואמות למציאות כמו ייחוס לכוחות על אנושיים, שהמחשבות נשלטות על ידי גורמים חיצוניים.
  2. הלוצינציות - עיוות חושים, כמו קולות, מראות, ריחות, ותחושות בגוף, ללא גירוי חיצוני ושלא קיימים במציאות.
  3. דיבור לא מאורגן (רפיון אסוציאטיבי) – דבריו של החולה לא נשמעים הגיוניים.
  4. התנהגות לא מאורגנת או קטטונית.
  5. נוכחות של סימפטומים שליליים כגון ירידה בביטויים רגשיים, חוסר עניין, חוסר מוטיבציה, חוסר תגובתיות, חוסר תנועה ואפתיה.

בסכיזופרניה פרנואידית הדלוזיות והלוצינציות הן עם תוכן רדיפתי, האדם משוכנע שעוקבים אחריו, רוצים לפגוע בו . תוכן זה יכול להופיע כדלוזיה (מחשבה מעוותת) או הלוצינציה (קול מאיים או קול ביקורתי). דרך נוספת לחלוקה של הסימפטומים של סכיזופרניה פרנואידית היא לסימפטומים חיוביים (דלוזיות, הלוצינציות, הפרעות התנהגותיות או של הדיבור) וסימפטומים שליליים (קהות רגשית, תגובות רגשיות בלתי הולמות).

  1. הדוגמאות הקליניות של דלוזיות רדיפה או של הלוצינציות עם תוכן רדיפתי הן רבות. אתייחס למספר מקרים קליניים: לאחרונה נפגשתי עם מטופל צעיר המשוכנע שבני משפחתו רוצים לפגוע בו ועליו להתגונן מפניהם. כאשר נשאל איך הוא יודע את זה הוא מתאר מצבים רבים בהם הוא רואה פריצות לבית שלו, למחשב שלו, ולטלפון הסלולרי שלו. הוא משוכנע שמדובר באביו ומזהה סימנים לפריצות. כאשר נשאל אי אלו סימנים הוא מזהה מתאר שריטות בדלת כניסה לבית, שינוי בטמפרטורה של הטלפון הסלולרי, ותפקוד שונה של המחשב. שותפו לחיים שולל שדברים אלו מתרחשים.
  2. אדם שמנתק את החשמל של הבית אחרי שראה ניידת של חברת החשמל עובדת על עמוד חשמל שליד ביתו. בהמשך הימים הוא הוא חש (הלוצינציות) שינויים בתחושות גופו ומאמין שחברת החשמל שינתה את זרם החשמל בביתו כדי להשפיע על מחשבותיו. הוא גם מאמין שהמים בביתו מורעלים ולכן לא שותה מים מהברז.
  3. אדם שמאמין שאחרים יכולים לקרוא את מחשבותיו כאשר מביטים בעינייו והוא מאמין ברעיון שדרך העיניים שלו הוא יכול להשפיע על הלך המחשבות של אחרים. לעיתים קרובות מפסיק לצאת מהבית מאחר והמבטים של אחרים גורמים לו לחשוב שהוא בסכנה קיומית ועליו להישאר בביתו.

איך מאבחנים סכיזופרניה פרנואידית?

הבדיקה הקלינית קובעת. השכיחות של מחלת הסכיזופרניה באוכלוסייה היא של 1%, לרוב סכיזופרניה היא מסוג רדיפתי או פרנואידי. סכיזופרניה פרנואידית הינה מחלה שמתפרצת בדרך כלל בגיל ההתבגרות, לפעמים בצורה הדרגתית ולפעמים בצורה פתאומית ללא סימנים מקדימים. מטופלים הסובלים מסכיזופרניה פרנואידית נמצאים בסיכון מוגבר להתאבדות. התובנה של המטופל על היותו חולה במחלה מסוג הסכיזופרניה פרנואידית היא פקטור בעליית מקרי התאבדות. חולים עם סכיזופרניה פרנואידית נפטרים כעשור מוקדם יותר מהאוכלוסייה הכללית, בין הגורמים לתמותה מוקדמת אצל מטופלים עם סכיזופרניה אפשר לכלול הפרעות מטבוליות כמו סוכרת ועלייה בריכוז השומנים בדם, עודף משקל, עישון, יתר לחץ דם ואורך חיים עם מעט פעילות פיזית. מוזמנים לקרוא מאמר נוסף של פרופסור גרינהאוס על דרכי טיפול בסכיזופרניה עובדות על סכיזופרניה פרנואידית:

  1. היסטוריה של קשיים כמו זיהומים ותת תזונה של האם, בזמן ההיריון עם המטופל.
  2. היסטוריה משפחתית של סכיזופרניה וסכיזופרניה פרנואידית.
  3. השפעה גנטית על המחלה. זוהו עד עשיו כ-100 גנים המעורבים בגנטיקה של מחלת סכיזופרניה פרנואידית, לכן המחלה נקראת פולי-גנטית. כל גן הינו בעל השפעה מסוימת על התפתחות המחלה.
  4. בדיקות קוגנטיביות של מטופלים בסיכון לפתח את המחלה מגלה ליקויים מסוימים כבר בגילאים צעירים. למטופלים אלו הישגים נמוכים יותר בלימודים ומתקשים להשלים לימודים מקצועיים.
  5. שימוש בסמים, כולל קנאביס, בגילאים מוקדמים מגדיל משמעותית את הסיכוי לפתח את מחלת הסכיזופרניה הפרנואידית..

מאפיינים נוספים של סכיזופרניה פרנואידית

סכיזופרניה פרנואידית מאופיינת על ידי סימפטומים שליליים וסימפטומים חיוביים. הסימפטומים השליליים מופעים מוקדם יותר בחיים והם מתאפיינים בירידה בתפקוד הקוגניטיבי, בנטייה להסתגרות, ובקשיים בתפקיד היום יומי. הסימפטומים השליליים נוכחים גם אחרי הגל הפסיכוטי ומקשים על הטיפול והשיקום של המטופל. הסימפטומים השליליים מהווים אתגר טיפולי ייחודי מאחר והם לא מגיבים טוב לטיפולים הקיימים היום. הסימפטומים החיוביים הם אלו שלרוב מביאים את המטופלים לטיפול וגם לאשפוז. בסכיזופרניה פרנואידית הסימפטומים כוללים דלוזיות והלוצינציות עם תוכן רדיפתי. המטופל יכול להגיב לסימפטומים אלו עם תגובה רגשית משמעותית ואף להרגיש מאויים. מצבים אלו יכולים להוביל לאי שקט ותוקפנות, הדורשים אשפוז ואף אשפוז כפוי כדי להגן על המטופל ועל הסביבה שלו, ולסייע בטיפול. לעיתים קרובות מופיע אצל חולים עם סכיזופרניה פרנואידית דבר שנקרא "שלילת המחלה". המטופל משוכנע שהמחשבות שלו והתחושות שלו אמיתיות ולא מוכן לקבל שאלו דברים פרי הפעילות הלא תקינה של המוח. לדוגמא, החולה שחשב שהוא יכול דרך המבט להשפיע, ושמשפיעים עליו, היה משוכנע שהדבר נכון וניהל אורך חיים בהתאם לתחושות אלו. שלילת המחלה מהווה אתגר טיפולי משמעותי. לא מעט פעמים אני נשאל מה עושים עם מטופל הסובל מסכיזופרניה פרנואידית שלא מאמין שהוא חולה ומסרב לכל טיפול? המשפחות סופגות את הקושי של המחלה ומוצאות את עצמן חסרי יכולת להקל את הסבל של המטופל ושלהם. החוק הישראלי מאוד ברור בתחום של הטיפול ללא הסכמה. החוק קובע שאפשר לאשפז נגד רצון המטופל רק אם החולה מסוכן לעצמו או לסביבה והוא שרוי במצב פסיכוטי. האשפוז הכפוי לא תמיד פותר את הבעיה לטווח ארוך. אחרי השחרור מאשפוז החולה יכול להמשיך באמונתו ולסרב טיפול. ההוראה לטיפול מרפאתי כפוי אחרי אשפוז כפוי יכול לתת פתרון מסוים, לא תמיד משולם. כפי שמתרחש עם המחלות של מצב הרוח (דיכאון ומאניה) סכיזופרניה פרנואידית מתאפיינת במשברים חוזרים במהלך החיים. גל פסיכוטי יחיד הוא נדיר. לרוב, ולמרות הטיפול, יש גלים חוזרים של המחלה. ריבוי התקפים מגביר את הסיכוי שהסימפטומים השליליים יחמירו.

סכיזופרניה פראנואידית והשימוש בקנאביס

המעשנים מגיל מוקדם חשופים לסיכון גבוה יותר לחלות בסכיזופרניה קנאביס על צורותיו השונות הוא היום סם מאוד פופולרי וברוב מדינות העולם עובר לגליזציה מהירה. יש מקומות בעולם שאפשר לרכוש תכשירי קנאביס ישירות ממכונה ברחוב כפי שרוכשים בקבוק שתייה. התחושה בקהל הרחב היא שקנאביס חומר ללא סיכונים ו יכול להיות טיפול כמעט לכל הפרעה גופנית ונפשית. מחקרים אפידמיולוגים מראים שהתחלת השימוש בקנאביס מופיע היום בגילאים מוקדמים יותר מאשר בעבר. הקשר האפשרי שבין סכיזופרניה פרנואידית והשימוש בקנאביס נחקר על ידי פטל ושותפיו (Patel et al). ב- 2020 חוקרים אלו פרסמו מאמר סקירה על כל העבודות המדעיות שהתייחסו להשפעות הקנביס, בכל צורותיו, על התפרצות מחלת הסכיזופרניה כולל על סכיזופרניה פרנואידית, ועל השפעת המשך השימוש בסם על מהלך המחלה. החוקרים התייחסו לשני המרכיבים המרכזיים של הקנאביס THC וCBD. המסקנה של החוקרים הייתה ברורה. השימוש בקנאביס הינו גורם מזרז את התפרצות הפסיכוזה והוא גם גורם להחמרת מהלך המחלה. הם סיכמו שהחלק המזיק יותר בקנאביס הוא ה ,THC שהוא הגורם עם השפעה פסיכודלית. מאמרים נוספים מתייחסים לקשר שבין עישון מוקדם של קנאביס ושינויים בהתפתחות של מערכת העצבים המרכזית. אלבאו ושותפיו (Albaugh et al ) התייחסו ב 2021 לקשר שבין שימוש בקנאביס והתפתחות של אזורים במוח שעשירים בקולטנים לסם. הם זיהו שלמשתמשי קנאביס התפתחות מוחית שונה. המשמעות הקלינית של השינוי הזה עומד היום במרכז המחקר. המציאות בשטח משקפת את תוצאות המחקר. קלינאים מודעים לעובדה שמתבגרים ואנשים צעירים רגישים להשפעת הקנאביס. השימוש הנרחב היום של הצעירים יכול להשפיע על שכיחות הפסיכוזות ועל שכיחות הסכיזופרניה הפרנואידית. כמו כן, המשתמשים יכולים להתקשות בתהליך השיקום לאחר הגל הפסיכוטי במסגרות חינוכיות.

דרכי טיפול בסכיזופרניה פרנואידית

הטיפול בסכיזופרניה פרנואידית בפרט, כולל מספר אפיקים. אפיקים אלו כוללים: טיפול במשבר פסיכוטי חריף סכיזופרניה פרנואידית יכולה להתפתח כתהליך זחלני הדרגתי המתגבר לאורך חודשים ולפעמים שנים, או כמשבר חריף עם הופעה של סימפטומים אקוטיים. בזמן המשבר החריף יש להחליט על המסגרת המתאימה לטיפול, האם אשפוז בבית חולים פסיכיאטרי (מחלקה סגורה או פתוחה)? אשפוז מרצון או אשפוז כפוי?האם המטופל מסכן את עצמו או את בסביבתו? בזמן המשבר החריף יש צורך בטיפול תרופתי, לפעמים בטיפול תרופתי אינטנסיבי דרך הפה או בזריקות. במאמר נוסף (קישור) אתייחס לתרופות בטיפול של ההתקף הפסיכוטי . טיפול לאחר המשבר החריף לרוב אחרי משבר פסיכוטי חריף יש צורך ליטול את הטיפול התרופתי (טיפול החזקתי או מונע) לתקופה ממושכת. בקהילה הפסיכיאטרית יש דיון מקצועי סביב השאלה לכמה זמן יש להמשיך את הטיפול התרופתי אחרי ההבראה של המצב החריף? האם שנה של טיפול מספיקה או האם יש צורך בטיפול לאורך מספר שנים? אין תשובה אחידה לשאלה ונקודות כמו אורך המשבר הפסיכוטי, מספר הגלים מהם סבל המטופל, הסיכון של אובדנות או תוקפנות בזמן ההתקף החריף, עד כמה השיפור הוא מהותי, והאם יש תופעות לוואי לטיפול?. קיימת הסכמה רחבה בין החוקרים שצריך לנסות למצוא את ה "מנון המינימלי שיש לו השפעה טיפולית רחבה". הטיפול הפסיכותרפי בטיפול פסיכותרפי בסכיזופרניה פרנואידית קיים אתגר של יצירת קשר עם המטופל, ששרוי במצב פסיכוטי חריף ואינו פתוח ליצירה קשר טיפולי אישי. המטופל נזקק לתמיכה, עידוד, הסברים על הטיפול והנוכחות של המטפל מעודדת יצירת קשר, הקטנת תחושת הבדידות, שיתוף פעולה והסכמה לטיפול. הטיפול הרפואי מטופלים הסובלים מסכיזופרניה פרנואידית סובלים לעיתים קרובות ממצבים רפואיים משניים כמו השמנה, עישון סיגריות, יתר לחץ דם, שומנים בדם, העדר פעילות פיזית ועוד. הם חיים בממוצע כעשור פחות מהאוכלוסייה הכללית ואיכות החיים נפגעת משמעותית. שיפור במצב הרפואי יכול לשפר את הפרוגנוזה המסויגת הזאת. הטיפול הפסיכו חינוכי בהמשך לשלב החריף של המחלה המטופלים זקוקים להדרכה לטיב הסכיזופרניה הפרנואידית והסיכונים הטמונים בה, לתופעות הלוואי של התרופות, לסכנות הבריאותיות שהזכרנו. כמו כן, העבודה הטיפולית יכולה לסייע בשינוי סגנון חיים, לפיתוח דרכי חשיבה שונים ולהקטנת הטריגרים הנפשיים. טיפול מערכתי בני משפחה או קרובים שתומכים במטופל הם פקטור חשוב בטיפול. אחרי משבר חריף המשפחה יכולה לתת גב תומך, חברתי, כלכלי, ושיקומי. לעיתים יש צורך בעבודה טיפולית עם המשפחות לשם הבנה עמוקה יותר יש תהליכים פסיכולוגים מורכבים שמחמירים סטרס בתוך המשפחה או היחידה הזוגית. טיפול שיקומי חלק לא מבוטל של מטופלים שסבלו מגל חריף של סכיזופרניה פרנואידית לא חוזרים לרמה תפקודית שהייתה לפני המשבר. במדינת ישראל קיים חוק של שיקום חולי נפש שנותנת מעטפת טיפולית שיקומית רחבה. מעטפה זאת כוללת דיור מוגן, תמיכה כספית, תמיכה תעסוקתית, תמיכה בלימודים, ליווי טיפולי, מועדונים חברתיים, ועוד. הריון והנקה סכיזופרניה פרנואידית הינה מחלה שמתחילה בגילאים צעירים ותוקפת נשים וגברים בגיל הפוריות. אנשי מקצוע המטפלים במטופלים אלו חייבים להתייחס לנושאים כמו: השפעת הטיפול התרופתי על הריון ועל העובר, השפעת הטיפול התרופתי בהנקה, הגנטיקה של המחלה, היכולת של המטופל להיות הורה, ועוד.

לסיכום

סכיזופרניה פרנואידית הינה מחלות מורכבות שפוגעות באוכלוסייה רבה בעולם. רוב הסכיזופרניות הם מחלות של אנשים צעירים לכן פוגעות בחלק של האוכלוסייה שאמורה בעתיד ללמוד, להתחתן, להוליד ילדים ולהיות חלק של העולם המתפקד והיוצר. הטיפולים למחלה הזאת טובים במידה מסוימת. הם יעילים בטיפול של הפסיכוזה החריפה ובמניעת גלים חוזרים. הטיפול בסימפטומים השליליים עדיין לא מספיק יעיל והוא אתגר שעלינו להתמודד איתו עם התפתחויות מדעיות עתידיות. מקורות: Schizophrenia—An Overview. McCutcheon et al JAMA Psychiatry 2019 Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders Fifth Edition. American Psychiatric Association 2013 The association between cannabis use and schizophrenia. Causative or Curative. Patel et al Cureus 2020 The American Psychiatric Association Guidelines for The Treatment of Patients with Schizophrenia. Third edition. American Psychiatric Association 2021 Association of Cannabis Use During Adolescence With Neurodevelopment Albaugh et al JAMA Psychiatry 2021  

דיכאון סמוי

דיכאון סמוי

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

דיכאון סמוי זוהי הפרעה שהופיעה בשנות ה 80 ו ה-90 של המאה הקודמת. פסיכיאטרים השתמשו בה כדי להגדיר תופעות סומטיות רבות של מטופלים שלא נמצא להם הסבר רפואי ברור. דוגמאות למצבים מסוג זה הם רבים ברפואה. רופאים מתייחסים לתופעות אלו כ "סומטיזציות", תלונות גופניות ממקור נפשי. סקירות כלליות מראות שברפואת משפחה וגם בהתמחויות אחרות ברפואה, עד 30% מהפניות לרופא הן בתחום של סומטיזציות שלא נמצא להן אבחנה ברורה. שמות נוספים לתופעה של סומטיזציות הם מחלה פסיכוגנית, תלונות לא אורגניות, תלונות קונברסיביות או דיסוציאטיביות, כפרכוסים מדומים, ודיכאון סמוי. בשנים האחרונות מתייחסים לתופעות אלו עם השם הפרעות נוירולוגיות פונקציונליות (functional neurological disorders). דיכאון סמוי הינו חלק מהפרעות אלו.

מהם הסימפטומים של דיכאון סמוי?

לרוב, דיווחי מטופלים לרופא המשפחה או לכל רופא מומחה אחר הם בעיקר על הסימפטומים הסומטיים, של הגוף. הם לא מתייחסים לסימפטומים של הנפש או של הדיכאון. בדיכאון יש שילוב של סימפטומים נפשיים וגופניים. בסולם הערכת דיכאון בשם המילטון (סולם הערכה מקובל במחקר פסיכיאטרי ובמעקבים קליניים) אפשר להתרשם שסקלה מודדת סימפטומים פסיכולוגים כגון מצב רוח ירוד, חוסר עניין, העדר רגשות חיוביים, מחשבות אשמה ושל ייאוש, מחשובת אובדניות, חוסר ריכוז, והאטה פסיכומוטורית, ליד תופעות פיזיות של הפרעת שינה, שינוי בהרגלי אכילה, שינויים בהתנהגות המינית, שינויים במערכת העיכול, ועוד.

ההגדרה של דיכאון סמוי קובעת שהתופעה מופיעה כאשר המטופל מתייחס לסימפטומים הפיזיים מבלי להתייחס לסימפטומים הנפשיים. מטופלים רבים מסבירים את הסימפטומים הנפשיים כתוצאה מהסבל הגופני ולא כחלק ממחלת הדיכאון, לעיתים המטופל משוכנע שקיימת אבחנה רפואית שטרם התגלתה ומתנגד לטיפול הפסיכיאטרי. מטופל עם דיכאון סמוי או עם הפרעה נוירולוגית תפקודית יכול לדווח על סימפטומים שונים של מערכות גופניות שונות. להלן מספר דוגמאות על מערכות גופניות המדווחות סימפטומטיים על ידי מטופלים עם דיכאון סמוי:

  • תסמונות של כאב במקומות שונים של הגוף
  • תסמינים במערכת העיקול כמו כאב, עצירות, צריבה, גזים
  • תסמינים נוירולוגים כמו כאב ראש, סחרחורות, נטייה לתנועות לא רצוניות בגפיים, הפרעות שינה, תחושה של שיתוק, טינטון, הליכה לא יציבה, חולשות
  • תסמינים במערכת כלי דם ולב כמו דופק מהיר, דופק חזק, שינויים בלחץ הדם
  • תסמינים במערכת הנשימתית כמו חוסר אוויר, נשימות יתר, כאב נקודתי
  • תסמינים במערכת השתן והמין

רופא שיוצר קשר טוב עם המטופל, מקדיש מזמנו להקשיב למטופל ויודע את הרקע לתלונות מזהה -שהמטופל שמרוכז ומתלונן רק על תסמינים גופניים - סובל גם מתסמינים נפשיים. המטופל כבר עייף מהבירורים הגופניים שלא נותנים תשובה לתלונות שלו ומפוחד מהמחשבה שקיימת אצלו מחלה לא מאובחנת וקשה. המטופל יספר גם על קשיים אישיים רבים: שהוא מתקשה בעבודה ויתכן וכבר נאלץ להישאר בבית עקב מצבו הירוד, שהיחסים במשפחה מעורערים. בגישה אישית, הרופא יקבל אנמנזה נכונה עם סימפטומים של דיכאון שבתחילת הבדיקה לא בלטו.

איך מאבחנים דיכאון סמוי?

דיכאון מאובחן כאשר האדם הסובל מדווח על עצב, מצב רוח ירוד, בכי, פאסימיות, ייאוש ועוד. אבל בקליניקה אנחנו נפגשים עם מטופלים שמדווחים על תלונות רבות שהם לא התסמינים "הקלאסיים" של דיכאון כגון: תלונות סומטיות רבות ועל קשיי תפקוד שמתלווה לתופעות הגופניות, ובלי שקיימת התייחסות, לפחות ראשונית, לאפשרות שיש גם מצב רוח ירוד ודיכאון. במצבים אלו יתכן ואנו נמצאים מול התופעה של "דיכאון סמוי". הקושי האבחנתי לגילוי דיכאון סמוי נובע מהעובדה שהמטופל לא מדווח על רגשות של דיכאון, אלא על היעדר רגשות ולכן בתהליך האבחון על הרופא לזהות שאלו תופעות של דיכאון קליני. תהליך של אבחון וזיהוי נכון יהפוך דיכאון סמוי, לדיכאון גלוי, והסימפטומים של דיכאון יהפכו למוקד הטיפול. תהליך זה דורש השקעה מצדו של הרופא ורצון מצדו של המטופל לנסות טיפול נוגד דיכאון. הקריטריונים לאבחון של דיכאון כוללים (לפחות 5 מהרשומים):

  • מצב רוח ירוד רוב שעות שיום למשך שבועיים או יותר
  • ירידה משמעותית בעניין או בהנאה מרוב הפעילויות המעניינות את האדם
  • שינויים בתיאבון לכיוון ירידה מתיאבון ובמשקל או לכיוון של עלייה בתיאבון ובמשקל
  • חוסר שינה או שינת יתר
  • אי שקט נפשי וגופני או העטה נפשית או גופנית
  • עייפות יתר או חוסר אנרגיה
  • מחשבות של חוסר ערך או של אשמה
  • קשיים בריכוז או ביכולת להחליט
  • מחשבות על המוות, מחשבות אובדניות, או מעשים אובדניים.

איך מטפלים בדיכאון סמוי?

הדילמה בטיפול של דיכאון סמוי היא למצוא את האיזון הנכון בין בירורים גופניים מקיפים במטרה לשלול ממצא חולני כזה או אחר, לבין קבלת אבחנה של תסמונת דיכאונית והטיפול בתופעה. מטופלים רבים, למרות שאובחנו כבר כסובלים מדיכאון, יתקשו להפסיק את ההליכים האבחוניים. מקרה לדוגמא: מטופל הסובל משילוב ברור של דיכאון ומחשבות היפוכונדריאליות (כאבי ראש שחוזרים על עצמם וריח לא נעים מהאף) נוטל תרופות מקבוצת SSRI לדיכאון עם תגובה חיובית לטיפול - מתקשה להפסיק את אין ספור הבירורים כגון בדיקת MRI ראש כל מספר חודשים. הפחד שיפספס אבחנה רפואית מניעה אותו לפעולה כל מספר חודשים. בקרב מטופלים הסובלים ממחלה גופנית קרדיאלית, נוירולוגית, או אחרת, יופיעו גם תסמינים של דיכאון קליני. למשל, חולים אחרי אוטם שריר הלב או שבץ מוחי מפתחים דיכאון קליני שיכול להיות סמוי או גלוי, באחוזים גבוהים. אם הדיכאון לא מטופל מאמצי השיקום של המטופלים יהיו נמוכים יותר והסיכוי לנכות משמעותית גדל יותר. הטיפול בדיכאון סמוי לא שונה מהטיפול בדיכאון קליני. 

השילוב של טיפול תרופתי וטיפול פסיכותרפי, הוא מרכזי בטיפול של דיכאון סמוי. הטיפול בשיחות יכול לסייע למטופל להבין את ההקשרים האישיים המובילים למצב הנוכחי ועל נכונותו להשלים עם הטיפול לו הוא יזדקק. הפחדים מהאפשרות של קיום מחלה לא מאובחנת יגרמו למתח ולדיכאון, טיפול בשיחות יכול להגדיל תובנה ולהקטין רמות של סטרס. לסיכום דיכאון סמוי הינו תופעה שכיחה. מטופלים רבים שסובלים מדיכאון סמוי לא מציגים את הדיכאון כבעיה ראשונית משקיעים מאמצים רבים, כספיים ואישיים, בהליכים ובירורים שונים עד שהאבחנה של דיכאון קליני נעשית ברורה והפסיכיאטר יכול לגשת לטפל בה. הטיפול המוצלח יסייע למטופל בשיפור איכות החיים.

מוזמנים לקרוא מאמרים מקצועיים רלוונטים לדיכאון סמוי :

מאמר בנושא דיסתימיה

מאמר בנושא דיכאון אחרי לידה 

מאמר מקיף בנושא דיכאון

 

אנהדוניה

אנהדוניה

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

אנהדוניה הינה תופעה קלינית שתוארה כבר במאה ה 19 והיא מופיעה במספר אבחנות פסיכיאטריות, במיוחד בדיכאון ובסכיזופרניה. אנהדוניה מוגדרת כאובדן של היכולת ליהנות מפעילויות שונות והיא לרוב סימפטום של דיכאון מג'ורי על פי ספר האבחנות DMS של הארגון הפסיכיאטרי האמריקאי. מחקרים קליניים הראו שנוכחות של אנהדוניה וחוסר תגובה לגירויים חיוביים מנבא תגובה לא מספקת לטיפול תרופתי נוגד דיכאון. האבחנות הפסיכיאטריות מתבססות על נוכחות של סימפטומים קליניים. כבר מספר שנים שהמרכז הלאומי למחלות נפשיות בארה"ב מנסה לפתח קריטריונים אבחנתיים שונים שמבוססים על ממצאים של אנדופנוטיפים (endophenotypes). ממצאים אלו מייחסים ממצא קליני כמו אנהדוניה למערכת מוחית שמתפקדת בצורה לא תקינה בזמן המחלה. החשיבה החדשה הזאת נובעת מהעובדה שסימפטומים דומים יכולים להופיע במספר אבחנות פסיכיאטריות. לכן עושים מאמצים למצאו בסיס ביולוגי משותף לאותם סימפטומים שחוצים אבחנות. אנהדוניה הוא אחד מהסימפטומים שנחקרים בשיטה חדשה זאת, מאחר והיא מופיעה כאשר קיימות הפרעות במערכת הגמול במוחreward system) ). מערכת הגמול במוח אחראית על היכולת שלנו ליהנות. הפונקציה הפסיכולוגית של הנאה מורכבת ממספר שלבים. שלבים אלו כוללים עניין בדבר, הציפייה ליהנות, עניין בפעולה, והנאה אחרי הביצוע המוצלח. לדוגמא, אדם מעוניין לראות סרט. הוא חושב להיות בקולנוע, מתרכז בזמן הסרט ואחרי הסרט יש לו תחושת הישג. לכל שלב של מעגל ההנאה אפיונים נוירוביולוגים ייחודיים במוח (מוליכים כימיים כמו דופמין, חיבוריות בין אזורים מזולימביים ואמיגדלה, ועוד). כאשר מטופל סובל מאנהדוניה אחד או יותר ממנגנונים אלו מתפקדים בצורה לא אופטימלית וללא סנכרון בין האזורים השונים של מעגל הגמול.

מה הם הסימפטומים של אנהדוניה?

קיימות הגדרות רבות לאנהדוניה. חוקרים בתחום בריאות הנפש מנסים לפתח סולמות הערכה הכוללים סימפטומים קשורים לאנהדוניה ולהגדיר מדדים מוחיים שקשורים לסימפטומים אלו.

סוגי אנהדוניה

אנהדוניה חברתית: ירידה בחשק וההנאה ממפגשים חברתיים או מתעסוקה חברתית אנהדוניה פיזיקלית: ירידה בהנאה ממפגשים הכוללים מגע פיזי, מאכילה, וממין.

הסמפטומים של אנהדוניה

1.ריחוק חברתי 2.הימנעות מקשרים קיימים וחוסר רצון לפתח יחסים חדשים 3.הערכה שלילי על עצמך וגם על אחרים 4.ירידה ביכולת הוורבלית או בביטויים רגשיים כמו צחוק, קרבה ועוד 5.נטייה לסלף רגשות כדי לא למשוך תשומת לב 6.קושי להסתגל לסיטואציות חברתיות 7.ירידה בחשק המיני וחוסר עניין בקרבה פיזית 8. היעדר שימחת חיים, האדם כמעט ולא צחוק או מתבדח 9. עסוק במחשבות 10. חוסר עניין בלשמוע אחרים 11. חוסר עניין בשיחות עם אחרים 12. חוסר יכולת לקבל תמיכה מאחרים

מה הן הסיבות לאנהדוניה?

אנהדוניה יכולה להיות ראשונית ומשנית. הראשונית מופיע כחלק מדיכאון מג'ורי, סכיזופרניה, והפרעת אישיות והיא תוצאה ממנגנונים ביולוגיים לקויים. המשנית יכולה להיות תוצאה של מחלות במיוחד מחלות נוירולוגיות כמו פרקינסון, או כתוצאה מתופעות לוואי של תרופות או של סמים. באופן בסיסי אנהדוניה היא הביטוי הקליני של הפרעות במערכת הגמול במוח (reward system). זהו מכלול מבנים ומסלולים עצביים שיוצרים תחושה של עונג בתגובה לגרויים מסויימים. המוליך העצבי המרכזי במערכות האלו הינו הדופמין. שינויים בתפקוד של מוליך זה נחשבים כבסיס של דיכאון ואנהדוניה.

איך מאבחנים אנהדוניה?

על הרופא לערוך סקירה רחבה של התופעות הקליניות עליהן מדווח המטופל. האם קיימת אנהדוניה חברתית או פיזית? האם קיימות מחלות שאפר לאבחן דרך בדיקות גופניות או בדיקות מעבדה? האם יש תסמינים של הפרעה פסיכיאטרית כמו דיכאון או סכיזופרניה? הרופא יכול להשתמש בשאלונים קליניים מקובלים כדי לאבחן עד כמה האנהדוניה רחבה והאם קיימות הפרעות פסיכיאטריות כמו דיכאון או סכיזופרניה. אבחון של הפרעות אלו יקבע את הטיפול המתאים לתופעה. אנהדוניה יכולה לא להגיב מספיק טוב לטיפול המומלץ אפילו להטריד את המטופל אחרי שקיים שיפור מסוים של התסמינים הקליניים. אם כן, על הרופא לחשוב על אלטרנטיבות טיפוליות שישפרו את המצב.

דרכי טיפול באנהדוניה

מאחר ואנהדוניה לא הפרעה בפני עצמה יש לבצע אבחנה ולבחור טיפול בהתאם. הטיפול יהיה שונה עם מדובר באנהדוניה ראשונית כמו זו שרואים בדיכאון או האם מדובר באנהדוניה משנית ואז צריך להתייחס לסיבה הגורמת לאנהדוניה, לדוגמא, תופעות לוואי של תרופות נגד סכיזופרניה. השכיחות הגבוה יותר של אנהדוניה היא בהפרעה הדיכאונית. הטיפול של אנהדוניה בדיכאון יתבצע עם תרופות נוגדות דיכאון. אנהדוניה יכולה להיות יחסית עמידה לטיפול הראשוני נגד דיכאון. השיטות לטיפול בדיכאון עמיד חשובות באנהדוניה. מידע נוסף ניתן לקרוא במאמר המקצועי העוסק ב - טיפול בדיכאון . התרופות הראשוניות בשימוש בטיפול של אנהדוניה הן תרופות מקבוצת ה SSRI . אם התגובה לתרופות אלו לא טובה יש מגוון רחב של אופציות שאפשר לנסות. טיפול נזעי חשמל (ECT) או גרייה מגנטית (DTMS) או קטמין במשאף או דרך הווריד אלו טיפולים שיכולים לסייע להתגבר על אנהדוניה כאשר היא חלק מהדיכאון הקליני. הטיפול הפסיכולוגי, יכול לסייע אם התכנים הפסיכולוגים המתעוררים אצל מטופלים עם אנהדוניה. טיפול זה יכול לעזור גם למרכיבים האישיותיים שלעתים קרובות הם חלק מהאנהדוניה והדיכאון.    

ציקלותימיה - הפרעה נפשית

ציקלותימיה - הפרעה נפשית

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

ציקלותימיה או הפרעה ציקלותימית הינה חלק מן המצבים הקליניים הקשורים לאבחנה של ההפרעה הביפולרית או מאניה דפרסיה. הציקלותימיה הפרעה ממושכת מאופיינת בתנודתיות רגשית תקופתית שנעה בין מצבי רוח מרוממים למצבי רוח דיכאוניים. בשונה מהפרעה הביפולרית הקלאסית, התנודתיות הרגשית מופיעה בדרגה מתונה. מטופלים הסובלים מציקלותימיה מדווחים על תקופות בחיים הכוללת מצב רוח טוב יותר מהרגיל, תחושה של "להיות בגג העולם", או מצב רוח ירוד של דיכאון וחוסר הנאה. כפי שמתרחש גם במניה דיפרסיה, יש בציקלותימיה תקופות של מצב רוח תקין ויציב. תקופות מאוזנות אלו הן קצרות ולא אורכות יותר מחודשים. לרוב, אנשים הסובלים לא פונים להערכה פסיכיאטרית, אלא רק כאשר הם חשים שהמצב הקליני מפריע ליכולת שלהם לנהל אורך חיים רגיל ופורה.

מה הם הסימפטומים של ציקלותימיה

הסימפטומים דומים לגלים של ההיפומאניה ושל הדיכאון שמדווחים בהפרעה הביפולרית מסוג II, אבל עוצמת הגלים, המשכיות הגלים והשפעתם על התפקוד, נמוכה מזו שמדווחת בהפרעה הביפולרית. כדי לאבחן ציקלותימיה או הפרעה צקילותימית נדרשת נוכחות של השינויים במצב הרוח לתקופה של לפחות שנתיים. באופן טיפוסי מטופלים הסובלים מציקלותימיה או הפרעה ציקלותימית יציגו סיפור חיים מאופיין בתקופות של הצלחה, פתיחות חברתית ומינית, עם נטייה למעורבות בפעולות שגורמות לריגושים, ובהמשך תקופות הפוכות. תקופות של מצב רוח ירוד, של קושי לקום מהמיטה, של הסתגרות וחוסר רצון להיות מעורבים בחיים. מטופלים רבים מציגים את המעברים במצבי הרוח כחוסר שליטה על הרגש. הם יכולים ללכת לישון במצב רוח מסוים ולהתעורר במצב רוח אחר לחלוטין. כתוצאה מהתנודתיות הרגשית המורכבת קשה לסובלים לנהל חיים רגילים. הקשרים הבין אישיים יכולים להיות רופפים. הם מתחילים קשרים בתקופות של מצב רוח מרומם או רגיל, ומפסיקים אותם, או שהם מופסקים, בתקופות עם מצב רוח ירוד. קיימת פגיעה באיכות החיים, חוסר יציבות תעסוקתית, קשה להם להחזיק במקום עבודה קבוע, קשה לסיים לימודים ורואים מצבים של הרבה התחלות והפסקות בחיים. ציקלותימיה או הפרעה ציקלותימית יכולה להופיעה בגיל ההתבגרות או בגילאים מבוגרים יותר. כאשר ההפרעה מתחילה בגיל מוקדם היא משפיעה רבות על מבנה האישיות של המטופל. ההתחלה המקודמת, לעיתים, מלווה בשימוש יתר בסמים ואלכוהול. לעיתים קרובות הסובלים מאובחנים כסובלים מהפרעת אישיות גבולית. בתקופות של דיכאון המטופל יכול לסבול ממחשבות אובדניות וגם לבצע מעשים אובדניים או להתאבד. אומנם הדיכאון העמוק עם המחשבות האובדניות שכיח הרבה יותר בהפרעה הביפולרית מסוג I או מסוג II, יש לזכור שמטופלים פסיכיאטריים נמצאים בסיכון גבוה יותר לאובדנות. ציקלותימיה או הפרעה ציקלותימית יכולה עם הזמן להחמיר ואז האבחנה תשתנה להפרעה ביפולרית מסוג I או מסוג II.

שכיחות התופעה בקהילה

הפרעה ציקלותימית או ציקלותימיה הינה חלק ממגוון ההפרעות הביפולריות. השכיחות של הציקלותימיה נע בין -0.5-1% באוכלוסייה. השכיחות בנשים זהה לזו של גברים אם כי למסגרות טיפוליות מגיעות יותר נשים מאשר גברים. כמו במצבים אחרים של המחלה הביפולרית, ציקלוימיה או הפרעה ציקלותימית שכיחה יותר במשפחות בהן מטופלים אחרים עם הפרעה ביפולרית. לכן, רצוי להפיק היסטוריה משפחתית של מטופלים עם הפרעה ביפולרית. אבחנה וטיפול מוקדמים יכולים למנוע התפתחות של התמכרויות ומעבר להפרעה ביפולרית.

איך מאבחנים ציקלותימיה

האבחון של ציקלותימיה או הפרעה ציקלותימית לא תמיד קל. במתבגרים או מטופלים צעירים הסימנים של המחלה מעורבים עם נסיבות החיים שלהם. לכן הסימפטומים נראים יותר כקשיי הסתגלות אישיותיים ולא כהפרעה ביפולרית. כמו כן, שימוש יתר של סמים ושל אלכוהול מעורבים עם התסמינים הקליניים. המטופל הסובל מהפרעה ציקלותימית או ציקלותימיה מוטרד יותר מהסימפטומים של דיכאון מאשר אלו של מצב הרוח המרומם. התקופות של מצב רוח מקבלות את הצביון של "המצב הרגיל הטוב שלי". לכן על הפסיכיאטר לקבל היסטוריה מלאה של הסימפטומים כולל התפקוד של המטופל לאורך השנים. כאשר מטופל מדווח על תקופות רבות של דיכאון ייתכן ומדובר באבחנה של ציקלותמיה. דיווח של קרובי משפחה או חברים יכול לסייע לאבחנה . האבחנה מתגבשת כאשר מתבהרים שלושה קריטריונים, הראשון, תיאור של גלים של מצב רוח מרומם שמתחלפים לגלים של דיכאון. השני, שהגליות קיימת כבר שנתיים או יותר. ושלוש, תקופות מאוזנות לא אורכות מחודשים. כמו בכל מצב פסיכיאטרי צריך לוודא, דרך בדיקת רופא ובדיקות מעבדה, שלא קיימת מחלה גופנית אחרת שיכולה להיות ברקע ולגרום לסימפטומים הנפשיים.

מהם הגורמים לציקלותימיה

הסיבות הביולוגיות והסביבתיות למצבים פסיכיאטרים מורכבים לא ידועים עד הסוף. מחקרים עדכניים מייחסים את הסימפטומים הנפשיים לשלושה מערכות נוירוביולוגיות. הראשונה היא הפרעות במערכת החיבורים שקמים בין האזורים השונים של המוח. השנייה היא חוסר יציבות במוליכים עצביים כמו דופמין, סרוטונין, ונור-אפינפרים. והשלישית הינה גורמים גנטיים המעורבים בהפרעות הביפולריות. בנוסף לגורמים נוירוביולוגיים קיימת השפעה ברורה מגורמים סביבתיים שמהווים טריגר להתפרצות ההפרעה. שימוש בחומרים פסיכואקטיביים -סמים, כולל שימוש מוקדם בקנאביס רפואי, הם פקטורים מוכרים כטריגר להתחלת ההפרעה. גורמים אישיותיים מולדים, כמו שליטה לא יעילה במצבי רוח או נטייה לפגיעות יתר נמצאים ברקע של הופעה של ההפרעה הביפולרית. בהפרעה הציקלותימית או ציקלותימיה נמצא שבמוח המטופל באזורים בשם אמיגדלה, הקורטקס הפרונטלי והקורטקס הלימבי קיימת תגובתיות גבוה לגירויים סביבתיים. דבר שיכול לעמוד בבסיס של התנודתיות הרגשית.

דרכי טיפול בציקלותימיה

קיים בסיס משותף בין הטיפול של הציקלותימיה או הפרעה ציקלותימית לבין הטיפול של ההפרעה הביפולרית. הקווים המנחים לטיפול כוללים: מטופלים עם הפרעה ציקלותימית או ציקלותימיה רגישים באופן מיוחד להשפעות של סמים, כולל קנאביס רפואי או אחר. מאוד מומלץ למטופלים לפסיק את השימוש בסמים כדרך למנוע תנודתיות רגשית. להאריך את הגורמים הסביבתיים שיכולים לפעול כטריגר על התנודתיות הרגשית. מאוד מומלץ להתחיל טיפול פסיכולוגי כסיוע לטיפול התרופתי. שימוש בתרופות לייצוב מצב הרוח. תרופות כמו דפלפט, ליטיום, ובמיוחד הלמיקטל, יכולים לסייע למתן ואפילו לסיים את התנודתיות הרגשית. במצבים של דיכאון משמעותי ניתן לשקול מתן טיפול עם תרופות נוגדות דיכאון. יש לזכור שתרופות אלו יכולות גם לגרום להיפוך המצב הקליני מדיכאון למצב רוח מרומם משך הטיפול עם תרופות מייצבות יהיה תלוי בתגובה לטיפול התרופתי. במצבים שהתנודתיות הרגשית מלווה את האדם שנים רבות, יש לשקול מתן טיפול יעיל באופן קבוע. בזמן מתן טיפול תרופתי צריך לבצע בדיקות רפואיות ומעבדתיות תקופתיות.

הקשר בין דיכאון לשימוש בפרופסיה נגד התקרחות

הקשר בין דיכאון לשימוש בפרופסיה

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

מה היא פרופסיה ומה הסיבות הרפואיות לשימושה?

התרופה פנסטריד (fenasteride) שנמכרת בישראל בשמות פרופסיה-PROPECIA , פנסטריד-( fenasteride )  ופרו-קור ( pro-cure ) אושרה לשימוש במצבים של נשירת שיער והתקרחות מוקדמת (אצל גברים ונשים) וכטיפול להגדלת בלוטת הערמונית אצל גברים. בשנת 1992 החומר הפעיל פנסטריד אושר לשימוש כטיפול להגדלת בלוטת הערמונית ורק ב - 1997 מנהל המזון והתרופות – FDA אישר שימוש בפרופסיה למניעת נשירת שיער. בקרב המתמודדים עם התקרחות. זוהי תרופה פופולרית.

מה הן תופעות הלוואי המדאיגות של פרופסיה?

בעשור האחרון החלו להופיע דיווחים על הקשר שבין השימוש בתרופה פרופסיה או המקבילות הגנריות שלה והופעה של תופעות לוואי מיניות אצל גברים ונשים והופעת מצבי דיכאון ומחשבות אובדניות. מטופלים הנוטלים את התרופה פינסטריד – Finasteride (המוכרת בשם המסחרי פרופסיה), עושים זאת לתקופות ארוכות. הטיפול בהתקרחות מוקדמת, בנשירת שיער, ובהגדלת הערמונית הינו ממושך. לכן, הסיכוי להופעת תופעות לוואי במהלך הטיפול הינו יחסית גבוה. במהלך השנים האחרונות הוכנס בעלון למטופל אזהרות על השימוש בפרופסיה. קודם הוספו אזהרות על תופעות לוואי מיניות אפשריות ולאחרונה גם על האפשרות של הופעת דיכאון ומחשבות אובדניות. הנושא של דיכאון קליני והתאבדות מדאיג באופן מיוחד. כתבות בעיתונות מדווחות על סיפורים טראגיים של אנשים שהתאבדו בזמן שימוש בפנסטריד. הדיווח העיתונאי אינו תחליף לעבודה מדעית, אבל הוא בהחלט מבליט את התופעה ואת החשיבות שרופאים יהיו מודעים לה. התופעות שדווחו, על ידי משתמשים- דיכאון וקושי בתפקוד המיני, יכולים להימשך גם לתקופה ממושכת לאחר הפסקת השימוש בתרופה. בספרות המקצועית מתייחסים לתופעה כ- Post Finasteride Syndrome תסמונת שלאחר נטילת פינסטריד - PFS. התופעות של הסינדרום שלאחר השימוש בפרופסיה כוללות שינויים במצב הרוח, הופעת דיכאון וחרדה, עלייה במחשבות האובדניות, שינויים קוגניטיביים, והפרעות בתפקוד המיני. תופעות הלוואי המיניות עליהן דווח כוללות ירידה בחשק המיני, קשיים עם האורגזמה, ואף תופעות של עקרות.

מה הן התוצאות של מטא אנליזה של מחקרים שפורסם ב 2021

סיכום של מספר עבודות מדעיות במהלך 2021 פומפילי ושותפיו ( Pompili et al 2021 ) פרסמו מאמר שסוקר 30 שנה של שימוש בתרופה פרופסיה. הם עשו מטא אנליזה שהתבססה על מספר רב של עבודות מחקריות בתחום. המחברים השוו בין מטופלים שקיבלו פרופסיה (כ- 102.520) לבין מטופלים שלא קיבלו את התרופה (כ- 96.934). כחלק מתופעות הלוואי שנחקרו נכללו דיכאון קליני, חרדה, מחשבות אובדניות והפרעות בתפקוד המיני.

מה היא השכיחות של תופעות הלוואי של פרופסיה?

הסיכון להופעת תסמיני דיכאון קליני במשתמשים בפרופסיה היה 3.32% לעומת הסיכון של 2.54% למטופלים שלא השתמשו בפרופסיה. מספרים אלו גורמים לכך שהסיכון להופעת דיכאון אצל משתמשים בפרופסיה היה פי 1.31 גבוה יותר מאשר במטופלים שלא נטלו את התרופה. לרוב, הדיכאון הקליני חלף עם הפסקת התרופה. באחוז לא מבוטל של מטופלים הדיכאון חזר במידה והשימוש בפרופסיה חודש. מימצאים חשובים נוספים שתוארו היו: 21% של משתמשי פרופסיה דיווחו על מחשבות אובדניות לעומת 14% של אלו שלא השתמשו בתרופה. 60% מהגברים דיווחו על הפגיעה בתפקוד המיני אצל גברים. החוקרים לא ציינו את צורת ההפרעה בתפקוד המיני והאם הפרעות אלו הופיעו גם אצל נשים או שנמשכו למרות הפסקת הטיפול. החוקרים לא התייחסו למקרים של התאבדות במחקר שלהם. הנתונים שדווחו מראים שהופעת מחשבות אובדניות הינו דבר שכיח במשתמשים בתרופה ומחשבות אלו מופיעות גם באנשים שלא אובחנו כסובלים מדיכאון קליני. בסיכום: הממצאים נתנו דגש מיוחד על האפשרות של הופעת סימפטומים של מחשבות אובדניות ודיכאון קליני וחרדה במטופלים המשתמשים בפרופסיה. בנוסף, אחוז גבוה של גברים מדווחים על הפרעות בתפקוד המיני בזמן השימוש בתרופה. חשוב לציין שבעבודות אחרות הועלתה האפשרות שהפרעות בתפקוד המיני ימשכו גם לאחר הפסקת השימוש בתרופה. המחברים לא התייחסו להפרעות אפשריות בתפקוד המיני של נשים המשתמשות בתרופה. ניתן לשער שגם הן עלולות לסבול מתופעות בתחום של התפקוד המיני.

איך פרופסיה גורמת לדיכאון והפרעות בתפקוד המיני?

ההסבר להופעת דיכאון והפרעות בתפקוד המיני טמון במנגנון הפעולה של התרופה. פרופסיה גורמת להאטה של הפעולה של אנזים בשם 5 alpha reductase אשר משפיע על דרכי היצור של הטסטוסטרון בגוף ובמוח. כתוצאה מירידה בפעילות של אותו אנזים, יורדת הפעולה של חומרים בשם נוירוסרוידים (NEUROSTEROIDS) הפעילים במוח האדם. עקב ההשפעות הביולוגיות על האנזים ועל הנוירוסטרוידים מופיעות ההשפעות הקליניות שתוארו.

איך מתמודדים עם תופעות הלוואי לפרופסיה?

מבחינה פרקטית הרופא המטפל צריך לשקול עם המטופלים שעומדים להשתמש בפרופסיה את היתרונות והחסרונות של הטיפול. במידה ומתחילים בטיפול זה יש להעריך תקופתית האם קיימות תופעות הלוואי המוזכרות במאמר זה. מבחינה פסיכיאטרית, רופא שעושה הערכה של מטופל או מטופלת שסובלים מדיכאון או מקשיים בתפקוד המיני, ומשתמשים בפנסטריד-פרופסיה, עליו להעריך מה הקשר בין פנסטריד והתופעות הקליניות. פרופ' גרינהאוס מציין שלרוב המקרים הוא ממליץ להפסיק את הפנסטריד כחלק מתהליך הטיפול. מקורות Risk of Depression Associated With Finasteride Treatment Maurizio Pompili, MD, PhD, Carlo Magistri, MD, Stefano Maddalena, MD, Cristiano Mellini, MD, Severino Persechino, MD, and Ross J. Baldessarini MD Journal of Clinical Psychopharmacology 2021  

מה הוא טיפול פסיכיאטרי און ליין

מה הוא טיפול פסיכיאטרי און ליין

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

העולם הטכנולוגי מתפתח בקצב מהיר ביותר. התקשורת דרך מערכת האינטרנט פותחת אפשרויות רבות בתחומים רחבים של החיים ולמעשה משפיעה על איך שהאדם מתנהל: מהזמנת אוכל מרשתות מזון, לקבלת עיתונים דיגיטליים, להזמנת כרטיסים לאירועים רבים, ועוד. הרפואה און ליין, או הרפואה האלקטרונית משנה - ותשנה עוד יותר- את הדרך באמצעותה רופאים מתקשרים עם מטופלים והאופן בו הרפואה מתנהלת. כבר מספר שנים שצוותי רפואה יכולים להתייעץ על ניתוחים שהם מבצעים עם צוותים במקומות אחרים בעולם ואפילו לבצע פעולות רפואיות דרך הפעלת רובוטים מרחוק.

אנו מתבשרים שההתפתחויות הטכנולוגיות עומדות לגדול באופן חד עם הכניסה של הרשת האלקטרונית בשם G-5  שהיא מהירה הרבה יותר, ומסוגלת להעביר כמויות אינפורמציה רבות יותר מהרשת הנוכחית. עם השדרוג הזה השימוש ברפואה און ליין יתחזק עוד יותר.

אם כך כדאי לדעת מה הן האפשרויות של הפסיכיאטריה און ליין עבור המטופלים הפסיכיאטרים?    

הטיפול און ליין מתבצע בעזרת מחשב או טלפון חכם ותוכנות ייעודיות כגון זום, סקייפ, ווטסאפ, ופייס טיים בטלפון, המאפשרות לקיים שיחה טיפולית בווידיאו, בזמן אמת ובאיכות גבוהה. בפגישה און ליין רואים זה את זה ואפשר לנהל שיחה למשך הזמן שנדרש. דרך המפגש המקוון המטפל מקשיב למטופל, מתרשם ממצבו הרגשי והקליני ואף יכול ליצור קשר טיפולי תומך עמו.

בפגישה אן ליין, פסיכיאטר יכול לבצע הערכות פסיכיאטריות ,מעקב קליני, הערכה של התגובות לטיפול וגם להתחיל או להמשיך בטיפול פסיכותרפי (כמו טיפול קוגניטיבי התנהגותי או טיפול רגשי אחר). הטכנולוגיה העכשווית מאפשרת להקים מין "חדר טיפולים או חדר הרצאות מקוון" בו ניתן לקיים טיפולים קבוצתיים או משפחתיים (כאשר המשתתפים יכולים להימצא אפילו במדינות שונות). התפתחות זאת מאפשרת אופציות של טיפול קבוצתי ברשת וכן סדנאות פסיכו-חינוכיות בתחום של הבריאות הנפשית.  לפני מספר שבועות רואיינתי על ידי עובדת בריאות הנפש שחיה באקוודור בנושאים הקשורים למגפת הקורונה והשפעתה על בריאות הנפש. באותו מפגש מקוון השתתפו בו זמנית מעל 780 מטפלים במדינות שונות בדרום וצפון אמריקה.

האפשרות להתקשר דרך רשת האינטרנט גורמת לכך שהמיקום הפיזי של המטפל או של המטופל נעשה פחות רלוונטי. אפשר לבצע טיפולים בערים ובמדינות שונות. האינטרנט מאפשר חיבור כמעט מידי גם למיקומים שעד לפני מספר שנים היה קשה לדמיין שהחיבור אפשרי. אתן כאן דוגמה אישית של משפחתי. לפני מספר שנים הבת שלי טיילה בנפאל והייתה בבסיסו של ההר הכי גבוה בעולם-האוורסט. הבת השנייה שלי הייתה במדריד שבספרד, ואני הייתי בישיבה בחדרה. עשינו חיבור דרך ווידיאו וניהלנו שיחה כאילו אנחנו בקרבה ממשית זה לזה. לא רק שיחה רגילה, אלא שיחת ווידיאו.  יכולתי לראות אה הסביבה של האוורסט ואת הבניינים של מדריד. זו הייתה חוויה מדהימה.

אפשרויות הטיפול בפסיכיאטריה התרחבו והטיפול הנפשי ברשת נראה זמין מתמיד ואף יש לו יתרונות רבים.

האיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי מציין מספר יתרונות של הטיפול און ליין:

  1. גורם לטיפול להיות נגיש למרות הריחוק מהמטפל. הטיפול און לין מאפשר גישה מידית ונוחה למטופל.
  2. מאפשר למטופלים שמתגוררים רחוק מהקליניקה להישאר בקשר טיפולי שוטף.
  3. מביא את הטיפול למגורים של המטופל
  4. מאפשר לכלול מלווים או בני זוג של המטופל בשיחת הווידיאו
  5. מקטין את הצורך בביקורים לחדרי מיון
  6. מאפשר המשכיות הטיפול
  7. מקטין את הזמן שהמטופל צריך להקדיש להגעה פיזית  לקליניקה וגם את הזמן שהמטופל צריך לקחת מזמן העבודה כדי להגיע לטיפול ולחזור.
  8. מקטין את הסטיגמה של הטיפול הנפשי

מטופלים מציינים שהתגובה הראשוניות לטיפול און ליין יכולה להיות של אי נוחות מסוימת. בהמשך מתרגלים לדבר דרך המסך, המחשב, או הטלפון החכם. הניסיון מראה שגם המטופלים וגם המטפלים מתרגלים ומרגישים נינוחים עם השיטה און ליין. השיחה הקלינית מהבית מעודדת פתיחות ודיון על קשיים אישיים. אין ספק שעם חלוף הזמן השימוש בשיטת הטיפול און ליין תגדל.

האם יש הוכחות שהטיפול און ליין יעיל?

יש הוכחות שמטופלים ומטפלים גם יחד מרוצים מהתוצאות של הטיפול און ליין. ההשוואות בין טיפול און ליין וטיפול במרפאה מראות שבפסיכיאטריה איכות האבחון הקליני והמעקב הם זהים בין ביקורים פנים מול פנים וביקורים און ליין.

מימד הגיל אינו ממש משפיע על יעילות הטיפול און ליין. ייתכן שאנשים מבוגרים עם ידיעות מועטות בנושא שימוש בתוכנות מחשב ,יצטרכו הדרכה בניהול המערכת, אבל עזרה של קרובים צעירים יותר יכול לסייע בהכרות עם התוכנה. זכור לי היטב מטופלת בת 80 שסיפרה לי בהתלהבות איך היא למדה להשתמש בדואר האלקטרוני ואיך צרפה את קבוצת החברים הקרובים אליה . 

האם קיימות צורות שונות של טיפול און ליין?

השימושים של הפסיכיאטריה או הפסיכולוגיה און ליין הם כאמור רבים. כבר ציינו את המעקב הרפואי המגוון שניתן לעשות. בנוסף גם הטיפול הרגשי יכול להתקיים און ליין. המשכם של טיפולים אישיים, זוגיים, ומשפחתיים הינו דבר מקובל היום. התפתחות טכנולוגית מעניינת הינה התוכנה זום שדרכה אפשר להזמין מספר יחסית גדול של משתתפים. הדבר מאפשר לפתח שיטות שונות של טיפול קבוצתי, תמיכתי, או פסיכו-חינוכי. מטפל, אחרי הסכמה של המטופלים, יכול לקיים שיחה קבוצתית טיפולית, או עובד בריאות יכול לקיים שיחות קבוצתיות של הדרכה, תרגול של טיפול CBT  קבוצתי, תמיכה באותות משבר, ועוד.

טיפול און ליין פסיכיאטרי במצבים של חוסר איזון נפשי.

הטיפול און ליין מאפשר גישה כמעט מידית ובלתי אמצעית למטפל במצבים של חוסר איזון נפשי. הטיפול און ליין חוסך המתנות ממושכות בחדרי מיון ואף יכול למנוע אשפוזים. הטיפול המכוון מונע גם נסיעות ארוכות ומקצר את הזמן לתחילת טיפול תרופתי חיוני. אפשרות זאת חשובה במיוחד בתקופה של מגפת הקורונה, זמן שמאתגר יותר להשיג שרות ולצאת מהבית. משרד הבריאות הרחיב לאחרונה את האפשרויות של הטיפול און ליין ואף אפשר לבתי המרקחת לכבד מרשמים ברופאת מומחים בדרך מקוונת בתקופות הקורונה. צריך לדעת שהטיפול און ליין הוא לא חלופה של חדרי מיון בבתי חולים או של שרותי רווחה אחרים במיקרים של אובדנות פעילה או מצב נפשי מסוכן אחר.   

טיפול און ליין בתקופה הקורונה.

מגפת הקורונה מעלה סוגיות רבות בתחום של הטיפול הפסיכיאטרי און ליין. ברוב המדינות בעולם מתקיים נוהל של ריחוק חברתי, בידוד והישארות בבית כדרך למנוע את התפשטות המחלה. האוכלוסיה ומטופלים פסיכיאטרים בפרט סובלים מהבידוד החברתי והמשפחתי ומהקושי והשיבוש של המשכיות הטיפול. הטיפול הפסיכיאטרי און ליין מאפשר להתגבר על הקשיים של התקופה.

מה הם המגבלות של הטיפול הפסיכיאטרי און ליין?

שאלות אתיות של שמירה על החיסיון הרפואי וביטחון המידע המועבר און ליין מחייבות התייחסות. המטופל צריך להסכים, לפעמים גם בכתב, לשיחות און ליין. על המטפל לשמור על הסודיות הרפואית ועל הרישום ותיעוד של השיחות. אסור להקליט או לצלם שיחות ללא ידיעה והסכמה בכתב של המטופל. בתחילת השימוש בטיפול און ליין חברות טכנולוגיות מסוימות היו חשופות יותר לפריצות ברשת. המצב היום השתפר מאוד ושיטות הצפנה הוכנסו לרוב הרשתות האלקטרוניות.  כפי שציינתי קודם, על המטפל לדעת שלא כל המטופלים מתאימים לטיפול און ליין. חולים במצב פסיכוטי חריף או עם אובדנות פעילה חייבים להיות מופנים למסגרת מתאימה יותר למצב הקליני. הפסיכיאטר שמטפל און ליין מתייחס למגבלות הללו ופועל לפי ההנחיות שמשרד הבריאות מפרסם מעת לעת.

  

לסיכום

ההתמודדות עם המגפה העולמית של הקורונה הובילה לשינויים רבים בהתנהגות האוכלוסייה. הרבה נכתב על ההתייחסות למצב הנוכחי וגם על "היום שאחרי הקורונה".  למעשה לא יודעים מתי המגפה תפוג. אפידמיולוגים מדברים על גלים נוספים של המגפה. גלים שיכולים להיות קלים יותר או עוצמתיים יותר. החורף של שנת 2020-2021 יהיה כנראה מבחן לאוכלוסיות העולם.

הפסיכיאטריה און ליין מצליחה להביא טיפול נפשי גם בתקופה מטלטלת זאת. האופציה של טיפול און ליין מבטיחה את הרצף הטיפולי בפסיכיאטריה וכך את אופטימיזציה של הטיפול הנפשי.

כדאי לקרוא: המסע של פרופסור לאון גרינהאוס בעולם הפסיכיאטריה.

צרו קשר עם פרופסור לאון גרינהאוס

בבקשה סמנו את מטרת הפנייה